הנתונים הדלים האנרגיה המתחדשת בגרמניה.

גרמניה היא הארץ בעלת התכנית השאפתנית והוותיקה ביותר (מאז שנת 2000) למעבר לאנרגיות מתחדשות, וגם הארץ העשירה ביותר, והנותנת את הסובסידיות הגבוהות ביותר. לא פלא הוא שמבחינה כמותית היא הארץ הכי "מתקדמת" בתחום. כ 1/3 מלוחות השמש בעולם מותקנים בגרמניה, וכנראה פרופורציה דומה של תחנות רוח. פרופסור ברונו בורגר, ממכון המחקר "פראונהופר אינסטיטוט" מביא סיכום ענק (263 שקפים) של נתונים על ייצור חשמל בגרמניה, בשנת 2013. אואן מרנס מסכם כמה נקודות מתוך דו"ח זה.

הנקודה המעניינת ביותר היא מקדם התפוקה – או כמה חשמל הפיקו המתקנים בפועל, לעומת כושר הייצור התיאורטי שלהם (שמתרחש כאשר יש תנאי שמש או רוח אופטימליים).

ובכן: כושר ייצור סולארי מותקן: 35.651 GW, ייצור בפועל: 29.7 TWh – וזה מהווה 9.5% מכושר הייצור. להשוואה: "כושר הייצור" (התיאורטי) הוא פי 3 מהצריכה של ישראל בשעות שיא הצריכה. אבל הייצור בפועל הוא רק כחצי מהיצור הכולל של חשמל בישראל. אבל, גרמניה ארץ צפונית וערפילית. מקדם הייצור, אצלנו, בישראל, ארץ סוב-טרופית שטופת שמש, הוא בסביבות 20%, כלומר כפליים מגרמניה.

לגבי הרוח בגרמניה: "כושר ייצור" (capacity) מותקן: 32.5 GW, ייצור בפועל 47.2 TWh – שהם 16.6%. כלומר – בגרמניה, בשנת 2013, הייתה רוח מתאימה, ותחנות הרוח הפיקו חשמל, רק 1/6 מהזמן.

אוואן מרנס מציין שנוכח מקדמי ייצור כאלה ספק אם האנרגיות המתחדשות האלה (רוח ושמש) מגיעות לתשואה חיובית על השקעת האנרגיה (ERoEI) -   כלומר – בהחלט ייתכן שמתקנים אלה רק מבזבזים אנרגיה ולא מייצרים אנרגיה, כי מושקעת יותר אנרגיה בייצורם מאשר הם מחזירים בעת הפעלתם.

מהפכת האנרגיה של גרמניה (energiewende)  משולה לקפיצת ראש לתוך בריכה (של אנרגיה מתחדשת) שהמים בה רדודים מאד. הראש הגרמני בסכנה, כדאי היה לבדוק את הנושא לפני שקופצים.

הגרמנים לא פראיירים כמו הבריטים, ולא מתכוונים לשבת בחושך, לכן הם בונים במרץ תחנות כוח פחמיות חדשות, שיהיה, לכול צרה שלא תבוא... שר האנרגיה הגרמני (סגן הקאנצלר), סיגמר גבריאל, אמר: "אנו זקוקים לרזרבות איסטרטגיות של פחם וגז עבור אותן השעות שהרוח לא נושבת והשמש לא זורחת" – כלומר בשביל כ 85% מהשעות... הוא צודק....

יעקב

העלות הגבוהה של האנרגיה המתחדשת

הנה חישוב קטן שערך אואן מרנס, על העלות הגבוהה של מתקני השמש והרוח לאנרגיה מתחדשת. העולם השקיע, לפי חשבונו כ 1.3 טריליארד דולר במתקנים כאלה, מאז שהחלו להקימם ב 1998. (זה 1300 מיליארד דולר). האם זה הרבה או מעט? מה ניתן היה לעשות בסכום כזה?

