31 באוגוסט 2014

המשוגעים ממשיכים לשרוף יערות


על השיגעון של שריפת היערות כתבנו רבות. כדי להסוות את הזוועה קוראים לזה החסידים הירוקים "ביומסה". כדי להבין את גודל הזוועה צריך רק להסתכל בתמונה למעלה. כול אדם נורמלי, ובייחוד כול שוחר סביבה צריך להיכנס לדיכאון עמוק כאשר הוא רואה את התמונה שלמעלה. אין פשע נגד הסביבה חמור מזה – הפשע של כריתת יערות שלמים (בייחוד יערות וותיקים).

מחקרים רבים מראים שזה לא חוסך פליטות, ולא "מתחדש" ולא מועיל בשום צורה ואופן, אבל זה מזיק וגם מזיק. גם אם היער יגדל חזרה בסופו של דבר, זה ייקח עשרות שנים עד שהוא יקלוט חזרה את הפד"ח שנפלט בבת אחת לאטמוספרה כעת, עם שריפת העצים בתחנות כוח. חוץ מזה – השריפה פולטת פיח ומזמים.

לצערנו אנו חיים בעולם משוגע, בו האקטיביסטים הירוקים לעולם לא יודו בטעות, ולא יפעלו לתיקונה. הממשלות לא יתקנו את החוקים הנפשעים שמאפשרים את הזוועה הזו – ועוד בשם שימור הסביבה, כביכול. מבחינה זו המצב זהה לחלוטין עם הפשע של שריפת המזון שלנו – פשע הקרוי בשם מפוצץ אחר: "ביו-דלק" או "אתנול".

יעקב

28 באוגוסט 2014

תביאו לנו חשמל "אסלי".

ארגון "גרינפיס", באחד מצעדי התעמולה שלו, התקין מערכת חשמל סולארית בהספק 100 קילוואט, בכפר הקטן דהרני שבמחוז ביהאר בהודו. הכפר היה בעבר מחובר לרשת החשמל, אבל הוא מנותק (יושב בחושך) מאז 1981, כאשר טרוריסטים מאויסטים הרסו את השנאי, ואחרים גנבו את הכבלים של הרשת.

ראש הממשלה לשעבר (של ביהאר), ניטיש קומר, בא כדי ליהנות מהשמחה בטכס החנוכה של מערכת החשמל הסולארית החדשה. להפתעתו נתקל בהפגנת אנטי. "אסלי ביז'י צ'אהיה" צעקו המפגינים "תביא לנו חשמל אמתי (אסלי). "לא רוצים חשמל מלאכותי (סולארי)".  הפוליטיקאי הממולח ניסה להסביר לכפריים שסולארי זה החשמל הנקי והשופע של העתיד. הכפריים לא קנו את זה. בסוף נאלץ להבטיח להם: "אל תדאגו, בקרוב נחדש האספקה של חשמל אמתי".

הכפריים ההודיים יותר חכמים מגרינפיס.    גרינפיס, לו רצה לעזור לכפריים הודיים העניים, היה מיטיב לו השקיע את הכסף בקניית שנאי והתקנת חיבור לרשת החשמל, במקום לשרוף את הכסף על פאנלים סולאריים.

יעקב

המחויבות העולמית לפחם.


השימוש בפחם וגז בתחנות כוח הולך וגדל, בעולם, ומוביל אותנו במסלול בו פליטות הפד"ח תלכנה ותגדלנה בהתמדה במשך כ 40 השנים הבאות לפחות. זאת משתמע ממחקר שפרסמו רוברט סוקולוב וסטיבן דייויס, שני פרופסורים מארה"ב, בכתב העת (לענייני סביבה)  ERL.

