המדע מקולקל

את זה אומר ריצ'רד הורטון, העורך הראשי של הירחון "לנסט Lancet " - כתב העת המדעי לנושאים רפואיים, החשוב ביותר בבריטניה ואולי בעולם כולו.

הוא מדווח על סימפוזיון על הנושא: שחזוריות – reproducibility – ואמינות – reliability במחקר ביו-רפואי. "הרבה ממה שמתפרסם (מאמרים מדעיים) אינו נכון" אמר אחד המשתתפים, אבל רק לאחר שהבטיח לעצמו עילום שם.

הבעיה עם המדע פשוטה – אמר הורטון – הרבה ממה שמתפרסם בספרות המדעית, אולי אפילו עד כדי חצי, פשוט לא נכון. והדבר החמור הוא שהמדענים יודעים זאת (כמו שאמר האיש בעילום שם בסימפוזיון) אבל מפחדים לדבר. הוא ממשיך: הבעיות הן: מדגמים קטנים, אפקטים זעירים, אנליזה לא נכונה, ניגודי עניינים, יחד עם אובססיה (שיגעון) לדבוק במגמות אופנתיות (fashionable trends) בעלות חשיבות מפוקפקת. המדע עשה תפנית לכיוון חשוך (דברי הורטון). כמו שאמר אחד המשתתפים: "תוצאות מפוקפקות משיגות הישגים אישיים".  היוקרה האישית של מדענים נמדדת על פי מספר המחקרים שפרסמת בכתבי עת מדעיים יוקרתיים, ולא על פי נכונות המחקרים או חשיבות הממצאים.

המגפה של התנהגותית מחקרית גרועה היא מדאיגה. ברדיפה אחרי סיפור מושך, מדענים, לעיתים קרובות, "מהנדסים" או מפברקים את הנתונים כדי להתאימם לתיאוריה שלהם על העולם (לאמונות שלהם). או שהם משחזרים בדיעבד השערות כדי להתאימן לנתונים. עורכי הז'ורנלים (כתבי עת מדעיים) ראויים גם הם לגינוי. אנו, אומר נורטון, (עורך ז'ורנל) , עוזרים ותומכים בהתנהגות הגרועה ביותר... האהבה שלנו ל"משמעותיות" – significance – מזהמת את הספרות בהרבה סיפורי אגדות סטטיסטיים (פברוקים).

גם האוניברסיטאות, במאבקן המתמיד לתקציבי מחקר, מעודדות פרסום בכול מחיר, גם של מחקרים מפוקפקים. והמדענים עצמם, כולל הבכירים שבהם, לא עושים כלום כדי לשנות תרבות מחקר שגובלת בחוסר תקינות (זיוף).

הסיכום של הסימפוזיון הוא שחייבים לעשות משהו – בנוגע לנוהלי המחקר והפרסום המדעי הפגומים. העניין הוא שלא יודעים מה לעשות, ואיש אינו מוכן לנקוט בצעדים הראשונים לתיקון המצב.

עובדה היא, שלמרות שרבים יודעים שהמדע מקולקל, האנשים מדברים רק בעילום שם, ואיש אינו מוכן אפילו להודות שיש בעיה (כול הכבוד להורטון) – אנשים מפחדים על הקריירה והמשרות שלהם.

מיותר לציין שמה שהורטון דיבר עליו בנושאי המחקר הביו-רפואי – נכון שבעתיים במחקר האקלים. חוקרי האקלים "מהנדסים" את הנתונים והמספרים כדי ל"הוכיח" את המסקנות שהם מאמינים בהן מראש, המסקנות האופנתיות, המסקנות שמקדמות את הקריירה שלך. ומי שמעז להטיל ספק בתיאוריות המדעיות האופנתיות, מי שמעז להצביע על חולשות המחקרים האופנתיים – הקריירה (והפרנסה, משרות, תקציבי מחקר)  שלו נקטעת.

לדעת ד"ר ג'ודי קורי – שלא כמו בחקר רפואי או חברתי – אין במחקר אקלימי הרבה מקרים של זיוף נתונים או שימוש בנתונים לא נכונים. מה שיש בשפע זה צ'רי-פיקינג – כלומר שימוש סלקטיבי בנתונים והתעלמות מנתונים שלא מתאימים לתיאוריה שלך – ושימוש בשיטות חישוב סטטיסטיות מפוקפקות או שגויות.

התמריצים למדענים זהים בכול התחומים. סטודנטים מוסמכים יודעים שפרסום בירחון יוקרתי פותח להם דלת למשרות פרופסור באוניברסיטאות יוקרתיות, עם משכורות גבוהות, מענקי מחקר, והכרה של עמיתים. הדבר לא תלוי בנכונות או תקינות המחקר שלך – העיקר שהוא תומך בקו המחשבה האופנתי, המקובל. היושרה אינה מתומרצת. מעבר לתמריץ של קידום הקריירה האישית יש דחיפה להפיק תוצאות שיתמכו במטרות "חברתיות" רצויות.

סיכום שלי בעברית פשוטה: מדענים מרמים. הם מפרסמים מחקרים מפוברקים רק כדי לקדם את הקריירה שלהם או את המטרות האידיאולוגיות שלהם. הם מרמים ביודעין. לא כולם, אבל רבים מהם – אולי חצי, כמו שאומר הורטון. והממסד – כתבי העת, האוניברסיטאות והארגונים המדעיים (למשל הרויאל סוסייטי) שותפים לפשע זה.

