26 במרץ 2017

חשמל סולארי בזול.


לפני כשבועיים נסגר מכרז ראשון לאספקת חשמל סולארי פוטו-וולטאי, והתקבל מחיר זול מאד: 19.9 אג' לקוט"ש. המחיר הזה נמוך יותר (לכאורה) ממחיר החשמל המיוצר על ידי חברת החשמל (כפי שהוא מחושב על ידי רשות החשמל) שהוא כ 27 אג' לקוט"ש, והוא גם נמוך יותר המחיר הזול יותר של היצרנים הפרטיים, היעילים יותר, המפיקים חשמל מגז במחיר 21-23 אג' לקוט"ש. הזוכים במכרז הם 12 יצרנים (4 גדולים, 8 קטנים) שייצרו ביחד כ 235 MW  חשמל.

שמחה וששון בין חסידי השמש! כך למשל אומר חוני קבלו מרשות החשמל: "נוכל לעבור לאט, לאט ממשק אנרגיה שמבוסס דלקים פוסיליים - על כל המשתמע מזה בזיהום אוויר, בזיהום גזי חממה, בתחלואה, בתמותה - למשק אנרגיה ירוק, תוך שאנחנו מוזילים את החשמל לצרכנים. זה מדהים". גם הטוקבקיסטים חוגגים: "נסגור את תחנות הגז והפחם, ונעבור לשמש זולה ונקיה".

לאט, לאט לכם עם החגיגות החולמניות. לא חשוב מה תוצאות מכרז זה או כול מכרז אחר בעתיד, עובדה בסיסית אחת לא תשתנה לעולם: השמש מפיקה חשמל רק כ 20% מהזמן, מישהו אחר (הגז והפחם) ימשיכו לספק לפחות 80% מהחשמל, תמיד (כלומר בעתיד הנראה לעין).

עובדה שנייה היא ששיא צריכת החשמל בארץ מתרחש בשני מצבים: 1. בשעות הצהריים בקיץ, בימי חול חמים (כאשר בתי החרושת עובדים וכולם מפעילים מזגנים), ו2. בשעות הערב בימים קרים במיוחד בחורף, כאשר כולם מפעילים חימום. השיא עצמו (בשיעור כ 12.5 GW) זהה בשני המקרים. מאחר והשיא השני מתרחש כאשר השמש לא זורחת, פירושו שחייבים להחזיק מקורות חשמל פוסיליים תקינים ועובדים, וזמינים, במלוא היקף צריכת השיא. כלומר: השמש (ולא חשוב מחירה) היא רק תוספת על גב המערכת הפוסילית העיקרית, שמסוגלת לספק את מלוא הצריכה. השמש לבדה אינה מספיקה, גם לא חלקית. לעולם לא תהיה השמש מקור עיקרי לחשמל, וגם לא מקור גדול במיוחד (התקרה היא כ 20%).

השוואת המחירים (השמש זולה מחשמל פוסילי!!) גם היא פגומה, כי לא משווים מחירים של מוצרים זהים. חשמל סולארי תזזיתי אינו מוצר זהה לחשמל פוסילי רציף ואמין. תחנת כוח פרטית, גזית, מציעה ללקוחותיה חשמל במחיר שלהם (21-23 אג' לקוט"ש + מחיר ההולכה של רשת חברת החשמל). היא מתחייבת לספק ללקוח את כול החשמל שהלקוח צריך. מאידך – אין לתחנה הגזית לקוחות מובטחים ומכירה מובטחת של כול החשמל שהיא מסוגלת לייצר – היא צריכה למצוא לקוחות ולהניח שלא תצליח תמיד למכור את כול מה שהיא מסוגלת לייצר – בדומה לכול יצרן אחר של כול פריט אחר (תמיד היצרן צריך למצוא קונים לסחורתו). המצב עם לוחות השמש שונה: אין הן יכולות לספק חשמל ישירות ללקוחות, כי הן אינן מסוגלות להתחייב לספק חשמל תמיד כאשר הוא דרוש ללקוח. מאידך – מובטח להם שחברת החשמל תרכוש מהם (מהשמש) – את כול החשמל שהם מסוגלים לייצר, בין אם חשמל זה דרוש לחברת החשמל ברגע הייצור ובין אם לאו. היצרנים הסולאריים הם פרזיטים על גבי המערכת הפוסילית האמינה. כאשר השמש לא זורחת, חברת החשמל תספק את החשמל הדרוש ללקוחות, אבל – כאשר השמש כן זורחת חברת החשמל חייבת לרכוש את החשמל הסולארי.

