דפים

21 ביולי 2018

שיא של 93 שנים



הקיץ נמשך כסדרו, והטמפרטורות בדאלאס, טקסס הגיעו לשיא של 42 מעלות צלסיוס, ושברו שיא של 93 שנים. שלטונות טקסס ממליצים לא להוציא כלבים לטיול היומי לפני שקיעת החמה כי החום של המדרכות והכבישים עלול לשרוף את כפות הרגליים של החמודים.

כלומר: הפעם האחרונה שנרשמו טמפרטורות כול כך גבוהות בדאלאס היה ב .. 1925. אחרי התחממות גלובאלית נוראית של 70 שנה (מאז 1950 בערך) הגיעו הטמפרטורות שוב לרמה שהיו לפני ההתחממות הנוראית, לרמה של 1925....

איננו יודעים בדיוק למה הטמפרטורות ב 1925 היו גבוהות כול כך, בדיוק כפי שאיננו יודעים למה הן חזרו להיות גבוהות היום, ולמה היו יותר נמוכות באמצע. הטמפרטורות הגבוהות (יחסית) של היום אינן יוצאות דופן ואינן חסרות תקדים... (ראו גם גל החום של 1911).

יעקב


20 ביולי 2018

הקוטב הצפוני היה חם יותר ב 6 מעלות בעבר.


שלושה מחקרים חדשים, המתבססים על נתונים חדשים שנאספו באחרונה, מראים שהאזור הארקטי (אזור הקוטב הצפוני) היה חם יותר בכ 6 מעלות לפני כ 9000 שנה, בהשוואה להיום. באותה תקופה ריכוז הפד"ח באטמוספרה היה רק כ 260 חלקים למיליון (בהשוואה ל כ 400 היום). כלומר – ההתחממות התרחשה בלי קשר לפד"ח ולבני האדם, מסיבות טבעיות. הסיבות המדויקות לא ידועות.

המחקר הראשון נערך באיי סוואלברד. החוקרים גילו בחפירות סוג של צדף שלא חי היום באיים בגלל הקור. היום, המקום הכי קרוב בו מצוי הצדף הוא 1000 ק"מ דרומה משם. המסקנה של החוקרים היא שבין 10 ל 9.2 אלף שנה לפני היום היה שם חם יותר ב 6 מעלות מהיום, ולפני 6-8 אלף שנים היה חם חותר ב 4 מעלות. הממצא הזה מחוזק על ידי שרידי צדף אחר, שגם הוא חי רק במים חמים יותר.


חוקרים אחרים, ברטלס ושות', חקרו את המים בוולנברג פיורד, בסוואלברד, וגילו שהמים היו חמים יותר בכ 8-10 מעלות לפני כ 8000 שנה.

מחקר שלישי, של מקפרלין ושות', בדק משקעים מאגמים בצפון מערב גרינלנד. הם מצאו שבתקופת ההולוצן המוקדם (לפני 8 עד 10 אלף שנה) טמפרטורות השיא ביולי היו 4-7 מעלות גבוהות יותר מאשר היום.
התקופות שמדובר עליהן הן תקופות קרובות יחסית לימינו, לא לפני מיליוני שנים אלא לפני אלפים בודדים של שנים, כאשר התנאים לא היו שונים באופן מהותי מהיום. החממיסטים טוענים שהתחממות "מהירה" כמו שמתרחשת בימינו אפשרית רק בגין עליית ריכוזי הפד"ח (ושאר גזי החממה). מחקרים אלה מראים שהיו תנודות יותר גדולות בטמפרטורות בעבר הלא רחוק, שבוודאי לא נגרמו על ידי הפד"ח (שהיה נמוך) אלא על ידי גורמים אחרים, טבעיים (שאינם קשורים לבני האדם). בהחלט אפשרי וגם סביר שלפחות חלק מההתחממות (הלא כול כך גדולה) שמתרחשת בימינו, מקורה באותן סיבות טבעיות שגרמו להתחממות בעבר – סיבות שאינן ידועות לנו עדיין.

