אירועי קיצון והנדסת תודעה

ד"ר עמית קני

הנדסת תודעה היא נושא שעלה לסדר היום מאז פרסום ספרו של חנן עמיאור, הסדנה להנדסת תודעה". בקצרה, מדובר בדיווח מוטה, לעיתים שקרי, תוך בחירה של מילים בעלות אופי שיפוטי, על־מנת להטות את דעת הקהל ולהשפיע על התנהלות פוליטית. למען הסר ספק, במילים התנהלות פוליטית מדובר בכל מה שקשור לחקיקה, תקינה, או פעולות של רשויות המדינה. הנדסת תודעה מגיע גם דרך נושאים שצרכן החדשות כלל לא ער לקשר שלהם לפוליטיקה. לדוגמה, דיווח על מזג האוויר.

לאחרונה התפרסם בידיעות אחרונות דיווח: 'מנהל השירות המטאורולוגי ד"ר עמיר גבעתי מסר כי נרשם שיא גשם חדש בישראל, עם כמות של 196 מ"מ שנמדדה הבוקר בזיכרון יעקב תוך ארבע שעות בלבד. "מדובר בשיא של כל הזמנים בישראל", הסביר גבעתי.'

פרופסור מיכה קליין מיהר להגיב בפוסט בבלוג הירוק והביא נתונים וקישור למאגר הנתונים של השירות המטאורולוגי על־מנת להראות שלא כצעקתה. כמויות הגשם ועוצמתו לא היו חריגים במאה השנים האחרונות.

ניר סתיו, מנהל השירות המטאורולוגי לשעבר, לזמן קצר, לא נשאר חייב. הוא פרסם תגובה ארוכה בזו הלשון:

'מיכה קליין טועה ומטעה. עוצמת גשם של 49 מ״מ בשעה אינה נדירה כאשר מדובר על פרק זמן של 5 דקות, אבל ככל שלוקחים פרק זמן ארוך יותר ההסתברות לקבלת עוצמה כזו הולכת ויורדת. אם נלך לדוגמה לפרק זמן של יממה, עוצמת גשם ממוצעת של 49 מ״מ בשעה תתורגם לכמות של 1176 מ״מ ביממה - כמות שמעולם לא נמדדה והסבירות להתרחשותה אפסית. לפיכך, כאשר בודקים חריגות של עוצמת גשם חשוב להתייחס לפרק הזמן המסוים ולהשוות ״תפוחים לתפוחים״. במקרה הנדון, מדובר על 4 שעות ולפיכך בבחינת החריגות יש לבחון בהיסטוריה האקלימית כמויות גשם שירדו ב 4 שעות ולראות האם הערך הוא נפוץ או חריג. אין שום רלוונטיות לבדיקה בפרקי זמן קצרים יותר. הסיבה אגב לכך שההסתברות/החריגות תלויה באופן חזק באורך הזמן הנבדק, נובעת

מאופי העננים היוצרים את הגשם החזק - אלו עננים ערמתיים מפותחים, בדרך כלל קומולונימבוסים. בעננים כאלו יש מוקד משקעים מצומצם בהיקפו המרחבי בו ישנן עוצמות גשם גבוהות מאוד. עננים אלו גם מאופיינים בדרך כלל בזמן חיים של שעה עד שעה וחצי והם נוטים לזוז עם כיוון הרוח השלטת באמצע הענן (באיזורנו, באירועים חורפיים: בד״כ רוח עם רכיב מערבי). היות ומוקד המשקעים מצומצם והענן זז, מטחי גשם חזקים נמשכים בממוצע זמן לא ממושך - בדרך כלל מוקד המשקעים יעבור מעליך תוך פרק זמן של פחות מחצי שעה. כל אחד מאיתנו מכיר את התופעה הזו היטב - אתה יוצא החוצה ויורדים ממטרים כבדים, אז אתה יכול להמתין משהו כמו רבע שעה בפתח של הבית ולחכות בסבלנות ורוב הסיכויים שהגשם ייחלש. גשם חזק שנמשך 4 שעות הוא לפיכך משהו מאוד לא נפוץ.'

מיכה לא היה צריך להשקיע מאמץ רב להגיב לניר עם נתונים מאותו מאגר המידע דוגמאות לאירועים קיצוניים יותר. לאחר המענה תגובתו של ניר נמחקה, וכך היא נשארה שמורה רק כצילום מסך.

