30 בדצמבר 2019

מנזקי ההתחממות הגלובלית: סוסי בריטניה משמינים

פרופ' ג'ון בריגנל יצר רשימה  של מעל  800 נושאים שפורסמו לאחר שנקשרו בהתחממות גלובלית; כמעט כל מחלה, אירוע פוליטי, מעשה טרור וסכנה אפשרית זכו לפרשנות אקדמאית, עיתונאית או פוליטית כזאת הקושרת אותם לנזקים מדומים או עקיפים (מאוד) של ההתחממות הגלובלית.

כעת יוצאים הווטרינרים באזהרת התחממות גלובלית הגורמת להשמנת יתר של סוסים. על פי דיווח של הטלגרף הבריטי, ראש שירותי הווטרינריה בהייט, המפשייר מזהיר כי בשל ההתחממות סוסים סובלים מעודפי מזון בשל שפע העשב הצומח בכרי המרעה ויש להכניסם למכלאות שאין בהן צמיחה של עשבים.
בכתבה נוספת בטלגרף מסבירים כי מחצית מהסוסים בבריטניה סובלים ממשקל יתר.
והרי לנו עוד סעיף לרשימה של ברינגל.



"החשיפה שהשאירה את כולנו המומים" תעמולת גרינפיס מגיעה לערוץ כאן

בערוץ כאן משודרת פינה בשם "הזמן הירוק" בהגשת כתבת התחקירים והעיתונאית יפעת גליק.
נראה שהקושי לאתר נושאים ראויים לתחקיר ולהשקיע את הזמן בתחקיר רציני הוביל לשימוש בחומרי תעמולה של גרינפיס ללא כל בחינה נוספת.

החודש שודרה תוכנית בערוץ הממומן על ידי הציבור בישראל המציגה את שופרסל כמי ששותפה להרס האמזונס וכוללת הטרדות של שומרים ועובדים באתרים של שופרסל ויבואני הבשר לחוביץ. במקביל מפיצים בגרינפיס תעמולה במייל המסמנת את שופרסל כגורם מזיק לסביבה.





למרות שאין שום נתון המראה שלשופרסל או ליבואנים המושמצים בכתבה יש נגיעה בבירוא יערות, וגם לא ברור אם יש איזה שהוא בקר בעולם מגודל באזורים שלא היו בעלי ערכי טבע כלשהן או יערות, קיבלו בתאגיד כאן את הדמוגוגיה של גרינפיס והחליטו להשמיץ את סופרסל ואת חברת לחוביץ המייבאת בין השאר בשר בקר מברזיל.
לא גרינפיס ולא תאגיד כאן טרחו לברר נתונים לפני הכתבה שתובלה היטב בהפחדות של שריפות יערות באמזונס שהוצגו כאסון חסר תקדים ונסיון ל"הדביקו" לשופרסל.

כאמור כבר הצגנו את ההפרזות התקשורתיות ביחס ל"אסון" השריפות באמזונס. אלו הפרזות העולות בקנה אחד עם מסורת ו"נוהלי" ההפחדות של גרניפיס. בגרינפיס נוהגים לסמן "פושע" תאגידי תורן, רצוי עם כיסים עמוקים, על מנת לנהל קמפיין מלוכלך המסתיים בדרך כלל בהצהרת כניעה והכרזה על רהביליטציה דרך תרומה למטרות ירוקות, הקמת פרויקט ירוק או מחווה סמלית אחרת שאין לה משמעות רבה.
באפריל 2012 הפיקה גרינפיס קמפיין השמצה נגד פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט בשל צריכת אנרגיה של החברות, כתבנו על כך כאן.

בשנת 2014 הופק קמפיין מקומי בישראל נגד צריכת עץ מבזיל על מנת "להציל את האמזונס". כאן.



וכעת מתעלים בגרינפיס ומצליחים לגייס את הצוות הלא ביקורתי של "הזמן הירוק" על מנת להפיץ האשמות בלתי מבוססות תחת הססמא הריקה: " כך שופרסל קשורה לאחד מאסונות הטבע הגדולים בעולם".

תם אהרון, כמונו, לא נותר אדיש למול הרשלנות העיתונאית הזאת והפיק קטע משעשע במיוחד בעקבותיה:





29 בדצמבר 2019

הגדלת הפקת החשמל מרוח ושמש ייקרה את החשמל בארה"ב ב-125 מיליארד דולר - ללא תמורה

בפוסט של פרופ' יוני דובי הוא מתאר מחקר חדש המראה כי הגדלת המשקל של חשמל מרוח ושמש מעלה את מחיר החשמל. והרי הוא לפניכם:
על המחקר אחראי פרופ' מייקל גרינסטון מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת שיקגו, ראש המכון למדיניות אנרגיה באוניברסיטת שיקגו וראש ענף אנרגיה וסביבה ב"מעבדה למאבק בעוני" ב-MIT (J-PAL), והיה הכלכלן הראשי במועצת היועצים הכלכליים של ממשל אובמה הראשון. בקיצור, איש רציני.

המחקר בדק את המשמעות הכלכלית של מה שנקרא Renewable-Portfolio-Standards, שזה בגדול רגולציה של מדינות שמחייבות הפקה מינימלית של חשמל מאנרגיה מתחדשת באחוז מסוים מכלל ההפקה. המחקר נערך בארה"ב, שם אחוז האנרגיה המתחדשת עלה ב12 השנים האחרונות (בעקבות החקיקה הזו) לסביבות 7% (5.3 אחוז בשנת 2015).

האלמנט החדש במחקר הזה,  משקלל לא רק את עלויות ההפקה (מה שנקרה LCOE), אלא את כל העלויות שאנרגיה מתחדשת משיתה על השוק. הסיבה לעלויות הנוספות היא שהאנרגיה המתחדשת היא תזזיתית – רוח נושבת באופן לא יציב, ואור שמש אין בלילה – אבל לחשמל אנחנו זקוקים כל הזמן, ולכן חייבים לגבות את האנרגיה ממקור מתחדש על ידי תחנות כח רגילות (שפועלות כל הזמן), וזה משית עלות עצומה על הרשת. זה בנוסף להערכה של "מנהל המידע לאנרגיה" (EIA) של משרד האנרגיה האמריקני שהעריכה גם את ההפקה עצמה של אנרגיה "ירוקה" כיקרה בכ-50% מחשמל מגז [2].

המחקר מראה שהאמריקנים הוציאו בערך 125 מיליארד דולר **תוספת** על חשמל ממקור מתחדש (כלומר יותר ממה שהיה עולה להם להפיק את החשמל מגז). בהמשך, החוקרים מחשבים את התועלת במונחי פחמן-דו-חמצני, ומראים שהפחתה של טון פד"ח עלתה למשלם המיסים האמריקני בין 115 ל-530 דולר, שהם בין פי שניים לפי עשרה מהעלות המשוערת של נזק מוערך מטון פד"ח, כפי שהוערך על ידי ה-EPA. כאן יש לי כמה הערות על המחקר עצמו (ראו הערות), שהמסקנה מהן היא שאפילו ההערכה הזו היא מקילה.