בקיצור: החשמל הסולארי (הזמין רק לפעמים, באופן תזזיתי, ללא שליטה שלנו) אינו אותו מוצר כמו החשמל הפוסילי – הזמין מתי שצריכים אותו. אז – אם אתה מוכר מוצר נחות (חשמל סולארי) באותו מחיר כמו מוצר בעל איכויות גבוהות יותר – אינך יכול לטעון שהמחיר זהה. ההשוואה בין מחיר החשמל הסולארי לחשמל פוסילי היא השוואה בין תפוחים לתפוזים (דברים שונים). דרך אגב: במכרז בדובאי התקבל מחיר סולארי עוד יותר נמוך של כ 12 אג' לקוט"ש. אבל, כאמור, גם אם החשמל הסולארי יהיה לגמרה בחינם, אין הוא מסוגל לספק אלא חלק קטן מצרכינו.

יש נקודה נוספת: תחנות כוח פחמיות ותחנות גזיות יעילות (מחזור משולב) לא ניתן לכבות בבוקר כאשר השמש זורחת, ולהדליק בחזרה בערב, כאשר השמש שוקעת. לכן – לא ניתן לתכנן מערכת חשמל שמקבלת את החשמל מהשמש בשעות היום ומהגז והפחם בערב ובלילה. התחנות הרגילות (היעילות) הן הכי יעילות כאשר הן עובדות 24/7 רצוף. לכן, החשמל הסולארי הוא (רובו) מין סרח-עודף על גב המערכת הפוסילית שחייבת לעבוד רצוף. הוא פשוט לא נחוץ, אלא חלקית  כפי שיוסבר בהמשך. אם בכול זאת מישהו חולם על מערכת בה השמש מספקת את כול החשמל ביום (כאשר היא זורחת) ובערב מדליקים את התחנות הפוסיליות – הדבר אפשרי כי יש סוג של גנרטורים העובדים (בלילה) על גז, במחזור פתוח, אותם כן ניתן להדליק ולכבות. החיסרון הוא שהם שורפים פי 2 דלק מהגנרטורים הרגילים (הפועלים 24/7), ויצא שכרו בהפסדו – כלומר לא חסכנו דלק (וזיהום ופליטות) בזה שמפעילים אותם רק בלילה. גם הבלאי שלהם הרבה יותר גדול (ולכן העלות).

כול האמור לעיל אינו בא להגיד שאין שום תועלת בחשמל סולארי (מתוך הנחה שהוא זול). אם נסתכל על צריכת החשמל ביום קיץ טיפוסי (חם) נראה צריכה מינימלית של כ 6 GW  בשעות הקטנות של הלילה, כ 8-9 GW  בשעות הערב, וכ 11-12.5 GW  בשעות שיא החום בצהרים ואחה"צ (ביום חול), כאשר כול המזגנים פועלים. אם נניח שתחנות פוסיליות רגילות מספקות 8-9 GW  רצוף, 24/7, עדיין אנו צריכים תוספת של 2-3 GW  בשעות הצהרים החמות (בימי חול). היום מקבלים את התוספת הזאת על ידי הפעלת טורבינות שעת שיא (peakers) יקרות ובזבזניות בדלק. חשמל סולארי בהיקף של כ 2-3 GW  יוכל ליתר את הטורבינות של שעת השיא (בקיץ) ולחסוך לכן הרבה דלק (וזיהום). זאת התועלת של החשמל הסולארי – וזה היקפה: 2-3GW  (מתוך כושר ייצור כולל של כ 13-14 GW), ובימי קיץ חמים, כלומר לא בחורף ולא בעונות המעבר. היום, למשל, (יום חול, 26 למרץ) צריכת השיא ביום היא רק כ 7-8 GW, זהה לצריכת הערב, כלומר אין צריכת יתר ביום שניתן לספק אותה על ידי השמש במקום ה peakers.

