22 בספטמבר 2017

מומחים מודים: תחזיות ההתחממות שגויות.

קבוצה של 10 חוקרי אקלים פרסמה מאמר מדעי בירחון "נייצ'ר גיאוסיינס" בו הם מודים שהתחזיות הקודמות של המודלים על התחממות מהירה היו שגויות, שהתחממות כדור הארץ היא קצת יותר איטית, ולכן יש "קצת יותר זמן" להילחם בהתחממות הנוראית לפני שכולנו נמות.
מאמר בוושינגטון פוסט


העולם התחמם פחות מאשר חזו המודלים, שהיו "חמים מדי" וייחסו השפעה חזקה מדי לגזי החממה (פד"ח). זה כמובן לא חידוש לספקנים, שטוענים כך כבר הרבה שנים, החידוש הוא שהמדענים שפרסמו את המאמר הזה שייכים ל"זרם המרכזי" – דהיינו לזרם החממיסטי. עכשיו גם הם מודים שהם טעו (כלומר הגזימו קצת, רק קצת) בעבר.

מיכאל גרוב, פרופסור לאקלים ואנרגיה באונ' לונדון (אחד ממחברי המאמר) מודה שתחזיותיו הקודמות היו שגויות. הוא אמר בוועידת פריס לפני שנתיים "כול הראיות של 15 השנים האחרונות מלמדות שהגבלת ההתחממות ל 1.5 מעלות היא בלתי אפשרית למעשה, ואם לא נעשה צעדים מרחיקי לכת לצמצום הפליטות עד 2020, גם עצירת ההתחממות על סף 2  מעלות תהיה בלתי אפשרית". הוא אמר לכתב הטיימס אתמול: "נכון, שיניתי דעתי, העובדות השתנו וזה גרם לי לשנות דעתי, עדיין קשה מאד להשיג את המטרות שלנו, אבל אנו במצב קצת יותר טוב מאשר חשבתי". כמובן, העובדות לא השתנו כלל, אבל טוב שגרוב שינה דעתו, ולא חשובה הסיבה. כמובן, הם כנראה הגיעו למסקנה שההפחדה המוגזמת נתפסת כחסרת שחר בעליל, ולכן, לדעתם, הפחדה יותר מתונה עשויה להועיל יותר במלחמת התעמולה שלהם...

מיילס אלן, פרופסור למערכות גיאו באוקספורד, מחבר אחר של המאמר הנוכחי, וחממיסט יודע אמר: "לא ראינו את ההאצה בהתחממות אחרי שנת 2000 כפי שחזו המודלים. לא הבחנו בזה במדידות. לא מפתיע שמודלים שנבנו על ידי אוניברסיטאות ומכוני מחקר לפני 10 שנים מתחילים להציג סטייה כולשהי ממדידות האמת." אכן לא מפתיע. אבל אם כול ה 12 מודלים (שהשתמשו בהן ב IPCC) מראים כולם סטייה באותו כיוון (כלפי מעלה) זה כן "מפתיע". [כלומר זה מלמד שהמודלים אינם אלא ניחושים מבוססי אידאולוגיה, למטרות הפחדה, שמתחפשים למדע.]

עכשיו המחברים המכובדים (10 במספר) חושבים שיש לנו עוד 20 שנה זמן שבתוכן נוכל לעצור את ההתחממות הנוראית על גבול ה 1.5 מעלה.
המט-אופיס (השרות המטאורולוגי הבריטי, מוסד מהזרם המרכזי החממיסטי) הודה בימים אלה שהייתה האטה גדולה בהתחממות בין השנים 2000-2014, אבל ההאטה הזו הסתיימה בשנתיים האחרונות. עד עכשיו החממיסטים לא הודו שיש האטה, והאשימו את הספקנים שהצביעו על ההאטה בפרסום ידיעות כוזבות.

