31 באוקטובר 2012

גרינפיס בעד ייקור המזון

נתקלתי בתחילת השבוע בדוברת אירגון גרינפיס, זה היה במסגרת כנס אנרגיה ועסקים שבמסגרתו הוצב דוכן של גרינפיס ואף ניתנה במה להרצאה מטעמם. גרינפיס ניצלו את הדוכן על מנת לקדם את הפאנטזיות שלהם בנושאי אנרגיה מתחדשת ולתקוף פרוייקטים בתחום הפקת הנפט ולהפיץ פרוספקטים נגד פרוייקט הפצלים. (פרוייקט ניסוי ההפקה של נפט פצלים בשפלת יהודה וקידוחים בים). 

כאשר ביקשתי לצלם את הפעילים שלהם המשכנעים ומסבירים את נימוקיהם נגד פרויקט ניסוי ההפקה של נפט הפצלים, התחמקה הדוברת  וטענה נגדי שאני והבלוג הירוק משמיצים אותם.

מסתבר שהאירגון שיודע לבקר את כל העולם מתקשה להתמודד עם הביקורת של הבלוג הירוק. זאת אינה ההתחמקות הראשונה גם להצעתי לנהל עימות פומבי בנושאי אנרגיה עם נציגי הארגון אני עדיין ממתין לתשובה במשך כחצי שנה. במקרה האחרון  גם הבטחה שקטע הוידאו לא יערך ויוצג כפי שהוא לא עזרה, מה שקיבלתי היא תשובה מחמקת ש"יש לי את הטלפון שלך ואודיע לך אם נסכים להתראיין". טוב אז אני ממתין לקבל את השיחה המיוחלת מאנשי גרינפיס. 

ובנתיים יצאו אנשי גרינפיס בהתקפה חדשה על איכות החיים בישראל - הקמפיין נגד הורדת מיסים על מזון.


בתמונה: הפגנה של חברי התנועה הליברלית החדשה נגד דרישת השר ארדן למנוע הורדת מיסים על מוצרי בשר, מול משרדי המשרד להגנת הסביבה בירושלים (יוני, 2012) תמונה באדיבות התנועה הליברלית החדשה.


כידוע, בישראל שורר משטר הגנה על כל התוצרת החקלאית והדבר מוביל באופן ישיר לחוסר יעילות ולייקור סל המזון. מוצרי בשר בהקשר זה נהנים מהגנות מכס של עד 190% על מחירם (כמו במקרה של בשר בקר). בנוסף יש גם הביט סביבתי של ביזבוז משאבים הזוכה לעידוד תחת משטר הגנה כזה (ביזבוז מים, שטחים ועוד...) ביזבוז המשאבים האלו מעולם לא נבחן על ידי הגורמים הסביבתיים.
בתמונה: דוברת גרינפיס בערוץ 2 דורשת למנוע הפחתת מיסים על מוצרי בשר בישראל

אנשי גרינפיס שנכבשו על ידי אידאולוגיה צימחונית פועלים לחיזוקה של חקיקה המונעת בכפייה מסחר חופשי ותמנע גם הורדת מיסוי בישראל. רותם סלע, עיתונאי מעריב, פגש את תיאודורה קרצ'ובסקי הדוברת הדמגוגית ("מתי אכלתם כריש בפיתה?") של גרינפיס בתוכנית הבוקר של רשת.  בין טענותיה של הדוברת היו טענות על פגיעה בבריאות של אוכלי הבשר, של פגיעה בריאות הירוקות לצורך פינוי שטחים לבקר, והשיא: הדאגה לאובדן כספי מיסוי בתקציב המדינה.

תוכלו לראות בוידאו המצורף כיצד מנסה רותם סלע להסביר לדוברת הארגון את ההבדל שבין שיכנוע והסברה לבין דרישה לפעולת כפייה על ידי הטלת מיסים. אברי גלעד "מבריק" במיוחד בדיון הזה כשהוא אומר: "להוריד את המחיר זה בניגוד לאינטרס הבריאותי של האדם ובניגוד לאינטרס הבריאותי של כדור הארץ". כאן.

בועז

תוספת:
ראוי לציין כי אין זאת הפעם הראשונה שהירוקים בכלל וגרינפיס בפרט מנסים (וגם מצליחים) לגרום להתייקרות מחירי מזון, והנפגעים הם לא רק אוכלי בשר (ו"כריש בפיתה"). תוכניות הסיבסוד והחקיקה שהגדילו את ייצור הביו-דלק ללא כל הצדקה הובילו גם הן לעליות של עשרות אחוזים במחירי הדגנים והתוצרת החקלאית הנסמכת עליהם. כתבנו על כך כאן וריכוז מאמרים בנושא כאן.

מדוע שוחרי הסביבה נוקטים עמדות אנטי-מדעיות ?



את זה שואל, במאמר ארוך, פעיל ארגוני הסביבה, הסופר והעיתונאי הוותיק פרד פירס. כותרת משנה: "בנושאים רבים, כמו דגנים מעוצבים גנטית ואנרגיה גרעינית, אנשי הסביבה מסרבים להקשיב לנימוקים מדעיים הסותרים את עמדתם. הגישה הזו מסתכנת בהחלשת התנועה הירוקה וחיזוק ספקני האקלים."

הנה כמה קטעים מהמאמר (תרגום חופשי ופראפרזה).

"התנועות הירוקות תמיד סמכו על מדענים ואימצו את האזהרות שלהם. לאחרונה הקשר הזה נזנח, ואנו מעלים טענות שאין להם יסוד במדע. מאשימים אותנו שאנו אנטי-מדעיים, ויש דברים בגו. שלושה נושאים מראים שהסיכון של דבקות קצרת רואי באידאולוגיה והתעלמות מנימוקים רציונאליים הוא ממשי. הנושאים הם: דגנים מעוצבים גנטית genetically modified (GM) crops , תחנות כוח גרעיניות וגז צפחה shale. העמדה המסורתית (של הירוקים) היא התנגדות לשלושתם, ואלה המביעים דעה שונה משתיקים אותם בצורה גסה, ובנימוקים בלתי רציונאליים. השאלה היא פחות מהי העמדה הירוקה ה"נכונה" אלא הצורה והאופי בו מתנהל הוויכוח.

רוב הירוקים, "ידידי האדמה", גרינפיס וסיירה קלוב למשל, דורשים לאסור לחלוטין דגני GM, הם מפחדים (ומפחידים) מהרעילות והסכנה שבהפצת מינים אלה. אין שום הוכחה לטענות אלה. מאות מיליוני בני אדם ניזונים מדגנים GM, ולא התגלה אפילו מקרה אחד של חשד לנזק. בכול זאת התגובה של ה"ירוקים" לטענות אלה: זעם, וטענות על קשר להסתיר את האמת. את המדענים שמצביעים על כך שדגנים אלה תורמים לאספקת מזון ולהקטנה בכמות המדבירים הכימיים, מכנים "סנגורים של הקשר להרעיל את אוכלוסיית העולם", גרינפיס טוענים שמשתמשים בילדים שניזונים מ"אורז הזהב" (דגן GM  ) כשפני ניסיונות. הם גם אומרים שזה אסון, וסכנה גדולה לגיוון הביולוגי. איפה הביסוס המדעי לטענות אלה? (שואל פירס).

כנ"ל בתחום האנרגיה. רבים הרואים בהתחממות הגלובאלית סכנה גדולה (כמו פרד פירס עצמו) מסרבים להכיר בעובדה שאנרגיה גרעינית הוא המקור היחידי המסוגל לספק (מיד, היום) אנרגיה בכמויות גדולות, ללא פליטות פד"ח. כמו שאומר עיתונאי ירוק אחר (ג'ורג' מונביוט) "לזנוח את המקור העיקרי לאנרגיה נטולת פחמן, בעת מצב חרום אקלימי, הוא שיגעון". מונביוט מתקיף את זורעי הפחד האנטי-גרעיני, ומציין את מיעוט הנזקים והקורבנות של תעשיית האנרגיה הגרעינית עד כה. סגירת התחנות הגרעיניות בגרמניה, למשל, גרם לעלייה גדולה בפליטות הפד"ח שם.