השיטה למדידת פליטות פד"ח שבה משתמש האו"מ היום, היא לקויה, ויוצרת תמונה חלקית, אומרים החוקרים. הם מציעים לספור לא רק את הכמות הנפלטת היום, כמו שנהוג לעשות, אלא גם את הכמות שתיפלט בשנים הבאות, כתוצאה מתחנות כוח שנבנות כבר היום.  אם מחליטים לבנות תחנת כוח פחמית חדשה היום, הרי בניית התחנה תימשך 3-5 שנים, ואח"כ מתוכננת התחנה לעבוד (ולפלוט פד"ח) במשך כ 40 שנה – אורך חיים מתוכנן. לפי שיטה זו מתברר שתחנות הכוח הפוסיליות (פחם וגז) שהיו בבנייה בשנת 2012 צפויות לפלוט כ 19 מיליארד טון פד"ח במשך החיים שלהן. הכמות הזאת היא גדולה מהכמות של 14 מיליארד טון שפלטו כול התחנות הפעילות בשנת 2012.

"אנו יודעים, היום, את כמות הפליטות שמתרחשת היום, אבל אין לנו נתונים לגבי כמות הפליטות שלגביהן כבר התחייבנו לעתיד (על ידי בניית תחנות כוח חדשות), התחייבות שאין חזרה ממנה, שידועה וניתן לחשב אותה כבר היום.

כמות התחנות החדשות שנבנות, בסין, הודו וארצות אחרות, גדל בצורה מהירה, ומעט מאד תחנות ישנות נסגרות (בגלל מחסור בחשמל). למעשה, המחויבות הכוללת של הפליטות מהסקטור תחנות הכוח לא ירד באף שנה מאז 1950, אלא כול הזמן עלה. המחויבויות האלה (פליטות עתידיות) גדלו בשיעור של כ 4% בשנה בין 1950 ל 2012. כמעט כול העולם המתפתח (המפגר) סומך על אנרגיה פחמית כמניע את מנוע הפיתוח וההיחלצות מעוני. "עתיד עתיר פחם הולך ונוצר היום על ידי מדיניות ההשקעה בתחנות כוח" אומרים המחברים.

המחברים מיצרים על המצב הזה, הם ממליצים להשתדל יותר להתקדם אל העתיד הוורוד נטול הפחמן. אבל הם צודקים בניתוח העובדתי שלהם: זה לא יקרה. הפחמן, והפליטות, ישלטו בחיינו שנים רבות קדימה, זה דבר בלתי הפיך, הנובע ממדיניות ההשקעה והפיתוח שמיושמת היום.


השימוש בפחם גדל ב 3.4% לשנה בין 2007-2012, וצפוי לגדול ב 2.3% לשנה עד 2018 – זאת התחזית של IEA.

העובדות הן פשוטות: אין פיתוח והיחלצות מעוני ללא אנרגיה. אין אנרגיה ללא פחם. לא ניתן לדון אנשים לחיים בעוני ולמנוע מהם להתפתח.

יעקב

27 באוגוסט 2014

אֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן: מה לומדים על התחממות גלובאלית בבית הספר

לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה פורסם נייר ביקורת על ספר הלימוד בגאוגרפיה. במסגרת הביקורת נבחנו טעויות בספר הלימוד כמו גם העקרונות ביסוד התנועה האקולוגית ומוצגת הצעה לגישה חדשה ביחס להתמודדות עם אירועי אקלים מסוכנים.

מתוך הנייר: "כותבי הספר, המוגבלים בגישה רעיונית הרואה בארגון כלכלי ריכוזי את הפתרון לכל בעיה מתעלמים מן הניסיון ההיסטורי המדגים את ההצלחה האנושית בהתמודדות אתגרי הטבע ואסונות כגון הצפות מי ים, כפי שראינו במקרה של הפולדרים ההולנדיים, ההתמודדות עם מחלות ותפוצת מזיקים נשאים, כפי שעולה מסיפור ההצלחה של ה-DDT, וההישגים הטכנולוגיים העצומים שהובילו לשפע יותר גדול מאי פעם של ייצור מזון ויכולת להאכיל אוכלוסיות הולכות וגדולות באופן מיטבי. הבחירה לתאר בהגזמה רבה פגעי הצפות, מחלות, בצורות ומחסור כתוצאה מסוכנת של תהליך ההתחממות הגלובלית (המיוצגת בפועל בשינוי של פחות ממעלה צלזיוס בעשורים האחרונים) משרתת הצגת "צעדי חירום" והטלת משטר המוביל לצמצום הפעילות האנושית, אך הגבלה של פעילות זאת ופגיעה בשימושי האנרגיה הזמינה והיעילה עלולה לפגוע קשות בהישגים שהובילו את המין האנושי מתוחלת חיים של כ- 30 שנה לכ-80 שנה במעט יותר ממאה שנים."

