31 באוגוסט 2014

המשוגעים ממשיכים לשרוף יערות


על השיגעון של שריפת היערות כתבנו רבות. כדי להסוות את הזוועה קוראים לזה החסידים הירוקים "ביומסה". כדי להבין את גודל הזוועה צריך רק להסתכל בתמונה למעלה. כול אדם נורמלי, ובייחוד כול שוחר סביבה צריך להיכנס לדיכאון עמוק כאשר הוא רואה את התמונה שלמעלה. אין פשע נגד הסביבה חמור מזה – הפשע של כריתת יערות שלמים (בייחוד יערות וותיקים).

מחקרים רבים מראים שזה לא חוסך פליטות, ולא "מתחדש" ולא מועיל בשום צורה ואופן, אבל זה מזיק וגם מזיק. גם אם היער יגדל חזרה בסופו של דבר, זה ייקח עשרות שנים עד שהוא יקלוט חזרה את הפד"ח שנפלט בבת אחת לאטמוספרה כעת, עם שריפת העצים בתחנות כוח. חוץ מזה – השריפה פולטת פיח ומזמים.

לצערנו אנו חיים בעולם משוגע, בו האקטיביסטים הירוקים לעולם לא יודו בטעות, ולא יפעלו לתיקונה. הממשלות לא יתקנו את החוקים הנפשעים שמאפשרים את הזוועה הזו – ועוד בשם שימור הסביבה, כביכול. מבחינה זו המצב זהה לחלוטין עם הפשע של שריפת המזון שלנו – פשע הקרוי בשם מפוצץ אחר: "ביו-דלק" או "אתנול".

יעקב

27 באוגוסט 2014

אֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן: מה לומדים על התחממות גלובאלית בבית הספר

לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה פורסם על ידי מרכז איין ראנד בישראל נייר ביקורת על ספר הלימוד בגאוגרפיה. במסגרת הביקורת נבחנו טעויות בספר הלימוד כמו גם העקרונות ביסוד התנועה האקולוגית ומוצגת הצעה לגישה חדשה ביחס להתמודדות עם אירועי אקלים מסוכנים.

מתוך הנייר: "כותבי הספר, המוגבלים בגישה רעיונית הרואה בארגון כלכלי ריכוזי את הפתרון לכל בעיה מתעלמים מן הניסיון ההיסטורי המדגים את ההצלחה האנושית בהתמודדות אתגרי הטבע ואסונות כגון הצפות מי ים, כפי שראינו במקרה של הפולדרים ההולנדיים, ההתמודדות עם מחלות ותפוצת מזיקים נשאים, כפי שעולה מסיפור ההצלחה של ה-DDT, וההישגים הטכנולוגיים העצומים שהובילו לשפע יותר גדול מאי פעם של ייצור מזון ויכולת להאכיל אוכלוסיות הולכות וגדולות באופן מיטבי. הבחירה לתאר בהגזמה רבה פגעי הצפות, מחלות, בצורות ומחסור כתוצאה מסוכנת של תהליך ההתחממות הגלובלית (המיוצגת בפועל בשינוי של פחות ממעלה צלזיוס בעשורים האחרונים) משרתת הצגת "צעדי חירום" והטלת משטר המוביל לצמצום הפעילות האנושית, אך הגבלה של פעילות זאת ופגיעה בשימושי האנרגיה הזמינה והיעילה עלולה לפגוע קשות בהישגים שהובילו את המין האנושי מתוחלת חיים של כ- 30 שנה לכ-80 שנה במעט יותר ממאה שנים."

הנייר מתייחס גם לאופן בו בחרו במערכת החינוך בישראל להתמודד עם הסוגייה של שינויי אקלים: "מחויבותה של מערכת החינוך היא להקנות לתלמידיה ידע מהימן שאינו מוטה אינטרסים זרים, ולא להסתמך באופן כמעט בלעדי על מידע שהופק מטעם גורמים כאלו, או על סרטו התעמולתי ורצוף ההטעיות של אל-גור. סרט שהטעויות בו הובילו גם לפסיקת בית המשפט הבריטי כי יש להגביל את הצגתו בבתי הספר. 
נראה שאת הבירור המדעי המאוזן והבחינה של דרכי ההתמודדות עם הסיכונים הסביבתיים הפוטנציאלים העדיפו כותבי הספר להקריב לטובת קונפורמיות, הפחדה, והטפה פוליטית. אם אמנם תצלח דרך זאת עלולים התלמידים הצעירים לשלם בהמשך חייהם מחירים כלכליים כבדים ואף לסכן חיי אדם בניסיון להתמודד עם אתגרי העתיד."

אחד מחוקרי האקלים הבכירים בישראל שקרא את הנייר לא הופתע אך מציע פרשנות המקלה על משרד החינוך: "הביקורת יפה ומנומקת העניין הוא שהמקום בו הדברים אמורים לזכות לדיון הוא בקהילה המדעית ולא במשרד החינוך. משרד החינוך מתייחס אל מה שנכתב בפורומים מדעיים כאמת. הוא לא אשם שהענף המדעי של שינויי אקלים כה מוטה ורקוב והגיוני שהוא ישקף את הדעה הרווחת במדע בכל תחום נלמד מתוך הנחה שהדעה  הרווחת התקבלה מתוך  תצפיות וויכוח מדעי טהור ולא מתוך אמונה ואידאולוגיה וטאטוא עובדות שאינן מתיישבות עימן."

לעיון בנייר בסלייד שר כאן (הקישו על אייקון ארבעת החיצים בתחתית המסמך)