יעקב

15 ביולי 2018

קיטורים של קיץ

משנכנס תמוז מקטרין על החום. וואינט מפרסם מאמר על שיאי חום בערים בעולם.
חצי הכדור הצפוני חווה בשבועות האחרונים גל חום מתמשך ובעייתי במיוחד. בארצות הברית, בוויילס, באירלנד, בקווקז ובאיראן נשברו (או לכל הפחות הושוו) שיאי טמפרטורה קיצוניים: ב-28 ביוני, למשל, הגיע המדחום בגלזגו שבסקוטלנד ל-32 מעלות.

העולם גדול, תמיד, בכול שנה, תמצא מקום זה או אחר בו נרשם שיא של טמפרטורות... זאת השגרה של חודש תמוז. אבל, היום חייבים לעטוף את הקיטורים בפטפוטים אופנתיים רגילים והטפות על ההתחממות הגלובאלית.
שיאי טמפרטורה נקודתיים אינם עדות ישירה לשינוי האקלים או אף להתחממות הגלובלית, אך סדרה עקבית של מדידות גבוהות במקומות רבים ועם פיזור גיאוגרפי גדול, כזו שמתחברת לעליות רצופות בטמפרטורה הממוצעת מסביב לגלובוס, מהווה תימוכין נוסף לקונצנזוס המדעי בדבר השפעות הפעילות האנושית על האקלים.

"זאת לא עדות ישירה", נכון, אבל זאת בכול זאת עדות... למה? כי זאת האופנה היום...
בינתיים התברר שכמה מה"שיאים" (בלוס אנג'לס או בסקוטלנד) נובעים ממדידות לא נכונות שהושפעו ממיקום לא תיקני של תחנות מדידה וממנועים שהופעלו בקרבת מקום וחיממו את המכשירים.
ניתוח יותר מפורט מראה שאין ממש בהיסטריה על חום הקיץ, החום הוא רגיל לעונה זו... הנה למשל טמפרטורת המקסימום חודש יוני בניו יורק, משנת 1900 ועד היום:

המגמה הרב שנתית  "שטוחה" – אין עליה בממוצע הטמפרטורות הרב שנתי.
באשר לממוצע העולמי של טמפרטורות חודש יוני שנה זו – אותו רואים למטה – הממוצע הוא 0.21+ מעלות לעומת הממוצע של 1980-2010, דבר שמסמן עלייה קלה, של פחות ממעלה למאה שנים. כן, יש עלייה בטמפרטורות, אבל היא קטנה, ולא יוצאת דופן.

רוצים לשמוע על גל חום אימתני באמת? הנה הסיפור: בחודש יולי 1911 התרחש גל חום נוראי בניו אינגלנד (צפון מזרח ארה"ב). גל החום נמשך 11 יום, אלפים מתו כתוצאה מהחום, ורבים אחרים פשוט השתגעו.
סוסים מתו ברחוב (בקושי היו אז מכוניות), תינוקות מתו בשנתם, האספלט בכבישים רתח והעלה בועות, עלים נשרו מעצים, דשאים התייבשו. אנשים רבים התאבדו מחמת החום. ייתכן וגל החום של 1911 היה אסון הטבע הגדול בהיסטוריה של ניו-אינגלנד, מעריכים שהוא גרם אולי ל 2000 מקרי מוות.
באותם ימים עוד לא היו מזגנים וגם לא מאוררים חשמליים. אנשים יצאו לישון בפרקים ועל המדרכות.

אחרים ליקקו בלוקים של קרח...

כמובן, ב 1911 עוד לא דיברו על התחממות גלובאלית. גם לא על פליטות, כי בני האדם הרשעים עדיין לא הספיקו לפלוט כמויות של פד"ח לאטמוספרה...

יעקב


9 ביולי 2018

טורבינות מזדקנות – סכנת נפשות



מאמר שהתפרסם בעיתון הגרמני די-וולט (משם הצילום למעלה) מתריע נגד סכנת טורבינות הרוח המזדקנות. 
יש בגרמניה כ 30,000 טורבינות ביבשה, שמספקות בערך 15% מהחשמל. ברור שכדי להשיג את היעד הרשמי (המוגדר בחוק) של 100% אנרגיה מתחדשת צריך פי 6 מהכמות הזאת... כול גרמניה מלאה וזרועה בטורבינות ענקיות מאופק עד אופק.
הטורבינה היא מתקן ענקי, היא חדר מכונות בגודל של יותר מקרון רכבת, במשקל 100 טונות, המונף בראש מגדל פלדה בגובה 150-200 מ', והמחובר לפרופלורים שגודל הכנף שלהם כ 100 מ'.