הדוגמה השלישית היא גז הצפחה – המופק בשיטת הסידוק fracking . אומנם גם זה דלק מאובן (פחמני) אבל תכולת הפחם שלו (ליחידת אנרגיה מופקת) היא יותר קטנה (50%), והוא יכול למלא תפקיד חשוב בהפחתת הפליטות. כאשר קרל פופ, מנהל סיירה-קלאב ציין זאת הוא זכה להתנגדות וגידופים מצד הפעילים ואולץ להתפטר.

הרבה פעילי סביבה מלאים בבטחון עצמי ובהרגשה של העליונות האינטלקטואלית והמוסרית, אבל קרה שהם טעו בעבר. למשל – רחל קארסון, שטענה טענות נכונות נגד השימוש המופרז ב DDT בחקלאות, גרמה שפעילים ירוקים הביאו לאיסור גורף נגד ה DDT, דבר שגרם למיליוני מקרי מוות ממלאריה.

כישלון יותר חדש הוא נושא הביו-דלק. הירוקים אימצו את ה"פתרון" הזה בהתלהבות רבה בשנת 2005, וקראו למתנגדים "בוגדים באנרגיה מתחדשת". היום, כמעט כול הירוקים מתנגדים לביו-דלק ו"ידידי האדמה" אפילו קוראים לזה "הרמאות הירוקה הגדולה".

הנוהג של התנגדות גורפת והתקפות היסטריות נגד כול טכנולוגיה שאינה מתיישבת עם הדעות הקדומות שלנו היא בלתי הגונה והרסנית. כנ"ל כאשר מאשימים חוקרים שמחקריהם אינם מוצאים חן בעינינו כחברים בקשר להרוס את העולם.

אנחנו, הירוקים, צריכים להיות יותר צנועים בהמלצותינו, יותר נכונים לשמוע נימוקי נגד, ופחות לעסוק בגידופים והפחדה."

כה אמר פרד פירס. קראו את המאמר בשלמותו.

יעקב






29 באוקטובר 2012

איך מביאים, סליחה מבריחים, משקיעים זרים.

היקף ההשקעות הנדרש על מנת לפתח את משאבי האנרגיה בישראל הוא אדיר ונאמד ביותר מ-100 מיליארד ש"ח, (כאשר כוללים את פיתוח השדות, מערכת הולכה עם ייתירות ומערך הנזלת גז) העובדה הברורה היא שאת הכסף זה מערכת הבנקאות וההשקעות בישראל לא תוכל להעמיד לבדה. בישראל, כך נדמה, טרם הופנמה עובדה זאת.

יש המציינים כי מצפים לנו מעבר לפינה אסונות בסדר גודל של התאונה במפרץ מכסיקו וסיכונים סביבתיים רבים,  אך גם אם נרצה להתייחס לאזהרות אלו בכל כובד הראש, לא ניתן יהיה להערך בישראל כפי שמסוגלות חברות ענק בינלאומיות להערך עם הציוד והמשאבים הנדרשים על מנת להעלות את סף ההגנה. ובכן מה אנו עושים על מנת להביא/להבריח מ/ל ישראל משקיעים וחברות ענק?

הבוקר, בועידת אנרגיה ועסקים 2012 שנערכה בכפר המכביה, התקיים פאנל שעסק במימון והשקעות במשק האנרגיה בישראל. לפניכם קטע מדבריו של ד"ר בועז שוורץ, מנכ"ל דויטשה בנק בישראל המסביר כיצד נראים הבירוקרטיה וחוסר הניהול בישראל מצידם של גורמי השקעה גדולים בעולם.





בועז

בג"ץ דחה את (מועד) הדיון בעתירת אדם טבע ודין

אדם טבע ודין מתמחה ברדיפה משפטית של כל פרוייקט אנרגיה תוך מצג של הפחדות שביסוסן המדעי עומד ביחס הפוך לעוצמת הדרישות המשפטיות של האגודה.

מבחינת האגודה עדיף היה להפסיק להפיק אנרגיה פוסילית "יעלה כמה שיעלה"... הקורבן האמיתי של הרדיפה הזאת הם אזרחי ישראל שישארו עם חשבונות אנרגיה מאמירים וחובות ענק שיוטלו על כתפי משלמי המסים. במסגרת חובות אלו ניתן למנות גם את 70 מיליארד הש"ח של חובות חברת החשמל שגם הם יגיעו לשלב הפרעון בעתיד.
השנה העמיקה חברת חשמל את החוב הזה ביותר מעשרה מיליארד ש"ח מחוץ לתכנון התקציבי כתוצאה משימוש בדלקים יקרים ומזהמים (כידוע, אין גז ואין גם תחנה פחמית שאותה הירוקים לא אוהבים).

אחד הקורבנות של רדיפה זאת הוא ניסוי ההפקה של פרוייקט נפט הפצלים בשפלת יהודה. נגד הניסוי הזה פועלים הגופים הירוקים במלא המרץ תוך פיזור הפחדות דמיוניות שנועדו לגייס את דעת הקהל נגד הפרוייקט. אם  יצליח הפרוייקט זה אנו עלולים, חלילה, להפחית דרמטית את עלויות הדלקים שלנו וגם לצמצם את החובות המאמירים שתוארו מעל.

אולם, אדם טבע ודין מתנגדים גם לעריכת ניסוי מצומצם שיוכיח את ייתכנות הפרוייקט ויאפשר להערך להגנה אופטימלית על הסביבה במידה ואכן תוכח ייתכנות כזאת. מבחינת אט"ד אין כלל צורך בניסוי משום שהנפט, כידוע הוא דבר רע ויש לגמול אותנו משימוש בו.

באתר משרד האנרגיה והמים דווח שבג"ץ דחה את הדיון בעתירת אדם טבע ודין נגד נסוי ההפקה - כאן. (החלטת בג"ץ מצורפת בקישור):

בית המשפט הגבוה לצדק דחה הבוקר את עתירת עמותת אדם טבע ודין אשר עתרה כנגד אישור פרויקט החלוץ של פצלי השמן. בית המשפט קבע כי הנושא יידון ביחד עם העתירה שהגישה העמותה נגד חוקיותן של התקנות, דיון הקבוע לראשית חודש דצמבר.
בכך אימץ בית המשפט את עמדת המדינה ומשרד האנרגיה והמים כי אין מקום לקיים דיון נפרד בנושא פצלי השמן.

בועז 

הערה: בפוסט הוכנס תיקון היות והבג"ץ לא דחה את העתידה אלא את מועד הדיון בה ואיחד את הדיון עם נושאים נוספים.

27 באוקטובר 2012

ישראל מעצמת נפט.

ככה אומר ג'פרי וולטר מי שהיה בעבר הגאולוג של חברת נובל אנרג'י, והסמנכ"ל, בעת שהיא גילתה את שדות הגז של תמר נועה ומארי. וולטר הוא כעת מנכ"ל החברת הקידוחים הקנדית אדירה אנרגיה, אשר מחזיקה זכיון לשטחי גבריאלה, יצחק ושמואל שליש חופי ישראל. ראו מפה.


הקידוח של חברת אדירה בשטח גבריאלה אמור להתחיל בשנת 2013. באותו מקום כבר נמצא נפט על ידי חברת ישראמקו, בשנת 1994, בשיעור 800 חביות ביום, אך באותה עת היה מחיר החבית רק כ 20 דולר, וההפקה לא הייתה כדאית. חברת אדירה ומנהלה וולטר מעריכים שיש הרבה נפט בים, הם מסתמכים על סקרים סיסמיים תלת ממדיים, ועל שיטות חיפוש והפקה שלא היו קיימות ב 1994.

