30 במרץ 2015

משחיתים את נופי אנגליה

התמונות האלה נהדרות. חווה של לוחות שמש משחיתה את הנופים הפסטורליים הנהדרים של דרום אנגליה.

החווה הזאת נמצאת באזור שהוכרז כנכס לאומי בעל ערכי נוף ייחודיים, וכפרים עתיקים. האזור שימש השראה לסופרים ומשוררים רבים, ונמצא ליד הפארק הלאומי דרטמור. (באתר ה"מייל" מצוטט שיר שנכתב במאה ה 19 במפורש על יופייה של הגבעה הזו, שעליה הוקמה החווה).

החווה שייכת, איך לא?, לאנשים חשובים מאד (אחרת איך יקבלו רישיון השחתה – כלומר רישיון בניה?). בעליה הוא החתן של הדוכסית מקורנוול (הלא היא קמילה, זוגתו של הנסיך הירוק מווילס).

דו"ח פנימי של המועצה האזורית מציין שהאופי של החווה הסולארית אינו תואם את הנוף המקומי ויגרע מאיכותו (דבר הנראה היטב בתמונות). בכול זאת ניתן רישיון אפילו ללא דיון בוועדת הרישוי המקומית. גודל החווה כ 200 דונם, וכושר הייצור התיאורטי הוא כ 6.5 מגאווט, אבל, כמובן, השמש זורחת באנגליה לעיתים די רחוקות, והתפוקה תהיה, במקרה הטוב, עשירית מזה.

מומחה העריך שההכנסה השנתית של החווה תהיה כ 770 אלף ליש"ט, שמזה – 430 אלף באים מסובסידיות ממשלתיות. ההכנסה הצפויה גדולה בערך פי 60 מהכנסה חלופית מגידול חיטה למשל.
לוחות שמש על גגות של מבנים – הם קבילים. הם לא מועילים בהרבה, אבל לפחות לא מזיקים. אבל, השחתת הנוף שלעיל היא פשע נגד הטבע והאדם.

האצילים והמקושרים, בעלי הקרקעות, חוגגים על חשבון הסובסידיות המשולמות דרך מחירי חשמל מנופחים המוטלים על כלל הציבור. זו התוצאה של ההיסטריה האקלימית – השחתה לחינם, כי הרבה חשמל הלוחות האלה לא יפיקו באנגליה הערפילית.

יעקב


הרגישות האקלימית נמוכה.

לב הוויכוח בנושא האקלים הוא סביב סוגיית הרגישות האקלימית – עד כמה האקלים רגיש להשפעת הפד"ח ( CO2). אין (כמעט) כאלה שטוענים שלפד"ח שהאנושות פולטת אגב שריפת דלק פחמי אין, ולא תהיה, שום השפעה על האקלים.  הוויכוח הוא בין החרדים (הזורעים בהלה) שטוענים שהשפעת הפד"ח מכרעת וגדולה, ועלולה לגרום להתחממות נוראית שתהרוס את כדור הארץ, לבין הספקנים (הידועים גם כ"מכחישנים") שטוענים שההשפעה תהיה זעירה ובלתי מזיקה (אולי אף מועילה).

הרגישות האקלימית מבוטאת במעלות צלסיוס – בכמה מעלות תעלה הטמפרטורה הממוצעת העולמית בגין הכפלת ריכוז הפד"ח באטמוספרה מרמה לפני המהפכה התעשייתית, לרמה בסוף המאה הזו. הרגישות לא ידועה – אין דרך ברורה ומדעית לחשב אותה. יש כול מיני הערכות, ניחושים, השערות ואומדנים (וחישובי מודלים אקלימים) ואנו ממש לא יודעים להכריע ביניהם – כי אנו לא ממש מבינים (ולא יודעים לכמת) את כול הגורמים המשפיעים על האקלים וכול התהליכים שבו.

הערך המקובל – בדוחות ה IPCC, הוא כ 1.5-4.5 מעלות – ערך שנכלל כבר בדו"ח צ'רני משנת 1979, ולא השתנה מאז – כלומר הידע שלנו לא התקדם ב 35 השנים האחרונות לקראת קביעה יותר טובה או מדויקת של ערך הרגישות האקלימית. בקצה הנמוך של ההערכה (1.5 מעלות) – אין מקום לדאגה – ההתחממות תהיה בלתי מזיקה. הבעיה היא בקצה הגבוה של התחזית – 4.5 מעלות (או יותר) – אם זה יקרה – יהיו נזקים. הבעיה היא שאיננו מסוגלים (על פי הידע שלנו) לשלול אפשרות להשפעה הגדולה -  גם אם ההסתברות שזה יקרה נמוכה (נניח 30%) – עדיין יש מקום לדאגה.

