פוסט אורח
מאת רונן
זילברמן
בזמן האחרון אני רואה יותר ויותר פרסומים בנושא זיהום פלסטיק: הצהרות אפוקליפטיות
עם תמונות קשות של איי-זבל בים או חיות פגועות ורשימות של דברים שחייבים לעשות כאן
ועכשיו כדי לתרום את חלקנו לפתרון הבעיה כמו לא להשתמש בשקיות חד-פעמיות, לא
להשתמש בקשים, וכד'.
בעיית
פסולת הפלסטיק העולמית, באופן לא מפתיע, היא מסובכת מאוד ומערבת שחקנים ושיקולים
רבים, וכשמעמיקים בה עולה תמונה מורכבת שלא לגמרי ברור ממנה מה הדבר הנכון לעשות
ברמה האישית וגם ברמה המדינית. אבל מה שכן ברור זה שאמירות פשטניות כמו אלו
בפוסטים כאלה עלולות להוביל ל"אקטיביזם שגוי": פעולות שמרגישות נכונות
אבל מקרה הטוב לא משנות, ובמקרה הרע מזיקות ישירות למטרה שלשמן נועדו לעזור. ואולי
אף גרוע מכך, פעולות כאלה עלולות להשתיק את המצפון ולתת תחושה שגויה של
"עשיתי את חלקי" וכך להסיט את תשומות הלב ולאפשר לבעיות האמתיות להמשיך
ולגדול ללא הפרעה.
לפי הבנתי
זה המקרה כאן. לרוב אני לא כותב פוסטים כאלה, אבל החלטתי לנסות כדי להעלות מודעות
ולפתח דיון. אני ארד קצת לפרטים, כמו שאני מבין אותם, עם לינקים למקורות.
ניקח
לדוגמא את שקית הפלסטיק החד-פעמית השנואה מהסופר. בזמנו היא נחשבה להמצאה גאונית
מכיוון שהיא קלה וזולה מאוד לייצור מבחינת אנרגיה ומשאבים. לעומתה, שקית רב-פעמית
עולה (ומזהמת) הרבה יותר לייצור. כלומר הפגיעה הסביבתית של ייצור שקית רב פעמית
היא גדולה בהרבה מייצור שקית חד-פעמית. לכן לא ברור מיידית מה עדיף. השאלה הנכונה
כאן היא בעצם: "כמה פעמים צריך להשתמש בשקית רב פעמית, כדי שזה יהיה עדיף
סביבתית על אותה כמות של שקיות חד פעמיות". לפי מחקר של משרד לאיכות הסביבה
של דנמרק מ-2018 המספרים הם:
- שקית
פלסטיק אקולוגית: 37 פעמים
- שקית
נייר: 43 פעמים
- שקית
כותנה: 7100 פעמים.
במילים
אחרות, שקית כותנה רב-פעמית אחת מזהמת כמו 7100 שקיות חד-פעמיות ולכן צריך להשתמש
בה מספר זה של פעמים כדי שהשימוש בה יהיה משתלם.
אגב,
שקיות מכותנה אורגנית: 20000 פעמים. מסתבר שכותנה אורגנית מזהמת הרבה יותר מכותנה
רגילה, מה שמראה שוב שאינטואיציה בנושא הזה עלולה להטעות. (קישור)
המספרים
האלה לוקחים בחשבון את העלות הסביבתית משלב הייצור והשינוע ועד לטיפול סוף
"חייהם". מספרים אלו גם לוקים בחשבון שהרבה מהשקיות סופר משמשות פעם
נוספת כשקית זבל.(כ- 80% בקנדה למשל). ובאמת, במדינות שבהם חוקקו חוק לאיסור שקיות
פלסטיק בסופרים, נרשמה עליה משמעותית בצריכת שקיות זבל מפלסטיק, שהן הרבה יותר
כבדות ומזהמות. (קישור)
למסקנה זו
הגיעו גם ממשלות קנדה ואנגליה שזיהו בין היתר ששקיות הפלסטיק הן דווקא אופציה טובה
לסביבה. (קישור)
אבל
בהסתכלות גלובלית יותר, הבעיה מקבלת תפנית מפתיעה עוד יותר.
מדינות
המערב (ארה"ב ואירופה וכד') מייצרות כמות פסולת הפלסטיק גדולה גם אבסולוטית
וגם לנפש. הנה חידה: מה אחוז מהפסולת הפלסטית במדינות האלה, שמגיעה בסוף לים כמו
שרואים בתמונות?