ישראל צורכת כול יום 238 אלף חביות נפט מיובא, ומשלמת עבורן כ 26 מיליון דולר כול יום. לו נמצא נפט בישראל זה היה משפר מאד את מצבנו הכלכלי. הגז הרב שכבר נמצא ישמש לתחנות כוח ומפעלי תעשייה בעיקר. עדיין ישראל תצרוך כמות אדירה של נפט (דלקים נוזלים) עבור התחבורה. אמנם ניתן להסב כלי רכב לשימוש בגז, אבל עד שזה יקרה (אם בכלל) ישראל זקוקה להרבה נפט.

נקווה שאכן יימצא הנפט בים, וגם, שיאשרו הפקת נפט מפצלי שמן בחבל עדולם, וגם שם יתחילו להפיק נפט.
כאשר כול זה יקרה, נוכל לראות (אולי) הוזלה משמעותית במחיר הקוטג' – כלומר – הכנסות המדינה מנפט יאפשרו הורדת מיסים כללית.

יעקב



25 באוקטובר 2012

עדכונים מפוקושימה.



הנה עדכון מפוקושימה, מאתר המלקט את כול העדכונים משם.

1.    מסתבר שתחנות הכוח הגרעיניות ביפאן לא נוהלו לפי הסטנדרטים המקובלים בארה"ב ואירופה. יפאן היא מעצמה טכנולוגית, אבל הם גם קמצנים גדולים, ולא טרחו ליישם פתרונות שאומצו במערב, בגלל עלותם.
הסיבה העיקרית שמנעה סגירה מסודרת, ללא תקלות, של הכורים הייתה איבוד הזרם החשמל, שמנע הפעלה של מערכת הקירור. זה נבע מכך שהגנראטורים לשעת חרום הוצפו על ידי מי הצונאמי. מסתבר שבמערב עלו על בעיה זו כבר קודם, וניתנה הוראה (הרבה לפני 2011) למפעילי התחנות לאטום את הגנראטורים. הדבר לא בוצע ביפאן. לו נאטמו כהלכה, ניתן היה להפעילם מחדש אחרי שהצונאמי עבר, ולפני שנגמר החשמל במצברי החרום.

2.    אמצעי בטיחות אחר, שהותקן במערב אך לא ביפאן, היה קולט מימן. המימן שהצטבר בכורים עקב המסת הליבות גרם לפיצוצים בשלושת הכורים הפגועים, ופיצוצים אלה גרמו לנזקים גדולים, והקשו על פעולות ההצלה והקירור. בעיה זו הייתה ידועה, וחברת ארבה הצרפתית פיתחה מתקן הקולט את המימן החופשי, מחבר אותו עם חמצן ופולט מים, ומונע הצטברות של מימן. מתקנים אלה הותקנו בכ 150 תחנות כוח גרעיניות במערב, אך לא ביפאן.
3.     הדבר המעניין ביותר הוא שמהנדסים הגיעו למסקנה שלא הייתה המסה של הליבה של הכורים, של אף אחד משלושת הכורים הפגועים. כידוע, הדלק של הכור, נמצא בתוף דוד עבה מפלדה RPV. היה חשש שהדלק הגרעיני שנמס (בגלל היעדר קירור) גרם להמסת הפלדה בתחתית הליבה, ונפל לתחתית מבנה הבטון החיצוני. מסתבר שהדבר כנראה לא קרה, וכול הדלק הגרעיני המומס נשאר בתוך מבנה הליבה מפלדה. הייתה דליפה מתוך מבנה הפלדה, אבל לא פריצה שלו. הדבר יקל על עבודות הניקוי והסגירה של הכורים.
4.    ניתוח מפורט נוסף הראה שכנראה לא הייתה שום דליפה של קרינה מהבריכה של דלק משומש בכור מס' 4, כפי שחששו תחילה.

יעקב

מדענים לכלא באיטליה

בתמונה: תוצאות רעידת האדמה  בל'אקווילה

הנה העובדות אודות המדענים שנידונו באיטליה למאסר, מתוך וואינט:

בית המשפט באיטליה הרשיע היום (יום ב') שישה מדענים ועובד מדינה בהריגה ודן אותם לשש שנות מאסר, משום שלא הזהירו מפני רעידת האדמה שפקדה את ל'אקווילה לפני שלוש שנים, הרסה את מרכז העיר וגרמה למותם של יותר מ 300 בני אדם. הם יערערו על הכרעת הדין ולא יישלחו בינתיים לכלא.
רעש אדמה בעוצמה 6.3 הכה בעיר ל'אקווילה ב-6 באפריל 2009 ... מאות נהרגו בשנתם, יותר מאלף נפצעו ועשרות אלפי בניינים התמוטטו. [המשפט בדק] אם המומחים שמונו על ידי הממשלה ציירו תמונה אופטימית מדי של הסיכונים ... ל'אקווילה נהרסה באופן חלקי בשלוש רעידות אדמה במאות האחרונות.
[הייתה]...סדרה של רעשי אדמה בעוצמה נמוכה שפקדו את האזור בחודשים שקדמו לרעידה הקטלנית. על פי התביעה, אלו היו צריכים לשמש תמרור אזהרה....[הסיסמולוג העצמאי]. ג'ואקינו ג'וליאני קבע חודשיים לפני הרעש הקטלני כי סדרת הרעידות היא הקדמה לרעש גדול עוד יותר שעתיד להתרחש באפריל. כתוצאה מההתרעה שפורסמה באינטרנט, יצאו אזרחים מבוהלים לרחובות במכוניות וקראו באמצעות מגפון לתושבים שיעזבו את בתיהם. בעקבות המהומה שפרצה בעיירה השלווה נעצר ג'וליאני בחשד לזריעת בהלה בקרב התושבים. המשטרה הורתה [לג'וליאני] להסיר את האזהרה מהרשת.בעקבות המהומה ... ערכה עיריית ל'אקווילה פגישה מיוחדת בשיתוף עם נציגי הסוכנות הממשלית להגנה [מפני אסונות טבע]. בפגישה שנערכה [ כשבוע] לפני האסון הבטיחו אנשי הסוכנות [כלומר המדענים שהורשעו, שהועסקו על ידי המדינה] לתושבים כי לא נשקפת להם כל סכנה.ההאשמה הייתה שהמדענים פעלו בשרות המדינה כדי להרגיע את התושבים, ובניגוד לנתונים המדעיים.גופים בינלאומיים גינו את המשפט. האיגוד הגיאופיזי האמריקני אמר כי החשש מרדיפה משפטית ירתיע מדענים מלעסוק בהערכת סיכונים סייסמולוגיים ומלייעץ לממשלות בנושא.
דיון ארוך בנושא – ראו אצל ד"ר קורי.

הפרשה אבסורדית, אבל יש בה לקחים מעניינים.

המעניין הוא שיש פה מקרה מובהק שהמדענים לא יודעים, אבל הם בכול זאת מנצלים מעמדם כמדענים כדי "לייעץ" לציבור, בנושא בו אין מידע. יש פה אחיזת עיניים. אין ידע מספיק כדי לחזות רעידות אדמה, ובוודאי וודאי לא את העיתוי והעוצמה שלהן. גם "התחזית" של ג'וליאני (שעומדת להיות רעידת אדמה חזקה) וגם "התחזית" של 6 המדענים בשרות הממשלה (שלא תהיה רעידה) היו חסרות כול בסיס מדעי או אחר. הם היו סתם ניחושים, פטפוטי סרק. היה שימוש בשם ה"מדע" לריק, הייתה טענה מטעה שכאילו המדענים יודעים משהו שלמעשה הם אינם יודעים. הייתה פה הונאה (משני הצדדים).