אחד הנעלמים הגדולים בין הגורמים שמשפיעים על האקלים הוא האירוסולים. אלו חלקיקי זיהום זעירים המרחפים באטמוספרה וחוסמים חלק מקרני השמש – כלומר מחזירים אותן חזרה לחלל, לפני שהן נוחתות כל כדור הארץ. האירוסולים באים ממגוון מקורות – מסופות חול, מהתפרצויות הרי געש, שריפות יער טבעיות וגם מהתעשייה (גורם אנושי). הבעיה היא שאיננו יודעים  מה גודל ההשפעה של האירוסולים, מבחינה כמותית – מה בדיוק תרומתם להתקררות, מבחינה מספרית.

מחקר חדש, שפורסם לאחרונה על ידי ביורן סטיבנס מגרמניה  מראה שההשפעה (המקררת) של האירוסולים היא יותר קטנה מאשר העריכו קודם (ב IPCC), וגם שחוסר הוודאות סביב ההשפעה הזו יותר קטנה. הממצאים האלה משפיעים ישירות על הערכת הרגישות האקלימית. עד כה הניחו שהפד"ח הוא גורם מחמם (נניח בשיעור X)  והאירוסולים גורם מקרר (נניח בשיעור Y) ולכן ההתחממות שנרשמה עד כה היא X-Y . אבל, כעת מתברר שה  Y (אירוסולים) יותר קטן -  משתמע מזה שגם ה X  (השפעת הפד"ח) חייב להיות יותר קטן – כדי שהתוצאה של X-Y – (ההתחממות שנמדדה) לא תשתנה.

ניק לואיס וג'ודית קורי פרסמו בשנה שעברה הערכה של הרגישות האקלימית, על פי חישובי מאזן אנרגיה ומדידות טמפרטורות ממשיות (אמפיריות). לצורך הערכתם הם השתמשו בערך התקררות של אירוסולים לפי אומדן ה AR5 של ה IPCC. כעת, כאשר האומדן של האירוסלים קטן, תיקן ניק לואיס את חישובי הרגישות לפי הנתון החדש, ומצא שיש קיטון משמעותי באומדן הרגישות, בייחוד בקצה העליון, כלומר – בערך העליון, הגבוה, של הרגישות, שהוא המעלה את עיקר החשש. התוצאות שלו מראות רגישות של כ 1.21-1.45 מעלות - תחום /שהוא בהחלט בגד בלתי מפחיד ובלתי מזיק. ההבדל העיקרי בין האומדן הנוכחי לקודם הוא הירידה הגדולה של ההסתברות של ה"זנב השמן" fat tail – החשש מערכים בגבול העליון, המזיק. את זה מסבירה ד"ר ג'ודי קורי בקטע שנקרא "קיצוץ הזנב השמן".


זהו עוד מחקר שמצביע על כך שהשד האקלימי הוא, כנראה, הרבה פחות נורא מאשר חשבו החרדים.

יעקב

29 במרץ 2015

הבוקר נחנך שדה (החלומות) הסולארי בכנסת


בינואר 2014 דיווחנו על פרוייקט השדה הסולרי על גגות הכנסת והבוקר נערך טכס "גזירת הסרט" של השדה הסולרי במסגרת פרוייקט הכנסת הירוקה.

ניצלתי את ההזמנה האדיבה להצטרף לחוגגים על מנת לנהל שיחה עם מוביל הפרוייקט בכנסת ד"ר שמואל חן. מדברי ד"ר חן  עולה כי השדה הסולארי תופש שטח של 4650 מ"ר (שטח נטו של תאים האמור לייצר 450 קוו"ש בתפוקה אופטימלית) ושיטת החיבור הינה "מונה נטו" המבוססת על הזרמת החשמל לרשת החשמל הארצית בתעריפים המסובסדים. לדברי ד"ר חן עלות ההתקנה של השדה הסולרי היתה 2.4 מיליון שקלים. (חריגה של 900 אלף ש"ח מהערכות של 1.5 מיליון ש"ח שפורסמו בעיתונות בינואר 2014). 




