28 בפברואר 2013

יום הדוב הלבן, שלומו טוב.


היום, יום ד' 27 בפברואר הוא היום הבינלאומי של הדוב הלבן. International Polar Bear Day, וגם יום השנה ה 40 לחתימת האמנה נגד צייד דובים, אמנה שעשתה נפלאות לשימור הגזע החמוד (מרחוק).

המדענית סוזן קרוקפורד מסבירה בפירוט מדוע איננו צריכים להיות מודאגים לגורל הדובים.
אוכלוסיית הדובים גדולה יותר מאשר הייתה בעבר, ונמצאת בגידול, יחד עם שאר מיני היונקים הימיים (כלבי ים וכאלה).

אוכלוסיית הדובים סובלת מתנודות הנגרמות משינויים טבעיים בסביבה, לא רק המסת קרח אלא גם קפאון יתר. כך למשל הייתה ירידה במספר הדובים בחלק המערבי של מפרץ האדסון, 3 פעמים ב 40 השנים האחרונות, כתוצאה מיותר מדי קרח. אך, תוך זמן קצר, הדובים שבו והתרבו.

הדובים שרדו לפחות 100 אלף שנים, ועברו הרבה שינויים אקלימיים ואחרים. כושר ההסתגלות שלהם גבוה מאד.

הטענה שהדובים נמצאים בסכנת הכחדה בגלל קיטון בשטחי הקרח באוקיינוס הארקטי אינה נכונה. אין סיבה להכרזה שדובי הקוטב בסכנת הכחדה.

במאמר יש  קישוריות בשפע, עם פירוט רב של מידע  על דובי הקוטב.
בעבר פרסמנו קטע קודם של סוזן קרוקפורד על הפוליטיזציה של סיווג הדובים.

יעקב

26 בפברואר 2013

הפליטות בגרמניה עלו ב 2012



פליטות הפד"ח בגרמניה עלו ב 2012 ב 2% לעומת השנה הקודמת. הדבר נובע משימוש גובר בתחנות כוח פחמיות, כדי לסגור את הפער באספקת החשמל שנוצר בגלל סגירה חלקית של תחנות הכוח הגרעיניות.

כזכור, גרמניה החליטה לסגור את כול 17 תחנות הכוח הגרעיניות שלה, אבל, בינתיים, עד עכשיו, סגרה רק 8 מהן שהיו ממילא סגורות לצורך עבודות תחזוקה. גרמניה החליטה, בעצם, בשנת 2011, אחרי הצונאמי ביפאן, לא להפעיל מחדש את התחנות שהיו בתחזוקה. סגירת שאר התחנות אמורה להתבצע בהדרגה עד 2022.

למרות השקעה של מאות מיליארדים של אירו בתחנות רוח ופאנלים סולאריים, פליטות הפד"ח בגרמניה אינן יורדות. תחנות הרוח לא כול כך עוזרות כי הן מפיקות מעט חשמל.

הם טוענים שהם הפחיתו את הפליטות ב 25.5% מאז 1990, על פי ההתחייבות של קיוטו. טענה זו היא במסגרת הרמאות העצמית שהירוקים אוהבים. הירידה בפליטות ביחס לשנת 1990 (שנבחרה בקפידה לצורך אחיזת עיניים) נובעת מסגירת מפעלי תעשייה כושלים במזרח גרמניה. סגירה זו אינה קשורה כלל למאמצים לעבור לאנרגיה "מתחדשת".

כול התכנית הגרנדיוזית והיקרה של אנרגיה מתחדשת בגרמניה לא מביאה שום תועלת של ממש בהפחתת הפליטות. (נתעלם מהשאלה מה הייתה התועלת בהפחת הפליטות, לו אכן התרחשה...)

יעקב

25 בפברואר 2013

למען חשכה, עוני והתאבדות

ב-17 בפברואר התקבצו אירגונים ירוקים לעצרת "אקלים" והפגנה נגד צינור הנפט Keystone XL בוושינגטון. בין האירגונים הנוכחים היו אנשי אירגון "350", סיירה קלוב ואחרים.

ידידינו אלכס אפשטיין מהמרכז לקדמה תעשייתית יצא לשטח עם מצלמות ופעילים של "בריגדות האור" שהעלו קטעי וידאו חושפנים אודות הלך המחשבה של תומכי אירגונים אלו. על חולצות פעילי CIP הוצג הלוגו "התנגדות לדלקים פוסליים + התנגדות לגרעין = בעד חשכה".




הנה אחד מקטעי הוידאו שמדגים את הלך הרוח החולני של חלק מן הפעילים הירוקים. לפירוט נוסף אודות ההפגנה והעימות בבלוג של CIP כאן. בדיווח הנמצא בקישור מספר אלכס כי בעת שהפגנת הנגד התארגנה עם החולצות הצהובות הבולטות פנו אליהם לא מעט מפגינים ירוקים בבקשה לרכוש את החולצות, לא ברור אם לא הבינו את משמעות הכיתוב או שחשבו שהחשכת הציוויליזציה היא מטרה ראויה. כך או כך, כותב אלכס מחשבה יתרה לא היתה שם.





תוספת:  מסתבר שהגישה האנטי-הומנית הגלויה המבקשת את חיסול המין האנושי באופן מפורש מצאה לעצמה חסידים שכבר אינם מנסים להסוות את כוונותיהם. בישראל היא מכונה "התנועה להיכחדות מרצון של האנושות". (תלמ"ה) המפעילה אתר אינטרנט - כאן, וקבוצת פייסבוק - כאן. 

24 בפברואר 2013

שלג שיא בארה"ב

השבוע נרשם שלג בגובה שיא ב 652 מקומות בארה"ב, כולל בדרום ארה"ב. השיא הדרומי ביותר היה בפרדייס, אריזונה, במרחק כ 60 ק"מ בלבד מגבול מקסיקו ושם צולמה התמונה היפה הזו של קקטוסים מכוסי שלג. גובה השלג שם הגיע ליותר מ 15 ס"מ, בעוד השיא הקודם, 5 ס"מ היה ב 1896.
כ 60% משטח ארה"ב מכוסה שלג.
הנה שחקן גולף בוכה על טורניר גולף שבוטל במארנה, אריזונה.
התמונות מחממות את הלב...
יעקב

23 בפברואר 2013

מודלים מול מציאות

אחד מהם הוא גון כריסטי, והוא הציג את תוצאות ההשואה בעדותו בקונגרס. הנה הציור שלו:

  
הקוויםהצבעוניים מייצגים את התחזית של 34 מודלים אקלימיים, הקו השחור העבה – את הממוצע של כול המודלים, הקו על העיגולים השחורים – מדידות הלוויין. אנו רואים בבירור שכבר כעת ניתן לאמור די בבטחון שהמודלים מגזימים בתחזית ההתחממות, וההתחממות בפועל נמוכה במידה ניכרת מתחזיות המודלים.
גרף אחר נוצר על ידי אד הוקינס