הכי חשוב בעיני הן המסקנות, כפי שכתובות בפסקה האחרונה של המאמר. הכותבים מציעים בסיום המאמר עידוד מחקר וטכנולוגיות חדשות שיכולות גם לספק הספק-קבוע (baseload), גם להפחית בפליטות וגם להיות כלכליות, והכוונה היא כמובן לאנרגיה גרעינית.

ובנוסף, הם כותבים [תרגום שלי] :

"זה כמעט ברור-מעצמו שכישלון בהפחתת פליטות בצורה זולה יגביל בסופו של דבר את הפחתה בפליטות. בנוסף, מדיניות שמעלה משמעותית את מחירי החשמל נוטה להיות בעלת השפעה שלילית רגרסיבית, שתכה בחזקה בעיקר במשתמשים בעלי הכנסה נמוכה, ולכן [מדיניות כזו] עלולה להיות לא-אטרקטיבית במיוחד במדינות מתפתחות."

במילים פשוטות – הרעיון של להכריח את מדינות אפריקה, את מדינות העולם השלישי ואת המדינות המתפתחות להשתמש באנרגיית רוח ושמש גורם יותר נזק מתועלת, חד וחלק.

בינתיים המגמות בשטח מצביעות על גידול צפוי במקורות אנרגיה מתחדשת (על פי תחזית הסוכנות האמריקאית לאנרגיה):

(תודה ל- AlonShapira שהפנה אותי למחקר דרך פוסט שלו)

הערות:

1- גם כותבי המאמר מודים שחישוב החסכון בפליטות בפד"ח הוא בעייתי אצלם. החישוב שהם לקחו מבוסס על ההנחה שכל קוט"ש שהופק ממקור מתחדש, חסך את כמות הפד"ח שהיה נפלט לו סופק החשמל ממקור מאובן. זוהי כמובן הנחה מאוד קיצונית, מכיוון שפליטות הפד"ח תלויות בהרבה מאוד גורמים, ולמעשה דו"ח של ה-OECD כבר הראה שהעלאה משמעותית בחשמל ממקור מתחדש בגרמניה לא הורידה בצורה משמעותית את הפליטות [3]. המשמעות של העובדה הזו היא שהעלות של הורדת הפליטות המחושבת במאמר היא למעשה גבול תחתון למספר הזה.

2 - גם חישוב "העלות לחברה של פליטות פד"ח" שאליו הם משווים (ומוערך בכ50 דולר לטון) הוא חישוב מאוד בעייתי, שלוקח בחשבון כל מיני עלויות עתידיות של התחממות והרבה מאוד ספקולציות, וכמובן לא לוקח את הדברים הטובים שהפדח מביא איתו (כמו הקורלציה המובהקת בין פליטות פד"ח וצמיחה כלכלית).
3 - אני מקדים תרופה למכה: אני כבר רואה אנשים שיגידו "כן, אבל זה מחקרים ישנים, עכשיו כבר יש פאנלים סולאריים הרבה יותר זולים וכו וכו". ולכן אני מחדד – אחת המסקנות העיקריות מהמחקר הזה היא שעלות הפקת החשמל עצמה היא רק חלק קטן (ולמעשה לא מאוד משמעותי) מהעלות הכוללת של החשמל על הרשת, שמורכב משלושה רכיבים משמעותיים אחרים: א – הצורך בגיבוי בגלל התזזיתיות, ב – תפיסת השטח, ג – "החלפה בכח" של מערכות קיימות במערכות חדשות. רכיבי העלות האלו היו קיימים גם אם העלות של חשמל משמש ורוח הייתה אפס דולר לקוט"ש.

קישורים:
1. https://epic.uchicago.edu/wp-content/uploads/2019/07/Do-Renewable-Portfolio-Standards-Deliver.pdf?fbclid=IwAR250g7JaitPjsHfJmbOWYgtwh5skpn-YBV-ze2SncpIHh8bRl7qGSi6ClU
2. https://www.eia.gov/outlooks/aeo/pdf/aeo2019.pdf
3. 
https://www.oecd-ilibrary.org/environment/power-struggle_900f4c72-en?fbclid=IwAR3wmBW8Qy_PRUDnBhNTm4kBVqgvTvRXo4dSbV1bu1Nw0lXYrfbt-VjARjg

26 בדצמבר 2019

מה עושה "אנרגיה מתחדשת" בדו"ח מדדי איכות חיים של הלמ"ס?


הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את ממצאי סקר מדדי איכות החיים בישראל המייצג את הממצאים לשנת 2018-17.

הסקר המבקש לבחון גורמים המשפיעים על איכות חיים מתייחס ל-88 מדדים. אחד המדדים המפתיעים הוא היקף ההתקנות של אנרגיה מתחדשת.

מדובר בביטוי שהוחדר בהצלחה תעמולתית ראוייה לציון אך יצר "עסקת חבילה" בין גורמים מזיקים למועילים לאיכות החיים. השימוש במושג "אנרגיה ממקור מתחדשת" אינו מילת קסם האמורה להוביל לשיפור ברמת החיים באופן אוטומטי, ויש הבדל גדול בין שימוש בקולטי שמש לדודים החוסכים בחשמל ומוזילים את יוקר המחייה של המשתמשים בהם (ומשפרים את איכות החיים) לבין ייצור חשמל ממערכות פוטו-וולטאיות המייקרות את עלות החשמל לכלל אזרחי ישראל בכמיליארד וחצי ₪ לשנה ופוגעות באיכות החיים.


הנתונים מעל מציגים את ההתפלגות באחוזים מסך הפקת האנרגיה מאנרגיות מתחדשות בשנת 2017 שעמדה על 585.5 אלפי שווי ערך לטון נפט, בקיצור-שעט"ן (2.6% מכלל אספקת האנרגיה הראשונית), מתוכם 360.7 אלפי שעט"ן מחימום מים בדודי שמש ביתיים, 158.2 אלפי שעט"ן מאנרגיה לייצור חשמל באמצעות שמש, רוח, מים וביו-גז ו-66.6 אלפי שעט"ן משריפת פסולת.

בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת המנתח את מבנה תעריף החשמל שמשלמים אזרחי ישראל מצויין כי הפרמייה אותה משלמים אזרחי ישראל בשנת 2019 עבור רכישת חשמל ממקורות מתחדשים הגיעה לסכום הדמיוני של 1.56 מיליארד ₪ בשנה (ואף עד 1.77 מיליארד ש"ח בתוספת הוצאות נלוות). כאמור תוספת עצומה זאת מעניקה לנו בסך הכל רק 2.6% מכלל תצרוכת החשמל... 