לשאלתי בדבר עלויות התחזוקה הצפויות ציין ד"ר חן כי הוא יודע כי הנושא היה כלול במכרז אך כעת אינו יודע אם זה כלול בסכום או מתומחר בנפרד. הייתי קורא לשאלה הזאת שאלת ה-2.5 מיליון שקל.

עד סוף יוני מתוכננת להסתיים התקנת יתר המערכת והצבת מסכי חיווי בכניסה למשכן שיציינו את היקף ייצור החשמל הסולרי. 

הנחות העבודה של יוזמי הפרוייקט הן כי השדה יספק עד 10% מכלל תצרוכת החשמל של הכנסת ועל פי הערכות המתכננים נלקחה בחשבון צריכת חשמל בעלות של 3.6 מל"ש בשנה והצפי להכנסות מההזרמה לרשת הוא של כ-300 אל"ש בשנה. חשבון החשמל של הכנסת כנראה ירוויח מההסדר (חוסכת 300 אלף ₪ לשנה בהוצאות חשמל) על חשבון שירות חינם שרשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לתת – כלומר על חשבון כל שאר צרכני החשמל.

את הרעיון הגאוני הזה מנצלים כבר ברשויות נוספות, כמו שכתבנו לפני מספר ימים על עירית ירושלים ואיצטדיון טדי.

השותפים לפרוייקט ונציגי האירגונים הירוקים שחגגו היום זכו בפלטפורמה תעמולתית ושיווקית רבת חשיבות, אנו בבלוג הירוק נמשיך לעקוב ונחשוף בביקורתיות את הנתונים שיצטברו עם ההפעלה. ביחס לביקורת זאת ציין ד"ר חן כי הוא עוקב אחר הבלוג הירוק ומעריך את גישתו הביקורתית למרות שלעיתים אינו מסכים עימנו...

ביחס לנגישות למידע אודות הפרוייקט מציין חן: "הנתונים יהיו פתוחים ואני מאוד מקווה שנצליח להפעיל חוקר שיבחן את התחשיבים שביצענו בחשבות ויבחן את הנתונים הכלכליים לא רק דרך החור שבגרוש אלא יבחן האם החשיבה הפנימו גם עלויות חיצוניות". אני מניח שכאשר יחושבו "העלויות החיצוניות" לא ישכחו להוסיף את עלות הייצור המיוחד של הפאנלים בחו"ל, הובלתם בספינה והתקנתם בעזרת מנופי ענק על גגות הכנסת כפי שמתואר בדף (מנייר ממוחזר) שחולק לעיתונאים.

אם אמנם יעמוד המידע לרשות הציבור ומקבלי ההחלטות כפי שמתכנן ד"ר חן, הרי שנזכה לא רק לקיים את מצוות "נאה דורש נאה מקיים" אלא גם נהנה ממידע שיסייע לנבחרי הציבור להימנע מחקיקת מדיניות השקעות ענק בזבזניות עבור תמורה דלה כפי שקרה בגרמניה.

מן התמונות המצורפות שצילמתי הבוקר אפשר גם ללמוד כי המשימה הראשונה אחרי הטכס היא ניקוי הלוחות מן האבק הירושלמי. 

לפי נתוני חברת "סולאר קלין" ניתן לנקות באופן חסכוני במים שידרוש רק 1.5 ליטר מים לפאנל ואם מנקים רק פעם אחת בחודש (ולא מידי שבוע) אין צורך ביותר מ-4500 ליטר מידי ניקוי ומינימום של 54 אלף ליטר בשנה, ניקוי שבועי אגב ידרוש 234 אלף ליטר בשנה. בעתיד ננסה לברר אם עלות העובדים המנקים נלקחה בחשבון שכן עלות משרת שכיר ממוצעת בישראל בשנת 2014 הינה כ-150 אל"ש בשנה ובכדי לנקות את הפאנלים אחת לשבוע ידרשו לפחות שני עובדים שעשויים למחוק גם גם את ה"רווח" שהתקבל מהסובסידיה אותה ישלמו צרכני החשמל בישראל.

