24 באוגוסט 2012

ההתחממות הגלובלית גורמת למוות מרעב! (בערך)

בהמשך לראיון שהוענק לערוץ 1 לפני מספר ימים מציג עוזי, מצוות החברים בבלוג את סיפורם של 6 גרפים. אם למישהו עדיין יש ספק בכך שההתחממות הגלובלית גורמת למוות המוני, הנה הגרפים שימחישו זאת:


כולנו שומעים, ובקרוב נרגיש, על עליית מחירי המזון בארץ. אם נתייחס לעיתונות נגלה מספר אשמים – עליית המע"מ, עליית מחיר הדלק ובעיקר הבצורת הממושכת שפוקדת את ארה"ב כבר 4 שנים. ניתן, כמובן, למצוא גם סיבה לבצורת הזו – ההתחממות הגלובלית (הכתבה בה מגלה ה"טוש" את נייר התעמולה של האנסן ומעמיד לו את שופר התעמולה המקומי). עם כזו ראיה משמעותית אולי כדאי שנחשוב שוב על הנושא הזה, אולי אנחנו טועים ובאמת ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם היא הגורם לרעב הנוראי כל כך? (אל תשכחו שכשאצלנו הקוטג' מתייקר באפריקה אנשים מתים מרעב.)
נעקוב אחרי הנתונים של 2 סוגי דגנים חשובים, החיטה (מחיר הלחם) והתירס (בערך כל דבר אחר, כולל מחירי החלב, הבשר והביצים, כיוון שהוא משמש להאכלת חיות משק שונות). כל הנתונים גלויים במשרדי האנרגיה והחקלאות האמריקאיים.
נתחיל מבחינת המחירים שלהם:

איור 1: מחירי החיטה והתירס בדולר אמריקאי לבושל (יחידת מידה מקובלת לתוצרת חקלאית)

כן, באמת שהמחירים זינקו שניהם מאז 2005 בערך. ההיגיון אומר שאם יש בצורת מהתחממות גלובלית אז ההיצע נמוך – אם מייצרים פחות תירס וחיטה אז המחירים יעלו. נראה אם זה קרה:


איור 2: כמות החיטב והתירס המיוצרים בארה"ב בשנה ביחידות של בושל (שימו לב לביליון הקטן ליד הציר...)

רק רגע! כמות החיטה ירדה רק מעט בשלושים השנים האחרונות וכמות התירס ממש בזינוק, אפילו מאז 2005. איך זה קרה? נראה מה החקלאים מגדלים בארה"ב:


איור 3: השטח שעליו גידלו בארה"ב חיטה ותירס באקר

טוב. לפני 95 השטח שעליו גידלו חיטה ותירס היה בערך זהה. מאז 95 גידלו פחות חיטה אבל שטח הגידול של התירס לא ירד ומאז 2005 בערך שטח הגידול של התירס זינק. חקלאי ארצות הברית בוחרים לגדל יותר תירס ופחות חיטה. אז למה, אם מגדלים יותר תירס ומייצרים יותר תירס, מחיר התירס לא יורד בעולם? האם מדובר על שילוב של התחממות גלובלית עם כשל שוק ברמה עצומה שגורם לרעב במדינות העניות? לא ממש. הנה המקום אליו הולך כל אותו תירס:

איור 4: תירס המשמש לייצור אתנול לתחבורה בארה"ב

מאז 2005 כמויות עצומות של תירס משמשות לייצור אתנול לתחבורה בארה"ב. התעשייה העצומה הזו נתמכת בסובסידיות מהממשל הפדראלי ומביאה לשריפה של כמעט מחצית (!) מכמות התירס המיוצר בארה"ב כיום במנועי מכוניות. כמובן שכל העניין התחיל בסביבות 2004 עם תחילת הסובסידיות המטורפות שגרמו לחלק ניכר מהחקלאים לעבור לגידול תירס לא למאכל.
אז למה הם עושים את זה? אולי זה מוביל לעליה ברמת החיים האמריקאית או למשהו טוב אחר? התשובה היא שהמרת תירס לאתנול היא תהליך די גרוע מבחינה אנרגטית ובהחלט לא כלכלי, כך שאם כבר אז כל העסק מוריד את רמת החיים בארה"ב. הסיבה היחידה לדבר המטורף הזה היא השליטה של קנאי האקלים בממשל ובשיח הציבורי האמריקאי. ההיסטריה מהתחממות גלובלית מעשה ידי אדם גובה קורבנות אדם ראשונים (שזה כמעט מה שכתבתי בכותרת...).