טורבינות הרוח הן למעשה מתקן תעשייתי גדול המונח בראש מגדל. מילא מתקן אחד... אבל מדובר בעשרות אלפי מפלצות כאלה...
כמו כול דבר מזדקנות הטורבינות, וכפופות לבעיות זקנה הן מתפרקות, או נשרפות, או במקרה הטוב מתקלקלות (בלי להתפרק או להישרף) ונשארות תקועות בשמיים. כאשר טורבינה נשרפת או מתפרקת היא מהווה סכנת נפשות לסביבה. יש בה עשרות או מאות ק"ג שמן דליק ומזהם, הן יכולות להצית שריפות קוצים או יער, והפרופלור הענק המתפרק עלול לעוף עשרות מטרים ולפגוע באנשים.
בעיה עם מתקנים אלה היא – שבהיותם חדשים יחסית – אין תקני בטיחות ברורים, אין ביקורת תקופתית למצב הבטיחותי של המתקן, כמו שמקובל בתעשייה.
הטיעון שאלפים או עשרות אלפים של מפלצות כאלה באתר הטבע הבתוליים ביותר (בהם יש רוח חזקה) היא תרומה לטבע, או תרומה לשמירת הסביבה – הוא טיעון מטורף. כיצד שוחרי סביבה יכולים לתמוך במפלצות – נשגב מבינתי. בייחוד שהתועלת מהן אפסית, כמות החשמל שמפיקות קטנה ולא ניתנת לשליטה, כך שהן מפיקות הרבה חשמל בזמן שאין צורך בו (בשעות הלילה), ובנוסף זקוקות לגיבוי מלא – כי 75% מהזמן לא מפיקות כלום.
הלוואי וממשלת ישראל תמנע זיהום נופי ארצנו, פגיעה בטבע ובציפורים ובני אדם, ותאסור הקמת מפלצות חסרות תועלת אלה בישראל.

יעקב


1 ביולי 2018

פתרון מגוחך.

בימים אלה מציינים 30 שנה לעדותו המפורסמת של ד"ר ג'יימס האנסן בקונגרס של ארה"ב שהחלה לגלגל את הבהלה האקלימית. הסיפור ידוע. האנסן וחסידיו בקונגרס בחרו את אחד מימי שיא החום של הקיץ כדי לקיים בו את הדיון, ובנוסף, כדי להמחיש את ההתחממות, חיבלו במזגנים בחדר הדיונים, והנבחרים הנכבדים הזיעו קשות. זה עזר להם לקלוט את המסר על ההתחממות.
ההצגה של האנסן הצליחה, וההיסטריה האקלימית הפכה לאופנה ואובססיה של האנושות... לרגל אירוע זה כותב ד"ר האנסן מאמר מערכת ב"בוסטון גלוב".
בגרף למעלה רואים את הגידול העצום בצריכת האנרגיה העולמית שהחל בערך אחרי תום מלחמת העולם השנייה. הגידול נובע משני דברים: גידול באוכלוסייה, אבל, עוד יותר, גידול ברמת החיים של האוכלוסייה. גם רואים היטב מה זעיר עד זניח החלק של ה"אנרגיות המתחדשות" (שמש ורוח) שכול כך הרבה מדברים עליהן, ומשקיעים בהן, ומפתחים לפחות מאז הסכם קיוטו ב 1997.
על אנרגיות מתחדשות אלה אומר האנסן:

The notion that renewable energies and batteries alone will provide all needed energy is fantastical. It is also a grotesque idea, because of the staggering environmental pollution from mining and material disposal, if all energy was derived from renewables and batteries.