כדי לדבר על נושא מזג אויר קיצוני נדרש מעט ידע. ראשית, נתוני עוצמת גשם בפרקי זמן הקטנים מיממה (כלומר שעתי) החלו להיאסף רק עם תחילת השימוש בתחנות אוטומטיות. לכן, אין היסטוריית מדידות ארוכה של עוצמת גשם שעתי. כלומר, לא ניתן להשוות תוצאות של עוצמת גשם באירועים קצרים במאה השנים האחרונות על־בסיס נתונים קיימים. לכן, יש להשתמש בסטטיסטיקה. עוצמה של אירועי גשם וכמות הגשם באירוע מתפלגים בקירוב בהתפלגות שנקראת התפלגות כללית של ערכי קיצון (general extreme value distribution). ניתן להעריך את הפרמטרים של ההתפלגות מתוך המדידות הקיימות. לאחר מכן, יש להגדיר מה הוא אירוע גשם 'קיצוני', האם זו הסתברות להופעה אחת למאה שנה? למאתיים שנה?

גם עמיר גבעתי וגם ניר סתיו התעלמו הן ממאגר הנתונים והן מחישובים סטטיסטים. הקפיצה למסקנות שכל מטרתן היא להצביע על מזג־אויר קיצוני, היא אינדיקציה להנדסת תודעה. המטרה מקדשת את האמצעים, והאמצעים במקרה זה הם התעלמות מהמידע הקיים, מהמתמטיקה, ומהשיטה המדעית. המטרה הפוליטית אולי אינה ברורה, אך היא קיימת: העברת כוח וסמכויות לפקידים, סבסוד מקורות אנרגיה לא יציבים, מתן חיזוק לבימ"ש להתערב במדיניות הנוגעת לסביבה, וחיזוק הדת הסביבתנית.

השירות המטאורולוגי והעומד בראשו, כמו כל רשות ציבורית, צריכים להיות אמונים על אספקת מידע אמין, ולא על ניסיונות להטיה פוליטית של דעת הקהל והמדיניות באמצעות שקרים ומסירת מידע מעוות.

"שיא גשם של כל הזמנים"

"שיא גשם של כל הזמנים"

מיכה קליין

חדשות YNET  מדווחים ב-19.11.2024:
"מנהל השירות המטאורולוגי ד"ר עמיר גבעתי מסר כי נרשם שיא גשם חדש בישראל, עם כמות של 196 מ"מ שנמדדה הבוקר בזכרון יעקב תוך ארבע שעות בלבד. "מדובר בשיא של כל הזמנים בישראל", הסביר גבעתי."

יש לומר על ערכי שיא אקלימיים, שככול שמשך תקופת המדידה ארוך יותר הסבירות כי יתקבלו ערכי שיא גבוהים יותר ברורה.

עם זאת, מה כוונת מנהל השרות באמירה "שיא גשם"?

כדי להשוות גשם בין אירועים יש לבחור יחידת זמן שווה ולכן במקרה המדובר עוצמת הגשם הממוצעת באירוע של 19.11.2024 היא 49 מ"מ/שעה.

בדוח השרות המטאורולוגי שפורסם ב- 20.3.2023 בשם "סקירת אירועי מזג אוויר קיצוני בישראל במאה השנים האחרונות", מובאים אירועי גשם בעלי עוצמה גבוהה.

להלן הרשימה כפי שהיא מופיעה בדוח השרות כדי שיהיה ברור כי שום שיא של עוצמה לא נשבר באירוע הזה.

 

עיון בנתונים המובאים על ידי השרות המטאורולוגי מגלה כי היו הרבה אירועים בהם העוצמה הייתה יותר מ49 מ"מ/שעה שירדו באירוע הנוכחי.

אירועים קיצונים אלה התרחשו לאורך כל 100 השנים האחרונות. 

כצרכני חדשות, עלינו להיות זהירים בנתונים שמובאים בעיתונות, אפילו אם מדובר בראש השרות המטאורולוגי שכותב על גשם. כשמדברים על תופעה חריגה, חשוב לעשות חיפוש מהיר ולבדוק האם הנתונים מתישבים עם הטענה, או שמה מדובר בטענה שכל מטרתה היא הנדסת תודעה. 