לסיום, שני גרפים עצובים ומדאיגים. מה כבר ההשפעה העולמית של החלטות אמריקאיות מטופשות?

איור 5: יצור התירס העולמי, אחוז התירס העולמי שהופך לאתנול בארה"ב וייצור התירס העולמי ללא התירס המדובר.

שני דברים ברורים מהגרף הזה: כמות התירס בעולם עולה בצורה יפה, אך עם התחשבות בתירס ששורפים בארה"ב מאז 2005 אין גידול בייצור התירס העולמי. דבר שני – כ-15% מהתירס המגודל בעולם הופך לאתנול בארה"ב!

והגרף העצוב מכל:

איור 6: בושל תירס לאדם בעולם, עם וללא התחשבות בתירס ההופך לאתנול.

כמות התירס לאדם עד לשנת 2005 עלתה בממוצע, כאשר המשמעות היא ביטחון תזונתי הולך ועולה בעולם ופחות רעב. מאז 2005, למרות שנוצר יותר ויותר תירס לאדם, יש פחות ופחות תירס לתעשיית המזון לאדם. התיאוריות והנבואות השחורות התחילו להוביל את האנושות לאחור בקצב מתגבר וזה בזמן שעוד קיימים מקומות בעולם שבהם רמת החיים נמדדת בקלוריות ליום...
אז הנה, חובבי צדק חברתי ושוק חופשי כאחד צריכים להתנגד להתערבות הנוראית של ממשלים בכלכלה אשר מובילה לרעב, ירידה ברמת החיים ובאופן כללי – לרע בלבד. האם אבירי האקולוגיה לא רואים למה הם גורמים? האם יש איזושהי קנוניה עולמית להרעיב את ההמונים? אני לא חושב כך, אבל על זה אולי בפעם אחרת.

עוזי

22 באוגוסט 2012

לומבורג בראיון: מדוע התכניות העולמיות להפחתת פליטות נכשלות

ביורן לומבורג, כלכלן דני ידוע, עליו כתבנו בעבר (כאן), מתראיין לביזנס ספקטטור. ביורן לומבורג אינו דן באספקט המדעי של בעיות ההתחממות, ואינו מסתייג מהתחזיות של ה IPCC אלא מקבל אותן כנתון. הוא מצביע, בהרצאות, מאמרים וספרים, על חוסר ההיגיון הכלכלי והמעשי של צעדים שמנסים להקטין בדרכים מנהליות ומייד את פליטת דו תחמוצת הפחמן – או את ייצור האנרגיה (שזה היינו הך).



פוליטיקאים מדברים על הבעיות שמצליחות להיכנס לעיתונות אך מאבדים את הפרופורציות בשל כך. זה הגורם לכך שהבעיות מנופחות ומוגזמות ומשום כך בעיית ההתחממות הגלובלית שאמורה להשפיע עלינו בהידף של 1-2 אחוזים מכלל הבעיות שלנו תופסת כזה מקום מוגזם ויוצאת מהפרופורציות.

15 באוגוסט 2012

טירוף מערכות: מתדלקים עם אוכל...

אתמול הוזמנתי לדיון בנושא עליית מחירי המזון העולמית והזעזועים הצפויים בעקבותיה. אצלנו בישראל רעשו הכותרות בעקבות עליית מחיר הלחם, למרות שבישראל מדובר ב"משחק ילדים" היות ומוצרי המזון הבסיסי והלחם הינם מרכיב קטן מאד בסל הצריכה של המשפחה הישראלית - מי שמשלם את המחיר הם תושבי המדינות העניות ובכלל זאת השכנים הסובבים אותנו. הפתרון הפשוט והמהיר לבעיה הינו בבטול החוקים הכופים מהילת אתנול בדלק וסבסוד החקלאים -מהלך פשוט זה ביטול הרגולציות יוביל לכך שהחקלאים ינתבו מידית את הגידולים החקלאיים לשווקי המזון. את בעיות האנרגיה יש לפתור בדרך אחרת עליה כבר הרחבנו במאמר אודות פטריק מור - כאן.