כלומר: מדענים שטענו עד עכשיו ש"המדע סגור" science is settled – כלומר – המסקנות המפחידות בדבר התחממות נוראית הן וודאיות ולא מוטלות בספק – פתאום משנים דעתם ומסקנותיהם.
דעתי האישית (והצנועה) היא – שכול התחזיות האקלימיות (המדעיות כביכול) לא שוות כלום. אנו פשוט לא יודעים מה יהיה, האם תהיה התחממות או לא, ומה יהיה שיעורה. כול מה שאנו יכולים לדעת (עם מרווחי שגיאה גדולים) הוא מה שהתרחש עד כה. לא מה שיהיה בעתיד.

יעקב

3 בספטמבר 2017

סופת הארווי לא קשורה להתחממות

סופת הארווי הנוראית הכתה בטקסס וגרמה נזקי שיא שמוערכים ב 190 מיליארד דולר, שהם כ 1% מהתוצר האמריקאי. נזק באמת עצום וכנראה חסר תקדים. ("חסר תקדים" משתי סיבות: גידול האוכלוסייה והאינפלציה של הדולר...).
מאחר ונושא "שינויי האקלים" (האקלים תמיד משתנה...) נמצא בפי כול, קופצים רבים ומקשרים בין הדברים ומטיפים לנו מוסר: "ראיתם? טראמפ מכחיש את האקלים ופורש מהסכם פאריס, וראו איזה עונש נוראי נפל על ראשו. איך אפשר להמשיך ולהתעלם משינויי האקלים? חייבים מיד להתקין עוד לוחות שמש ותחנות רוח". זה מה שנקרא: רוקדים על האסונות, ומנצלים אותם לתעמולה אידאולוגית.
האמת היא שאין שום קשר בין סופת הארווי וההתחממות הגלובאלית. סופות תמיד היו, ואין שום מגמה של התחזקות או התרבות הסופות. ההיפך. כשבוחנים את כמות הסופות שהיכו בחופי ארה"ב מבחינים במגמת ירידה קלה, ב 100 השנים האחרונות.
https://pbs.twimg.com/media/DIoxE3PWsAAe4HL.jpg
http://notrickszone.com/wp-content/uploads/2017/09/Dilley-Irma.png
זו תמונה של ההוריקן הבא, אירמה, שנוצר באוקיינוס האטלנטי, ועדיין לא יודעים איך יתפתח ולאן יגיע.
צריך לציין שהייתה הפוגה יוצאת דופן של 12 שנים בהן לא היכה הוריקן חזק את חופי ארה"ב, הפוגה שהסתיימה עם הארווי.
החזאי הוותיק דייויד דילי פרסם כבר בפברואר השנה אזהרה על עונת סופות חזקה, השנה, בחופי ארה"ב. לדבריו הסופות הן מחזוריות, והוא זיהה את התנאים המטאורולוגיים הנובעים ממצב מחזורי האוקיינוס (אל-ניניו באוקיינוס השקט, והמחזור האטלנטי) – שנמצאים במצב שמוביל לסופות.
דלי אמר: Global warming has no influence – we have had major impact hurricanes in the past when it was cooler – it is all cyclical.
ההתחממות הגלובאלית לא השפיעה, היו הוריקאנים חזקים בעבר, כאשר היה קריר יותר, הכול מחזורי.
באותו מקום, בהיוסטון, הייתה סופה גדולה ושיטפון עוד יותר גבוה בשנת 1935, לפני ההתחממות הגלובאלית.
https://wattsupwiththat.files.wordpress.com/2017/08/houston-flood-1935.jpg?w=720&h=407
יוסטון ב 1935.
היוסטון יושבת במישור מאד שטוח. במרחק יותר מ 200 ק"מ מהים הגובה של הקרקע הוא רק כ 60 מ'. כול השטח של מזרח טקסס היה ביצה לפני ההתיישבות האנושית. הביצה נוצרה משיטפונות רבים במשך אלפי שנים, ומניקוז טבעי חלש, בגלל הקרקע הנמוכה. אז, באה ב 100 השנים האחרונות ההתיישבות וצמחה בקצב גדול, ונבנו ערים ומפעלים וכבישים בביצה. ההתיישבות המוגברת הביאה מיליוני בני אדם לאזור מועד לסופות ולהצפות, וכך נגרם האסון הנוכחי. היות האזור מועד לשיטפונות היה ידוע תמיד, ובכול זאת לא נבנתה מערכת ניקוז מתאימה, שדורשת השקעות גדולות.
העיתונאים החממיסטים (כלומר כולם) בטוחים (על בסיס האידאולוגיה) שהארווי נגרם על ידי ההתחממות הגלובאלית. הם, כמובן, מיד מראיינים מדען חממיסט או שניים שיחזק את אמונתם הקודמת. המדענים, בדרך כלל, זהירים וחלקלקים יותר ואומרים "אנו לא יכולים לקשר ישירות את סופת הארווי להתחממות הגלובאלית", אבל... אבל... אבל... אבל זה כן קשור כי "מים יותר חמים גורמים לסופות יותר חזקות". כך למשל, אומר ד"ר מייקל מאן שהתחממות המים במפרץ מקסיקו אולי תרמה לחיזוק הסופה ב 3%. בסדר... נניח שניחוש זה סביר, אז ההתחממות הגלובאלית הנוראית אחראית ל 3% מהנזקים... והטבע ל 97%... אבל אילו סתם ספקולציות. העובדות הן מה שרואים בגרף למעלה: מגמת קיטון במספר הסופות החזקות שפגעו בחופי ארה"ב, במאה השנים האחרונות, למרות ההתחממות הקלה שהייתה. (ועוד לא ברור בכלל שההתחממות נגרמה כולה או רובה על ידי בני האדם).
בכול מקרה: השקעות של מאות מיליארדי דולרים בתחנות רוח ולוחות שמש לא ימנעו סופות ושיטפונות שתמיד היו, ולצערנו תמיד יהיו. מה שיכול להועיל ליוסטון היא השקעה (די גדולה) בשיפור מערכות התשתית והניקוז.
יעקב

