דפים

11 באוקטובר 2019

בהלה לא מבוססת


הגורמים העיקריים לתמותת בני אדם, היום, הן מחלות הלב (כולל הסתיידות עורקים) והסרטן. לכן, ובצדק, בני אדם פוחדים ועושים, ושואפים לעשות, כול אשר ניתן כדי להימנע ממחלות אלה (וגם מאחרות...). אז באו ידידנו מהממשלות השונות ופרסמו "הנחיות תזונה" שנועדו לעזור לנו לשמור על הבריאות. 77 מדינות בעולם פרסמו "המלצות תזונה" ממשלתיות, רובם העתיקו מה שאחרים כתבו, כלומר לא ערכו מחקרים עצמאיים.
משרד הבריאות האמריקאי כותב בהמלצות התזונה לשנים 2015-20: "יש לאכול בשר אדום או בשר מעובד רק פעם אחת בשבוע". משרד הבריאות האנגלי יותר נדיב וממליץ להסתפק ב 70 גרם ליום (בשר אדום או מעובד) – שהם בערך 1/3 מנה. האגודה לחקר הסרטן האמריקאית ממליצה לאכול מעט ככול האפשר בשר אדום או מעובד (כלומר לא לאכול). אגודת חקר הסרטן של ארגון הבריאות העולמי שליד האו"מ מודיעה שבשר אדום "כנראה" גורם לסרטן, ובשר מעובד גורם לסרטן (בלי "כנראה").

מתוך כתבה ב"מאקו" חדשות 2

גופים כבדים ומכובדים אלה מן הסתם יודעים מה שהם אומרים, ויש להם ראיות וסימוכין בלתי מעורערים, וביסוס מדעי מלא לטענותיהם. המלצות אלה מונפקות לפחות החל משנות ה 1970. ולא רק הם יודעים... כול אחד יודע ששומן רווי גורם לכולסטרול ולהסתיידות עורקים, ששומן מן החי (חמאה) זה פויה, ומלח זה רע, שבשר מעובד (וכול מזון שעבר עיבוד תעשייתי) מכיל רעלים וחומרים מסרטנים. כולם יודעים. מאיפה? רופא המשפחה אמר להם, או הדיאטנית, או שקראו בעיתון או ששמעו בתכניות רפואה בטלוויזיה. כולם יודעים – סימן שזה ככה! גם השכנה רבינוביץ' אמרה את זה והיא יודעת כי האחיין שלה רופא.

כעת יצא מחקר חדש שמצא שההמלצות הנ"ל בלתי מבוססות ואין להן שום סימוכין מדעיים. כמה בשר אדום או מעובד צריך אדם לאכול, לדעתם? כמה שהוא רוצה – שזו, כמובן ברירת המחדל. העניין הוא שאין אנו (המדע) יודעים ומכירים בדיוק את התהליכים הכימיים-ביולוגיים שמתרחשים בגוף. אין אפשרות להצביע על דרך ישירה בה בשר אדום הופך לסתימה בעורקים. אז על מה הסתמכו "המלצות התזונה"? על "מחקרים" סטטיסטיים. לקחו קבוצה גדולה של אנשים, שאלו אותם "כמה בשר אדום אתם אוכלים?" ועקבו אחרי מצב בריאותם לאורך זמן. החוקרים טוענים שאלה שהצהירו על יותר צריכה של בשר אדום חלו יותר בסרטן או מחלות לב. זו לא הוכחה ישירה, אבל זו הוכחה נסיבתית, הם אומרים.

הסוג הזה של מחקרים הוא מאד בעייתי. זה מתחיל בזה שמחקרים סטטיסטיים נתונים ל"הינדוס מספרים" (מניפולציה בלע"ז) – עם הינדוס נכון אתה יכול להוכיח כול דבר. בנוסף - יש פגמים יסודיים במחקרים אלה. ראשית – ההצהרות על כמות הבשר שהמטופלים נותנים הן בעייתיות, איש אינו יודע אם הן נכונות או מדויקות, וייתכן גם שצריכת הבשר השתנתה במשך שנות המעקב. שנית – התחלואה תלויה במיליון גורמים אחרים כמו למשל – מצב הבריאות בתחילת הניסוי, הנטייה התורשתית למחלות, צריכת מזונות ומשקאות אחרים מלבד בשר אדום – כמו אלכוהול, סמים או צ'יפס, הפעילות הגופנית, זיהום האוויר והמצב הכלכלי-משפחתי-רגשי. קשה מאד לבודד גורם אחד – צריכת הבשר – ולטעון שזה מה שגרם להבדלים בתחלואה. כלומר המחקרים האלה לא מוכיחים כלום, אלא אם כן אתה מאד רוצה מראש להוכיח משהו...
וישנה התופעה של ההטיה (bias ) היסודית של החוקרים: חוקר יטען תמיד שהוא הצליח להוכיח את ההשערה ההתחלתית שלו, וינסה בכול דרך לחמוק מהמסקנה המתבקשת לעיתים קרובות שהמחקר שלו לא הוכיח כלום. מי שהוכיח משהו, ותרם משהו ל"הצלת האנושות" זוכה שמאמרו יוצא לאור והוא צובר פרסום והוקרה ומוניטין, בעוד מי שמציג את האמת (המחקר לא הוכיח את ההשערה) – מתעלמים ממנו ולועגים לו ככישלון. אף חוקר לא ישמח להגיד: "אינני יודע" (שזו לרוב האמת), כולם ידענים גדולים!