מה נימוק למהילת אתנול בדלק? הרי שריפת אתנול משחררת דו תחמוצת הפחמן לאוויר בדיוק כמו שריפת בנזין. אבל הירוקים טוענים שהפחמן נקלט מקודם מהאטמוספרה בעת גידול הצמח, ובעת השריפה הוא רק ממוחזר, בניגוד לנפט, שהפחמן שלו שכן קודם במעמקי האדמה. זה נשמע סביר, אבל האמת היא שבתהליך זיקוק האתנול מתירס שורפים דלק רב, דלק מנפט, וגם בתהליך הגידול וההובלה של התירס שורפים דלק.

בסיכום כללי האתנול אינו חוסך בפליטת דו תחמוצת הפחמן, או, במקרה הטוב, חוסך רק כמות זעירה. והכמות הזעירה שאולי הוא חוסך - השפעתה על ההתחממות כביכול של כדור הארץ זניחה.
כל עניין האתנול הוא גחמה מטופשת וחסרת תועלת. תועלת אין, אבל נזק יש, נזק כבד- ייקור המזון.

מחירי המזון, התבואות והלחם עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה בלבד. זו לא תיאוריה ולא נבואה, זו מציאות. עליית מחירי התבואות נגרמה בגלל מספר גורמים, אחד מהם - העלייה בביקוש למזון בגלל גידול האוכלוסייה בעולם, והעלייה ברמת החיים בסין ובהודו שמגבירה את צריכת המזון שם. אבל הסטת חלק מכובד של הייצור החקלאי להפקת אתנול השפיעה אף היא, השפעה ניכרת על עליית מחירי המזון. ולפי דו"חות של האו"ם ודוח גלאגר הבריטי היא הגורם המוביל לעלייה של עשרות אחוזים וההערכות המצמצמות נעות בין 16-43 אחוזים והמרחיבות עד כדי 76 אחוזים.

עליה זו פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסייה הענייה בעולם. אומרים שכמיליארד בני אדם עניים סובלים מתת תזונה בעולם - עכשיו סבלם גובר.

נייר העמדה "מחירי המזון, אינפלציה וערעור היציבות העולמית" המוצג בשולי הבלוג עוסק בנושא בהרחבה וזמין להורדה חופשית.

13 באוגוסט 2012

פטריק מור מציג חשיבה ירוקה, דאגה לסביבה וגישה רציונאלית



פטריק מור, היה ממקימי  "גרינפיס" והתפכח, בחודש שעבר הוא הגיע לביקור בישראל בעקבות הזמנה של חברת IEI האמונה על מאמצי ההפקה של נפט פצלי-שמן בשפלת יהודה. במסגרת ביקורו נפגש עם כתבים ואף העביר הרצאה בה נכח מיודענו יוני. והנה סיקורו. למי שרוצה להשוות הנה הסיקור של YNET. (אגב, מה שווינט עשה בכתבה בשם "איזון" שלעולם לא קיים בו באמת משול לראיון עם איינשטיין על עקרונות הקוסמולוגיה הנקטע "בשם האיזון" על מנת לשמוע את דבריה של אסטרולוגית פופולרית הלועגת לו כי הוא כזה אייטיז... ולא אין...).

מור הוא אחד האנשים המגלמים חשיבה ירוקה, דאגה לסביבה עם גישה רציונאלית. מור, דוקטור לביולוגיה בהשכלתו, עזב את  "גרינפיס"  באמצע שנות השמונים לאחר חילוקי דעות קשים,שהגיעו לשיאם כאשר  "גרינפיס"  החליטו להשיק קמפיין שמטרתו מניעת השימוש ביסוד כלור. 