יעקב

עוד אחד תקוע בהפחתת הפליטות

הנשיא אובמה נשא נאום בשבוע שעבר באקדמיה של משמר החופים האמריקאי, ובנאום אמר (בין השאר):

“I’m here today to say that climate change constitutes a serious threat to global security,” Obama said. “An immediate risk to our national security. And make no mistake, it will impact how our military defends our country. And so we need to act, and we need to act now.”

“אני אומר לכם ששינויי האקלים מהווים איום רציני לביטחון העולם, איום מידי לביטחון הלאומי שלנו. זה ישפיע על יכולתנו להגן על ארצנו. אנו חייבים לפעול ולפעול עכשיו".

איום על בטחון ארה"ב? איום מידי ?? סנטור ג'ון מקיין, יו"ר וועדת הכוחות המזוינים בסנאט, דיבר על דעא"ש, שכבשו עיר בעירק ועוד אחת בסוריה בימים אלה. הוא אמר: "אנו רואים כעת את התמונות הנוראיות של אנשים שנרצחים וגופותיהם מושלכות ברחובות, ואין לנו שום אסטרטגיה או תכונית לטיפול באיום זה. והנשיא שלנו – מה מדאיג אותו? שינויי האקלים".

לא חסרים איומים  ביטחוניים די רציניים, מהנשק הגרעיני של אירן, דרך המלחמה בתימן, שיגור טילים בליסטיים מצוללות בצפון קוריאה, והשתלטות חד צדדית ואלימה של סין על קבוצת איים, או פיתוח ראשי נפץ מתפצלים לטילים הבין-יבשתיים של סין. ופוטין.  ואובמה – מה מדאיג אותו? שינויי האקלים....

פרופ' עדי וולפסון יכול לנחם עצמו שהוא לא לבד בקיבעון המגוחך הזה, שרואה את כול בעיות העולם מתרכזות בנושא אחד בלבד: שינויי האקלים.

יעקב

הטפות סרק ריקניות

זה מה שהמטיפים הירוקים מפיצים כול העת. קחו למשל את פרופ' עדי וולפסון הכותב הוואינט:

"רובנו וגם מנהיגי מדינת ישראל רוצים איכות סביבה, אבל לא מוכנים להשקיע דבר בכדי להגיע ליעד הנכסף. אז מאיפה יבוא השינוי בחשיבה?"

בשביל מטיף מקצועי – מה שלא תעשה לא מספיק, תמיד יגיד לך "למה אתה לא עושה כלום?" ככה גם עדי וולפסון. מדינת ישראל (באמצעות רשות החשמל) מאלצת אותנו להשקיע כמיליארד שקל בשנה ל 20 השנים הבאות, על חשמל סולארי. אז למה הוא אומר: "לא מוכנים להשקיע"? בין אם אנו מוכנים או לאו אנו משקיעים. אבל, כמובן, כמה שנשקיע לעולם זה לא יהיה מספיק והוא ימשיך להטיף... בנוסף, הוקמו מפעלים לטיהור מי שפכים בכול הערים, טוהרו הנהרות (הירקון והקישון) – יש שיפור באיכות האוויר, הושקע ונעשה הרבה. חלק גדול מהעשייה למען הסביבה הניב תוצאות ברוכות (וחלק היה הוצאת סרק). להגיד "שרובנו וגם מנהיגי מדינת ישראל רוצים איכות סביבה אבל לא מוכנים להשקיע דבר בכדי להגיע ליעד הנכסף." זה שקר.

ממשיך וולפסון במלל הריקני המקובל כול כך על מטיפים ואנשי אקדמיה:

אולם אחד המחסומים העיקרים בטיפול בנושאים אלה, הוא העדר תוכנית לאומית כוללת, שמחברת בין כולם ומתזמרת את הפעולה של כלל משרדי הממשלה בנדון. ואיך מחברים בין מחיר החשמל והקוטג', קירוב הפריפריה למרכז והפחתת זיהום האוויר? אתם שואלים, התשובה היא על ידי תוכנית להפחתת פליטות גזי חממה.

קחו עצה ממני, אם אתם שומעים משיהו מדבר על "תכנית לאומית כוללת" – תדעו שהנ"ל מזבל בשכל. אין דבר כזה "תכנית לאומית כוללת" ולא יכולה להיות, ולו הייתה היא לא הייתה שווה כלום, וכול מי שאומר אחרת חי בעננים. לא יכול להיות דבר כזה עם הקואליציות והממשלות המתחלפות אלצנו כול 6 חודשים. "תכנית לאומית כוללת" הייתה במדינות קומוניסטיות טוטליטריות – שבהן המנהיג מורה על מה שהוא רוצה. קראו לזה שם "תכנית חומש". גם שם כול התכניות האלה היו בלוף מהתחלה עד הסוף, ותנאי החיים שבהם חיו האנשים בצל "תכניות החומש" היו מחפירים. יש אצלנו רבים שמאד מתגעגעים למשטר טוטליטרי ולתכניות החומש שלהם ומאמינים בעומק הלב שרק היעדר תכנית חומש ממשלתית הוא מה שמונע את בוא המשיח. המערב הגיע להישגים אדירים בעליית רמת החיים ללא שום "תכנית חומש" או "תכנית לאומית כוללת".