לוחות השמש, בעיקר על גבי גגות, יכולים להביא תועלת לצרכנים עצמם, בלי קשר לחברת החשמל. מפעלים יכולים להתקין לוחות שמש על גגותיהם ולהשתמש באנרגיית שמש מייצור עצמי במקום חשמל של חברת החשמל, וליהנות מקיטון בחשבונות החשמל שלהם. המפעלים צורכים את מרבית החשמל שלהם בשעות היום. הם יכולים לחסוך את המחיר לצרכן של חברת החשמל שהוא יותר קרוב ל 50 אג' לקוט"ש לעומת כ 20 אג' עלות הקוט"ש הסולארי. זה חיסכון משמעותי. משום מה אין אנו רואים התקנת לוחות שמש לשימוש עצמי, אלא רק מכרזים ממשלתיים לחשמל סולארי שמסופק דרך חברת החשמל.

לבסוף: ההתעסקות בחשמל סולארי מבוססת כמעט כולה (עד כה) על רגש ועל סיסמאות מהבטן "יש אור שמש נקי, בשפע ובחינם" ולא על בחינה רציונלית ומעשית של האפשרויות הממשיות, העלויות והיתרונות. הממשלה מתעסקת, באמצעות רשות החשמל, בהענקת "רישיונות" סולאריים מאז שנת 2008, על בסיס האופנה הבינלאומית והעיקרון הרגשי: "כמה שיותר חשמל סולארי, יעלה כמה שיעלה!". על בסיס זה הוענקו חוזים סולאריים במחיר אסטרונומי, מובטח ל 20 שנה, מחירים שהחלו ב 120 אג' לקוט"ש. ככה למשל אושר מחיר של כ 90 אג' לקוט"ש למתקן סולארי תרמי באשלים, שנמצא כעת בשלב ההקמה ועדיין לא החל להפיק (לעומת 20 אג' במכרז האחרון). אנו תקועים עם הרבה חוזים סולאריים, ל 20 שנה, שיעלו לציבור מעל למיליארד שקל לשנה ( ל 20 שנה!). מה הועילה הקפיצה הרגשנית הזאת? זהו בזבוז נטו של כספי הציבור. כעת, כשהמחירים הסולאריים ירדו לרמה הגיונית, ניתן לבחון את התועלת (וכאמור – יש תועלת, גם אם מוגבלת) שבהשקעה במתקנים סולאריים. אבל, כול ההשקעות שנעשו בעבר, עם מחירים גבוהים, נעשו על בסיס רגשני, ולא על בסיס רציונלי, וגרמו לבזבוז אדיר של כספי הציבור. לא הייתה שום סיבה ושום תועלת בהשקעה במחירים הגבוהים של העבר, מובטחים ל 20 שנה!. לא היה נגרם שום נזק אם היינו ממתינים לירידת המחירים ומתחילים רק כעת בהתקנה של חשמל סולארי, בכמות ובהיקף שמביא תועלת. לא הרווחנו שום דבר מהמחירים הגבוהים ששולמו עד כה. הירידה הנוכחית של מחירי לוחות השמש לא מצדיקה את בזבוזי העבר, ואת ההיסטריה שגרמה להם.

יעקב

19 במרץ 2017

מהפכת האנרגיה – כולה שקרים

שרת הכלכלה הגרמנית פרסמה חוברת כרומו מפוארת על הישגי מהפכת האנרגיה (או תפנית האנרגיה energiewende) בגרמניה  תחת כותרת מחממת לב "מהפכת האנרגיה שלנו – סיפור הצלחה". כתוב שם שגרמניה הגיעה לייצור חשמל מתחדש בשיעור 32% מהצריכה, שאספקת החשמל היא מהיציבות והבטוחות בעולם, ושמחירי החשמל התייצבו (אחרי שעלו בהרבה בגלל סובסידיות לחשמל ירוק). כמו מרבית הפרסומים הירוקים זה מחמם את הבטן, אבל זו לא האמת.

ראשית – מאותם 32% חשמל הירוקים, כמחצית זה חשמל מהידרו, שהיה קיים לפני שהחלה "מהפכת האנרגיה" ושלא ניתן להמשיך ולהגדיל אותו. הרוח והשמש, שעליהן בנויה המהפכה סיפקו רק כמחצית מהכמות ה"יפה" הזו.