מכיון שכלור הוא המטהר העיקרי של מים באפריקה, היות והכימיה של הכלור אחראית לחלק גדול מתעשית התרופות, התריע מור על כך שהפסקת השימוש בכלור תוביל למותם של מיליוני בני-אדם, דבר שכמובן לא מנע מ- "גרינפיס"  לתמוך בהפסקת השימוש בו.

מאז, מור מספר, "גרינפיס"  נוקטים עמדה קבועה של אנטי-התפתחות, אנטי-קידמה ואנטי-אנושיות. לפי מור, מטרתה האמיתית של  "גרינפיס" , שהייתה  פיתוח המודעות הסביבתית, הושגה כבר שנות ה-80 ולכן היה עדיף לו  "גרינפיס" היתה מודיעה שמטרותיה הושגו והיתה נסגרת...

בהקשר האנרגטי, מור הוא מהתומכים הגדולים של אנרגיות חלופיות אמיתיות – הידרואלקטרי (היכן שמתאפשר), תרמו-הידרו-אלקטרי (למשל אורמת), גרעין, וכמובן גז טבעי, שכפי שמסתמן הוא מקור האנרגיה הזמין הנפוץ ביותר על פני הכדור שלנו (והאמת היא שאנו כלל לא יודעים כמה יש, סביר שיש הרבה יותר ממה שאנו יודעים).

מור הוא גם מהתומכים של תעשיית פצלי הנפט ופצלי השמן. כתזכורת, באופן כללי (למרות שיש כמה וריאציות), פצלי השמן הם מיקרו-סדקים שבהם נמצא הנפט או הגז. 

בשנים האחרונות פותחו טכניקות להוצאת הנפט\גז מהסדקים, על ידי קדיחה אנכית וחימום הקרקע. היתרונות של שיטה זו, כפי שמציג אותה מור, הם:

1. יש כמויות אדירות של גז ונפט בפצלים. קנדה כולה יושבת על לוח פצלי נפט וישספיק לתקופות ארוכות.
2. שיטת הפקת האנרגיה היא כלכלית! (בניגוד, למשל, לאנרגיה סולרית או אנרגית רוח).
3. שטח ההפקה הוא קטן מאוד (מדובר על תחנה בגודל כ-10 דונם בסה"כ, מכיוון שרוב הקידוח הוא מתחת פני הקרקע בצורה אנכית.)
4. לאחר סיום הקידוח, מקובל כי החברה מתחייבת (ואף עומדת בהתחייבויותיה) לשקם את השטח בצורה מוחלטת. הוא הראה בהרצאה תמונות של שטחי קידוח לאחר השיקום – כיום הם חלק משמורות טבע בקנדה!

את מור, שגדל כילד טבע באי ונקובר בקנדה, אי אפשר להאשים בחוסר אהבה לטבע. מור מטיף לקיימות אמיתית (sustainability) , שהיא האיזון בין השמירה על הטבע לבין המשך ההתפתחות האנושית. הפרה של האיזון הזה לצד הטבע, כפי שתומכים בני "הדת הירוקה" (כך מור מכנה את האירגונים הירוקים הקיצוניים), תוביל למותם של מיליוני בני-אדם ולהמשך העוני והסבל. ביעור העוני, עידוד הטכנולוגיה במדינות מתפתחות
ופיתוח מקורות אנרגיה ברי-קיימא אמיתיים, אלו צריכות להיות המטרות האמיתיות של הארגונים הירוקים.

9 באוגוסט 2012

האידיאולוגיה של זריעת הפחד.

Cassandra by Evelyn De Morgan (1898, London); 
Cassandra in front of the burning city of Troy at the peak of her insanity. Photo: Wikipedia.