1 בספטמבר 2017

הקרח הארקטי לא נמס.

הקרח הארקטי נמס השנה פחות מאשר בשנים הקודמות. חודש אוגוסט היה קריר בקוטב הצפוני, וסופות (שמפזרות את הקרח) לא היו. היקף הקרח הצפוני גדול השנה מאשר הממוצע הרב שנתי. אנו מבחינים בעלייה בשטח המכוסה בסוף אוגוסט, דבר יוצא דופן, כי כרגיל, ההמסה העונתית נפסקת רק בסביבות 10 לספטמבר.
accumulatedsmb
משלחת מחקר בריטית, שהאמינה לתחזיות על המסת הקרח הצפוני הפליגה באניות מחקר במטרה להיות הראשונים להגיע לקוטב הצפוני בשיט. אלא שהתחזיות היו מבוססות על אמונה ואידאולוגיה ולא על נתונים ממשיים. המשלחת הגיעה עד מרחק כ 1000 ק"מ מהקוטב, ועשתה אחורה פנה מחשש שיילכדו בקרח. הם כמובן לא שכחו להחמיא לעצמם ולהתפאר שהגיעו הכי צפונה שאנייה שאינה שוברת קרח הגיעה. זו, כמובן, לא חוכמה גדולה, אין שום סיבה שאניות פגיעות (שאינן מחוזקות כשוברות קרח) יסתובבו בין גושי קרח ויסתכנו בפגיעה או לכידה בקרח.
https://wattsupwiththat.files.wordpress.com/2017/08/arcticmission-hadow-fail.png?w=720
https://wattsupwiththat.files.wordpress.com/2017/08/august-22-2017-_cmc5258-1024x682.jpg?w=720&h=480
שורה תחתונה: מינימום היקף הקרח, אחרי הקיץ, השנה (אחרי תום עונת ההמסה) יהיה כנראה גבוה במידה ניכרת מהיקף הקרח המינימלי בשנים 2012 ו 2007.
יעקב

25 באוגוסט 2017

מושגים כמותיים על אנרגיה.