וגם זה – בשיטת חישוב אחרת:

בכול הגרפים האלה רואים שהתחזית ההתחממות של המודלים גבוהה יותר מאשר הטמפרטורות שנמדדו עד כה, בכמה עשרות השנים האחרונות (מדידות לוויין יש החל מ 1979).
כמובן, אם המודל שלך לא כול כך מתאים למציאות – צריך לנסות לתקן את המודל, כדי להתאימו למציאות. אחד השיפורים יכול להיות – להניח רגישות אקלימית יותר קטנה (כלומר השפעה מחממת יותר קטנה של הפד"ח). אבל, המדענים החממיסטים לא עושים זאת. במקום זה הם מתעלמים מהבעיה, טוענים שהמדידות נמצאות בתוך מרווח אי הוודאות של המודלים, ואין צורך לתקן את המודלים. זאת – כי חלילה להם להודות שייתכן וההתחממות לא צפויה להיות נוראית כול כך. הנה הגרף שלהם:

כמובן – אם אתה מצייר מרווחי שגיאה מספיק רחבים (האפור בגרף), הכול נכנס לתוך אותם מרווחים... גם בגרף זה, של אתר realclimate – האתר הרשמי של החממיסטים, רואים בבירור שהמדידות (קוים צבעוניים) יותר נמוכות ממוצע המודלים (קו שחור).
שוב אנו רואים שהמודלים האקלימיים אינם המציאות. מה שהם חוזים בעיקר הוא את האמונות וההנחות (הניחושים) של יוצרי המודלים.
יעקב


22 בפברואר 2013

אנרגיה גיאותרמית באיסלנד

.
בניגוד לשאר מדינות העולם – איסלנד יש לה בעיה מוזרה – יש לה יותר מדי אנרגיה. ובנוסף, האנרגיה שלה היא אנרגיה מתחדשת, גיאותרמית, כלומר – לא אנרגיה מדלק פחמי, והיא לא גורמת זיהום סביבתי.
איסלנד בנתה תחנת כוח גיאותרמית גדולה, ויש לה תכניות לבנות עוד אחדות כאלה. התחנה מנצלת את החום של שכבת הלבה הלוהטת של ליבת כדור הארץ, הנמצאת, באיסלנד, בעומק קטן. קודחים חור לתוך הלבה, ומתפרץ ממנו זרם קיטור המניע טורבינה להפקת חשמל.
הבעיה היא שאיסלנד מדינה קטנה, בת 340 אלף תושבים, ואין לה מה לעשות עם כול החשמל שהיא מפיקה. החשמל מאד זול באיסלנד, כול כך זול שמספר מפעלים גדולים להפקת אלומיניום התמקמו באיסלנד כדי לנצל את המחיר הזול. מחיר החשמל באיסלנד הוא כ 3 סנט לקוט"ש (כ 12 אג), פי 4, 5 או אפילו 7 פחות מאשר בשאר ארצות אירופה.
איסלנד שוקלת לייצא חשמל לאירופה, אבל הדבר מחייב הנחת כבל חשמל תת ימי באורך מעל 1600 ק"מ – פרויקט מסובך ויקר, אך לא בלתי אפשרי.
ארגוני הסביבה באיסלנד מתנגדים לרעיון הכבל, זאת במסגרת הפילוסופיה הירוקה המתנגדת לכול פיתוח ולכול מפעל או דבר חדש. האנרגיה הגיאותאמית אינה מזהמת את הסביבה, והכבל התת ימי אינו פוגע באיש, אבל הירוקים טוענים שיש חשש שהקידוחים הרבים יגרמו לרעידות אדמה.
יעקב


20 בפברואר 2013

הסאגה של טסלה



הסיפור על נסיעת המבחן הכושלת של המכונית החשמלית טסלה, שפירסם ג'ון ברודר בניו יורק טיימס, עורר הדים ותגובות רבות.
אלון מוסק, המיליונר ההיטקיסטי, שהוא הבעלים של חברת טסלה, פרסם תגובה נזעמת בה הוא מאשים את ברודר שהוא משקר ומנסה להכשיל בכוונה את טסלה. העורכת הציבורית (המבקרת הפנימית) של הניו יורק טיימס, מרגרט סאליוון כתבה קטע על התלונות הרבות שקיבלה. (בקטע של סאליוון יש גם קישור לתלונות של מוסק). בעיקרון היא מצאה שמה שברודר כתב נכון.

מוסק כותב שהיה באוטו מכשיר הקלטה שתיעד במדויק את הנסיעה, ושג'ון ברודר לא דייק בדיווח שלו, הסותר את הנתונים המוקלטים. לפי מוסק, ברודר לא נסע במהירות החסכונית הדרושה (90 קמ"ש) כאשר המצבר נחלש, ולא סגר לגמרה את החימום אלא רק הנמיך אותו ל 23 מעלות. הוא גם טוען שברודר עשה סיבובי סרק לפני שהגיע לתחנת הטעינה, וברודר ענה שהוא חיפש את התחנה, והסתובב כדי למצוא אותה.

השורה התחתונה: ברודר והעורכת שלו, שבדקה את הנושא מכול הצדדים, טוענים שגם אם היו אי דיוקים פה ושם – הסיפור בכללו נכן. משתמש אחר של טסלה העיר שברודר היה צריך לקרוא את ספר הוראות ההפעלה של הרכב (30 עמודים) לפני שנסע בו, ואז היה יודע שחייבים לחבר את האוטו לתקע בעת חניית לילה.

מוסק עצמו לא מערער על נקודות המפתח הבאות:

1.    המכונית לא מגיעה לטווח שטסלה מבטיחה (300 מייל), ובטח ובטח לא במזג אוויר קר (נסיעת המבחן הייתה בחורף, בטמפרטורה מתחת לאפס צלסיוס).
2.    מחשב המכונית, המציג כמה ק"מ ניתן עוד לנסוע על החשמל הזמין, מטעה ולא נותן נתון נכון. כנראה בגלל שלא התחשב בחימום שהופעל.
3.    בחניית לילה חייבים לחבר את המכונית לחשמל שאם לא כן המצבר מתרוקן. ברודר דיווח על התרוקנות המצבר בלילה, מוסק לא סתר עובדה זו ולא טען שזה שקר.
4.    משהתרוקן המצבר ננעלו גלגלי האוטו כך שאפילו להעלותו על גרר לא ניתן היה. גם זה מוסק אינו סותר.
5.    זמן הטעינה הוא ארוך. לפי נתוני טסלה עצמה, שעה שלמה כדי לטעון מטען מלא, בתחנת טעינה מיוחדת ומהירה. (בבית זמן הטעינה הוא 8 שעות).