הוא עושה חישוב קטן, לצורך סדרי גודל. בבריטניה אישרו הקמת תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט, בהשקעה של 26 מיליארד דולר, וכושר תפוקה של 3.2 ג'יגוואט. בכסף שהושקע במתחדשים ניתן היה לבנות 50 תחנות כוח גרעיניות כאלה, בהספק כולל של 163 GW.  התחנות הגרעיניות היו מספקות כ 1300 TWh חשמל לשנה (ללא פליטות פד"ח או מזהמים) , במשך 50 שנה. תחנות השמש והרוח בגרמניה סיפקו בשנה שעברה כ 80 TWh חשמל. נניח שבגרמניה יש כ ¼ מתחנות הרוח והשמש שבעולם (בערך נכון), אז כול תחנות הרוח והשמש סיפקו, בשנה שעברה, אולי 320 TWh חשמל, כלומר – פי 4 פחות מאשר לו השקיעו את הכסף בתחנות גרעיניות. זאת כול הבעיה של תחנות הרוח והשמש – על רגל אחת – הן מספקות מעט חשמל במחיר יקר, ובאופן תזזיתי (לא ניתן לשלוט ולתכנן את עיתוי האספקה).

הנה כמה נתונים בצורת גרפים: ראשית ההשקעה העולמית ברוח ושמש:

הגרף הבא מתאר את ההתפתחות במחיר ההתקנה ליחידת כושר ייצור (כושר ייצור תיאורטי, בשיא התפוקה)

וכאן למטה – השוואת מחירי התקנה, לפי תפוקת החשמל בפועל.

מחיר הבניה של תחנת כוח גרעינית (ההשקעה ההתחלתית) הוא מאד גבוה, פי 4 מרוח ופי 2.5 משמש, אבל תחנת הכוח הגרעינית מפיקה חשמל 90% מהזמן, במשך 50 שנה, בעוד השמש מפיקה חשמל רק 10% מהזמן (באירופה) והרוח רק 17% מהזמן (נתונים של גרמניה), ואורך החיים המועיל שלהם הוא רק 20 שנה ולא 50.

שורה תחתונה: סך הכול החשמל המופק מאנרגיה גרעינית זול פי 10 מחשמל מהשמש, ופי 4 בערך מחשמל מרוח. (וחוץ מזה – הוא זמין כול הזמן).  החיסרון של תחנות כוח גרעיניות: הסיכון של זיהום רדיואקטיבי.

מיותר לציין שחשמל מפחם או גז עולה עוד הרבה פחות מחשמל גרעיני.

יעקב

גידול בשימוש בדלקים מאובנים ושיפור באיכות האוויר בארה"ב

מאז 1970 צמח השימוש בדלקים מאובנים בארה"ב בכ-25%, יחד עם זאת נתוני הסוכנות להגנת הסביבה מלמדים כי צמיחה זאת לוותה בירידה מתמדת של פליטת ששת המזהמים המרכזיים . 

Source: U.S. EPA National Emissions Inventory Air Pollutant Emissions Trends Data

הסיבה היא טכנולוגיות המאפשרות הפקת אנרגיה נקייה יותר מפחם, נפט וגז טבעי. דוחות הסוכנות להגנת הסביבה מגלים את הירידה המתמדת ברמות הזיהום (עמ.6) של כל ששת מרכיבי הזיהום המרכזיים:

ozone (O3), particle pollution (PM), lead (Pb), nitrogen dioxide (NO2), carbon monoxide (CO), and sulfur dioxide (SO2). 

בדו"ח עצמו מצויינים הכותבים כי הגורם המוביל לירידה חסרת התקדים בזיהום שנצפתה בשנת 2009 הינו מכוניות נקיות יותר, תעשיות יותר יעילות ושיפור טכנולוגי שהוביל אותה. (וכמובן הטפיחה על השכם העצמי בכך שתקנות אוויר נקי נאכפות על ידי הסוכנות).