המושג של אנרגיה הוא קצת מופשט, אנשים בדרך כלל לא ממש קולטים את הכמויות האדירות של אנרגיה שחברה מודרנית צורכת. הקטע שבקישור מנסה להמחיש קצת את הכמויות והגדלים.

החישוב מתייחס ל 7 חומרים בסיסיים שבשימוש האנושות: פלדה, אלומיניום, כרום, נחושת, מנגן, מלט וזכוכית. הטבלה מפרטת מה הכמות (במיליוני טונות) של כול אחד מהחומרים האלה שהשתמשו בה ב 2010. היא גם מפרטת את כמות האנרגיה הדרושה בתהליך הפקת חומרים אלה (החל מכרייה, הובלה, התכה ועיבוד).

הפקת חומרים אלה הוא, כמובן, רק אחד מהשימושים הרבים של האנרגיה על ידי האנושות.
כדי להבין את הגודל של המספר הזה – 1.66 כפול 10 בחזקת 13 קוט"ש – הולך המחבר ומחשב כמה מתקנים מסוגים שונים דרושים כדי להפיק כמות כזו של אנרגיה.



קחו למשל חוות לוחות שמש ענקית – חוות טופז, במדבריות דרום קליפורניה שיש בה 9,000,000 לוחות שמש, בתפוקה נומינלית (כאשר השמש זורחת) של 550 GW, ותפוקה שנתית של כ 1.3 TWh חשמל. החווה מתפרסת על פני כ 25 קמ"ר שטח.
כדי להפיק את כמות האנרגיה הדרושה עבור החומרים שציינו למעלה צריך 12,760 חוות כאלה (שנים עשר אלף ! +), כלומר כ 115 מיליארד לוחות, ושטח של כ 319,000 קמ"ר כלומר כמעט כשטחה של כול גרמניה, או קצת יותר משטחה של פולין.
אם רוצים להפיק את האנגיה מרוח – ניקח לדוגמה את חוות הטורבינות שפרדס פלאט:

בחווה זאת 338 טורבינות, בכושר ייצור כולל (כאשר הרוח נושבת) של 845 MW. הייצור השנתי שלה הוא: 2 TWh. השטח שלה 80 קמ"ר.
כדי להפיק את כמות האנרגיה הדרושה עבור החומרים שציינו למעלה צריך 8300 חוות כאלה (שמונת אלפים שלוש מאות!), כלומר כ 2,800,000 טורבינות, ושטח של כ 664,000 קמ"ר כלומר יותר משטחה של כול צרפת או כול ספרד.
מיותר לציין שלוחות שמש וטורבינות רוח מפיקים חשמל לפעמים, כלומר – בצורה תזזיתית, כאשר הרוח נושבת והשמש זורחת. כול מתקני ההפקה של המתכות (מכרות, תנורי התכה) לא יכולים לעבוד לסירוגין, כמה שעות כן וכמה שעות לא, הם חייבים לעבוד רצוף. לכן – לא חשוב כמה מיליארדים של לוחות שמש תתקין או כמה מיליונים של טורבינות רוח – מקורות אלה אינם מסוגלים לספק את האנרגיה הדרושה.

יעקב

20 באוגוסט 2017

4 טריליון הניבו כלום

4 טריליון דולר היא ההשקעה שהושקעה מאז שנת 2000 באנרגיה מתחדשת (בעיקר לוחות שמש ותחנות רוח). כ 3 מיליארד הושקעו ישירות במתקני ייצור ומיליארד אחד בהרחבת רשת החשמל כדי לחבר את המתקנים החדשים. כתוצאה מהשקעה זו עלה חלקו של החשמל המתחדש, ברמה עולמית, מ 19% בשנת 2000 ל 24% בשנת 2016. יש לציין שאותם 19% חשמל מתחדש שהיו בשנת 2000 היו כולם סכרים הידרואלקטריים – מקור טוב וזול לחשמל, שפותח הרבה לפני הבהלה האקלימית. היום יצא ההידרו מהאופנה ונחשב לפוגע בסביבה, ופיתוחו נעצר. כמות הפליטות הפד"ח שנחסכו היא מזערית ובלתי ניתנת לכימות. הר ההשקעות הוליד עכבר.
קצב ההשקעות, שגדל מאד (בעקבות הבהלה האקלימית) מאז 2000, נעצר בערך בשנת 2011. יש עייפות מסוימת מהסובסידיות ומחירי החשמל הגבוהים שהן גורמות, ואין גידול בהשקעות מאז 2011.


