25 ביולי 2015

מחסור באנרגיה בוורמונט הירוקה


וורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שיטחה בערך כשטח מדינת ישראל (25 אלף קמ"ר), ואוכלוסייתה רק כ 626 אלף. בבירתה מתגוררים כ 8000 תושבים, ובעיר הגדולה שלה, בורלינגטון, יש 43 אלף תושבים (בערך כמו בכרמיאל).

בוורמונט פעלה, עד 2014, תחנת כוח גרעינית בשם וורמונט ינקי, אשר סיפקה כ 80% מצריכת החשמל (בלי זיהום אוויר ופליטות). התחנה נסגרה בעקבות מאבק חריף ועיקש שניהלו הארגונים הירוקים, בתמיכה של בית הנבחרים והמושל של המדינה. כולם יודעים שגרעין זה פויה. (כתבנו כמה כתבות על זה).
יש רק שאלה קטנה שמושל המדינה והפעילים שכחו לשאול את עצמם – מאיפה ייקחו חשמל? הם חלמו, כרגיל, על "מקורות מתחדשים" – שמש ורוח, חלומות שווא. שאלה אספקת החשמל לא ממש מעניינת את הפעילים הירוקים – מצדם שלא יהיה חשמל, שאנשים יישבו בחושך ויצרכו פחות חשמל (כך אמר אחד מהם).

כיאה למדינה מתקדמת הם קבעו יעדים ירוקים מאד יפים – 55% אנרגיה מתחדשת עד  2017 (היום השיעור הוא 17%), 75% עד 2032, ו 90% עד 2050. יעדים יפים קל לקבוע, החלק הקשה זה לספק חשמל בצורה סדירה. בלית ברירה חתמה חברת החשמל של וומונט חוזה, לקניית חשמל מתחנת הכוח הגרעינית סיברוק שבמדינה השכנה ניו המפשייר.

הם ניסו לקנות חשמל ירוק ממדינת קוויבק השכנה (בקנדה), חשמל הידרו-אלקטרי. הם ניסו להקים תחנת כוח השורפת עצים, אבל המדינה השכנה, מסצ'וסטס, התנגדה לזיהום האוויר שנגרמת משריפת העצים (וגם לפליטות), וגם חישבו שחבל לשרוף את כול היערות הבתוליים בסביבה. באשר לתחנות הרוח – התושבים התנגדו, בצדק, להשחתת הנוף על ידי שתילת המפלצות האלה לאורך פסגות ההרים הירוקים היפים של וורמונט.

התוצאה של המלחמה המתקדמת והיפה של וורמונט נגד תחנות כוח דומה לתוצאה של המדינה המתקדמת ביותר והירוקה ביותר בארה"ב (והגדולה ביותר) – קליפורניה. גם קליפורניה, כמו וורמונט (הקטנה ממנה פי 100) מייבאת יותר ממחצית החשמל ממדינות שכנות.

חשמל בא מתחנות כוח ולא מחלומות ירוקים. אבל, העיקר הוא שהירוקים בוורמונט ובקליפורניה מרגישים גאים מאד על הישגיהם בסגירת תחנות כוח...

יעקב


בתמונה מושל וורמונט מציג צו לאיסור הפקת גז ונפט בשיטת הפראקינג בתחומי המדינה - כתבנו על הסיפור המוזר הזה (מוזר מישום שאין גז ונפט בשטח המדינה) בפוסט קודם כאן.

22 ביולי 2015

ההיסטריה החממיסטית הורסת את הסביבה.


ד"ר רחל קונור היא רופאה בדימוס, החיה בסקוטלנד, סמוך לחוות תחנות רוח הענקית וויטלי (בתמונה). היא מצאה שהמים בביתה עכורים וכנראה מזוהמים.  היא חקרה את הנושא, ובדקה את בדיקות המים שעושה משרד הבריאות במחוז שלה. היא מצאה שבמשך 4 שנים (השנים שהיא בדקה) הכילו המים כמות של חומר כימי בשם טרי-הלו-מתאן – THM, בשיעור הגדול ב 70% מהמותר. כמו כן מצאה בקטריות מסוג אי-קולי.  THM  הוא חומר מסרטן, העלול גם לגרום לבעיות בעוברים ולידה.


ד"ר רחל קונור.