מדענים, כמו כול בן אדם, אוהבים להרגיש חשובים. הם לא אוהבים להגיד "אנו לא יודעים" למרות שזו האמת בהרבה מקרים. אז במקום להגיד את האמת הם מאחזים את העיניים עם נבואות בלתי מבוססות לכאן ולכאן. ג'וליאני משך הרבה משומת לב עם נבואת החורבן שלו (שתהיה רעידת אדמה). המדענים בוועדה הממשלתית שירתו את האינטרס של מי שמשלם להם משכורת – הממשלה – ויצאו עם תחזית הפוכה – שלא תהיה רעידה. אם לא יטענו שהם "מומחים", אם יגידו את האמת ("לא יודעים"), איך יצדיקו את המשכורת שהם מקבלים?
אין לי שום סימפטיה למדענים שנידונו למאסר, הם לא דיברו אמת (אבל זו לא עילה למאסר...). עוד פחות סימפטיה יש לי לג'וליאני שזרע בהלת שווא, ללא בסיס מדעי, למרות שבדיעבד התברר שהוא צדק. אם מישהו מנבא א' ומישהו אחר מנבא "לא א'" – בטוח לגמרה שאחת משתי הנבואות תתגשם!

הלקח: הרבה מדענים מזבלים בשכל, ללא בסיס, ומוציאים שם רע למדע. היו ספקנים.

יעקב






גן העדן האבוד




הנה סיפור קצת שונה מהרגיל, הסיפור של איי האלמוגים ביקיני, באוקיינוס השקט, גן העדן שבתמונה.
ביקיני היא קבוצת איי אלמוגים קטנים, בלב האוקיינוס השקט, בחצי המרחק בין הוואי לאוסטרליה. צבא ארה"ב בחר לערוך בהן סדרה של 23 ניסויים גרעיניים, בין השנים 1946 ל 1958. באיים חיו אז 167 ילידים שהתפרנסו מדייג והם פונו לאיים אחרים. אין לבלבל בין האיים לביקיני האחר, המפורסם יותר, - בגד הים בן שני חלקים, שהומצא באותה תקופה, ולקח שמו מהאיים שהיו בכותרות.

הילידים שפונו סבלו מהזנחה, הם לא יכלו להתפרנס באי שאליו פונו, ממשלת ארה"ב לא דאגה להם מספיק. בסוף פונו לעוד אי ועוד אי, והיום רובם חיים בבירת איי מארשל, בעיר מאג'ורו בת 25000 תושבים.

בסוף שנות השישים, כעשור לאחר תום הניסויים, חשבו שסכנת הקרינה חלפה והוכרז, לאחר בדיקה, שהתושבים יכולים לחזור. ניטעו עצי פרי, ונבנו בתים ועד אמצע שנות ה 70 חזרו כ 150 ילידים לאי. אז, בשנת 1977, התגלו רמות מדאיגות של היסוד הרדיואקטיבי צזיום 137 בגופם של התושבים, בקרע, בצמחיה ובחי באי. התושבים פונו מחדש.

באמצע שנות השמונים, תחילה ב 1986, אח"כ ב 1988 הועברו סכומים די גדולים של כסף לקרן של הילידים, שנועדה לניקוי האיים מקרינה ולתמיכה בילידים. התגלה שניתן להקטין את רמת הקרינה על ידי פיזור דשן אשלגן, ועל ידי גירוד שכבת הקרקע העליונה. הוחל במאמץ לניקוי האיים. בשנות ה 90 קם באי אתר תיירות צלילה מוצלח, הודות לשפע הדגה והאלמוגים במי האיים.

אולם, לאחר עשור נוסף, העסק התמוטט ונזנח. סיבה אחת הייתה שאנשי ביקיני בגלות צרכו את מרבית ההכנסות של הקרן שלהם למחייה שוטפת, ולא נשאר כסף לניקוי האי. סיבה אחרת היא, שהתביעה שהגישו נגד ממשלת ארה"ב במטרה לקבל עוד כסף, נכשלה בבית המשפט העליון בארה"ב. הסיבה העיקרית היא שצאצאי הילידים מביקיני - שמספרם 4800 כיום – כבר לא רוצים לחזור לאיים הנידחים שבהם הם לא היו אף פעם. הם בטח גם לא יודעים כבר לדוג. האיים שוממים כיום, מלבד ילידים בודדים. הבשורה הטובה היא שהאיים די נקיים משאריות קרינה. מסתבר שהצזיום, שזמן מחצית החיים שלו הוא 30 שנה, מתפרק בטבע יותר מהר – כלומר מתפרק "אפקטיבית" – כלומר הוא מתפזר ונמהל ונעלם. רמות הקרינה היום הן "קבילות" – כלומר בתוך התקן המותר.

לקח אופטימי אחד הוא שהקרינה הרדיואקטיבית אינה נוראה כול כך. הנה, 54 שנה אחרי שנערכו 22 פיצוצים אטומיים ואחד מימני, האיים לא אבודים, הם מספיק נקיים כדי לגור בהם או לבקר בהם. לקח נוסף הוא שקרינה ברמה נמוכה אינה מזיקה כול כך כמו שחשבו – לא נרשמה תחלואה מיוחדת בקרב אותם הילידים שחזרו לאי בשנות ה 1970.

אז, אם מישהו מתחשק לו לגור בגן העדן, יש שם מגרשים למכירה במחיר מציאה. אבל, תצטרכו מטוס פרטי. יש באי שדה תעופה, אבל אין טיסות מסחריות. קראו את המאמר הימרתק המתאר ביקור באיים, את יופיים ושפע הדגה והכרישים.

יעקב




23 באוקטובר 2012

פגמים מהותיים בדו"ח אריאב


אחרי קריאה של הדו"ח המלא אני יכול להצביע על כמה פגמים מהותיים בדו"ח אליאב, מעבר לוויכוח שיכול להיות על מספר זה או אחר, שאליו לא אכנס.

1. כמות החשמל הסולארי שאפשר לייצר.
דו"ח אריאב מדבר על: " 1000 MWסולאריים שוליים אחרי שיותקנו 1500 MW שכבר אושרו." אם יבדקו את הקרקע הדרושה לכך, יתברר שאין קרקעות פנויות בגדלים כאלה, גם לא בנגב (שם הכול שטחי אש, שמורות טבע, או קרקעות של בדואים). כלומר – העסק לא מעשי על הסף. אין בכלל בדו"ח התייחסות למחיר הקרקע, ולמחיר השימוש החליפי שלה.

2. כמות הסולארי – יום לעומת לילה.
החשמל הסולארי יכול, במקרה הטוב, לספק את ההפרש בין צריכת יום לצריכת לילה. כידוע בלילה אין חשמל סולארי. החשמל מסופק, רובו, על ידי תחנות עומס-בסיס שהן תחנות פחם או מחז"מ. תחנות אלו לא ניתן להדליק ולכבות כול יום, הן חייבות לפעול 24 שעות, והן גם היעילות ביותר. הן מספקות חשמל בלילה וגם ביום. ההפרש בין צריכת היום והלילה (בקיץ, הצריכה ביום יותר גבוהה) מסופק, כנראה, על ידי טורבינות גז תעשייתיות, אותן כן ניתן לכבות ולהדליק מדי יום, על פי הביקוש. רק את אלה יכול חשמל סולארי להחליף. כדי לדעת מה הכמות המרבית הסולארית האפשרית היה צריך להביא את עקומות הצריכה של חשמל בישראל, לפי שעות היממה. הדו"ח לא הביא נתון זה ואין שום סימן שהוא התחשב בו. מן הדו"ח משתמע שניתן להתקין חשמל סולארי כמה שרוצים. זהו 
פגם יסודי.
פגם משני הוא ההנחה שתחנות סולאריות מחליפות תחנות פחמיות. הדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית. תחנות סולאריות יכולות להחליף, בשעות היום, רק תחנות שניתן להדליק ולכבות – שהן טורבינות הגז.

