31 באוקטובר 2013

גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע


"העברת ההצעה לתיקון חוק הגנים הלאומיים בקריאה טרומית ב-27 ביולי 2011 עוררה זעם וחשש רב בקרב ארגוני סביבה למיניהם. ההצעה מרחיבה את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ומאפשרת לו להעניק לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח היתרים לניהול ותפעול של גנים לאומיים. למרות שאין מדובר בהעברת גנים לאומיים לבעלות פרטית אלא במתן זיכיונות ניהול בלבד, ארגוני סביבה כמו "החברה להגנת הטבע" ו"אדם טבע ודין" מיהרו לזעוק כנגד הניסיון ל"הפרטת הגנים הלאומיים".  סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע הזהיר כי "שמירת הטבע לא תתאפשר באופן המיטבי והנכון תחת ניהול פרטי". מתנגד חריף נוסף להצעת החוק, ח"כ דב חנין (חד"ש),  אף ציין כי הוא רואה בהצעת החוק עדות לכך "שנחשול ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו". 
את העמדות מעל תוקף חבר הבלוג, ד"ר אמיר שני, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי מלונאות ותיירות באונ' בן גוריון מציג במאמר (בקישור) את האלטרנטיבה לגישה הרווחת בתחום הטיפול בשמורות טבע וגנים לאומיים, גישה המכירה בחשיבות הפיתוח הכלכלי של ערכי הטבע בשילוב עם האניטרסים של האוכלוסיה המקומית. 

בנושא זה כתב גם פרופ' איתן צ'רנוב (ז"ל) מן המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית:

עד כה האמינו כי הימצאותם של תושבים באזור השמורה מסכנת את קיומה... מסתבר שההפך מכך הוא הנכון. אם השמורה מנוהלת בתפישה נכונה, הופכים תושביה להיות מגיניה הטובים ביותר. הרעיון הבסיסי של שילוב האוכלוסייה המקומית בחיי השמורה, באחריות לה ובהפקת רווחים ממנה, הוא הדרך לשמור על הטבע. כל דרך אחרת, אשר איננה מתחשבת בתושבי האזור, הופכת אותם לאויבי השמורה. בשמורות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם, נובע עיקר ההרס מתושבי האזורים הסמוכים להן, אשר איש לא השכיל להבין מהי חשיבותן, לא התייעצו עימם על גבולות וייעודי קרקע, אילצו אותם לשנות ממנהגיהם ומורשתם, ואינם זוכים לתמורה הגונה מהתיירות הזורמת אליהן. כך הופכת השמורה להם לרועץ, והם הופכים לה לאויב. השמורה צריכה להיות להם מקור פרנסה וגאווה. ("שמורות ביו ספריות" , 1988).

בתמונה מעל: אחת הדוגמאות המפורסמות בישראל לנזקים הנגרמים לאתרי מורשת וטבע המנוהלים בגישה הריכוזית  באתר המורשת העולמי עבדת בשנת 2009. הנייר של ד"ר שני לפניכם:

22 באוקטובר 2013

תחנת כוח גרעינית חדשה תיבנה בריטניה.

ממשלת בריטניה חתמה על חוזה עם חברת החשמל EDF לבנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט, בסומרסט, דרום מערב אנגליה.

EDF היא חברה ממשלתית צרפתית, אחת משש חברות החשמל הפועלות באנגליה (מבלד פועלה בצרפת וארצות אחרות). התחנה תוקם על ידי חברה ממשלתית צרפתית אחרת, ארבה Areva , ובפרויקט ישותפו שתי חברות סיניות.


עלות התחנה נעמדת ב 16 מיליארד ליש"ט, שהם כ 25 מיליארד דולר.בתחנה יהיו 2 יחידות של 1.6 GW כ"א, סה 3.2 ג'יגאווט, והיא תספק כ 7% מצריכת החשמל של אנגליה. על פי התחזיות כעת, היא עשויה להתחיל לפעול בעוד 10 שנים, אבל, אם לשפוט לפי תקדימים, היא תעלה כפול ממה שמעריכים כעת, ותתחיל לפעול לא לפני 15 שנה, אם בכלל.

כדי להבטיח את ההשקעה והרווחיות, חתמה EDF חוזה עם ממשלת בריטניה המבטיח לה מחיר מינימום של כ 15 סנט של דולר לקוט"ש, ל 35 שנה. זהו מחיר גבוה למדי, פי שניים ממחיר השוק הסיטונאי של החשמל כיום. לפי החוזה, אם מחיר השוק יהיה נמוך, תשלים ממשלת בריטניה למחיר המינימום, אבל אם המחיר יהיה גבוה יותר, תחזיר EDF את ההפרש לממשלה. די ברור כעת שהחוזה הזה מעמיס עלות נוספת על חשבונות החשמל של הצרכנים הבריטיים.

תהיה זו התחנה הגרעינית הראשונה ביותר משנות דור, שתבנה בבריטניה. התחנות הקיימות, המספקות כ 19% מהצריכה, עומדות להיסגר בהדרגה עד אמצע העשור הבא, בגלל התבלות, והתחנה הזו היא ראשונה מבין 10 תחנות חדשות המתוכננות להחליף את הישנות.

