29 ביולי 2016

האנרגיה המתחדשת פוגעת ב"מלחמה באקלים" (ובכיס).


זו הכותרת של מאמר בניו יורק טיימס (עיתון חממיסט ואבא של כול התקינות פוליטית), היא מבוססת על ניתוח מעמיק של שוק החשמל שנעשה על ידי בלומברג והתפרסם באתר "קידמה סביבתית" (עוד אתר "מתקדם").

הסיפור הוא פשוט – זה הסיפור של המאבק הירוק נגד תחנות כוח רגילות: גרעיניות (המפיקות חשמל נטול פליטות פד"ח), והתחנות הפחמיות. מדיניות הסבסוד והעידוד של אנרגיה "מתחדשת" (שמש ורוח) הורסת את הבסיס הכלכלי של תחנות כוח אחרות (פחמיות וגרעיניות) ומביאה לסגירתן. "זה יופי! מה הבעיה?" יגידו הירוקים. סגירת התחנות הכוח הפחמיות והגרעיניות זה החלום הרטוב שלהם, והיעד של כול מאבקיהם. אלא שמישהו צריך לספק חשמל כאשר השמש לא זורחת והרוח לא נושבת (בערך 80% מהזמן) , ותחנות כוח סגורות לא מסוגלות לספק חשמל.

המצב היום הוא שהשמש והרוח מקבלות מחיר מינימום מובטח מראש על ידי הממשלה (תעריף הזנה מובטח) או סכום קבוע על קוט"ש מסופק ( PTC – בארה"ב). המחיר הזה הוא לעיתים פי 2 או 3 או 4 ממחיר של חשמל ממקורות אחרים. הדבר מאפשר להם למכור חשמל רוחני או סולארי לרשת במחירים נמוכים ביותר (ואף מחיר שלילי) באותן שעות שהשמש זורחת או הרוח נושבת, הדבר מקטין את המחיר שהמקורות האחרים (גרעין ופחם) מקבלים עבור החשמל שלהן, וגורם להם להפסדים היות והם לא מסובסדים. (היצרנים הירוקים מקבלים הכנסתם מהסובסידיות ורווחיותם לא תלויה במחיר מכירת חשמל לרשת).

בנוסף לזה – קיימים מנדטים: הממשלה מחייבת את חברות החשמל לקנות את כול החשמל ה"ירוק" שמיוצר לפני החשמל הרגיל. בנוסף היא מחייבת את חברות החשמל לרכוש כמות הולכת וגדלה של חשמל ירוק בשיטת "יעלה כמה שיעלה". היצרנים הרגילים (גרעין ופחם) מוצאים עצמם מוכרים פחות ופחות חשמל לרשת (פחות שעות) – אבל הם לא יכולים לכבות את התחנות, וההוצאות שלהם לא קטנות. התוצאה היא שתחנות כוח רגילות פועלות, רובן, בהפסד. הפסדים אלה גרמו, ויגרמו לסגירה הדרגתית של תחנות הכוח הרגילות. הדבר יגרום למחסור בכושר ייצור כאשר הרוח לא נושבת והשמש לא זורחת – ופירושו ניתוקי זרם.
באנגליה וגרמניה כבר הבחינו בבעיה ויצאו במרכזי "זמינות" – ישלמו לתחנות כוח (פחמיות או גזיות) כדי לכסות הפסדיהן ולמנוע סגירתן, כך שתהיינה זמינות בעת הצורך, ויבטיחו הספקת חשמל סדירה. כלומר – חוץ מהמחיר (המופרז) שמובטח מראש ליצרני רוח ושמש, צריכה הממשלה גם להוציא הוצאות זמינות, לתחנות רגילות בלי קשר לחשמל שהן מייצרות ומספקות לרשת. והתחנות הפחמיות צריכות להישאר ב"כוננות" עם דוודים דולקים וקיטור חם, ושריפת דלק רציפה (כלומר – פליטות ללא ייצור חשמל) כדי שהחשמל שלהן יהיה זמין בעת הצורך.

בנוסף ישנו פרדוקס: עם גידול כושר הייצור הירוק נוצרים מצבים שכאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, הם מייצרים יותר מדי חשמל – יותר מאשר הרשת מסוגלת לקלוט, ומתחרים ביניהם בהורדת מחירים. פירוש הדבר שככול שיש יותר כושר ייצור מתחדש יש פחות רווחיות בהפעלת המתקנים האלה – ונחוצות יותר סובסידיות. חלק מהזמן נאלצים לנתק את היצרנים הירוקים מהרשת, כדי למנוע קריסת הרשת, ופירושו – לשלם להם מחיר מלא עבור חשמל שלא צריך אותו ולא משתמשים בו.