בנוסף, מציינת ראשת הסוכנות ג'ינה מק'קרטי. "הגז הטבעי בארה"ב שינה את כללי המשחק (game changer), השפע של גז טבעי במחיר נמוך באמת התחיל שינוי בשימושי האנרגיה שאנו נהנים ממנו" ... "[הגז] מוביל לתועלת גדולה לארה"ב, ותועלת משמעותית לאיכות האוויר". 

המקום בו הגז החליף באופן משמעותי את השימוש בפחם בארה"ב היה בשימוש להפקת חשמל בתחנות כוח.

 החלפה זאת מוחשית גם בכמות צריכת הפחם בארה"ב, למרות שהירידה בזיהום אינה יכולה להיות מוסברת רק בצימצום השימוש בפחם שכן רובה חלה במקביל להגדלת צריכת הפחם שחלה בשנות ה-70, ה-80 וה-90.

מקור: הסקירה העולמית של BP.

ראוי לציין כי הפחם כמקור אנרגיה משמעותי ממשיך לצמוח ובמקביל לירידה שחלה בצריכתו משנת 2007 בארה"ב היתה עלייה משמעותית בצריכתו בכל העולם שהתמקדה במדינות מתפתחות אך כפי שראינו ניתן לשפר את איכות האוויר גם עם תהליך צמיחה בשימוש בדלקים פוסיליים. (באיור הצמיחה בצריכת פחם בסין).

אספקת אנרגיה תזזיתית בבריטניה.

הנה נתונים על אספקת החשמל מהשמש והרוח, בבריטניה, ברבעון השני (אפריל-יוני) 2014, בהשוואה לתקופה מקבילה אשתקד.

	שנה	כושר ייצור מותקן - GW	אספקת זרם בפועל TWh	מקדם תפוקה %
טורבינות רוח ביבשה	2013 2014	7 8	3.22 3.88	18.38 25.3
טורבינות רוח בים	2013 2014	3.5 4.1	2.56 2.0	22 33
לוחות שמש	2013 2014	? 4.1	? 1.2	? 13

השנה היה רבעון "שקט" ללא רוח, בייחוד בים. הטורבינות הרוח הפיקו פחות חשמל השנה מאשר בשנה שעברה, למרות שהיו יותר טורבינות מותקנות, הן בים והן ביבשה.

לוחות השמש עבדו בבריטניה ברבעון השני רק כ  13% מהזמן, למרות שזה רבעון חצי קיצי. מיותר לציין שבחורף תפוקת הלוחות היא בערך אפס. בריטניה לא דוגמה, היא ארץ צפונית מוכת ערפילים ועננות, והיא אינה מתאימה לאנרגיה סולארית. הדבר בכול זאת לא מנע מהם להתקין 4.1 ג'יגוואט "כושר ייצור" של לוחות שמש, בעלויות של מיליארדי ליש"ט, שמגולמות בתעריף הזנה מובטח, גבוה, ל 20 או 25 שנה. הדבר לחלוטין בלתי סביר, אבל מי מסתכל על הגיון כאשר נתקפים היסטריה?

גם לרוח היה רבעון חלש. אולי זו לא העונה הטובה שלהם, ובחורף אחוזי התפוקה יהיו יותר גבוהים, אבל זה לא בטוח... חוץ מזה - חלק ניכר מהרוח נושב בשעות המתות של הלילה המאוחרות (12-5), כאשר צריכת החשמל היא קטנה, והתחנות הגזיות והפחמיות שלא ניתן לכבות מספקות במילא את כול הזרם הדרוש. בחלק מהזמן, רשת החשמל הבריטית אף משלמת לתחנות הרוח כדי לעצור את הטורבינות ולא להפיק חשמל, כדי לא להציף את הרשת בחשמל בעת צריכה נמוכה, דבר שעלול לפגוע ביציבות הרשת.

בינתיים בריטניה מתכוננת למחסור בחשמל וניתוקי זרם...

יעקב

מתים מחום (או איך לקרוא כותרות ומחקרים)

הפוסט פורסם במקור בתאריך 27 בספטמבר 2014.