מתוך הדו"ח (עמוד 38(:


האם תוספת של סכום כזה למחירי החשמל משפרת את איכות החיים של אזרחי ישראל? להערכתי פגיעתה עולה על היתרונות באופן ברור. לשאלה האם עורכי הסקר בלמ"ס נתנו דעתם לנושא אני עונה שכנראה שלא שכן בשקף נוסף במצגת עולה גם טרונייה שמדינת ישראל "אחרונה ב-OECD"  באספקת אנרגיה מתחדשת...


ראוי לציין כי עורכי הדו"ח של מרכז המחקר בכנסת מסבירים כי בעתיד יתכן ומחירי הפקת החשמל מאנרגיה מתחדשת יוזלו בשל הירידה בעלויות... למרבה הצער אזרחי ישראל לא צפויים להנות מהוזלות אלו בשל התחייבויות שקיבעו את המחירים וניתנו ל-20 שנה.

החיפוש אחר הקריטריונים לפיהם קובע הלמ"ס את מדדי האנרגיה הוביל למסמך שהופק בשנת 2016 ובו נקבע:

" ניצול אנרגיה ממקורות מתחדשים משמעו ניצול מקיים של משאבי הסביבה, והפחתת ההשפעה של האדם על הטבע."



צריך כנראה להיות מאוד לא ביקורתי על מנת להגדיר פרויקט אנרגיה סולרית, כמו אשלים, המספק מעט מאוד אנרגיה (יקרה) ואינו חוסך הפקת אנרגיה פוסילית, תוך כדי שהוא מייקר את החשמל ותופס שטח שיכול לאכלס  יותר משלוש ערים בסדר גודל של העיר גבעתיים כמי שמועיל ל"הפחתת ההשפעה של האדם על הטבע" ולראות בכך קריטריון רלוונטי לדו"ח איכות חיים.

הרעיון של הפחתת ההשפעה על הטבע הוא כשלעצמו קריטריון בעייתי ומוטה מלכתחילה בכל הקשור לשיפור איכות חיים.

בני אדם חיים דרך השפעה על סביבתם ועיצובה. מה שיש לבחון אם מבקשים אחר שיפור איכות חיים הוא הפחתת השפעה המזיקה לטווח קצר וארוך ותרומה לשגשוג אנושי ולא "הפחתת השפעה של האדם על הטבע". אך זה כבר לפוסט אחר. 


בועז


16 בדצמבר 2019

המאבק בזיהום פלסטיק והאקטיביזם השגוי



פוסט אורח מאת רונן זילברמן

בזמן האחרון אני רואה יותר ויותר פרסומים בנושא זיהום פלסטיק: הצהרות אפוקליפטיות עם תמונות קשות של איי-זבל בים או חיות פגועות ורשימות של דברים שחייבים לעשות כאן ועכשיו כדי לתרום את חלקנו לפתרון הבעיה כמו לא להשתמש בשקיות חד-פעמיות, לא להשתמש בקשים, וכד'.
בעיית פסולת הפלסטיק העולמית, באופן לא מפתיע, היא מסובכת מאוד ומערבת שחקנים ושיקולים רבים, וכשמעמיקים בה עולה תמונה מורכבת שלא לגמרי ברור ממנה מה הדבר הנכון לעשות ברמה האישית וגם ברמה המדינית. אבל מה שכן ברור זה שאמירות פשטניות כמו אלו בפוסטים כאלה עלולות להוביל ל"אקטיביזם שגוי": פעולות שמרגישות נכונות אבל מקרה הטוב לא משנות, ובמקרה הרע מזיקות ישירות למטרה שלשמן נועדו לעזור. ואולי אף גרוע מכך, פעולות כאלה עלולות להשתיק את המצפון ולתת תחושה שגויה של "עשיתי את חלקי" וכך להסיט את תשומות הלב ולאפשר לבעיות האמתיות להמשיך ולגדול ללא הפרעה.
לפי הבנתי זה המקרה כאן. לרוב אני לא כותב פוסטים כאלה, אבל החלטתי לנסות כדי להעלות מודעות ולפתח דיון. אני ארד קצת לפרטים, כמו שאני מבין אותם, עם לינקים למקורות.
ניקח לדוגמא את שקית הפלסטיק החד-פעמית השנואה מהסופר. בזמנו היא נחשבה להמצאה גאונית מכיוון שהיא קלה וזולה מאוד לייצור מבחינת אנרגיה ומשאבים. לעומתה, שקית רב-פעמית עולה (ומזהמת) הרבה יותר לייצור. כלומר הפגיעה הסביבתית של ייצור שקית רב פעמית היא גדולה בהרבה מייצור שקית חד-פעמית. לכן לא ברור מיידית מה עדיף. השאלה הנכונה כאן היא בעצם: "כמה פעמים צריך להשתמש בשקית רב פעמית, כדי שזה יהיה עדיף סביבתית על אותה כמות של שקיות חד פעמיות". לפי מחקר של משרד לאיכות הסביבה של דנמרק מ-2018 המספרים הם:

- שקית פלסטיק אקולוגית: 37 פעמים
- שקית נייר: 43 פעמים
- שקית כותנה: 7100 פעמים.

במילים אחרות, שקית כותנה רב-פעמית אחת מזהמת כמו 7100 שקיות חד-פעמיות ולכן צריך להשתמש בה מספר זה של פעמים כדי שהשימוש בה יהיה משתלם.

אגב, שקיות מכותנה אורגנית: 20000 פעמים. מסתבר שכותנה אורגנית מזהמת הרבה יותר מכותנה רגילה, מה שמראה שוב שאינטואיציה בנושא הזה עלולה להטעות. (קישור)

המספרים האלה לוקחים בחשבון את העלות הסביבתית משלב הייצור והשינוע ועד לטיפול סוף "חייהם". מספרים אלו גם לוקים בחשבון שהרבה מהשקיות סופר משמשות פעם נוספת כשקית זבל.(כ- 80% בקנדה למשל). ובאמת, במדינות שבהם חוקקו חוק לאיסור שקיות פלסטיק בסופרים, נרשמה עליה משמעותית בצריכת שקיות זבל מפלסטיק, שהן הרבה יותר כבדות ומזהמות. (קישור)
למסקנה זו הגיעו גם ממשלות קנדה ואנגליה שזיהו בין היתר ששקיות הפלסטיק הן דווקא אופציה טובה לסביבה. (קישור)

אבל בהסתכלות גלובלית יותר, הבעיה מקבלת תפנית מפתיעה עוד יותר.