3. שיא קיץ לעומת שיא חורף – החיסכון בהשקעה הונית.
כידוע, קיים שיא של צריכה בחורף, בימים קרים בשעות הערב. בשעות שאין שמש. חייב להיות קיים כושר ייצור רגיל להספקה של כול הביקוש בשיא הלילי, כולל רזרבות בטחון למקרה תקלה. רק במקרה ששיא הצריכה בחורף נמוך מזה שבקיץ ניתן לאמור שהחשמל הסולארי חוסך השקעה הונית. היה צריך להביא פרופילים של צריכה, המראים את ההפרש (אם יש) בין שיא הצריכה בחורף ובקיץ. הנתון הזה לא מופיע בדו"ח. במקום זה הופיע פקטור תמוה של 0.6 שככול שניתן להבין מסתמך על "ידע אישי" של אחד ממחברי הדו"ח (שהיה ראש אגף בחברת החשמל). הדו"ח היה צריך לכלול את הנתונים הרלונטיים, ולהראות בצורה שקופה כיצד נעשה החישוב.

4. בטחון אנרגטי.
דו"ח אריאב מחשב את גורם ה"בטחון האנרגטי" על פי ההפרש שהמדינה (חברת החשמל) משלמת כדי להפוך את תחנת הכוח החדשה באשקלון לדו-דלקית (פחם-גז) במקום גז בלבד, מטעמי בטחון. האנלוגיה הזו לא נכונה.
ההפרש שמשלמים בתחנת הכוח באשקלון, משולם עבור תחנה שניתן להפעיל מתי שדרוש, לפי הצורך, יום ולילה, 24/7. תחנה סולארית פועלת רק ביום. איזה בטחון נותן ספק שאינו זמין 2/3 מהזמן (ויותר, בימים מעוננים)? הטענה הזו (בטחון אנרגטי) בלתי סבירה בעליל.
לדעתי ניכר בהחלט שזהו דו"ח מגמתי, שיש לו אג'נדה: לקדם חשמל סולארי, בכול נימוק קלוש שאפשר להמציא. כאמור, לא נכנסתי לחישובים אחרים שאפשר לערער עליהם, הפגמים המהותיים שציינתי דיים כדי לפגוע פגיעה קטלנית באמינות הדו"ח.

ומעל לכול, כמובן, עצם השיטה של תעריף מובטח לחשמל סולארי היא פסולה, עדיפה שיטת המונה נטו – net metering, שיטה ההופכת את החישוב של אריאב למיותר.

יעקב

הערה: המעונינים להתעדכן בכל פרטי הדיון אודות מסמך אריאב - כאן.

22 באוקטובר 2012

נמשכת המפולת הירוקה – לא לאשלים!



בהמשך לדיווח הקודם שלנו, והידיעה החדשה: חברת סימנס סוגרת את פעילותה הסולארית. הקונצרן הודיע שימכור את פעילותו הסולארית בשל חוסר כדאיות, ויפטר כ 70 עובדים מהמרכז בבית שמש. הוא גם פורש רשמית ממכרז אשלים להקמה של תחנה תרמו-סולארית בנגב.

בהזדמנות זאת אני חוזר על הצעתי – לרדת לחלוטין מהתחנה התרמו סולארית באשלים, זה בזבוז וסיכון כסף לריק, בהרפתקה שאין עמה תועלת.

חברות חשמל גדולות בקליפורניה, שעמדו להקים תחנות תרמו-סולאריות גדולות, בגלל שחוקי קליפורניה מחייבים להפיק אחוז מסוים של "חשמל מתחדש", ירדו גם הן מתחנות תרמו-סולאריות, והעדיפו את החלופה של פוטו-וולטאי. פוטו-וולטאי הוא הרבה יותר זול, וגם השיטה בה נצבר הרבה ניסיון עד כה.

עד כמה שידוע לי, יש רק שתי תחנות תרמו-סולאריות גדולות בשלבי סיום – אחת בקליפורניה ואחת בספרד (זאת בספרד, ראיתי במו עיני). אנו יכולים בהחלט לא לקפוץ בראש, ולהמתין כמה שנים, בהן ייצבר ניסיון בתפעול התחנות התרמו-סולאריות האלה, ונוכל ללמוד מניסיונם של אחרים.

התחנה באשלים לא תשנה בכלום את הפליטות הגלובאליות, וגם לא של ישראל – היא מתוכננת לספק רק כ 100MW מתוך צריכה של כ 12,000. מוטב להמתין, אולי ירדו המחירים של המראות ושאר הרכיבים, כמו הירידה בפאנלים, אולי נלמד איזה סוג של מראות ואיזו שיטה של הפעלה הכי טובה.

אין שום דחיפות לקפוץ בראש.
יבוטל (או ידחה) הפרויקט התרמו-סולארי באשלים.

יעקב

מנהלי סימנס לא קוראים YNET



אתמול עלה מאמר ב-YNET שכותרתו מכריזה כי "בגרמניה הוכיחו: רוח ושמש מספיקים לייצור חשמל". ליד המאמר מופיע קובייה עם ההכרזה "אבסורד ישראלי" ובה תלונות על קיצוץ הסובסידיות לחשמל סולארי בישראל בדיוק בעת שהוא מצליח כל כך "בכל העולם"... אכן אבסורד הזועק לשמיים.



מסתבר כי מנהלי ענקית הטכנולוגיה הגרמנית סימנס אינם קוראים YNET. החברה הודיעה היום כי היא סוגרת את פעילותה בתחום האנרגיה הסולרית לאחר שהפסידה הון עתק. בדיווח מפורט ב"גלובס"  נמסר כי התאגיד הודיע כי בשל "שיעורי צמיחה נמוכים, לחץ להורדת מחירים בשוק הסולארי ואי עמידה בציפיות לגבי הענף" ינטוש קונצרן הענק את התחום הסולארי בכל העולם. בין השאר מתנערת סימנס מכל הנכסים אותם רכשה בתחום הייצור הסולרי שהפכו כעת לנטל.

גם בישראל רכש התאגיד את ב-2009 את חברת סולל מבית שמש, חברה המייצרת קולטנים תרמו-סולאריים להפקת חשמל עבור שדות סולאריים, בסכום שהפך להיות ה"אקזיט" הסולרי הגדול של הבועה בישראל של 418 מיליון דולר. (כעת מחפשים קונה בנרות בשבריר ממחיר הרכישה). ולא פחות חשוב - עם המהלך הזה פורשת גם סימנס מן השותפות בהקמת תחנת הכוח הסולרית באשלים, פרוייקט הדגל הישראלי שעוד נשמע אודותיו רבות ולא טובות בעתיד.

ומה באשר ל-YNET? שם לא תמצאו איזכור לסיפור האמיתי אלא אם תגלשו למדור קריירה. שם מופיעה ידיעה צנועה על פיטורי עובדים בחברת סולל. אם להאמין למדור הכלכלה הירוקה הרי שלעובדים המפוטרים לא צפויה כל בעיה להשתלב בעסקים הצומחים בכל העולם של האנרגיה הסולרית.

בועז



חשמל סולארי בשיטת מונה נטו



רשות החשמל אכן קיבלה את ההצעה למעבר לשיטת ה"מונה נטו" Net metering שעליה דיווחנו קודם, ופרסמה הסדרה המאפשרת לצרכנים להתקין פאנלים סולאריים לשימוש עצמי.

השיטה פועלת כפי שכתבנו. כול אחד יכול להתקין פאנלים סולאריים על הגג שלו (לא תלוי במכסות). החשמל המיוצר משמש קודם כול לשימוש עצמי, וגורם להקטנת כמות הקווט"ש המחויבים בחשבון החשמל. מובן שהצרכן נשאר מחובר לחברת החשמל ומקבל ממנה חשמל לפי הצורך וגם כאשר אין שמש. אם הוא מייצר חשמל סולארי יותר מאשר הוא צורך, מועבר הזיכוי בקווט"ש לחודש הבא. כלומר: מחיר החשמל הסולארי זהה למחיר לצרכן של חברת החשמל.

