דפים

25 ביוני 2015

ההתערבות בין פול ארליך לכלכלן ג'וליאן סימון ב–1980

במאמר בדה מרקר מסביר ד"ר אברהם טננבוים מדוע יש לאפשר מכירה מהירה של הגז שנמצא בישראל ומספר על אחת ההתערבויות המפורסמות בהיסטוריה של חקר המשאבים. 

היתה זאת ההתערבות בין "חביב הבלוג" הביולוג פול ארליך לכלכלן ג'וליאן סימון ב–1980. ארליך טען ששימוש יתר במשאבי כדור הארץ יגרום למחסור ולרעב — ובין השאר לעליית מחירם של הנפט, הגז, המתכות, ושאר משאבי הטבע שהמין האנושי מבזבז ללא מחשבה על העתיד. סימון טען, לעומת זאת, שהיצירתיות והשכל האנושיים ימצאו פתרונות זולים וטובים יותר לאותם משאבי טבע עצמם. בקצרה, שהמחירים יירדו.

השניים בחרו חמש מתכות (נחושת, כרום, ניקל, בדיל, וטנגסטן — שנבחרו בגלל שימושן הרב בתעשייה) והתערבו בנוגע למחיר שבו יימכרו כעבור עשר שנים, ב–1990.



והתוצאה...(כפי שקוראי הבלוג יודעים אנו ממליצים כמעט תמיד להתערב נגד התחזיות של ארליך). אכן, סימון ניצח, ובגדול. מחירן של שלוש המתכות ירד נומינלית, והמחיר של כולן ירד יחסית לאינפלציה. סימון קיבל 576.07 דולר, בהתאם לתנאי ההתערבות.


העימות הנחשף בהתערבות מבטא היטב את הניגוד בין הגישה הרואה בהתכלות המשאבים איום קיומי, גישה ששורשיה כבר במאות הראשונות לספירה. האמירה "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו...  אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי "... איננו ציטוט מודרני. זה הוא ציטוט היסטורי מכתביו של טרטוליאן איש קרתגו בן המאה השנייה לספירה. קיימים אף איזכורים קודמים לו של חרדה זאת שאופיינית לאוכלוסיות שהושפעו מאד ממשברים של בצורת ורעב.

את הסתירה לכאורה יישב אחד מגדולי חוקרי המשאבים, אריך צימרמן Erich Zimmermann (1888–1961) שטען:"Resources are not; they become", והסביר כי משאבים אינם גורם קבוע שפשוט יושב וממתין לנו שננצלו עד שיגמר.

משאבים נוצרים על ידי פיתוח טכנולוגי אנושי שאינו מוגבל. משאב שלא היה מוכר ולא מנוצל כמו אורניום, כדוגמה, מסוגל להפוך לאנרגיה, לאחר שפותח הידע הנדרש לביקוע גרעיני. כך גם בסוגי אנרגיה פוסילית שלא ניתן היה לנצלם בעומק הים או ביבשה וכעת הופכים לזמינים.

בצילום: אריך צימרמן בתמונה מתוך פרסום סגל אונ' צפון קרולינה 1942.

האם הגז שנמצא כיום בישראל יהיה זול יותר עוד עשור או שמא יתייקר? האם מישהו רוצה להתערב?
התשובה נעוצה ביכולתנו לממש את פוטנציאל הפיתוח הטכנולוגי והיכולת האנושיים, שבניגוד למשאבים הידועים ומוגבלים באתרים ספציפיים והקשרים ספציפיים, הרי שיכולת זאת שלנו איננה מוגבלת בהכרח אלא מתוך בחירה שלנו להגבילה.

בועז

ההתערבות בין פול ארליך לכלכלן ג'וליאן סימון ב–1980

במאמר בדה מרקר מסביר ד"ר אברהם טננבוים מדוע יש לאפשר מכירה מהירה של הגז שנמצא בישראל ומספר על אחת ההתערבויות המפורסמות בהיסטוריה של חקר המשאבים. 

היתה זאת ההתערבות בין "חביב הבלוג" הביולוג פול ארליך לכלכלן ג'וליאן סימון ב–1980. ארליך טען ששימוש יתר במשאבי כדור הארץ יגרום למחסור ולרעב — ובין השאר לעליית מחירם של הנפט, הגז, המתכות, ושאר משאבי הטבע שהמין האנושי מבזבז ללא מחשבה על העתיד. סימון טען, לעומת זאת, שהיצירתיות והשכל האנושיים ימצאו פתרונות זולים וטובים יותר לאותם משאבי טבע עצמם. בקצרה, שהמחירים יירדו.