חברת הייעוץ מקינזי עוקבת אחרי מהפיכת האנרגיה ובוחנת כול 6 חודשים את ההתקדמות ביחס ליעדים. הכותרת של הדו"ח האחרון שלה היא "המחירים ממשיכים לעלות". 11 מתוך 15 האינדיקטורים שנבחנו השתנו – כולם לרעה. לדעתה עדיין ניתן להשיג 7 מתוך יעדי המהפכה, אבל רק באמצעות המשך הסובסידיות הישירות הגבוהות, סובסידיות אותן מנסה הממשלה לצמצם על מנת לייצב את מחיר החשמל.
העיקר – פליטות הפד"ח – היו מעל היעד. היעד ל 2016 היה 812 מיליון טון, הפליטות היו 916 מ"ט. יעד אחר – היעד של צמצום צריכת החשמל – או התייעלות, גם הוא רחוק מלהיות מציאותי. הצריכה ב 2016 הייתה 593 TWh, זהה לצריכה של 2015, לעומת יעד של 553 ב 2020, שנראה בלתי ניתן להשגה.
התעסוקה במגזר האנרגיה הירוקה גם כן ירדה, והתקוות שלתלו בה נכזבו. כמובן – תעסוקה שממומנת על ידי סובסידיות אינה תעסוקה של אמת. צמצום הסובסידיות הביא, בהכרח לצמצום בתעסוקה.

והעיקר: העלות או מחירי החשמל. מחירי החשמל לצריכה ביתית בגרמניה עלו מ 29.35 סנט לקוט"ש ל 30.38, בגלל עלייה של 8.3% בסובסידיות הירוקות. מחירי החשמל הם כעת 47% יותר גבוהים מהממוצע באירופה, וימשיכו לעלות בעוד 14 מיליארד אירו עד 2025.

לסיכום: הנה הכותרת מהעיתון Welt הגרמני: " מהפכת האנרגיה מאיימת להפוך לאסון כלכלי".
מעבר לאסון הכלכלי עומד השקר: כאילו ניתן לספק את האנרגיה (למשל 80% מהחשמל) מהשמש והרוח. זה לא אפשרי טכנית, ולא חשוב המחיר. כיום עדיין פועלות 9 תחנות כוח גרעיניות בגרמניה (המיועדות להיסגר עד 2022), וכול התחנות הפחמיות, ובזכותן אכן יש בטחון אנרגטי בגרמניה ואין ניתוקי זרם. ופליטות הפד"ח, שאינן יורדות, מעידות שהתחנות הפחמיות עובדות במשרה מלאה, כדי לדאוג שיהיה חשמל כאשר הרוח לא נושבת או השמש לא זורחת. קרוב ל 30,000 טורבינות רוח, ומיליון או מיליון וחצי לוחות שמש לא ממש רלוונטיים באבטחת אספקת חשמל סדירה.

יעקב

14 במרץ 2017

שפע של נפט באלסקה

שפע של נפט התגלה בתגלית חדשה באלסקה. הכמות היא 1.2 מיליארד חביות, והתגלית היא ביבשה, בחוף הצפוני של אלסקה, בשדה קונבנציונלי. כזכור, בחוף הצפוני של אלסקה יש שדות נפט גדולים שהתגלו בסביבות 1970, שמפיקים כמויות גדולות של נפט, המוזרם בצינור החוצה את אלסקה עד החוף הדרומי. השדות הישנים הולכים ומתרוקנים והכמויות המופקות מהם הולכת וקטנה. עכשיו התגלה שדה חדש, לא רחוק משם, שיכול להתחיל להפיק כ 120,000 חביות ליום החל משנת 2021 (אחרי שיוקמו מתקני הפקה). הכמות הזאת היא כרבע מהכמות הממוצעת של נפט שזרם דרומה בשנת 2016, מהשדות הישנים.