אנו רואים בגרף שההשקעות באנרגיה "ירוקה" (שמש ורוח – הפס הירוק בגרף) גדלו בין 2000 ל 2010, בקצב של 20% לשנה, אבל מאז 2011 הן עומדות על סכום יציב של כ 300 מיליארד דולר לשנה. הסיבה לחוסר גידול בהשקעות היא הירידה בסובסידיות ממשלתיות. הממשלות נבהלו מגודל הסכומים שהוציאו בהתלהבותן הראשונית, ומהעלייה במחירי החשמל. הסובסידיות הונמכו, ואיתן ההשקעות. ללא סובסידיות ממשלתיות המבטיחות תשואה נאה על ההשקעה אין משקיעים באנרגיה ירוקה. האנרגיה הירוקה אינה עומדת על רגליים כלכליות עצמאיות (ההשקעה אינה כדאית מבחינה כלכלית), כולה מבוססת אך ורק על סובסידיות ממשלתיות.


הגרף הזה מפרט את ההשקעות לפי מדינות החל מ 2011. רואים בבירור ירידה ניכרת בהשקעות באירופה (צבע ירוק) לעומת עלייה בסין (צבע אדום) – שהשקלול בין שניהם מסביר את היציבות. האירופאים היו המתלהבים הראשונים, ולכן גם המתעייפים הראשונים. אח"כ ממשלת סין "השקיעה" בלוחות שמש וטורבינות רוח (שחלקן לא מפיק כלל חשמל) כדי להציל את התעשייה שלה שבנתה כושר ייצור גדול מתוך ציפייה (נכזבת) לגידול הקניות באירופה וארה"ב.

כמה פליטות נחסכו (או נמנעו) הודות להשקעה זו? קשה להעריך בדיוק, אבל הערכה גסה של ה"חיסכון" המירבי של פליטות היא 17.6 מיליארד טון פד"ח פחות, שהם פחות מ4% מהכמות הכוללת (עולמית) של פליטות בתקופה זו, שהייתה 482 מיליארד טון.

גם אם ההשקעות באנרגיה מתחדשת תימשכנה, ברמה הנוכחית של כ -328-300 מיליארד דולר לשנה, עד 2040, כפי שהאופטימיסטים בבלומברג מנבאים, הדבר לא מוביל לשום מקום – כלומר – לא מוביל אפילו לעמידה בהתחייבויות הסכם פאריס. התחייבויות אלה רחוקות מלהספיק ל"הצלת" האקלים.
קטעים קודמים שלנו על הנושא – כאן, וכאן.

כול ההשקעות האלה הן לריק, כי לוחות השמש ותחנות הרוח מפיקים מעט מאד חשמל.

יעקב

12 באוגוסט 2017

נייצ'ר: הסכם פאריס – כישלון.

הירחון המדעי הנודע נייצ'ר מפרסם מאמר המפרט כיצד כול המדינות המתועשות הגדולות נכשלו עד כה בהתחייבויות שהן נטלו על עצמן בהסכם פאריס. המאמר מאשר מה שטענתי כול הזמן: הסכמי פאריס הם דיבורי סרק, שאין מאחוריהם שום תכנית ממשית ומעשית להשגת היעדים. הסיבה היא פשוטה: היעדים לא ניתנים להשגה, הם לא מציאותיים.