הגרדיאן הבריטי פרסם כותרת צעקנית לפיה מספר מקרי המוות הקשורים לשינויי אקלים יעלה במאות אחוזים בעשורים הבאים בבריטניה.

מדובר בסיקור של מחקר שהופיע במגזין אקדמאי בנושא אפידמיולוגיה ובריאות הציבור ועסק בחיזוי שינוי האקלים על תמותה בבריטניה. אולם התבוננות קפדנית יותר במחקר מגלה תמונה שונה לגמרי. הכותרת היתה צריכה להיות "שינויי אקלים והתחממות יפחיתו את מקרי המוות בבריטניה". 

מסקנה זאת מציג דיוויד שפיגלהלטר שהינו חוקר בכיר ומוערך בתחום הסיכונים והסטטיסטיקה ומנהל אתר המיועד להנגיש סוגיות סטטיסטיות לציבור. 

איור 4 בנייר המחקר מראה את מספר מקרי המוות הצפויים בכל 100 אלף איש בכל קטגוריית גיל וכיצד נתונים אלו צפויים להשתנות עד שנת 2080.

אולם הצגת הנתונים במחקר אינה משתמשת בציר נתונים אחיד בשני הגרפים ועשוייה להטעות, אם יאוחד הציר האנכי לאותו קנה מידה תתקבל התמונה הבאה:

ואם היו החוקרים מאחדים את שני הגרפים על מנת לבחון את כלל ההשפעה של "שינוי האקלים" היתה מתקבל התוצאה הבאה, המוצגת בגרף C:

כך אנו מגלים כי הירידה במקרי מוות הנגרמים מקור משמעותית בהרבה מהעליה הקטנה שתחול במקרי מוות הנובעים מחום. תושבי בריטניה יכולים לנשום לרווחה ולקוות כי חיי אזרחים רבים ינצלו במידה ותתרחש התחממות. (בסיס המחקר הם הנתונים המציגים כ-41,000 מקרי מוות הנגרמים מקור למול כ-2000 הנגרמים מחום כיום). 

משום שאיכות החיים, הבריאות ותוחלת החיים עולה יזכו בריטים רבים יותר להגיע לגילאים מבוגרים ולכן גם במונחים מוחלטים יהיו יותר פטירות של מבוגרים, וזה הנתון שבחרו החוקרים להדגיש והעיתונאים להכניס לכותרות. (לא קשה להדגים עלייה גדולה של מקרי מוות בגילאים של מעל ל-100 לעומת שנת 1950...).

החוקרים הדגישו את המשפט:

"The increased number of future temperature-related deaths was partly driven by projected population growth and ageing." 

אולם, מגלה שפיגלהלטר, על פי חישובי המחקר אם לא היתה מתרחשת צמיחה באוכלוסיה לא היתה חלה כל עליה במקרי מוות. כלומר, מסביר שיפגלהלטר, מקרי המוות הרבים יותר אינם קשורים להתחממות אלא למספר האנשים שהגיעו למדרגת הגיל המבוגר.

מצער שהחוקרים בחרו לערפל את הממצאים של המחקר, מסכם שפיגלהלטר, וסיפקו תחמושת לאלו הטוענים כי השפעות שינויי האקלים מוצגות בהגזמה.

אין בכך חדש, כפי שהדגים פרופ' פרופ' ג'ון בריגנל שיצר רשימה של מעל  600 נושאים שפורסמו לאחר שנקשרו בהתחממות גלובלית; כמעט כל מחלה, אירוע פוליטי, מעשה טרור וסכנה אפשרית זכו לפרשנות אקדמאית, עיתונאית או פוליטית כזאת הקושרת אותם לנזקים מדומים של ההתחממות הגלובלית.

נחמיה שטרסלר ושלא יעבדו עליכם

נחמיה שטרסלר שיחרר לקריאה חופשית קטע מספרו "ושלא יעבדו עליכם" תוך שהוא מעמיק גם בפרשות עליהם כתבנו בבלוג. לפניכם פרק 36, אודות חוק שפירית הביצה ועל הדרך בה מתנגדים האירגונים הירוקים לסלילת כבישים ולקידום השימוש בגז בישראל.