הנייר מתייחס גם לאופן בו בחרו במערכת החינוך בישראל להתמודד עם הסוגייה של שינויי אקלים: "מחויבותה של מערכת החינוך היא להקנות לתלמידיה ידע מהימן שאינו מוטה אינטרסים זרים, ולא להסתמך באופן כמעט בלעדי על מידע שהופק מטעם גורמים כאלו, או על סרטו התעמולתי ורצוף ההטעיות של אל-גור. סרט שהטעויות בו הובילו גם לפסיקת בית המשפט הבריטי כי יש להגביל את הצגתו בבתי הספר. 
נראה שאת הבירור המדעי המאוזן והבחינה של דרכי ההתמודדות עם הסיכונים הסביבתיים הפוטנציאלים העדיפו כותבי הספר להקריב לטובת קונפורמיות, הפחדה, והטפה פוליטית. אם אמנם תצלח דרך זאת עלולים התלמידים הצעירים לשלם בהמשך חייהם מחירים כלכליים כבדים ואף לסכן חיי אדם בניסיון להתמודד עם אתגרי העתיד."

אחד מחוקרי האקלים הבכירים בישראל שקרא את הנייר לא הופתע אך מציע פרשנות המקלה על משרד החינוך: "הביקורת יפה ומנומקת העניין הוא שהמקום בו הדברים אמורים לזכות לדיון הוא בקהילה המדעית ולא במשרד החינוך. משרד החינוך מתייחס אל מה שנכתב בפורומים מדעיים כאמת. הוא לא אשם שהענף המדעי של שינויי אקלים כה מוטה ורקוב והגיוני שהוא ישקף את הדעה הרווחת במדע בכל תחום נלמד מתוך הנחה שהדעה  הרווחת התקבלה מתוך  תצפיות וויכוח מדעי טהור ולא מתוך אמונה ואידאולוגיה וטאטוא עובדות שאינן מתיישבות עימן."

לעיון בנייר בסלייד שר כאן (הקישו על אייקון ארבעת החיצים בתחתית המסמך)


25 באוגוסט 2014

כמה עולה השמש?


 זו שאלה שחסידי האנרגיה הסולארית לא אוהבים לשאול, ובייחוד לא אוהבים לשמוע את התשובה עליה. לדידם השמש היא בחינם, והיא אנרגיה מתחדשת ונקייה, ולכן – כמה שיותר – יותר טוב, ושיעלה כמה שיעלה, כי "חייבים להציל את כדור הארץ", ומי שלא מסכים הוא מכחישן ורשע.
זו גישה אמוציונלית (רגשית). אנו, כציבור, כמדינה, כממשלה, חייבים לנהל את עניינו בצורה רציונלית, שכלתנית, עניינית ולערוך חשבון – מפורט, מדויק ומציאותי ככול האפשר - כמה עולה אנרגיית השמש לעומת התועלת שהיא מביאה.

נתחיל בשאלה כמה זה עולה? זו שאלה פשוטה ועובדתית, שלא יכולה להיות עליה מחלוקת אידאולוגית. ובכן – כמה זה עולה?