כול נקודות המפתח האלה מוסק אפילו לא ניסה לסתור, כי הן נכונות.
הדיווח של ברודר הוא נכון ואמיתי. טבעי הוא שמוסק, בעל מפעל הטסלה (שגם קיבל מאות מיליוני דולרים של מענקים ממשלתיים ממשל אובמה) ינסה להגן על המוצר שלו. אבל טענותיו הן שוליות. הטסלה הוא צעצוע, במחיר 100 אלף דולר, שנוסע מתי שבא לו, לא מתי שאתה צריך אותו. המכונית החשמלית יש לה מגבלות טכניות וכלכליות שלא מאפשרות לה להתחרות במכוניות רגילות. זאת עובדה, והיא מתייחסת לא רק לטסלה.

יעקב

17 בפברואר 2013

הנזקים של תחנות הרוח



פאנלים סולאריים עולים ביוקר ומביאים תועלת לא רבה, אבל הם לא גרומים נזקים של ממש (חוץ מזיהום הנוצר בתהליך היצור שלהם בבתי החרושת בסין).
בניגוד להם, ה"אח" ה"מתחדש" שלהם, תחנות הרוח, גורמות נזק גדול. באתר EPAW תמצאו עשרות מאמרים וסיפורים על הנזק של תחנות הרוח. האתר מרכז עשרות או מאות ארגונים אזרחיים של אזרחים הנלחמים נגד פלישת המפלצות לאזור המגורים שלהם ונגד הפגיעה של תחנות הרוח בבריאות ואיכות החיים.

תחנות הרוח עושות רעש, בזמנים בלתי צפויים וגורמות לנזקים בריאות לבני אדם, כמו נדודי שינה, דיכאון ומחלות אחרות. נזק אחר הוא ריצוד האור שהרוטורים מייצרים, שגורם לעצבנות. מסיבות אלה הותקנו תקנים האוסרים על הקמת תחנות רוח במרחק הנופל מ קילומטר עד שלושה מבית מגורים. בכול זאת, כבר הוקמו תחנות רוח במרחקים קצרים יחסית – 300-400 מטר מבתים, הדבר גרם לסבל בל יתואר לדיירי הבתים, ולאיבוד ערך כלכלי של הבית. רבים תובעים את תחנות הרוח על הפגיעה בהם ואיבוד הערך של נחלותיהם.

הפגיעה באנשים מחייבת הרחקת המפלצות לשטחי טבע. שם הן פוגעות בחי ובציפורים. מצד אחד פוגעים הרוטורים בעופות דורסים גדולים והורגים אותם. חסידי המפלצות טוענים שגם פעילות אחרת של בני אדם (חתולים, בניינים גבוהים, קווי מתח) פוגעת בציפורים. זה נכון, אבל: א. הפגיעה השגרתית היא בציפורים פשוטות כמו דרורים, פשושים או עורבים שהם במילא מגפה, ולא נמצאים בסכנת הכחדה. לעומתם, העופות הדורסים הגדולים בורחים מסביבת האנשים ומהישובים, ונפגעים פחות. עכשיו באות תחנות הרוח ופולשות לשטחי טבע בתוליים שבהם מצאו העופות מקלט. ב. גם בלי להרוג פיסית את העופות, הם נפגעים, כי הרעש והריצוד של הטורבינות פוגע גם בחיות ועופות אשר בורחים משטחים בהם הקימו טורבינות.

באתר ה EPAW יש עשרות מאמרים, מחקרים ועדויות על הפגיעה הרעה של הטורבינות בבני אדם ובסביבה. ממש בלתי מובן למה ארגוני סביבה נמנעים מלחימה חסרת פשרות נגד המפגע החמור והממשי הזה.

כמו שכתבנו בעבר, תחנות הרוח אפילו אינן מצמצמות במידה ניכרת את הפליטות – כלומר – אפילו את המטרה לשמה הוקמו הן אינן משיגות. הן גורמות נזק שאין תועלת בצידו.
בישראל ניצלנו עד כה מהרעה החולה הזו, אולי בגלל שאצלנו לא נושבות רוחות חזקות במיוחד, ימים רבים בשנה. אבל לאחרונה בכול זאת אישרה רשות החשמל הקמה של מספר מפלצות כדי שנרגיש גם אנו מה זה ונצטרף לאחינו באירופה בסבל המטופש הזה.

יעקב



  

העלות הבלתי סבירה של אנרגיה ירוקה בגרמניה.

הנה כמה נתונים על עלות האנרגיה הירוקה בגרמניה, שנמצאת בעלייה מתמדת ותלולה, שהינה לא בת-קיימא. גרמניה, כידוע אימצה "יעדים" מאד תקינים-פוליטית של הפקת 80% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים עד 2050. בדרך לשם היא קבעה תעריפי הזנה feed-in-tarifs לאנרגיה ירוקה, תעריפים מובטחים ל 20 שנה, צמוד למדד. לכיסוי ההוצאה הם הטילו "היטל ירוק" על חשבונות החשמל של משקי הבית. הגרפים הבאים מראים את גובה ההיטל וגודל ההוצאה, לאורך זמן.

הגרף הראשון מראה את הגובה הכולל של הסובסידיות הירוקות השנתיות (ס"ה ההיטל) שהיו 16.76 מיליארד אירו ב 2011- ואת מגמת העלייה הפרבולית, שתוביל לעלות של 28 מיליארד אירו לשנה ב 2015.

אולם העלות השנתי היא קצה הקרחון של ההתחייבות הכוללת, שהינה ל 20 שנה. אפ בוחנים את ההתחייבות (ההוצאה) הכוללת מקבלים גרף זה:


בשנת 2012 הערך הכולל של הסובסידיות ששולמו ואלה שהממשלה התחייבה לשלם הגיעו לסך  376 מיליארד אירו. סכום זה שווה בערך לתקציב השנתי של ממשלת גרמניה. ההוצאה הכוללת ל 2015 צפויה להיות 570 מיליארד אירו.

ההוצאה השנתית הממוצעת של משפחה רגילה בת 4 נפשות הייתה כ 43 אירו בשנת 2000, עלתה ל 919 אירו בשנת 2012 וצפויה להגיע ל 1376 ב 2015.
מלבד ההוצאה השנתית ישנה ההתחייבות ל 20 שנה, שהיא כמו חוב שמוטל על כתפי משלם המיסים בגרמניה. החוב הזה הסתכם בכ 18 אלף אירו למשפחה בשנת 2012 וצפוי להגיע לכ 27 אלף אירו ב 2015.