.

ושלא יעבדו עליכם פרק 36 / נחמיה שטרסלר by כנרת זמורה ביתן

הכל כרגיל באוקיינוס הארקטי.

השנה הגיע שיא ההפשרה העונתית של הקרח הארקטי (הצפוני) בתאריך הרגיל של 17 בספטמבר, ושטח הקרח המינימלי שנמדד באותו יום (כלומר המינימום העונתי לשנה זו) היה 4.884 מיליון קמ"ר.

היקף זה הוא בערך דומה להיקף בשנה שעברה, ונמצא בערך בממוצע של 10 השנים האחרונות. (ראו הקו האדום בציור ביחס לשאר הקווים).

ניתן לראות זאת גם בגרף זה: ההיקף ב 2014 (וגם ב 2013) אינו שונה בהרבה מההיקף שלפני 10 שנים – ב 2005. בגרף זה רואים שאין מגמה של ירידה.

נכון הוא שהיקף השטח הקפוא קטן מהממוצע מאז תחילת מדידות הלוויין ב 1979, כלומר הייתה מאז הפשרה, אבל בשנים האחרונות קצב ההפשרה הואט, או נעצר, ו ב 10 השנים האחרונות יש עליות וירידות, עם מגמה כללית של יציבות. אין מגמה ברורה של ירידה מתמדת ומתמשכת (הפשרה) בקרח הארקטי. אין מצב שכול שנה ההיקף קטן מאשר בקודמתה, או בשנים קודמות אחרות.

העובדות, כמובן, אינן רלוונטיות בכול הקשור לדיווח של עיתונאים מסוימים ואקטיביסטים ירוקים. למשל – בסנדי טיימס הם ממשיכים לדווח , בכותרת גדולה, על "ספירלת המוות" של הקרח הצפוני. העיתונאי, שהוא בעצמו אקטיביסט וותיק, ג'ונתן ליק, מדקלם מה שהאקטיביסט החביב עליו אומר לו (אקטיביסט שמתחפש למדען), ומעתיק מאתרים של תעמולה חממיסטית אידאולוגית, ואין לו יכולת לקרוא או להבין בעצמו את המספרים, או לדווח דיווח אובייקטיבי. או אולי יש לו יכולת אבל הוא מרגיש חובה להירתם למסע ההפחדה, ולא מרגיש מחויבות לדיווח אמת. התעמולה השקרית וההיסטריה ההמונית  שולטים חזק בכיפה, היום, האמת לא באופנה.

העובדות הן  ברורות, כפי שציינתי למעלה, והמאמר הזה בסנדי טיימס, ובשאר העיתונות ה"ראשית" MSM , הוא חלק ממסע תעמולה אידאולוגי שאין בינו למציאות שום קשר.

יעקב

נ.ב.: הקרח האנטרקטי (הדרומי) שובר כול יום שיא חדש, והיקפו חסר תקדים (מעל ל 20 מיליון קמ"ר). לא תמצאו אזכור של עובדה זו בעיתונות הראשית. הקרח הדרומי מתנהג בניגוד לכללי התקינות הפוליטית והאופנה.

קונין: מדע האקלים איננו סגור (not settled).

ד"ר קונין, תמונה: ויקיפדיה.

"המדע סגור" (ברור, מוסכם על כולם, וודאי) היא הסיסמה של מפיצי ההיסטריה האקלימית. "האקלים מתחמם בגלל פליטות הפד"ח של בני האדם, אסון נוראי (הרס כדור הארץ) צפוי להתרחש. חייבים לעצור את האסון, מייד! יעלה כמה שיעלה!". זאת הטענה הסטנדרטית של המודאגים. (ראו למשל כאן וכאן)

"המדע איננו סגור"  היא הכותרת של מאמר של ד"ר סטיב קונין בוול סטריט ג'ורנל. ד"ר קונין היה תת שר לענייני מדע במשרד האנרגיה, תחת הנשיא אובמה, פרופסור לפיסיקה ודיקאן בקל-טק, ומדען ראשי של חברת BP  לנושא אנרגיה מתחדשת.