המחקר החדש שהתפרסם אינו מחקר עצמאי – כלומר לא עקב אחרי קבוצה גדולה של אנשים. הוא רק עשה מחקר-על – בדק לפרטי פרטים עשרות או מאות מחקרי תזונה שנעשו בעבר והתפרסמו בספרות – מחקרים ששימשו בסיס להמלצות התזונה. הם בדקו את השיטות והממצאים המפורטים של מחקרים אלו. המסקנה היא שאין בהם ממש – כלומר השיטות שלהם לא קפדניות, לא התחשבו מספיק בגורמים אחרים ויש ליקויים כמותיים. גם ככה, המסקנות של המחקרים הישנים (על תחלואת יתר של אוכלי הבשר) – מבוססות על הפרשים מאד קטנים בין שיעור התחלואה של אוכלי הבשר לבין השאר. כלומר: גם לפי המחקרים האלה שטענו שיש סיכון באכילת בשר – הסיכון שמצאו הוא כל כך קטן שיכול להיות בהחלט שאינו משמעותי מבחינה סטטיסטית, ונופל בתוך מרווח השגיאה.

מסקנה סופית: חרטא-ברטא. בולשיט.

האם אכילת בשר אדום או מעובד גורם למחלות לב או סרטן? איננו יודעים. המחקר-על החדש אינו מוכיח שהם אינם גורמים למחלה, הוא רק מוכיח שאין ביסוס לטענה. אכילת בשר אדום מסוכנת, מן הסתם, בדיוק כמו שתיית אלכוהול, שתיית קפה, אכילת חומוס או מסבוחה או בצל ירוק. בכול המאכלים האלה, כמו גם בבשר, איננו יודעים בדיוק מה ההשפעה שלהם. (הפרזה בשתיית אלכוהול – שיכרות – הוא כן גורם מוכח למחלות). הנה דוגמה של משהו שהפך למוסכמה בלתי מעורערת (כולם יודעים!) אבל אינו אמת. יש עוד דוגמאות. רבות.

למשל: עבור טיפולים סטנדרטיים למצבים ידועים ברפואה – עבור כ 50% אין כול הוכחה שהטיפול עוזר בכלל. 50% מהטיפולים המקובלים והשכיחים, ש"כולם יודעים". אז למה נותנים טיפול כזה? כי הרופא לא רוצה להגיד "לא יודע" ולשלוח את החולה ללא טיפול.

דבר דומה קורה בתחום האקלים. חוקרים-מדענים הם רק בני אדם, אינם חופשיים מטעויות והטיה. כולם רוצים להוכיח שיהיה אסון אקלימי, זה מקנה לך יוקרה ופרסום. מי שטוען שאין הוכחה לאסון אקלימי זורקים אותו מהאוניברסיטה, אחרי שמכנים אותו "מכחיש" – denier. זו כוחה של ההיסטריה ההמונית והאפנה המדעית.
מתוך דף הפייסבוק של - Extinction Rebellion

אחזור על סיסמתי הוותיקה: המדע מקולקל, והאנשים מטורפים.

יעקב


26 בספטמבר 2019

ההוקי סטיק של מייקל מאן מופיע במערכה האחרונה בדבייט

ביום שלישי האחרון (24.9.19) נערך דיבייט בנושא שינויי האקלים, מידת האמינות של המודלים, השלכות השינויים והאופן בו ראוי לפעול ביחס לכך. 
את הצד של "מודאגי האקלים" ייצג פרופ' דני רבינוביץ',  אשר
כיהן כיו"ר הוועד המנהל של ארגון "גרינפיס הים התיכון" וכחבר במועצה הבינלאומית העליונה של הארגון, ומאז שנת 2005 הוא חבר בוועד המנהל של גרינפיס בבריטניה. בשנת 2013 מונה לראש בית הספר ע"ש פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב.
את הצד הביקורתי לקח על עצמו פרופ' יונתן דובי, מהמחלקה לכימיה באונ' בן גוריון שביקורתו על פרסומים בתחום התפרסמו לאחרונה בבלוג.
את הדיבייט הנחה ד"ר ג'רמי פוגל המוביל את סדרת הדיבייטים בעלמא.

לצופים בדיבייט היה ברור שפרופ' רבינוביץ' לא ריענן את החומר שלו והדבר ניכר במיוחד כאשר הוא שלף "מארגז הכלים" את גרף ה"הוקי סטיק" של מייקל מאן, גרף שזכה לביקורות חריפות בעבר ו"זוכה" בדיבייט גם להסבר מפרופ' דובי המציג את הכשלים המובנים בו.