מה שמטריד את כותבי הניתוחים האלה הם ה"יעדים" הקדושים להפחתת פליטות. תחנות הכוח הגרעיניות עדיין מספקות קרוב ל 20% מהחשמל בארה"ב, ואם תיסגרנה (והן הולכות ונסגרות) יעלו הפליטות וה"יעדים" לא יושגו – בדיוק כמו שהפליטות עולות בגרמניה. הם מציעים לשלם סובסידיות לתחנות גרעיניות כדי למנוע סגירתן, וליהנות מהחשמל נטול הפליטות שלהן.

אבל, מעבר לרדיפת הסובסידיות של היצרנים הגרעיניים, ולמודאגות האקלימית (כביכול) שלהם – עובדה אחת מזדקרת בבירור – אבל התקינות הפוליטית אוסרת על הבעתה בפה מלא: המקורות הירוקים (שמש ורוח) אינם מסוגלים לספק את צרכינו.


יעקב

28 ביולי 2016

הטמפרטורות ירדו בחצי האי האנטרקטי.

מחקר חדש שהתפרסם החודש בנייצ'ר, קובע שהטמפרטורות ירדו בחצי האי האנטרקטי, ב 20 השנים האחרונות. המדענים שניתחו נתונים שנאספו בחצי האי מצאו שהייתה התחממות מהירה בין העשורים 1950-90, אבל מאז 1996 בערך השתנתה המגמה ויש ירידה בטמפרטורות, כלומר – מגמת התקררות.
בגרפים הבאים ניתן לראות מפה של האזור של המחקר (למטה), וגרף של האנומליה של הטמפרטורות (סטייה מהממוצע). ההתקררות היא ברורה, וגדולה למדי – "משמעותית מבחינה סטטיסטית" אומרים המחברים.



ההתקררות חופפת את המגמה העולמית של ה"הפסקה" (pause)  או ההאטה הכללית בקצב ההתחממות העולמית, בתקופה זו ולכן היא לא ממש מפתיעה.

מובן מאליו שאפילו לפני שהחוקרים מפרטים את תוצאותיהם החורגות מהנרטיב החממיסטי התקין פוליטית הם טורחים להדגיש באלף אלפי הדגשות שהממצאים אינם סותרים את התיאוריה של ההתחממות הגלובאלית ואין להם שום משמעות בכלל. בלי הצהרת נאמנות זו לדוקטרינה השלטת אי אפשר לפרסם היום כלום.

המדענים גם יודעים היטב להסביר את ההתקררות החצופה הזאת – זה בגלל התנודות הטבעיות של מזג האוויר. כרגיל, טענתם היא שכול התחממות היא כולה בגלל גזי החממה של בני האדם, אבל כול התקררות היא בגלל תנודות טבעיות... הם גם יודעים להסביר – לאחר מעשה – בדיוק את הרוחות שגרמו להתקררות זאת. לפני מעשה הם לא ידעו על רוחות אלה, והמודלים האקלימיים ניבאו רק התחממות. כאשר לא התרחשה ההתחממות המצופה, הם מעדכנים הסבריהם בהתאם. לעולם לא תמצא תופעה שהמדענים לא יודעים להסביר. בשביל זה הם מדענים.


בשני העשורים האחרונים, בזמן שבשטח הטמפרטורות ירדו, פורסמו אינספור מאמרי הפחדה על העלייה המהירה של הטמפרטורות באזור מפתח זה, ועל האסון הנוראי שכבר מתרחש, של המסת הקרחונים ועליית פני הים.

יעקב


25 ביולי 2016

האם ניו יורק בסכנה? לא ממש.