ההוצאה הזו היא רק הסובסידיה הישירה המובטחת ליצרנים סולאריים ורוחניים בצורת תעריף הזנה מובטח. מלבד זאת יש הוצאות נוספות בהן יצטרך הציבור הגרמני לשאת כדי לאפשר שילובה של האנרגיה הירוקה. מדובר באלפי ק"מ של קווי ממסר חדשים, אמצעים לצבירת אנרגיה ונשיאה בהוצאה של קיום תחנות כוח לגיבוי על דלק פחמי.

ברור לחלוטין לכולם שהשתוללות ההוצאות הזו אינה יכולה להימשך לאורך זמן. הגרמנים, כעם, הם מאד צייתנים וגם חדורי אמונה ירוקה, אבל למרות זאת כבר נשמעים ריטונים רבים על העלות הגדולה.

במאמר מוסגר אני מרשה לעצמי להוסיף שכול ההוצאה הזו לא הניבה, בינתיים, שום ירידה של ממש בפליטות.... אז בשביל מה כול זה ?

יעקב




13 בפברואר 2013

מסע הייסורים של טסלה



הכתב הוותיק של ניו יורק טיימס, ג'ון ברודר, קיבל מכונית חשמלית מפוארת מדגם טסלה לנסיעת מבחן. על מסע הייסורים שלו הוא כתב כתבה משעשעת, טרגי-קומית, מומלצת. הטסלה היא לא סתם מכונית, היא מכונית יוקרה מפוארת, עם מנוע של 416 כ"ס (קצת יותר ממאזדה 3...), מצבר ליטיום יון שאמור לתת טווח נסיעה של 300 מייל (500 ק"מ)  (ושוקל, לא עלינו, חצי טונה). המחיר של הטסלה – בהתאם – כלומר כ 101 אלף דולר. (לשם השוואה: מכונית משפחתית ממוצעת עולה בארה"ב כ 15 אלף דולר).

חברת טסלה דאגה להתקין שתי תחנות טעינה מהירות לאורך החוף המזרחי של ארה"ב, במרחק 200 מייל זו מזו, דבר שאמור לאפשר לנהגים להסתובב חופשי באזור. תחנת הטעינה המהירה פועלת על מתח 480 וולט, ומסוגלת להטעין את המכונית, טעינה מלאה, במשך כשעה בלבד, שעה שהנהג מבלה בנעימים במסעדה שבתחנה. טעינה מלאה משקע ביתי אורכת כ 8 שעות.

הבעיה של ברודר היא שהוא יצא בנסיעה לביקור קרובים, מוושינגטון לקונקטיקוט, ביום חורפי עם טמפרטורות קצת מתחת לאפס. בקור כזה המצבר קצת עצלן. הוא נתקע כמה פעמים בדרך, המחשב כול הזמן התריע על מחסור בחשמל, הוא נסע נסיעה "חסכונית" במהירות מוגבלת, כשסמי-טריילרים עוקפים אותו באוטוסטראדה ומשתוממים מה קרה למכונית הספורט היקרה המזדחלת במסלול הימני. את החימום הוא נאלץ לכבות (בטמפרטורה מתחת לאפס)...

אחרי שלן אצל קרוביו בלילה, הוא נוכח בבוקר שמהחשמל שהיה לו קודם לא נותר כלום. לבסוף החשמל אזל לגמרה והמכונית נכבתה באמצע הדרך. הזמין גרר, אבל נתקל בבעיה חדשה: במכונית הכבויה הגלגלים ננעלו, ואפילו להעלותה על הגרר אי אפשר היה, היה צריך להזמין גם מנוף.
נסיעה מלאת חוויות.

הוא שאני אומר כול פעם: עד כה המכונית החשמלית היא אידיאולוגיה בהתגלמותה, לא כלי תחבורה.

יעקב





המכונית החשמלית – שגיאה יקרה.



זה שם מאמר מערכת בוואשינגטון פוסט. את החלום של המכונית החשמלית הרג סופית, כנראה, ג'ון ברודר, מהניו יורק טיימס, בסיפור הטרגי-קומי על ה"טסלה" החשמלית התקועה.

בנאום מצב האומה מינואר 2011 קבע הנשיא אובמה "יעד" של מיליון מכוניות חשמליות על כבישי ארה"ב עד 2015. כמו כול היעדים המצוצים מהבטן (שאין מאחוריהם בדיקה היתכנות טכנולוגית וכלכלית), גם היעד הזה הוא פטפוטי סרק. בשנתיים האחרונות קנו תושבי ארה"ב 71 אלף מכוניות חשמליות והיברידיות נטענות.

בזבוז של מיליארדי דולרים בסובסידיות פדראליות אינם יכולים לכסות על העובדה שהמכוניות החשמליות אינן עונות על דרישות הצרכנים. הן נותנות ביצועים נחותים עבור מחיר הרבה יותר גבוה. אגודת הפיזיקאים קבעה שאין סיכוי שהמכונית החשמלית תחליף את מכונית הסטנדרטית בעתיד הנראה לעין. כך קבעו גם מומחים אחרים.

המכונית החשמלית היא שגיאה, אבל איזה סוג של שגיאה בדיוק? ברור שזו שגיאה ידועה מראש, שעולה ביוקר. אבל – הכישלון הזה נובע מעל לכול ממקרה של צדקנות קיצונית. הממשל הניח שהמטרה ראויה ודחופה. הם חשבו שהאמריקאים צריכים לרצות מכוניות חשמליות, ולכן הם אכן יקנו אותן.  

לבסוף ציטוט מדברי שר האנרגיה היוצא, צ'ו, שלא מוותר על החלום. הוא אמר בתערוכת מכוניות בוואשינגטון: "המהנדסים בחדר, ואלה שעוקבים אחרי הנושא בוודאי שואלים את עצמם 'איזה סמים עישנו [קובעי היעדים]?'. אנו לא מעשנים סמים ולא הוזים [אומר צ'ו], אלה יעדים שאפתניים אבל ברי השגה". בהערת אגב מציין וואשינגטון פוסט שלצ'ו עצמו אין מכונית, אבל אשתו נוהגת במכונית ספורט 325iBMW עם מנוע 6 צילינדרים, זוללת דלק, ולא במכונית חשמלית. (צ'ו עצמו, שר בממשל אובמה, מוסע לעבודה בשיירה של מכוניות גדולות של השרות חשאי).

פרשת המכונית החשמלית, כמו בטר-פלייס אצלנו, היא עוד דוגמה למצב שאנשים שבויים בידי החלומות האידיאולוגיים שלהם, עד כדי חוסר יכולת להבחין במציאות.

יעקב



הבזבוז הסולארי, פרק 24



הנה כמה נתונים מתוך כתבה של דה-מרקר על חיבור (כלומר אי-חיבור) תחנת הכוח הפרטית OPC שבמישור רותם לרשת החשמל.

