2 דקות לחצות של דוח IPCC 5.

הנה הניתוח המסודר והמפורט של סטיב מקאינטייר לפרשת דוח IPCC 5 , הדברים נכתבו 3 ימים לפני שפורסם הדוח הסופי ב 27 לספט'.

הבעיה המרכזית, שנידונה בכול הפורומים וגם במאמרים מדעיים בשנה האחרונה היא העצירה (או הפסקה זמנית) בהתחממות, וכשלון המודלים האקלימיים לשחזר את התופעה – כלומר – חוסר ההתאמה בין המודלים והמציאות. מדענים רבים, וגם נציגי הממשלות דרשו מה IPCC להתייחס לבעיה ולתת תשובה סבירה. אלא שה IPCC נקלע ללחץ זמן ולא היה יכול להתייחס כראוי לבעיה סבוכה זו.

הבעיה הראשונה היא שה IPCC אמור להתייחס רק למאמרים מדעיים שהופיעו בספרות המקצועית, מבוקרת העמיתים, ורק עד מרץ ש.ז. אבל, עד מרץ השנה הופיעו רק שני מאמרים כושלים בספרות המקצועית על הנושא. מדוע אין בספרות מאמרים מפורטים על הנושא? כי המדענים מהזרם המרכזי התעלמו ממנו, העדיפו למלא פיהם מים ולא כתבו על זה כלום (חוץ משני מאמרים חלשים). זה נושא לא נוח להם... רק אחרי שדייוויד רוז כתב מאמר גדול על כך לפני כשנה התעוררה הפרשייה הזו לחיים, כי אי אפשר היה יותר להשתיק אותה. 15-17 שנה יש עצירה וחוסר התאמה של המודלים, אבל המדענים ה"מרכזיים" (החממיסטים) לא שמו לב, או ראו ולא רצו להתייחס. אחרי שדייויד רוז כתב על כך התנפלו עליו כולם וזעקו "שקר". אבל אח"כ הסתכלו על המספרים ו"פתאום" גילו שאכן יש עצירה, ובחודשים האחרונים פרסמו אחדים מהם מאמרים המסבירים ומתרצים את העצירה: האנסן: "זה הארוסולים הסיניים", טרבנרט: "האוקיינוס בלע את החום", קסי: "השינויים הטבעיים הסתירו זמנית את ההתחממות", המט-אופיס: "כנראה שילוב של כול הנ"ל".

מדוע לא פרסמו מדענים ממחנה הספקנים מאמרים מדעיים על נושא העצירה? כי הז'ורנלים המקצועיים לא מקבלים לפרסום מאמרים ממחנה הספקנים, מאמרים שאינם תקינים פוליטית – זאת בגלל הלחץ של החממיסטים ובגלל השקפות אישיות של עורכי הז'ורנלים.

הנה אם כן השתלשלות הדברים כפי שמשתקפת בטיוטות המודלפות של ה IPCC. (סיפור דומה על השתלשלות המאורעות תמצאו אצל לוסיה).

בטיוטה הראשונה הם כתבו: "מדידות הטמפרטורות נופלות בתוך טווח התחזיות של המודלים". הדבר פשוט לא נכון לגמרה. הם גם צירפו לטיוטה גרף, לחיזוק טענתם, אך הגרף שגוי, הוא לא מציג נכון את המספרים. הם לא תפסו את השגיאה לפני ש"הדליפו" את הטיוטה.

בטיוטה השנייה הם חזרו על הטענה שהטמפרטורות שנמדדו נופלות בתוך מרווח השגיאה של תחזית המודלים מהדוחות הקודמים (טענה לא נכונה), אבל תיקנו את הגרף, שהוצג נכון הפעם, ומראה שהטענה המילולית אינה נכונה.

ספקנים וגם "מרכזיים" הסבו את תשומת ליבם לטעות .

הסיכום למנהלים, בטיוטה מ יוני 2013 (וגם בגירסה הרשמית שפורסמה ב 27 לספט') לא מתייחס כלל לעצירה ולכשלי המודלים, כלומר מתעלם מהבעיה.

.

בטיוטות אחרות (טיוטת "הממשלה") הם כן מודים במפורש שיש "האטה" בקצה ההתחממות מאז 1998, וגם מספרים על הסיבות (אירוסולים, פחות אילוץ מצד השמש, שינויים טבעיים). אבל הם מסתמכים על שני מאמרים מדעיים שפורסמו ב 2009, הטוענים שהעצירה אינה סותרת את המודלים. אלא שהמאמרים האלה פגומים, אבל הז'ורנלים סירבו לפרסם מאמרי ביקורת של הספקנים שמצביעים על השגיאות.

הגרף הבא מראה את הטמפרטורות (בשחור) לפי HadCRUT4, לעומת ממוצע המודלים (קו אדום), ואת חוסר ההתאמה.