מלבד פרישתו של הנשיא טראמפ מההסכם – אף אחת מהמדינות התעשייתית המפותחות אינה נמצאת במסלול של עמידה ביעדי צמצום הפליטות שהתחייבה עליהם. עד יולי 2017, 153 מדינות אשררו את ההסכם ו 147 מתוכן הגישו יעדים-התחייבויות. כול ה"יעדים" האלה הם דיבורים דמיוניים שאין מאחוריהם תכנית ממשית ומעשית.

מחברי המאמר, מודאגי אקלים, כמובן, קוראים לאומות לעדכן את התכניות שהגישו כבר היום (כלומר להגדיל את ההתחייבויות הדמיוניות), לפני שנת 2020, שהיא המועד הראשון לעדכון (ל"שיפור") תכניות לפי ההסכם. הם גם קוראים ל"ביקורת עמיתים", דהיינו – ההתחייבויות הלאומיות יהיו נתונות לביקורת של מומחים ממדינות אחרות שיבחנו באיזו מידה התכניות מעשיות.

הם מציינים שפליטות הפד"ח אכן נמצאות במגמת ירידה בכול המדינות המתועשות, אבל קצב הירידה רחוק מלהיות מספיק כדי לעמוד ביעדים. והיעדים עצמם רחוקים מלהיות מספיקים כדי להציל את האקלים...
לדוגמה הם מציינים את ההתחייבות של ארה"ב להקטין את הפליטות ב 26-28% עד 2025 לעומת הפליטות של 2005. זה מתחיל ב "טריק" כי ארה"ב בחרה את שנת 2005 כשנת הבסיס כי היא הייתה שנת שיא בפליטות. מאז הפליטות של ארה"ב ירדו "בזכות" המשבר הכלכלי של 2008, בזכות המעבר מפחם לגז הזול יותר (בזכות שיטת הפראקינג) ובזכות שיפורים טכנולוגיים (למשל תאורת לד). אבל כול זה לא מספיק, התכנית של ארה"ב גם כוללת "התייעלות אנרגטית"  - דהיינו ירידה בצריכת האנרגיה, שהיא לא בשליטת הממשלה ולא מתרחשת, וגם אקרובטיקה מספרית בנושא "קליטת פד"ח על ידי ייעור". ייתכן, מעריכים המחברים, שתהיה ירידה של עד 23% עד 2025, פחות מהיעד המובטח (26-28%).
בהמשך מפרטים המחברים את המצב ביפן והאיחוד האירופי, ומציינים שגם בארצות אלה הירידה בפליטות, על פי המצב והקצב של היום, צפויה להיות קטנה מהתכניות וההתחייבויות של פאריס.

First, governments must shift the conversation towards concrete actions, and away from broad numerical targets for emissions such as percentage cuts below baselines. Pledges need to be longer and more detailed, with extensive supporting information on who will do what by when, how they will do it and at what cost. … Bold goals still matter, but facts matter more.

תרגום: "ראשית הממשלות צריכות לעבור מדיבורים על יעדים כלליים של הפחתות הפליטות בכך וכך אחוזים ביחס לשנת בסיס, לדיבורים על פעולות ממשיות ומעשיות. ההתחייבויות צריכות להיות יותר ארוכות ויותר מפורטות, עם מידע נרחב על מי יעשה מה בדיוק, איך יעשה וכמה יעלה [ומי ישלם]. יעדים נועזים חשובים, אבל עובדות חשובות יותר." אמן.

מה שהמאמר, שנכתב על ידי מודאגי אקלים, לא מציין הוא שכאשר אכן ייגשו (אם ייגשו אי פעם) לפרט פעולות ממשיות ומעשיות ייווכחו שהקטנת הפליטות בשיעור המצופה אינה אפשרית ואינה מעשית.