מסתבר שעלות הקמת תחנות הכוח הפרטיות היא כ- 900- 860 דולר למגה-ואט כושר ייצור בעוד חברת החשמל מחייבת אותנו (דרך רשות החשמל) ב 1270 דולר למגואט עבור הקמת תחנות הכוח שהיא מקימה. המחירים של חברת החשמל הם מנופחים בכ 50%, זה לא חידוש. כלומר – מחיר העלות הממוצע של כ 40 אג' לקוט"ש – שהוא מחיר עלות הפקת החשמל בחברת החשמל (לפי הדוחות הכספיים שלה) איננו מחיר אמיתי – זהו מחיר מנופח.

חברת OPC חתמה חוזים לאספקת חשמל עם כמה מפעלים בארץ במחיר 18-20 אג' לקוט"ש. המספר הזה מתקבל אם מחלקים את המספרים בטבלה בכתבה של דה-מרקר (מחיר שנתי בכמות החשמל השנתית). כלומר: מחיר החשמל המופק בגז הוא – מקסימום 20 אג' לקוט"ש. מלבד הכסף שהצרכנים ישלנו ל OPC עבור החשמל הם יצטרכו לשלם כ 12 אג' לקוט"ש לחברת החשמל עבור ההולכה, כלומר העלות לצרכן תהיה כ 32 אג' לקוט"ש – וזה נמוך ב 40% מהמחיר הממוצע של 53 אג' לקוט"ש אותו גובה חברת החשמל מכול הצרכנים.

לאור זה – המחיר שאושר למתקנים סולאריים שנע בין 140 אג' לבין 66 אג' הוא ממש מחיר שערורייתי. במקרה הראשון הוא פי 7, ובמקרה השני יותר מאשר פי שלוש מהמחיר החילופי של חשמל מופק מגז. המדינה הולכת להוציא יותר מ מיליארד שקל מיותרים לשנה על חשמל סולארי, זאת בהתחייבות ל 20 שנה, צמוד למדד. (המספר של מיליארד מתקבל אם מכפילים את כמות החשמל הסולארי שאושר בהפרש המחיר בין התעריף המובטח הסולארי למחיר החלופי של חשמל מתחנות כוח פרטיות על גז).

יש להפסיק מיד את המשך ההתקשרויות לאספקת חשמל סולארי (או רוחני) בתעריף הזנה גבוה, מובטח מראש ל 20 שנה. יש לרדת מה"יעדים" המגוחכים שנקבעו בשליפה מהבטן ללא בדיקה כלשהי של המשמעויות הטכניות והכספיות. יש להפסיק את הבזבוז הנוראי והמיותר הזה.

יעקב

12 בפברואר 2013

האג'נדה הפוליטית של מדעני האקלים



הויכוח האקלימי הוא די ברור וחד. מצד אחד – החממיסטים או, בלשון יותר עדינה, "המודאגים", טוענים שהמדע ברור ויש הוכחות חד משמעיות שמתרחשת התחממות גלובאלית נוראית, שתוצאותיה יהיו הרות אסון, ושהיא נגרמת על ידי הפד"ח שפולטים בני אדם.
מצד שני – ה"מכחישים" או בלשון יותר עדינה – הספקנים, הטוענים שאין הוכחות מדעיות של ממש שהאקלים מתפתח לכיוון אסון, וששינויי האקלים נגרמים ברובם מסיבות טבעיות, ולא בגלל הפליטות של בני האדם, שהשפעתן זעירה.
הספקנים טוענים שהחממיסטים, כולל המדענים שבהם, מונעים במידה רבה ממניעים אידיאולוגיים-פוליטיים, שאינם קשורים באקלים או במדע.

לארי בל כותב מאמר בפורבס בוא הוא מביא ציטוטים המעידים על הנטייה האידיאולוגית-פוליטית של החממיסטים. (הוא גם כתב ספר על הנושא). הציטוטים מראים שהם עצמם אינם מאמינים לטענות ה"מדעיות" שלהם, כלומר הם מגזימים ומעוותים במכוון וביודעין את הטענות המדעיות כביכול, במטרה לקדם את המדיניות שהם מאמינים (מסיבות אחרות) שהכרחית להצלת כדור הארץ.
כך לדוגמה: מוריס סטרונג, שארגן את וועידת האקלים הראשונה בריו דה ז'נירו, ב 1992, גילה את המטרה האמיתית של הוועידה: "אנו עלולים להגיע לנקודה בה הדרך היחידה להציל את כדור הארץ היא להביא להתמוטטות הציביליזציה המתועשת."

הסנטור לשעבר טימוטי ווירת', תת שר בממשל קלינטון-גור אמר באותה וועידת ריו: "אנו חייבים לנצל את נושא ההתחממות הגלובאלית. אפילו אם התיאוריה אינה נכונה, אנו נעשה את הדבר הנכון מבחינת מדיניות כלכלית או סביבתית". ווירת' עומד כעת בראש ארגון מסונף לאו"מ, המנסה להשיג סיוע ממשלתי אמריקאי למדינות העולם השלישי "כדי להלחם בשינויי האקלים".

באותה וועידה אמר סגן עוזר שר החוץ האמריקאי, ריצ'רד בנדיק: "אמנה אקלימית בינלאומית [קיוטו] הכרחית אפילו אם אין ראיה מדעית להשפעה הרת האסון של אפקט החממה".

אחד מאנשי ה IPCC, אוטמר אדנהופר, אמר ב 2010: "אנו צריכים להשתחרר מהאשליה שמדיניות אקלים בינלאומית היא מדיניות סביבתית. במקום זה – מדיניות שינוי האקלים עוסקת למעשה בחלוקה מחדש של המשאבים ברמה עולמית". כלומר: הוא מאמין שזה לא צודק שיש עשירים ועניים, והמדינות העשירות צריכות להעביר מעושרן לעניות, והאקלים הוא רק תירוץ לכך.

סטיבן שניידר ז"ל, מדען אקלים ידוע, שהיה פעיל סביבתי לפני שהלך ללמוד מדע, אמר (ציטוט ידוע) – (בפאראפרזה): אנו רוצים שהעולם יהיה מקום יותר טוב, ולהימנע מאסונות אקלימיים אפשריים. לצורך זה צריך להשיג תמיכה ציבורית בצעדי מדיניות נכונים. לכן – צריכים להגזים בהפחדות כדי להשיג את המטרה.
אחד ממייסדי "גרינפיס", פיטר מור, שחזר בשאלה, אמר, בשנת 2011: "אין לנו שום ראיה מדעית שאנו [בני האדם] הסיבה להתחממות האקלימית שמתרחשת ב 200 השנים האחרונות. המודאגים דוחפים אותנו, על ידי טקטיקה של הפחדה, לאמץ מדיניות בתחום האנרגיה שתיצור הרבה "עוני אנרגטי". העוני לא טוב לאנשים ולא טוב לסביבה..."