מקאינטייר מייחס במיוחד לסיפור על בליעת החום במעמקי האוקיינוסים. זו טענה חדשה שלא נטענה קודם. אם יש ממש בתופעה, היא לא נכללה במודלים. ואם יש בה ממש מדוע היא הופיעה פתאום רק החל מ 1998? לפני זה לא היו אוקיינוסים בולעי חום?

באחת הטיוטות הם כתבו:

Over the 62-year period 1951- 2012, observed and CMIP5 ensemble-mean trend agree to within 0.02 ºC per decade (Box 9.2 Figure 1c; CMIP5 ensemble-mean trend 0.13°C per decade). There is hence very high confidence that the CMIP5 models show long-term GMST trends consistent with observations, despite the disagreement over the most recent 15-year period.

תרגום: בתקופה 1951-2012 מגמת הטמפרטורות במודלים מתאימה בדיוק לתצפיות, לכן המודלים בסדר, למרות חוסר ההתאמה ב 15 השנים האחרונות.

הדבר הזה זהה לחלוטין לגרסה הרשמית שפורסמה.

מה שעשו הוא "טריק": הם השתמשו בהאטה הקודמת שבין השנים 1950-1975 כדי ל"החביא" את הכשל של המודלים. בציור למטה מצוירות תוצאות המודלים בין 1979-2013 ורואים שכול המודלים מראים עלייה גדולה יותר מאשר הייתה באמת. כולם טועים באותו כיוון – כלפי מעלה.

ה IPCC טוען שתקופות של "עצירה" הן שכיחות, או מצויות במודלים. מקאינטייר עשה עוד חישוב. הוא הריץ על 109 מודלים את כול התקופות האפשריות של 13 שנים, ס"ה 3379 תוצאות. רק 19 (0.5%) מהן הראו מגמה שלילית, ורק 10 מהם (0.3%) הראו מגמה יותר שלילית מאשר התקופה בין 2005-2013. כלומר: עצירות כאלה אינן שכיחות כלל.

וויכוח אחר, דומה, ניטש לפני מספר שנים כאשר הספקנים הראו שהטמפרטורות שנחזו במודלים לגבי הטרופוספרה הנמוכה (החלק התחתון של האטמוספרה) עומדות בסתירה לאלו שנמדדו על ידי לווייינים מאז 1979. גם סתירה זו (או כשל זה של המודלים) – שה IPCC מודה שהוא נכון, לא זכה עדיין להסבר.

גאווין שמיט (מראשי החממיסטים, העורך הראשי של הבלוג ריאלקליימט) כתב שמגוכח לצפות שה IPCC ימצא פתרון מיידי לבעיה (כשל המודלים) שהתעוררה בשבוע האחרון. אלא שהבעיה לא התעוררה "ברגע האחרון" הבעיה קיימת לפחות 10 שנים. המדענים החממיסטים לא התייחסו אליה כי לא נוח להם, זה פוגע בציפור נפשם. יותר קל להתעלם ולהכחיש.

 ה IPCC נכשל כישלון נוסף, כאשר התעלם גם הוא מהבעיה, ומנסה להציג בפני קובעי המדיניות תמונה המסתירה את הבעיות והספקות. אם האמינות של המודלים מוטלת בספק, הרי כול הממצאים המדעיים של ה IPCC מוטלים בספק, כי הם סומכים על המודלים.

יעקב

לא זקוקים להוכחות... על ההתחממות הגלובלית והאלמוגים

בסוף השבוע האחרון (28 בספטמבר) הכריז יעקב אחימאיר ביומן "רואים עולם" על הסכנות אותם מתאר דו"ח האו"ם (תוך שיבוש של יחוס האחוזים) הסכנה המרכזית שתוארה בכתבה היא הרס שוניות האלמוגים:

"גוברות ההוכחות להתחממות כדור הארץ, כך קובע דו"ח שפורסם אתמול באו"ם. לפי הדו"ח, תשעים אחוזים מן המין האנושי אחראים להתחממות כדור הארץ, הגורמת להתמוססות כיפות הקטבים הקפואים ולעליית מפלס הימים והאוקיאנוסים. אחת התוצאות של ההתחממות הגלובאלית היא פגיעה אנושה בשוניות האלמוגים המתקיימות מתחת לפני המים. במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, שם נמצאות שוניות האלמוגים הגדולות והמרהיבות בעולם, הוקם מערך של מצלמות תת-ימיות שעוקבות אחר התהליכים המתרחשים בשוניות האלמוגים ותצלומיהן עומדים לרשות כל המדענים בעולם".  ניתן לצפות בכתבה כאן. 

מתוך כתבת "רואים עולם" 

כעת כשנראה שהאלמוגים האהובים יהפכו להיות התחליף הפופולרי של דובי הקוטב (המתרבים) או ההוקי סטיק (שנשבר) בארגז הכלים החממיסטי שלפתי מן הארכיון ביקורת אותה כתבתי בשנת 2009 וטרם פורסמה. 