"הרעיון שאנרגיות מתחדשות [שמש ורוח] ובטריות יספקו את כול צרכי האנרגיה הוא פאנטאסיה [חלום לא מציאותי]. הוא גם מגוחך ואבסורדי, בגלל הזיהום הסביבתי האדיר שייגרם מכרייה ומחזור של החומרים".
את זה קולט ד"ר האנסן היטב (בניגוד לחסידיו הירוקים), האנרגיות המתחדשות [שמש ורוח] הן אשליה, הן לא יספקו את צרכי האנרגיה שלנו. מה כן? המקור האחר, היחידי הידוע, שמסוגל לספק כמויות גדולות של אנרגיה, הוא האנרגיה הגרעינית, מציין האנסן. צודק. אבל הוא מתעלם מהנזקים הפוטנציאליים של האנרגיה הגרעינית (קרינה רדיואקטיבית) שעלולים להיות גרועים מהנזקים של האנרגיה הפוסילית (המאובנת – נפט, גז ופחם).
בנוסף יש לו אמונה עיוורת בהטלת מס על דלק פחמי, והחזרת כספי המס לאזרחים. הרעיון של מס על פחם יצור מנגנון ענק של הנדסה חברתית, אבל לא אנגריה... כול אחד והפנטזיות שלו...

יעקב


22 ביוני 2018

הוויכוח האקלימי – תמונה עדכנית


ד"ר ג'ודי קורי הכינה סיכום טוב של מצב הוויכוח האקלימי, אותו היא הולכת להציג בדיון פומבי בנושא בהשתתפות מדענים חממיסטים (ביניהם מייקל מאן). הנה תמצית התמצית שלה:

א. ההסכמה - נקודות שכולם (כמעט) מסכימים: 
1. הייתה התחממות גלובאלית מאז 1880.
2. בני אדם פולטים פד"ח (פחמן דו חמצני) לאטמוספרה. 
3. לפד"ח וגזי חממה אחרים יש השפעה מחממת על האקלים.

ב. המחלוקת - נושאים חשובים בהם יש מחלוקת: 
1. האם ההתחממות נשלטת (או נגרמת בעיקר) על ידי בני האדם (לעומת גורמים טבעיים). 
2. מה שיעור ההתחממות הצפוי במאה ה 21? 
3. האם ההתחממות תהיה מסוכנת? 
4. מה צריך לעשות? כיצד לטפל בבעיה (אם יש)?

אין שום דבר יוצא דופן או פסול במחלוקת מדעית. אדרבא – מחלוקת מדעית מתרחשת כאשר הידע לוקה בחסר, והיא גורם מדרבן להגברת המחקר וצבירת ידע להבהרת המצב.

הסיבות לשינויי האקלים: החממיסטים מניחים שמערכת האקלים היא סטטית ויציבה ומשתנה רק בהשפעת גורמים חיצוניים – במקרה זה הפד"ח. הספקנים חושבים שהאקלים הוא מערכת דינמית מסובכת והשינויים הם בעיקר תוצאה מתופעות מחזוריות טבעיות. שתי הגישות לא בהכרח סותרות. החממיסטים מודים ששינויים טבעיים מתרחשים, הם רק טוענים שהשינויים הטבעיים לכאן ולכאן מתאפסים בסופו של דבר והשפעתם בטלה. חסידי השינוי הטבעי מודים שלפד"ח השפעה מחממת, אבל חושבים ששיעור ההשפעה זעיר ביחס לשינויים הטבעיים.

המחלוקת בין המחנות מתבטאת במסקנה הסופית: הראשונים חושבים שניתן לשלוט על האקלים על ידי שליטה בריכוז הפד"ח, המחנה השני טוען שבני האדם לא יכולים לשלוט ולכוון את האקלים, כלומר הקטנת פליטות הפד"ח תשפיע מעט מאד, אם בכלל, על האקלים.

ד"ר קורי מספרת על עמדתה, שעד שנת 2010 הייתה כעמדת ה"רוב" – כלומר ה IPCC  (פנל בין-ממשלתי לשינויי האקלים בחסות האו"מ), אולם אחרי שטרחה לבדוק את הפרטים בעצמה הפכה לספקנית. ה IPCC  הוקם, והסכמי אקלים נחתמו לפני שהיה ידע מדעי המצדיק זאת. היה לחץ פוליטי כבד על ה IPCC  למצוא צידוק לפעילות האקלימית, ובדוחות שלו משנים 1990, 1995 ו 2001 הוא דיווח על יותר ויותר השפעה של בני אדם על האקלים ללא בסיס מדעי מוצק – אלא ממניעים פוליטיים.