הנכם מוזמנים לצפות בקטע:


למעוניינים לצפות בדיבייט המלא ראו כאן:

19 בספטמבר 2019

מכוניות חשמליות פולטות פד"ח ומזהמות, בערך כמו מכוניות בנזין.


חייבים לאפס (להביא לאפס) את פליטות הפד"ח (co2 ) בעולם כולו, לא יאוחר מ 2030, 2040 או 2050 מקסימום, אחרת יתחמם כדור הארץ ביותר מ 2 מעלות ויישרף, והחיים על פניו יכחדו. כך מנבאים החממיסטים, זו הדעה המקובלת, זה הקונצנזוס, ככה אומר האו"ם ואומרים כולם. חייבים בכול מחיר, אחרת - סוף העולם. בתחום התחבורה, היוצרת כ 1/3 מהפליטות, פירושו שחייבים לעבור למכוניות חשמליות. מכוניות חשמליות הן "אפס פליטות" -  zero emissions - ויצילו את כדור הארץ משריפה והכחדה. מה לא ברור כאן?
הכול שקר. בלוף ירוק, להד"ם.

המכונית החשמלית אומנם אינה פולטת פליטות (פד"ח וזיהום אוויר) מצינור הפליטה שלה – מהאקזוז – כמו מכונית בנזין, אבל אין זה אומר שהיא לא יוצרת פליטות, כלומר שהיא "אפס פליטות". אין כזה דבר "אפס פליטות" – הירוקים חיים בעולם של פנטזיות אוטופיות. (כולל פרופסורים לכימיה כמו עדי וולפסון).
זה מתחיל מזה שכמו כול מכונית – גם המכונית החשמלית צורכת אנרגיה, לא אנרגיה המופקת משריפת בנזין  במנוע שלה, אלא אנרגיה חשמלית – החשמל מהרשת טוען את הבטריות. ואיך מפיקים את החשמל הזה? בעולם הדמיון הירוק מפיקים חשמל ממקורות ירוקים, ללא פליטות, משמש ורוח ואולי קצת הידרו  וביומסה (עצים). בעולם אמתי, במציאות, מפיקים יותר מ 80% מהחשמל ממקורות פחמיים (פחם, גז או נפט). המכונית החשמלית לא יוצרת פליטות מצינור הפליטה שלה, אבל יוצרת פליטות בתחנת הכוח המייצרת חשמל עבורה. הפליטות בתחנות הכוח, כתוצאה מהפעלת מכוניות חשמליות (כלומר ייצור החשמל לטעינתן) אינן נופלות במאום, מבחינה כמותית, מהפליטות של מכונית הבנזין, ואף עולות עליהן במקרים רבים. בנוסף, המכונית החשמלית כבדה יותר כי היא עמוסה בכ 300 עד 600 ק"ג, משקל הבטריות, מעבר למשקל של מכונית בנזין. לכן מכונית חשמלית זקוקה ליותר אנרגיה.


וזה לא הכול. אם אכן יתווספו מיליוני מכוניות חשמליות יהיה גידול גדול בצריכת החשמל. אין ארוחות חינם, מישהו צריך לספק חשמל למכוניות החשמליות העתידיות – מאיפה חשמל? התכניות הירוקות מדברות בו זמנית על מעבר לרכב חשמלי ועל מעבר למקורות חשמל מתחדשים (שמש ורוח). המעבר לחשמל משמש ורוח אינו מתרחש, כי הוא לא אפשרי, ובתנאים אלה אין כול ערך למכוניות החשמליות.

עתיד של מחסור בחשמל: דבר אחד מסתמן בבירור: הלובי הירוק לוחץ לסגירת תחנות כוח פחמיות, גזיות או גרעיניות. תחנות רבות (לרוב ישנות) נסגרות בקצב מוגבר בעולם. בו בזמן מערימים קשיים להקמת תחנות כוח חדשות תחת אלו שנסגרו. הקמת תחנות גרעיניות או פחמיות בלתי אפשרית לחלוטין במדינות המערב, והקמת תחנות גזיות נתקלת בקשיים רבים, הכשלה סביבתית מכוונת, הפגנות נגד ובג"צים כי פחם או גז זה "פויה". כמות כושר הייצור החדש (מלבד הרוח והשמש התזזיתיים) אינו מכסה את אשר נגרע כתוצאה מהסגירות. כבר היום ייצור החשמל בירידה, הרזרבות התפעוליות נשחקות, ותקריות של ניתוקי זרם מחמת מחסור בכושר ייצור, או "כמעט ניתוקים" שנמנעים על ידי צעדי חירום – הולכים וגדלים. על פי המגמה של היום אנו צועדים בבירור לתקופת מחסור וקיצוב בחשמל וניתוקי זרם תכופים. אשליות ירוקות על אנרגיה מתחדשת מחמירות את הבעיה ולא פותרות אותה. לתוך מצב קיים זה של מחסור בחשמל מטילים פצצה של הגדלת הצריכה בעשרות אחוזים על ידי עשרות מיליוני מכוניות חשמליות! (וגם על ידי מעבר לחימום בתים בחשמל, במקום חימום בנפט). בקיצור: המחסור בחשמל (שכרגע הוא רק בראשיתו) הוא עוד גורם שיחסל בוודאות כול סיכוי למעבר למכוניות חשמליות.