בועז




28 במרץ 2015

הקרח הארקטי מתאושש

לפני שבוע כתבנו על שיא נמוך עונתי של הקרח הארקטי. אז נראה שהיקף הקרח הארקטי היגיע לשיא עונתי, קצת מוקדם בעונה, ושהיקף הקרח החל את ירידתו לקראת הקיץ. מסתבר שבשבוע האחרון הוא התאושש קצת, הפסיק את ירידתו ואף עלה קצת. הוא לא שונה כעת ממה שהיה בשנים האחרונות.




לעומת היקף הקרח (השטח), הייתה עלייה בפרמטר אחר – נפח הקרח, כפי שרואים למטה.


אנשים מתעניינים בקרח הארקטי ועוקבים אחריו כי הוא אחד הסמנים היחידים, המוחשיים, להתחממות הגלובאלית. אין שום תופעה ממשית וברורה אחרת, שממחישה את ההתחממות. למשל – כאשר מתרחשת סופה או שיטפון או הוריקן וכולם צועקים "התחממות גלובאלית" הם מזבלים בשכל. סופות, שיטפונות והוריקנים, למרות שהם תופעות טבע מאד מרשימות ואף מזיקות, התרחשו תמיד, גם לפני שהייתה (כביכול) השפעה אנושית על האקלים, ואין שום דבר שקושר אותן עם ההתחממות כביכול.

מאידך, הקיטון הברור של הקרח הארקטי בשלושים השנים האחרונות היא תופעה מאד ברורה, וניתן, כנראה לקשור אותה להתחממות הגלובאלית (בין אם אנושית או טבעית). יש שטוענים שגם בשנים 1910-40 (לפני ההתחממות האנושית) הייתה ירידה בהיקף הקרח הארקטי, במסגרת מחזורי אקלים טבעיים, אבל אנו פשוט לא יודעים זאת – לא היו אז מדידות מדויקות מלוויין, ולא ניתן לדעת.

צריך גם תמיד להזכיר שבקוטב הנגדי, הדרומי, מגמת הקרח היא הפוכה – בעלייה.

יעקב


26 במרץ 2015

תחנות כוח על גז נסגרות


חברת E.ON הודיעה על סגירה אפשרית של תחנת כוח גזית בקילינגהולם Killingholme בבריטניה. התחנה נחנכה בשנת 1993, וכוללת 2 יחידות ייצור בכושר 450 MW, ס"ה 900 MW. התחנה החדשה יחסית, והיעילה והנקייה יחסית עומדת להיסגר בגלל חוסר כדאיות כלכלית. חוסר הכדאיות נגרמת על ידי העדפת החשמל ה"מתחדש" מתחנות רוח.

החוק מחייב את רשת החשמל לקנות את כול החשמל הרוחני, במחירים גבוהים מובטחים, ולשלב אותו ברשת לפני שהיא קונה מיצרנים אחרים. יוצא שהמכירות של תחנת הכוח הגזית ירדו, ואינן מצליחות יותר לכסות את עלות ההפעלה. ומה יקרה כאשר הרוח תשקוט? מי יספק חשמל?
כדי להתגבר על הבעיה הוציאה רשת החשמל הבריטית מכרזים לתחנות כוננות, כלומר רשת החשמל (הצרכן הבריטי) תשלם לתחנות כוח (כמו קילינהולם) דמי כוננות, כדי שהתחנה לא תפורק, ותמשיך להיות מאוישת ומתוחזקת, ועם מלאי דלק, כדי שתהיה זמינה להפעלה במקרה הצורך, דהיינו בפרקי הזמן הארוכים כשהרוח לא נושבת.
תחנות הגז הן הכי פגיעות לגחמות אספקת החשמל הרוחנית, כי הגז יקר באירופה (לפחות פי שניים מאשר אצלנו).
על עלויות תחנות הרוח, וחשמל הרוחני (הנהנה מתעריפי הזנה גבוהים, מובטחים ל 20 שנה), חייבים להוסיף את עלויות הגיבוי. חייבים להחזיק תחנות פוסיליות (גז או פחם) במלוא היקף הייצור, בכוננות, ולשלם להן דמי כוננות, אפילו אם הן אינן מייצרות חשמל – רק כדי שתהיינה זמינות כאשר הרוח דועכת, ולהבטיח רציפות באספקת הזרם.
בגרמניה מתרחשת אותה תופעה. תחנת הכוח גזיות אחדות נסגרו, או תוכננו להיסגר לפני שהממשלה התערבה ואסרה את סגירתן, כדי להבטיח אספקת חשמל סדירה. לדוגמה: התחנה באירשינג.
צריך לציין שתחנות הכוח הגזיות הן הכי יעילות, הן מנצלות עד 60% מהאנרגיה המצויה בדלק והופכות אותה לחשמל. הן גם הכי נקיות – הן פולטות רק כ 50% מהפד"ח, ורק כ 10% או פחות מהחומרים המזהמים האחרים – בהשוואה לתחנות פחמיות. תחנות הכוח הפחמיות שורדות יותר מהגזיות כי הפחם זול. הן יכולות לשרוף פחם ברציפות, 24/7, ולשרוד כלכלית גם אם הן מצליחות למכור חשמל רק בחלק מהזמן.
התופעות האלה מתרחשות ברמת חדירה של "אנרגיה מתחדשת" של רק 15% (בגרמניה, ללא הידרו) ופחות בבריטניה. זה מראה שוב שהיעדים של אנרגיה מתחדשת באחוזים גבוהים יותר (50% או 80%) הם לחלוטין בלתי מציאותיים ובלתי אפשריים.