הנה קטעים מהמאמר (תרגום, תמצות וניסוח – שלי).

הטענה ש"המדע סגור"  נפוצה, אבל היא לא במקום. היא מעוותת את השיח בנושאי אנרגיה, גזי חממה והסביבה. היא גם מונעת דיונים על נושאי מדע ומדיניות. על בסיס הידע שלי (של קונין) כפיסיקאי, ערכתי חקירות מעמיקות עם מדעני אקלים מובילים והגעתי להבנה של הקשיים המדעיים העצומים במתן תשובות שהציבור וקובעי המדיניות מחפשים.

השאלה הבסיסית איננה אם האקלים משתנה. הוא תמיד משתנה, ידוע שהוא התחמם במהלך המאה ה 20 בכ 0.8 מעלות. גם השאלה האם בני האדם משפיעים על האקלים איננה השאלה העיקרית המוטלת בספק. בני האדם משפיעים על האקלים – הם משפיעים באמצעות גזי החממה [וגם בדרכים אחרות – כמו שימושי קרקע].

השאלות החשובות (השנויות במחלוקת) הן: "כיצד [ובכמה] ישתנה האקלים במאה השנים הבאות". ו "כיצד השינויים ישפיעו על בני האדם והסביבה" -  אלה השאלות שקשה לענות עליהן, והן מציבות אתגר קשה במיוחד בפני המדע והמדיניות. ההשפעה האנושית על האקלים היא קטנה – היא משנה את אפקט החממה הטבעי בכ 1% או 2% בלבד. מערכת האקלים היא מערכת המשתנה בעצמה, מסיבות טבעיות, וקשה מאד לחזות כיצד השינוי האנושי הקטן משתלב במערכת המורכבת הזאת. בעיה מסובכת נוספת היא בעיית ההיזון החוזר (feed back) – קשה מאד למדע לקבוע בוודאות את שיעור ההיזון החוזר.

קשיים רבים אחרים מתעוררים בתחום המודלים האקלימיים, המנסים לחזות את אקלים העתיד. חלק מהמודלים הגדולים והמסובכים מבוססים על חוקי הפיסיקה, אבל חלקים אחרים מבוססים על הערכות (על בסיס ידע טכני) או אומדנים [בעברית: ניחושים]. מודלים ממוחשבים של מערכות מורכבות הם יותר אומנות מאשר מדע.

מספרים לנו שיש "קונצנזוס מדעי" (תמימות דעין) בנושא שינויי האקלים – אבל אין קונצנזוס כזה בין המודלים.  ה IPCC , בדו"ח האחרון מ 2013, סקר כ 55 מודלים אקלימיים. יש שוני גדול בין מבנה המודלים השונים והתוצאות שהם חוזים. בלתי אפשרי שיותר מאחד מכול התוצאות הסותרות האלה היא נכונה. [השיטה של ה IPCC  לעשות ממוצעים בין המודלים אינה מדעית].

ישנה הנושא הברור של ה"האטה". הטמפרטורות עלו בכ 0.5 מעלות ברבע האחרון של המאה ה 20, אבל הן עלו בקצב הרבה יותר איטי ב 16 השנים האחרונות, למרות שפליטות הפד"ח האנושיות עלו בתקופה זו ב 25%. העובדה המפתיעה הזו אומרת שהשפעת המחזוריות הטבעית של האקלים חזקה מספיק כדי להתגבר על השפעות אנושיות. 

המודלים לא קלטו ולא חזו האטה זו, העובדה הזו מדגישה את המגבלות שלהם.