יש גם בעיה משנית של כושר הולכה בשכונות מגורים. רשת החשמל אינה בנויה לקלוט אלפי מכוניות חשמליות שינסו לטעון את המצברים בו זמנית, בלילה. אין כושר הולכה בנפח מספיק. יצטרכו לבנות קווי הולכה נוספים עם שנאים נוספים – השקעה רצינית בתשתיות שלא מתוכננת, לא מתוקצבת ולא מתרחשת. גם תשתיות טעינה ציבוריות – תחנות דלק של מכוניות חשמליות – קיימות מעט מאד, ובנייתן סיפור יקר ומסובך. אם כול מכונית צמודה לעמדת הטעינה שלה חצי שעה או שעה  (זמן טעינה טיפוסי), יצטרכו לבנות מאות עמדות בכול תחנה כדי שמכוניות לא יתקעו ללא עמדה פנויה. זה קשה, זה מסובך... זה לא קיים.
לבסוף: גולת הכותרת של הבלוף היא שמכונית חשמלית חדשה כבר פלטה, לפני שעלתה על הכביש, כמות פליטות יותר גדולה מאשר צפויה מכונית הבנזין לפלוט ב 50 אלף הק"מ הראשונים שלה. איך זה? כי צריך לחשב את הפליטות לכול אורך החיים. הפליטות נוצרו בתהליך ייצור המכונית החשמלית. בפליטות בתהליך הייצור של המכונית גופה אין הבדל בין מכונית בנזין למכונית חשמלית – שתיהן דומות במבנה. ההבדל הגדול הוא במצברים שיש במכונית חשמלית ואין בבנזין. המצברים שוקלים כ 300-600 ק"ג, תהליך הייצור הוא מסובך, יקר וצורך הרבה אנרגיה, הוא כרוך בכריה, הובלה וזיקוק בטמפרטורה גבוהה של ליתיום וקדמיום, ובנייה או הרכבה של תאי המצבר עצמו. התהליך הצורך אנרגיה - יוצר הרבה פליטות. מחקר אחד, של מכון שוודי, טוען שבמקרים רבים המכונית החשמלית יוצרת יותר פליטות (לאורך כול חייה) ממכונית בנזין. מחקר אחר, של המחנה הירוק, טוען שהמחקר הראשון טועה, והמכונית החשמלית כן חוסכת פליטות, אולי20% אולי 30% או אפילו 50% מהפליטות (בהשוואה למכונית בנזין או דיזל רגילה).


בין אם כך או כך, המכונית החשמלית רחוקה מאד מ"אפס פליטות" (לפי שתי הגרסאות) – וההנחה שהיא תסייע להשיג את היעד הנכסף של "אפס פליטות" ותציל את כדור הארץ לא נכונה. עוד אחד ממסכת הטעויות הארוכה שבה הירוקים מרמים את עצמם ואותנו. הקיום והייצור של המכונית החשמלית (כמו כול דבר אחר) תלוי בקיומה של תשתית איתנה של אנרגיה זמינה, אמינה ורציפה בכמויות גדולות ומחיר בר-השגה – דהיינו תשתית של אנרגיה פוסילית.

המכונית החשמלית היא עוד אחד בשורה של רעיונות בלתי מציאותיים ובלתי אפשריים שהאידאולוגיה הירוקה מנסה לכפות בכוח. היא עוד דבר שגורם נזק כלכלי וסביבתי לאנושות, ללא שום תועלת ועל כן נועד לכישלון מחלט.

יעקב


 



15 בספטמבר 2019

האוטופיה של המכונית החשמלית


כבר כשני עשורים מדברים "הנה, הנה היא כאן! המכונית של העתיד! המכונית החשמלית!!! המושיעה של העולם!". אלו אשליות של הפנטזיונרים הירוקים. מכונית חשמלית היא לא מוצר היא אשליה, בדיוק כמו חשמל סולארי. אין דבר כזה! ליתר דיוק: זה מוצר שולי, שאין בו הרבה תועלת ממשית - או - אם תרצו - מוצר אידאולוגי (להבדיל ממוצר ממשי).