אבל לפרופ' וולפסון יש עוד שיגעון לדבר אחד (חוץ מ"תכנית כוללת"): "תכנית להפחתת פליטות גזי חממה" – זה הדבר שחסר במדינת ישראל לדבריו, ואם תהיה לנו תכנית כזו – הכול יבוא על מקומו בשלום, מחירי הדיור, מחיר הקוטג' ואפילו השוויון בנטל. רק תכנית להפחתת פליטות חסרה! לא צריך להרבות בהסברים למה הדבר הזה אבסורדי.

אני יכול לנחם את פרופ' וולפסון: הפחתת פליטות משמעותית לא תהיה, לא אצלנו ולא בעולם, עם תכנית או בלי תכנית. מדברים על זה (כמו שהוא מציין) כבר לפחות 23 שנה (מאז 1992) וימשיכו לדבר על זה עוד הרבה זמן (עד שהאופנה והאמונות הטפלות תתחלפנה), כי הפחתה לא תהיה, רק דיבורים. ולא חשוב מה תעשה ישראל, אנו בלתי רלוונטיים לחלוטין בהקשר של פליטות עולמיות. הפליטות העולמיות לא יקטנו מפני שלא קיימים (כעת) מקורות אנרגיה (ממשיים) ללא פליטות. רק אשליות קיימות בנושא זה.

פרופ' וולפסון ממליץ על מעבר לשימוש בגז בהפקת חשמל ובתחבורה גם. המלצה טובה, בייחוד נוכח מאגרי הגז תמר ולוויתן, העומדים לרשותנו (לא בזכות ההטפות של הירוקים). אין צורך בהטפות, מעבר לגז יתרחש מפני שזה כדאי, אם רק הירוקים יפסיקו להפריע בהתנגדויות גורפות לכול פרויקט תשתיתי ותעשייתי, כמו למשל למסופי הגז. זה גם יפחית את הזיהום והפליטות (גז נקי יותר מפחם ונפט).

השיגעון לדבר אחד של פרופ' וולפסון עם "הפחתת גזי חממה" הוא באמת מדהים. כאילו שזה הנושא היחידי העומד על הפרק. אני יכול לתת למשל שתי עצות מעשיות, לדברים שקל לבצע, ויתרמו רבות לסביבה נקייה יותר: 1. התקנת מסננים בארובות תחנות הכוח של חברת החשמל (מלאכה שהחלה אבל לא הסתיימה), 2. מעבר לאוטובוסים חשמליים בתחבורה ציבורית במרכזי הערים, על בטריות, כמו בסין. למען הסביבה כדאי להתרכז בפרויקטים סביבתיים מעשיים, מוגדרים היטב, שמניבים תוצאות ברורות, במקום לדבר על דברים חסרי שחר כמו "גזי חממה" ועל "תכנית לאומית כוללת".

יעקב

מעלילות הבועה הסולארית.

בצל האופנה הסולארית ההיסטרית מתפתחות כול מיני תופעות משונות אך לא ממש מפתיעות. כול מיני מניפולטורים זריזים מנצלים את האופנה, ואת רגשות האנשים, בדרכים מסחריות מפוקפקות.

הנה הסיפור של לי הג'ון, "האיש העשיר בסין" כפי שהגיע ל"כלכליסט". הג'ון, ראש חברת "האנרג'י" הפסיד ביום אחד כ 19 מיליארד (מיליארד) דולר, כאשר המניות של חברתו ירדו ב 47% במהלך 24 דקות מסחר, בבורסת הונג קונג.

מניית "האנרג'י" עלתה ב 479% ב 6 החודשים האחרונים, העלייה הגדולה ביותר מבין 2400 חברות בינלאומיות שבאינדקס. הערך עלה ב 69% רק בשבוע האחרון (לפני הנפילה). שווי הבורסה של החברה – כ 39 מיליארד דולר - הוא שווי גדול משוויה של חברת "סוני", ופי 7 מהחברה "פירסט-סולאר" האמריקאית הפועלת בתחום הפאנלים הסולאריים הדקים.

חברת "האנרג'י" נוסדה על ידי לי הג'ון (בעל תואר מהנדס מכונות) ב 1994,  היא החלה לבנות סכר הידרואלקטרי בשנת 2000, ואח"כ רכשה גם פרויקטים של תחנות רוח. היא נכנסה לעסק של פאנלים סולאריים על ידי רכישת מספר חברות באירופה, אך עיקר הפרסום והתהילה באה לחברה אחרי שרכשה, באוגוסט 2014, את חברת אלתא מאריזונה, ארה"ב, בעלת פטנט לייצור לוחות סולאריים דקים וגמישים, מחומר חדש שנקרא גאליום-ארסניד. הביעה היא שזו עדיין לא טכנולוגיה מוכחת, ואיש אינו יודע אם יצליחו לייצר כאלה לוחות בייצור המוני, ובאיזה מחיר. הדבר לא הפריע להג'ון לערוך מסע יחסי ציבור ופרסום, בו קידם את "הטכנולוגיה של העתיד", וגם התפאר בחוזים בהם זכה מידי ממשלת סין. הוא גם הצהיר שייצר מכוניות חשמליות עם לוחות סולאריים על הגג. הוא  נחשב ל"בעל חזון" והצהיר שהמהפכה הטכנולוגית-תעשייתית הבאה תבוא מסין (כך כתב בספר שפרסם). בקיצור: הוא עשה הרבה רוח.