בשנת 2013 הוציאה חברת החשמל כ 1050 מיליון שקל על רכישת חשמל סולארי מיצרנים פרטיים. כמות החשמל הסולארי שרכשה היא 715 מיליון קוט"ש. כמות החשמל הכוללת שחברת החשמל ייצרה היא כ 57 מיליארד קוט"ש, ועוד כ 3.5 מקוט"ש רכשה מיצרנים אחרים, כך שס"ה צריכת החשמל בישראל הייתה כ 60 מיליארד קוט"ש. מהמספרים האלה נובע:

מחיר קוט"ש חשמל סולארי (כפי ששולם בפועל 1050/715 ב 2013) = כ 147 אג' לקוט"ש.

לצורך השוואה: מחיר ממוצע של חשמל לצרכן הוא כ 54 אג' לקוט"ש. אבל מחיר הייצור של החשמל הרגיל, מתחנת כוח גזית (מחז"מ) הוא כ 25 אג' לקוט"ש. חברת החשמל יכולה לרכוש חשמל מיצרנים פרטיים במחיר זה – 25 אג' לקוט"ש. כלומר: החשמל הסולארי עלה, בשנת 2013 פי 6 בערך מחשמל חליפי זמין, מגז. אם נפחית מההוצאה הכוללת עבור חשמל סולארי את המחיר של חשמל חליפי, יצא שבשנת 2013 הוציאה חברת החשמל (כלומר אנחנו) 872 מיליון שקל נטו על סבסוד חשמל סולארי. אלו העובדות .

העלות הגבוהה כול כך נובעת מחוזים ל 20 שנה שנעשו בעבר (  2009-2011), במחירים גבוהים במיוחד, כי אצה לממשלה הדרך, משום מה, להתקין כמה שיותר חשמל סולארי, כמה שיותר מוקדם, יעלה כמה שיעלה, במחירים אסטרונומיים, בלחץ ההיסטריה הבינלאומית סביב וועידת האקלים בקופנהאגן ב 2009. אנו תקועים עם החשבון הזה, אותו ניאלץ לפרוע במשך 20 שנה.

היום ניתן לרכוש חשמל סולארי (בשיטת מונה נטו) במחיר השווה למחיר לצרכן – דהיינו 54 אג' לקוט"ש. מחיר זה הוא "רק" פי שניים מעלות ייצור חשמל בגז. זה המחיר שאנו משלמים, בהתחייבות ל 20 שנה, למתקנים סולאריים חדשים שמוקמים כול העת, לפי "המכסות לחשמל סולארי" שקבעו הממשלה והרשות לחשמל. לפי כמות הפרויקטים שכבר אושרו וחתמו חוזים עם רשות החשמל, ושנמצאים בשלבי הקמה, תעלה הסובסידיה לחשמל סולארי לכ 1.5-2 מיליארד שקל לשנה. (שימו לב: הסובסידיה נטו, ההוצאה הנוספת, מעבר לערך הריאלי של החשמל הסולארי המופק).  זה כסף גדול.

כעת ננסה לבחון מה אנו מקבלים עבור כסף זה – מה התועלת. ראשית – אנו מקבלים את ההרגשה החמה ושביעות הרצון על כך שאנו מוכיחים שאנו אנשים טובים ומוסריים, שאכפת לנו מכדור הארץ ומוכנים לעשות למען הצלתו. כלומר: הרגשה טובה בבטן - זה בטח שווה משהו... אבל ננסה לבחון עד כמה החשמל הסולארי באמת תורם, באופן ממשי, להשגת המטרות הנעלות האלה, כלומר עד כמה ההוצאה הגדולה משיגה תוצאות של ממש (שיצדיקו את ההרגשה הטובה וההצואה). ננסה לראות מה המספרים מלמדים.