תגובת ניר סתיו, מנהל השירות המטאורולוגי לשעבר, שנמחקה: 

בתגובה לפרסום הפוסט בפייסבוק כתב מנהל השירות המטאורולוגי לשעבר, ניר סתיו:
"מיכה קליין טועה ומטעה. עוצמת גשם של 49 מ״מ בשעה אינה נדירה כאשר מדובר על פרק זמן של 5 דקות, אבל ככל שלוקחים פרק זמן ארוך יותר ההסתברות לקבלת עוצמה כזו הולכת ויורדת. אם נלך לדוגמה לפרק זמן של יממה, עוצמת גשם ממוצעת של 49 מ״מ בשעה תתורגם לכמות של 1176 מ״מ ביממה - כמות שמעולם לא נמדדה והסבירות להתרחשותה אפסית. לפיכך, כאשר בודקים חריגות של עוצמת גשם חשוב להתייחס לפרק הזמן המסוים ולהשוות ״תפוחים לתפוחים״. במקרה הנדון, מדובר על 4 שעות ולפיכך בבחינת החריגות יש לבחון בהיסטוריה האקלימית כמויות גשם שירדו ב 4 שעות ולראות האם הערך הוא נפוץ או חריג. אין שום רלוונטיות לבדיקה בפרקי זמן קצרים יותר. הסיבה אגב לכך שההסתברות/החריגות תלויה באופן חזק באורך הזמן הנבדק, נובעת

מאופי העננים היוצרים את הגשם החזק - אלו עננים ערמתיים מפותחים, בדרך כלל קומולונימבוסים. בעננים כאלו יש מוקד משקעים מצומצם בהיקפו המרחבי בו ישנן עוצמות גשם גבוהות מאוד. עננים אלו גם מאופיינים בדרך כלל בזמן חיים של שעה עד שעה וחצי והם נוטים לזוז עם כיוון הרוח השלטת באמצע הענן (באיזורנו, באירועים חורפיים: בד״כ רוח עם רכיב מערבי). היות ומוקד המשקעים מצומצם והענן זז, מטחי גשם חזקים נמשכים בממוצע זמן לא ממושך - בדרך כלל מוקד המשקעים יעבור מעליך תוך פרק זמן של פחות מחצי שעה. כל אחד מאיתנו מכיר את התופעה הזו היטב - אתה יוצא החוצה ויורדים ממטרים כבדים, אז אתה יכול להמתין משהו כמו רבע שעה בפתח של הבית ולחכות בסבלנות ורוב הסיכויים שהגשם ייחלש. גשם חזק שנמשך 4 שעות הוא לפיכך משהו מאוד לא נפוץ."

 לכך התייחס מיכה קליין: 

ברור שמשך הגשם העוצמתי חשוב מאד. לכן הבאתי את רשימת השרות המטאורולוגי ובה מפורט גם המשך.  לדוגמא:

ראה אירועים מספר 1.2.5.6.8.11.12  ברשימה של "אירועי גשם קיצוניים" , אלה כולם אירועים שמשכם ארוך.

החקיקה נגד פליטת גזי חממה מחמיצה את העיקר

 

החקיקה נגד פליטת גזי חממה מחמיצה את העיקר
מאת: ברוך ובר

ניתן לצמצם משמעותית פליטת גזי חממה וחומרים מסרטנים בישראל אך המחוקקים וקובעי מדיניות  מתמקדים  בגורמים שוליים ומחמיצים את העיקר – האם המצב יתוקן בטיוטת התכנית הכלכלית?

 

הצעת חוק האקלים, שאושרה בקריאה ראשונה  השנה, קובעת כי החל משנת 2030, פליטת גזי חממה בישראל לא תעלה על 70% מהפליטות בשנת 2015, ותהיה מאופסת בשנת 2050.

במקביל, תוקנו צו הבלו על דלק וצו תעריף המכס והפטורים החלים על יצרני ויבואני דלק, ונקבע כי יש להתייחס לשיעורי המס הקבועים בהם כמס פחמן ישיר. התיקונים נועדו לאפשר לתעשייה הישראלית להציג הוכחת תשלום מס פחמן בכדי להימנע מתשלום מס פחמן במסגרת יצוא סחורות הכפופות לרגולציית ה-CBAM (מס הגבולות האירופאי). כמו כן הוחלט על קביעת נוהל  לתמיכה במפעלים צורכי דלקים החשופים לתחרות מול מדינות ללא מס פחמן, בדומה למתווה הפטורים האירופאי. אלו לוו בביקורות צעקניות מצד ארגונים סביבתיים. התעשייה זוכה לביקורת מיוחדת משום שבנוסף לפליטת גזי החממה, היא נתפסת כאחד מגורמי הזיהום העיקריים במדינה.
כל הקמפיין הזה מסתיר את הנזקים האמיתיים שיש להתייחס אליהם. רוב מכריע של פליטת החומרים המסרטנים וגזי חממה נובע ממקורות שאינם משק האנרגיה והתעשייה.