הגילוי הזה בא כמה חודשים אחרי גילוי אחר של נפט בחוף הצפוני של אלסקה, בים, במקום הנקרא מפרץ סמית'. כמות הנפט במפרץ סמית' היא בין 6 ל 10 מיליארד חביות, ומעריכים שאפשר יהיה להפיק משם כ 200,000 חביות ליום.
כחודש לפני זה נתגלו שדות נפט וגז גדולים במערב טקסס, על ידי החברה אפצ'י שמעריכה שבשדה כ 5 מיליארד חביות נפט ו 75 טריליארד רגל מעוקב של גז. (הנה קטעים קודמים שלנו על גילוים אלה).


סוכנות המידע של האנרגיה בארה"ב EIA, מעריכה שבשנת 2018 ארה"ב תגיע לשיא תפוקת נפט חדש של 9.7 מיליון חביות ליום. השיא הקודם, 9.6 מיליון חביות הושג בשנת 1970, ומאז הייתה ירידה מתמדת בתפוקה, בגלל הזדקנות והתרוקנות שדות הנפט הוותיקים. אבל, עם פיתוח טכנולוגיית הפראקינג, ועם שכלולים טכנולוגיים נוספים, חזרה ארה"ב לתפוקה של 9.6 מלחב' ליום אפריל 2015. בהמשך הייתה הנפילה הגדולה במחירי הנפט שבגללה נסגרו הרבה אתרי תפוקה בעלי עלות גבוהה. התפוקה ירדה לכ 8.7 מיליון חביות ליום ביולי 2016, והתייצבה ברמה זו. בשנת 2016 היו שכלולים נוספים, שאפשרו הפקה גם במחירים הנמוכים יותר השוררים בשוק היום. מעריכים שהתפוקה בשנת 2017 תהיה כ 9.2 מיליון חביות ביום, וב 2018 – כאמור, שיא של כול הזמנים של 9.7 מיליון חביות ליום.

הירידה בתפוקה החל משנת 1970 גרמה לקבוצת מומחים להכריז על "שיא הנפט" Peak Oil – הם טענו שהנפט הולך ואוזל, ועוד מעט לא יהיה יותר נפט. מסתבר שאין מחסור של נפט באדמה, ואמצעי ההפקה הולכים ומשתכללים, מבחינה טכנולוגית, ומאפשרים להפיק יותר ויותר נפט, במחירי הפקה סבירים. יש מספיק נפט לפחות כמה עשרות שנים טובות, לא לדאוג.

יעקב

12 במרץ 2017

כיסוי שלג גדול


כמות השלג שירדה בחורף האחרון בחצי הכדור הצפוני הייתה גבוהה מהממוצע, כפי שרואים בגרף למעלה. זו הייתה הכמות התשיעית בגובהה ב 50 השנים האחרונות. בכלל – רואים שיש מגמה קלה של עלייה בכמות השלגים.

זאת בניגוד לנבואה (על בסיס אידאולוגי) של מדען חממיסטי (דייויד וינר) שטען ששלג יהפוך לתופעה נדירה, לפחות בבריטניה.

יעקב

5 במרץ 2017

אוטובוסים חשמליים בתחבורה עירונית.


צילום: המשרד להגנת הסביבה
יש חשיבות רבה להפעיל אוטובוסים חשמליים (על בטריות) בקווים עירוניים, היות שהאוטובוסים הרגילים, עם מנועי דיזל, מזהמים מאד את האוויר. התחבורה הציבורית היא אחד הגורמים העיקריים לזיהום האוויר הגבוה השורר במרכזי הערים. זיהום האוויר גורם לתחלואה. לכן, חשוב שהאוטובוסים בערים יפסיקו לזהם את האוויר, גם אם הדבר עולה יותר ביוקר.

אוטובוס חשמלי מתאים במיוחד לתחבורה עירונית. האוטובוסים נוסעים קטעים קצרים יחסית – כ 30 עד 60 דקות בין תחנה סופית אחת לשנייה. בתחנות הסופיות האוטובוסים חונים זמן מה ולכן ניתן להטעינם שם בחשמל נוסף. ניתן גם להתקין מתקנים להחלפת הבטריות בתחנות הסופיות (החלפה של בטרייה ריקה במלאה), לפי הצורך. לכן – אוטובוס עירוני אינו סובל מהבעיה הרגילה של מכונית חשמלית: טווח מוגבל.
62 אוטובוסים שיותקנו עד סוף 2017 הם רק טיפה בים של כ 7000 או יותר אוטובוסים הפועלים בארץ.  אין זה תפקידו של המשרד להגנת הסביבה או של קרן הקיימת לקנות אוטובוסים לחברות התחבורה. על משרד התחבורה להוציא חוק או תקנות המחייבות את כול הזכיינים של קווי התחבורה העירוניים – להפעיל בקווים אלה רק אוטובוסים חשמליים. החוק המוצע יוכל להיכנס לתוקף בהדרגה. ייאסר על חברות התחבורה לרכוש אוטובוסים עירוניים עם מנועי דיזל, וכול האוטובוסים החדשים יהיו חשמליים. האוטובוסים עם מנועי דיזל יוצאו בהדרגה מהשימוש.

