דפים

14 ביוני 2011

גונדרסון על לקחי פוקושימה


ארנולד גונדרסן הוא מבקר חריף של תחנות כוח גרעיניות, לא מהיום, והוא מצביע על בעיות וסיכונים, וגם על כשלים ברגולציה הבטיחותית של הכורים.
הוא מסכם כמה מלקחי פוקושימה בנאום זה, באתר שלו (וידיאו + טקסט).
ראשית הוא טוען שכור מס 1 ומס 4 בפוקושימה נפגעו ברעידת האדמה עצמה, ולא רק מהצונאמי שלאחריה, והוא טוען שהרבה תחנות כוח גרעיניות בעולם פגיעות באותה צורה לרעשי אדמה חזקים. התכנונים ההנדסיים שאמורים היו להבטיח חסינות מפני פגיעה של רעידת אדמה לא הוכיחו עצמם.
אני אינני יודע על סמך מה טוען גונדרסן טענה זו, ואינני בטוח שהיא נכונה, אבל זה אפשרי.
בעיה שנייה היא הצונאמי. ברור שההגנה בגובה של 7 מטר שהייתה קיימת בפוקושימה לא הייתה מספיקה, ודרושה הייתה הגנה בגובה 15 מ'. מאידך – אומרים שהצונאמי האחרון היה משהו שקורה פעם ב 1000 שנה. בכול אופן גונדרסון טוען שתחנות כוח בארה"ב הבנויות על חופי האוקיינוסים אינן מוגנות מספיק מפני צונאמי.
עוד טוען גונדרסן שיש בעיה עם מיקום מספר כורים גרעיניים באותו אתר. תאונה באחד מהם פוגעת גם באחרים ומונעת פעולות מניע והצלה נחוצות. זה קרה בפוקושימה ונראה לי שהטענה נכונה. ההצטופפות של כורים אחדים בכול אתר נובעת מהתנגדות הציבור (והירוקים) להקצאת אתרים חדשים לכורים. כך למשל מתכננים באנגליה להקים עוד 10 כורים באתרים של כורים קיימים, כי הם זקוקים לחשמל בדחיפות, ואישור אתר חדש הוא תהליך שנמשך אינסוף זמן, ולא ברור אם אפשרי בכלל.
טענה נוספת היא שהביטוח שהתחנות משלמות לכיסוי נזקים של תאונה רחוק מלהספיק. הם מכינים קרן של 10 מיליארד דולר, אך הנזק של פוקושימה עלול להיות 200 מיליארד דולר (דברי גונדרסן), והוא נופל על משלמי המיסים.

לגונדרסן עוד הרבה טענות נגד תחנות הכוח הגרעיניות, והוא נוטה להגזמות. התרחישים הקיצוניים מאד כמו רעידת אדמה גדולה ממש, וצונאמי גדול ממש הם נדירים ביותר. ברור שאסונות טבע למיניהם הם אפשריים. רעידת האדמה והצונאמי ביפאן גבו 25,000 קורבנות (בלי קשר לתקלה בתחנות הכוח בפוקושימה, שעדיין לא גרמה אבידות בנפש). בסך הכול – רקורד הבטיחות של תחנות הכוח הגרעיניות שכבר פועלות כ 40 שנה הוא מצוין. אני מביא את טענות גונדרסן כמשקל נגד להשקפה של מצדדי התחנות הגרעיניות ושל דוברי התחנה בפוקושימה. אני מתרשם שגונדרסן הוא איש מקצוע שיודע מה הוא מדבר, ויחד עם זאת, הוא גם אקטיביסט אנטי גרעיני, הנוטה להגזמות.

אני, אישית, ובאופן חובבני (בלי ידע עמוק), חושב שיש הרבה מה לשפר בכורים גרעיניים, ואולי לא צריך לרוץ להקים כורים חדשים בטכנולוגיה הקיימת, אלא לפתח טכנולוגיה חדשה, יותר בטיחותית. אבל איני חושב שצריך לזנוח כליל את הרעיון של הגרעין כמקור אנרגיה.
יעקב

מה קורה בפוקושימה ? המשך.