נושא אחר הוא עליית פני האוקיינוסים – שזה הנזק העיקרי שהחממיסטים מתריעים מפניו.


רואים בגרף שעליית פני האוקיינוסים החלה בערך ב 1860 (הרבה לפני שהחלו פליטות הפד"ח האנושיות להיות משמעותיות), שהעלייה היא בערך כ 20 ס"מ למאה שנה, כמו שהיה במאה השנים האחרונות, והעלייה הגדולה בפליטות בין 1950-80 לא גרמה להגברה בקצב עליית פני הים. כלומר: עד כה לא רואים קשר ברור בין עליית פני הים ופליטות הפד"ח.

השאלה העיקרית: באיזו מידה גורמות הפליטות של בני האדם לשינויי האקלים? התשובה הקצרה: "איננו יודעים" כי לא ניתן להפריד בין השפעת הפד"ח לגורמים טבעיים. לדעת ד"ר קורי יש סיכוי כ 50% שפליטות הפד"ח תרמו פחות מ 50% להתחממות שהייתה. (כלומר: איננו יודעים, כול האחוזים האלה הם ניחושים על בסיס הרגשת הבטן).

האם כדאי להקטין את פליטות הפד"ח? בהחלט. למה לא? אבל בלי היסטריה ובלי לגרום נזקים אחרים, שעלולים להיות גרועים מהמחלה. צריך להקטין ככול האפשר את זיהום האוויר (שאיננו פד"ח), צריך להגביר את העמידות שלנו (resilience), כלומר היכולת להסתגל שתלויה בכלכלה חזקה ועשירה. חשוב להבטיח שלכול אחד תהיה גישה לאנרגיה. (מחסור באנרגיה פירושו עוני, סבל ורמת סיכון גבוהה).

לבסוף מתריעה ד"ר קורי נגד "אפקט בית המשוגעים" שנגרם על ידי הוויכוח האקלימי. הוא נגרם על ידי: 
1. בטחון יתר בתיאוריה פשטנית של שינוי האקלים (קרי על ידי פד"ח). 
2. הניסיון לכפות "קונצנזוס" באמצעים פוליטיים ולא מדעיים. 
3. ניסיון להשתיק הבעת דעות שונות בתחום המדע והצעדים הדרושים. 
4. התקפות אישיות לא ענייניות נגד מתנגדי הקונצנזוס.

 ד"ר קורי עצמה אולצה להתפטר ממשרתה כפרופסור (לאקלים) באקדמיה (משרה שנחשבת למשרה לכול החיים) בשל דעותיה הספקניות בנושא האקלים.
עד כאן ד"ר קורי, שדעותיי הושפעו רבות מדעותיה. אני הייתי מסכם כך:
1. אין ביסוס מדעי לנבואות על אסונות אקלימיים בגלל הפד"ח. ההיסטריה האקלימית היא על בסיס רגשי ואידאולוגי, לא מדעי.
2. גם לו היה ממש בנבואות האסון – ה"פתרון" המוצע – לוחות שמש ותחנות רוח – אינו פותר כלום, וההשקעה האדירה בהם היא בזבוז כסף לריק (הגברת העוני) וגם פגיעה בסביבה ובבני האדם.

יעקב



15 ביוני 2018

שגעון ההתייבשות הגיע גם לקליפורניה



קליפורניה סבלה מכמה שנות בצורת די חריפה, עד 2015. קליפורניה שוכנת על גבול המדבר (כמו ישראל) והיא, כללית, ארץ "יבשה" – כלומר לא עשירה במים (בניגוד לאנגליה). גם בקליפורניה יש חקלאות רבת היקף, מבוססת השקיה, הצורכת הרבה מאד מים. לכן, גם שם בוכים על "התייבשות" (בכי אופנתי). מדובר על דרום קליפורניה, בה מתרכזת מרבית האוכלוסייה, בעוד  בחצי הצפוני של המדינה יש מים בשפע...