מדינות המערב (ארה"ב ואירופה וכד') מייצרות כמות פסולת הפלסטיק גדולה גם אבסולוטית וגם לנפש. הנה חידה: מה אחוז מהפסולת הפלסטית במדינות האלה, שמגיעה בסוף לים כמו שרואים בתמונות?
התשובה היא: 0%! אפס. שום פסולת פלסטיק לא מגיעה לים. (הערה קטנה בהמשך). בישראל המספר עומד על 1%. (קישור)

זאת מכיוון שבכל מדינות המערב יש מערכות מודרניות לניהול פסולת שמונעת ממנה להגיע לים. כמה שזה לא נשמע סקסי או "ירוק", הטמנת פסולת הוא פתרון סביבתי לא רע בכלל. באתרי הטמנה מודרניים יש תקנות מחמירות נגד זיהום מי תהום ושחרור רעלנים לאוויר, ישנה אפשרות להפקת אנרגיה (מגז ריקבון ושרפה מבוקרת של פסולת), אפשרות למיחזור מתכות ועוד. פלסטיק במטמנה מודרנית (שלא נשרף) לא משחרר גזי חממה, לא מרעיל מי תהום ולא חודר למערכת האקולוגית. (קישור)

בחיריה למשל ישנו מפעל להפקת אנרגיה מפסולת (כולל פלסטית) המשתמש את תעשיית ייצור המלט. זה רעיון מעולה מכיוון שזה חוסך שימוש בנפט "רגיל" ובו זמנית הרעלנים שמשתחררים בשריפת פלסטיק נספגים בתוך המלט ולא משתחררים לאוויר. (קישור)

כשאתר מתמלא אפשר לעשות ממנו פארק ולחפור בור אחר. צריך ממש מעט שטח יחסית (כי הבור עמוק) כך שאין באמת בעיית שטח, אפילו לא בישראל. יש משהו לא אינטואיטיבי בנפחים: בחיריה לדוגמא קבורים כ-16 מיליון קוב פסולת. סך כל פסולת הפלסטיק בעולם כולו מאז המצאת הפלסטיק עומד על 6.3 טריליון טון. מה שאומר שכל פסולת הפלסטיק העולמית כולה נכנסת בכ-400 "חיריות". (קישור, קישור 2).
שווה להתעכב על זה.

זה אומר שכמעט כל ה"רעש" הסביבתי שאנחנו שומעים נגד פלסטיק הוא מוטעה. פסולת פלסטית בישראל ובמדינות המערב ממוחזרת, נקברת, או נשרפת וכמעט ולא מגיעה לים. אבל הלחץ החברתי המוטעה חזק, והולך וגובר. וזה דוחף חברות פרטיות (כמו סטארבקס וסופר מרקטים וכד) וגם ממשלות להיכנע להמון לעשות מהלכים שנשמעים "ירוקים" אפילו שהם יודעים שהם במקרה הטוב לא רלוונטים ובמקרה הרע מזהמים אפילו יותר, ובכך לזכות באהדת הקהל או להימנע מזעמו.

הערה קטנה: הפלסטיק היחיד שכן מגיעה לים ממדינות המערב היא מלכלוך בחופים, וזו כמות קטנה יחסית אך לא זניחה. כך שאם רוצים משהו טוב לעשות מקומי ובמיידי, זה ללכת לחוף ולאסוף פסולת. ופוליטית, מודעות וקנסות ואכיפה מוגברים על מלכלכים, יעזרו.

הרוב המוחלט של הפלסטיק שמגיע לים מגיע ממספר קטן של מדינות עולם שלישי באזורים מרובי אוכלוסין עם ניהול פסולת לא טובה. זה מאוד ממוקד: 90% מהפסולת הפלסטית מגיעה רק מ-10 נהרות! רובם באסיה ובאפריקה. (קישור)

סין לבדה אחראית על 28% מהפסולת הפלסטית עולמית שאיננה מוטמנת כהלהכה ולכן עלולה להגיע לים. אידונזיה על 11%, הפיליפינים וויאטנם, על אף היותם מדינות קטנות יחסית אחראיות על כ-6% כל אחת! מצרים שכנתנו אחראית על כ-3% מהפסולת העולמית בים. בישראל לשם השוואה הנתון הוא 0.06%. (קישור)


חלק נוסף מהסיפור העולה מידי פעם הוא שמדינות המערב מוכרות חלק מהפלסטיק למחזור למדינות עולם שלישי. זה לפעמים מסולף ל"מערב זורק את הזבל שלו על העולם השלישי" אבל זה לא נכון ובעיקר לא מאוד משמעותי כמותית. קודם כל מדובר בפעולה מסחרית: מתן שירות בתשלום על קבלת הזבל ומיחזורו. גם שבדיה, לדוגמא, "מייבאות" זבל בתשלום. בנוסף, מדובר באחוז קטן יחסית מהפסולת המיוצרת במדינות המייצאות (ארה"ב כ-3% אנגליה כ-10%) והייבוא הוא כ-10% מכמות הפסולת המקומית של המדניות המייבאות. (קישור)

מדינות אלו שמחות על תזרים המזומנים אבל בפועל לא תמיד מסוגלות לטפל הכמויות הגדולות ובגלל מחסור ברגולציה, לעיתים הפסולת לא מטופלת כראוי ומגיעה לים (יחד עם יתר הפסולת של אותה מדינה). המערב יכול לטעון לנקיון כפיים כי הוא גם ממחזר וגם עוזר לעניים, ולהעלים עין ממה שקורה בפועל. (קישור)
ועם כל זה עדיין לא נגענו ב"רשע" האמיתי בסיפור. ישנו סוג אחד של פסולת פלסטיק שמרכיב כ-70%(!) מכלל פסולת הפלסטיק בים. ואם זה לא מספיק, הוא מתוכנן במיוחד כדי להיות קטלני לבע"ח: רשתות דיג וחבלים שנזרקו או נשכחו בים. רשתות אלו בעצם ממשיכות "לדוג" ולהרוג חיות סתם למשך שנים. זה לרוב קורה בטעות: רשתות שנקרעות על סלעים או ממזג אוויר סוער, אבל גם לעיתים בכוונה, בעיקר ע"י מדיג לא חוקי ובמדינות עולם שלישי היכן שאין דרך טובה להיפטר מרשתות ישנות. (קישור)

קוראים לבעיה "ghost gear" וזו ממש בעיה חמורה וקשה מאוד לפתרון. אבל לפחות גרינפיס על זה. (קישור)  קשים, לשם השוואה מהווים 0.025% מהפסולת הפלסטית בים (לפי משקל). (קישור)
נו אז מה עושים?! לא יודע. לצערי אין לי תשובה פשוטה וטובה.