"גלובס" תרגם ופרסם מאמר גדול מעיתון הפופ "רולינג סטון" שכותרתו: "האם אפשר להציל את ניו יורק (בעידן ההתחממות הגלובאלית)?". המאמר הוא מהג'אנר המשולב של סיפורי מדע בדיוני וסיפורי אימה – שני ג'אנרים פופולאריים מאד, שעוזרים למכור עיתונים. הוא גם שייך לג'אנר של "פורנוגרפיה ירוקה". המאמר מתאים אולי ל"רולינג סטון" (עיתון פופ עממי), מתאים פחות ל"גלובס" שלפחות מנסה להתחזות לעיתון רציני.
המאמר פותח עם תחזיות חסרות שחר על עלייה נוראית בפני הים, בעקבות ההתחממות הגלובאלית הנוראית, עלייה של מטר, שנים או שלושה בעוד שנה או עשר שנים או 30. זה קישקוש מוחלט (ראו קטעים קודמים שלנו). פני הים עלו במאה השנים האחרונות ב20 ס"מ אולי, וזה בערך מה שניתן לאמור שיקרה גם במאה השנים הבאות, וזה רחוק מאסון. ה IPCC אומר שהעלייה הצפויה עד שנת 2100 תהיה אולי 30-60 ס"מ – גם זו נבואה או תחזיות מבוססות על מודלים והרגשת בטן. מדענים יותר אקטיביסטים כמו ד"ר האנסן, מגבירים את ההפחדה ואומרים ש"ייתכן" שהעלייה תהיה יותר גדולה – מטר עד שנים עד סוף המאה – טענה שמבוססת כולה על הצורך העמוק שהם מרגישים להפחיד – כלומר על שום ממצא עובדתי. העלייה האמתית בפני הים, כפי שנמדדה בתחנת מדיד של בטרי-פארק במנהטן היא בקצב של 2.77 מ"מ שלנה (27.7 ס"מ למאה שנה), והיא החלה לפחות ב 1850 (שנת תחילת המדידות), הרבה לפני שהייתה "התחממות גלובאלית נוראית מעשה ידי האדם".

כתב הרוליג סטון, ג'ף גודל, אקטיביסט חממיסט וותיק וידוע, עושה מטעמים מכול הסיפורים חסרי השחר ומספר לנו בפרוזה ציורית-ספרותית על האסון הנוראי שיקרה אם ניו יורק תוצף, היות ומתרכזת בה 10% מהפעילות הכלכלית (התל"ג) של ארה"ב (וול סטריט). נכון הוא שאם פצצת אטום תיפול בפתאומיות ותהרוס חו"ח את מנהטן זה יהיה אסון נוראי – אבל ההצפה, אפילו אם אכן תתרחש, תקרה בהדרגה, במשך מאה עד אלף השנים הבאות ולא יהיה זה אסון בכלל כי יהיה זמן להסתגל. הפעילות תועתק בהדרגה לאזורים יותר גבוהים במנהטן עצמה או בשכנות  - ולא חסר כאלה. שום תשתית אנושית לא קיימת לנצח – הכול (בניינים, רכבות, כבלי חשמל או צנרת) מתיישן ומתחדש כול כמה עשרות שנים, זה קורה באופן טבעי בלי קשר להתחממות. אז הפעילות תועתק בהדרגה למקומות יותר גבוהים – אם אכן העלייה ההדרגתית בפני הים תתרחש (אם גדול).

בחלק השני של המאמר מתרכז הכתב בנושא בסכנה ממשית העורבת לניו יורק (וכול החוף המזרחי): ההוריקנים. זו סכנה ממשית אבל לא סכנה קיומית. להזכירכם: הוריקן "סנדי" מאוקטובר 2012, הכה בים הקאריבי ובכול החוף המזרחי של ארה"ב. הסופה גרמה נזקים כבדים בניו יורק, חלקים גדולים של מנהטן התחתונה (ושכונות אחרות) הוצפו, בתים ומתקנים נהרסו, מעל 200 בני אדם נהרגו (בכול ארה"ב), הנזק נאמד במעל 70 מיליארד דולר. מנהרות הרכבת התחתית הוצפו, התחבורה נותקה במשך כשבועיים, מיליוני בני אדם היו ימים ללא חשמל, מאות בתים נהרסו. בהחלט אסון גדול. סופת סנדי ניפצה אל החוף גלים בגובה 2.7 מטר, כמו צונאמי. זו סכנה ממשית, לא של הרס מוחלט, אבל של נזקים ממשיים.

אין שום קשר בין הוריקן סנדי וההתחממות הגלובאלית הנוראית, כמו שהאקטיביסטים מנסים לתאר, לצורך הפחדה. הוריקנים תמיד היו, גם לפני שהחלה ההתחממות הנוראית מעשה ידי האדם, ב 1950, וכנראה תמיד יהיו. כול כמה עשרות שנים פוגע הוריקן חזק בחוף המזרחי של ארה"ב וגורם הרס רב. הוריקן סנדי התרחש, עובדה, ועוד הוריקן כזה אפשרי תמיד, בכול רגע. צריך ללמוד לקחים מהנזקים שנגרמו, ולעשות פעולות מנע שאפשר כדי למזער את הנזקים של ההוריקן הבא. בניו יורק מתכננים לבנות חומת הגנה נגד הצפות בגובה 3 מטר, בחלקים של החוף של מנהטן. החוף כולו ארוך (מעל 800 ק"מ) ואי אפשר להגן על כולו, אבל אפשר לבנות חומה כזו בחלקים הרגישים (לפי לקחי סנדי) במנהטן התחתית. העלות מאד גבוהה, אבל ההשקעה כדאית בהתחשב לנזקים הגדולים שעשויים להימנע.  צריך גם להתקין דלתות אטומות מים במנהרות התחבורה והרכבת התחתית – דלתות שניתן יהיה לסגור בהתקרב סופה. אלה נושאים מעשיים שהכתב מברר עם הממונים על הנושא בעירייה, ובקטע הזה – המאמר ענייני ועובדתי.