יעקב

8 באוגוסט 2017

2 כורים גרעיניים חדשים בארה"ב ננטשו


רבות דובר בסביבות השנים 2010-11 על "תחיית האנרגיה הגרעינית" בארה"ב. בניית תחנות כוח גרעיניות נפסקה בשנות ה 1970 אחרי התאונה (ללא נפגעים) בתחנת כוח גרעינית בפנסילבניהThree mile Island .
בשנים 2010-11 אושרו לבנייה 4 כורים חדשים כאמצעי להפקת חשמל ללא פליטות פד"ח, בעקבות הבהלה של ההתחממות הגלובאלית. בניית ארבעת הכורים החלה – 2 באתר VC Summer בדרום קרוליינה ושניים באתר Vogtle בג'אורג'יה. היו אלה הכורים החדשים הראשונים שהחלו בבנייתם לאחר תרדמת של כ 30 שנה.

לא תחייה ולא בטיח.

כעת הודיעה בעלת הכורים בדרום קרוליינה על נטישת הפרויקט של שני הכורים, אחרי שהושלמו פחות מ 40% מהבנייה (בצילום: תחילת הבנייה). עד כה הושקעו 9 מיליארד דולר, שיורדים לטמיון. הכור היה מתוכנן להיות מוכן בשנה שעברה, אבל כעת הבינו שאין סיכוי שיהיה מוכן לפני 2023, ושהשלמתו תעלה 75% יותר מהמתוכנן, ס"ה 24 מיליארד דולר (לפחות). חברות החשמל (הממשלתיות) הודיעו שלא יוכלו לשאת יותר בהמשך ההוצאות ולהעמיסן על צרכני החשמל. הכורים נבנו על ידי חברת ווסטינגהאוז, שפשטה את הרגל. שני הכורים האחרים, בווגטל, ג'יאורג'יה – צפוי להם כנראה גורל דומה (נטישה). על דעיכת האנרגיה הגרעינית בארה"ב ובמערב כתבנו כבר.  כורים קיימים (ישנים) הולכים ונסגרים, חדשים אין.

דבר דומה קורה בכול ארצות המערב. הכור החדש היחידה ב"מערב" – הינקלי פוינט, בבריטניה, שבנייתו החלה בשנה שעברה ספק אם יגיע לידי השלמה.  החברות היחידות שבונות כעת כורים גרעיניים הם רוסאטום (החברה הממשלתית הרוסית), חברה ממשלתית קוריאנית, וחברות ממשלתיות בסין והודו.
האנרגיה הגרעינית "האנרגיה של העתיד" היא בדעיכה. העתיד הגרעיני מת.

יעקב


2 באוגוסט 2017

100% אנרגיה משמש ורוח – מדע בדיוני

כבר כתבתי על ה"מחקר" (שהתפרסם בז'ורנל מדעי ב 2015) של יעקובסון שות' ה"מראה" או "מוכיח" כביכול שניתן להפיק את כול האנרגיה הדרושה ממקורות מתחדשים וגם בזיל הזול, עד 2050. (שימו לב: כול האנרגיה, לא רק החשמל). זה מחקר כמו שאני צנצנת, זה תרגיל במדע בדיוני מבוסס אידאולוגיה. זו אידאולוגיה וחלומות בתחפושת של פסאודו-מדע. זה אוסף של פנטזיות. אבל, זה התיימר להיות מחקר רציני, על ידי מחברים רציניים, מהנדסים, אנשי אוניברסיטה יוקרתית (סטנפורד), ופורסם בירחון של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב. (ה"אקדמיה הלאומית" מקבלת 85% מתקציבה ממשלת ארה"ב).
זה אופייני לזמן המשוגע שבו אנו חיים, ולכוחה של האידאולוגיה הירוקה, שמפרסמים דברים חסרי שחר בתור מאמר מדעי, ואיש אינו בודק ואינו מסנן ואינו מתריע. אין ביקורת עמיתים, אין בדיקה ואין רצינות מדעית. האופנה, האידאולוגיה והתקינות הפוליטית חזקים הרבה יותר מהמדע.
כמובן שיעקובסון הפך לכוכב בזכות המאמר (ה"מוכיח" מה שאנשים רוצים לשמוע) והופיע בתכניות טלוויזיה רבות, האקדמיה הלאומית למדעים בחרה במאמר הזה כאחד מ 6 המאמרים החשובים ביותר והנקראים ביותר מתוך 1500 המאמרים המדעיים שפורסמו באותה שנה.  כול הפוליטיקאים, המתחרים ביניהם על ירקותם (קרי צדיקותם), נתלים במאמר "מדעי" זה להצדקת "יעדים" אבסורדיים שנכללו בהבטחות ובחוקים רבים בכול העולם.