יש במאמר של לארי בל עוד הרבה ציטוטים מהא-מיילים של קליימטגייט, שמראים כיצד מדעני האקלים מתייעצים ביניהם כיצד ניתן להציג תמונה מפחידה ככול האפשר,  וכיצד להתעלם ממחקרים מדעיים שאינם תואמים את ה"קו" שלהם.

"מדע האקלים" הוא בהחלט מקולקל, ומזוהם על ידי אידיאולוגיה.

יעקב


10 בפברואר 2013

דב הקוטב הנעלם



אנו מארחים קטע פוסט קצר של אורי רדלר מאתר "האונה" המסקר את הראיון עם זאק אונגר ברדיו הציבורי האמריקאי:
"תכניתי הצנועה הייתה להפוך לגיבור התנועה הסביבתנית," מספר זאק אונגר בראיון לרשת השידור הציבורי (NPR), 
"התכוונתי לעלות לאזור הארקטי הקנדי, ולכתוב הספד מלא חרטה על דובי הקוטב, כשבנקודה זו אזכה לתהילה... ואנשא על כתפי אחי מגיני הסביבה..."
"אז כשהגעתי לשם, התחלתי להבין שדובי הקוטב אינם במצב כה גרוע כפי שגורסת הדעה המקובלת, וזה היה בעצם מעודד, אבל לא התאים היטב לספר שהתכוונתי לכתוב"
"... היו הרבה יותר דובי קוטב חיים היום מאשר היו לפני ארבעים שנה. ... בשנת 1973 הוחל איסור ציד כלל־עולמי. ולכן, ברגע שהציד הופחת במידה ניכרת, הייתה התפוצצות אוכלוסין. אין הכוונה לומר שההתחממות הגלובלית אינה ממשית או שהיא אינה בעיה לדובי הקוטב. אבל אוכלוסיית דובי הקוטב גדולה, והאמת היא שאיננו יכולים להתייחס אליה כאלו אוכלוסיה מונוליטית שכולה הולכת בכיוון כזה או אחר."


7 בפברואר 2013

מהפכת האנרגיה לא תתרחש בין לילה.



רבקין כתב את  המשפט: "כדאי להשתדל למצוא אנרגיות חדשות ולא להמשיך לשרוף דלק פחמי. העולם עשה מעט מאד כדי להגימל משריפת דלק ללא מעצורים".
על כך הגיב הכלכלן קריסטופר גרין:

"מה זאת אומרת 'ללא מעצורים'? העולם זקוק לאנרגיה. הרבה אומות מתפתחות גדולות (למשל סין, הודו) עוברות מהפכה תעשייתית היסטורית, הן זקוקות לאנרגיה כדי להיחלץ מהעוני. ואיזה מקורות אנרגיה עומדים לרשותם? רק דלקים מאובנים (פחמיים), היחידים הזמינים בכמויות הדרושות והמייצרים אנרגיה בצורה רציפה ואמינה. לכן, עד כה, למרות עשרים שנה של מסע הטפות והתרעות של ההתחממות הגלובאלית אין שום שינוי בחלק היחסי של דלק פחמי בין מקורות האנרגיה העולמיים".

עוד אומר גרין:
"'העולם עשה מעט מאד?' – מה פתאום! אם הוא עשה מעט זה לא בגלל שהוא לא ניסה. הבעיה היא שמה שעשו הוא מוטעה מיסודו. כול הדרך של הכרזת יעדים להפחתת הפליטות השיגה בדיוק כלום, ותרמה אפס להורדת הפליטות. המדיניות הזו לא יכולה להשיג תוצאות כול עוד אין לנו טכנולוגיה חדשה, מהפכנית, שיכולה לספק לנו אנרגיה בכמויות הגדולות הדרושות ובאמינות ההכרחית, כמו הדלק הפוסילי. כול האמצעים המלאכותיים להטיל מגבלות חוקיות על פליטות רק מעבירים את הפליטות (של הייצור התעשייתי) למקום אחר, לא מבטלות אותן. כול סכומי הכסף האדירים שהוצאו על המקורות הבלתי יעילים ובלתי אמינים חסרים במעלה הזרם, בתחום המחקר והפיתוח ההכרחי כדי ליצור מקורות אנרגיה חדשים, מהפכניים. במקום זה מבזבזים כסף על רוח ושמש, שבטכנולוגיה הנוכחית אינם מסוגלים לספק את צרכינו בהיעדר טכנולוגיה לצבירת אנרגיה.

הבעיה של ההתחממות הגלובאלית היא בעיה של טכנולוגיה חדשה להפקת אנרגיה. מהפכה טכנולוגית לא תצמח מיעדי צמצום פליטה או מתכנית למכסות פליטה סחירות. [וגם לא מבזבוז מאות מיליארדי דולרים על תחנות רוח ופאנלים סולאריים – יעקב]
בכול מקרה, המהפכה  לא תתרחש בין לילה, לכן טוב לשמוע שהרגישות האקלימית פחות גדולה, ויש יותר זמן.

הערה שלי: מעבר לוויכוח: כן התחממות גלובאלית – לא התחממות גלובאלית –  מה שמדהים הוא הדרך ההיסטרית, האי רציונאלית ובלתי מעשית שבה מבזבזים סכומי כסף אדירים ללא שום סיכוי לשום תוצאות של ממש, בין אם התוצאות האלה (הפחתת הפליטות) באמת נחוצות בדחיפות או לא.
יעקב



 



6 בפברואר 2013

המניפסט הפושר של לורד רידלי





הסופר והעיתונאי הידוע, מט רידלי (ד"ר לזואולוגיה מאוקספורד), נבחר לחבר בבית הלורדים בבריטניה. מט רידלי ידוע, בין השאר, בספקנותו בנושאי האקלים. אנו הבאנו בעבר קטעים משלו בבלוג שלנו.

הנה מאמר חדש המסביר מדוע הוא "פושר – lukewarmer" – הוא מאמין בהתחממות גלובאלית, אבל רק בשיעור קטן, "פושר", שאין בו בכדי לגרום לנזקים גדולים לאנושות. הוא גם מפרט את 10 נימוקיו. הנה הם, בקיצור נמרץ.

1. מדידות הטמפרטורה "מזוהמות" על ידי אפקט החום האורבני, ועל ידי מניפולציה של הנתונים בידי מדענים מוטים (משוחדים בדעותיהם).

2. למרות זאת, עליית הטמפרטורה הייתה מתונה בלבד, ללא קשר לשיעור עליית ריכוז הפד"ח.