גורמי הזיהום המרכזיים לא נובעים מהתעשייה אלא מטיפול בפסולת

המשרד להגנת הסביבה מפיק מידי שנה דו"ח מרשם פליטות (מפל"ס). מהדו"חות עולה כי הכשלים בשרשרת הטיפול בפסולת – ולא התעשייה – הם מגורמי הזיהום העיקריים  וכי טיפול נאות בפסולת יכול לצמצם קרוב ל-10% מגזי החממה בישראל.

בדו"ח ועדת גרמן (2018), הוערכה כמות הפסולת השנתית שנשרפת בשטחים פתוחים בכ-250,000 טון, כ-5% מסך הפסולת העירונית המיוצרת במדינת ישראל. על פי מפל"ס 2023, נשרפו כ-600,000 טון פסולת, שאריות צמחיות ופחמים (קמינים), האחראים על פליטת 40%,  36% ו-3% בהתאמה מסך החומרים המסרטנים הנפלטים בישראל בשנה.

והנה - בעוד ששריפות ביומסה ופסולת בישראל אחראיים על כ-80% מסך פליטת החומרים המסרטנים, הרי שלעומתם סקטור התעשייה וייצור החשמל גם יחד אחראיים על 2% בלבד.

פליטות מתאן ממטמנות הן מקור מהותי של גזי חממה וחומרים מסרטנים

הטמנת פסולת לא מיוצבת גורמת לפליטת מתאן וגזים מסרטנים. בישראל מטמינים כ-80% מהפסולת כשהיא אינה מיוצבת, עובדה הממצבת את ישראל באחד המדינות המפגרות ממדינות ה-OECD. מדו"ח המפל"ס עולה כי כ-10% מסך פליטות גזי חממה בישראל מקורו ממתאן הנוצר במטמנות בהשוואה לערך של 1.9% המקובל בעולם.

למעשה, שיעור פליטת גזי חממה ממטמנות דומה לתעשייה: כ-12%. במקביל, 2% מסך פליטת החומרים המסרטנים מגיעים ממטמנות ומט"שים, בדומה לאחוז הפליטה מסקטור התעשייה והחשמל.

איור 1 - פליטה לאוויר של חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים (2023) מתוך דו"ח דו"ח מרשם פליטות (מפל"ס)

בישראל קיימת רגולציה סביבתית מחמירה ומכבידה על התעשייה

על פי הבנק העולמי, ישראל מדורגת נמוך במשך הזמן הנדרש לקבלת היתר (מקום 29 מבין 36 מדינות ה-OECD ) ובעלות הכספית של הוצאת האישור (מקום 23). לדרישות הסביבתיות תרומה מהותית להכבדה על התעשייה: הרגולציה מתמקדת בסקטור התעשייתי, שהוא על פי המפל"ס, המזהם הקטן ברוב הפרמטרים. זאת, תוך התעלמות מהעובדה שרמת הזיהום הנפלטת מהתעשייה ירדה בשיעורים של בין 20%-84% בפרמטרים מרכזיים בעשור האחרון. הרגולציה הישראלית כוללת דרישות לאינספור אישורים, באופן המגביל דינאמיות עסקית והיא המחמירה ביותר בעולם בערכי פליטה לאוויר.

אי-טיפול בפסולת במדינת ישראל

הרגולציה המחמירה על התעשייה עומדת בניגוד משווע בהשוואה להעדר רגולציה מספקת בענף הפסולת. על מנת להימנע מפליטות מתאן וחומרים מסרטנים ממטמנות יש לאסור הטמנת פסולת לא מיוצבת. אמצעי יעיל לכך הוא השבת פסולת (או חלקים ממוינים מתוכה) באופן מבוקר ליצירת אנרגיה.

פסולת היא מקור לאנרגיה יציבה בהספק של כ-500 קוט"ש/טון חשמל וכ-1000 קוט"ש/טון קיטור ואף יותר. ואמנם בצרפת יש כ-125 מתקני השבה ואילו בגרמניה כ-100. לעומת זאת, בישראל אין ולו מתקן אחד בלבד.