העלייה המטאורית שלו על בסיס התלהבות וחזון אבל מעט מאד ערך ממשי מזכירה את העלייה של טסלה.

כעת הוא נחשד בהרצת מניות, ובהצגת נתוני מכירות כוזבים. 60% ממכירותיה המדווחות של חברת "האנרג'י לוחות שמש דקים" הוא לחברת האם – "האנרג'י אחזקות".

הרכיבה על גלים של אופנה ורגש, בלי בסיס מוצק על הקרקע של המציאות אופייני לתחום הזה, הסולארי. דבר דומה קרה למיודענו שי ז'נגרונג, הבעלים של "סאנטק", חברת הפאנלים הגדולה בסין, שקרסה לפני שנתיים. (לסנטק היה מרכז פיתוח גם בישראל).

אכן, הרבה אנשים מתלהבים מה"אנרגיה של העתיד", ואנשים אחדים יודעים לנצל עובדה זו....

יעקב

אשליית החשמל הסולארי הזול.

במסכת האגדות שמפיצים חסידי השמש, האגדה הנפוצה ביותר היא: חשמל סולארי הוא זול וכדאי. מכון מחקר "מכובד" בגרמניה, אגורה, הזמין מחקר על עלויות החשמל הסולארי ומגמות עתידיות.

המשפט הראשון במחקר זה, במסגרת "ממצאים עיקריים" הוא זה:

Solar photovoltaics is already today a low-cost renewable energy technology.

תרגום: חשמל סולארי פוטו-ולטאי הוא כבר היום טכנולוגיה של אנרגיה מתחדשת בעלות נמוכה.

זו הצהרה שמחממת מאד את הבטן והלב של החסידים, אבל האם היא נכונה? כדי לענות לא צריכים לבזבז כסף על מחקרים מסובכים. צריך רק להסתכל מסביב. לו הדבר היה נכון היינו רואים על כול גג של מרכז קניות או מפעל דונמים של לוחות שמש. אנו לא רואים את זה. עובדה.

בהתקנת לוחות שמש על גגות בתים פרטיים יש בעיה – כל החשמל הסולארי מיוצר ביום, כאשר מרבית האנשים לא בבית ולא צורכים הרבה חשמל. לכן, אנשים פרטיים זקוקים ל"הסדר מונה נטו" – דהיינו – שחברת החשמל תקנה מהם את החשמל במשך היום, ותספק להם חשמל בערב. (וגם שהשרות הזה יהיה בחינם). הדבר מצריך רישום ואישור ברשות החשמל, בירוקרטיה ומכסות. אבל – למפעלים ומרכזי קניות אין בעיה כזו. הם צורכים הרבה חשמל, במשך כול שעות היום, עבור מכונות, מקררים, מזגנים ותאורה. הם משלמים מאות אלפי שקלים או אפילו מיליונים בחשבונות חשמל כול חודש. הם יכלו להתקין דונמים של לוחות על גגותיהם (בלי אישורים ובלי בירוקרטיה), להשתמש בחשמל שמש כאשר הוא זמין – 19% מהזמן, ובחשמל רשת בשאר 81% מהזמן. הם היו חוסכים, על חשמל שמש, את מחיר הצרכן של כול קוט"ש. לו היו לוחות השמש כדאיים (לפי המחיר לצרכן, לא מחיר העלות, לעומת חשמל רגיל), היינו רואים לוחות על כול הגגות של המפעלים ומרכזי הקניות. במקום זה – מה שרואים זה רק מתקנים ב"הסדר" – כלומר מסובסדים. אם אין מתקינים – סימן שלא כדאי. נגמר הסיפור והמחקר שלנו. האם יהיה כדאי בעתיד? אני לא נביא, אללה יודע. היום לא כדאי. עובדה.

כדי להמשיך ולחמם את הבטן עם הצהרות מעודדות חייבים לשכור מכוני מחקר מתוחכמים ויקרים. רק הם יכולים לסובב את המציאות ולהגיע למסקנות הפוכות ממה שרואים בעין. המכון הזה, מאחורי הלשון החלקלקה והמעורפלת של מסקנותיו, מתרכז בעיקר בעתיד. ככה הם כותבים במשפט השני:

Solar power will soon be the cheapest form of electricity in many regions of the world.

כלומר הם "יודעים" לנבא את העתיד, הרבה יותר טוב מאשר הם יודעים להבחין בעובדות ההווה. הצרה היא שנביאים יש עשרה בגרוש, אנו כולנו יודעים למי נתנה הנבואה (אחרי חורבן בית המקדש). בקיצור – אני לא מתווכח על העתיד (אנרגיית השמש היא האנרגיה של העתיד!) – זה חסר ערך.

בקשר להווה, בכול זאת מודה המכון המכובד שאנרגיית השמש היא לא כול כך זולה, אבל הוא ממש מתאמץ לא להזכיר עובדה זאת במסקנותיו, כי לא בשביל זה הזמינו אצלם את המחקר בכסף טוב. הנה גרף מהמחקר:

תעריפי ההזנה המובטחים שמשולמים ליצרנים סולאריים בגרמניה ירדו בצורה מסחררת מ 43 סנט של אירו לקוט"ש ב 2005 ל 8.7 ב 2015. אבל, וזה הקוץ בעלייה, עדיין המחיר הנמוך הזה, ב 2015, גבוה פי שניים בערך מעלות חשמל "רגיל" פוסילי, ואפילו חשמל רוחני.

