31 ביולי 2014

29 הסיבות.

כידוע, ההתחממות הגלובאלית הנוראית נעצרה לפני כ 17 שנה, ומאז אין (או אין כמעט) התחממות, כפי שרואים בגרף כאן, וכפי שמוסבר באריכות בפוסט זה.

החממיסטים לא יכולים להאמין למראה עיניהם, וטוענים שאין כזו חיה, אין עצירה. אולם, במקביל, וליתר ביטחון, הם טוענים שכן יש "התמתנות" או "הפסקה" בהתחממות, והם ממשיכים ומספרים לנו שהם יודעים גם למה, כלומר מה גרם להפסקה. בפוסט הזה קובצו 29 הסברים שלהם, כולם עם קישוריות למאמר ה"מסביר" ולמאמרים הפוכים, המפריכים את ה"הסבר".

כמובן, משהו שיש לו 29 הסברים הוא משהו שאין יודעים מה ההסבר שלו. 29 ההסברים הם כולם סיפורים, או ניחושים, ואיש אינו יודע מה באמת קורה, למרות שכולם טוענים שהם יודעים הכול.
1. פעילות נמוכה של השמש. (קודם אמרו שהשמש לא ממש משפיעה...).
2.האוקיינוסים אכלו את החום. (מצויין! שיהיה להם לבריאות. אבל למה לא אכלו קודם?).
3.לא רלוונטי או משמעותי מבחינה מדעית. (רק אם יש התחממות זה רלוונטי).
4. הרגישות האקלימית (השפעת הפד"ח) יותר קטנה מאשר חשבו קודם. (החממיסטים: לא יכול להיות!).
5. זרמי האוקיינוסים (שגורמים רק לעצירה, ולעולם לא להתחממות...).
6. איזו עצירה? העשור האחרון היה החם ביותר! (כן, אבל לא הייתה התחממות נוספת).
וכו'.. וכו'...

יעקב

27 ביולי 2014

עלייה מדאיגה במספר הספקנים

דו"ח של EPA  שפורסם השבוע מצביע על התפתחות מדאיגה שעלולה להיות בעלות תוצאות הרסניות לבריאות כדור הארץ. הדוח מעריך שמספר הספקנים ומכחישי האקלים עלול להגיע לרמה אסונית בשנה 2020. על פי ממצאי הסוכנות, הכמות הגדלה והריכוז הגובר שמכחישים בצורה שרירותית, או מקלים ראש, בתוצאות הרות האסון של משבר האקלים הנוכחי תוביל, לקראת סוף העשור, לתוצאות הרסניות למערכות סביבתיות, שעלולות להיות בלתי הפיכות.

"בעשורים האחרונים אנו עדים בעלייה מדאיגה במספר האנשים שמסרבים להכיר בהתחממות הגלובאלית הנוראית, העלייה עף עוברת שת התחזיות הכי גרועות (worst case scenarios) . אם המגמה תמשך בקצב הנוכחי, אנו עלולים לעבור סף קריטי של ספקנות בלתי מבוססת, בשש השנים הבאות, והדבר יהיה בעל השפעות הרסניות בכול יבשה ואוקיינוס, ויעמיד בסכנה את אוכלוסיית העולם כולו" , אמרה ג'ינה מקרת'י, מנהלת EPA  (הסוכנות להגנת הסביבה).

"לצורך המשך ההישרדות של הצומח והחי ואפילו בני אדם, הצורה הזו של בורות משתוללת מהווה תופעה מפחידה שלא ניתן להתעלם ממנה. אם לא נבלום את ספקנות האקלים בקרוב, ההישרדות של כדור הארץ בסכנה". היא הוסיפה.