הדיבורים והתיאורים הציוריים על סכנה מידית וממשית של הצפת העיר ניו יורק והריסתה הקרובה בעקבות ההתחממות הגלובאלית הנוראית אינם אלא פורנוגרפיה ירוקה של הפחדה חסרת שחר. ניו יורק לא תיהרס ולא תוצף באופן קבוע בשנים הקרובות. אתם יכולים להירגע. אבל, בהחלט ייתכן הוריקן נוסף, כמו סנדי, שלמרות שלא הרס את ניו יורק כליל, גרם נזקים כבדים. יש ללמוד לקחים ולהתכונן, אבל בלי להפיץ היסטריה חסרת שחר שמטרתה למכור עיתונים זולים.

יעקב





24 ביולי 2016

ההשקעות באנרגיה מתחדשת בירידה


ההשקעות הכוללות באנרגיה מתחדשת, בשנת 2015, היו כ 367 (גרסה אחרת: 348) מיליארד דולר, 7% יותר מאשר ב 2014, ו 3% יותר מאשר בשנת השיא – 2011 – כפי שדיווחנו כאן.

ההשקעות בחצי השנה הראשונה של 2016 היו 116 מיליארד, ירידה של 23% לעומת השנה הקודמת (לפי בלומברג). נראה שההשקעות לכול 2016 יהיו נמוכות משנת השיא – 2015.

דווקא באירופה (שבה הייתה ירידה גדולה ב 2015) הייתה עלייה של 4% בחצי 2016, בזכות מספר חוות רוח ימיות שאושרו. בסין – מנוע הצמיחה העיקרי של 2015, הייתה ירידה של 34% בהשקעות ב 2016. מזרח התיכון ואפריקה ירדו ב 46% וארה"ב ירדה ב 5%.

יעקב


20 ביולי 2016

הפיליפינים לא יכבדו את הסכם פריס



הפיליפינים לא יכבדו את הסכם פריס

ככה אמר נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה. זאת למרות שהפיליפינים היו בין המדינות שחתמו על הסכם פריס.

נשיא הפיליפינים אמר על ההסכם שהוא "טיפשי" ו"אבסורדי" (הוא כנראה קורא את הבלוג שלנו). הנשיא אמר שקיום ההסכם יפגע בפיתוח התעשייתי והכלכלי של ארצו, והוא לא ייתן יד לזה.

באפריל השנה, התכנסו נציגי 170 מדינות בניו יורק וחתמו על ההסכם שהושג (בקושי רב) בדצמבר שנה שעברה בפריס. ההסכם (שכונה "היסטורי" ו"מהפכני"), איננו עדיין בר תוקף. הוא ייכנס לתוקף "מחייב" רק כאשר 55% ממדינות העולם, המייצרות יחד לפחות 55% מפליטות הפד"ח העולמיות, יאשררו אותו, לפי ההליכים החוקיים המקובלים בכול מדינה (בדרך כלל אישור בבית הנבחרים). היום של האשרור הסופי עדיין רחוק מאד ולא בטוח שיקרה בכלל.

הפיליפינים התחייבו, לפי ההסכם, להקטין את הפליטות שלהם ב 70% עד 2030 (לא ברור 70% מאיזה בסיס). הם התחייבו להשתמש ביותר אנרגיה "נקיה", לשפר את התחבורה הציבורית, לשפר הטיפול בפסולת, ולעבוד למען שימור היערות וייעור מחדש. ככה אמר שר הסביבה הקודם, רמון פחה, שייצג את הנשיאה הקודמת, אקוינו בטכס בניו יורק. "אני לא חתמתי" אמר דוארטה, "אני לא מקבל את ההסכם, ולא אפגע בפיתוח ותיעוש ארצי".

גם טראמפ, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, אמר שלא יאשרר את ההסכם (אם יבחר).
האמת היא שזה לא כול כך משנה. לא חשוב אם ההסכם יאושרר או לא, הוא חסר תוכן, ולא ישפיע בכלום.