הרי היא לפניכם:

בשנת 2009 כתב צפריר רינת בעיתון "הארץ על הנזקים הנגרמים לאלמוגים כתוצאה מהתחממות גלובלית מעשי ידי אדם:  "מי שלא זקוקים להוכחות נוספות שאכן מדובר באיום ממשי הם חוקרי האלמוגים. אלה עוקבים בדאגה כבר כמה שנים אחר ההידרדרות המתמשכת במצב שוניות האלמוגים, ויש בקרבם הסכמה רחבה שהתחממות כדור הארץ היא אחד הגורמים המרכזיים להידרדרות זו."

הכתבה הכריזה כי ההתחממות הגלובלית פוגעת בשוניות האלמוגים בעולם והבהירה כי חוקרי האלמוגים "לא זקוקים להוכחות..." לכך.  

כרגיל, ניסה העיתון לצאת בכותרות זועקות וחד משמעיות בעת שהמומחה המוביל המצוטט בגוף הכתבה, פרופ' יוסי לויה מציין כי: "בהרבה תחומי מחקר סביבתי, האיום של שינויי אקלים הוא עדיין ערטילאי". לויה הוסיף גם כי "חוקרי האלמוגים כבר רואים בשטח כיצד האלמוגים הולכים ונפגעים. בתוך עשור נכחדו כ-19% משוניות האלמוגים בעולם והפגיעה היתה קשה באזורים רבים. החוקרים בני דורי מרגישים זאת בעוצמה חזקה במיוחד. אנחנו זכינו לראות את השוניות כפי שהן היו בעבר ואנחנו רואים עכשיו את השינוי, וזה מראה מאד עצוב".  לויה גם הסביר כי ההתחממות גורמת לאצות המקיימות חיי שיתוף עם האלמוגים להיפגע ומכך נגרמת תופעת ההלבנה.

מתכתובת אותה ערכתי עם אחד ממומחי הביולוגיה הימית המובילים בישראל (שהיה מן הפעילים למען ההגנה על אלמוגי מפרץ אילת) עולה כי הסיבות לפגיעה באלמוגים הן מגוונות ואינן נובעות מהתחממות באופן בלעדי.

במפרץ אילת נראה כי: "הנזק לשוניות אילת הוא תוצאה של עודף חומרי הזנה, שחלקם הוא פליטת תוצאי הדגים".  המומחה ציין כי "האלמוגים חיים עם אצות מיקרו שממחזרות את חומרי הפסולת שלהם. עודף חמרי הזנה גורם לאצות הללו להתנתק מהאלמוג וכך נדון האלמוג להרעבה". 

בכתבה מפורטים נושאים רבים המוערכים כמזיקים לאלמוגים אולם אין ציון לממצאים מחקריים שהוכיחו כי תרומת האדם לעליית הפחמן הדו-חמצני היא הגורם המרכזי להתחממות הקטנה שנמדדה, ושהיא הגורם לכל הנזקים ולפגיעה המובילה באלמוגים.

הקשר בין נזקים אלו לבין התחממות גלובלית זעירה ועליית כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה הינו היפותזה בלבד שיש לחקור אותה ולהוכיחה, למרות שכאמור, הכתבים הסביבתיים לא זקוקים להוכחות.

הנקודה היחידה בכתבה הקושרת תופעה אמפירית כלשהי להתחממות מציינת כי בשנת 1998 התרחשה תופעה של הלבנת שוניות כתוצאה מהתחממות רבה שהיתה באותה שנה. אכן מדידות טמפרטורה לוויניות מגלות לנו תופעה של התחממות רבה יחסית באותה שנה כתוצאה מתופעת אל נינו. לא בדיוק הוכחה להתחממות מתמשכת מעשי ידי אדם שאמורה להתגבר משנה לשנה, ולא בדיוק קשורה לפליטות אנושיות של פחמן דו-חמצני לאטמוספרה, אלא תופעה מחזורית הנצפת אחת לכחמש שנים שהובילה לעלייה של פחות ממעלה בשנה האמורה. (ראו בגרף הבא).

שתיקת הגאולוגים

בכל הדיון המורכב, חסר במיוחד קולם של מומחי הגאולוגיה. מי שמכיר את ההסטוריה הגאולוגית של האלמוגים יודע כי לאורכה התרחשו חמש תקופות של הכחדה של שוניות האלמוגים. ראו השקף המצורף המציג את ההכחדות הגדולות לאורך ההסטוריה הגאולוגית (בעמודות אדומות) למול רמת הפחמן הדו-חמצני המוערכת שהיתה באותה תקופה גאולוגית באטמוספירה:

שקף מתוך הרצאתו של פרופ' ורון באגודה המלכותית למדעים בבריטניה

מתוך השקף ניתן להתרשם כי אנו נמצאים כיום בתקופה "ענייה" ברמת ה-CO2 של פחות מ-500 יחידות למיליון. שוניות האלמוגים בעולם עברו תקופות של פריחה, התפתחות והכחדות של אוכלוסיות וסוגים של אלמוגים לאורך מאות מיליוני שנים כאשר רוב ההסטוריה הגאולוגית מאופיינת ברמת פחמן דו-חמצני אטמוספרי העולה על 1000חלקים למליון ויותר. אפשר גם להבחין כי ההכחדה השנייה של אלמוגים התרחשה דווקא בתקופה של ירידת כמות הפד"ח באטמוספרה.