הדו"ח מציין במיוחד את העלייה החדה במספר המדענים המפרסמים מחקרים פגומים המטילים ספק בשינויי האקלים, תכניות הטלוויזיה שמטילות ספק בהשפעת האדם על האקלים, והפוליטיקאים הנשלטים על ידי חברות נפט. כול אלה מסכנים את הביו-ספרה הרגישה של כדור הארץ.
בנוסף, מצביע הדו"ח על עלייה מזעזעת במספר האזרחים הבורים והכסילים, בקרב הציבור הרחב, שמפיצים נתונים מטעים, חצאי אמיתות ואף שקרים טהורים בנושא מגמות האקלים. בכך הם הביאו להרס משאבים טבעיים, הכחדה של מאות מיני חי ומעמידים בסכנה מיידית את שאר המינים.
"עצם העובדה שכול נושא ההתחממות הגלובאלית הנוראית הינו בכלל נושא הנתון במחלוקת מוכיח את ההשתוללות חסרת הרסן של הספקנים" אמרה מקקרת'י, וציינה ששיעור הריכוז של המכחישים הגרועים ביותר הגיע ל 1500 למיליון." למרות שארה"ב מייצרת את הכמות הגדולה ביותר של ספקנים, כול ארצות העולם סובלות מהנזקים של הסירוב של אנשים האלה להאמין בתופעות אקלים קיצוניות ועליית פני הים."
בעוד ה EPA  מודה שהמאמצים לבלום את התפשטות תופעת הכחשה נכשלו בעבר, היא מאמינה שמאמצי חינוך והסברה (תעמולה) מחודשים יכולים לפחות לבלום את ההיווצרות של המכחישים הכי עקשניים, הממשיכים להטיל ספק בדעתם של 97% מהמדענים. למרות זאת, מודה הדו"ח שמספר המכחישים העולה מלמד שייתכן ולא ניתן לבלום תופעה אנושית הרסנית זו.


יעקב

רוח ושמש הם היקרים ביותר

ה"אקונומיסט" כותב על מחקר ותחשיב שערך צ'רלס פרנק ממכון ברוקינגס (מכון מחקר "ליברלי" כלומר "מרכז-שמאל"), ובו חישב את העלויות של מקורות אנרגיה שונים, התורמים להפחתת פליטות פד"ח.

בכול העולם, וגם אצלנו, נותנים סובסידיות כבדות למתקנים רוחניים וסולריים, מתוך הנחה שהם תורמים להפחתת פליטות הפד"ח. הסובסידיות הן יקרות (בגרמניה למשל – 31 מיליארד דולר לשנה), ונשאלת השאלה אם זו הדרך הטובה ביותר להקטנת הפליטות.

חסידי ה,אנרגיה הירוקה" טוענים, שעם ירידות המחיר המשמעותיות של המתקנים הסולריים והרוחניים, עלות קוט"ש חשמל ירוק אינה יותר גבוהה, ואלי אפילו יותר נמוכה מעלות קוט"ש חשמל מפחם. קוראים לזה levelised costs – בעברית אולי: "עלות מיושרת".  העניין הוא שהחשמל ה"ירוק" הזה הוא תזזיתי, מסופק רק חלק קטן מהזמן, ולא בזמנים שבשליטתנו, דהיינו – לאוו דווקא כאשר הוא נחוץ. כך למשל – חשמל רוחני וסולארי דורש תחנות גיבוי, ואת עלות הבנייה והתחזוקה של תחנות הגיבוי יש להוסיף לעלות החשמל הסולארי והרוחני.
פרנק מנסה לערוך חשבון כולל של העלות והתועלת של אמצעי ייצור החשמל השונים, כולל תועלת שבהפחתת פליטות. הוא מכמת את התועלת בהפחתת פליטות לפי 50 דולר לטון פחם, מחיר פי חמש ממחיר השוק של טון זיהום פחם בשוק האירופי של מסחר במכסות פליטה (שהוא מתחת ל 10 דולר לטון).

המסקנות שלו אינן מפתיעות כלל, הן מאשרות את אשר ידוע לכול מי שמתעניין. הדרך הכי זולה ומעילה להפחתת פליטות היא לעבור מתחנות כוח פחמיות לגז. את זה כולנו יודעים... הצרה היא 1. לא לכולם יש גז (ולא כולם מוכנים לחפש גז בשיטת הפרקינג), ו 2. האפשרות להפחית פליטות היא מוגבלת, כי הגז גם כן פולט פד"ח, אם כי רק כמחצית כמות הפד"ח (ביחס לתחנות פחמיות) לכול קוט"ש.