תאמרו: "יעקב, איך אתה מעז לאמור דבר כזה? כול יצרן גדול שמכבד עצמו השקיע מיליארדים בפיתוח מכוניות חשמליות, עשרות דגמים קיימים ונמכרים, מיליוני מכוניות חשמליות כבר מסתובבות על הכבישים. כול זה אשליה? כולם מטורפים?" כן! זה בלוף. אסביר.
המכונית החשמלית היא לא המכונית של העתיד אלא של העבר. כבר באמצע המאה ה 19 נבנו ונמכרו מכוניות חשמליות רבות באירופה וארה"ב (בין השאר על ידי פרדיננד פורשה בגרמניה). המכוניות החשמליות נעלמו בשנות ה 1910 מפני שנדחקו על ידי מכוניות עם מנוע בנזין שהן מוצר יותר טוב. הבטריה (המצבר) - מרכיב יסודי במכונית החשמלית - הייתה כבדה ויקרה אז, טווח הנסיעה היה מוגבל והטעינה שלה (התדלוק) ארכה זמן רב. בטריות הליתיום המודרניות הן יותר טובות בהרבה מבטריות העופרת של המאה ה 20-19 או הניקל-קדמיום של סוף המאה ה 20, אבל הן עדיין כבדות, יקרות, בעלות יכולת מוגבלת וזמן טעינה ארוך. לכן - היום, כמו אז, מכונית הבנזין היא מוצר יותר טוב, יותר זול, יותר אמין ונוח, ולכן מוצר שנותן מענה טוב לצרכי הניידות של האנשים, והאנשים מעדיפים. מכונית חשמלית זה דבר שאינו יותר טוב לצרכי האנשים ולכן לא נחוץ (למי שיש מכונית בנזין) ואנשים לא יקנו אם לא יכריחו אותם בכוח. כלומר: מכונית חשמלית אינה מוצר מפני שאין לה שוק טבעי.

הבעיה של המכונית הרגילה היא שהיא זקוקה לבנזין (או סולר-דיזל) כלומר לנפט. רעיון המכונית החשמלית קם לתחייה כול פעם שיש משבר נפט. ככה קרה בשנות ה 1970-80 כאשר ממשלת קליפורניה הטילה חובה על היצרנים למכור כמות מסוימת של מכוניות חשמליות. התכנית הזאת והמכונית חשמלית ההיא מתו כאשר המשבר חלף והחובה הממשלתית בוטלה. המשבר הבא היה בערך בשנת 2008 כאשר מחיר הנפט עלה עד כ 150 דולר לחבית וכול המומחים זעקו "פיק אויל"  (peak oil)- כלומר "געוואלד, אזל הנפט, נישטו, אין יותר נפט במעמקי האדמה, חייבים למצוא תחליפים!" אז בערך החלו לפתח ברצינות את המכוניות החשמליות של היום ובמהרה החלו לעבור לבטריות ליתיום חדשות. אלא שגם בהלה זו הייתה בהלת שווא. יש נפט וגז בלי סוף בבטן האדמה, ב"ה, וטכנולוגיות חדשות מאפשרות להפיק כמה שרוצים. מחירי הנפט ירדו חזרה עד כדי 50-60 דולר לחבית. המכונית החשמלית עמדה למות עוד פעם לולא הצילה אותה הפעם ההיסטריה האקלימית.

ייצרני הרכב הגרמניים השקיעו לאחרונה, בפיתוח מכוניות חשמליות, כ 30 מיליארד אירו, והציגו ביריד הרכב הגדול בפרנקפורט 19 דגמים חדשים. הבעיה ? אין קונים. זה לא פלא - המחיר של מכונית חשמלית e-golf של פולקסוואגן, למשל, הוא כ 36 אלף אירו (לפני סובסידיות) בעוד מחיר מכונית בנזין דומה הוא כ 24 אלף בלבד - ומכונית הבנזין נותנת שרות יותר טוב (ללא המתנות ארוכות לטעינה). בסוף 2018 היו בגרמניה 420 אלף מכוניות חשמליות לעומת צי כולל של 47 מיליון מכוניות (פחות מ 1%).
אז - אם אין קונים למה משקיעות החברות סכומי עתק בפיתוח וייצור המכוניות? מה, הם אידיוטים? לא. הם משקיעים כי מכריחים אותם, כלומר הממשלות מאלצות אותם להציע מכוניות חשמליות. בשנת 2020 יכנס לתוקף חוק כלל אירופי המאלץ את היצרניות להשיג רמת פליטות של לא יותר מ 95 גרם פד"ח לק"מ כממוצע לכול צי הרכב של כול יצרן. לצורך השוואה: מכונית בנזין משפחתית רגילה פולטת כ 120 ג' פד"ח לק"מ. רמה של 95 גרם לא ניתן להשיג ללא נתח ניכר של מכוניות חשמליות בצי הרכב. כלומר – המכוניות החשמליות שפותחו ויוצרו לא יוצרו משיקולים טבעיים-כלכליים (כי זה מוצר טוב שיש לו שוק ויכול להכניס רווחים) אלא משיקולים רגולטוריים – פקודה מלמעלה – מהממשלות. איזה טעם יש לתת פקודה לייצור מכונית חשמלית שאין לה ביקוש – כלומר אין לה שוק? אין טעם, זה הגיון ממשלתי. אבל לממשלה קל יותר לכפות רצונה על יצרני המכוניות (באמצעות תקנות סתומות כמו 95 ג' דבר שאדם רגיל לא מבין כלומר – בדרכי עקלתון, דרכי סתר ורמייה.). קשה להם לכפות את רצונם על המוני הצרכנים, רוכשי המכוניות. קשה להם לאסור או להגביל ייצור ומכירה של מכוניות בנזין. האנשים עלולים להתמרד ולהעיף את "ההנהגה העליונה" מהשלטון בבחירות. מנהיגי מערב אירופה מבטיחים גבוהה, גבוהה איסור ייצור מכוניות בנזין, אי שם ב 2025 או 2030 או 2040, כלומר – מבטיחים הבטחות ריקות וחסרות שחר לעתיד הרחוק שאינו בשליטתם, העיקר לא לסכן את הכיסא הפוליטי כעת.