כרגיל, כולם בוכים בכי אופנתי על "שינויי אקלים". אלא שאין (כמעט) שינויי אקלים, וממוצע המשקעים בקליפורניה לא ירד לאורך זמן. אז מה הבעיה? הבעיה היא – כרגיל – גידול האוכלוסייה ועלייה ברמת החיים, המביאה עלייה בצריכת המים. היום מתקלחים פעמיים שלוש ביום ולא פעם בשבוע כמו בעבר הרחוק...יש גם ריכוז של אוכלוסייה בערים, וגם גידול בחקלאות בהשקייה. הדברים האלה מחייבים בנייה של תשתיות נרחבות לאספקת מים. כבר אי אפשר, כמו בעבר, לקדוח באר בחצר האחורית ולשאוב ממנה כול מה שצריכים. כעת צריך לבנות סכרים, מאגרים ענקיים, מערכת שאיבה, צנרת הולכה ומכוני טיהור.  העדר, או פיגור, בתשתיות היא הבעיה בתחום המים, ולא האקלים...

יש בקליפורניה הרבה נהרות, וגם כמות גדולה של מים הנוצרת מהפשרת השלגים, הבעיה העיקרית היא שכול המים האלה נשפכים לים. מה שנחוץ הוא לבנות סכרים ומאגרים ללכידת המים לצורך ניצולם לאורך כול השנה, לפני שהם נשפכים לים.

עד שנות ה 1960 ידעו בקליפורניה לבנות סכרים ומאגרים. כך נבנה, למשל, מאגר סט-לואיס, המכיל כ 2.5 מיליארד מ"ק מים, תוך חמש שנים, בין 1963-68. היום הדבר לא אפשרי. הרגולציה הסביבתית המקיפה חוסמת כול אפשרות של בניית סכרים ומאגרים. לכול פרויקט נדרשים אינסוף דוחות על השפעה על הסביבה, שלוקחים שנים להשלמה, אח"כ יש תהליך הבדיקה והנפקת האישורים (שלא מנפיקים), ולבסוף תביעות משפטיות על כול צעד ושעל נגד כול התקדמות. בקיצור: הרגולציה הכבדה, הבירוקרטיה, וקיצוניות סביבתית חוסמים כל פרויקט אגירה גדול.

כעת יש הצעות לשני מאגרים גדולים (ועוד קטנים יותר), אחד הוא מאגר סייטס ממערב לנהר הסקרמנטו, בעל קיבולת של כ 2.4 מיליארד מ"ק, והאחר – הרחבה של מאגר בעמק סן-ג'ואכין בקיבול כ 1.5 מיליארד מ"ק. כדי להעריך את הגודל – שני המאגרים האלה לבד מסוגלים לספק חלק גדול מכול צריכת המים הביתית של כול תושבי קליפורניה, שהיא בערך 5 מיליארד מ"ק לשנה. אבל, בגלל התסבוכת בתהליך האישורים מעריכים מגישי ההצעות שניתן יהיה להשלים את המאגרים רק בין השנים 2029-33 (11 עד 15 שנה מהיום – בדרך כלל, במציאות, הזמן הזה מתארך פי שניים). גם העלויות עולות בהתאם. מעריכים שעלות הפרויקטים החדשים תהיה גדולה פי 7 מעלות של מאגר סט-לואיס שהושלם ב1968 וגודלו דומה.

לפני כמה שנים העבירו תושבי קליפורניה המודאגים חוק, במשאל עם, המחייב את ממשלת קליפורניה לבנות מאגרי מים. ממשלת קליפורניה התעלמה ממשאל העם ולא בנתה דבר, עד היום. הקמה של סכרים ומאגרים גדולים הפכה לבלתי אפשרית בשל עודף רגולציה והתנגדות של ארגוני הסביבה, המתנגדים נמרצות לכול פרויקט פיתוח גדול בכול תחום (כבישים, בתי זיקוק, מפעלים, שכונות חדשות וכו'). אין בקליפורניה בעיה של מחסור במים, יש בעיה של שיתוק מוחין רגולטיבי שלא מאפשר בניית תשתיות נחוצות.