בתקופת היורה והקרטיקון הנחשבת לאחת הפוריות ביותר מבחינת שגשוג השוניות עמדה רמת הפד"ח באטמוספרה על  כ- 2000-1500 יחידות למיליון. המבקרים בקרקעית המכתשים בנגב יוכלו להתרשם בעצמם מן העושר של מאובני אלמוגים, קיפודי ים והשוניות מאותה התקופה.

                              באיור: תחריט עתיק וצילומי מאובנים המתארים את עושר החיים והשוניות בתקופת היורה.

הכתבה מספרת על קבוצת מחקר בשם CoralWarm שהוקמה במסגרת התכניות המדעיות של האיחוד האירופאי בעזרת מימון נדיב אותו יחלקו חוקרים בישראל ובאירופה על מנת לברר את הסוגיה של השפעות שינויי האקלים על האלמוגים.

אולי מפתיע ואולי לא, אך מי שמבקר באתר קבוצת המחקר מגלה כי התחום היחידי שלא נחקר אלא מוצג כהנחת עבודה הוא ההנחה המוצגת בתכנית העבודה כי "התחממות גלובלית ועליית חומציות הן האיומים המרכזיים לאלמוגים ולשוניות אלמוגים".

הפעולה בעלת הדחיפות חסרת התקדים הנדרשת מן החוקרים היא לכמת את ההשפעות של ההתחממות הגלובלית ועליית החומציות.

לכן לא נופתע שכאשר יפורסמו התוצאות והכימות המצביעים שאכן טמפרטורה וחומציות משפיעות על שרידות האלמוגים יכריזו הכותרות כי "הוכח מעל לכל ספק שהתחממות גלובלית ועליית פחמן דו חמצני באטמוספרה כתוצאה ממעשי ידי אדם הורסים את שרידי האלמוגים" ללא קשר לכך שזאת היתה הנחת עבודה ולא הסוגיה שנבחנה במחקר (מה שקרוי גם כשל הנחת המבוקש).  כך פועלת הסימביוזה בין חוקרים, תקשורת ופוליטיקאים המזרימים תקציבי ענק על חשבון משלמי המיסים ומזינים את מעגל ההפחדה ואת הכותרות הצעקניות. 

ובאשר לאלמוגים? הם נשכחו בתהליך, ויתכן שמחקר שאינו מניח מראש את התוצאה המבוקשת היה מסייע להגן עליהם טוב יותר. 

ה"זרם המרכזי" בתקשורת מדווח על דוח מס' 5.

אחרי שכתבתי שני קטעים על הביקורת של הספקנים לגבי הדוח, הנה קטע על היבטים אחרים שלו, אלו שהודגשו על ידי העיתונות מהזרם המרכזי. הנה הדיווח של הניו יורק טיימס. הכותרת היא: "הפאנל האקלימי של האו"ם תומך בהטלת תקרה על הפליטות". זו באמת ידיעה מרעישה... הארגון שהוקם לפני 25 שנה במטרה לקדם תקרה בפליטות, עדיין מנסה לקדם אותה... השמש עדיין זורחת במזרח.

"הפאנל, בהוציאו את ההערכה הכי סמכותית על הסיכון שבהתחממות מעשה ידי האדם מקווה לתת דחף חדש למשא ומתן הבינלאומי לקראת הסכם אקלים חדש", כותב הניו יורק טיימס. זה נכון – ה IPCC  דוחף להשגת הסכם חדש... גם זה היה ידוע. ["הערכה הכי סמכותית"?  מה הבסיס להערכה זו?]

עכשיו ה IPCC קובע במפורש (בניגוד לדוחות הקודמים) את תקרת הפליטות שאסור לחרוג ממנה, פן יבוא סוף העולם. התקרה היא טריליארד אחד של טון פחם. "סוף העולם" מוגדר על ידם כעלייה של 2 מעלות צלסיוס של הטמפרטורות הממוצעות של פני כדור הארץ. מעל לסף זה תתחלנה להופיע תופעות מסוכנות של שינויי אקלים. [ואני חשבתי לתומי, על פני דיווחי התקשורת, ששינויי האקלים כבר כאן, והתופעות המסוכנות כבר מתרחשות. הוקל לי לדעת שהכול היה תעמולת כזב, וה IPCC  קובע שהתופעות החמורות באמת תתחלנה להופיע רק אחרי 2 מעלות צלסיוס].