הדרך השנייה, הכי כדאית, להפחתת פליטות היא האנרגיה הגרעינית. הבעיה עם זה היא שיש תוצאות לוואי אחרות (סכנת קרינה) שלא נכללו בחשבון הכלכלי של מחקר זה.

הדרך הכי יקרה (ולכן הכי גרועה) להביא להפחתת פליטות היא האנרגיה הסולארית.
גם בניתוח זה כנראה לא הכניסו בחשבון את הפגיעה בערכי טבע ונוף, את הצורך בקרקע, ואת הפגיעה במיני חיים (בעיקר ציפורים) של תחנות הרוח והשמש.

המסקנה המרומזת: הסובסידיות לשמש ורוח הן בזבוז כסף שאין בצדו שום תועלת.


יעקב

25 ביולי 2014

סין נלחמת בזיהום האוויר, לא בפליטות.

אחת הבעיות החמורות שמהן סובלת סין היא זיהום האוויר במרכזי האוכלוסייה הגדולים והצפופים. זיהום האוויר נגרם בעיקר על ידי הפחם, אותו שורפים בכמויות גדולות בתחנות כוח ובמפעלים באזורים אלה.

בתמונה: תייר עם מסכת פנים בכיכר טיינמן , בבייג'ין.

בגלל הצורך הגדול והדחוף להיחלץ מעוני ולהתפתח נבנו הרבה תחנות כוח ומפעלים ללא אמצעי הסינון היקרים הדרושים להבטחת איכות האוויר. כעת, משעלתה רמת החיים לרמה "נסבלת", הם מתפנים לטפל בבעיית זיהום האוויר, שהפכה בינתיים לבלתי נסבלת – או לחמורה יותר מבעיית העוני. או, אם נסתכל על זה אחרת – יש להם כעת מספיק משאבים כדי לטפל גם בבעיה זו.
ממשלת סין הודיעה, בספטמבר האחרון, על תכנית לטיפול בבעיה המבוססת על הקמת מפעלים לייצור גז מפחם.  הרעיון פשוט והגיוני. מכרות הפחם של סין מצויים לרוב במחוזות מרוחקים במערב סין ובגבול מונגוליה, מחוזות שבהם האוכלוסייה דלילה. במקום להוביל את הפחם משם לבייג'ין (לריכוזי האוכלוסייה) באינספור משאיות ורכבות, על פני אלפי קילומטרים, עדיף להפכו, במקום, לגז ולהוביל את הגז לבייג'ין בצינורות תת קרקעיים. תחנות הכוח בבייג'ין ישרפו גז במקום פחם, הגז הרבה יותר נקי וחופשי מחומרים מזהמים. בכך יקטן בהרבה זיהום האוויר במרכזי האוכלוסייה. אומנם, המפעלים הדרושים להפיכת הפחם לגז פולטים הרבה זיהום (וגם הרבה פד"ח), אבל הם יהיו מפוזרים במחוזות מרוחקים, דלי אוכלוסייה, לכן הנזק יהיה הרבה יותר קטן. הם גם יספקו פרנסה נוספת במחוזות המרוחקים, העניים.


ממשלת סין מתכננת לבנות 50 מפעלים כאלה, מפעלי ענק, לגסיפיקציה של פחם (בסין עושים הכול בגדול). שני מפעלים כבר נבנו, כפיילוט (אבי טיפוס), שלושה נוספים נמצאים בשלב הבנייה, ו 16 נוספים כבר אושרו, ובנייתם תחל בקרוב. שאר המפעלים נמצאים בשלבי תכנון שונים. כך למשל – העיר הוהוט (ראו מפה) חתמה חוזה עם החברה לפיתוח בייג'ין לאספקת ארבעה מיליארד מ"ק גז סינטטי בשנה, חצי מתצרוכת הגז של בייג'ין.
תהליך הייצור של גז סינטטי מפחם אינו ב"חינם". הוא מחייב שריפת 12 טון פחם כדי להפיק גז שמכיל אנרגיה שוות ערך ל 9 טון פחם, כלומר – הוא שורף ב 1/3 יותר פחם. מזה יש להפחית את החיסכון באנרגיה בגלל ביטול ההובלה הארוכה של הפחם ברכבות ומשאיות. בנוסף, הוא צורך כמויות גדולות של מים, שאינם מצויים בשפע במחוזות הנ"ל.