אגב פסקל. הכותרת שייכת למאמר של הפילוסוף המפורסם של "הגל החדש" בצרפת – פסקל ברוקנר. הנה קטעים מהמאמר:

בקטע של הסדרה המצוירת המפורסמת "טינטין" מופיעה הדמות של הפרופסור פיליפוס שמתריע: "האסון המתקרב הוא עונש על חטאיכם, חיזרו בתשובה, כי סוף העולם קרוב". הקטע פורסם בבלגיה ב 1941. אך פרופסור פיליפוס פופולארי ורלוונטי מתמיד, הוא השיג עמדה של כוח בממשלות, בעיתונות ובכול המקומות הגבוהים. 
כול הזמן הוא זורע פחד: פחד מהקדמה, מהמדע, מהדמוגרפיה, מההתחממות הגלובאלית, מהטכנולוגיה, מהמזון. בעוד חמש שנים או 10 הטמפרטורות יעלו, אסונות טבע יתרבו, שינויי האקלים יגרמו למלחמות, תחנות כוח גרעיניות יתפוצצו, וכדור הארץ יהפוך לגיהינום. האדם חטא ביהירות, הוא הרס את הסביבה, ופגע בכדור הארץ, הוא חייב לכפר עבור עוונותיו.

אני לא מתכוון לזלזל בסכנות (אומר ברוקנר), אני רק רוצה להבין מה גורם למנהיגים שלנו, למדענים ולאינטלקטואלים להתנהג כמו דמויות בסרטי אסון הוליוודיים מסוג ב'.

בחצי המאה האחרונה האינטלקטואלים של המשאל [שם תואר מיותר] זיהו שני שעירים לעזאזל, האחראים לכול הצרות בעולם: ראשית המרקסיזם הצביע על הקפיטליזם כאחראי לסבל האנושי, שנית – האידיאולוגיה של "העולם השלישי" הטילה את האחריות על המערב, האחראי, לכאורה, לעבדות, קולוניאליזם ואימפריאליזם.

השעיר לעזאזל, שהתנועות הסביבתיות מאשימות כעת, הוא האנושות כולה – זה למעשה שילוב של שני הקודמים – הקפיטליזם, שהומצא במערב, מדכא עמים והורס את כדור הארץ. כך למשל אומר נשיא בוליביה, אוו מורלס: "או שהקפיטליזם ימות, או שתמות אימא אדמה". דמות פחות שולית – ז'אק שיראק בעת שכיהן כנשיא צרפת אמר: "הבית שלנו נשרף ואנו לא שמים לב". סיר מרטין ריס, לשעבר נשיא הרויאל סוסיאטי נותן לאנושות רק סיכוי של 50% לשרוד מעבר למאה ה 21. אפשר להמשיך בציטוטים עד אינסוף. הפחד שהאינטלקטואלים זורעים הוא כמו חיידק רעבתן, הוא בולע הפחדה אחת, מתנפח, וממשיך הלאה לחפש אסונות חדשים. פעם זה פוקושימה, פעם מגיפת שפעת העופות, מחסור במזון, התמוססות הקרח, קרינה מטלפונים סלולאריים.
ככה למשל – ציטוט מהפרסומת לסרטו של אל גור: "האנושות יושבת על פצצת זמן... יש לנו רק עשר שנים כדי למנוע אסון אקלימי נוראי, משהו שמעולם לא התנסינו בו, משהו שהוא מעשה ידינו.." אחרי ההפחדה הנוראית הזו – הם מציעים לנו פתח של תקווה: תעשו מה שאנחנו אומרים לכם, והישועה אפשרית. השתמשו בנורות חסכוניות, סעו פחות במכוניות, בדקו לחץ אוויר בצמיגים, מחזרו אשפה, כוונו את התרמוסטט, שתלו עץ, כבו מכשירי חשמל שלא בשימוש... אנו ניצבים (לדבריהם) בפני אסון עולמי, אבל פעולות אלה מספקות אשליה של הצלה. ראשית האידיאולוגיה של האסון מפחידה אותנו פחד מוות, אחר כך מציעה טכסים סמליים של אנימיזם (פולחן של עצמים) פוסט-טכנולוגי.

בואו נדבר ברורות: אסון קוסמי אינו ניתן לביטול על ידי בדיקת לחץ אוויר בצמיגים או מיון האשפה.
אבל, לאט, לאט, אנו נעשים אדישים להגזמות האלה. אנו מתחילים לחשוד שנביאי האסון (הקאסאנדרות) אינם מתכוונים להזהיר אותנו אלא להוכיח אותנו. כמו נביאי הזעם הקדומים הם מייחלים לאסון שהם טוענים שהם מזהירים מפניו. "מגיע לכם!" זוהי משאלת המוות ששונאי האנושות מכוונים כלפינו. אלה לא נשמות גדולות שמתריעות מפני צרות, אלא אנשים קטנים שרוצים שנסבול בגלל שיש לנו החוצפה להתעלם מהם. האסון הוא לא הפחד שלהם, אלא השמחה שלהם.