הפרויקט עדיין לא סגור, עוד לא הושגו כול הרישיונות הדרושים, הירוקים עוד ילחמו נגד התחנה מלחמת חורמה בהפגנות ועתירות משפטיות. EDF מקווה להגיע להחלטה סופית ב 2014, אבל הסיכוי הוא שזה ייקח יותר זמן.

הסיפור עם התעריף המובטח איננו סימפטי כלל, ונוגד את עקרונות השוק החופשי וגם את הנחיות האיחוד האירופי, ויצטרך לקבל אישור מיוחד משם. אבל, בלי התעריף המובטח, לא היו היזמים מוכנים להיכנס להשקעה ענקית זו. ממשלת בריטניה, באמצעות שר האנרגיה ה"ירוק" שלה, אד דייוי, התאמצה מאד לקדם את הפרויקט, כי הם רוצים (באמת, מכול הלב) להקטין את השימוש בפחם, ובלי גרעין זה לא אפשרי. באשר ל 9 התחנות האחרות הנחוצות והמתוכננות: EDF מתכננת עוד תחנה באתר אחר שבו היא כבר מפעילה תחנה גרעינית ישנה – בסיזוול, אבל בקשר לשמונה האחרות – אין שום יזם שמגלה התעניינות, ושום דבר באופק.

עוד הרבה מים יזרמו בתמזה עד שהתחנה תיכנס לפעולה, וגם כך היא לא תשיג יותר מאשר להחליף חלק קטן מהתחנות הגרעיניות שעומדות להסגר. אבל, אם תבנה, היא לפחות תפיק חשמל באופן קבוע ורציף ובטוח.

יעקב 

20 באוקטובר 2013

גבריאל: לרסן את מחירי האנרגיה בגרמניה.



המפלגה הסוציאל-דמוקרטית SPD  בגרמניה קוראת לרסן את עליית מחירי החשמל הנובעת מהסבסוד לחשמל מתחדש. מנהיגה, סיגמר גבריאל, אמר: "חייבים לוודא שהחשמל המתחדש הוא בר השגה  affordable , ואנו צריכים לשים קץ לאשליה שניתן לרדת מפחם ומאנרגיה גרעינית בו זמנית. הדבר אינו אפשרי".

גבריאל היה שר הגנת הסביבה והבטיחות הגרעינית בממשלה קודמת של ראש הממשלה, מרקל, בין השנים 2005-2009, הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר. מרקל פתחה בשיחות להרכבת קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים בראשות גבריאל. מרקל עצמה יודעת שהייקור המתמיד של החשמל לא יכול להימשך, וצריך לשנות את מדיניות תעריפי ההזנה הגבוהים, המובטחים לאנרגיה מתחדשת. המחיר הגבוה של החשמל, הנובע מכך, פוגע התחרותיות התעשייה הגרמנית וגורמת למפעלים לעבור לחו"ל. אבל, הקטנת הסובסידיות תעצור את המשך ההשקעה באנרגיה מתחדשת וה"מהפכה האנרגטית" שגם ככה צולעת.

גבריאל, שאמור לקבל תפקיד בכיר בממשלה החדשה, אם וכאשר תקום, הוסיף ואמר: "אנו חייבים לעצב את מהפכת האנרגיה בצורה כזו, שהמחירים לא יעלו יותר מדי, שאספקת החשמל תהיה מובטחת, ושלא נלחם מלחמות אידיאולוגיות על גז, פחם ומתחדשות. אנו צריכים גישה הדרגתית לאנרגיה מתחדשת, לא כזו שפוגעת פגיעה קשה בתעשייה שלנו."

כלומר – אנו צריכים לרבע את המעגל, או לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. אי אפשר לאמור שגבריאל לא יודע "מה צריך". מה שהוא ומרקל לא יודעים הוא – איך עושים זאת... כי זה לא אפשרי.

אבל, אם אתם לא מאמינים לי כאשר אני אומר שמהפכת האנרגיה של גרמניה אינה רציונאלית ואינה אפשרית – אז הנה אומר זאת אחד שאמור לדעת, ושאינו שייך, רחמנא-ליצלן, למחנה ה"ימין" האידיאולוגי, משרתי האחים קוץ', אלא דווקא מנהיג מפלגת השמאל בגרמניה.

המהפכה האנרגטית בגרמניה תיפול על בעיית המחיר, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא, כמובן, שלא ניתן, מבחינה טכנית-הנדסית לבנות מערכת אספקת חשמל על אנרגיה מתחדשת תזזיתית. זה לא עובד, לא אפשרי, בשום מחיר. מערכת אספקת חשמל בהיקף אדיר שאנו צריכים חייבת להיות מבוססת על מקורות יציבים, הזמינים תמיד, כמו פחם, גז או גרעין. המקורות ה"מתחדשים" יכולים, לשחק תפקיד שולי, קטן, בתוך המערכת המבוססת על מקורות יציבים. לא יותר.

יעקב