גרינפיס, ואירגונים ירוקים אחרים, כמובן, מתנגדים בחריפות לתכנית זו.  הם טוענים שהיא תגדיל ב 13% את פליטות הפד"ח של סין, שהן, גם ככה, הגבוהות בעולם. זה נכון, אין ספק שתכנית הגסיפיקציה של הפחם תגדיל את הפליטות. סין החליטה, לדעתי בצדק, שבעיית זיהום האוויר היא בעיה ממשית, הגורמת נזקים וסבל ממשי כעת, ודורשת טיפול מידי.  

יעקב

24 ביולי 2014

המטאורולוג של החקלאים אינו מאמין בהתחממות גלובאלית


ברייאן בלדסו הוא מטאורולוג מקצועי שמשמש חזאי ראשי בתחנת טלוויזיה מקומית בקולורדו בארה"ב. סיפור עליו מופיע בוואשינגטון פוסט. המיוחד בבריאן הוא שהוא גדל בחווה, בפינה נידחת של קולורדו. הוא הרגיש על בשרו ולמד מניסיונה של משפחתו עד כמה מזג האוויר משחק תפקיד מכריע בחייו של חקלאי, יום-יום. מזג האוויר קובע הכול - מה לזרוע בשנה הבאה, האם תהיה שנת שפע או בצורת, האם תרוויח מהיבולים או תפסיד, האם תהיה שמח או עצוב.

בראיין הוקסם בילדותו מבעיות מזג האוויר, הלך ללמוד מטאורולוגיה, ועכשיו יש לו רקורד של תחזיות מוצלחות, וקהל של מעריצים בקרב החקלאים. הם מרגישים שבריאן הוא בשר מבשרם, מבין את בעיותיהם, יודע לתת תחזיות טובות, ועצות רלוונטיות לחקלאים בנושא שפרנסתם תלויה בו.
לעיתים קרובות הוא נשאל האם הבצורות של השנים האחרונות קשורות לשינויי אקלים, משעה ידי אדם, כפי שרבים טוענים. תשובתו היא חד משמעית: לא. "כשאתה בודק את ההיסטוריה -  היו בצורות שנמשכו עשורים, הן גרמו לשבטי האנסטסי לעזוב את האזור הדרום-מערבי. בשנות ה 1800 המאוחרות היה זמן יבש גם כן. אם שואלים אותי [את ברייאן] אם מעשי האדם משנים את האקלים אני אומר חד וחלק: לא. יש גרומים טבעיים הרבה יותר חזקים, שמשנים את האקלים."

אנשים רבים החלו להאמין שאכן המאורעות הקיצוניים של השנים האחרונות הושפעו, במידה זו או אחרת, על ידי בני האדם (פליטות הפד"ח), אך בריאן לא מאמין בכך והוא מפיץ את דעותיו הספקניות בטלוויזיה ובבלוג שלו. הוא לא לבד. סקר שנערך ב 2011 מצא שכשליש מהחזאים אינם מאמינים שלבני האדם קשר לתופעות מזג האוויר שהם מדווחים עליהן. והחזאים הם אנשי מקצוע, שמזג האוויר הוא המקצוע שלהם, יש להם הכשרה והבנה בנושא.

הספקנות של החזאים החלה עוד בשנות ה 80 ו ה 90, כאשר, למשל, הנשיא קלינטון הזמין חזאים לבית הלבן וניסה לגייס תמיכתם לאמנה אקלימית. החזאים לא אהבו שפוליטיקאי מנסה ללמד אותם על מדעי האקלים, וגם ל"מכור" להם פתרונות פוליטיים.

מדענים מודאגים (חממיסטים) עשו מאמצים רבים ל"חנך" את החזאים, להסביר להם את המדע [שהסתומים האלה מסרבים לקלוט], ולהעביר להם ניסוח של מסרים [חממיסטים] שעליהם להעביר למאזינים בתחזיות מזג האוויר המשודרות [ניסוח תקין פוליטית, של תעמולת הפחדה].