את הנקודה הזו צריך להדגיש. המצב במציאות של שנת 2015 הוא זה: ייצרן חשמל סולארי מוכן להתקין מערכת לוחות רק בשני תנאים שעל הממשלה להבטיח: 1. מבטיחים לו מראש שקונים כול קוט"ש שהמערכת תייצר (כאשר השמש זורחת, כולל חגים וסופי שבוע, וימים של עודף ייצור רוחני). 2. מבטיחים לו מחיר קבוע, גבוה פי שניים מהמחיר הרגיל, למשך 20 שנה (צמוד למדד).

החסידים מעודדים את עצמם ואומרים: "ראו הותקנו מיליונים של לוחות בעולם, כול יום, כול שנה מתקינים עוד ועוד!" שיהיה ברור לכולם, אל תשקרו לעצמכם: אף אדם לא התקין מעולם שום לוח סולארי בזכות החשמל שהלוח מייצר. כול אחד ממיליוני הלוחות שהותקנו עד כה בעולם הותקנו אך ורק כדי ליהנות מהכסף הרב שהממשלות משלמות. כול המערכות הסולאריות בעולם, עד האחרונה שבהן, הותקנה במטרה להרוויח כסף מהסובסידיות ולא במטרה להפיק חשמל. במקום שלא משלמים סובסידיות אין מערכות סולאריות. המחקר למעשה מודה בכך, למרות שהוא מנסח את ההודאה בלשון מטשטשת:

Financial and regulatory environments will be key to reducing cost in the future.

תרגום: הסביבה הפיננסית והרגולטורית היא המפתח להפחתת מחירים בעתיד. ובעברית פשוטה: ללא סובסידיות זה לא ילך. ("הסביבה הפיננסית והרגולטורית" – פירושו: גובה הסובסידה).  זה שהמחקר יאמר את זה מובן מאליו, לא יכול להיות אחרת. הרי מטרת המחקר היא לעודד ולהגדיל את הסובסידיות. אז יש ל"מחקר" שתי מטרות אידיאולוגיות ברורות והן סותרות זו את זו: מטרה ראשונה להוכיח עד כמה חשמל סולארי זול וכדאי, ומטרה שנייה להצדיק המשך והגדלה של הסובסידיות. כדי לרבע את המעגל חייבים להשתמש בלשון מעורפלת.

לבסוף: כול הוויכוח על המחיר ועל הסובסידיות לא כול כך רלוונטי. המערכות הסולאריות יכולות לספק חשמל, מקסימום 19% מהזמן אצלנו. (רק 12% בגרמניה או 10% באנגליה). זה הזמן שהשמש נותנת חשמל. היא לא נותנת יותר, גם לו לוחות השמש היו בחינם. ובנוסף - אנו חייבים להחזיק כושר ייצור "רגיל" (פוסילי) עבור כול הצריכה שלנו, כדי להבטיח אספקה כאשר השמש לא זורחת (81% מהזמן). הצורך הזה והמחיר של הגיבוי הזה לא נלקח בחשבון על ידי חסידי השמש. למען האמת: אם לוחות השמש באמת היו זולים וכול אחד (בייחוד מפעלים) היו מתקינים לוחות על הגגות (בלי אישורים ורישיונות, ובלי לחבר את הלוחות לרשת חברת החשמל), הם היו מספקים יותר מ 19% מהחשמל, כי אנו צורכים יותר חשמל ביום מאשר בלילה. הם יכולים לספק, כמות כלשהי מהצריכה (אצלנו יותר מאשר בגרמניה או אנגליה). הסיבה שזה לא קורה היא המחיר. (לוחות השמש מספקים, אצלנו, עם סובסידיות והכול, רק כ 1% מהצריכה, בגרמניה 5%, בארה"ב 0.5%).

המחקר המלומד של מכון אגורה, עושה לעצמו  חיים קלים ומתרכז רק בחיזוי עלויות השמש בעתיד, בשנים 2025, 2035 ו 2050 – ובתור שכזה הוא לא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו (שלא לדבר את העלות של ביצועו) – כי אנו לא יודעים את העתיד. לא אטרח לפרט את אוסף ההנחות השגויות והשטויות שהוא כותב, חבל על הזמן. המחקר נועד להזין את האשליות ולעודד את הרגשת הבטן הטובה של חסידים סולאריים, ןלקדם עוד את הסובסידיות. אין לו שום ערך ממשי, רק תעמולתי. הוא נועד לטשטש את המציאות. מדהים כמה כסף מוכנים אנשים לשלם בשביל אשליות מתוקות וירוקות.

יעקב

שקרים ירוקים מזעזעים.

קרן המטבע העולמי פרסם מחקר שכותרתו "מה השיעור של הסובסידיות העולמיות לאנרגיה".

כלי התקשורת מדווחים על המחקר – למשל באתר "תשתיות", וכותבים:

 10 מיליון דולר בדקה, 5.3 טריליון דולר בשנה, זה הסכום אותו מקבלות חברות האנרגיה הפוסילית ברחבי העולם כסובסידיה מהממשלות השונות, זאת על פי הערכה חדשה של קרן המטבע העולמית. הקרן קוראת לגילוי "מזעזע" ...