גם אם כל מדינות המערב יפסיקו לחלוטין את כל השימוש בפלסטיק בכל צורותיו, כמות הפסולת הפלסטית בים תקטן בפחות מ-5%. (קישור)

הבעיה, והפתרון, הם לא מקומיים. אחת הבעיות היא שפעילי הגנת הסביבה מזוהים לרוב עם דעות ליברליות שמאלניות ולכן קשה לדמיין לדוגמא המון אמריקאי זועם יצא להפגנה נגד אוזלת היד בניהול הפסולת של אינדונזיה העניה. קל יותר לשים חברות ענק כמו סטארבקס ומקדונלדס בתפקיד "הרשע" ולדרוש מהם לא להשתמש בקשים. או להסתכל רק על האחריות האישית של האינדבידואל (או המדינה) ולהכות על חטא (למשל ע"י אי-שימוש בכלים חד"פ). למרות שכאמור הבעיה, וגם הפיתרון, בעיקרה לא שם.

אולי צריך לשלוח סיוע בצורת ידע וכסף למדינות האלה בכדי לשפר את אופן הטיפול שלהם בפסולת. אולי צריך לאיים בסנקציות כלכליות או דיפלומטיות על מדינות אלה כדי שישתפרו לבד. אולי צריך לסבסד למדינות אלו חומרי גלם יקרים יותר לשימוש במקום פלסטיק. אולי צריך להפסיק למחזר פלסטיק ע"י ייצוא אם הוא גם ככה מושלך לים בצד השני של העולם, אולי עדיף במקום לא למחזר ופשוט לקבור אותו טוב אצלנו. או אולי כן למחזר אבל רק מקומית, או אולי למכור אותו לעולם שלישי, אבל לא להעלים עין ממה שקורה לו שם. אולי צריך לתרום לגרינפיס. לא פשוט ולא ברור.

הנה עוד תשובות מאנשים חכמים ממני על מה אפשר לעשות. (קישור)

אגב יש גם מקום לאופטימיות: סין שהיא המדינה המזהמת ביותר היא גם זו שעושה את השינוי המשמעותי ביותר בשנים האחרונות, ואיתה חתמו ב2017 כ-200 מדינות, (כולל מדינות עולם שלישי) על אמנה להפחתת פסולת הפלסטיק בים. (קישור)

לסיכום, העולם במשבר ואנחנו צריכים מודעות ואקטיביזם כדי להציל אותו אבל הוא חייב להיות אקטיביזם חכם ומיודע כדי שיהיה לו סיכוי אמיתי.

התחממות גלובלית בדיבייט המכון למנהיגות אסטרטגית

אמש התקיים דיון בו השתתפו פרופ' ניר שביב, פרופ' יוני דובי, פרופ' פנחס אלפרט וד"ר משה טרדימן 
במסגרת אירועי "דיאלוג אסטרטגי" של The International Insitute for Strategic Leadership Dialogue .




11 בדצמבר 2019

פרופ' פלדור מבקר את מודאגי נקודת ה"אל-חזור".


תאגיד כאן פותח צוהר בין כתבות ההפחדה לראיון קצר עם פרופסור נתן פלדור, פיזיקאי וחוקר אקלים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית.
פלדור מסביר (ביחס להפחדות) כי "להגדיר סף כמשהו שהוא נקודת אל חזור נראה מאוד חסר אחריות" ומציין כי אמירה כזאת משמשת כדי לזעוק "זאב, זאב" אם רוצים להזהיר את העולם לנקוט עמדה עכשווית, אך, לדבריו, מדובר בשאלה של ניהול סיכונים פוליטי או חברתי, ולא בהכרח בשאלה מדעית.


. "העובדה שילדה בת 16 מנהלת תנועה בינלאומית שמטרתה לדאוג לאי-חימום כדור הארץ - מעידה על רמתו של הדיון המקצועי", מבהיר פרופסור פלדור. "התחושה היא שיש פה שתי פנים והמדענים צריכים לוודא שהאינפורמציה שהם נותנים מלאה ומדויקת. ואם אין לנו אינפורמציה כזאת, להגיד – 'לא ברור לנו'", הוסיף.



פרסומים נוספים של פלדור בבלוג כאן.

9 בדצמבר 2019

מפחידים עם שינוי אקלים במפלי ויקטוריה



העורכים של ידיעות אחרונות ו"כלכליסט" אוהבים להפעיל את מקהלת חרדי האקלים. הפעם הם מפחידים עם כותרות זועקות כי "משבר האקלים עצר כמעט לחלוטין את זרימת המים במפלי ויקטוריה".
במדור "סביבה ומדע" בידיעות מכריזים: "
אין מים: כך משפיעים שינויי האקלים על מפלי ויקטוריה".

במציאות אין כל שינוי בדפוס הבצורות המשפיעות על זרימת מפלי ויקטוריה – והסבל של האוכלוסיה רק מועצם בשל המלחמה שהכריזו ארגוני הסביבה נגד הקמת תחנות כוח הדרושות לשינוע מים לאזורים השחונים באפריקה.



בחדשות 13, עמנואל אלבז פלפס, ממחזרת את הכותרות המפחידות ומכריזה כי "מדענים מציינים כי מדובר בתוצאה הרסנית של שינויי אקלים".




בגוף הכתבה אפשר כבר לגלות סיפור אחר של תקופת בצורת המתרחשת אחת למספר שנים ומובילה לדלדול הזרימה. 

פרופ' יוני דובי, חביב הבלוג,  כותב בתגובה לפוסט המתייחס למאמר: "לא התעצלתי, הוצאתי מתוך המאמר (קישור למאמר בנושא מחזוריות הבצורת בזמביה) את הנתונים, וחישבתי עבור "מדד המשקעים הסטנדרטי" את הממוצע וסטיית התקן. 

אז הממוצע הוא 0.053 וסטיית התקן היא 1.044. המסקנה: הבצורת האחרונה, חמורה ככל שתהיה, היא פחות מחצי סטיית תקן מן הממוצע הרב-שנתי, ולכן סבירה לחלוטין ואין שום חדש תחת השמש." 







מעל: מחזוריות הבצורות בזמביה שאינה תואמת מגמה של התחממות גלובלית וגם אינה מראה החמרה של עוצמת הבצורות ותכיפותן. מקור: המאמר Spatial and temporal patterns of drought in Zambia

המאמר מציין גם כי " אזור דרום יבשת אפריקה סובל בשנים האחרונות ממחסור במים, דבר המשפיע על חייהם של כ-45 מיליון בני אדם הזקוקים לסיוע."
העובדה שלמיליוני אנשים אין מים בזמביה היא, אם כבר, תולדה של שנים של הזנחה טכנולוגית ואנרגטית - באפריקה יש צורך בהרבה מאוד חשמל כדי לשנע מים למקומות שחונים (בקניה, למשל, בין רבע לשליש מצריכת החשמל נועדה לשינוע מים!)