ברייאן לא קונה את זה. הוא אומר שכול הדיבורים האלה [ההפחדה] קשורים לאג'נדה פוליטית וכלכלית ואין לזה שום קשר לאקלים או להגנה על הסביבה. זה קשור בהטלת מיסים ושליטה. ברייאן מתנגד למנדטים של אנרגיה מתחדשת של קולורדו שיגרמו לעליית מחירי החשמל גם לחקלאים שכבר נפגעו מהבצורת.

אבל, בראיין לא רק "מיישר קו" עם הדעות של לקוחותיו, החקלאים השמרנים. הוא משוכנע שספקנותו מעוגנת היטב בידע מדעי, אותו הקפיד לרכוש במשך שנים. הוא חקר במיוחד זרמי האוקיינוס, והוא חושב שהם הסיבה להתחממות הנוכחית. "אני רואה את שני הצדדים 'מהנדסים נתונים' (fudge data), (הוא אומר), לכן אני חוקר את הנתונים בעצמי. מזג האוויר תמיד השתנה, לכן אני מאמין שגורמים טבעיים שולטים על האקלים. מסע הדיס-אינפורמציה [התעמולה החממיסטית] מנוהל במישורים הכי גבוהים, במהירות מסחררת, ומרבית האנשים עסוקים מדי מכדי לחקור את הנושא בעצמם".

מייק נלסון, חזאי אחר מקולורדו, מכבד את הידע המדעי של ברייאן, וניסה לשכנעו בנכונות הטענות המדעיות החממיסטיות. הוא לא הצליח. "ברייאן לא מאמין שגידול ריכוזי הפד"ח יגבר, בהשפעות על האקלים, להשפעה של זרמי האוקיינוס" אומר נלסון.

הנה, אם כן, דעותיו של ברייאן בלדסו, חזאי עצמאי, עוסק באקלים, חי אותו וחוקר אותו כול ימיו,  שאינו תלוי בממסד, במענקי המחקר שלהם ובאופנה המדעית העכשווית.

יעקב

18 ביולי 2014

פאנלים סולאריים צורכים אנרגיה.


אנו מתקינים פאנלים סולריים (לוחות שמש) כדי להפיק מהם אנרגיה. מסתבר שלפני שמפיקים מהם אנרגיה, אנו חייבים להשקיע אנרגיה בייצורם – הרבה אנרגיה. מסתבר שתעשיית הפאנלים הסולאריים צרכה, בתקופה 2000-2013,  יותר אנרגיה מאשר הפאנלים הפיקו – כלומר – במאזן כללי ומצטבר, ייצור לוחות השמש היה גורם לגידול בפליטות הפד"ח ולא צמצומן. דבר זה מתברר במחקר שערכו חוקרים באוניברסיטת סטנפורד, שהתפרסם ב 2013.

כדי לייצר לוחות שמש חייבים להתיך סיליקה בטמפרטורה של כ 1800 מעלות. החימום נעשה באמצעות חשמל – והתהליך צורך הרבה חשמל,  לכן – הרבה אנרגיה – ולכן גורם להרבה פליטות, מתוך הנחה שהחשמל בא מתחנות כוח פחמיות, כמו מרבית החשמל בסין, שמייצרת את מרבית הלוחות. ברור, שאחרי ההתקנה, הלוחות מתחילים לייצר חשמל – אבל כמות החשמל שהם מייצרים היא קטנה. לוקח הרבה זמן, שנים, כדי שהתפוקה המצטברת של הלוחות תכסה את כמות החשמל שנצרכה בעת ייצורן. אחרי זה, כמובן, הלוחות ממשיכים לייצר, אולי במשך כ 20 שנה, ובסך הכול מייצרים יותר חשמל מאשר צרכו בעת ייצורן. אבל, בתחילה, בשנים הראשונות, הם עדיין בגרעון אנרגטי – כלומר – עוד לא כיסו את כמות האנרגיה שצרכו בעת תהליך הייצור.
חוקרי סטנפורד חישבו ומצאו שהמאזן האנרגטי של כול לוחות השמש בעולם היה שלילי עד שנת 2013. כלומר: כמות האנרגיה שהושקעה בעולם בייצור הלוחות בין השנים 2000 (תחילת הייצור) ו 2013 הייתה יותר גדולה מכמות האנרגיה המצטברת שהלוחות המותקנים הפיקו עד אז. במילים אחרות: לוחות השמש גרמו להגדלת הפליטות ולא להקטנתן.