יש פרשנים שאינם מקבלים את הגירסה הרשמית על מה שקורה בפוקושימה. למשל, ארני גונדרסן, מהנדס גרעין מארה"ב בעל ניסיון בניהול תחנות כוח גרעיניות, כרגע יועץ לענייני אנרגיה גרעינית. השקפתו פסימית, לדעתו המצב גרוע מאשר מודיעים. הוא טוען שהדלק הגרעיני שהותך פרץ דרך התחתית של מיכל הלחץ מפלדה של ליבת הכור, ונמצא כעת על רצפת מבנה המעטפת, מבטון. לדעתו גוש הדלק המותך פולט יותר חום מאשר דלק בתהליך כיבוי כלומר יותר מאשר שאריות חום (residual heat). כלומר – הוא טוען – שמדי פעם מתרחשת ריאקציית שרשרת גרעינית, לזמן קצר, בתוך גוש הדלק המותך. הדבר אמור לגבי שלושת הכורים, 1, 2, ו3, ושקשה לקרר את הגוש כי אין גישה אל הפנים שלו.
לדעתי זו ספקולציה או ניחוש, לא ממש ידע, אבל ידע של ממש לא קיים (גם לא אצל מפעילי הכור), כי אין גישה לכור בשל הקרינה הגבוהה שבו. מה שגונדרסן אומר אפשרי.
לא ברור כיצד, ומתי יצליחו להביא את הכורים לסגירה קרה. התכנית, והתחזית של טפקו, שהדבר יושג עד ינואר הם אופטימיים.
בכור מס' 4 – הבעיה היא הבריכה המכילה כמות גדולה של מוטות דלק משומשים. בריכה זו גלויה לאוויר, בחלק העליון של מבנה הכור. מוטות אלה חייבים להיות מכוסים כול העת במים. הסכנה כאן היא רעשי משנה. באינדונזיה, למשל, היה רעש אדמה משני בעוצמה 8.6 בסולם ריכטר שלושה חודשים אחרי הרעש ההרסני של 9.5, בחג המולד של שנת 2004. רעש משנה בעוצמה כזו בפוקושימה עלול למוטט את בריכת הקירור של מס' 4 ולפזר את המוטות תוך חשיפתם, ואז האסון יהיה גדול. גם למבנים של הכורים 1, 2 ו3 יכול להיגרם נזק נוסף אם יתרחש רעש משנה כזה.
בנוסף מדגיש גונדרסון את הבעיה עם כמויות מים אדירות, בעלי רדיואקטיביות גבוהה המצטברים בכורים ועלולים לדלוף לאוקיינוס. בעיה קשה אחרת היא הקרינה הגבוהה שבתוך הכורים הפגועים המקשה מאד על העבודה של התקנת מערכת קירור קבועה במעגל סגור.
לדעתי – גונדרסן מדגיש את כול הדברים הגרועים ביותר שעלולים לקרות, ולא דווקא מה שצפוי לקרות. דעתו היא ספקולציה, אבל ספקולציה סבירה, כלומר אי אפשר לטעון בבטחון שמה שהוא אומר לא יכול לקרות.
בכול אופן – המצב בפוקושימה לגמרה לא פשוט, ולא קרוב בכלל ל"פתרון" או למצב יציב ובלתי מסוכן. הסכנה נמשכת.
יעקב

7 ביוני 2011

הוויכוח על האנרגיה הגרעינית – אידאולוגי.