זהו שקר מזעזע.

הממשלות לא מעבירות כסף לחברות האנרגיה הפוסילית. (רק לחברות האנרגיה הירוקה – שמש ורוח, ומכוניות חשמליות).

אז איך קרן המטבע מרשה לעצמה להפיץ שקר בוטה שכזה? מה הטענה של קרן המטבע IMF? הם בכול זאת פרסמו מחקר, ואכן טוענים מה שהעיתונות מדווחת (ראו ציטוט למעלה).
תשובה: הם עשו "טריק" רמייה ממניע אידאולוגי, הם "הגדירו מחדש" את המילה "סובסידיה", בהגדרה שרירותית שהם המציאו. 

ההגדרה המקובלת של המילה היא: תשלום ממשלתי הניתן ליצרן או לספק כדי להוזיל את מוצריהם.

ככה כולם מבינים את המילה "סובסידיה". זה כסף ממשי שמועבר מכלל הציבור (בכוח הממשלה) ליצרן זה או אחר.  האם הממשלה מעבירה כספים ליצרני דלק פוסילי? לא. קרן המטבע אינה טוענת שכן.

אז מה הם כן טוענים? קרן המטבע טוענים שההגדרה לעיל אינה "נכונה" וזו הגדרתם "הנכונה":

A key factor in estimating the magnitude of current subsidies is which definition of “subsidies” is used. Pre-tax consumer subsidies arise when the price paid by consumers (that is, firms and households) is below the cost of supplying energy. Post-tax consumer subsidies arise when the price paid by consumers is below the supply cost of energy plus an appropriate “Pigouvian” (or “corrective”) tax that reflects the environmental damage associated with energy consumption and an additional consumption tax that should be applied to all consumption goods for raising revenues.

הם אומרים שחייבים (לדעתם) להוסיף לכול המוצרים שאנו צורכים מס שמשקף את הנזקים לסביבה שצריכת המוצר (בייחוד אנרגיה) גורם לסביבה. אם הממשלה אינה מטילה מס כזה, פירוש הדבר שהיא "מסבסדת" – לדברי עורכי ה"מחקר" הזה.

מותר להם לחשוב שהממשלה צריכה להטיל מס על כול מוצר (בייחוד אנרגיה פוסילית) "מס נזקי סביבה". זו דעתם, וכול אחד רשאי לחשוב מה שהוא רוצה. מותר להם לחשוב, למשל, שהממשלות צריכות להטיל מס על המזון, כי גידול וייצור המזון כרוך בנזקים לסביבה. מותר להם, למשל, לחשוב שהממשלה צריכה להטיל מס על נשימה, כי כאשר אנו נושמים  אנו פולטים פד"ח, שכידוע, הורס את כדור הארץ. הם כנראה מאמינים שכמה שיותר מיסים יותר טוב, ואם אין מס על נשימה, פירושו שבני אדם מקבלים סובסידיית נשימה מהממשלה.

הטריק שהם עושים זה שהם משתמשים בייצור הדמיוני שהם המציאו – "מס נזקי הסביבה"  שאינו קיים – כדבר שקיים, וטוענים שאי גביית מס דמיוני זה מהווה "סובסידיה". חורה להם כאשר אנשים מציינים את העובדה הנכונה שאנרגיות "ירוקות" מממומנות על ידי סובסידיות (אמתיות, ממשיות, כסף טוב, לא סובסידיות דמיוניות), ולכן הם יוצאים במסע תעמולה אידיאולוגי לסירוס ושיבוש המונח "סובסידיות" כדי "להוכיח" את מה שהם מאמינים בו. זה בדיוק כמו שהקומוניסטים קראו למדינות שלהם "דמוקרטיות עממיות" בעוד שבאמת הם היו בדיוק ההיפך מדמוקרטיה ומעממי. זה טריק רמייה וותיק וידוע. ג'ורג' אורוול זיהה את התופעה עוד לפני 1948 וקרא לה בשם "ניוספיק – newspeak".

(נקודה משנית: את נזקי הסביבה הממשיים מאד הנגרמים על ידי האנרגיות הירוקות הם, משום מה, לא טורחים לחשב כ"סובסידיות". "מס נזקי סביבה” זה דבר שצריך להטיל, לדעתם, רק על דבר שהם שונאים).

הכתבים המדווחים מצטטים את המשפטים הראשונים שהובלטו בכוונה בראש המחקר (בחצי העמוד הראשון) ואינם טורחים לקרוא (ואינם מסוגלים להבין) את החצי השני של העמוד. הם ששים אלי כותרות סנסציונית מטופשות – כי אלה משרתים את האידאולוגיה של הכתבים ואת הצורך למכור את עצמם ואת עיתונם.

כל ה"מחקר" הזה של קרן המטבע IMF, אינו "מחקר" ולא בטיח. הוא טריק במכירת לוקשים (שקרים בלעז), טריק של שטיפת מוח ופרסום ויחסי ציבור לאידיאולוגיה של כותבי המחקר (ונותני החסות של ה IMF).

אחת התוצאות המזעזעות של ההיסטריה האקלימית זה כמות הזבל והשקרים  המגמתיים שמוסדות "מכובדים" כביכול כמו ה IMF – מפיצים. לא שקרן המטבע IMF הוא מוסד "מכובד" במיוחד. זה מוסד שבו פקידים חוגגים על הכספים של אחרים.