מאז המגמה השתנתה, הודות לטכנולוגיות יותר יעילות, וזמן ההפקה המצטבר. כעת סך הכול הלוחות המותקנים בעולם מפיקים יותר אנרגיה מאשר תעשיית הלוחות צורכת. בכול זאת, ייקח עוד כמה שנים עד שגרעון האנרגיה של תהליך הייצור יכוסה על ידי הצטברות כמויות האנרגיה המופקת. מסתבר גם (נתון מדהים) ש 9% מצריכת החשמל העולמית משמשת לייצור והתקנה של לוחות שמש... מקווים ששיטות ייצור יותר יעילות יורידו בעתיד אחוז זה ל 2%.

מסתבר גם שהמחיר היקר של לוחות השמש אינו שרירותי – הוא תוצאה של תהליך ייצור יקר, הצורך הרבה אנרגיה. ההתפתחות המהירה והגדולה של לוחות השמש נבעה כולה מהתמיכה הממשלתית הגדולה שניתנה על בסיס רגשי-אידאולוגי ("זה נקי, זה טוב") – מבלי להתייחס לפרטים הטכניים – כמה חשמל זה מייצר, כמה זה עולה, וכמה פליטות נגרמות בתהליך ייצור הלוחות, כמה פליטות נחסכות בפועל.

דרך אגב, ובלי קשר לנאמר לעיל: הנה נתון כמותי נוסף: באוסטרליה הותקנו לוחות שמש לייצור חשמל על גגותיהם של 2.1 מיליון בתים. בגרמניה, אלופת העולם (גם בלוחות שמש, לא רק בכדורגל), – שבה מותקנים 40% מהלוחות בעולם, יש אולי מיליון וחצי "מתקנים" בגדלים שונים. מיותר לציין שהכול מבוסס על סובסידיות.

יעקב


17 ביולי 2014

ג'ון קריסטי, המדען האקלימי הספקן


הניו יורק טיימס מפרסם מאמר ופרופיל על המדען האקלימי הספקן ג'ון קריסטי. זה חידוש... בניו יורק טיימס, האבא של התקינות הפוליטית, לא היו מתפרסמים מאמרים כאלה בעבר...

ג'ון קריסטי הוא פרופסור למדעי האטמוספרה באונ' של אלבמה, בהאנטסוויל. מאחר והוא ספקן, הוא מנודה על ידי מרבית המדענים, ששייכים לאסכולת החממיסטים. הוא מספר על מקרה של עמית, מכר וותיק, שפגש באחת הוועידות. הוא ניגש אליו בשמחה והושיט לו יד אך השני סרב ללחוץ אותה.

ג'ון קריסטי הוא יוצא דופן בקהילייה שמרבית חבריה דבקים בקונצנזוס האקלימי: שתיאוריית ההתחממות הגלובאלית אינה מוטלת בספק (settled science), ואיום ההתחממות גדול. קריסטי חושב ההיפך בשני הנושאים. זה לא שכדור הארץ לא מתחמם, ולא שהפד"ח אינו משפיע כלל, ואינו אחראי אפילו חלקית להתחממות. לא. אבל, במאמרים בספרות המקצועית, ובעדויות בקונגרס, טוען קריסטי שהתחזיות לגבי ההתחממות העתידית הן מוגזמות מאד, ובני האדם שרדו תקופות של התחממות גדולה יותר, בעבר, ללא פגע. [כלומר ההתחממות אינה אסון].