ד"ר קונור חושדת שחוות תחנות הרוח ויטליי שנמצאת סמוך לביתה, קשורה לזיהום המים. הרשויות מודות שיש זיהום מים, אבל טוענים שהסיבה לזיהום אינה ידועה, ואילו מפעילי תחנות הרוח טוענים, כמובן, שזה לא קשור לתחנות.

אבל, הקמת תחנות הרוח גרמה להרס שטחים נרחבים של ביצות טבעיות, שבהן יש איזוב וקבול.כמויות אדירות של קבול נעקרו והוזזו כדי להכשיר את השטח ולפלס דרכים לצורך בניית תחנות הרוח. שמונה מיליון טון של סלע ואדמה נחצבו בהרים בסביבה ופוזרו בביצה. החפירות חשפו חריצים ותעלות בקרקע שמובילות הישר למי התהום. כמויות של כימיקלים, סולר ושמנים נשפכו בשטח, וחלחלו למי התהום.

סוזן קרוסת'וייט היא בעלת פנסיון באזור ופעילה נגד תחנות הרוח המשחיתות את הנוף של טבע בתולי וביצתי ומבריחות את התיירים. היא הכינה תיק בן 115 עמודים המפרט את הפגיעות בסביבה של תחנות הרוח. היא טוענת שבניית תחנות הרוח מנוגדת להנחיות הגנת הסביבה של האיחוד האירופאי, וגם להנחיות בדבר טיפול והגנה על מקורות המים. בנוסף לזה – נעקרו כ 3 מיליון עצים מיער טבעי כדי לפנות מקום לחוות הטורבינות. שטח ביצות וחורש טבעי ענקי, המאכלס ללא ספק בעלי חיים רבים נעקר ונהרס לצורך חוות הטורבינות. זו ללא ספק פגיעה בטבע, אבל אירגוני הגנת הסביבה מתעלמים מזה, ובוגדים בכך ביעודם – שימור הטבע. הם תומכים בתחנות הרוח.

פעילי הסביבה בריטיים (ומכול שאר העולם) מתנגדים בחריפות לחיפוש והפקה של גז טבעי בשיטת הפראקינג – בטענה (הבלתי מוכחת והבלתי נכונה) שקידוחי הפראקינג מזהמים את מי התהום. אבל, אותם פעילים אדישים לזיהום ממשי שנגרם על ידי טורבינות הרוח.

לוחות שמש לפחות לא פוגעות בסביבה, בדרך כלל, כאשר הם מונחים על גגות בתים. (הם רק גורמים לזיהום אקולוגי רב בסין, בתהליך הייצור, אבל למי אכפת מהזיהום בסין?). לעומת זאת – גרומות תחנות הרוח פגיעה בשטחי טבע בתולי נרחבים, בפסגות הרים, ביצות, יערות ומקומות אחרים שלא היו בשימוש בני האדם ולא נפגעו קודם. שוב צריך להדגיש את גודל השטח העצום שתחנות הרוח (וקווי החשמל אליהן) משחיתות. ובנוסף, הן קוטלות עופות ומרעישות, ומזהמות את הנוף.

הבעיה הגדולה עוד יותר היא שכול ההשחתה הזו היא לריק, כי, בגלל האופי התזזיתי של הרוח אין אפשרות שתחנות הרוח יספקו נתחים חשובים מצריכת החשמל שלנו, והן תמיד יהיו מין סרח-עודף למערכת תחנות הכוח היציבות הרגילות (פחם, גז, גרעין), סרח עודף המתקיים מסובסידיות חסרות כול הגיון, שאינן "בנות קיימא".

יעקב



17 ביולי 2015

"עד כה לא חסכה גרמניה אפילו ק"ג אחד של פליטות".

את זה אומר פרופ' גונדה דיטמר, מרצה בדימוס במכון הטכנולוגי של קיל, בגרמניה. דיטמר הוא בעל תארים במתמטיקה והנדסת חשמל, והוא רואיין בשבועון כלכלי גרמני (בגרמנית). דבריו מתייחסים ל"תפנית האנרגיה" בגרמניה – energiewende. (תמצית באנגלית). כידוע – גרמניה היא המדינה הכי שאפתנית ו"מתקדמת" (בהרבה יותר מכול שאר המדינות) מבחינת קביעת יעדי אקלים, הוצאה כספית והתקנה של תחנות רוח ושמש והסבסוד הירוק הנדיב.