המודלים הצליחו לתאר (לחזות), בקווים כלליים, את הצטמקות הקרח הארקטי, אבל נכשלו לחלוטין בחיזוי התרחבות הקרח האנטרקטי, שהגיע לשיא מאז תחילת המדידות לפני כ 35 שנה. נושא אחר הוא עליית פני הים, למרות ההשפעה האנושית, הייתה הרבה יותר קטנה בעבר, פני הים עולים היום בקצב של כרגל (30 ס"מ) למאה שנה – אותו קצב בו עלו לפני 70 שנה (לפני ההתחממות הגלובאלית). בקטע של ה"רגישות האקלימית" – השיעור הידוע היום הוא אותו שיעור שנמצא [ששיערו-ניחשו] לפני יותר מ 30 שנה – כלומר 30 שנה של מחקר בעלות של מיליארדים לא שיפר את הידע המדעי בתחום זה, ולא צמצם את אי הוודאות.

יש הרבה שאלות פתוחות וחוסר ודאות, המשתקף בדוחות ה IPCC, יש קשיים יסודיים ביותר בהבנת האקלים וההשפעה האנושית עליו. הבעיות הבלתי פתורות אינן בעיות שוליות אלא בעיות מרכזיות. ההבנה של האקלים ברמה של פירוט הרלוונטית להבחנה בהשפעות האנושיות וחיזוין היא בעיה מאד קשה ובלתי פתורה עדיין. מי שקורא רק את "הסיכום לקובעי המדיניות" בדוחות ה IPCC  - לא ימצא שם תובנה לקשיים המדעיים בהבנת האקלים. [כלומר: סיכום המנהלים – שנוסח על ידי נציגים פוליטיים – מטעה, ואינו מבטא נכונה את חוסר הידע והוודאות כפי שמוצגים בדוח המדעי המלא של ה IPCC. בעברית צחה: הם משקרים].

הציבור, וקובעי המדיניות היו רוצים לקבל תשובות ברורות וודאיות מהמדע, אבל אסור להתעלם מהקשיים המדעיים וחוסר הידע, ולטעון ש"המדע סגור". (וגם אסור לטעון שהכול רמאות ואין התחממות גלובאלית). טענות כאלה פוגעות במדע ובמחקר ומונעות התקדמות בהעמקת ההבנה המדעית שלנו.

בחירת המדיניות צריכה, ויכולה, להיעשות תוך ידיעה אמתית ונכונה של חוסר הידע ואי הוודאות. חוסר הוודאות אינו סיבה לחוסר מעש. הזהירות מחייבת להאיץ פיתוחן של טכנולוגיות להקטנת הפליטות בייצור האנרגיה, ולהגדלה של היעילות האנרגטית על בסיס כלכלי. אלו פעולות "ללא חרטה" – no regrets – כלומר – בעלות תוצאות חיוביות בכול מקרה.

אבל, אסטרטגיות אקלימיות מעבר ל"ללא חרטה" סובלות מבעיות של עלות, סיכונים, יעילות והשפעות לוואי שליליות. ישנן גם שאלות של סדרי עדיפות חברתיים – מול בעיות כמו הפיתוח הכלכלי, צמצום העוני ושמירת הסביבה. אלו בעיות שנתונות להחלטה חברתית של כול התושבים, ובהן אין למדע או למדענים תרומה או מומחיות מיוחדת. אפשר שיהיו חילוקי דעות לגיטימיים בנושאים אלה, ולא צריך להשתיק את הדיון עם הסיסמה "המדע סגור".

כל דיון על האקלים המשתנה צריך להתחשב לא רק בידוע לנו אלא גם בבלתי ידוע, ובקשיים בחיזוי העתיד. ההכרה של חוסר הוודאות ומגבלות הידע תוביל לדיון יותר מציאותי ויותר פורה, ויותר פרודוקטיבי. מניעת דיון כזה היא פגיעה במדיניות האקלימית, ובמדע עצמו.

עד כאן ד"ר קונין.

ד"ר ג'ודית קורי פרסמה מאמר ברוח דומה, הזהה כמעט לגמרי, מבחינה רעיונית למאמר של קונין.

המדע לא סגור.

יעקב