התשובה
היא: 0%! אפס. שום פסולת פלסטיק לא מגיעה לים. (הערה קטנה בהמשך). בישראל
המספר עומד על 1%. (קישור)
זאת
מכיוון שבכל מדינות המערב יש מערכות מודרניות לניהול פסולת שמונעת ממנה להגיע לים.
כמה שזה לא נשמע סקסי או "ירוק", הטמנת פסולת הוא פתרון סביבתי לא רע
בכלל. באתרי הטמנה מודרניים יש תקנות מחמירות נגד זיהום מי תהום ושחרור רעלנים
לאוויר, ישנה אפשרות להפקת אנרגיה (מגז ריקבון ושרפה מבוקרת של פסולת), אפשרות
למיחזור מתכות ועוד. פלסטיק במטמנה מודרנית (שלא נשרף) לא משחרר גזי חממה, לא
מרעיל מי תהום ולא חודר למערכת האקולוגית. (קישור)
בחיריה
למשל ישנו מפעל להפקת אנרגיה מפסולת (כולל פלסטית) המשתמש את תעשיית ייצור המלט.
זה רעיון מעולה מכיוון שזה חוסך שימוש בנפט "רגיל" ובו זמנית הרעלנים
שמשתחררים בשריפת פלסטיק נספגים בתוך המלט ולא משתחררים לאוויר. (קישור)
כשאתר
מתמלא אפשר לעשות ממנו פארק ולחפור בור אחר. צריך ממש מעט שטח יחסית (כי הבור
עמוק) כך שאין באמת בעיית שטח, אפילו לא בישראל. יש משהו לא אינטואיטיבי בנפחים:
בחיריה לדוגמא קבורים כ-16 מיליון קוב פסולת. סך כל פסולת הפלסטיק בעולם כולו מאז
המצאת הפלסטיק עומד על 6.3 טריליון טון. מה שאומר שכל פסולת הפלסטיק העולמית כולה
נכנסת בכ-400 "חיריות". (קישור,
קישור
2).
שווה
להתעכב על זה.
זה אומר
שכמעט כל ה"רעש" הסביבתי שאנחנו שומעים נגד פלסטיק הוא מוטעה. פסולת
פלסטית בישראל ובמדינות המערב ממוחזרת, נקברת, או נשרפת וכמעט ולא מגיעה לים. אבל
הלחץ החברתי המוטעה חזק, והולך וגובר. וזה דוחף חברות פרטיות (כמו סטארבקס וסופר
מרקטים וכד) וגם ממשלות להיכנע להמון לעשות מהלכים שנשמעים "ירוקים"
אפילו שהם יודעים שהם במקרה הטוב לא רלוונטים ובמקרה הרע מזהמים אפילו יותר, ובכך
לזכות באהדת הקהל או להימנע מזעמו.
הערה
קטנה: הפלסטיק היחיד שכן מגיעה לים ממדינות המערב היא מלכלוך בחופים, וזו כמות
קטנה יחסית אך לא זניחה. כך שאם רוצים משהו טוב לעשות מקומי ובמיידי, זה ללכת לחוף
ולאסוף פסולת. ופוליטית, מודעות וקנסות ואכיפה מוגברים על מלכלכים, יעזרו.
הרוב
המוחלט של הפלסטיק שמגיע לים מגיע ממספר קטן של מדינות עולם שלישי באזורים מרובי
אוכלוסין עם ניהול פסולת לא טובה. זה מאוד ממוקד: 90% מהפסולת הפלסטית מגיעה רק
מ-10 נהרות! רובם באסיה ובאפריקה. (קישור)
סין לבדה
אחראית על 28% מהפסולת הפלסטית עולמית שאיננה מוטמנת כהלהכה ולכן עלולה להגיע לים.