יעקב

25 במרץ 2015

חשמל סולארי באצטדיון טדי


השבוע התבשרנו בכותרות גדולות שעומדים להתקין מערכת ייצור חשמל סולארי באצטדיון טדי בירושלים שתספק את צריכת החשמל של האצטדיון ומתקני ספורט נוספים של העיריה.  המערכת תותקן לפי הסדר "מונה נטו" של רשות החשמל. גם נאמר שהמערכת תחסוך לעירייה (לאצטדיון) כ 400 אלף ₪ לשנה.
נהדר, לא? האצטדיון מספק לעצמו את כול החשמל ממקורות עצמיים, נקיים, וגם חוסך כסף. פנטסטי!
זה כמובן בלוף.

האצטדיון לא זקוק לחשמל (כמעט) בשעות בהן השמש זורחת. האצטדיון מואר (צורך חשמל) בערב, כאשר המערכת הסולארית אינה מייצרת חשמל. אז איך הוא "מספק לעצמו את צרכיו" ? האצטדיון מוכר את החשמל שהוא מייצר לחברת החשמל במחיר הצרכן (הקמעונאי), במשך היום כאשר הוא מייצר חשמל ואינו זקוק לו, ומקבל מחברת החשמל חשמל בערב, כאשר הוא זקוק, ואינו מייצר.
ההסדר של "מונה נטו" הוא הסדר, בו רשות החשמל מכריחה את חברת החשמל לקנות את כול החשמל הסולארי המיוצר, בין אם חברת החשמל זקוקה לו באותו רגע בו הוא מיוצר, ובין אם לאו. והיא גם מכריחה את חברת החשמל לשלם ליצרן מחיר קמעונאי (כ 50 אג' לקוט"ש, או יותר, לפי תעריף תעוז) בעוד המחיר הסיטונאי (עלות החשמל לחברת החשמל) הוא רק כ 25 אג' לקוט"ש. התשלום מתבצע על ידי קיזוז המגיע לחברת החשמל עבור החשמל שהיא מספקת בערב.

עיריית ירושלים מרוויחה מההסדר (חוסכת 400 אלף ₪ לשנה בהוצאות חשמל) על חשבון שירות חינם שרשות החשמל מחייבת את חברת החשמל לתת – כלומר על חשבון כול שאר צרכני החשמל.
בנושא החשמל הירוק התרגלנו להפצת שקרים "לבנים", התרגלנו להתעלם מהמציאות ולחמם את הבטן (ליצור הרגשה טובה) בעזרת שקרים.

יעקב

כמה עולה לנו השמש - על מחירי החשמל הסולרי כאן.

24 במרץ 2015

התאמות מפוקפקות.