3. איני משוכנע שספיגת חום על דיד אירוסולים או האוקיינוסים מסבירה נכון את העדר ההתחממות שמנבאים המודלים.

4. המסת הקרח הצפוני, התופעה הרצינית היחידה, יכולה להיות מוסברת על ידי הפיח, ולאו דווקא על ידי ההתחממות.

5. העלייה בטמפרטורות נעצרה או התמתנה ב 16 השנים האחרונות, בניגוד לתחזיות המודלים האקלימיים. אפילו המט-אופיס אומר שזה נגרם על ידי תנודות טבעיות. עליית הטמפרטורות איננה שונה מהעלייה בתקופות קודמות (ימי הביניים או ימי הרומאים).

6. השינויים עד כה היו בעיקר לטובה, יותר גשמים, עונת גידול יותר ארוכה. לא השתכנעתי שהעלייה הצפויה תהיה יותר מהירה מבעבר או שיהיו לה יותר השפעות שליליות מחיוביות.

7. לא השתכנעתי שהאנושות או עולם החי לא יצליחו להתאים עצמם לשינויי האקלים שיהיו, כמו שהתאימו עצמם עד כה, בהצלחה גדולה.

8. אני לא רואה מדוע עניי היום צריכים להוציא הוצאות ענקיות כדי למנוע, כביכול, נזקים בעתיד רחוק, שמהם עלולים לסבול, אולי, הדורות העתידיים, העשירים יותר. איני רואה מדוע צרכני חשמל עניים צריכים לסבסד את היזמים העשירים בעלי תחנות הרוח.

9. איני משוכנע שהריצה את ה"אנרגיה המתחדשת" תעזור להקטין את הפליטות ולא להגדילן ולגרום יותר נזקים מתועלת, כמו בעניין האתנול והביו-דלק.

10. לבסוף אפשר לטעון שאפילו סיכון קטן לנזק אקלימי גדול מצדיק פעולות קיצוניות לצמצום הפליטות. כנגד זה אני טוען שאותו סיכון קטן לתוצאות ונזקים בלתי צפויים קיים גם עקב ריצת האמוק את המקורות החדשים, ה"מתחדשים". הימור פסקל פועל בשני הכיוונים.

פירוט מלא וקישוריות למקורות בגוף המאמר המקורי.

יעקב

הפוטנציאל הכלכלי של פצלי הנפט

היום פורסמה בגלובס ידיעה בעקבות פרסום מחקר כלכלי שבוצע על ידי BDO עבור חברת IEI העוסקת במחקר ופיתוח משאבי נפט הפצלים בשפלת יהודה. 

על פי הכתבה: 

ב-2008 קיבלה IEI רישיון חיפושי נפט באזור חבל עדולם שבשפלת יהודה. ויניגר טוען כי באזור, ששטחו 1,400 קמ"ר, יש פוטנציאל להפקת 250 מיליארד חביות נפט, כגודל רזרבות הנפט של סעודיה. הסיכון לזיהום מי התהום כמעט אפסי בגלל מבנה התת קרקע אך המיזם מעורר הסתייגויות רבות מצד ארגונים סביבתיים ותושבי הסביבה (ראו מסגרת).
המודל העסקי של IEI, שהזמינה את הבדיקה הכלכלית של BDO, מבוסס על ההנחה שעלות הפקת הנפט מפצלי השמן תעמוד על לא יותר מ-40 דולר לחבית. מדובר בעלות הפקה השווה ל-1.5 שקלים לליטר נפט ו-1.75 שקלים לליטר בנזין מזוקק. מחיר הבנזין הבינלאומי עומד כיום על קצת יותר מ-3 שקלים לליטר ולהערכת BDO, המחיר הריאלי ימשיך לטפס בשנים הקרובות בקצב של 1% לשנה. משום כך סבורים ב-BDO שהמיזם יניב ערך מוסף בהיקף של מיליארדי שקלים כבר מהשנה השנייה לתחילת ההפקה.

את הנייר המלא ניתן להוריד באתר החברה -כאן. ולפניכם הרצאה שהועברה על ידי ד"ר הרולד ויניגר המשמש כמדען הראשי של חברת IEI ושהיה בעבר המדען הראשי של ענקית האנרגיה העולמית "רויאל של". חשוב לסייג ולהסביר כי השטח עליו חל הרשיון של IEI אינו 1,400 קמ"ר אלא קטן יותר ובו יש פוטנציאל המוערך על ידי החברה בכ-100 מיליארד חביות. 





הירוקים כהרגלם מייד יוצאים להתקפה נגד הרעיון שנזכה לשגשוג כלכלי ותעסוקה שיבואו כביכול על חשבון נזקים בלתי מוכחים לסביבה בשם "עיקרון ההזהרות". (עליו כתבנו כאן)

ביחס לפרוייקט פצלי השמן עתרה "אדם טבע ודין" (אט"ד) בחודש אוגוסט 2011 לבג"ץ בדרישה לבטל את האישורים להפקת הנסיון (ה"פיילוט") שניתנו לפרוייקט בשפלת יהודה מהלך שימנע אפשרות של ניטור וביצוע הפקה אחראית מבחינה סביבתית. 
במסמכים שפרסמה אט"ד כאשר ביקשה לעצור גם את מיזמי קידוחי הגז בים, צוטט שר בריטי הטוען כי "אם הנזק הסביבתי של פיתוח הוא בלתי נסבל עדיף שלא לפתח".

זה נשמע אולי טרוויאלי אולם זה הטיעון בו השתמשה סוכנות ה-EPA האמריקאית  בעת שאסרו על השימוש ב-DDT, איסור שהוביל למיליוני קורבנות אדם, מקרה דומה התרחש עם הסיבסוד לאתנול הגורם נזקים כבדים ויקור מחירי המזון בעולם בעשרות אחוזים. בשני המקרים ובמקרים אחרים (כגון התנגדות לכלור, מזון מהונדס גנטית ועוד...) האיום בסכנה חסרת תקדים אם לא נפעל, ללא ביסוס, הוביל למדיניות הרסנית.

כאנקדוטה אוסיף כי במסמכים שפירסמו אירגונים ירוקים נגד קידוחי הגז צוטטו מחקרים שטענו כי "רק 3% מן הנפט והגז הנמצאים במי הים מקורם בקידוחים ו-10% מקורם בהובלה, כ-62%, מקורם בדליפה איטית וקבועה המתרחשת באופן טבעי"...