קצת יותר מחצי טריליארד טון פחם נשרפו כבר, מאז תחילת המהפכה התעשייתית  [אם כול חטאת], ומדענים חישבו, שבקצב הנוכחי, התקרה של 1 טריליארד תושג בשנת 2040. יותר משלוש טריליארד טון פחם עדיין מצויים במעמקי האדמה, זמינים לקריה וניצול, אבל חייבים להשאיר אותם שם.

"אבל (ממשיך הניו יורק טיימס) המסמך החדש מודה שמדעי האקלים עדיין מכילים הרבה אי וודאות, כולל אי וודאות על שיעור ההתחממות שנגרמת על ידי כמות נתונה של פליטות (מה שנקרא רגישות אקלימית), אי וודאות על שיעור העלייה הצפוי בפני הים, ומידת הסכנה שמיני חי ייכחדו." יפה שהם מודים. "אבל, הם אומרים, אי הוודאות פועלת לשני הכיוונים, ייתכן שהתוצאות תהינה פחות חמורות, אבל ייתכן שתהיינה יותר חמורות". יפה. תרגום שלי: אין לנו מושג ירוק מה תהיינה התוצאות. החלק הזה, לפחות, נכון. זה כמו תחזית מזג האוויר הקלאסית שהולכת ככה: "אם התרנגול נעמד על ערימת זבל ומקרקר, סימן שאו שירד גשם או שלא".

הניו יורק טיימס משבח את הדוח על שכתבו שהסיכון לעליית פני הים, עד 2100, הוא, מקסימום, 90 ס"מ, ושללו את טענות הבלתי מבוססות של המפחידנים המקצועיים (כמו אל גור) שמדברים על עלייה של מטר וחצי עד שניים.

הוואינט, אני מוכרח לציין, בהפתעה גמורה, עושה מלאכה הרבה יותר טובה מניו יורק טיימס בדיווח ענייני על תוכן הדוח.

ישנה ודאות "קיצונית" של 95 אחוז שהאנושות היא הגורם הדומיננטי להתחממות הגלובלית - כך קובע הדו"ח החמישי של ה-IPCC, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, שממצאיו פורסמו הבוקר (יום ו') בשטוקהולם. לפי הדו"ח, הטמפרטורה הממוצעת בעולם תעלה ב-0.3 עד 4.8 מעלות צלזיוס עד שנת 2100 ופני הים יעלו ב-26 עד 82 סנטימטר....
ההבדלים העיקריים מהדו"ח הקודם הם תחזית מתונה יותר לעליית הטמפרטורות (מ-1.1 עד 6.4 מעלות צלזיוס ב-2007 ל-0.3 עד 4.8 ב-2013) ותחזית קיצונית יותר בכל הנוגע לעליית פני הים מ-18 עד 59 סנטימטרים ב-2007 ל-26 עד 82 סנטימטר ב- 2013 

אקטיביסטים ירוקים מתחפשים למדענים, בלובשם חלוקים לבנים, ומפגינים מחוץ לאולם בו נידון ניסוח דו"ח ה IPCC, בשטוקהולם.

הם גם טוענים "הוויכוח נגמר", עוד טכסיס תעמולתי ואנטי מדעי. כול עוד יש אי וודאויות וחוסר ידע, המחקר המדעי נמשך.

בנקי מון, מזכיר האו"ם, הכריז שהוא יטפל אישית, לוחצת, בבעיה, וכבר נרתם להצלת האנושות. הוא ינסה לכנס, בשנת 2014, וועידה עולמית נוספת, של ראשי מדינות, כמו ועידת קופנהגן הכושלת מ 2009, כדי לקדם הסכם חדש [כלומר כישלון נוסף]. אתם יכולים להיות רגועים. גורל העולם נמצא בטיפול בידיים הנאמנות של בנקי מון.

הניו יורק טיימס מתרכז, בצדק, לא על הצד המדעי, אלא על הצד הפוליטי, כלומר על הצורך בהסכם בינלאומי להגבלת הפליטות. בצד המדעי-מעשי – הדיבור על תקרת פליטות הוא לא מבוסס. אין לנו מושג ירוק כמה התחממות הפליטות גורמות (כמה מעלות), ומה התקרה (מבחינה מספרית) הרצויה כדי למנוע התחממות של יותר מ 2 מעלות, ומדוע דווקא 2 מעלות ולא 2.5 מעלות. הכול שרירותי, כול המספרים האלה (2 מעלות, 1 טריליארד טון פחם) הם רק לצורכי תעמולה פוליטית, הם משוללים כול בסיס של ממש. השימוש במספרים מוגדרים הוא טריק תעמולתי, כדי להישמע "כאילו" מדעי, כמו האקטיביסטים המתחפשים בחלוקים לבנים.

ובאשר להסכם בינלאומי – כול הסכם בינלאומי יהיה בגדר מילים ריקניות, מטרות צדקניות שלא ניתנות להגשמה, כפי שלא הוגשמו כול ההסכמים שהיו עד כה. כול עוד אין מקורות אנרגיה בלתי פחמיים, חלופיים, האנושות תמשיך לשרוף פחם. האנושות לא יכולה, ולא תסכים, להתקיים ללא אנרגיה, ולא חשוב מה ההסכמים שבנקי מון יחתום. מחסור באנרגיה פירושו  גזר דין מוות, למיליארדי בני אדם, עכשיו, לא בעוד מאה או אלף שנה. זה לא יקרה.