715 מיליון קוט"ש של חשמל סולארי, ביחס לייצור כולל של 60 מיליארד קוט"ש  הם בערך 1.2%. החשמל הסולארי היווה, בשנת 2013, 1.2% מייצור החשמל בישראל. בואו נניח שב 2014-15 תוכפל הכמות בזכות המתקנים המאושרים כבר, והחשמל הסולארי יהווה 2.5% מהחשמל הכולל. בסדר, תאמרו – חסכנו 2.5% מזיהום האוויר, הקטנו ב 2.5% את הפליטות, גם משהו - לא? לא! ייצור החשמל מהווה רק (בערך) חצי מפליטות הפד"ח וזיהום האוויר בארץ (ובעולם) – החצי השני בא מהתעשייה והתחבורה, אשר אינם מושפעים כלל מהחשמל הסולארי. אז במקרה הטוב – חסכנו 1.25% מהפליטות וזיהום האוויר. אבל גם זה לא נכון – החיסכון קטן יותר משתי סיבות. סיבה אחת: בחלק מהזמן החשמל הסולארי מחליף טורבינות גז – אשר פולטות 50% פחות פד"ח מתחנות פחמיות, ו 90% פחות מזהמים.
אז החשמל הסולארי מחליף, בחלק מהזמן, את החשמל הנקי ביותר בתמהיל הכללי – כלומר החיסכון בזיהום ופליטות איננו פרופורציוני לחשמל שנוצר, אלא הרבה פחות. הסיבה השנייה היא שרוב החשמל בארץ מיוצר על ידי תחנות פחמיות וגז במחזור משולב (תחנות עומס בסיס) – תחנות אשר לא ניתן לכבות ולהדליק פעמיים ביום לפי השמש. לכן – כאשר בא החשמל מהשמש תחנות אלו ממשיכות לפעול, כלומר לשרוף דלק ולפלוט פד"ח וזיהום, והחשמל מהשמש אינו דרוש ואינו רלוונטי כלל.

ויש עוד בעיה: הפאנלים הסולאריים צרכו הרבה אנרגיה (מן הסתם פחמית) בעת ייצורם, וגם יצרו זיהום סביבתי בארץ יצורם – סין. יוצא אם כן שאפילו אם חוסכים קצת פליטות וזיהום בארץ ישראל (מאד קצת) – הרי חלק מהחיסכון מתקזז כנגד הזיהום והפליטות שנוצרו בסין בעת ייצור הלוחות.

השורה התחתונה היא שתרומת לוחות השמש למניעת התחממות גלובאלית היא ממש אפסית, אפס מוחלט, כול כך קטנה שאי אפשר להבדיל בינה ובין אפס. כמות הפד"ח שאולי נחסכת בישראל – ביחס לפד"ח בעולם - זניחה. (זאת מתוך הנחה שאכן הפד"ח גורם להתחממות).  באשר להקטנת זיהום האוויר בארץ – יש הקטנה כולשהי, נכון, אולי בסדר גודל של חצי אחוז. השאלה כמה מיליארד שקל כדאי להשקיע כדי להקטין את זיהום האוויר בחצי אחוז? אולי יש דרכים יותר טובות להקטנת הזיהום (התקנת מסננים בארובות תחנות הכוח?).

סיכום: הפאנלים הסולאריים מחממים את הבטן – חשמל מתחדש, נקי, מציל את כדור הארץ – נהדר. אבל העלות היא 1.5 עד 2 מיליארד שקל לשנה, למשך 20 שנה, והתרומה לניקוי האוויר מאד, מאד קטנה, בלי שום פרופורציה לעלות.