המחיר הזה הוא מחיר מסובסד – כי החשמל הסולארי אינו משלם את עלויות הרשת ולא גובים מהצרכן תשלום עבור החיבור שלו לרשת. סבסוד נוסף נובע מהעובדה שיש מס על הדלק הפחמני בו משתמשת חברת החשמל לייצור חשמל (המשתקף במחיר החשמל לצרכן). החשמל הסולארי אינו משלם מס דלק. יחד עם זאת – יש יתרון לחשמל סולארי שהוא אינו מזהם, ולכן, ולמען פשטות השיטה, לדעתי, הסובסידיה (הנסתרת) הזאת מוצדקת, והשיטה של מונה נטו היא שיטה טובה.

היתרון הגדול של השיטה הוא שהיא לא מוגבל במכסות ממשלתיות שהתחייבו מהשיטה הישנה של תעריף גבוה מובטח וקבוע. היום כול אחד יכול להתקין פאנלים לשימוש עצמי – המגבלה שנשארה היא שהמתקן לא יהיה גדול מ 5 מגה-וואט. מגבלה שנייה: הצרכן חייב להצטרף לתכנית תעו"ז – תעריפים לפי זמן שימוש – תעריף יותר גבוה בשעות עומס, ויותר נמוך בשעות שפל. ההצטרפות מחייבת החלפת מונה החשמל – אבל חברת החשמל מבצעת את ההחלפה וההצטרפות לתעו"ז בחינם, כי כדאי לה...

[ במאמר מוסגר – תעריף התעו"ז הוא העלאה מוסווה של התעריפים, כי התעריף לשעות העומס הוא הרבה יותר גבוה, אבל בשעות השפל רק קצת יותר נמוך מהתעריף האחיד. תעריף התעו"ז משרת את האינטרס של חברת החשמל, ולא של הצרכן, אלא אם כן יש לצרכן שימוש בעיקר בלילה (לא כולל לילות חורף, בהן גובים תעריף שיא). תעריף תעו"ז הוא עז].

אם הפאנלים הסולאריים אכן הגיעו ל"גריד פאריטי" – כלומר לכדאיות כלכלית מול חשמל פוסילי – אנו נראה התפוצצות גדולה בכמויות החשמל סולארי, פאנלים על כול גג. הדבר יהיה לברכה לכולם, לסביבה, לצרכן, לחברת החשמל ולמדינה.

אני כמובן חושד שאנו עדיין לא שם, ואין כדאיות. אבל החשדות שלי לא רלוונטיים. אם כדאי יתקינו, אם לא – לא יתקינו, ככה זה צריך להיות. את השיטה הישנה "להתקין בכול מחיר", כלומר בתעריף קבוע, גבוה, מובטח ל 20 שנה, צריך לבטל לגמרה (גם לגבי מתקנים יותר גדולים).

החברות המתקינות פאנלים טוענות שהשיטה החדשה כדאית למשתמשים גדולים ומסחריים, אבל כנראה לא לצרכן הפרטי. הם דורשים סובסידיות [יותר גבוהות] לצרכן הפרטי. יש להתעלם מהדרישה. החברות התקיימו עד עכשיו על סובסידיות, ורק טבעי הוא שידרשו סובסידיות – זו הפרנסה שלהם. אני נוטה לחשוב שהם צודקים, שעדיין אין כדאיות לחשמל סולארי לצרכן פרטי – אבל אשמח אם אני טועה. אני גם צופה עליית מחירים של הפאנלים, אחרי שהבועה של ייצור עודף בכול העולם תתפוצץ.

השיטה של מונה נטו – Net metering היא שיטה טובה, היחידה שכדאית לכולם, ושאינה גורמת לבזבוז כסף ללא תועלת, כמו שהיה עד עכשיו.

יעקב




מענה של ירום אריאב לתגובות

הערה: לפניכם פוסט רביעי העוסק בדיון שהתפתח בעקבות ביקורתו של אוהד על דו"ח אריאב. המעונינים להתעדכן במהלך הדברים מוזמנים לקישור כאן לריכוז כל הפוסטים בנושא. לפניכם מכתבו של ירום אריאב שהתקבל הבוקר במערכת.



שלום רב,

קראתי היום את התגובה החדשה של אוהד בעקבות הדברים שהערתי על חיבורו. ציפיתי לקבל משהו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" אך במקום זאת הוא לא מתייחס כלל לשגיאות המתודולוגיות שמצאתי בדבריו אלא חוזר על אותן שגיאות בניסוחים אחרים. קשה להתווכח עם חוסר הבחנה בסיסי בין עלות שולית ועלות ממוצעת ולכן לא אחזור שוב לנושא שהוא הכשל העיקרי בניתוח של אוהד.

כתגובה אחרונה בהחלט אני רוצה לציין מספר נקודות:

1. בהעדר טיעונים מקצועיים מטיל אוהד ספק במהימנות הנתונים והחישובים בהם השתמשנו ואף מרמז בצורה נלוזה כי נעשה שימוש מניפולטיבי בנתונים. אלא שבעבודה מצויין במפורש את מקורו של כל נתון. הנתונים הם נתונים גלויים הניתנים לבדיקה ומקורם בנתונים שמפרסמת רשות החשמל. יתר על כן: ברור שעבודה מעין זו המוגשת לגורמים מקצועיים ברשות החשמל, במשרד האנרגיה במשרד רוה"מ ובמשרד האוצר צריכה להתבסס על נתונים מוסכמים ואמינים. העבודה הוגשה ונדונה על ידי הגורמים המקצועיים הללו ואיש לא העלה שמץ של ספק בדבר אמינות הנתונים מהסיבה הפשוטה שאלה נתונים של רשות החשמל. בוודאי שהעבודה התבססה על נתונים שהיו בידינו בזמן ביצוע העבודה, כלומר סוף 2011 והחודשיים הראשונים של 2012 אך נראה שהנתונים העדכניים של מחירי הדלקים רק יעלו את העלות הנמנעת בייצור קווט"ש סולארי. בוודאי שכאשר המתודולוגיה ברורה ומוסכמת אין בעייה להציב נתונים עדכניים בכל סעיף.

2. כמובן שגם הנתונים על ניצולת התחנות, הן במחזור פתוח והן במחזור משולב, הם נתונים ידועים ומקובלים שלא צריך להיות לגביהם ויכוח ואף גורם מקצועי לא הטיל בהם ספק.

3. הטענה בדבר ריקוד על שתי חתונות מופרכת לחלוטין. מעולם לא טענו כי יש להתייחס לחשמל הסולארי כאילו כל פעולתו מתבצעת בשעות השיא. כפי שמוסבר בעמוד 9 בדו"ח, הייצור הסולארי מתבצע בשעות היום בלבד, כ3600 שעות בשנה בממוצע בישראל או 1800 שעות בממוצע במונחי ייצור שעתי מלא. מתוך מספר שעות זה, כ300 שעות מיוצרות בשעות שיא בקיץ, בחודשי יולי ואוגוסט. שאר 1500 השעות אינן שעות שיא ולכן יש לגביהן חישוב שונה ועלות נמנעת נמוכה יותר.

4. טענה שנשמעה מפי אחד המגיבים היא שכיון שקיים גם ביקוש שיא בחורף, קיומו של חשמל סולארי שמופעל בשיא קיץ לא יחסוך השקעה בתחנות כוח כיון שעדיין יש צורך לספק את שיא החורף. טענה זאת נשמעת משכנעת מבחינה אינטואיטיבית אך היא איננה נכונה. כאן צריך להבין שחברת החשמל משתמשת במודל המאפשר קביעת תכנית פיתוח אופטימאלית. המודל מניח פרמטרים שונים של יתירות במערכת ואספקת שיא הביקוש במודלים סטטיסטים. כיון ששעות שיא הקיץ הן בעלות אופי שונה מבחינת משך זמן השיא ועצימותו, המודל המתמטי- סטטיסטי מאפשר לחסוך בהשקעה בתחנות כוח כאשר ניתן מענה של חשמל סולארי לשעות הארוכות של שיא הקיץ גם כאשר נותר הצורך לספק את שיא החורף הקצר יותר באנרגיה קונוונציונלית. אני יכול להבין את הקושי של האינטואיציה לעכל זאת אך מחשבה יותר מעמיקה תסדר גם את האינטואיציה. נושא זה קיבל תיקוף בהדמיית המודל של חברת החשמל על ידי יגאל פורת, מנהל אגף מחקר ופיתוח בחברת החשמל שעסק בנושא.