השניים בחרו חמש מתכות (נחושת, כרום, ניקל, בדיל, וטנגסטן — שנבחרו בגלל שימושן הרב בתעשייה) והתערבו בנוגע למחיר שבו יימכרו כעבור עשר שנים, ב–1990.



והתוצאה...(כפי שקוראי הבלוג יודעים אנו ממליצים כמעט תמיד להתערב נגד התחזיות של ארליך). אכן, סימון ניצח, ובגדול. מחירן של שלוש המתכות ירד נומינלית, והמחיר של כולן ירד יחסית לאינפלציה. סימון קיבל 576.07 דולר, בהתאם לתנאי ההתערבות.


העימות הנחשף בהתערבות מבטא היטב את הניגוד בין הגישה הרואה בהתכלות המשאבים איום קיומי, גישה ששורשיה כבר במאות הראשונות לספירה. האמירה "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו...  אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי "... איננו ציטוט מודרני. זה הוא ציטוט היסטורי מכתביו של טרטוליאן איש קרתגו בן המאה השנייה לספירה. קיימים אף איזכורים קודמים לו של חרדה זאת שאופיינית לאוכלוסיות שהושפעו מאד ממשברים של בצורת ורעב.

את הסתירה לכאורה יישב אחד מגדולי חוקרי המשאבים, אריך צימרמן Erich Zimmermann (1888–1961) שטען:"Resources are not; they become", והסביר כי משאבים אינם גורם קבוע שפשוט יושב וממתין לנו שננצלו עד שיגמר.

משאבים נוצרים על ידי פיתוח טכנולוגי אנושי שאינו מוגבל. משאב שלא היה מוכר ולא מנוצל כמו אורניום, כדוגמה, מסוגל להפוך לאנרגיה, לאחר שפותח הידע הנדרש לביקוע גרעיני. כך גם בסוגי אנרגיה פוסילית שלא ניתן היה לנצלם בעומק הים או ביבשה וכעת הופכים לזמינים.

בצילום: אריך צימרמן בתמונה מתוך פרסום סגל אונ' צפון קרולינה 1942.

האם הגז שנמצא כיום בישראל יהיה זול יותר עוד עשור או שמא יתייקר? האם מישהו רוצה להתערב?
התשובה נעוצה ביכולתנו לממש את פוטנציאל הפיתוח הטכנולוגי והיכולת האנושיים, שבניגוד למשאבים הידועים ומוגבלים באתרים ספציפיים והקשרים ספציפיים, הרי שיכולת זאת שלנו איננה מוגבלת בהכרח אלא מתוך בחירה שלנו להגבילה.

בועז

23 ביוני 2015

פסטיבל ההתחממות העונתי נפתח רשמית - סוף העולם כבר כאן


"מחקר חדש שפורסם בארה"ב מחזק את מה שסברו המדענים שנים ארוכות… התחממות כדור הארץ מובילה להכחדת מיני בעלי החיים ואולי גם להכחדת המין האנושי". כך מכריזים בYNET ומעלים בראיון וידאו הזוי את פרופ' מרינוב שמספק את הסחורה. "האם המחקר אומר שהמין האנושי יעלם תוך כמה מאות שנים?" שואל המראיין ומרינוב המתלהב עונה: "לצערי זה לא יהיה כמה מאות שנים אלא כמה עשרות שנים"...



גם באתר "הידען" מדווחים בחדווה: "אנחנו נכנסים כעת להכחדה המונית המאיימת על קיומה של האנושות. אלו החדשות הרעות מפי קבוצת חוקרים בסטנפורד, הכוללת גם את פול ארליך, חוקר בתחום התנהגות אוכלוסיות בביולוגיה ועמית בכיר במכון וודס סטנפורד לאיכות הסביבה, המתריע זה שנים על הסכנה. ארליך וחבריו קוראים לפעולה מהירה כדי לשמר מינים, אוכלוסיות ובתי גידול מאוימים, אך מזהירים כי חלון הזדמנויות הולך ונסגר במהירות."
מי שרואה את השם פול ארליך ולא מרים גבה כנראה לא מודע להיותו אלוף נבואות קץ הימים שהתבדו. המקצוע הראשי של פול ארליך הוא לחזות קיצין והוא עוסק בכך בחוסר הצלחה מאז שנות השישים של המאה הקודמת. על נבואותיו כתבתנו בבלוג.
בספר רב מכר מ 1968 כתב ארליך: "המאבק להזין את האנושות הסתיים, בשנות ה 1970 העולם יסבול מרעב, מאות מיליוני בני אדם ימותו ברעב, למרות כול תכניות החרום בהן נתחיל היום, שום דבר אינו יכול למנוע את עליית שיעור התמותה בעולם".