כעת, התפרסם באותו ירחון מאמר מדעי חדש, של כריס קלארק, המפרט את כול השגיאות והאבסורדים במאמר של יעקובסון. המאמר חתום על ידי  21 מחברים.

המאמר של קלארק מצביע על השגיאות של יעקובסון: שימוש במודלים לא מתאימים, טעויות בהפעלת המודלים ושימוש בהנחות לא בדוקות ולא מבוססות (זה ניסוח עדין לטענה שלי של שימוש במדע בדיוני). המאמר מפרט את השגיאות, אחת לאחת, בסבלנות ובפירוט רב.
אבל לא צריך ללכת רחוק – התבוננות בגרף למעלה. למשל: ב"תכנית" של יעקובסון הוא חוזה גידול פי 13 בהפקת אנרגיה מסכרים (הידרו). המגמה, במציאות של ארה"ב, היום, היא של הריסת סכרים ישנים, וקיטון האנרגיה המופקת מהידרו לא בנייה של סכרים חדשים. כול המקומות המתאימים לבניית סכרים בארה"ב נוצלו כבר. האפשרות להפקת אנרגיה נוספת מסכרים מוגבלת על ידי כמות המים הזמינה עובדה שיעקובסון לא מבין. למרות זאת התכנית של יעקובסון מבוססת (בין השאר) על גידול פי 13 (!!) באנרגיה מופקת מסכרים, בארה"ב.
הוא מתכנן גידול פי 33 (!!) באנרגיה מרוח, ואינו מודע שהדבר מצריך שטחים בשיעור 855 אלף קמ"ר, כלומר פי שניים משטח קליפורניה. הוא גם חוזה גידול של פי 271 ( מאתיים שבעי ואחד !!!) בהפקת אנרגיה סולארית. בארה"ב היו ב 2015 כ 26 GW  כושר ייצור סולארי, שפירושו כ 170 מיליון מ"ר של לוחות שמש (170 קמ"ר). הוא רוצה להגדיל זאת פי 271, כלומר ל 46 אלף קמ"ר של לוחות (פי שניים ויותר משטח מדינת ישראל).
ובנוסף הוא מסתמך על שיטות אחסון או אגירה של אנרגיה שאינן מעשיות, אינן מוכחות ואינן מבוססות, על פי הידע שלנו היום. כדבריו המנומסים של קלארק: implausible and inadequately supported assumptions. . תרגום: "הנחות לא סבירות ולא מבוססות".
במאמר פובליציסטי בעיתונות אפשר לפרסם כול שטות וכול אידאולוגיה. יש חופש ביטוי והכול הולך. אנו היינו מצפים שמאמרים מדעיים, המתפרסמים בירחונים מדעיים (כמו המאמר של יעקובסון) יהיה להם אופי שונה ממאמר פובליציסטי. שתהיה בהם מידה של רצינות וממשיות, ושיעברו סינון וביקורת עמיתים.  אבל, מסתבר שלא. היום אין הבדל בין מאמר דעה אידאולוגיה ומאמר מדעי המתפרסם בירחון מדעי, כמו זה של יעקובסון.
המדע  נשלט על ידי האידאולוגיה. אל תאמינו לכלום.

ראו למשל את סטיבן הוקינג, מדען שנחשב לאחד הפיסיקאים החשובים של דורנו, מצטרף למסע ההפחדה האבסורדי והאנטי-מדעי בעליל בנושאי האקלים.

המדע מקולקל.

יעקב