מנהיגי סין פטורים מדאגות פוליטיות כאלה, אצלם אין בחירות ורצונם של האנשים לא חשוב, ולא קובע. הם יודעים "מה צריך" וכופים זאת. הם הנהיגו מגבלה על מכירת מכוניות בנזין (או סולר) ב 8 ערים גדולות – בטענה שהדבר נחוץ כדי להילחם בזיהום האוויר ובפקקים, שהיא באמת בעיה גדולה. לא חשוב שעיקר זיהום האוויר נגרם על ידי תחנות כוח ישנות, בתי חרושת, ומכוניות ישנות שנבנו בזמנו ללא מסננים, וללא דאגה לסביבה, ולא על ידי מכוניות חדשות שהן נקיות יחסית. באחת הערים אלה היה (לדוגמה) ביקוש ל 80 אלף מכוניות חדשות, אך השלטונות הנפיקו, בהגרלה רק 20 אלף רישיונות למכוניות בנזין. שאר המבקשים יכלו לקנות מכונית חשמלית או כלום. בקיצור: סין הטילה איסור (חלקי) על מכירת מכוניות בנזין.  בסין יש כ 320 מיליון מכוניות, פחות מ 1% חשמליות. הם מתקשים לאכוף תקנות קיימות נגד זיהום אוויר למכוניות – כי אין מספיק פקחים, ואלה שיש מקבלים שוחד ומעלימים עין. העיקר שהם אוסרים חלקית קניית מכוניות חדשות....  בפקין (בייג'ין) למשל, יש צורך ברישיון לקניית אוטו חדש, כ 4 מיליון ביקשו רישיון השנה אך רק 100 אלף רישיונות נמכרו, מחציתם למכונית בנזין ומחציתם למכונית חשמלית. אזרח נאלץ להמתין עד 10 שנים לקבלת אישור לקניית מכונית... (מזכיר את ההמתנה להתקנת טלפון בארץ... גם שם פרוטקציה עוזרת...). כעת, כשיש האטה בכלכלה וקיטון במכירת מכוניות, הם שוקלים להקל את המגבלה כדי לעודד צמיחה. מדיניות הפכפכה ומפוקפקת. העיקר שהם יודעים "מה צריך" ופועלים בשיטת הכפייה מלמעלה.
בארצות המערב (וגם בסין) ניסו את שיטת ה"גזר" – שיטת הסובסידיות – כדי לעודד קניית מכוניות חשמליות. בארה"ב נתנו סובסידיות של 7500 דולר במזומן לכול מכונית חשמלית (שנקנתה, בהכרח, על ידי העשירים). בנורבגיה – הארץ בה כמחצית המכוניות הנמכרות הן חשמליות, הסובסידיה עומדת על 50% מערך המכונית. כשמנסים לבטל או להקטין את הסובסידיות נפסקות המכירות. אי אפשר לבנות כלכלה ומוצר המוני על סובסידיה. כול עוד מספר המכוניות החשמליות היה זניח, אפשר היה לסבסד (על חשבון קוני מכוניות הבנזין), משגדל המספר – כבר אי אפשר – אין מספיק כסף. מכונית חשמלית אינו מוצר שעומד בזכות עצמו, הוא קיים רק כול עוד דוחפים אותו מלמעלה עם צווים וסובסידיות.

בעיה נוספת היא הרווחיות של יצרני הרכב. יצרני הרכב (כולל טסלה) מוכרים את כול המכוניות החשמליות וההיברידיות שהם מיצרים במחירי הפסד, למרות המחיר הגבוה לצרכן. הבטריות יקרות מאד – הן עולות בערך כמו המכונית כולה. למה היצרניות עושות זאת? כי הן לא רוצות לפספס את "מכונית העתיד", כי הממשלות מכריחות אותן, כי הן חושבות שמחיר הבטריות יירד בעתיד, כי הן נתפסות להיסטריה ההמונית, כי הן טועות.  אינני יודע. כול עוד מספר המכוניות החשמליות קטן מאד – הן מכסות את ההפסדים מרווחי רכב הבנזין. אבל אי אפשר לבנות תעשייה שלמה על הפסדים!

מנכ"ל פולקסוואגן אמר: "ההיסטריה האקלימית הורסת את תעשיית הרכב הגרמנית", התעשייה הגדולה בגרמניה המעסיקה 830,000 עובדים. ההיסטריה של החקיקה האבסורדית של האיחוד האירופי והמחאות והטרדות הבלתי פוסקות של הפעילים הירוקים.