יעקב

95% וודאות ??

קטע אחר בדו"ח ה IPCC  שאכתוב עליו הוא הטענה על 95% וודאות. הנה הניסוח המעורפל והחמקני של המשפט בדו"ח:

It is extremely likely that more than half of the observed increase in global average surface temperature from 1951 to 2010 was caused by the anthropogenic increase in greenhouse gas concentrations and other anthropogenic forcings together. The best estimate of the human induced contribution to warming is similar to the observed warming over this period.

תרגום: "מאד, מאד סביר שיותר מחצי מהעלייה הממוצעת בטמפרטורות של פני כדור הארץ, בשנים 1951-2010 נגרמה על ידי עלייה בגזי חממה, ואילוצים אחרים מעשה ידי אדם. האומדן הכי טוב שתרומה האנושית להתחממות דומה להתחממות שנצפתה בתקופה זו."

במקום אחר הם מגדירים "מאד, מאד סביר = 95%".

יש כאן כמה נקודות לדיון. שימו לב שבמשפט הראשון האם אומרים, בזהירות וחמקנות, "יותר מחצי" מההתחממות נגרמה על ידי בני האדם (לא כול ההתחממות). במשפט השני הם אומרים (שוב במעורפל) שכול ההתחממות נגרמת על ידי בני האדם. אז תחליטו – "יותר מחצי" או "הכול". הם רוצים ליצור רושם שבני האדם אשמים בכול ההתחממות אבל נזהרים אומרים במפורש רק "יותר מחצי".

נקודה אחרת היא "הגידול בגזי חממה והשפעות אנושיות אחרות". בדוח הקודם, AR4 הם אמרו שגזי החממה אחראים ל"יותר מחצי" מההתחממות. עכשיו הם נסוגים ואומרים – לא גזי חממה בלבד אלא גם מעשים אחרים (כמו ביעור יערות, בינוי, שינוי בשימושי קרקע) . כלומר – מהניסוח המעורפל בכוונה משתמע שייתכן וגזי החממה אינם אחראיים אפילו לחצי מההתחממות.

אבל הנקודה הכי מצחיקה היא ה 95%. בדו"ח הקודם הם אמרו 90% (very likely ), עכשיו התקדמו  ל 95%. על סמך מה? על סמך חוסר ההתאמה של המודלים למציאות. המודלים, שהם הסימוכין העיקרי לטענת רמת הוודאות, מפספסים את המציאות – אבל ה"וודאות" עולה בכול זאת. הפוך על הפוך.

כיצד נקבע האחוז המופלא הזה – 95% - מה השיטה המדעית שבה הגיעו למספר זה? הם לא אומרים, לא מפרטים את שיטות חישוב הוודאות. כי אין שיטה. מה שקורה, כנראה, הוא שהם מכנסים חבורה של "מומחים" בחדר, מומחים שנבחרו בקפידה, בזכות עמדותיהם החממיסטיות הידועות, ושואלים אותם: "בכמה אתה מעריך את הוודאות?". כלומר – כול עניין הוודאות הוא סובייקטיבי לגמרה. זה דומה למצב שבו שואלים אוהד של הפועל ת"א: "עד כמה בטוח שהקבוצה תנצח בשבת?" תשובה: "98% בטוח".

כאשר איגוד המוסדות האקדמיים העולמי בדק את עבודת ה IPCC  הוא המליץ: "מחברי הפרקים בדוח ה IPCC  חייבים לספק הסבר מתועד על השיטות בהן הגיעו להערכה של רמת ההבנה המדעית, והסבירות להתרחשות התוצאות החזויות".

כמובן, אין הסבר כזה, לא מתועד ולא אחר. הכול סובייקטיבי – כלומר – אנטי-מדעי, אופייני ל IPCC. הם מרגישים שהצלת האנושות דורשת מהם להגדיל את אחוזי ההפחדה מדו"ח לדו"ח שאם לא כן יבגדו בייעוד שלהם ובמטרה הקדושה.

יעקב

האו"ם אמר את דברו, דבר שקר, כרגיל.

ה IPCC  (המסונף לאו"ם) פרסם את "הסיכום למנהלים" הרשמי שלו, של הדו"ח מס 5, (AR5) ביום שישי. אין הפתעות, אחרי כול הדליפות והדיונים עליהן. דיווח בוואינט כאן, בניו יורק טיימס כאן, הדוח עצמו כאן.