כידוע, נתוני הטמפרטורות העולמיות שמפרסמים מספר גופי מחקר ( BEST, CRUTEMP, NOAA-NCDC, GISS ) אינן הטמפרטורות ה"גולמיות" RAW – הטמפרטורות כפי שנמדדו ונרשמו בשטח. מה שהם מפרסמים זה סדרה של טמפרטורות "מעובדות" או "מתואמות" – Adjusted. אין ספק שהתאמות ותיקונים כלשהם דרושים כדי להסיר שגיאות בנתונים הגולמיים – כמו למשל השפעת זמן המדידה (TOBS) או השפעת התזוזה של התחנה ממקום למקום (למקרה שהתחנה זזה במרוצת השנים), או פשוט שגיאות בקריאה. הגופים שלמעלה מפעילים אלגוריתמים מסובכים ואוטומטיים ל"טיוב", שיפור או הומגניזציה של הנתונים. וראה זה פלא – התוצאה הסופית היא הגברת ההתחממות – כלומר – התוצאות ה"מתואמות" מראות מגמת התחממות יותר גדולה מאשר התוצאות הגולמיות. הדבר הוא שיטתי, ומתמיד. הנה כמה בדיקות השוואתיות, בכמה אזורים בעולם, בייחוד בחצי הכדור הדרומי.



תחנות מדידה בדרום אמריקה –  הנתונים הגולמיים (כפי שנרשמו בתחנות המדידה). בכחול תחנות המראות מגמת התקררות, באדום – כאלה המראות התחממות. ולמטה – אותן תחנות אחרי ה"התאמה" וה"הומוגניזציה": מצא את ההבדלים!

כול התחנות שהראו התקררות "הומגנו" או "הותאמו" והן מראות כעת מגמת התחממות.

"התאמה" גורפת כזו, ותמיד לכיוון אחד (יותר התחממות) – לא הגיונית. קראו עוד פרטים באתר של אאון מרנס. פוסט קודם על התאמות בפרגוואי – כאן.  

הנתונים וההתאמות בפוסט שלמעלה נלקחו מסט הנתונים של BEST. אותו סיפור, על "התאמות" נתוני טמפרטורה של דרום אמריקה, אבל לפי נתוני NASA-GISS  ראו כאן. הנה גם קטע על בעיות ה"התאמות" בדרום אפריקה. על "הומוגניזציה" בכול העולם – כאן.  על אוסטרליה – כאן, על איסלנד – כאן. על כול חצי כדור הארץ הדרומי –כאן. עוד על בעיות ההומוגניזציה – כאן.

מי שחושב שתהליך מדידת הטמפרטורות העולמיות של 100 או 150 השנים האחרונות הוא תהליך פשוט, ברור, חד משמעי, ושאין לגביו אפשרות למחלוקת – טועה.  מספר הנתונים עצום – וכמוהם האפשרויות לטעויות וסטיות. החישוב מאד מסובך, והתוצאה – למרות שהיא פחות או יותר מקובלת – רחוקה מלהיות "סגורה" – דהיינו – נקייה משגיאות בסבירות גבוהה.

כפי שהוברר בפרוט בסדרת הקטעים שבקישוריות למעלה – יש חשש כבד להטיה לכיוון ההתחממות, בכול ארבע הסטים המקובלים. בהחלט אפשרי שההתחממות של 100 השנים האחרונות, שמקובל להאמין שהייתה בשיעור של 0.8 מעלות – הייתה במציאות רק 0.6 מעלות – כלומר 25% פחות (זה ניחוש), והשאר זה "התאמות".

יעקב

21 במרץ 2015

הקרח הארקטי – שיא עונתי נמוך


ב 25 בפברואר נרשם, כנראה, השיא העונתי (החורפי)  בהיקף הקרח הארקטי.

היקף הקרח היה כ 14.5 מיליון קמ"ר, ב 1.1 מיליון פחות מהממוצע הרב שנתי 1980-2010. זהו השיא הכי נמוך שנרשם מאז החלו מדידות הלוויין ב 1979. המספר הזה אינו סופי, ייתכן גידול נוסף של הקרח בימים הקרובים, אבל, הסיכויים לא גדולים לכך.

הירידה הכללית בהיקף הקרח הצפוני היא של כ 3-4% בעשור, מאז החלו מדידות הלוויין ב 1979, והיא נמשכת. השיא הנמוך של פברואר זה אינו מבשר, בהכרח, שיא נמוך בהיקף המינימלי של הקרח העונתי (בקיץ) שמתרחש בחודש ספטמבר. הדבר תלוי בתנאי האקלים והרוחות שיתפתחו באוקיינוס הארקטי מעתה עד ספטמבר.