תוצאה אחרת של נבואות הזעם היא שהן משתקות אותנו, אנו נעשים אדישים, וגם חסרי אונים. זו אולי גם המטרה של זריעת הפאניקה הרעשנית – להממם אותנו כדי לעשותנו כנועים.  האידיאולוגיה של האסון הופכת למכשיר של כניעה פוליטית ופילוסופית.

קראו את המאמר של ברוקנר כאן, וראיון נוסף, ארוך יותר ומפורט יותר, כאן.

יעקב





7 באוגוסט 2012

הפסקת חשמל בהודו

בתמונה: צילומים מהפסקת החשמל בהודו - אלבום מלא כאן.

הפסקת חשמל אדירה התרחשה בהודו בשבוע שעברה. 640 מיליון איש נשארו ללא חשמל יומיים או שלושה. המצב היה חמור. בתי חרושת שבתו, הרכבות עמדו, התחבורה נסתמה. בהרבה מפעלים, עסקים ומתקנים חשובים יש גנראטורים לחרום, כי הפסקות החשמל שכיחות בהודו. בכול זאת נוצרו מצבים קשים. למשל, בית חולים אחד דיווח שהולך ונגמר הדלק בגנראטור החרום, דבר שמסכן באופן מיידי את חייהם של רבים מהחולים. מפעל לטיהור מי שתייה הושבת בגלל מחסור בחשמל להפעלת משאבות, והיה חשש מהפסקת אספקת המים בעיר גדולה.

בהודו יש מחסור חמור וקבוע בחשמל, היות וכושר הייצור שלה קטן בלפחות 10% מהביקוש, ולכן הפסקות חשמל יזומות, של עד 10 שעות הן דבר של קבע. כרבע מאוכלוסיית הודו, נעל 300 מיליון איש, אין להם חשמל בכלל, ואפילו תכניות הפיתוח יבוצעו כמתוכנן, עדיין יהיו 150 מיליון איש ללא חשמל בשנת 2030, אולם מאז 1951, הודו מעולם לא עמדה ביעדים של תכניות הפיתוח שלה. הודו הוסיפה 55GW כושר ייצור בחמש השנים האחרונות, 30% פחות מהמתוכנן. לחמש השנים הבאות היא מתכננת להוסיף 76 GW .

בהודו יש 89 תחנות כוח פחמיות. יש לה גם רזרבות של פחם שיכולות להספיק ל100 שנה של צריכה בקצב נוכחי, אך בגלל תקלות במכרות ובהובלה של הפחם לתחנות, יש מחסור בפחם בתחנות והתחנות לא תמיד עובדות בתפוקה מלאה. מאותה סיבה הודו מייבאת 20% מהפחם.

מרבית כושר הייצור הנוסף שההודים מתכננים יהיו תחנות כוח פחמיות. אין ברירה, אין משהו אחר. אז, בזמן שה EPA (הסוכנות להגנת הסביבה) מתכננת לאסור בניית תחנות כוח חדשות בארה"ב, בונות הודו וסין תחנות פחם בקצב מוגדל. פליטות הפד"ח בהודו גדלו ב 80% ב10 השנים האחרונות, והפליטות העולמיות ב 30%. צריכת הפחם, בעולם, בעשור האחרון, גדלה יותר מאשר צריכת הנפט, הגז, ההידרו והגרעין ביחד.
הודו צורכת 600 קווט"ש חשמל לנפש לשנה, צריכה לנפש מאד נמוכה, סין צורכת פי 5 וארה"ב פי 20 (לנפש). מנהיגי הודו מצהירים שאין להם ברירה אלא להגדיל את צריכת הפחם. אפילו רג'נדרה פצ'אורי, ראש ה IPCC אמר: "תארו לעצמכם 400 מיליון איש ללא חשמל. אתה לא יכול להתעלם, במדינה דמוקרטית מדרישתם לחשמל. מאחר ומה שיש להודו זה פחם, אין ברירה אלא להשתמש בו". מעריכים שייצור הפחם יוכפל עד 2030, ויהיה אז יותר גדול מהייצור בארה"ב. גם אם זה יקרה, עדיין לא יהיה להם מספיק חשמל (כאמור עדיין יהיו 150 מיליון איש ללא חשמל).