הנושא העיקרי שבו דנים כול העולם בשנה האחרונה הוא העצירה בהתחממות ב 17 השנים האחרונות, למרות המשך העלייה בריכוזי הפד"ח . זה מצביע על כישלון המודלים האקלימיים לחזות את העצירה – ומטיל ספק באמינות מודלים. מספר גדול של מדעני אקלים חממיסטים פרסמו מחקרים בשנה האחרונה, המנסים להסביר או לתרץ את העצירה. ד"ר האנסן אומר שזה בגלל זיהום האירוסולים הסיניים – האירוסולוים זה תמיד הסיפור (להבדיל מתופעה מדודה) שמביאים לתרץ כול דבר. ד"ר טרנברט אומר שהחום האבוד מתחבא במעמקי האוקיינוסים ואילו קוסקה אומר – תנודות אקלים טבעיות מסתירות זמנית את ההתחממות. אף אחד ממדעני זרם מרכזי אלה לא טוען שאין עצירה או שאין חוסר התאמה בין מודלים ומציאות.  

מה אומר ה IPCC על הנושא? כלום, להד"מ. הוא אומר במשפט אחד סתמי אחד:

“The long-term climate model simulations show a trend in global-mean surface temperature from 1951 to 2012 that agrees with the observed trend (very high confidence). There are, however, differences between simulated and observed trends over periods as short as 10 to 15 years”

פראפרזה: יש אומנם הבדלים בין המודלים ומציאות בתקופה "קצרה" של 10-15 שנים, אבל בגדול המודלים (1951-2012) בסדר. כלומר – ה IPCC מתחמקים ומתעלמים מהמציאות. הנה הבעיה בצורה גרפית ברורה מאד בציור למטה – תחזיות ההתחממות בדוחות ה IPCC הקודמים, על בסיס מודלים, לעומת המציאות כפי שנמדדה (קו כחול).

ב"טיוטה הסופית" שהודלפה לפני שבוע הם כתבו: "המודלים אינם מראים את הירידה במגמת ההתחממות שנמדדה ב 10-15 השנים האחרונות" – כלומר הודו בפה מלא שיש אי התאמה של מודלים ומציאות. בדו"ח הרשמי שפורסם הם העלימו משפט זה, המבטא את האמת, והעדיפו למרוח את האמת בניסוחים מעורפלים.

אני רוצה לצטט את הפיסיקאי הגרמני, יוכם מרוצקה,  מנהל מכון מאקס פלאנק למטאורולוגיה בהמבורג: "חוקרי אקלים יש להם מחויבות לאמת, לא למדיניות האקלים". ה IPCC  יש לו מחויבות הפוכה – למדיניות ה"נכונה" ולא לאמת. ה IPCC  ממלא את הייעוד שלו, שלשמו הוקם לפני 25 שנה: להפחיד את האנושות כמה שיותר בנושא האקלים. ה IPCC  הוא גוף פוליטי ולא מדעי ויש לו מטרות ברורות, הנאמנות לאמת ולמדע אינה נמנית עליהן.

בקטעים הבאים אדון בהיבטים נוספים של דו"ח זה.

יעקב

מגבלות האנרגיה הירוקה

יש לנו שמש ורוח בשפע, ובחינם. למה שלא נפיק את האנרגיה שאנו צריכים מהשמש והרוח, ונקבל אנרגיה נקייה, ידידותית לסביבה, בלתי מזיקה לאדם ולכדור הארץ? למה לא בא המשיח ?

קל להיתפס לרומנטיקה ירוקה, באמת למה לא ???

כי זה בלתי אפשרי מבחינה טכנית-הנדסית.  הנה מאמר ארוך (35 עמודים), של מהנדס חשמל ליאו סמית', משנת 2012,  המסביר בצורה מפורטת ומסודרת את האספקט ההנדסי – מדוע בדיוק האנרגיה הירוקה היא מקסם שווא. פיסיקאי אחר, מק-קאי, יועץ לממשלת בריטניה, כתב ספר שלם (350 עמ', כולם ברשת, משנת 2008) על האנרגיה הירוקה, דווקא מנקודת מבט אוהדת, ובו מוסברים אותם אספקטים טכניים.

הרבה אנשים מתקשים לתפוס ולהבין את המשמעות של מספרים וכמויות. כמות האנרגיה שאנו צורכים היא אדירה. האנרגיה של השמש והרוח, לעומת זאת, היא מפוזרת – הכמות שלה, ליחידת שטח, היא קטנה. האופי של האנרגיה הזו הוא תזזיתי – שפירושו – סירוגיני (באה לסירוגין), היא באה רק חלק מהזמן, ובחלקים שאין לנו שליטה עליהם. אנחנו, לעומת זאת, זקוקים לאנרגיה רצופה ומובטחת בכול עת. האמצעים הטכניים שיש לנו (טורבינות רוח ופאנלים סולאריים) אינם יעילים, הם מסוגלים לקלוט רק חלק קטן מהאנרגיה, וגם זה בעלות גבוהה.