יעקב

שטות סולארית

התקשורת מדווחת בהתפלאות על מסלול אופניים סולארי שנבנה בהולנד ומפיק חשמל. הקוריוז הזה טיפשי בכמה וכמה רמות.

ראשית – לוחות השמש הם יקרים, ומפיקים מעט מאד חשמל, לא חשוב היכן תשים אותם, על הגגות, על הקרקע או מתחת לשביל אופניים. בהולנד, מקדם התפוקה (כמות הזמן שלוחות השמש מפיקים חשמל) הוא רק  10.5%. כאשר שמים את הלוחות מתחת לשביל האופניים לא מגדילים את התפוקה שלהם, אלא ההיפך – רק מקטינים אותה. על הגגות ניתן לכוון את הלוחות בזווית הנכונה לשמש, בעוד בשביל האופניים הם מונחים אופקית, ולכן מפיקים לפחות 30% פחות מלוחות שמונחים על גגות.

לעומת זאת, המחיר, בשביל האופניים, יקר לפחות פי 2 (אולי יותר) – כי חייבים לעטוף את הלוחות (והבקרים האלקטרוניים שלהם) בקופסה עמידה ללחות (ולא חסר לחות בהולנד) ולקורוזיה של הקרקע (ראה תמונה), וגם לשים להם לוח זכוכית משוריין ושקוף מלמעלה שאפשר לנסוע עליו באופניים.

ואח"כ יש בעיית תחזוקה. לוח הזכוכית מתלכלך – וזה מקטין את תפוקת החשמל, הוא נשחק – מאבד משקיפותו – ושוב יש הקטנה בתפוקה. הוא דורש החפלה תדירה – כלומר הוצאות תחזוקה גבוהות.

ובשביל מה כול זה? בכתבה נאמר שהשביל מפיק חשמל עבור תאורת רחוב. תאורת רחוב?? בזמן שהשמש זורחת? אף אחד לא שם לב לטיפשות הזאת? גם נאמר שזה יזין את מערכת הרמזורים. ומה יזין את הרמזורים בלילה? או ביום מעונן?

שביל אופניים סולארי הוא שטות ברמה כזו ששום בן אדם רגיל לא היה נתפס לה, דרושה שותפות בין הממשלה ומוסדות אקדמיים (בעלי הפרויקט) כדי להמציא שטות כזו ולממן אותה מכספים של אחרים – כספי הציבור.

כשאומרים "חשמל סולארי" אנשים נתקפים בהתקף התלהבות רגשית בלתי מרוסנת והשכל שלהם מפסיק לגמרה לפעול.

יעקב

הערה: ראו את הפוסט הקודם שלנו על "ההמצאה" של עוקץ הכבישים הסולריים....

אלון מאסק דמות מרתקת.

כתבנו למטה על המצברים החדשים שעל ייצורם הכריז אלון מאסק (Elon Musk) – הבעלים של חברת "טסלה" המייצרת מכוניות חשמליות.

אלון מאסק הוא דמות יוצאת דופן, מופלאה, הוא איש בעל חזון, ובעל יכולות בלתי רגילות להוציא דברים לפועל, לארגן, לפעול, לעשות, לייצר. הוא בעל השכלה והבנה מדעית עמוקה – תואר שני בפיסיקה, (וגם תואר ראשון בכלכלה), והפסיק את לימודי הדוקטורט כדי לעסוק במיזמים שלו. הוא נולד ב 1971 בדרום אפריקה, עבר בגיל 17 לקנדה בה רכש את מרבית השכלתו, המשיך והשלים לימודיו בארה"ב והפך אזרח אמריקאי ב 2002. כעת מתפרסם ספר אוטוביוגרפי שלו, ופרק ממנו מתפרסם בבלומברג. אני ממליץ לקרוא את זה.

אלון מאסק היה בין המייסדים של שתי חברות תוכנה, Zip2 ו PayPal, וכאר הן נמכרו (ב 1999 ו 2002) הוא מצא עצמו, בגיל 30 בערך, עם רכוש של כמה מאות מיליוני דולרים. אז הוא החליט שבמקום להתעסק עם עוד מיזם אינטרנט הוא רוצה להטביע חותמו על ההיסטוריה, ולהציל את האנושות מכליה. עוד בתור ילד הוא נדבק בחיידק של כיבוש החלל, וקרא בהתלהבות ספרי מדע בדיוני. הוא מאמין שהמין האנושי חייב להתפזר ולהתיישב במקומות נוספים בחלל כדי למנוע הכחדתו במקרה וכדור הארץ ייהרס. כיעד ראשון שם לעצמו את ההתיישבות במאדים.

לצורך הגשמת חזונו ייסד בשנת 2002 את החברה ספייסאקס – SpaceX. הוא החל מאפס, מכלום, ותוך 7 שנים תכנן ובנה (בעזרת אלפי מהנדסים ומדענים שגייס) טיל חדש לשיגור מטענים לחלל, הפלקון 1, המונע על ידי מנוע רקטי חדש, מרלין, שנחשב למנוע החזק והיעיל מסוגו. ספייסאקס היא החברה הפרטית הראשונה, והגדולה ביותר לשיגור מטענים לחלל. היא נבחרה על ידי NASA כקבלן לשיגור מטענים לתחנת החלל הבינלאומית, ובהמשך גם בני אדם. ספייסאקס היא היום חברה רווחית, היא מתחרה בחברות רוסיות, צרפתיות, סיניות ועוד (כול השאר חברות ממשלתיות) בעסקי שיגור לוויינים לחלל. ההישג של מאסק בהקמה של החברה, בתכנון וייצור, תוך זמן קצר להפליא ובעלות נמוכה בעשרות מונים מהעלות של החברות הממשלתיות, של טיל חדש המסוגל לשאת מטענים גדולים לחלל הוא הישג אדיר.