לבסוף: הנימוק המנצח: המכונית החשמלית היא "אפס פליטות" פד"ח – zero emissions – היא הכרחית כדי להשיג את היעדים האקלימיים הנכספים (אפס פליטות עד 2050). היא הכרחית כדי להציל את כדור הארץ מהתחממות גלובאלית נוראית. שום מחיר לא גבוה מדי למען מטרה נעלה זו! יפה. אלא שגם זה בלוף או שקר ירוק. הן אינן "אפס פליטות" בכלל, ולפעמים הן מייצרות אפילו יותר פליטות ממכונית בנזין. הייתכן?? כן. אסביר זאת בפוסט הבא.

יעקב













12 בספטמבר 2019

המטיף הלאומי מכה שוב


המטיף הירוק הלאומי, פרופ' עדי וולפסון, מכה שוב. תחת הכותרת היומרנית "ליישם מה שבן גוריון הבין מזמן" הוא קורא, כרגיל, להגביר את השימוש באנרגיות "ירוקות" – במקרה שלנו – לוחות שמש.
הוא מתחיל: " למה אנרגיה? כיוון שהיא שם נרדף לחיים; כיוון שהיא קשורה בכל והכל קשור בה" נכון מאד. ובלי אנרגיה אין חיים. הוא ממשיך: "אנרגיה היא משאב הכרחי לקיום ולשגשוג של החברה האנושית. מקורות האנרגיה רבים ומגוונים, ממקורות מתכלים, ובהם דלקים מאובנים, ועד אנרגיה מתחדשת, כגון אנרגית שמש ורוח, והם משמשים לייצור של חשמל, חום ודלקים"  (הדגשה שלי).  שוב נכון ואחזור על זה: אנרגיה הכרחית לקיום ושגשוג החברה האנושית. כאן לפחות לא נסחף פרופ' וולפסון אחרי חובקי עצים חולמניים אידיאליסטיים, אוטופיים ומנותקים מהמציאות הקוראים ל"אורח חיים חדש – והגמלות מההתמכרות לאנרגיה" – ויש רבים מאד כאלה (כולל וולפסון עצמו – אישיותו חצויה בקטע זה).

היכן שוולפסון טועה הוא כאשר הוא מזכיר בנשימה אחת – כמקורות אנרגיה של האנושות – את הדלקים הפחמיים (פחם, נפט וגז) והמקורות הירוקים – שמש ורוח. הם לא באותה קטגוריה. בזמן שהפחמיים מספקים את כול האנרגיה החיונית לקיום האנושות, בכמות הדרושה – הרי שמש ורוח אינם מסוגלים לספק את האנרגיה בכמות הדרושה – ולכן – האזכור שלהם בנשימה אחת כמקורות אנרגיה שווי ערך כביכול הוא מטעה. שמש ורוח הם אשליה, הם מספקים כמויות קטנות מאד של אנרגיה, והם רחוקים מאד, מאד מלהיות מסוגלים לספק את האנרגיה שחיונית לקיום האנושות. אחרי 20 שנה של פיתוח עולמי מואץ, השקעת כספים אין סופית (4 טריליארד דולר ויותר) והקמה של מאות מיליונים של לוחות שמש ומאות אלפים של טורבינות רוח – מספקים השמש והרוח אולי 2% מצריכת האנרגיה העולמית. הם לא מסוגלים ליותר – כי השמש מפיקה חשמל כ 20% מהזמן והרוח רק כ 30%. לא חשוב כמה מתקני שמש ורוח יקימו – הם לעולם לא יספקו אחוזים משמעותיים מצריכת האנרגיה לנו. הם בגדר ברכה לבטלה, או שחקן שולי במקרה הטוב. צריכת האנרגיה ופליטות הפד"ח העולמיות  ממשיכות לעלות – וכול מאות מיליוני המתקנים של השמש והרוח שהותקנו בעלות גדולה לא הקטינו את הפליטות בכלום, וגם לא ישפיעו בעתיד....

ממשיך וולפסון: "הממשלה הבאה גם תצטרך לקחת אחריות לגבי ההשלכות הגלובליות של שימוש מקומי באנרגיה." זוהי שטות מוחלטת. אין שום "השלכות גלובאליות" למדיניות האנרגיה של ישראל. ישראל בלתי רלוונטית, מבחינה כמותית, ביחס לעולם כולו. עלינו לעשות מה שטוב לישראל ולא להיגרר אחרי אידאולוגיות עולמיות נפוצות אך חסרות שחר.
וולפסון אומר שאחוז החשמל (שימו לב – לא אחוז האנרגיה אלא אחוז החשמל – חשמל הוא אצלנו אולי חצי מהאנרגיה הכוללת) אחוז החשמל שמופק משמש עמד על 3% בשנת 2017 וזה נמוך מדי. למה נמוך מדי? 5% יותר טוב? למה? ההנחה של וולפסון היא שכמה שיותר – יותר טוב (ויעלה כמה שיעלה). הנחה אידאולוגית לקוחה מתחושות בטן ללא ייסוד במציאות. לא משנה בכלל כמה חשמל יופק מהשמש – 3%, 5% או 8% או אפילו 17% (ה"יעד" לשנת 2030). אין זה משנה כלום. לא מבחינת פליטות פד"ח, לא מבחינת איכות האוויר ולא משום בחינה אחרת. הכמות קטנה מכדי להשפיע. תבינו: השמש לא מסוגלת להפיק את כול החשמל שלנו, ולעולם לא תהיה מסוגלת. גם לא חצי או רבע. אז מה זה משנה אם ההפקה היא 5% או 8% (שזה אולי אפשרי)? בינתיים השמש היא רק בזבוז כסף, כי המתקנים הרבים שכבר הותקנו (והמגיעים בקושי ל 3% מהחשמל למרות מספרם הרב) עולים הון תועפות, כי הם פועלים במחירים מסובסדים, מחירים לעיתים פי 2 או 3 ממחיר חשמל רגיל, המובטחים ל 20 שנה. מתקני השמש עולים לאזרח ישראל, היום (3% מהחשמל) בתוספת של מעל מיליארד שקל לשנה, ל 20 שנה, לחשבונות החשמל  שלנו (תוספת של אולי 400 ₪ לשנה לכול משפחה).