קחו למשל את הרוח: חסידי הרוח אומרים "תמיד נושבת הרוח במקום כלשהו". זהו משפט רומנטי, מבוסס על הרהורי בטן. במציאות יש ימים שאין רוח בשטחים נרחבים, ברמה של יבשות. היו ימים שכול 4000-4500 הטורבינות של בריטניה סיפקו פחות מ 1% מכושר הייצור הנומינאלי שלהן (כי בכול בריטניה לא נשבה רוח), וימים רבים בהן הן סיפקו פחות מ 5%. אלו עובדות, לא תיאוריות. תחנת רוח פועלת, בממוצע, כ 25% מהזמן – בשאר הזמן אין רוח. השמש, כידוע, לא זורחת בלילה, וגם ביום יש ימים רבים של אובך או עננות שבהם אין שמש. מסיבות אלה, המקורות המתחדשים אינם יכולים לשמש מקור עיקרי לאנרגיה. אנו צריכים תמיד תחנות כוח רגילות (פחם או גז) או תחנות גרעיניות, שניתן להפעילן בכול רגע שדרוש, כדי להבטיח אספקת חשמל רציפה, בכמויות הנדרשות. כול כושר הייצור ה"ירוק" זקוק לגיבוי בשיעור 100% של מקורות אחרים. אמצעי אגירת אנרגיה היו יכולים לעזור, אבל אין לנו, לא קיימים. מה שקיים – אגירה שאובה של מים – הוא מוגבל ובלתי יעיל.

את כול הדברים האלה כתבתי כבר עשרות פעמים בבלוג, ורבים אחרים כתבו במקומות רבים. ההצבעה על מגבלות החשמל הירוק אינה נובעת מאידיאולוגיה, זה לא עניין של אמונה. היא מבוססת על עובדות טכניות-הנדסיות מוצקות. זאת המציאות. על סוגיית ההתחממות הגלובאלית  ושיעורה, לעומת זאת, אפשר להתווכח עד מחר, כי הידע שלנו בנושא מאד חסר, והוויכוח הזה אינו ניתן להכרעה על בסיס הדיע שלנו. אבל – על היכולות הטכניות-הנדסיות של האנרגיה הירוקה אי אפשר להתווכח. העובדות ידועות וברורות. מי שמתעניין יכול לקרוא את המאמר והספר שבקישוריות (והקישורים למקורות המידע ששם).  מי שמכחיש את העובדות ההנדסיות חי בלה-לה לנד (בעולם הדמיון והפנטזיה).

כול זה נאמר עוד לפני שהתייחסנו לסוגיית המחיר היקר של החשמל הירוק, והנכונות של האנשים לשאת במחיר זה, כי המחיר אינו הבעיה העיקרית.  לא חשוב כמה כסף תשפוך על תחנות רוח ופאנלים סולאריים הם לא יכולים לספק חלק רציני מכמויות האנרגיה שאנו צורכים. כמויות האנרגיה שהם מסוגלים לספק היא רק חלק קטן מהצרכים שלנו, ולכן – גם – תרומתם להקטנת פליטות הפד"ח היא קטנה, והיא לא יכולה להיות גדולה מספיק כדי להציל אותנו מהאסונות האקלימיים הנוראיים (אם יהיו כאלה).

האם נחרץ גורלנו? האם לעולם נשתמש בנפט, פחם וגז? ומה יהיה כאשר אלה יאזלו (אחרי כמה מאות שנים), מאיפה ניקח אנרגיה אז? אין לי תשובה לשאלות אלו. התשובה יכולה לבוא רק מתחום הנבואה, ואני לא נביא, ולא מאמין בנביאים. אני מקווה שהתפתחות הטכנולוגיה תמצא פתרונות, בעתיד. מה שנכתב על חוסר הממשות של הטכנולוגיות הקיימות, העכשוויות, אינו מתייחס לטכנולוגיות עתידיות, שעשויות לפתור את הבעיה. מה יהיה הפתרון העתידי איני יודע, אני יכול רק להגיד בוודאות מוחלטת שתחנות הרוח והפאנלים של היום אינם הפתרון.

ישאלו ה"ירוקים": "ומה עם עשרות או מאות אלפי טורבינות הרוח שהותקנו מאז 1973, בכול העולם, ושממשיכים להתקין, ומה עם והמיליונים הרבים של הפאנלים הסולאריים? הייתכן וכול האנשים האלה מטורפים, ולא מסוגלים לקלוט את האמת הטכנית-הנדסית?" שאלה טובה. כול המתקנים האלה הותקנו בצו ממשלתי ובסבסוד עמוק. איש לא התקין מעולם תחנת רוח או פאנל סולארי לתועלתו האישית (ללא סובסידיה).

האנושות כבר הוכיחה, מעל ומעבר, שהממשלות פועלות רוב הזמן ממניעים אידיאולוגיים-רומנטיים-דתיים, כלומר מניעים בלתי רציונאליים. ההנחה שהאנושות מתנהלת בצורה רציונאלית היא עצמה הנחה רומנטית ובלתי מציאותית.

יעקב