אומר קריסטי: "אני שונא את הכינויים "מתנגד", "מכחיש" שמדביקים לי. אני מדען שמתייחס לנתונים שיש. מי שטוען שהתיאוריה אינה מוטלת בספק – אני יכול להראות לו בקלות שזה לא כך, בעזרת נתונים ממשיים, כי האקלים בר מדידה ".  ד"ר קריסטי מצביע על גרף בו רואים תחזיות של מודלים אקלימיים המתרוממות כלפי מעלה (מצביעות על התחממות גדולה) לעומת ההתחממות האמתית שהיא קטנה. קהילת החממיסטים אינה יכולה להכחיש גרפים אלה (והיא מקבלת אותם). "כמעט כול אחד יגיד שההתחממות ב 35 השנים האחרונות קטנה מתחזיות המודלים", אומר קרל מירס, מדען בחברת RSS  (המנתחת מדידות טמפרטורה לווייניות). "חוסר ההסכמה עם קריסטי מתייחסת לסיבות לאי התאמה זו. אין זה הכרחי להסיק שהמודלים שגויים, ייתכן ולחוסר ההתאמה סיבות אחרות – כמו שינויים טבעיים או התחממות האוקיינוסים"...


ג'ון קריסטי מכעיס את החממיסטים כי הוא פוגע במסר ההפחדה שלהם, ונותן נשק בידי המתנגדים לצעדים אקלימיים רחבי הקף וחמורים. החממיסטים פוחדים שהזמן אוזל, וחייבים לפעול עכשיו. לעומת זאת קריסטי חושב שהניסיון להקטין פליטות הוא חסר תוחלת ובלתי דרוש. יותר טוב להשתמש בכסף כדי להסתגל לעלייה הקלה בטמפרטורות שאיננו יכולים למנוע.

מבקריו של קריסטי (החממיסטים) אומרים שתחזיותיו אינן בגדר בלתי אפשרי, רק בעלי סבירות נמוכה מאד. (הוא כמובן חושב ההיפך – שתחזיותיהם החממיסטיות הן בעלות סבירות נמוכה).
מה שלא מוטל בספק הם הקישורים המדעיים של קריסטי, בן ה 63.  קריסטי מתעניין באקלים מאז כיתה ה', עת החל לערוך מדידות, בעיר הולדתו, פרסנו בקליפורניה. בבית ספר תיכון לימד עצמו תכנות, ופיתח מודלים ראשונים לחיזוי מזג האוויר. אחר כך למד מתמטיקה באוניברסיטה, עבד תקופה מסוימת ככומר (הוא נוצרי מאמין), אח"כ עשה דוקטורט במדעי האטמוספרה וכעת עובד וחוקר בתחום כבר 27 שנים. קריסטי פרסם מאמרים רבים וספרים בנושא.

המדענים החממיסטים שונאים אותו במיוחד, אולי בגלל הפרופיל התקשורתי הגבוה שלו (לא סותם את הפה...) ומערימים עליו קללות וגידופים בכול הזדמנות, בייחוד בא-מיילים של קליימטגייט. קריסטי מודאג שעמדותיו יפגעו בסיכויו לזכות למענקים להמשך מחקריו. המענק הגדול הוא מענק של משרד האנרגיה האמריקאי, לחקר הפער בין המודלים למציאות. מענק זה מסתיים בספטמבר, השנה, וקריסטי אינו יודע אם יחודש. "יש ממסד אקלימי [המחליט על המענקים], ואני לא משתייך אליו" אומר קריסטי.
(קטע קודם שלנו על קריסטי כאן).

יעקב


אוסטרליה ביטלה את מס הפחם.

בתמונה: טוני אבוט "היום בוטל המס..." צילום: Associated Press

הסנאט של אוסטרליה ביטל את מס הפליטות (הפחם) שהונהג שם, בהצבעה, ברוב של 39 נגד 32. מס הפחם עמד במרכז הוויכוח הציבורי באוסטרליה במשך עשור כמעט, מאז שהוצע על ידי מפלגת הלייבור (שמאל) ב 2007, והונהג, בחקיקה. הוויכוח על מס הפחם עמד במרכזן של שלוש מערכות בחירות ותרם לנפילת ממשלת הלייבור ועליית הממשלה הליברלית (מרכז-ימין) של טוני אבוט, לפי כשנה.