המלחמה בהקמת תחנות כוח פוסיליות אותה מובילים הפופוליסטים הירוקים באמצעות כותרות הפחדה, תורמת כנראה יותר מהבצורת לסבל הנורא של האוכלוסייה הענייה המוצאת את עצמה ללא אספקת מים סדירה התלויה ביכולת הפקת חשמל.


8 בדצמבר 2019

ראיון עם פרופ' יוני דובי בפודקאסט "חומר להקשבה"




האם המין האנושי באמת אחראי על ההתחממות הגלובלית, האם אנרגיה סולארית באמת תציל אותנו, איך לעזאזל אנחנו לא מדברים על אנרגיית גרעין, ואיך יוני שכנע את סלבה להפוך לספקן אקלים?

בפרק ה-12 של חומר להקשבה סלבה ועומר מראיינים את פרופסור יונתן דובי Yonatan Dubi.

יונתן דובי הוא פרופסור לפיסיקה וכימיה תיאורטית, חבר סגל המחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון ומכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננומטרי. תחומי העניין המדעיים שלו כוללים מעבר זרם חשמלי דרך מולקולות, ננוטכנולוגיה ותורת הקוונטים. הוא מרצה לתלמידי בית-ספר מזה שנים רבות תחת מסגרות "בשער" ו"ניצוצות", ובשעות הפנאי מנגן מוסיקה קלאסית וגולש גלים. הוא גם חתן פרס קריל למצוינות מדעית לשנת 2017.

הכתבות ב'הארץ':
משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות - ניר חסון וצפריר רינת:
https://www.haaretz.co.il/nature/MAGAZINE-1.7257664

משבר אקלים? אל תמהרו להאמין ל"הוכחות" - תגובה, של יונתן דובי:
https://www.haaretz.co.il/nature/1.7695575

מכחישי משבר האקלים משקפים מציאות שאינה קיימת - תגובה לתגובה, של ניר חסון:
https://www.haaretz.co.il/nature/1.7695768

הפוסטים של יונתן:
https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%99_%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%9F

הדיבייט בבית עלמא:
https://www.youtube.com/watch?v=_tEBQF2NNIk

יוני דובי בגיקונומי:
https://geekonomy.net/2018/10/30/geekonomy226/



7 בדצמבר 2019

שיגעונות ירוקים


אחד השיגעונות הירוקים האופנתיים לאחרונה היא העברת עצים בוגרים.

לעיתים קבלן צריך לכרות עץ בוגר שברשות הרבים לאורך הכבישים והמדרכות או בגנים ציבוריים, כדי לבצע עבודות נחוצות כגון הרחבת כביש, סלילת מדרכה או בנייה או שיפוץ של בניין. הרשות המקומית אוסרת על כריתת עצים ללא רשות. האיסור סביר. הרשות המקומית צריכה לשמור על העצים שבאחריותה.

במקרים שבכול זאת חייבים לכרות עץ כדי לבצע עבודות נחוצות מחייבת הרשות להעתיק (או להזיז) עצים בוגרים למקום חדש. עבודות הזזת עץ בוגר הן מבצע מטורף מבחינת הקושי והעלות. זו עבודה של שבועות של טרקטורים מנופים ומשאיות. העלות היא בקלות 150-250 אלף ₪ לעץ. ביצוע הפרויקט החיוני החדש מתעכבת שבועות רבים והוצאות גדולות מוטלות עליו. ולעיתים העץ הבוגר מת לאחר ההעתקה, כי אין כול אפשרות להעתיק את כול השורשים בשלמותם. מה ההצדקה למעשה זה? לעלות מטורפת זו?

כך למשל העתיקו עצי פיקוס בכיכר המדינה בת"א כדי לפנות מקום למגדלי המגורים. אני זוכר היטב את הכיכר לפני אולי 20 או 30 שנה – שלא היה בה שום עץ בכלל. הפיקוסים נשתלו שם לאחרונה.
האם פקידי העיריה לא שמעו שעצים גדלים? במקום להעתיק עץ בוגר או עץ זקן אפשר לשתול עץ חדש (צעיר)   תחתיו במקום המיועד. שתילת העץ צעיר מתבצעת תוך 15 דקות, ועולה אולי 100 ₪. העץ החדש יגדל ויגיע תוך 5-10 שנים לגודלו של העץ שרוצים להעביר (וגם יחיה יותר שנים).

ההיגיון אומר שבמקרה וצריך לכרות עץ בוגר, תבדוק הרשות אם אכן הצורך קיים ומוצדק, ואם כן תאשר לקבלן לכרות, תמורת התחייבות הקבלן לשתול עץ חדש תחתיו. אתם יודעים מה: תמורת התחייבות לשתול לא עץ אחד חדש אלא 100 עצים חדשים. אבל – מה זה השיגעון הזה של העתקת עצים בוגרים בעלויות מטורפות? למי זה מועיל?

כיצד מרשים (או מחייבים) פקידי הרשות המקומית להטיל הוצאות ענק ועיכובים על אנשים? מי החליט על כך? מי הסמיכם? האם הכנסת העבירה חוק כזה? האם אפשר להטיל הוצאות שרירותיות ובלתי מועילות בלי הגבלה על אנשים ויזמים?

זו דוגמה ליישום קיצוני ומשוגע של האופנה הירוקה. עצים זה טוב, בהחלט. עצים ברשות הרבים – כן ירבו. שישתלו עצים חדשים. אין טעם והיגיון להעביר עצים זקנים. עץ – מטבעו – שתול במקומו ולא נועד וגם לא אוהב להיות מועתק. הזזת עצים בוגרים זה רעיון מגוחך. זו דוגמה לשימוש לרעה בכוח השלטון כדי לאכוף דרישות אבסורדיות של האופנה הירוקה בלי שכל ובלי היגיון, תוך גרימת נזק כספי שרירותי לציבור.

יעקב


4 בדצמבר 2019

נגד כול דבר


מרבית הארגונים והעסקנים הירוקים פועלים לפי אידאולוגיה פשוטה ברורה, עקבית, ובלתי מציאותית: הם נגד כול דבר. נגד כול מעשה פיתוח או בנייה, נגד כול כביש וכול מפעל או מתקן תעשייתי, נגד כול שכונה חדשה. הם התנגדו בשעתו לסלילת כביש 6.  הם נגד כול דבר שיכול לשפר את איכות החיים והרווחה הכלכלית של האנשים. הם בעד הטבע והצפרדעים אבל נגד האנשים – כי האנשים ג'יפה, ורק הטבע קדוש.



הקדמה מפוארת זו באה אגב הסוגיה של בתי הזיקוק בחיפה (בז"ן). כול הארגונים הירוקים מנהלים כבר זמן רב קמפיין עקבי וחריף ורועש בעד סגירת בתי הזיקוק. לאחרונה הצטרף לכך מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, שבתור נושא תפקיד ואחריות ממלכתית היה ראוי שיגלה גישה יותר מציאותית.