עוד טוען וולפסון שגילוי הגז אצלנו מאיים על פיתוח האנרגיה הסולארית. לא נכון. הבעיה עם האנרגיה הסולארית היא הבעיה המהותית: הכמות הקטנה מאד של אנרגיה שמתקנים סולאריים מסוגלים להפיק, ורק בזמנים קצובים (20% מהזמן). לא קשור לגז. הגז מחליף פחם ונפט מיובאים – והוא לכן ברכה נטו, וברכה גדולה. לא רק שהוא "שלנו" – זול יותר ומייצר הכנסות – הוא גם נקי הרבה יותר – מייצר 50% פחות זיהום מהפחם או הנפט המיובאים. הברירה אינה בין גז לסולארי – הברירה היא בין גז נקי "שלנו" לבין פחם ונפט מיובאים. נכון – גם הגז יוצר זיהום, אבל הרבה פחות מתחליפיו – הפחם והנפט.

מוסיף וולפסון: "בעוד שבמדינות שונות בעולם החליטו על הפסקת החיפושים של גז ונפט, מדינת ישראל ממשיכה להוציא רישיונות ולחלום להיות מעצמת דלקים מאובנים". הלוואי שזה היה נכון וסיפקנו כול צרכינו באנרגיה ממקורות עצמיים. בינתיים אצלנו מערימים חבריו של וולפסון (עסקנים ירוקים) קשיים על פיתוח מקורות אנרגיה, עם הפגנות ובג"צים.  הם מאמינים שאפשר בלי אנרגיה... לפחות וולפסון לא טוען ככה... שוב, שיהיה ברור: הברירה (בחיפושי נפט) אינה בין אנרגיה "מלוכלכת" ואנרגיה "נקיה". אנרגיה "נקיה" היא אשליה. הברירה היא בין נפט וגז שלנו, לבין נפט ופחם מיובאים (עם דרגת זיהום גבוהה יותר). יש מדינות מעטות בעולם (צרפת, מדינת ניו יורק) שאוסרות קידוחי גז. אבל חלילה לנו להעתיק כול שטות שבעולם ואם הם מטורפים שיורים לעצמם ברגל, חלילה לנו לחקות אותם.

אומר וולפסון: "אזרחי העולם המערבי והמדינות המפותחות, וביניהם גם אזרחי מדינת ישראל, מכורים לאנרגיה" נכון. ומכורים גם למזון ומים... אנרגיה היא מצרך חיוני בדיוק כמו מזון, ובלי אנרגיה אין מזון ואין מים ואין כלכלה ואין חיים. זה לא עניין של "מכורים" – כמו "מכורים לסמים". מסמים אפשר להיגמל, ורק מרוויחים מכך. מאנרגיה אי אפשר להיגמל – כי מחסור באנרגיה פירושו מוות. ולא רק "אזרחי העולם המערבי",  גם אזרחי המדינות העניות שואפים להתעשר, ולחיות חיים טובים יותר, בעזרת האנרגיה. גם הם "מכורים" לאנרגיה למרות שהם חיים כרגע במחסור ועוני מחפיר בגלל המחסור באנרגיה. להגיד "מכורים לאנרגיה" זו פנייה רגשית ,דמגוגית, זולה. זה כמו להגיד "נפט זה פויה" – סיסמה נפוצה בחוגי הקוקואים.
אינני מתנגד לאנרגיית השמש, השמש יכולה להביא תועלת כולשהי (מועטה מאד) בתחום ייצור החשמל. יתקין כול אחד כמה לוחות שמש שהוא חפץ, לשימוש עצמי או למכירת חשמל לאחרים. אבל חשוב שנבין – לא חשוב כמה לוחות שמש יתקינו – זה לא מקור אנרגיה משמעותי ולא יכול להיות. זו עובדה פיסית, ושום כמות של אידאולוגיה ירוקה או החלטות ממשלה או הטפות של וולפסון אין בכוחם לשנות עובדה זו.

יעקב