מאידך – נמשך הגידול בהיקף הקרח הימי הדרומי, באנטרקטיקה.

יעקב


להפריד בין שינויי האקלים והפוליטיקה


מרק לינאס הוא עיתונאי, סופר ופעיל ירוק וותיק, מבריטניה.  במאמר בגרדיאן הוא קורא לנתק את הבעיה האקלימית מהמחלוקת הפוליטית והאידאולוגית שבין ימין ושמאל. רעיון טוב. הוא פותח את המאמר במשפטים אלה שמהווים את תמצית השקפתו:

"שינויי האקלים הם אמתיים, נגרמים כמעט במלואם על ידי בני האדם, ואפשר שמהווים סכנה קיומית למין האנושי. לפתור את בעיית שינויי האקלים אין פירושו לבטל את הקפיטליזם, לחסל את השוק החופשי או לעצור את הצמיחה הכלכלית".

פעילי סביבה יותר קיצוניים כמובן שטוענים שכדי להציל את כדור הארץ אין ברירה אלא לשנות מהיסוד את אורח החיים שלנו, לחסל את "צריכת היתר" (כלומר להגביר את העוני), לחסל את הקפיטליזם (כלומר את התאגידים הרשעים והגלובליזציה), ואפילו לחסל את בני האדם (או חלקם לפחות) כדי לעצור את גידול האוכלוסייה.

מרק לינאס מנסה להתרחק מדעות אלה ולהציג עצמו כאדם הגיוני. הוא אומר: יש בעיה וסכנה חמורה (של האקלים) – בואו נתמודד אתה בדרכים הגיוניות ויעילות. המטיפים לחיסול הקפיטליזם, כלומר השגשוג והצמיחה הכלכלית – לא מקדמים את הפתרון. בלתי אפשרי לחלוטין, ובלתי מוסרי, לנסות למנוע ממיליארדי בני אדם עניים לשפר את רמת חייהם. האנושות תכפיל או תשלש את צריכת האנרגיה הכוללת שלה עד שנת 2050 , לא ניתן למנוע זאת.  אנו זקוקים לטכנולוגיה שתספק לנו את צרכי האנרגיה הגדולים תוך יצירת כמות קטנה ביותר של פליטות פד"ח אפשריות. מרק לינאס משער, או מנחש, שהדבר צריך לכלול שיפורים ביעילות האנרגטית, מקורות מתחדשים (שמש ורוח), אנרגיה גרעינית (אבל מהדור הבא) ולכידת פחמן. חייבים להגביר את המאמצים והמימון במחקר ופיתוח טכנולוגי. בנוסף הוא ממליץ על החלת מחיר על הפליטות (מס פליטות או מכסות סחירות).

הנה דעתי בנושאים אלה:

האם יש התחממות גלובאלית? כנראה שכן. האם בני אדם אשמים? לא ידוע כמה מההתחממות הקלה שיש נגרמת על ידי בני אדם, וכמה על ידי תנודות אקלימיות טבעיות.  ההתחממות אינה חורגת מתנודות אקלימיות שהתרחשו בעבר (לפני פלטות הפד"ח האנושיות). ייתכן והשפעת האדם אפסית - איננו יודעים. האם צפוי אסון אקלימי ואיום קיומי – כמו שאומר לינאס? אין שום ראיות לכך. זו אפשרות קלושה לעתיד הרחוק (אלפי שנים) ולא משהו שנמצא בטווח או באופק הטיפול האנושי.

האם יש "פתרון" לבעיה? לא ברור לגמרה שיש בכלל בעיה... פתרון, אם יהיה, יימצא, מן הסתם, בעתיד, באמצעות פיתוח מדעי וטכנולוגי (מסכים בזה עם לינאס). דבר אחד ברור: אין "פתרון" כרגע – אין כעת בנמצא מקורות אנרגיה נטולי פחמן בכמות הדרושה.

מרק לינאס מנסה להישמע הגיוני, מפייס, בלתי אידאולוגי וא-פוליטי, מגשר.  אבל  הוא מאמץ את האמונה, שאיננה לגמרה מבוססת או רציונלית, על האסון האקלימי הנורא שמאיים עלינו. כנראה שבלתי אפשרי לנתק את הוויכוח האקלימי מהמאבקים האידאולוגיים.

יעקב