בפאריס תיערך פגישה של כמה שרים מהאיחוד האירופי בשאלה איך להגביר את הבטיחות של תחנות הכוח הגרעיניות בעקבות לקחי פוקושימה. הפגישה חשובה מפני שאירופה מיושבת בצפיפות, ותחנות גרעיניות בארץ אחת אינן מרוחקות מארץ אחרת. כך למשל יש תחנת כוח גרעינית בצרפת המרוחקת 40 ק"מ מגבול שוויץ. אם תהיה בה תקלה ייפגעו גם השוויצרים.
שוויץ וגרמניה הודיעו לאחרונה על סגירה הדרגתית של כול תחנות הכוח הגרעיניות שלהם. מאידך – צרפת מפעילה 58 תחנות כוח גרעיניות, ובונה תחנות נוספות. צרפת החליטה מזמן (ומקיימת) שהגרעין הוא מרכיב עיקרי באספקת האנרגיה שלה, ואינה חושבת אפילו לרגע לוותר עליו.
הנושא של הפגישה היה אמור להיות "הגברת הבטיחות" של הכורים, אבל השרה הגרמניה, ממשרד איכות הסביבה, מדברת בטון אחר. לא מעניינת אותה הבטיחות, היא רוצה סגירת כורים, כמו בגרמניה, והנימוק הוא אידאולוגי: "חשוב מאד לסגור את התחנות הגרעיניות ולהתקדם במהירות באנרגיה 'מתחדשת'."
היא מאמינה, כמו מרבית הירוקים, בפנטזיות, בחלומות מעולם אחר, של אנרגיה מתחדשת, שלא קיימת כעת. היא רוצה להאיץ את סגירת התחנות הגרעיניות, כדי שיווצר מחסור חמור בחשמל, ואנשים יישבו בחושך, ואז, לדעתה, הדבר ידרבן פיתוח אנרגיה ירוקה, בלית ברירה. הרעיון הזה הוא כמו הרעיון של העגלון שנתן לסוס שלו לאכול כול פעם פחות קש, כדי שהסוס יתרגל לחיות עם פחות, ואולי ימצא מזון חליפי. האפשרות שהסוס הולך למות לא עלתה בדעתו.
צרפת, בינתיים, מייצאת 18% מהחשמל שהיא מייצרת לארצות שכנות שבנו אנרגיה ירוקה, במקום לבנות תחנות כוח. אנגליה, גרמניה ואיטליה קונות כמויות גדולות של חשמל מצרפת, דבר שדוחה לעת עתה את המצב של ישיבה בחושך. צרפת מצאה ענף כלכלי שמניב הכנסות נאות – חשמל, המופק מאנרגיה גרעינית.
יש בהחלט מה לעשות בנושא הפקת הלקחים מפוקושימה והגברת הבטיחות. כמו בכול נושא, האבולוציה מתרחשת על ידי למידה מהנסיון, והתקדמות מתמדת. בייחוד חשוב להתקדם בפיתוח סוגים חדשים של תחנות כוח גרעיניות. מדברים על שני סוגים – כורי טוריום, וכורים שנקראים "מצע חלוקי נחל" (pebble bed)– שני הסוגים אמורים להיות חסינים מפני התפוצצות בלתי מבוקרת, אך הם נמצאים עדיין בשלבי מחקר. המחקר הזה הופסק בארה"ב בשנות ה 1980, בעת שהפסיקו לבנות תחנות גרעיניות. כעת המחקר הזה החל מחדש בהודו וסין. אולם הירוקים, בגישתם האנטי טכנולוגית, לא רוצים מחקר גרעיני. הם רוצים לבטל את הנושא, לשכוח ממנו, ולחזור לימים הטובים של העבר כאשר שסודות הגרעין עדיין לא היו ידועים. אלו ריאקציונרים אמיתיים. ואנו לא מדברים על קבוצות שוליים אקטיביסטיות (כמו גרין-פיס), אנו מדברים על ממשלת גרמניה.
יעקב


1 ביוני 2011

אנרגיה גרעינית בשוויץ – הסוף.



לשוויץ יש 5 כורים גרעיניים ב 4 אתרים. הם מפיקים כ 40% מהחשמל של שוויץ, 55% מהחשמל מופק מאנרגיה הידרו – מפלי מים, שבהם התברכה שוויץ. רק כ 5% מתחנות כוח רגילות, פחמיות.
לפני התקלה בפוקושימה הוגשו 3 בקשות חדשות להקמת תחנות כוח גרעיניות נוספות, בשנת 2008. ממשלת שוויץ החליטה השנה, אחרי פוקושימה, להקפיא את תהליכי הרישוי. עכשיו היא החליטה לא לחדש את הרישיונות של התחנות הקיימות, ולסגור אותן כאשר יגיעו לגיל 40 וכמה שנה ויפוג תוקף הרישיון המקורי.
ההחלטה התקבלה בממשלת שוויץ, בה יש 7 שרים, 4 נשים ו 3 גברים. 4 הנשים הצביעו בעד הסגירה, 3 הגברים נגד. ההחלטה עדיין זקוקה לאישור הפרלמנט וכנראה תעמוד למבחן של משאל עם. בשוויץ נוהגים לקיים משאלי עם בכול נושא, מקטן ועד גדול. כבר היו  6 משאלי עם, במרוצת השנים, על נושא האנרגיה הגרעינית. מתנגדי הגרעין העלו פעם אחרי פעם הצעות לסגירת התחנות, ופעם אחרי פעם הן נדחו, ברוב של 55-45% או 65-35% .
הסגירה של התחנה האחרונה אמורה להתרחש בשנת 2033, עד אז יזרמו עוד הרבה מים בריין.
יעקב