יעקב


עדכון: בחישוב עלות החשמל החליפי לחשמל הסולארי חישבנו 25 אג' לקוט"ש – שהוא המחיר בו חברת החשמל יכולה לקנות חשמל מיצרנים פרטיים. עלות הייצור של חשמל במתקני חברת החשמל היא יותר גבוהה (כנראה בגלל יעילות קטנה יותר) והיא, לפי הדוחות הכספיים של ח"ח, כ 33 אג' לקוט"ש. בחלק מהזמן מחליף החשמל הסולארי חשמל מטורבינות סילוניות או תעשייתיות, שיעילותן נמוכה יותר (הן צורכות יותר דלק) ועלותן יותר גבוהה.
לכן, נניח, לצורך החישוב, מחיר של כ 35 אג' לייצור חשמל מדלק פוסילי. לפי הנחה זו הייתה הסובסידיה נטו לחשמל הסולארי ב 2013 רק כ 787 מיליון ₪ (במקום 872 מיליון ₪ בכתבה למעלה), או בעגול כ ¾ מיליארד ₪.
החשמל בשיטת "מונה נטו", שנקנה על ידי חברת החשמל בכ 54 אג' לקוט"ש, מסובסד, אם כן "רק"  בכ 19 אג' לקוט"ש או כ 35% (ולא ב 50% ככתוב בכתבה למעלה).

יעקב


בשנת 2012 פירסמנו טבלה של מנהל המידע לאנרגיה של ארה"ב עם השוואות בין עלויות חשמל ממקורות שונים - כדאי להשוות.

20 באוגוסט 2014

צולים עופות.

תחנת הכוח התרמו-סולארית הגדולה בעולם נחנכה השנה באייבנפה, בגבול קליפורניה ונבדה בארה"ב. עכשיו מתברר שהיא מלכודת לציפורים. מומחים מעריכים שכ 28-30 אלף ציפורים בשנה נשרפות חיים, כאשר הן נקלעות, במקרה, לתוך קרן השמש המרוכזת שיוצרות המראות.


קוראים לתופעה "streamers "  - זרם או סילון, על שם זרם העשן המופיעה פתאום בשמיים, מעל המראות, במקום שבו נכנסה ציפור לשטח. פקחי שמורות הטבע עקבו אחר התופעה ואמרו שראו "זרם" כזה (ציפור נצלית בחיים ונופלת) בערך פעם כול שתי דקות... (במשך היום כאשר השמש זורחת).  רשות הטבע דורשת כעת להימנע מלאשר תחנה נוספת, עוד יותר גדולה, שהיזמים מנסים להקים. [ספק אם תקום גם מסיבות אחרות – כלכליות – יבוש זרם הכסף הממשלתי]. התחנה השנייה נמצאת יותר קרוב לשמורת טבע ומסלולים של ציפורים נודדות.

כמות הציפורים הנשרפות מפתיעה, התופעה לא נצפתה במפעל הניסיוני שהוקם לפני המפעל התעשייתי. חברת ברייטסורס מציעה פתרונות יצירתיים כמו למשל: כסף לתכנית מקיפה לעיקור חתולים – כי לדבריהם חתולים הורגים 1.4 מיליון ציפורים בשנה... [יעקב: לא מספיק שמשמידים ציפורים, עכשיו הם רוצים להשמיד גם חתולים...].

הצרה היא שתחנות שמש מפיקות מעט מאד חשמל. התחנה הענקית הזאת מפיקה 370 מגאווט, פחות מחצי מתחנת הכוח הפחמית בחדרה. אבל, מאחר והשמש זורחת (בעוצמה הדרושה) משהו כמו 1/3 או ¼ מהזמן, התחנה מפיקה, בעצם, 100-120 מגוואט חשמל בלבד. השקעה אדירה, כמות מינימלית של חשמל, צליית עופות... היא יותר יעילה בצליית עופות מאשר בהפקת חשמל. (להמחשה: כדי לספק, נניח, חצי מכמות החשמל שישראל צורכת – צריך אולי 60 תחנות כאלה).

מי רוצה מאות או אלפים של תחנות כאלה ?

יעקב


19 באוגוסט 2014

השמש ונבואות אסון התקררות האקלים.

