כתבנו בקטעים קודמים שהסכומים האדירים (כ 4 טריליארד דולר) שהושקעו בעולם באנרגיה
מתחדשת (בעיקר שמש ורוח), מאז שנת 2000,
הולידו עכבר – כלומר – מעט מאד
אנרגיה מתחדשת, ואפס
ירידה בפליטות. לאט, לאט מבינים אנשים רבים יותר ששמש
ורוח אינם מקורות אנרגיה רציניים ושימושיים, ואינם
מסוגלים להחליף את המקורות הרגילים (הפחמיים) ולהביא לירידה בפליטות הפד"ח. הדבר יוביל, בהכרח, ל"התעייפות
החומר", או ליתר דיוק – התעייפות הציבור והפוליטיקאים מהמשך בזבוזים אדירים לריק.
סנונית ראשונה הייתה
ספרד, אשר השקיעה בעבר הרבה באנרגיה מתחדשת, אבל, לאחר
החלפת השלטון בסוף שנת 2011 הפסיקה לחלוטין השקעות חדשות, ואף הטילה מס על ההטבות
שהממשלה הקודמת הבטיחה למתקיני אנרגיה סולארית. מובן שמיד עם הפסקת הסובסידיות
פסקה לגמרי התקנת מתקנים חדשים.
כעת התעייפה עוד אחת מחלוצות האנרגיה
המתחדשת – בריטניה. בריטניה העמיסה על אזרחיה כ 9 מיליארד ליש"ט לשנה לסבסוד אנרגיה מתחדשת... בחוזים ל 20 שנה... זה מספיק. כך אומר מסמך של האוצר.
לא יהיו סובסידיות חדשות עד שנת 2025, קובע
האוצר. הפרויקטים הקיימים ואלה שכבר אושרו ייבנו, אבל לא יהיו סובסידיות למתקנים
חדשים – כלומר לא תהיה עלייה בהוצאות הסבסוד השנתיות.
כמובן, ללא סובסידיות לא יהיו מתקנים
חדשים. בריטניה כבר עצרה בעבר את בניית תחנות הרוח היבשתיות בגלל התנגדות התושבים
להשחתת הנוף הפסטורלי האנגלי, ולנזקי הבריאות (רעש) של המפלצות התעשייתיות אלה.
עכשיו ייעצרו, כנראה, גם תחנות הרוח הימיות שלא משחיתות את הסביבה ואינן מפריעות
לאנשים, אבל עולות הרבה יותר. (לוחות שמש בבריטניה היא שטות מוחלטת, כי השמש זורחת
שם כ 8% מהזמן... זה לא מנע מהם להתקין כ 18 מיליון מ"ר של לוחות
שמש... ).
עדיין נשאר מס הפחם המוטל בבריטניה, כלומר
מס בשיעור 24.5 ליש"ט לטון פליטות פד"ח. המס הזה אמור לעודד שימוש
במקורות אנרגיה בלתי פחמיים, אבל זה לא מספיק, צועקים החסידים הירוקים. מס זה,
כמובן, מטיל נטל נוסף, והוצאה נוספת על הציבור. ההוצאה הזאת אינה נחשבת, משום מה,
לסובסידיה אלא ל"מס" ואינה כלולה בתכנית הקפאת הסובסידיות. מכבסים
ומטייחים באמצעות מילים.
אנשים שבויים באידיאולוגיה ירוקה על בסיס
רגשי. שמש ורוח זה טוב, כולם מרגישים ככה, ושום הסבר הגיוני או תחשיב מספרי לא
ישכנע אותם אחרת. מה שלא לומדים דרך השכל ילמדו בסוף דרך הכיס. הכסף זורם כמים,
ותוצאות אין. השיגעון חייב להתקל לבסוף בקיר המציאות.
יעקב