5. לרגע לא הסתרתי שהעבודה שביצענו נעשתה אמנם עבור איגוד חברות האנרגיה המתחדשת, אך נהנינו מחירות מקצועית מוחלטת, כאשר הפררוגטיבה היחידה של האיגוד הייתה לגנוז את הדוח או לפרסמו אך לא לערוך בו שינויים. חלק ניכר מהטענות שמעלה אוהד וגם מספר מגיבים אחרים מקבל התייחסות בעבודה עצמה. לנוחיותכם אני מצרף את העבודה כולה ואני ממליץ למתעניינים לקרוא אותה בתשומת לב. העבודה גולשת לעיתים לשפה יותר טכנית אבל אני מקווה שקריאה מוקפדת של העבודה כולה תאיר גם את עיני היותר ספקנים מבינינו.

ב ב ר כ ה

 ירום אריאב


20 באוקטובר 2012

תגובה על מאמרו של ירום אריאב

בעקבות פרסום מאמרו של אוהד, כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב? (7 בספטמבר) ותגובתו של מר ירום אריאב שהופיעה אתמול תחת הכותרת תגובת ירום אריאב למאמרו של אוהד, (19 באוקטובר) קיבלנו את ההתיחסות הבאה מאוהד. לנוחות הקריאה תוכלו להקליק כאן על מנת לקבל ריכוז של הפוסטים הקשורים לדיון.

מר אריאב היקר,
ראשית, אני רוצה להתנצל באם פגעתי בך באופן אישי. זאת בטח לא הייתה כוונתי. אם הרגשת שפגעתי בך באופן אישי, אני מתנצל.
נעבור לעובדות:
לצערי, בתשובתך ניסית להצדיק את הטעויות אשר העלתי במאמרי הקודם. בניגוד למאמר שכתבתי, שלווה בחישובים שניתן לאמת בנקל. במאמרך לא הוצגו החישובים אשר יוכיחו את טענותיך. אומנם תשובותיך היו מלוות במלל רב, אך דווקא ההתייחסות העניינית והחישובית, הייתה חסרה. חבל.
עלות הדלקים: הינך טוען שעלות הדלקים הינה 21.6 אגורות לקווט"ש מאחר שיש לקחת בחשבון גם תחנות כוח תעשיתיות ותחנות כוח הפועלות במחזור פתוח. הגדלת וציינת שמרבית מתחנות הגז בשנת 2010 היו תחנות תעשיתיות ובעלות מחזור פתוח אז בעשותך זאת, נמנעת מלהתייחס למצב בשנת 2011. הסיבה לכך ברורה, הרי משפט הנוק-אאוט שלך "למעלה ממחצית ההספק המותקן של תחנוח כוח הפועלות על גז בשנת 2010 היה של טורבינות תעשיתיות וטורבינות גז" לא תקף לשנת 2011. לכן, היה נוח יותר להשתמש בדוח של שנת 2011 אך בנתונים של שנת 2010 המשרתים טוב יותר את טיעונך. חבל.
מאחר שאופן החישוב המדויק ששימש אותך אינו מפורסם (ואשמח באם תפרסם אותו על מנת להוכיח את טענתך), אציין רק את הטעות שבהנחותיך. בהנחותיך ישנה התייחסות לתחנות כוח תעשיתיות כאל תחנות בעלות ניצולת נמוכה. טעות בידך! תחנות כוח תעשיתיות הינן תחנות כוח בעלות נצילות גבוהה מאוד – למעלה מ-70%, וזאת מאחר שנעשה שימוש בקיטור המיוצר בתחנות אלו. התיחסות לתחנות אלו כאל תחנות "לא יעילות", מטה את העלות כלפי מעלה, בניגוד למצב האמיתי.
עלות ההון: שוב הינך טוען, בניגוד לדוח הסטטיסטי של חברת חשמל, שתחנות חשמל בעלות מחזור פתוח פועלות 300 שעות בשנה. הרי על פי עמודים 3 ו-4 בדוח הסטטיסטי של חברת החשמל ועל פי החישוב הפשוט שהצגתי במאמרי, עולה כי תחנות הגז במחזור הפתוח פועלות פי 2.4 מהזמן שבן השתמשת בעבודתך. לא מצאתי הסברים לסטייה זו במאמרך התגובה שלך ואני רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה שלא הצגת שום תשובה מניחה את הדעת בנושא.
מס פליטות: לפחות בנושא זה הסכמת איתי, אך טענת שהמחיר הנוכחי הוא "לא המחיר של הטווח הארוך". ראשית, אם זהו אינו המחיר של הטווח הארוך, אנא היכנס לפוזיציית לונג בפליטות – אולי תרוויח הרבה כסף (במידה והינך צודק). שנית, לא הסברת מדוע בחרת פתאום להשוות את הפליטות לתחנת כוח פחמית ולא לתחנת כוח הפועלת על גז, תחנת גוח שהיוותה את הבנצ'מרק לאורך כל עבודתך. אני מניח שפשוט בחרת להשתמש כל פעם בתחנת כוח אשר משרתת את החישובים שלך באופן האופטימלי. אני מוצא פה זילזול באינטיליגנציה של הקורא הממוצע. חבל.
אני וקוראים נוספים היינו שמחים לו היית מציג הסבר לעובדה שבחרת פתאום לטעון שהחשמל הסולרי יחליף תחנות כוח פחמיות? אם החשמל הסולרי יחליף תחנות כוח פחמיות (למרות חוסר ההגיון שבדבר), אנא, שנה את חישובי ההון והדלקים בעבודתך, אם החשמל הסולרי יחליף תחנות כוח הפועלות על גז, אנא שנה את החישוב בעניין הפליטות. לרקוד על שתי חתונות במקביל ולזגזג בין תחנות כוח שונות, לא מוסיף אמינות לעבודתך.
ההגיון של דו"ח אריאב:
מלבד אותם נתונים מספריים אשר נמנעת מלהתייחס אליהם באופן ענייני, יש להתייחס גם להגיון שעומד מאחורי עבודתך: אם הגעת למסקנה שיש להתייחס לתועלת של חשמל סולרי על בסיס עלויות דלקים, הון ופליטות, בכל ימות השנה, זה בסדר גמור. אם הגעת למסקנה שיש להתייחס לעלויות אלו רק בשעות השיא, גם זה בסדר גמור. אלא שבדו"ח שלך בחרת להתייחס גם לזה וגם לזה – ללא הפרדה בין השניים, מעיין ניסיון לרקוד על שתי חתונות במקביל. הינך טוען שבגלל שהחשמל הסולרי יפעל גם בשעות השיא יש להתייחס אל החשמל הסולרי כאילו כל פעולתו מתבצעת בשעות השיא. לצערי, האמת רחוקה מכך. הרי מצד אחד, בשעות השיא בחורף, החשמל הסולרי לא פועל, ומצד שני, הפנלים הסולרים מזרימים חשמל שבגינו הינך טוען שיש לשלם מחיר דימיוני של 80 אגורות לקווט"ש גם כאשר תחנות כוח אחרות מייצרות חשמל זול יותר.
הנה פתרון אפשרי: אם הינך מאמין שהתועלת של החשמל הסולרי הינה בעיקר ב-300 שעות השיא, אשר לטענתך מצריכות את הפעלתן של תחנות כוח גז הפועלות במחזור פתוח, מדוע שלא ישלמו ליצרני החשמל הסולרי את תעריף התעו"ז בשעות אלו? התעריף למתח נמוך הינו מעל ל-100 אגורות לקווט"ש בשעות אלו, תעריף משתלם לכל הדעות. מצד שני, התשלום שישולם בעבור חשמל סולרי בשעות השפל, יהיה גם בהתאם לאותו תעריף תעו"ז אשר יורד ל-35 אגורות. כמובן שיש לנכות מסכום זה את התשלום בגין ההולכה. תשלום שממנו התעלמת בעבודתך.
ברור לי ששיטה זו לא תתקבל בשמחה על ידי יצרני החשמל הסולרי. הרי הם רק מעוניינים להציג את עצמם כאלו אשר יספקו חשמל בשעות השיא. כמובן שהם אינם מעוניינים לקבל מחיר שוק, גם אם הוא משתנה בהתאם לתעריף התעו"ז.
סיכום:
למרות תשובתך המפורטת, צר לי שנמנעת מלהציג את החישובים ששימשו אותך בעבודתך – חישובים אשר תקפתי במאמר שכתבתי. אומנם הצגת הסברים ארוכים כדי לתקף את חישובי ההון והדלקים ששימשו אותך, אך בניגוד למאמרי, נמנעת מהצגת חישובים אשר כל הדיוט יוכל להבין. מכיוון שאני משער שהינך מאמין ובטוח בחישוביך, אנא הצג אותם ואשמח להיווכח כי טעיתי.