NRG  מפרסם מאמר ובו נבואה על התקררות אקלימית נוראית שעלולה להתרחש בשלושים השנים הבאות בגלל הירידה בפעילות השמש. NRG  מצטט את ג'ון ל. קייסי, מהנדס בנאס"א בעבר. "מדובר בתקופת כפור שתימשך כ-30 שנה ועלולה לפגוע באופן חמור בחקלאות ברחבי העולם. "

היום כבר אי אפשר לכתוב דבר על האקלים בלי להצמיד נבואת אסון... בואו נתעלם מהשטויות האלה, ונראה מה הטענות לגופן.  אציין רק שיש מדענים רבים המתנבאים ל"מינימום" אקלימי בשנים הבאות, בניגוד לנבואות ההתחממות הנוראית והבלתי פוסקת שמנבאים החממיסטים.

בשמש יש "כתמי שמש" שמספרם משתנה מיום ליום, וקיים מעקב וספירה שלהם 400 שנה לאחור . יש גם פעילות מגנטית, שאותה (או עוצמתה) מודדים על פני כדור הארץ. יש מחזורים של כ 11 שנה בפעילות השמש, ועליות וירידות בעוצמת השיאים של כול מחזור. בתמונה למעלה רואים את ההבדלים בכמות כתמי השמש בין המחזור הקודם, 23, לבין המחזור הנוכחי, 24. בתמונה למטה רואים את את תולדות כתמי השמש מאז 1750, כשסוף המאה ה 20 הצטיינה במספר מחזורים בעלי עוצמה חזקה – כלומר זאת הייתה תקופה של פעילות שמש חזקה. הרבה נתונים על פעילות השמש מוצגים בצורה מרוכזת  באתר של וואטס.

יש שטוענים שיש התאמה טובה בין מחזורי הפעילות של השמש ושינויי האקלים על פני כדור הארץ. החממיסטים טוענים שמחזורי השמש השפעתם על האקלים זניחה, כי ההבדל בין עוצמת הקרינה של השמש בשיא פעילות לבין שפל הפעילות הוא קטן מאד. אחרים (כמו החוקר הדני סונסמרק ופרופ' ניר שביב מהאוניברסיטה העברית) חושבים שיש מנגנון עקיף שמגביר את השפעת השמש על האקלים, מלבד עוצמת הקרינה. המנגנון הזה – הקשר בין קרינה קוסמית לעננות – איננו מבוסס (מוכח) מספיק לדעת החממיסטים.

בסיכומו של דבר אנו ניצבים כאן בפני שתי נבואות (תלויות זו בזו): 1. נבואה שמחזור השמש הנוכחי ושניים הבאים אחריו יהיו חלשים מהרגיל. 2. פעילות השמש החלשה תגרום להתקררות אקלימית.
מחזור השמש ה 24 הוא אכן חלש מהרגיל, זאת רואים בגרף הראשון. לגבי המחזורים הבאים – הכול ניחוש. לגבי השפעת המחזור החלש על האקלים – שוב הכול ניחוש. העובדה היחידה היא שאכן ההתחממות נפסקה או התמתנה מאד מאז 1997. אם זה בגלל כתמי השמש המעטים או מסיבות אחרות (כמו מחזורי אקלים טבעיים) אין לאיש מושג.

לסיכום, הנה הנבואה שלי: ב 30 השנים הבאות ייתכן ותהיה התחממות אקלימית נוספת, ייתכן שתהיה התקררות, וגם ייתכן שתהיה דריכה במקום ללא שינוי לכאן או לכאן (הסתברות נמוכה...).
כול אלה הטוענים שהם יודעים מה יהיה בעוד שלושים שנה, מבחינה אקלימית, מדברים על בסיס אמונה ולא על בסיס מדע.

יעקב



18 באוגוסט 2014

השקעות באנרגיה ירוקה ב 2013.