אותו דבר צריך לחול גם על מוניות ומוניות שירות. גם הם נוסעים בהמוניהם במרכזי הערים ומזהמים את האוויר עם מנועי דיזל. גם בתחום זה צריך לדרוש שכול הרכבים החדשים יהיו חשמליים, או היברידיים (בנזין-חשמל, לא דיזל-חשמל).

יש לברך על היוזמה של משרד איכות הסביבה וקרן הקיימת, אבל זה לא מספיק. צריך לעבור בהדרגה לתחבורה ציבורית עירונית – רק על חשמל. הדבר אפשרי מבחינה טכנית, ומבחינה כלכלית אין שום סיבה לזהם את האוויר במרכזי ערים עבור חיסכון כספי.

יעקב

23 בפברואר 2017

אשליית השמש והרוח

אנשים רבים משלים עצמם שניתן לספק את צורכי האנרגיה העצומים של 7.5 מיליארד תושבי כדור הארץ ממספר מצומצם של מקורות אנרגיה "טובים". הרשימה הטובה לא תכלול דלק פחמי (מאובן), שהוא "רע" ורבים מתנגדים גם לאנרגיה גרעינית (גם כן "רע") ומה שנשאר ("טוב") זה הידרו (סכרים) עצים (ביומסה - שריפת עצים או אתנול) ושמש ורוח. המתמטיקאית וחוקרת האנרגיה והקיימות, גייל טברברג, מסבירה מדוע זו אשלייה.
בשנת 2015 86% מצריכת האנרגיה בעולם סופקה על ידי מקורות פחמיים (פחם, נפט וגז), עוד 4 % על ידי הגרעין, כך שהמקורות ה"טובים" (המתחדשים) סיפקו רק כ 10% מהאנרגיה, ומתוכם – 8% סופקו על ידי סכרים-הידרו, ורק כ 2% על ידי השמש והרוח.

ההתקדמות מ 1985 עד היום (או, אם תרצו, מ 1997 – שנת קיוטו) הייתה מועטה – ב1985 סיפק הדלק הפחמי 89% מהאנרגיה, לעומת 86% היום. בתחום הפקת החשמל (להבדיל מכלל האנרגיה) המצב קצת יותר "טוב" – הרוח סיפקה 3.5% מהחשמל והשמש עוד 1.1% (ב 2015), והדלק הפחמי "רק" 66% (השאר – גרעין והידרו). החשמל מהווה רק כ 30-40% מצריכת האנרגיה, שאר הצריכה באה משריפה ישירה של דלק פחמי בתחבורה (במנועים) והחימום בתים, כלומר לא באמצעות חשמל.
כדי להגדיל את חלקם של מקורות האנרגיה ה"טובים" צריך להגדיל את השימוש בחשמל, כי המקורות ה"טובים" מפיקים רק חשמל, לא סוג אחר של אנרגיה. החשמל מופץ באמצעות רשת החשמל אבל רשת החשמל היא מכונה מאד מסובכת ובעייתית ושברירית, שקשה לתחזק ולשמור על תקינותה. להגדיל את העומס על הרשת והתלות בה זה לא דבר רצוי או אפשרי, מבחינת אמינות האספקה.
צורך הגדול לאנרגיה, במרבית העולם, הוא בחורף, לחימום, ובחורף השמש לא זורחת והרוח לעיתים קרובות לא נושבת... בארצות חמות משתמשים באנרגיה רבה למיזוג, אבל זה לא צורך חיוני, אם ייווצר מחסור חמור באנרגיה אפשר לחיות בלי מזגנים, כמו לפני 60 שנה..... החימום הוא צורך יותר חיוני. אם נרצה להעביר את חימום הבתים לחשמל נאבד בדרך 50% מהאנרגיה – זהו האיבוד שבתהליך הפיכת האנרגיה הפחמית לחשמל, כלומר נזדקק ליותר אנרגיה גולמית, בגלל תהליך המעבר הכפול, מאנרגיה גולמית לחשמל ומחשמל לחום.