הנה קטעים:
"עד כה לא נחסך אפילו קילווט אחד של חשמל ממאובנים או ק"ג אחד של פליטות פד"ח, באמצעות ה"תפנית". ההיפך הוא הנכון... לכאורה מייצרת גרמניה כ 25% מהחשמל שלה ממקורות מתחדשים, אבל זו אשליה, כי מתעלמים מהדלק הפוסילי שממשיכים לשרוף... אנו מייצרים, אכן, 8% מהחשמל מהרוח ו 4.3% מהשמש, אבל זה לא מביא לחסכון של 12.3% בשימוש באנרגיה פוסילית. ההיפך, התוצאה היא גידול בפליטות הפד"ח. כאשר מדברים על הפחתת הפליטות צריך לקחת בחשבון את סך הכול של האנרגיה נצרכת, ולא רק את הכמות שהמקורות המתחדשים יוצרים.  למשל: בהקמת תחנות הרוח הושקעה הרבה אנרגיה (בפלדה, בבטון...) – שמקורה פוסילי. לוקח לתחנת הרוח לפחות ארבע שנים כדי להחזיר את האנרגיה שהושקעה בייצורה... עד אז היא רק מוסיפה פליטות, לא מורידה אתן. "

ממשיך דיטמר: "המטרה האמתית של המתקנים אינה הפחתה של פליטות (כי הם אינם משיגים את זה) אלא כלכלית – להעשיר את היזמים הירוקים. בעלי המתקנים הסולאריים והרוחניים מרוויחים (בזכות הסובסידיות) בעוד כלל האנשים (משקי הבית) מפסידים על ידי תשלום חשבונות חשמל גבוהים. כך למשל יכול איכר להשכיר את אדמתו לתחנות הרוח ולהרוויח עד 100 אלף יורו בשנה משכירות על חשבון צרכני החשמל.  האיש הפשוט מוכן לשלם תעריפי חשמל גבוהים כי התעמולה אומרת שהוא תורם להצלת כדור הארץ. האיש הפשוט חסר כישורים כדי להבין את המצב לאשורו.

הטענה שמפיצים פעילים ירוקים שהייצור של אנרגיה אלטרנטיבית (ירוקה) היא ללא עלות, משלמת בעד עצמה, ואפילו יוצרת מקומות עבודה – היא אשליה נאיבית. אין בידנו כעת אלטרנטיבה, אמצעים טכנולוגיים לייצור אלטרנטיבה ירוקה רצינית לאנרגיה. מדיניות תפנית האנרגיה מבוססת על תמימות, חוסר ידע, אידאולוגיה, אשליות, וטענות שווא.

מה האלטרנטיבה המעשית לדעת הפרופסור? (דהיינו: כיצד מצילים את כדוה"א בכול זאת?). הוא מציין שהגרמנים צורכים, כעת, בסביבות 500 מיליון טון של דלק פוסילי (פחם, נפט וגז). זו כמות שקשה לתאר את גודלה. לטעון שתחנות רוח או גגות סולאריים יכולים לספק כאלה כמויות של אנרגיה זה אבסורד. לשם כך היה נדרש פי מאה תחנות רוח מאשר יש (לגרמניה יש כעת בסביבות 30 אלך תחנות רוח). אין לנו הכסף, אין לנו את השטחים, אין לנו את הטכנולוגיה הדרושה. הדרך היחידה (אומר דיטמר) היא להקטין את הצריכה. איך להקטין את הצריכה של האנרגיה? הוא אומר למשל: לא לחמם את כול החדרים בבית, רק את אלה שבהם אנו שוהים. לוותר על טיסות לחופשה שנתית. ( הצעות אלה, כמובן, אינן רציניות, מבחינה כמותית).

יעקב


5 ביולי 2015

אגירת אנרגיה – אין דבר כזה.


ממשלות רבות בעולם הודיעו על "יעדים" אקלימיים גבוהים – משהו כמו אספקת 100% מצרכי האנרגיה או אולי 80% ממקורות מתחדשים – עד 2040 או עד 2050. מכוני מחקר וארגונים ירוקים אחדים אף פרסמו תכניות מפורטות כיצד ניתן להגיע לאספקה של 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים (ללא פחם, גז או אנרגיה גרעינית).