הנה סיכום של ההשקעות העולמיות באנרגיה מתחדשת ("נקיה"), בשנת 2013. מדובר על השקעות "פרטיות" כלומר – של חברות מסחריות, בייצור והתקנה מתקנים של אנרגיה מתחדשת. הדו"ח לא מציין את מקור הכסף – אז אשלים אני את החסר: רוב הכסף, או כולו, בא ממענקים או הלוואות ממשלתיות, או של בנקים ממשלתיים בסין. החלק ה"פרטי" של הכסף מושקע כדי להקים מתקנים שהכנסתם מובטחת על ידי מנדטים ממשלתיים ותעריפי הזנה ממשלתיים קבועים מראש. מעט מאד מה"השקעה" (אני הייתי אומר "הוצאה") הזו מבוסס על שיקולים כלכליים – כלומר: על השקעה במשהו שמביא תועלת.
ס"ה ההשקעות העולמיות בשנת 2013:  314 מיליארד דולר. (ירידה ב 22% משנת השיא, 2011)

הנה פירוט ההשקעות:

אנרגיית רוח (תחנות רוח) – 112.4 b$. ירידה של 10% לעומת 2011.
אנרגיית שמש: 130 b$ - ירידה של 28% לעומת 2011.

אנרגיה "חכמה" – מוני חשמל ,"חכמים", ומפסקים וטרמוסטטים, מחוברים לרשת, המאפשרים לבתים ועסקים לחסוך בחשמל. קוראים לזה "מערכות ביתיות לניהול האנרגיה". זו לא השקעה בייצור אנרגיה "ירוקה" אלא השקעה במכשירים מתוחכמים המסייעים בבקרת צריכת האנרגיה. זו כנראה השקעה העומדת בזכות עצמה כי היא מביאה תועלת וחיסכון בחשבונות חשמל. אינני יודע איזה חלק מהשקעה זו ממומנת על ידי מענקים וסובסידיות ממשלתיות – ייתכן ורק חלק קטן. הדוגמה שהם מביאים בצילום – תחנת הטענה ציבורית למכוניות חשמליות, דווקא כן ממומנת כולה על ידי הממשלה או העיריה.

ההשקעה ב"מערכות ניהול אנרגיה" מפתיעה (אותי) בגודלה: 38.5 b$.

ביו-מסה – כלומר עצים ופסולת אורגנית, 9.4 b$. כמות האנרגיה המופקת מביו-מסה היא מאד קטנה, וגם יוצרת ב 50% יותר פליטות פד"ח מאשר פחם.

הידרו בקטן -  התקנת טורבינות חשמל קטנות (פחות מ 50 מגוואט) על נחלים הרריים, בלי לבנות סכרים גדולים – 7.6 b$ - השקעה מועילה וכלכלית לדעתי, במקומות מרוחקים בהרים היכן שהנחלים זורמים.
ביו-דלק – הפקת דלק מגידולי צמחים. בשם אחר: שריפת מזון. טכנולוגיה מזיקה, המבוססת אך ורק על מנדטים ממשלתיים, המפיקה כמויות זניחות של אנרגיה. 6.5 b$.

הוצאות ניהול, הנפקת רישיונות, בירוקרטיה ועורכי דין – 4.3 b$

אנרגיה גיאו-טרמית – ניצול החום של פנים כדור הארץ. טכנולוגיה מועילה, במקומות המעטים בעולם שהדבר אפשרי מבחינה גיאולוגית. 3.2 b$.

לכידת פד"ח – CCS carbon capture and storage  - ההשקעה כולה ממשלתית, על מתקנים ניסיוניים, שעד כה לא הניבו תוצאות. זו טכנולוגיה מאד יקרה שיכולה לעבוד רק במקרים מוגבלים. 1.9 b$.

ניצול גאות ושפל וגלי ים להפקת אנרגיה. הכול, עד כה, מתקנים ניסיוניים, ממומנים על ידי ממשלות. לא נראה שזה מעשי. 0.33 b$ .
דוח אחר מפרסם את הגרף שלמעלה, המדבר על השקעות של 214 b$ - כנראה הם כוללים מרכיבים אחרים בחישוב שלהם. הם טוענים שהירידה בהשקעות נובעת מירידת המחירים של לוחות השמש וטורבינות הרוח, ומבחינה פיסית, "כושר הייצור" המותקן לא קטן.

יעקב