המלחמה להלאמת המשאבים

בכנס האגודה הישראלית לאקולוגיה הוצגה תוכנית המתגבשת על ידי מכון ירושלים לחקר ישראל והמשרד לאיכות הסביבה (כן, הכסף שלכם בעבודה) הנקראת "תחזית קיימות לישראל 2030", כפי שהוצגו הדברים על ידי מנהלת המושב בו הוצג הפרוייקט השנה 2030 נבחרה באקראיות, באותה מידה יכולים היו המתכננים לקבוע 2050. 
זה מלמד אותנו משהו על איכות התחזית. 

כלכלה ירוקה נוסח אל גור


חתן פרס נובל לשלום, הלוחם הבלתי נלאה להצלת כדור הארץ, אל גור, איננו פראייר. הוא יודע גם "לעשות לביתו". כשעזב את תפקידו הציבורי האחרון (סגן נשיא ארה"ב) בשנת 2000, אחרי 26 שנה בשרות הציבורי, הוא היה "שווה" כ 2 מיליון דולר. היום הוא שווה כ 100 מיליון דולר. את כול ההון שלו עשה בעסקים "ירוקים". הוא השקיע בתבונה, הבחין לאן רוח האפנה נושבת, ועבד קשה, בתעמולה ובהסברה, למשוך את הרוח והמדיניות לכיוון ירוק.  הוא השקיע בחברות של אנרגיה ירוקה, שרבות מהן זכו לסובסידיות נדיבות מהממשלה האמריקאית, על חשבון הציבור.

"כדור הארץ במצב חרום. איננו יכולים להמתין עוד, אנו חייבים להרתם ולפעול להצלת כדור הארץ. הנה כמה חברות חשובות שפועלות בכיוון הנכון" אמר אל גור בהרצאה משנת 2008, ומנה חברות "ירוקות", שמסתבר שהוא מושקע בחלק גדול מהן. בין 11 החברות שאל גור הזכיר, 9 זכו אח"כ לתימרוץ ממשלתי, לא מעט בהשפעם אל גור, כפי שנראה בהמשך.

כאשר נבחר הנשיא אובמה, ב 2008, הוא אימץ את האידאולוגיה הירוקה, וגם את אידאולוגיית התימרוץ הכלכלי הקיינסיאנית. מתוך מאות המיליארדים שהוצאו על תימרוץ, הוצאו 90 מיליארד דולר (יותר מ 10%) על תימרוץ אנרגיות ירוקות. לגמרה לא במקרה, 2.5 מיליארד דולר מצאו דרכם, בצורת סובסידיות, מענקים וערבות ממשלתית ל 14 חברות שבהן היה אל גור מושקע. חלק מהחברות הירוקות כבר פשטו את הרגל, האחרות בדרך לשם. משלם המיסים הפסיד, ואל גור ? הוא דווקא הרוויח, כפי שנראה.
לא רק ארה"ב, גם סין נסחפה במגמה האופנתית, ונכנסה לבועה ענקים של כושר ייצור עודף של פאנלים סולאריים. כעת מרחפת מעליהם האיום בהתמוטטות כלכלית נרחבת.

בינתיים חלו התפתחויות דווקא בתחום הנפט והגז, טכניקות חדשות פותחו, מרבצים חדשים התגלו, המחירים ירדו. דניאל יירגין מעריך שאפילו בשנת 2030, מקורות האנרגיה העיקריים לא יהיו שונים בהרבה מהמקורות של היום – קרי נפט, גז, פחם. ההשקעות הירוקות לא מניבות תוצאות של ממש, וגם לא את מקומות העבודה המובטחים. כול ג'וב ירוק עלה למשלם המיסים כ 2 מיליון דולר, שזה פי 40 מהשכר השנתי הממוצע של אותו עובד ירוק. מטוב היה להעביר את הכסף לעובדים, בלי החברות הירוקות וה"קפיטליסטים" הירוקים.

אל גור לא הסתפק בפעילותו הכלכלית, שכללה שותפות בקרן השקעות בטכנולוגיות ירוקות, וייעוץ לקרנות השקעות וותיקות, מעמק הסיליקון. הוא גם המשיך באהבתו הראשונה, הפוליטיקה, וגייס תרומות ענק, מחבריו החדשים, המיליארדרים, למען מערכת הבחירות של אבמה ב2008. כאשר אבמה נבחר, הפעיל את השפעתו עליו, נפגש איתו לפני כניסתו לתפקיד, וכיוון אותו בדרך הירוקה הנכונה. באותה הזדמנות הצליח להביא למינויים של רבים ממקורביו לתפקידים בממשלה החדש, ואלה שרתו בתפקידי מפתח בכיוון ואישור התמרוצים הירוקים, שחלק גדול מהם כאמור מצאו את דרכם לחברות הקשורות באל גור ומקורביו. האם יש פה ניחוח של שחיתות? חלילה וחס. הם דואגים רק להצלת כדור הארץ. באמת. שום דבר אחר אפילו לא עולה בדעתם. אל גור עצמו אמר כך.

אל גור בהחלט לא פראייר. הוא לא רק אידאולוג ירוק המשקיע בכול דבר ירוק. הוא הצליח להשקיע במיוחד באותן חברות, שבמקרה זכו לתמרוץ ממשלתי. הוא לא סתם השקיע בהן, אלא, בסוף 2008 ותחילת 2009 (במקרה, עם בחירת אובמה לנשיאות) קנה חבילות גדולות של המניות שלהן. ככה הוא קנה חבילה גדולה של מניות בחברת ג'ונסון קונטרולס, מייצרת של מצברים למכוניות חשמליות. הוא קנה את המניות במחיר של כ 9 דולר למניה. החברה קיבלה מענקים ממשלתיים כדי לבנות בית חרושת חדש לבטריות. בית החרושת הזה עומד כעת ריק, הוא מעולם לא ייצר בטריות. מנהלי החברה הבחינו בבעייתיות של המכוניות החשמליות ונסוגו מתכניתם.  מנייתם קרסה, אבל, אל תדאגו לאל גור, הוא אינו "ירוק-בוק", לא פראייר. הוא מכר את המניות עוד בשנת 2009, לפני המפולת, במחיר בין 21-26 דולר למניה. (כנראה שהאחראים למכירה המוצלחת היו שותפיו, אנשי העסקים המנוסים, ולא אל גור. אבל גם שותפים צריך לדעת לבחור).

המאמר הזה מוקדש כחומר למחשבה לכול שונאי הטייקונים ואוהבי הירוק.

יעקב