יעקב


תוספת: הנה מקורות החשמל של הפיליפינים לפי דלק (לשנת 2014): 42.8% - פחם, 24.2% גז, 7.4% נפט, 11.8% הידרו, 13.3% - גיאו-תרמי, 0.5% - מתחדשים – רוח, שמש וביו-מסה (עצים).
מאמר נוסף על הנשיא החדש של הפיליפינים פורסם בוואינט.

18 ביולי 2016

החקלאים לא מאמינים בשינויי אקלים.

הירחון "פורצ'ן" Fortune כותב מאמר על היחס הספקן של חקלאי ארה"ב להתחממות הגלובאלית. הכותרת היא "הפרדוקס של החקלאים וההתחממות"  והתהייה היא כיצד קורה שהחקלאים, שעלולים להיות נפגעים עיקריים של ההתחממות הגלובאלית, מטילים ספק בתופעה. במיוחד הם מטילים ספק בטענה שההתחממות נגרמת בעיקר על ידי בני האדם (בגלל הפד"ח שהם מייצרים).

סקר שנערך בין החקלאים מצא שרק 8% מאמינים שההתחממות אכן מתרחשת, ונגרמת ברובה על ידי בני האדם. בקרב כלל האוכלוסייה, לעומת זאת, אחוז המאמינים בטענה זו הוא  27% (גם לא אחוז גבוה במיוחד...). 33% מהחקלאים חושבים ששינויי האקלים נגרמים במידה שווה על ידי בני אדם וגורמים טבעיים, 25% אומרים שרק מסיבות טבעיות ושינוי בסביבה, 31% אומרים שאין מספיק ראיות כדי לקבוע אם יש בכלל שינויי אקלים, ו 4% טוענים שההתחממות לא מתרחשת כלל.

המאמר בפורצ'ן מסביר שכאשר שואלים חקלאי בסקר על דעתו בנושא ההתחממות הגלובאלית – הדעה שהוא מביע מושפעת מאמונותיו התרבותיות-אידאולוגיות-דתיות ופוליטיות, ולא מניסיונו המעשי בשדה והראיות המדעיות. בין השורות מרמזים מחברי המאמר שהחקלאים מדברים שטויות ולא מבינים מה שהם אומרים.

אלא שהחקלאים חיים בחוץ, בשדה, בתוך הטבע, והם דווקא מחוברים למה שקורה. הנה מה קורה באמת בשטחים החקלאיים בארה"ב – ב corn belt. ראשית הטמפרטורות הממוצעות השנתיות:

הטמפרטורות בימינו (ימי ההתחממות הגלובאלית הנוראית) אינן שונות, באופן מהותי, ממה שהיה בשנות ה 1930-40. שנית הטמפרטורות בקיץ (העונה הרלוונטית לחקלאות):

הטמפרטורות היו יותר גבוהות בשנות ה 1930.
ולמשקעים (גשם).


דווקא יש עלייה קטנה בכמות הגשם, וזה בלי ספק ברכה לחקלאות. הבצורת שהייתה בשנות ה 1930 לא חזרה להתרחש לאחרונה.

החקלאים, שמשפחותיהם עיבדו את האדמה באזור הזה במשך דורות אחדים, מבינים היטב מה שקורה בשדות, מבינים שהאקלים תמיד משתנה בתנועות מחזוריות, ושהשינויים הנוכחיים אינם חריגים. שני הסוציולוגים שכתבו את המאמר המלומד בפורצ'ן, שמבלים את חייהם בין 4 כתליו של מגדל השן האקדמי, עם האף תקוע בתוך ספרים, הם אלה שמושפעים מהאידאולוגיה שלהם ואינם מבינים מה קורה בשטח.

יעקב

17 ביולי 2016

תקופת קרח זעירה בעתיד הקרוב

כך מנבאת פרופ' ולנטינה ז'רקובה מאוניברסיטת נורת'ומבריה, בניוקסל, בריטניה. נבואתה מבוססת על חיזוי מחזורי השמש.

NASA / JAXA - http://www.nasa.gov/mission_pages/solar-b/solar_022.html
כידוע, על פני השמש מופיעים כתמים. הכתמים נתגלו ונספרו כבר לפני 400 שנה, עם גילוי הטלסקופ הראשון. על השמש נצפים כתמים רבים, כול אחד מהם מופיע במשך כמה ימים או חודשים ואח"כ נעלם. יש מחזוריות של 11 שנה בערך במספר הכתמים, של "מחזורי שמש" – כשבחלק מהמחזור מספר הכתמים גבוה ובחלק השני המספר נמוך. הכתמים נגרמים על ידי הפעילות המגנטית בשמש. הכתמים משפיעים על כדור הארץ בשתי דרכים: 1. תנודות בשיעור של כ 0.1% בעוצמה של קרינת השמש הפוגעת בכדור הארץ, ותנודות בשדה המגנטי של השמש, המגן על כדור הארץ מפני פגיעה של קרינה קוסמית. כאשר מספר הכתמים מועט – דבר המעיד על שדה מגנטי מוחלש, חודרת קרינה קוסמית רבה יותר לכדור הארץ מהחלל החיצון.