הגרף למעלה מראה את צריכת הגז החודשית בארה"ב. רואים את ההבדלים הגדולים בין הצריכה בחודשי הקיץ, שהיא באזור ה 60 (לא חשוב היחידות) לבין הצריכה בחורף שהיא בסביבות 100. ההבדל נובע בעיקר מחימום בתים בחורף. כמובן, אם ינסו להעביר את חימום הבתים לחשמל מחירי החימום יעלו בהרבה, כי השימוש בחשמל הוא דרך יותר עקיפה, פחות יעילה, להגיע למטרה (החימום).
בעיה נוספת היא מחירי האנרגיה. חסידים ירוקים מפיצים סיסמאות חסרות שחר כמו "השמש והרוח הם בחינם". זה לא רלוונטי, מה שקובע זה המחיר של הפיכת האנרגיה של השמש לברת ניצול או תועלת. גם כאן מפיצים סיסמאות נבובות נוסח "מחיר הפאנלים ירדו ועכשיו הם כדאיים". א. זה לא נכון. ב. גם אם הפאנלים עצמם זולים, חייבים לקחת בחשבון את המחיר של כול מערכת החשמל – זה כולל את רשת הולכת החשמל (התוספת הנדרשת כדי לקלוט אנרגיה משמש ורוח) ואת תחנות הכוח הגזיות או פחמיות שחייבות לעמוד בכוננות לגיבוי השמש והרוח, ולהן חייבים לשלם את כול ההוצאות הנחוצות כדי להשאירן במצב תפעולי מוכן. מחירי אנרגיה גבוהים (ומדובר בגבוהים בהרבה מהיום) פוגעים ברמת החיים הכללית. בגרף הבא רואים בבירור שככול שמתקינים יותר מקורות "מתחדשים" (שמש ורוח) – מחירי החשמל לצרכן עולים. למשל – מחיר החשמל לצרכן בדנמרק וגרמניה הם בערך פי 3 מאשר המחיר הממוצע בארה"ב.

כדי לנצל יותר טוב מקורות אנרגיה תזזיתיים (שמש ורוח) דרוש אחסון חשמל, שיצטבר כאשר יש רוח ושמש וינוצל לפי הצורך (כאשר אין רוח ושמש). מערכות אגירת אנרגיה בכמויות גדולות, כפי שדרוש, לא קיימות, ולא אפשריות מבחינה טכנית וכלכלית. המערכות הקיימות, כמו אגירה שאובה, היכולת הכמותית שלהן מאד קטנה. אבל, אפילו נדמיין לעצמנו (בגדר מדע בדיוני) שבעתיד ימציאו מערכות אגירת אנרגיה – צריך להוסיף את המחיר של מערכות אלו (מחיר גבוה) למחיר הישיר של האנרגיה המתחדשת.
יש מעט ארצות בהן אחוז גדול מהחשמל (לא מהאנרגיה) מופק ממקורות "טובים" – כלומר "מתחדשים". למשל שוודיה ונורבגיה, בהן כ 70% מהחשמל בא ממקורות אלה. אבל: א. הן ארצות קטנות (מעט אוכלוסייה), ו ב. מרבית החשמל בא מהידרו (לא שמש או רוח), והדבר מתאפשר הודות לטופוגרפיה המיוחדת שלהן, האפשרות הזו לא קיימת בכול הארצות. הידרו (מים, סכרים) הוא המקור הכי גדול, היום, לחשמל "טוב" (מתחדש) אבל להידרו יש מגבלות משלו – למשל עונתיות (יש עונה רטובה ועונה יבשה).