המדיניות הסביבתית בישראל תיעדפה אמצעים כגון צמצום-שימוש חוזר-ומחזור תוך קידום ההפרדה במקור של פסולת והקמת מתקני מיון ומתקני מחזור. אולם גם בהתאם לתעדוף זה, יש צורך במתקני השבה לטיפול בפסולת שיורית שאינה ניתנת למחזור, המהווה כ-50% מכמות הפסולת בישראל.

למצער, כיום מקודמים הליכי מכרז אך ורק למתקן השבה אחד, שיכולת הטיפול שלו, כ-300,00 טון בשנה. היא כ-6% מסך הפסולת המוטמנת בישראל.

טיוטת התוכנית הכלכלית לשנת 2025

דומה כי התיקון לטיוטת התוכנית הכלכלית לשנת 2025 מאוקטובר 24 מהווה גיבוש תוכנית מקיפה לפתרון יסודי של הכשל בטיפול בפסולת. התוכנית קובעת יעד הטמנה של 20% בלבד מסך הפסולת כמקובל במדינות מתקדמות וקובעת יעד להקמת מתקני השבה: עד שנת 2027 - 4 מתקנים המטפלים בכ-1.2 מיליון טון בשנה, עד שנת 2035 - 13 מתקנים המטפלים בכ-5 מיליון טון בשנה ועד שנת 2045 - 16 מתקנים המטפלים בכ-6.5 מיליון טון בשנה.

התוכנית קובעת כי תיבחן אפשרות הקמת של רשות פסולת לאומית, אשר תתווה קווים לניהול משק הפסולת כמשק כספים סגור, תטפל בכשלי השוק הגורמים לכניסת גורמים עברייניים לענף ולשריפות הפסולת הגדולות במדינה.

למצער, בעוד שארגוני הסביבה עותרים כנגד המדינה בגין חוק האקלים הקיים, אין אנו שומעים כל קול שנועד לתמוך בתוכנית המונחת כעת לאישור הכנסת. אני סבור כי מוטב להשתחרר מתפיסות מקובעות לפיהן התעשייה היצרנית היא שורש כל רע וכי יש להציב את הטיפול בפסולת בראש סדר העדיפות.  אני קורא איפה בזאת לשנס מותניים ולתמוך בתוכנית, אשר יש בה משום פוטנציאל לצמצם ב-10% את פליטות גזי החממה ובכ-80% את פליטת החומרים המסרטנים לסביבה הישראלית (ככל שתטופל גם הפסולת החקלאית).

--------

מחבר המאמר, ברוך ובר, הינו יועץ סביבתי. עד לפני כשנתיים שימש במגוון תפקידים במשרד להגנת הסביבה: מנהל מחוז דרום, מנהל מחוז תל אביב, ראש אגף שפכי תעשייה, קרקעות מזוהמות ודלקים ועוד