המקורות המתחדשים הם כרגע שמש ורוח – אין כמעט אחרים שמסוגלים לספק כמויות גדולות של אנרגיה. מקורות אחרים, כמו ביו-מסה (שריפת עצים) וגיאותרמי – מוגבלים מאד מבחינה כמותית לכמויות קטנות מאד של אנרגיה ביחס לצריכה.

הבעיה הגדולה עם המקורות המתחדשים היא התזזיתיות – intermittence – הם פועלים רק חלק קטן מהזמן. לוחות השמש מייצרים אנרגיה רק, מקסימום, כ 20% מהזמן (והרבה פחות ברוב הארצות). תחנות הרוח – רק כ 25% מהזמן 0אלה נתוני אמת). ובנוסף – אנו לא שולטים על זמן הייצור. אבל – החברה שלנו זקוקה לאספקה סדירה, רציפה ואמינה של חשמל ואנרגיה, בכול שעות היממה. אנו צורכים (ומייצרים) כול הזמן (באופן רציף) כמויות אדירות של אנרגיה. ברור לכולם שללא אגירת אנרגיה המקורות המתחדשים לא יוכלו לספק את צרכינו. כול התכניות מדברות על ייצור עודף (ייצור יתר) של אנרגיה כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת, ואגירתה לשימוש כאשר אין שמש ו/או אין רוח. הצרה היא שאין כזה דבר: אגירת אנרגיה. כל התכניות האלה בונות על דבר שלא קיים.

שני מהנדסים פרסמו (בנפרד) מאמרים גדולים על הטכנולוגיות השונות לאגירת אנרגיה שקיימות באופן מעשי ומוכר, היום. הפרטים רבים, המאמרים ארוכים ומפורטים, והם מכילים הקישורים למקורות רבים נוספים, מי שמתעניין מוזמן לקרוא. אנסה, בשני משפטים, לסכם את העיקר.

שיטת האגירה היחידה שפחות או יותר "ריאלית" או "עובדת" היא אגירה שאובה של מים.  בונים שני מאגרים סמוכים, עם הפרשי גובה ביניהם, שואבים מים מהמאגר התחתון לעליון כאשר יש עודף אנרגיה, ומייצרים חשמל על ידי הורדת המים מהמאגר העליון לתחתון תוך הפעלת טורבינה וגנרטור. הבעיה עם שיטה זו שהיא תלויה בטופוגרפיה – אפשרית רק בשטח הררי בו קיימים הפרשי גובה. היא דורשת כמויות אדירות של מים, ועולה לא מעט. מסיבות אלה השיטה הזו איננה ברת הרחבה, אינה יכולה לספק יותר מאחוזים בודדים של הצריכה.

שיטה שנייה היא מצברים. הבעיה העיקרית עם מצברים שלא ניתן לאגור בהם את הכמויות הגדולות של אנרגיה הדרושות. גם המחיר של האגירה במצברים הוא אסטרונומי. טכנולוגיית המצברים (צבירה כימית) נחקרת כבר יותר ממאה שנה, ואין צופים פריצות דרך מהותיות בתחום.

שיטה אחרת היא ייצור גז מתאן (סינטטי) ממים + פד"ח + אנרגיה. המתאן יכול, בדומה לגז טבעי, לשמש מקור אנרגיה. בגרמניה בנו מתקן ניסיוני אחד לבחינת התהליך הזה – היחידי בעולם. יש בעיות רבות: המחיר גבוה, היעילות הקטנה (הרבה אנרגיה מתבזבזת בתהליך), אספקת הפד"ח...

שורה תחתונה – לא קיימת טכנולוגיה לאגירת אנרגיה בכמויות האדירות שאנו צריכים. ללא פריצת דרך טכנולוגית מהותית, שאת טבעה איננו יכולים לחזות היום, אגירת אנרגיה בכמויות גדולות אינה אפשרית. וזה אומר – שאספקת אנרגיה, בכמויות גדולות, ממקורות מתחדשים תזזיתיים (שמש ורוח) אינה אפשרית.
כול התכניות על "יעדים" של אנרגיה מתחדשת הן פנטזיות, משהו שלא אפשרי, טכנולוגיה שלא קיימת. זה לא משהו שאנו שולטים בו, לא תלוי ברצון שלנו או בכסף שאנו מוכנים להשקיע. זה פשוט סיפורי אגדה דמיוניים, תלושים מהמציאות.

יעקב