צילום השמש והכתמים שלה. ריכוז מידע וקישוריות על מחזורי השמש ניתן למצוא כאן וכאן.

פרופ' ז'רקובה, מהמחלקה למתמיטיקה פיסיקה והנדסת חשמל באוניברסיטה, טוענת שהם גילו את החוקיות של כתמי השמש, על פי התפשטות הגלים המגנטיים, ופיתחו מודל המאפשר לנבא את עוצמת השדה המגנטי ומספר הכתמים במחזורי השמש העתידיים. לפי התחזית הזו השמש תיכנס לתקופה של מינימום גדול – תקופה של פעילות נמוכה עם מספר קטן או אפסי של כתמי שמש – בשנת  2020 (מחזור השמש מס' 25), והמינימום יימשך לפחות 3 מחזורים, כלומר 33 שנים. המינימום הזה יהיה דומה ל"מינימום מאונדר" שהתרחש בין השנים 1645-1715  ולווה בירידה של כ 2 מעלות בטמפרטורות, ותופעה של קרח על נהרות הטיימזה והטיין בדרום אנגליה, בתקופה שנקראת "תקופת הקרח הקטנה".

נציין בהזדמנות זו שהקיץ הנוכחי החל בבריטניה בצורה לא טובה. בחודש יוני נרשמו טמפרטורות נמוכות וגשמים לא אופייניים לקיץ, בניגוד ליוני אצלנו שהיה חם במיוחד.


יעקב 

15 ביולי 2016

ההיסטריה החממיסטית הורגת את לונדון


מפחידני האקלים מהלכים עלינו אימים עם נבואות זעם על אסונות אקלימיים שיתרחשו, אולי, בעוד מאה שנה. בינתיים נגרמים אסונות ממשיים ומאד מוחשיים כבר עכשיו, לא בגלל האקלים אלא בגלל ההיסטריה החממיסטית וה"מלחמה נגד האקלים".

כבר כתבנו על זיהום האוויר הנוראי השורר בלונדון (ובירות אירופיות רבות אחרות) כתוצאה מהשימוש המוגבר במכוניות דיזל. בלונדון לבד מעריכים שזיהום האוויר גורם כ 9400 מקרי מוות בשנה, עכשיו (לא בעוד 100 שנה). עכשיו כבר מודים כולם שעידוד המעבר למכוניות דיזל היה שגיאה נוראית, ושר התחבורה של בריטניה מציע להטיל מיסים על מכוניות דיזל במטרה לחנוק אותן (להקטין מספרן).

הורדת המיסים על דיזל נעשתה על ידי שר האוצר לשעבר (מהלייבור, בהמשך ראש ממשלה) גורדון בראון, בשנת 2001. המטרה המוצהרת הייתה ברורה: מכוניות דיזל פולטות 25% פחות פד"ח מאשר מכוניות בנזין, ולכן, הן כביכול יצילו את כדור הארץ מההתחממות הגלובאלית הנוראית. אבל מכוניות הדיזל פולטות פי ארבע תחמוצת חנקן, ופי 20 חלקיקי פיח, לעומת מכוניות בנזין, ולכן הן גורמות לזיהום אוויר ממשי, ההורג בני אדם. (הפד"ח אינו מזיק לבריאות אנוש). בעקבות הורדת המיסים עלה מספר מכוניות הדיזל מ 3.5 מיליון ל 8.2 מיליון.

אפילו חברו של בראון למפלגה, ברי גרדינר, שר הסביבה בממשלת הצללים היום, הודה שנעשתה טעות, ונוצרה בעיה ענקית של בריאות הציבור. כמובן, אנשים שקולים ומציאותיים הזהירו נגד המהלך כבר לפני שנעשה (בארה"ב סירבו לעודד את הדיזל). אבל הלהט האידאולוגי וההיסטריה החממיסטית לא מאפשרים שיקול דעת רציונלי ומעשי.