גם אצלנו אין בעיה של מחסור במים, אומר צור שיזף. כמות המשקעים בארץ לא קטנה בשנים האחרונות. יורדים בארץ מספיק גשמים, כדי לספק כול צריכתנו ויותר. הבעיה, גם כאן, שהמים נשפכים לים. צריך ללכוד אותם ולצבור אותם במאגרי המים הטבעיים, התת קרקעיים (האקוויפרים), הקיימים. דרושים פרויקטים ללכידת מי שיטפונות והחדרתם לתוך המאגרים תת קרקעיים. מאגרים עיליים פחות יעילים בגלל ההתאדות הגדולה באקלים שלנו. בקיצור: אין בעיה של מחסור במים – יש בעיה של מחסור בתשתיות הנדסיות לניצול המים הקיימים. גם אצלנו מצאו שקל לצאת במסע יחסי ציבור עם שלטי חוצות ותקציבים למשרדי פרסום מקורבים לפוליטיקאים. אז, במקום לבנות תשתיות – מתבכיינים על "שינויי האקלים" (שאין בהם ממש) ועוסקים בהטפת מוסר ("חסכו במים!").

יעקב


29 במאי 2018

סיכון לאי שפיות.


אין סוף לתופעות ודברים שהחממיסטים מייחסים לבייבי שלהם – ההתחממות הגלובאלית / שינויי האקלים. (זה האחרון הוא המונח שבאופנה כרגע). דבר אחד בטוח: ההתחממות הגלובאלית גורמת לאנשים נורמליים לכאורה לאבד את שפיות דעתם.

ככה, למשל, פרסם המשרד לאיכות הסביבה הממשלתי, של ממשלת בריטניה, דוח הקובע שבבריטניה צפוי מחסור במים. מחסור במים! בבריטניה! (מה הם חושבים שהם בישראל ???). כול מי שמבקר בבריטניה חייב להצטייד היטב במטריות ושכמיות היות וקשה לעבור יום בבריטניה בלי גשם. אבל – חכמי איכות הסביבה (אנשים רציניים ונורמליים לכאורה) צופים מחסור במים! הכול בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית.
"בריטניה צפויה למחסור במים החל משנת 2050, אם לא יינקטו צעדים לצמצום הצריכה והבזבוזים" אומר הדו"ח.

כלומר, כמו אצלנו, צריך להטיף לחסכון במים. הסוכנות הממשלתית לאיכות הסביבה ממליצה שאנשים יקבעו לעצמם יעדי צמצום צריכה אישיים, ולהשתמש במים בצורה "חכמה" בבתים. היא ממליצה שאנשים ייכנסו למשטר מים, ובעזרת משמעת עצמית של ברזל יורידו את הצריכה הממוצעת מ 140 ליטר לאדם, ליום, ל 100 ליטר בלבד.

בבריטניה משתמשים בכ 9500 מיליון קוב מים בשנה, 55% לשימוש ביתי ותעשייתי ו 27% לקירור תחנות כוח. מהרבה אגמים, נהרות ומאגרים תת קרקעיים יש שאיבת יתר, לדברי הנייר. כמובן, שאיבת היתר, אם קיימת, היא בדרום, באזורים מאוכלסים. בצפון יש מים בלי סוף. יכול להיות שהם צריכים מוביל מים ארצי....
הם מודים שגם לפי המודלים האקלימיים החממיסטים לא צפויה ירידה במשקעים בבריטניה...

הרעיון שבבריטניה יש מחסור במים הוא אבסורדי לחלוטין, ויכול לצוץ רק במוח שנפגע קשות (נמס) מההתחממות הגלובאלית. הנכון הוא שגידול האוכלוסייה וההצטופפות בערים גדולות דורש תשתיות מים (ושאר תשתיות) מתאימות. צריך לבנות מאגרים, צנרת, מכוני טיהור למי שתייה, וכול התשתיות הדרושות לאספקת צרכי אוכלוסייה גדולה. ייתכן ויהיה צורך להעביר מים מהצפון לדרום. אם לא יהיו תשתיות יחסרו מים בברזים, אבל מחסור במים כללי בבריטניה – זה רעיון מצחיק.

Even low population growth and modest climate change "suggest significant water supply deficits by the 2050s, particularly in the South East"

האזכור של שינויי האקלים הוא עוד סימן לשיגעון האופנתי היום, כשאתה לא יכול לכתוב שום דבר בלי להזכיר ולציין את המילים האלה. הם מציינים בעצמם שלא צפוי קיטון המשקעים – אז בשביל מה לציין "שינויי אקלים"?? כי זה אופנתי...

אז תזכרו, כאשר אתם נוסעים ללונדון קחו עמכם מטריות ושכמיות ומימיות...

יעקב