אם נתעלם מן הניפוח הרגיל של נתונים מפחידים על ידי ארגונים אלו הרי שגם לפי טענותיהם כ-10% מן הנזקים לכאורה הנגרמים מדליפות נפט וגז נובעים מתקלות הובלה, העיקביות דורשת כי אירגונים אלו שטענו נגד הנזקים לים כתוצאה מהובלה של נפט יתייצבו כעת לימין המיזם המבקש לקדם ייצור אנרגיה עצמאי על פני היבשה - כזה שיכול לחסוך אחוזים ניכרים מזיהום הים והאוויר הנגרמים על ידי מכליות החוצות מרחקים עצומים על מנת לייבא את אספקת הנפט לישראל. 

בועז

5 בפברואר 2013

הרגישות האקלימית המופחתת מכה גלים

הגילויים על רגישות אקלימית קטנה מאשר חשבו נמשכים, והנושא מעורר הדים רבים. רגישות אקלימית פירושו – עד כמה הפד"ח גורם להתחממות. ההערכה הראשונה הייתה כבר ב 1898 כאשר המדען השוודי סוונטה אהרניוס העריך שהכפלת ריכוז הפד"ח תגרום לעלייה של כ 1.1 מעלות.
ההערכה המודרנית, של רגישות בין 1.5 ל 4 מעלות, עם ערך אמצעי של 3 מעלות ניתנה לראשונה על ידי דו"ח צ'רני משנת 1979. מאז אנו תקועים על המספר הזה, ובכול דוחות ה IPCC, כולל בטיוטת הדו"ח החמישי 5AR, לא זזים ממנו ומדברים על 2-4.5 מעלות.

במהלך 2012 הופיעו מספר מחקרים המוצאים רגישות נמוכה יותר, באזור 1-2 מעלות. הסיבה העיקרית לדיבורים הרבים על רגישות יותר נמוכה היא, כמובן, העצירה או האטה בהתחממות ב 15-16 השנים האחרונות, שאינה מתיישבת עם תחזיות המודלים האקלימיים או התיאוריה של ההשפעה הדומיננטית של הפד"ח.

ד"ר קורי פרסמה קטע המסכם את הפרסומים האחרונים בנושא. היא במיוחד מציינת את עמדתו של ג'יימס אנאן, מדען חממיסט ידוע שביקר את עמדותיה ה"פושרות" של קורי בעבר. בקטע של קורי יש קישורים רבים למאמרים בנושא.

גם העיתונאי והבלוגר אנדי רבקין, מהניו יורק טיימס, עיתונאי חממיסט ללא רבב,  כתב כמה קטעים ואומר שהוא האחרון שרוצה לפגוע בהפחדה החממיסטית, אבל, כדבריו – העובדות מדברות. כבר לא מדובר במחקר בודד יוצא דופן, הטוען לרגישות נמוכה, אלא במסה של מחקרים.

גאווין שמיט, עמיתו של ג'יימס האנסן ב GISS, ועורך הבלוג החממיסטי הראשי realclimate, הגיב בא-מייל ואומר בערך: "אנו תמיד האמנו ברגישות של ה IPCC – 2-4.5 מעלות, ולא טענו לרגישות גבוהה יותר", כלומר – לא אמרנו "המצב גרוע יותר מאשר חשבו", כמו שהם אכן אמרו כול הזמן.

גם בבלוג של אנטוני וואטס יש, כמובן, התייחסות לפרשה זו, והוא מביא גרף רגישות של ווארן מאייר מלפני כמה שנים שנראה רלוונטי מתמיד.


כמובן, החממיסטים האמיתיים לא קונים את התחזיות המרגיעות קמעה, האלה, בשבילם אסון אקלימי בל יתואר הוא בלתי נמנע. ראו את ג'ו רום. בשבילם זה תמיד "הרבה יותר גרוע מאשר חשבנו".

אבל, לאט, לאט מחלחלת לתודעה של כולם העובדה שההתחממות אינה כה גדולה כמו שטענו החממיסטים, ושהייתה הגזמה בלתי מדעית בהפחדות האקלימיות.

יעקב




אין הצדקה לבהלה אקלימית

אומר פרופ' לנרט בנגטסון, מדען שוודי וותיק ומכובד, חבר האקדמיה השוודית למדעים, לשעבר ראש מכון המחקר הגרמני המפורסם "מקס פלאנק", בעל פרסים מדעיים ותוארי כבוד לרוב.


"אנו יוצרים חרדה ללא הצדקה. כן, האנושות משפיעה על האקלים, אבל אין אינדיקציה שהשינוי כה חמור שמצדיק פאניקה." הוא יותר ויותר מתוסכל מהוויכוחים בנושא האקלים.
התסכול נובע מחלוקת העולם לשני מחנות, אלו המאמינים בהתחממות גלובאלית ואלו שאינם מאמינים, אך האמת המדעית יותר מסובכת, ואינה שחור-לבן. הוא טוען שנוצרה חרדה בלתי מוצדקת שפוגעת ביכולתנו לפעול בצורה הגיונית. הכי חשוב להגיע לפתרונות הגיוניים, רציונאליים.

שהפד"ח וגזי חממה אחרים גורמים התחממות ידוע כבר יותר ממאה שנה, ושבני האדם תורמים לעליית ריכוז הגזים האלה אינו מוטל בספק. מה שמשמש נושא לוויכוח, ושעדיין לא ייושב, הוא מה השיעור או הגודל של ההשפעה הזו.

"ההתחממות במאה השנים האחרונות היא כה קטנה, שלו לא היו קיימים מטאורולוגים וקלימטולוגים למדוד זאת לא היינו מרגישים בה כלל." עוד הוא אומר שנראה שלכדור הארץ מנגנוני התקררות טבעיים יותר חזקים משחשבו קודם. מודלים אקלימיים אינם חזקים מספיק כדי לתאר מערכת כאוטית כמו האקלים ולנפק תחזיות אמינות. הנושא כול כך מורכב שאנו לא יכולים לדרוש מהאנשים לשנות את כול מערכות הכלכלה [והאנרגיה] שלנו רק בגלל שמישהו עשה סימולציות ממוחשבות. כול עוד לא קורה שום דבר רציני צריך לקבל שהטיפול בבעיה צריך להיות הדרגתי. תמיד אפשר להתווכח עד כמה צריכים לפחד מפני  משהו שעומד להתרחש בעוד מאה שנה.  צריכים להיות ריאליסטיים, ולבחון את הבעיה במסגרת מה שניתן לעשות באופן מעשי, ועד כמה זה בטוח (כלומר לא מסוכן).

בסדר, ניתן לאמור שגזי החממה הם בעיה המובילה באיטיות לאסון, ואם יגדלו פי חמש או עשר יהיו בעיות רבות. אבל בינתיים נראה שהשינויים הטבעיים הרבה יותר חזקים ודומיננטיים.

עד כאן מדברי לנרט בנגטסון. בקיצור: בהלת שווא.

יעקב