המקרה של עידוד הדיזל אינו יחיד במינו, ואינו מקרי. הוא חלק מהשיגעון הקולקטיבי שהשתלט על האנושות ב 30 השנים האחרונות. (קודם היו באופנה שיגעונות אחרים). תופעות אחרות, הנובעות מהיסטריה החממיסטית הן, למשל, שריפת המזון שלנו (אתנול וביו-דיזל), ושריפת היערות (שריפת עץ בתחנות כוח).


יעקב 

13 ביולי 2016

אגם פופו בבוליביה התייבש.


הניו יורק טיימס (ועיתונים אחרים) יוצא בכתבה גדולה, מלווה בתצלומים נהדרים, ומקונן קינה גדולה על התייבשות אגם פופו, בבוליביה, ועל איבוד הפרנסה של שבט אינדיאני עתיק, הכול בגלל התחממות כדור הארץ הנוראית, ובני האדם הרשעים שאשמים בה.

האגם אכן התייבש, כמו עשרות או מאות אגמים אחרים באזור, שהתייבשו לפניו, במרוצת הזמן,  והשאירו אחריהם משטח מלח (סאלאר בספרדית). האזור, האלטיפלנו, המשותף לבוליביה, פרו וצ'ילה, זרוע עשרות, אולי מאות, סאלרים כאלה (אגמים יבשים) שהתייבשו הרבה לפני שההתחממות הנוראית מעשה ידי אדם – CAGW – החלה, או יכלה בכלל להתחיל, באמצע המאה ה 20. האגמים כנראה נוצרו כאשר הסתיים עידן הקרח לפני 12-15 אלף שנה והקרחונים נסוגו והשאירו אחריהם אגמים. עם היעלמות הקרחונים אבד מקור המים, והאגמים התייבשו אט, אט במרוצת השנים. אין להניח שאגם פופו שונה משאר האגמים היבשים באזור.

אגם פופו ז"ל היה אגם גדול, שטחו בשיאו (ב 1986) היה כ 3500 קמ"ר (יותר מאשר פי 20 משטח הכנרת), אבל הוא רדוד מאד (עומק ממוצע 3 מ'), ולכן הגודל שלו היה תנודתי מאד (הוא גדל או קטן משנה לשנה, על פי כמות המשקעים). מעריכים שבשנים האחרונות, שטח המים הקבוע היה בערך 1000 קמ"ר (פי 6 מהכנרת). מהגרף הבא, המתאר את עומק המים מאז 1921, אנו רואים בבירור שהוא כבר התייבש כמעט לגמרי בשנת 1942, לפני ה CAGW (התחחמות הנוראית). הוא גם התייבש לחלוטין כבר בשנת 1994, אבל חזר לתחייה אח"כ, למרות ההתחממות הגלובאלית הנוראית, שנמשכה כסדרה. אחרי ההתייבשות האחרונה, בדצמבר 2015, נראה שהמצב בלתי הפיך, והאגם לא יחזור, אבל זה רק ניחוש. לא בלתי אפשרי שהשטח יוצף מחדש, אנו לא יודעים להסביר בדיוק את הסיבות להתייבשות ולהתרחבות, ולכן, לא יכולים לנבא בביטחון שלא יופיע מחדש כמו שעשה ב 1995.


אגם הפופו קיבל 92% ממימיו מאגם טיטיקאקה, הנמצא צפונית לו, שהזרים את עודף המים שלו, דרך נהר הדסאגואדרו, לפופו. אגם הטיטיקאקה הוא אגם ענק (כמעט חצי משטח מדינת ישראל), הגדול ביותר בדרום אמריקה. הוא גם עמוק – עומק ממוצע 107 מטר, עומק מקסימלי 280 מ'. מפלס המים בטיטיקאקה ירד בשנים האחרונות בכ 80 ס"מ, ומכאן ברור שכמות המים שזרמה בדסאגואדרו לפופו קטנה, וזו הסיבה העיקרית להתייבשות הפופו. מה גורם לירידת המפלס של טיטיקאקה ובעקבותיו הפופו? הרבה גורמים. גידול האוכלוסייה וגידול שאיבת המים מהאגמים לצרכי אנוש היא גורם ברור, אוכלוסייה של כ 2.6 מיליון תושבים יושבת בקרבת האגם ושואבת ממנו את המים למחייה וחקלאות. מכרות שיושבים בקרבת אגם פופו שואבים (שאבו) מים מהפופו, והשליכו בו את הפסולת (העפר) שלהם.