אוסטרליה היא הכלכלה מס' 12 בגודלה בעולם, ופליטות הפד"ח לנפש, ליום, עמדו על 49.3 ק"ג – פי 4 מהממוצע העולמי, ויותר מעט מהשיעור בארה"ב. ממשלת הלייבור, שהנהיגה את מס הפחם, העניקה באותו זמן תשלומי קצבאות והנחות במיסים כדי לעזור לאוכלוסייה חלשה לעמוד בעליית המחירים הכללית בעיקבות מס הפחם. זה לא עזר, הבוחרים מקטרים על חשבונות החשמל והאנרגיה הגבוהים, ושונאים את המס הזה.
הבנק העולמי פרסם במאי דו"ח לפיו קיימים מיסי פליטות (פחם) ב כ 40 מדינות ו 20 אזורים. רוב המדינות האלה הם כמובן מדינות האיחוד האירופי, בו נהוג שוק של מכסות פליטה סחירות, אבל השוק הזה חסר משמעות כי עלות "היתר הפליטה" היא מאד נמוכה, וחסרת השפעה.

טוני אבוט הכריז: "היום בוטל המס שביקשתם לבטלו באמצעות הצבעתכם בבחירות, המס שהתחייבתי בפניכם לבטל. זה היה מס חסר תועלת והרסני שפגע ביצירת מקומות עבודה וביוקר המחיה של המשפחות. זהו מס שתרומתו לסביבה היה אפסי." מיסי הפחם היו כאבן ריחיים, כמכשול, בעלות 9 מיליארד דולר, על צוואר הכלכלה האוסטרלית. המס בפגע בתעשיות כמו המכרות, האנרגיה והתעופה, וארגוני התעשיינים התנגדו לו (יחס עם רבים אחרים). ביטול המס יגביר את התחרותיות של התעשייה האוסטרלית.

ראש הממשלה הקודם, מהלייבור (השמאל) – קווין רוד, שחתם בזמנו על פרוטוקול קיוטו, כינה את בעיית שינויי האקלים "האתגר המוסרי הגדול ביותר של ימינו". לעומת זאת הכריז טוני אבוט: "שינויי האקלים אינה הבעיה היחידה, וגם לא החשובה ביותר שהעולם ניצב בפניה".

(דיווח קודם שלנו על אוסטרליה – כאן, מאמר בספקטטור האוסטרלי שפורסם עוד לפני הביטול: כאן).
מדיניות אקלימית (מיסים, סובסידיות, מנדאטים) שבנויה לא על הגיון כלכלי או טכני או מעשי, אלא רק על אידאולוגיה, הפחדה,  ותכניות כפייה באמצעות מיסוי – פגיעה לגחמות הבוחר, ואינה יכולה להאריך ימים.

יעקב


תוספת: הנה פרטים נוספים מהניו יורק טיימס: המס שבוטל הונהג בשנת 2012, והיה בתחילה 23 דולר אוסטרלי לטון, עם תכנית לעלייה מתמדת והדרגתית של שיעור המס. הוא עלה השנה ל 25 דולר לטון, והוטל על חברות גדולות, מכרות, ותחנות כוח. הירוקים, כמובן, צועקים שזה צעד ריאקציונרי ומזיק, ושזו הפעם הראשונה שמס פחם קיים בוטל בעולם. 

16 ביולי 2014

הירוקים שורפים חשמל




הירוקים, כמו כולם, אוהבים חשמל ושורפים הרבה חשמל. זה רק תחנות כוח שהם לא אוהבים. סקר שנערך על ידי ממשלת בריטניה מצא שאנשים שמודאגים מההתחממות הגלובאלית הנוראית שורפים, בממוצע, יותר חשמל מאלה שמודאגים פחות או ספקנים.

כמובן, הסיבה היא חברתית. אנשים "מודאגים" שייכים לחוגים שבארה"ב מכנים "ליברלים עם לימוזינות" - ואצלנו מכנים "ילדי שמנת" שנוהרים אחרי הרעיונות האופנתיים של השמאל. בקיצור - הם צורכים יותר חשמל כי הם עשירים. לעומת זאת, האנשים העניים יותר, ביניהם מבוגרים וגמלאים, פחות עוקבים אחרי האופנות האינטלקטואליות האחרונות. יכול להיות שהמבוגרים נוטים פחות להיסחף אחרי כול טענה חדשה, והינם ספקניים יותר מטבעם. אולי גם פחות מודאגים מהאסונות שאמורים להתרחש בעתיד הרחוק.

יעקב