באשר לאיומים החדשים אין הם שונים משאר "מחקרי" אחיזת העיניים הנצרכים היטב על ידי תקשורת הרעבה לאסונות. אין מדען רציני כיום שיכחיש כי קצב ההתחממות דווקא קטן יותר מכפי שצפו בכל התחזיות של שנות ה-90 ולא כטענת מרינוב המסביר כי: "ההתחממות מתקדמת בקצב מהיר, הרבה יותר מהיר ממה שחשבו". גם ההתחממות הקיצונית (שאיננה), המתוארת כקטסטרופה, של 4-5 מעלות עד סוף המאה, לא תכחיד את האנושות כדברי ההפחדה הללו -  ההשערה על מוות של מאות אלפי אנשים מידי שנה כתוצאה מהתחממות כדוה"א משוללת כל יסוד. (ראו גם כיצד מתעלמים מירידת תמותה גדולה ומדגישים עליית תמותה קטנה בדיווח על מחקרים).
ה"מחקר" עליו מסתמכים הדוברים מבצע השוואה בלתי הוגנת של רזולוציות זמן שונות. דומה הדבר לדגימת קצב גדילה של ילד בשנת חייו הראשונה ולצאת בהכרזה כי בעוד שלושים שנה יהיה גובהו 30 מטר, אולי תקין סטטיסטית אך לא רלוונטי למציאות. קצב השתנות תופעה הוא פונקציה של שינוי ליחידת זמן. הוא לא רק תלוי בשינוי כפי שמנסים להציג זאת אלא גם ביחידת הזמן. ככל שמגיעים ליחידות זמן קצרות יותר כך ניתן לבודד קצב גבוה יותר לפרק זמן קצר. קצב זה אינו מתמיד לאורך זמן ולעתים, אף משתנה לכיוון ההפוך בפרק זמן אחר, ועל כן לפרקי זמן ארוכים מקבלים קצב השתנות הרבה יותר מתון מהקצב בפועל שניתן היה למצוא בתקופות הפעילות יותר באותה תקופה ממושכת. לדוגמה אם אנחנו מנסים להעריך כמה מינים נכחדו מידי שנה לפני עשרות מיליוני שנים  אין לנו רזולוציה שנתית ואפילו לא של אלפי שנה. אם לצורך הדוגמה תוך חמישה מיליון שנים נכחדו עשרה מיליון מינים ואין אפשרות להפריד את חמשת מיליוני השנים הללו לתת תקופות, אין שום סיבה להניח שהקצב היה קבוע ובכל שנה נכחדו שני מינים.  ברור גם כי כשנבחן היום תופעה פעילה ברזולוציה שנתית ניתן יהיה לזהות ערכים הרבה יותר גבוהים בהשוואה לעבר בו אין לנו  אפשרות להפריד בין התקופות בהן התופעה היתה פעילה ונכחדו מינים רבים לתקופות שבהן  המאזן היה הפוך ויותר מינים נוצרו מאשר נכחדו או שהמצב היה מאוזן.
בנוסף ראוי לציין כי אכן סביר להניח שהאדם אכן גורם לצמצום מינים בקצב מואץ מהקצב בעבר, לא בשל התחממות גלובלית, אלא בגלל הגדלת שטח המחיה והסבת שטחים טבעים  לשטחים חקלאיים והשפעותיהם.



בועז
(תודה לנועם על הסיוע)

11 ביוני 2015

שוקולד טוב לדיאטה - ופתיים קונים כל לוקש.

אם מדברים על מחקרים מפוברקים – הנה סיפור מאלף על תרגיל עוקץ של מחקר שקבע ששוקולד עוזר להורדת המשקל, מוריד את הכולסטרול ועוזר לשינה טובה. סיפור חובה.