חדשות קרח מאנטרקטיקה / פרופ' מיכה קליין

חדשות קרח מאנטרקטיקה

מיכה קליין

חישוב שינויי נפח  הקרחונים באנטרקטיקה הוא משתנה עיקרי בבניית המודלים החוזים את העלייה הצפויה בגובה פני הים בעשרות השנים הבאות. החישוב הכולל מראה כי הפשרה תיאורטית של כל מסת הקרח באנטרקטיקה תעלה את גובה פני הים בעולם בכ-60 מטר.
רוב תחנות המדידה של פרמטרים אקלימיים באנטרקטיקה ממוקמות לאורך חופי היבשת ומרוחקות מרחק אלפי קילומטרים מחלקה הפנימי של היבשת והקוטב הדרומי . טמפרטורת פני השטח בסביבה זו היא כ 50-40 מעלות מתחת לאפס (צלסיוס).
מחקר עדכני עסק בבדיקת מאזן נפח השלג ,(SMB – Snow Mass Balance) (2024 et.al Ekaykin). ה SBM במרכז אנטרקטיקה מושפע מהשינוי בטמפרטורת הסביבה. עליה בטמפרטורת האויר בשולי יבשת אנטרטיקה (עקב פעילות וולקנית או התחממות גלובלית) גורמת לאובדן מואץ של מסת קרח. מאידך, העליה בטמפרטורה מגדילה את כמות המשקעים במרכז היבשת ומביאה להאצה בהצטברות הקרח.
במחקר השתמשו בנתונים מקידוחים בקרחון שנקדחו ליד תחנת ווסטוק (מרכז אנטארקטיקה המזרחית) על מנת לנתח את השתנות ה SMB בפני השטח במהלך 2200 השנים האחרונות.  בטווח עומק הקידוחים משתנה צפיפות הקרח בשל המעבר משלג טרי בצפיפות נמוכה לקרח בצפיפות של  0.9 גר/סמק (Firn).
התוצאות מראות עלייה של 24% בשיעור הצטברות השלג מאז תחילת המאה ה-19. תוצאה זו נתמכת על ידי הנתונים שנמדדו במכשירים בתחנה אקלימית במקום במהלך 52 השנים האחרונות. הערך הממוצע של איזון במסת פני השטח בשנים 1970-2021הוא g cm−2 yr−  2.25 ± 0.064    / ערך זה גבוה בהרבה מזה שהיה בעידן הטרום-תעשייתי.הערך שחושב לתקופה של 168 לפני הספירה ועד לשנת הוא  1816 1.82 ± 0.05 g cm−2 yr−1
העלייה בצבירת  המסה של פני השטח מלווה בעליית טמפרטורת האוויר במרכז יבשת אנטרטיקה,. עלייה של o C1 מעלה את מסת השלג בכ-10%
נתוני ה SMB להלן מאששים מגמות האופייניות לאנטרקטיקה כולה: ה-SMB היה יציב או ירד מעט עד תחילת המאה ה-19 ולאחר מכן עלייה חדה ב הצטברות שלג במהלך 200 השנים האחרונות. הנתונים מצביעים על כך שהערך הנוכחי של Vostok SMB גבוה מזה היה במשך אלפיים השנים האחרונות. מאפיינים דומים נצפים גם בקוטב הדרומי, מה שמרמז שתוצאות מחקר זה תקפות עבור אזור רחב של המרכז ושל רמת מזרח אנטארקטיקה. (איור 1)

איור 1

a השתנות מסת השלג השנתית ביחידות של g cm−2 yr−1 במהלך 2200 השנים האחרונות. במשך כ 2000 שנה הערך היה פחות או יותר קבוע ,למעט חריגות קיצוניות לשני הכיוונים, במאתיים השנים האחרונות יש מגמת עלייה במסת השלג היורד בשנה.

b. האנומליה בשינויי טמפרטורת האויר, ביחס לטמפרטורה המדודה הממוצעת בשנים 1988-2018,ניכרת עלייה בטמפרטורה במאתיים השנים האחרונות. בתקופה זו מראה הגרף עלייה של כמעלה.

.c האנומליה בשינויי טמפרטורת פני הים, ניכרת עלייה בטמפרטורה במאתיים השנים האחרונות.

במחקר נוסף (Davison et.al 2023) חישבו החוקרים את מסת הקרח שזרמה לים אמונדסן במערב היבשת 
ואת העלייה בגובה פני הים שהייתה צפויה בהתאם למסת הקרח. 

העלייה בגובה פני הים שנמדדה היתה קטנה מזו המחושבת. 
החוקרים ניתחו את כמויות השלג שירד במרכז אנטרקטיקה בשנים,1996-2021 (25 שנה). 
כמו במחקר הקודם, החוקרים עמדו על כמויות השלג הגבוהות יחסית שירדו בתקופה זו. 
הם הסבירו את העדר העלייה המשוערת במפלס פני הים  בכמויות המשקעים הגבוהות במרכז היבשת. 

לסיכום, חיזוי במגמות השינויים בגובה פני הים חייב להתחשב בכמויות המשקעים במרכז אנטרקטיקה 
והשפעתן על מאזן המים של היבשת.

המחקרים שנסקרו מראים כי עדיין רב הנסתר על הנגלה בהבנתנו את הדינמיקה המטאורית (המים המתוקים)
של יבשת אנטרקטיקה וכי תצפיות ממוקדות התחום מסויים עלולות שלא לשקף את התמונה הכללית

מקורות

Ekaykin, A.A., Veres, A.N. & Wang, Y. Recent increase in the surface mass balance in central East Antarctica is unprecedented for the last 2000 years. Commun Earth Environ 5, 200 (2024). https://doi.org/10.1038/s43247-024-01355-1

Davison, B.J., Hogg, A.E., Rigby, R.et al. Sea level rise from West Antarctic mass loss significantly modified by large snowfall anomalies. Nat Commun14, 1479 (2023). https://doi.org/10.1038/s41467-023-36990-3