למה הם דורשים לסגור את בז"ן? "כי בזן מזהם ולא צריך להיות מפעל מזהם בלב המטרופולין חיפה". מטרופולין?? חיפה מטרופולין? הצחקתיהו. חייתי כמה שנים בחיפה וחשבתי שהיא שייכת לאגף לפיתוח כפרי. אם יש בכלל תושבים בחיפה – בזכות מה הגיעו לשם? בזכות "בז"ן" ו"נשר" ונמל חיפה, ומוסך הרכבת והמפעלים שקמו בהקשר זה. 
בלי פרנסה (בז"ן) לא הייתה נוצרת שום מטרופולין שם (גם עם בזן לא כול כך יש...). את הנמל הרסו וועדי העובדים החזיריים שלחמדנותם אין גבול והם ניצלו את חולשת המדינה (בעלת הנמל) והרסו אותו. עכשיו בונים נמל חדש, סיני, ועם השלמתו ימות אט, אט, הנמל הישן של הוועדים. מעניין מה הסינים, שיתפעלו את הנמל החדש, יתרמו ל"מטרופולין" החיפאי. התעשייה במפרץ אינה סרח עודף על גב "המטרופולין", התעשייה יצרה את המטרופולין, היא שמשכה את האנשים להתיישב ב"מטרופולין" בזכות הפרנסה שסיפקה. אבל, בעולם הפוסט-מודרני (או בראש של אנשים ירוקים) – תעשייה ופרנסה הם פויה. ה"פרנסה" היחידה שנחשבת תקנית היא ההפגנות, העסקנות ועבודה סוציאלית.


ומה עם הזיהום? הזיהום אכן בעיה וותיקה וכואבת, ואזור מפרץ חיפה סבל שנים רבות, בעבר, מזיהום אוויר רב. באותן השנים המדינה הייתה הבעלים של כול המפעלים (כולל בזן) ולא עשתה דבר להפחתת הזיהום. למען ההגינות צריך להזכיר שבאותן השנים לא הייתה מודעות לצורך בהקטנת הזיהום וגם לא טכנולוגיה מתאימה, וגם לא תקציב. הדברים השתנו מקצה לקצה בעשור האחרון. תחנות הכוח עברה לפני זמן קצר לעבוד על גז (ממזוט), כולל תחנת הכוח הקטנה שבמתחם בזן ובבעלותו. בזכות זה היא מזהמת הרבה פחות. "נשר" הפסיק לייצר מלט (כעת רק אורזים ומשווקים מלט מוכן בנשר חיפה), ובזן – בזן הופרטה בשנת 2007 ובעשור האחרון השקיעה אולי 10 מיליארד שקל במתקנים לטיהור והפחתת זיהום האוויר. ההשקעות נמשכות, והזיהום שבזן יוצר הולך ופוחת. הזיהום עדיין גדול, כי בזן מפעל גדול המטפל בחומרים קשים  אך חיוניים. שיהיה ברור: אין כזה דבר "אפס זיהום". בכול "מטרופולין" בו חיים אנשים בצפיפות יש זיהום אוויר, שנגרם על ידי מפעלים, מכוניות, משאיות ואוטובוסים, מתקני חימום בתים, אניות וכו' (בעיקרון: על ידי אנשים). אוויר נקי לחלוטין יש היכן שאין אנשים, במדבר, בג'ונגל, באלפים.... בזן אינו הגורם המזהם היחידי. כעת, לאחר השיפורים בעשור האחרון (והמתוכננים בהמשך), גם לא נראה שמצב זיהום האוויר במפרץ חמור במיוחד, בטח לא בהשוואה למה שהיה שם בעבר, וגם לא בהשוואה ל"מטרופולינים" אחרים (בלונדון או לוס אנג'לס למשל זיהום האוויר גדול יותר). בארץ, הזיהום בירושלים ובני ברק יותר גדול מזה של חיפה. נכון, צריך להשתדל לשפר ככול האפשר, אבל הדרישה לסגירת בז"ן היא דרישה אבסורדית כמו הדרישה לסגור את לונדון. איכות האוויר היא מותרות, פרנסה ואוכל קודמים. העוני קטלני הרבה יותר מאוויר לא נקי.