אידונזיה על 11%, הפיליפינים וויאטנם, על אף היותם מדינות קטנות יחסית אחראיות על
כ-6% כל אחת! מצרים שכנתנו אחראית על כ-3% מהפסולת העולמית בים. בישראל לשם השוואה
הנתון הוא 0.06%. (קישור)
חלק נוסף
מהסיפור העולה מידי פעם הוא שמדינות המערב מוכרות חלק מהפלסטיק למחזור למדינות
עולם שלישי. זה לפעמים מסולף ל"מערב זורק את הזבל שלו על העולם השלישי"
אבל זה לא נכון ובעיקר לא מאוד משמעותי כמותית. קודם כל מדובר בפעולה מסחרית: מתן
שירות בתשלום על קבלת הזבל ומיחזורו. גם שבדיה, לדוגמא, "מייבאות" זבל
בתשלום. בנוסף, מדובר באחוז קטן יחסית מהפסולת המיוצרת במדינות המייצאות
(ארה"ב כ-3% אנגליה כ-10%) והייבוא הוא כ-10% מכמות הפסולת המקומית של
המדניות המייבאות. (קישור)
מדינות
אלו שמחות על תזרים המזומנים אבל בפועל לא תמיד מסוגלות לטפל הכמויות הגדולות
ובגלל מחסור ברגולציה, לעיתים הפסולת לא מטופלת כראוי ומגיעה לים (יחד עם יתר
הפסולת של אותה מדינה). המערב יכול לטעון לנקיון כפיים כי הוא גם ממחזר וגם עוזר
לעניים, ולהעלים עין ממה שקורה בפועל. (קישור)
ועם כל זה
עדיין לא נגענו ב"רשע" האמיתי בסיפור. ישנו סוג אחד של פסולת פלסטיק
שמרכיב כ-70%(!) מכלל פסולת הפלסטיק בים. ואם זה לא מספיק, הוא מתוכנן במיוחד כדי
להיות קטלני לבע"ח: רשתות דיג וחבלים שנזרקו או נשכחו בים. רשתות אלו בעצם
ממשיכות "לדוג" ולהרוג חיות סתם למשך שנים. זה לרוב קורה בטעות: רשתות
שנקרעות על סלעים או ממזג אוויר סוער, אבל גם לעיתים בכוונה, בעיקר ע"י מדיג
לא חוקי ובמדינות עולם שלישי היכן שאין דרך טובה להיפטר מרשתות ישנות. (קישור)
קוראים
לבעיה "ghost
gear"
וזו ממש בעיה חמורה וקשה מאוד לפתרון. אבל לפחות גרינפיס על זה. (קישור)
קשים, לשם השוואה מהווים 0.025% מהפסולת
הפלסטית בים (לפי משקל). (קישור)
נו אז מה
עושים?! לא יודע. לצערי אין לי תשובה פשוטה וטובה.
גם אם כל
מדינות המערב יפסיקו לחלוטין את כל השימוש בפלסטיק בכל צורותיו, כמות הפסולת
הפלסטית בים תקטן בפחות מ-5%. (קישור)
הבעיה,
והפתרון, הם לא מקומיים. אחת הבעיות היא שפעילי הגנת הסביבה מזוהים לרוב עם דעות
ליברליות שמאלניות ולכן קשה לדמיין לדוגמא המון אמריקאי זועם יצא להפגנה נגד אוזלת
היד בניהול הפסולת של אינדונזיה העניה. קל יותר לשים חברות ענק כמו סטארבקס
ומקדונלדס בתפקיד "הרשע" ולדרוש מהם לא להשתמש בקשים. או להסתכל רק על
האחריות האישית של האינדבידואל (או המדינה) ולהכות על חטא (למשל ע"י אי-שימוש
בכלים חד"פ). למרות שכאמור הבעיה, וגם הפיתרון, בעיקרה לא שם.
אולי צריך
לשלוח סיוע בצורת ידע וכסף למדינות האלה בכדי לשפר את אופן הטיפול שלהם בפסולת.
אולי צריך לאיים בסנקציות כלכליות או דיפלומטיות על מדינות אלה כדי שישתפרו לבד.
אולי צריך לסבסד למדינות אלו חומרי גלם יקרים יותר לשימוש במקום פלסטיק. אולי צריך
להפסיק למחזר פלסטיק ע"י ייצוא אם הוא גם ככה מושלך לים בצד השני של העולם,
אולי עדיף במקום לא למחזר ופשוט לקבור אותו טוב אצלנו. או אולי כן למחזר אבל רק
מקומית, או אולי למכור אותו לעולם שלישי, אבל לא להעלים עין ממה שקורה לו שם. אולי
צריך לתרום לגרינפיס. לא פשוט ולא ברור.
הנה עוד
תשובות מאנשים חכמים ממני על מה אפשר לעשות. (קישור)
אגב יש גם
מקום לאופטימיות: סין שהיא המדינה המזהמת ביותר היא גם זו שעושה את השינוי
המשמעותי ביותר בשנים האחרונות, ואיתה חתמו ב2017 כ-200 מדינות, (כולל מדינות עולם
שלישי) על אמנה להפחתת פסולת הפלסטיק בים. (קישור)
לסיכום,
העולם במשבר ואנחנו צריכים מודעות ואקטיביזם כדי להציל אותו אבל הוא חייב להיות
אקטיביזם חכם ומיודע כדי שיהיה לו סיכוי אמיתי.