מאמרים אומרים שעונת הגשמים באזור הטיטיקאקה-פופו התקצרה מ 6 חודשים ל 3 חודשים, וכמות הגשמים השנתית הממוצעת ירדה בהתאם. שטויות. עונת הגשמים נמשכת מדצמבר עד מרץ – לא יותר מ 4 חודשים, ותמיד היה ככה. אין לי נתונים מדויקים, אבל אני משער שאיש אינו יודע מה גרם לעשור השנים עד 1986 להיות גשום במיוחד, ולשנים מאז להיות שחונות. ההתחממות הגלובאלית לא השתנתה לפי התנודתיות הרבה שרואים בגרף עומק המים. ואיש איננו יודע להסביר את התנודות במשקעים (יש מעט תחנות מדידה קרקעיות באזור, הנתונים לוקים בחסר). בציור למטה רואים את התנודות בגובה פני המים באגם טיטיקאקה, בין 1939 ל 1995. רואים בבירור שבשנת 1942 הגיע הטיטיקקה לגובה הרבה יותר נמוך מהיום (יחד עם הפופו...) וזה לפני שההתחממות הגלובאלית הנוראית החלה. האמירה "התחממות גלובאלית גרמה לקיטון המשקעים" היא אמירה סתמית שאין מאחוריה שום ביסוס כמותי, מדעי.

אומרים (במאמרים) שההתאדות גדלה פי שלוש בגלל ההתחממות הגלובאלית. אינני רואה כיצד גידול זעיר של חצי מעלה או מעלה בטמפרטורות הממוצעות השפיעה כל כך הרבה על ההתאדות. (ועוד נשאר לברר מדוע גדלו הטמפרטורות). כמו כן אומרים שהמסת הקרחונים בפסגות האנדים גרמה לקיטון זרימת המים לאגם. טענה סבירה, אבל אין נתונים כמותיים על הקיטון בקרחונים. לכן הטענה הזו גם כן לא מדעית.
המאמר בניו יורק טיימס מקונן ארוכות על הכחדת התרבות של שבט אינדיאני עתיק שחי על שפת האגם והתפרנס בעבר מדיג באגם פופו. גם זו שטות. אגם פופו היה תמיד מלוח, והדגה בו דלה. אינדיאנים בוודאי דגו באגם (כאשר היו בו מים) אבל זו אף פעם לא הייתה פרנסתם העיקרית או היחידה. ואין השבט הזה שונה כל כך משאר האינדיאנים באזור, אני יודע, בקרתי שם. העיתונאי ממציא סיפור יפה, העיקר ה"נרטיב", האמת לא חשובה לו.

כול התיזה המרכזית – שההתחממות הגלובאלית הנוראית הרסה את האגם ואת ה"תרבות האנושית" שעל שפתו  הוא קשקוש. נכון, האגם התייבש, כפי שכבר עשה מספר פעמים בעבר. הסיבות לא ידועות.
בעבר היו מייחסים כול אסון או פגע לשטן. השטן הוא המצאה נוחה של כול הדתות, שנוח להעמיס עליו אסונות – שהרי לא יעלה על הדעת שהאסון נגרם על ידי האל הטוב והמיטיב. השטן היה פעם ההסבר האופנתי לכול אירוע שלילי. היום שולטת דת ההתחממות הגלובאלית, והשטן שלה הם בני האדם הרשעים שגורמים להתחממות הגלובאלית הנוראית. כול אירוע מעמיסים באופן אוטומטי על השטן המודרני, בלי שום בסיס או סיבה של ממש. כבר ראינו את הרשימה הארוכה של האסונות שנגרמו כביכול על ידי ההתחממות הגלובאלית הנוראית (של חצי מעלה).

אגם פופו התייבש, זו עובדה. מבלי להיכנס לסיבות ההתייבשות, נשאלת השאלה אם זה אסון גדול כמו שהניו יורק טיימס ופעילי הסביבה מתארים, והאם זה אסון בכלל. "ירוקים" רבים רואים במצב הטבע הקיים מצב קדוש ובכול שינוי אסון. זה לא ככה. הטבע משתנה, תמיד השתנה ותמיד ישתנה. בני האדם הם חלק מהטבע, הם לפעמים נפגעים מהשינויים הטבעיים ולפעמים נהנים מהם. זה טבעי ובלתי נמנע. התייבשות אגם פופו רחוקה מלהיות אסון נוראי. מה כבר קרה? כמה אינדיאנים יצטרכו ללכת לדוג במקום אחר... מאז ומתמיד נדדו בני אדם בחיפוש אחרי מקורות קיום, שמשתנים עם הטבע, זה המצב האנושי הטבעי והרגיל.

אל תשימו לב לשטויות האלה שהניו יורק טיימס ושאר התקשורת מקדמים בכותרות ענקיות וללא שום ביסוס.

יעקב