לכן החלומות על העידן שלאחר הפחם הם לחלוטין לא מציאותיים. הבעיה העיקרית של הודו אינה הפליטות אלא כיצד להביא אור לאנשים.
יעקב


4 באוגוסט 2012

גרמניה בונה 23 תחנות כוח פחמיות.


גרמניה היא אולי המדינה הכי "ירוקה" באירופה. המפלגה הירוקה (זאת שמה) חזקה מאד, ולמרות שהיום איננה בממשלה, היא היתה בממשלה הקודמת שעיצבה את המדיניות של גרמניה. גרמניה היא המדינה שמוציאה הכי הרבה כסף, בעולם, על סובסידיות לאנרגיה ירוקה, וגם יש לה הכי הרבה כושר ייצור מתחדש – כלומר הכי הרבה פאנלים סולאריים וטורבינות רוח. יש לה גם את ה"יעדים" הכי מתקדמים – שהם למעשה היעדים של כול האיחוד האירופי – להפיק 35% מהחשמל ממקורות מתחדשים עד 2020, ו 80% עד 2050.

גרמניה זו בונה כיום 23 תחנות כוח פחמיות, בעלות כושר ייצור כולל של 24 ג'יגוואט (יותר מפי שניים מצריכתה של ישראל) . שר איכות הסביבה, פטר אלטמייר, מתכנן לבנות עוד תחנות פחמיות נוספות, מלבד ה 23 שנבנות כבר. הוא אומר (כדי לא להסתבך עם הירוקים) שעד 2020 יצטרכו עדיין לספק 65% מהחשמל ממקורות פחמיים. האמת היא שהוא דואג שיהיה חשמל בגרמניה, שלא יהיה חושך. הוא מבין, כמו כולם, שמקורות מתחדשים לבד לא מספיקים, וחוץ מזה הם זקוקים לגיבוי, בניית טורבינות רוח ופאנלים סולאריים אינה פוטרת אותך מהצורך לבנות תחנות כוח פחמיות.

סיבה אחרת היא חידוש משק החשמל. תחנות ישנות מגיעות לסוף דרכן וצריך להחליפן. תחנות פחם חדשות, מודרניות, פולטות הרבה פחות מזהמים, כמו פיח או תחמוצת הגופרית, והן הרבה יותר נקיות מהתחנות הישנות, כך שכדאי לבנות תחנות חדשות במקום להאריך חייהן של הישנות, כדי לשפר את נקיון האוויר.

הירוקים, כמו למשל, גרינפיס, מתנגדים בחריפות, ואומרים שאם חייבים פתרונות ביניים עד שיבוא המשיח המתחדש, שיבנו תחנות על גז. הצרה היא שלגרמניה אין הרבה גז, לעומת זאת יש לה הרבה פחם.

הרבה אנשים בגרמניה יש להם הירהורי חרטה בקשר ל"יעדים" הירוקים הנעלים. הם מבינים שלא ניתן להשיג אותם, למרות שמטעמי נימוס ותקינות פוליטית לא ניתן לאמור בפה מלא מה שכולם יודעים. ככה למשל אמרה הקאנצרלית מרקל, בלשון מאד דיפלומטית: "לעשות שינוי יסודי (overhaul ) באספקת האנרגיה ולהבטיח שהיא נשארת אמינה, בטוח וברת השגה זו לא משימה קלה". שר האוצר, פיליפ רסלר, אמר שייתכן שגרמניה תצטרך "לעדכן" את היעדים שלה אם יהיה איום על מקומות העבודה (כלומר אם ייקור החשמל יגרום לסגירת מפעלים). השר אלטמייר אמר שייתכן וגרמניה לא תעמוד ביעד של צימצום בצריכת החשמל ב 10% עד 2020.
יעקב