קיימת תיאוריה האומרת שכדור הארץ מווסת את הטמפרטורה של עצמו בעזרת מנגנון בו מעורבים העננים באזורים הטרופיים. וויליס אשנבך מסביר את התיאוריה הזו באנגלית קלה, בצורה ברורה ומפורטת ומביא במאמרו ציטוטים ממאמרים מדעיים של ריצ'רד לינדזן ואחרים וגם קישורים.
בקיצור נמרץ – התיאוריה אומרת שכדור הארץ מווסת את הטמפרטורה של עצמו, ושומר על טמפרטורה יציבה. העובדה שאכן הטמפרטורה היא מאד יציבה והשינויים בה מזעריים במשך מאות מיליוני שנים אכן מרמזת על כך שיש מנגנון וויסות השומר על היציבות.
המנגנון פועל בעזרת עננים באזורים הטרופיים של כדור הארץ. אלו האזורים שקולטים את מרבית האנרגיה של קרינת השמש, ומרבית השטח שלהם מכוסה אוקיינוסים.
יום טיפוסי באזור קו המשווה (שם כול הימים אותו דבר) מתחיל בבוקר עם שמיים בהירים, ושמש, העולה ומחממת את המים יותר ויותר. מההתחממות נוצרים אדים, המתרוממים יחד עם האוויר החם כלפי מעלה. למעלה האדים מתעבים ויוצרים עננים. לקראת הצהריים מופיעים עננים לבנים, החוסמים חלק מקרינת השמש ומחזירים אותה חזרה לחלל. בהמשך נוצרים ענני סערה שחורים וגבוהים ומתחיל גשם. העננים השחורים הם מנגנון להעלאת אוויר חם לשכבות הגבוהות של האטמוספרה, משם הוא מקרין חום לחלל החיצון. בינתיים, הגשם והרוחות מקררים את פני האוקיינוס. עם לילה השמש שוקעת, והתהליך נפסק, והשמיים מתבהרים.
כאשר החום גבוה מהרגיל נוצרים העננים בשעה יותר מוקדמת, כלומר הם מספיקים להחזיר כמות יותר גדולה של קרינת אל החלל, כי הם פעילים זמן ארוך יותר.
מנגנון הוויסות הזה שומר על יציבות הטמפרטורה על פני כדור הארץ. ההתחממות הזעירה שעלולה להיגרם על ידי תוספת הפד"ח מנוטרלת על ידי מנגנון וויסות זה, ולכן אינה מהווה בעיה רצינית.
המדענים החממיסטים, כמובן, דוחים תיאוריה זו על הסף, כפי שהם גם דוחים את התיאוריה הנוספת – זו של הקרינה הקוסמית הגורמת ליצירת עננות. אולם, גם החממסיטים מודים שאין הם מבינים היטב את תופעת העננות והשפעותיה על האקלים.
האקלים הוא מערכת מאד מסובכת, ואנו מאד רחוקים מלהבין היטב את התנהגותה. דעתי האישית (שאינה מבוססת על מומחיות מיוחדת) היא שמאד מוגזם לייחס לפד"ח (ולגזי החממה) תפקיד מכריע, והשפעה חזקה יותר על האקלים מכול הגורמים האחרים שללא ספק משפיעים אף הם. תיאוריית התרמוסטט דווקא נשמעת לי סבירה.
יעקב