בנוסף, מאסק הוא ממודאגי האקלים, הוא חושש שהתחממות כדור הארץ (מעשה ידי האדם) עלולה להביא לכליית המין האנושי, והוא נרתם להציל את המין האנושי גם מצרה זו, על ידי פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים. במסגרת שאיפתו זו הוא הצטרף ב2004 לחברת טסלה (שהוקמה על ידי אחרים ב 2003) , ונעשה למממן, מתכנן ומנהל הראשי שלה. טסלה מייצרת מכוניות חשמליות חדשניות.

מאסק הוא גם המשקיע הראשי ומנהל "העל" של חברת "סולר סיטי" שהוקמה על ידי שני בני דודים שלו. סולר סיטי היא היצרן והמתקין הכי גדול של פאנלים סולאריים, בארה"ב.

מאסק הוא באמת דמות מופלאה ונדירה של אדם בעל יכולות יוצאות דופן – גם בעל חזון, גם בעל ידע טכני, יכולת יזמות, ניהול, ארגון, יחסי ציבור ומעל לכול – הישגים ממשיים אדירים. הוא מונע עלי די האידאולוגיה שלו – החזון שלו אם תרצו. הוא לא מקים עסק כדי להרוויח כסף, הוא מקים עסק כדי להציל את האנושות – כך הוא מכריז וכותב בעצמו.

ההקמה של שני העסקים שלו – טסלה וספייסאקס, היא באמת הישג אדיר ויוצא דופן. אבל האם זה מציל את האנושות? ספייסאקס ייצרה, אומנם, טיל מקורי, חדש, יעיל, לשיגור מטענים לחלל. אבל האנושות משגרת מטענים לחלל מאז 1957, ויש לפחות תריסר ארצות וחברות שמייצרות טילים ומשגרות מטענים לחלל באופן שגרתי (גם ישראל). ספייסאקס היא חברה לתפארת, שהשיגה הישגים עצומים בזמן קצר, אבל לא פריצת דרך מדעית או טכנולוגית יוצאת דופן. ספייסאקס נעזרה בתהליך הפיתוח במימון של NASA  (מימון ממשלתי) ו NASA  (סוכנות החלל הממשלתית האמריקאית) היא הלקוח העיקרי של ספייסאקס – כי היא מעדיפה להשתמש בקבלן אמריקאי לשיגור מטענים לחלל ולא בקבלן רוסי.

כנ"ל "טסלה" – מאסק הצליח להקים, יש מאין, מפעל חדש לייצור מכוניות חשמליות מוצלחות, ונכנס לשותפות טכנולוגית וממונית עם מספר חברות רכב מובילות – טויוטה, במ"II BMW, ומרצדס. גם במיזם זה הוא נעזר בסובסידיות ממשלתיות גדולות שניתנו הן למפעל טסלה, והן לרוכשי המכוניות (כדי לעודד רכישת מכוניות חשמליות). שוב – לא המכונית בכלל ולא המכונית החשמלית הם מוצר חדש, מהפכני, מושיע אנושות. (המכוניות החשמליות הראשונות יוצרו כבר ב 1899). ולאחרונה, ירד קצב המכירות של מכוניות חשמליות והיברידיות – שמעולם לא נמכרו בכמויות גדולות. המכוניות האלה היו באופנה, בתור "מצילי אנושות", אך מעולם לא יכלו להתחרות במכוניות בנזין רגילות במחיר או יכולת שירות. המכונית החשמלית היא מוצר אידאולוגי, אופנתי (מבוסס סובסידיות), לא מוצר שרות מעשי, לכן, כאשר האופנה משתנה, המכירות דועכות.

כעת מקים מאסק מפעל ענק לייצור מצברים של ליתיום-יון, לרכב וגם לבית ולתעשייה. המפעל מוקם ברנו, נבאדה, בהשקעה של 5 מיליארד דולר, ואמור להתחיל לייצר ב 2017. גם הוא נועד להציל את האנושות.

אלון מאסק הוא גאון בתחום הייזום, הארגון, הייצור, הביצוע. הוא דומה קצת להנרי פורד. הנרי פורד לא המציא את המכונית, אבל המציא את פס הייצור שהפך את המכונית מקוריוז של עשירים למוצר צריכה המוני. ייתכן וזו תהיה גם תרומתו של מאסק בתחום טילי החלל, נחיה ונראה. בכול אופן – אין קשר מיוחד בין החזון של מאסק ליישוב החלל והצלת האנושות מההתחממות הגלובאלית לבין הישגיו – כלומר – הישגיו לא קידמו במיוחד את החזון שלו, ולא יצרו טכנולוגיה מהפכנית. אבל, אין ספק שהחזון שלו, ככול שנראה לא מעשי, הוא שדחף אותו להישגיו יוצאי הדופן.

יעקב