את המחקר יזם עיתונאי מדעי בשם ג'ון בוהנון, בעל תואר ד"ר בביולוגיה מולקולרית, ביחד עם מפיק של סרטים דוקומנטריים בטלוויזיה הגרמנית. הם המציאו "מכון מחקר" (שכביכול ערך את המחקר), הם גייסו רופא, וגם תקציב, הם גייסו מתנדבים (מעטים – רק 18) , ושילמו להם כסף להשתתף במחקר.  הם חילקו את המתנדבים ל 3 קבוצות, חלק עשו דיאטה בלי שוקולד, חלק עשו דיאטה עם תוספת שוקולד, וחלק המשיכו לאכול כרגיל ללא דיאטה. הם שקלו את כולם פעמיים ביום, ועשו להם בדיקות דם. אחרי 3 שבועות גייסו מתמטיקאי לערוך סיכום סטטיסטי של התוצאות. הם הוכיחו באותות  ומופתים סטטיסטיים (הנדסת מספרים) שאוכלי השוקולד הרזו יותר, והתוצאה "משמעותית מבחינה סטטיסטית". ה"מחקר" היה אמתי ותקין, הוא אכן נעשה, לא פברקו או זייפו תוצאות. אבל המחקר חסר ערך, כי היו בו מעט מדי משתתפים – מדגם קטן, ולא הייתה בקרה כלל על משתנים שונים (גורמים אחרים שיכלו להשפיע על התוצאה).

את ה"מחקר" שלחו לכ 20 ירחונים מדעיים, וכמחציתם הסכימו לפרסם אותו. "המחקר" התפרסם בסוף, תוך שבועיים, ללא שום בדיקות מצד כתב העת. היזמים יצאו כעת במסע יחסי ציבור ושלחו לכול העיתונים הודעה לעיתונות מפורטת על המחקר, השיטות והממצאים. העיתונאים לא טרחו לערוך שום בדיקה עצמאית שלהם – מי מכון המחקר ומי החוקרים, מי כתב העת המדעי שפרסם את המחקר, איך נערך המחקר והאם הוא אמין. העיתונים שמחים לצאת בכותרות סנסציוניות, בייחוד עם "חדשות טובות"  ("שוקולד טוב לבריאות").
היחידים שגילו קצת שכל ישר היו המגיבים, שחלקם זיהו מיד שהסיפור חסר שחר.

הסיפור הזה ממחיש בצורה ברורה עד כמה המדע מקולקל. כבר אי אפשר להבחין בין דיווחים רציניים על מחקרים של ממש בתחום המדעי לבין הזיבולים חסרי השחר שבהם העיתונות מלאה. הדיווחים בתחום המדע זהים בערכם ובאופיים לדיווחים במדורי הרכילות.

את ה"מחקר" עצמו תוכלו לקרוא כאן, למה הם בחרו בשוקולד – שוקולד מריר ושחור? כי טעמו גועלי אבל נוצרה אופנה לאחרונה המהללת את השוקולד השחור כ"מאכל בריאות" (כול דבר גועלי יש לו סיכוי להפוך למאכל בריאות – עיין ערך "ברוקולי").

מסתבר שכול ה"אמיתות" הרשמיות ("כולסטרול זה רע") וההמלצות על דיאטה זו או אחרת, כולל המלצות רשמיות של ממשלת ארה"ב – הן חסרות בסיס מדעי. אל תאמינו לכלום, בטח לא לשום דבר שכתוב בעיתונים. תאכלו מה שבא לכם וטעים – רק לא להגזים בכמויות.

יעקב


7 ביוני 2015

ה-EPA: פראקינג אינו מסכן באופן משמעותי את מי השתיה

הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) פרסמה בטיוטאת דו"ח: פראקינג אינו מסכן באופן משמעותי את מי השתיה.
דו"ח ההערכה מראה כי פעולות פראקינג הידראולי  לא הובילו להשפעה שיטתית נרחבת על מקורות מי שתיה בארה"ב. הדו"ח הוכן לבקשת הקונגרס ומדגים שלמרות רגישויות אפשריות שיכולות להשפיע על מי שתיה לא ניתן לזהות השפעה משמעותית או מערכתית כזאת.

הדו"ח בחן את את כל מחזור הטיפול במים המשמשים לפראקינג, החל מהשגת המים, שילוב הכימיכלים המשמשים בתהליך, השילוב עם כימיכלים בתוך הקידוח, הזרקת הנוזלים לבאר והאיסוף של המים ששימשו בתהליך (כולל הזרימה החוזרת ומים שנוספו בתהליך) והטיפול והסילוק של המים לאחר השימוש. (ראו איור).


"טיוטאת דו"ח ההערכה של הסוכנות, תעניק לרגולטורים, קהילות ותעשיות בתחום ברחבי הארץ מקור מידע חיוני בכדי לזהות כיצד  להגן על בריאות הציבור ומקורות מי השתיה." ציין ד"ר תומאס בורק, היועץ המדעי של ה-EPA. "מדובר בדו"ח המקיף ביותר של מידע מדעי עד היום, והוא כולל מעל ל-950 מקורות מידע, מאמרים מדעיים מפורסמים, דוחות טכניים, מידע מבעלי עניין ודוחות סוכנות שעברו ביקורת עמיתים".