בגרף רואים את צריכת החשמל החודשית ממים בארה"ב. רואים בבירור את ההבדלים הגדולים בין העונה הגשומה לעונה היבשה, ובין שנים ברוכות גשם לשנות בצורת. בסך הכול, ההידרו, בארה"ב מספק כמויות קטנות של אנרגיה ביחס לצריכה הכוללת או ביחס לגז.

הגרף הזה נותן מושג על הגודל הכמותי של הידרו (או הידרו+שמש+רוח – כלומר כול המקורות ה"טובים") לעומת הגז. מבחינה כמותית – ההידרו נותן מעט, ולא ניתן להגדילו בהרבה היות וכול המקומות הטובים מבחינה טבעית (הרים, נהרות) כבר נוצלו. בנוסף יש התנגדות רבה לבניית סכרים חדשים בגלל הפגיעה בטבע ובחי (הדגים).
בסיכום, כותבת גייל טברברג: המעבר למערכת אנרגיה או חשמל שמבוססת אך ורק על מקורות אנרגיה "טובים" (שמש, רוח ומים) אינה אפשרית. היא מביאה גם קישורים למאמרים רבים אחרים בנושא.
ה"יעדים" הנהדרים שעליהם החליטו ממשלות רבות בעולם – כמו 50% או 80% או 100% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים עד 2040, או 2050, - כול אלה דיבורי סרק. הדבר אינו אפשרי, מבחינה טכנית, לא חשוב כמה יטיפו וכמה לחצים פוליטיים יפעילו וכמה כסף ישרפו.

יעקב


19 בפברואר 2017

הטמפרטורות בינואר 2017


הטמפרטורות בינואר 2017 נפלו לרמה דומה לאלו בשנים 1998 ו 2004, 2009, 2013, 2014, כפי שרואים בגרף למעלה לפי חישובי המט-אופיס (השרות המטאורולוגי הבריטי). רואים בגרף בבירור את השיא הזמני של השנים 2015-16 שנגרם על ידי התופעה הטבעית והמחזורית של אל-ניניו. משנגמר הניניו חוזרות הטמפרטורות ויורדות לרמה "רגילה".


יעקב

14 בפברואר 2017

צמצום הפליטות בארה"ב – המשך.

אחרי הניתוח שעשה רוג'ר אנדריוס כדי להסביר את הגורמים לצמצום הפליטות בארה"ב, עשה חברו, אאון מרנס, ניתוח דומה והגיע לתוצאה שונה מעט.

מרנס בדק את הרכב התוצר הלאומי האמריקאי ומצא שהנתח של התעשייה בתל"ג, שהיה כ 13% בשנת 2015, לא השתנה כלל ב 45 השנים האחרונות, כך שאין בסיס לטענה שתעשיות הצורכות אנרגיה ומייצרות פליטות "יוצאו" או עברו לחו"ל. גם – עודף הייבוא (ייבוא פחות יצוא), במונחים דולריים, קטן בעת המשבר של 2008 אבל נשאר יציב מאז. כלומר: אין סימוכים לסברה שארה"ב "ייצאה" פליטות לסין או ארצות אחרות.


מלבד הגורם החשוב של מעבר מפחם לגז בייצור חשמל, הגורם הנוסף שמרנס מצא הוא הצמצום בשימוש בנפט, והצמצום בשימוש הכולל באנרגיה. כול ההסברים לתופעה הם בגדר ניחוש: שיפור היעילות האנרגטית, שיפור הבידוד בבתים, שיפור היעילות של מנועי המכוניות והמזגנים, שיפור ביעילות התאורה (מנורות לד), הגדלת העוני...

התרומה שתרמו מקורות האנרגיה המתחדשים (שמש ורוח) היא – לפי חישובי מרנס, רק 15% מכלל הקיטון בפליטות (בהשוואה ל 30% לפי אנדריוס).

והעיקר – בשני הניתוחים אפשר לראות תופעה זהה: קיטון הפליטות (ציור 1 של אנדריוס ובפוסט הקודם שלנו), והקיטון בשימוש כולל באנרגיה (למטה) המתרחש בין השנים 2007-2009. מאז 2009 רמת השימוש באנרגיה ורמת הפליטות נשארו בערך יציבים. התיאוריה והשאיפה של צמצום נמשך ומתמיד בפליטות אין להם סימוכין במציאות.


יעקב