בזן הוא מפעל גדול ומצליח. הוא מעסק כ 2000 עובדים באופן ישיר, ועוד עשרות אלפים בתור קבלני משנה, קבלנים וספקים. הוא מזקק (מייצר) כ 60% מהדלק שבשימוש בישראל (בנזין, סולר, דלק סילוני למטוסים, מזוט לאניות, אספלט לכבישים). 40% נוספים של אספקת הדלק באה מבית הזיקוק באשדוד שהוקם על ידי בזן ב 1973-1968, אך נמכר ל"פז" ב 2006. בזן גם מייצר חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה וכימיקלים לתעשיות אחרות – חומרים שמקורם בנפט. הוא מוכר בהיקף של כ 6 מיליארד דולר לשנה, מזה כ 30% לייצוא (ייצוא של דלקים מזוקקים וחומרי גלם לפלסטיק). הוא מספק פרנסה לעובדיו, הכנסה יפה ממסים למדינה ולרשויות העירוניות, ורווחים לבעלים ( כ 130 מיליון דולר בשנה) – כשכשליש מהמניות (והרווחים) בידי הציבור הרחב. איך מעלים אנשים שפויים על דעתם תכנית לסגור מפעל גדול ומצליח כול כך? וממה יתפרנסו האנשים? מקצבאות?
פעם התחננו ראשי המדינה בפני יזמים שיקימו כאן מפעלים כדי ליצור מקורות פרנסה (וגם העניקו להם מענקים נדיבים). רק רוח השטות הפוסט-מודרנית (ההרסנית) מרשה לעצמה לזלזל במפעל גדול, קיים ומצליח ולסגור אותו בכוח, בשם האידאולוגיה. ומאיפה ניקח בנזין לרכבים בארץ (שבז"ן מספק)? "נייבא – מה הבעיה" פעם שברו את הראש איך לבנות כאן מפעלי ייצוא (כדי ליצור הכנסה במט"ח למימון ייבוא המזון ושאר מוצרים חיוניים). היום  קופצים כדי להרוס מפעל רווחי ומייצא לתפארת.
המעבר המוצע לשימוש בדלק מזוקק מיובא מצריך השקעה גדולה בתשתיות חדשות: רציפים בנמלים, צנרת, ומכלי אחסון. מלבד ההשקעה הגדולה והזמן הדרוש להקמת תשתית כזו (תחת תשתית בזן שכבר קיימת) – ייווצרו אותן בעיות סביבתיות - זיהום אוויר על ידי התשתית וסיכונים חדשים.
משרד הכלכלה: "קידום התוכנית הבוסרית [לסגירת בזן] יביא לפגיעה כלכלית ותעסוקתית כבדה, בד בבד עם הידרדרות סביבתית באזור מפרץ חיפה". (מזל שלא כולם בממשלה משוגעים).
נימוק אבסורדי ופוסט-מודרני ואידאולוגי במיוחד אומר ככה: פרופ' ברנדה שפר: "את הבריטים שהקימו אותו לא עניינה איכות החיים של הילידים במושבות". שטות מוחלטת, צריך להיות פרופסור גדול ובור מוחלט בהיסטוריה כדי לאמור שטות כזו. כאשר הבריטים באו לכאן לא היו ילידים... חיפה הייתה עיירת דייגים ערבית. הבריטים הגדילו את חיפה, וחיזקו אותה. חיפה נוצרה בזכות הנמל, הרכבת, תחנות הכוח ובתי הזיקוק שהבריטים הקימו. בלי בריטים אין חיפה. ישראל ירשה את כול התשתית הזאת, כולל ה"מטרופולין". צריך לנשק לבריטים את כפות הרגליים (לא רק בזכות חיפה... גם מסיבות אחרות - בלי הבריטים והצהרת בלפור לא הייתה קמה מדינת ישראל).
ומה עם דו"ח מקנזי? מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה מסתמך בין השאר על דו"ח מקנזי (חברת ייעוץ בינלאומית גדולה, ראה להלן). תיכף אכתוב על תוכן דו"ח מקנזי, אבל קודם צריך להסביר מה זה ייעוץ: גוף ממשלתי מזמין דו"ח ייעוץ לא כדי לדעת ולהחליט מה כדאי וטוב לעשות - אלא כאשר הוא זקוק להצגת סימוכין לצידוק של עמדה קיימת. הם הולכם לחברת ייעוץ ואומרים: אני רוצה לעשות ככה וככה, לכו ותמצאו הצדקות וסימוכין לכך. וחברות ייעוץ (משפטי, כלכלי, חברתי או "אירגוני") אין להן שום בעיה – רצון המזמין (המשלם) קודש הוא – מה שמזמינים הם מספקים. הם ימצאו הצדקה לכול דבר וגם להיפוכו (תמורת סכום סמלי). בנוסף – כול הייעוצים האלה הם הזדמנות פז לטפטף כסף ציבורי לגורמים מקורבים – מקורבים פוליטית כמו הבן של חבר מרכז המפלגה או הבן של ראש הממשלה [גלעד שרון, האנטר ביידן], או\גם מקורבים משפחתית. מדובר בסכומים קטנים יחסית (מאות אלפי שקלים או מיליונים בודדים), מי ישים לב? החשש שיעשו מזה סירחון לא גדול. ומה זו "חברת מקנזי"? חברת ייעוץ בינלאומית גדולה וותיקה ומפורסמת (כמו למשל – מקדונלדס), שבכול מקום יש לה זכיין מקומי (הבן דוד של מושיקו) שקנה את הזיכיון לשימוש בשם. שם גדול מועיל לדאווין.

ועכשיו לתוכן של הדו"ח (שלא פורסם, הוא סודי ביותר, כולם יודעים אותו). 1. עד שנת 2030 (שנת הסגירה המוצעת) כבר לא יהיה צורך בבנזין וסולר, כי ימות המשיח יגיעו, וכולם ייסעו במכוניות חשמליות (ומשאיות? ומטוסים?). 2. מכירת הקרקעות מתחם בזן לבנייה יממן את הפיצוי לבעלי בז"ן – פיצוי על סגירת המפעל בכוח (כלומר הלאמתו).

שני הרעיונות האלה הם שטות מוחלטת. הראשון הוא פנטזיה ירוקה חסרת שחר. כול הגורמים המקצועיים (למשל ה IEA או ה BP) צופים שצריכת האנרגיה והנפט ימשיכו לגדול עד הודעה חדשה. אידאולוג ירוק יכול לחלום חלומות וורודים, אבל חברת ייעוץ רצינית (?) צריכה סימוכין והנמקות. אי אפשר לשלוף תחזיות מהפנטזיות של הירוקים ולהציגן כעובדות. הנחת המחדל, (על פי הניסיון עד כה) היא שב 2030 יצרכו נפט לא פחות מהיום, וכנראה יותר בגלל גידול אוכלוסייה. בכול אופן, אם ב 2030 לא יהיה שימוש בבנזין (כמו שחולמים הירוקים) יפסיד בזן כסף, וייסגר מסיבות כלכליות, בעצמו, בלי העזרה של הירוקים או החלטת ממשלה. אז מה הבעיה? למה צריך להחליט עכשיו על סגירה בכוח? הם כנראה לא סומכים על התחזית של עצמם.

הרעיון השני (מכירת הקרקעות) שטותי באותה מידה. מי יודע מה יהיה הביקוש וערך הקרקע ב 2030? מי ירצה לגור ב"מטרופולין" שאין בו פרנסה? למה שיקנו דירות? ממה ישלמו? מהקצבאות? (גם היום חיפה מאבדת אוכלוסייה).


עוד חכם ציון הבוחש בנושא הוא ראש אגף התכנון במנהל מקרקעי ישראל.


הוא תכנן בשטח שכונות חדשות בהיקף 83 אלף יחידות דיור (כ 350 אלף נפש), כלומר "תכנן" (צייר על הנייר) מטרופולין נוספת בסדר גודל של חיפה של היום. לצייר זו לא בעיה, הנייר סובל הכול, גם ציורים יפים. מאיפה יבואו האנשים, ממה יתפרנסו, ומדוע יבואו בכלל? תיק"ו. העיקר הציורים היפים, כולל ציורים של "אזורי תעסוקה". יעסקו במסחר (קניונים) ומשרדי עורכי דין... גם פועלי הנמל הסיניים יצטרכו דירות...

בזן, כמובן, לא חושבים על סגירה. הם הכינו תכנית אב כוללת להרחבה וגידול, כולל מפעלים נוספים בשטחים נוספים שהם רוצים לרכוש צמוד למפעל (השטח הצפוני). התוכניות אושרו בכול הדרגים התכנוניים המוסמכים כולל המועצה הארצית לתכנון. עכשיו הנושא נידון בבג"ץ, שהם כידוע, המומחים הכי גדולים בארץ, לכול דבר – לתכנון עירוני, לתעשייה, לנפט, ולאיכות אוויר, להכוווול.  שום דבר בארץ לא נעשה ללא אישור הבג"ץ . הבג"ץ הוא האפיפיור שלנו, הוא  infallible – לא יכול לטעות - כי שוררת עליו רוח הקודש והוא שליח האלוהים.

אני מרשה לעצמי לקוות ולנחש שהשכל יגבר ובסוף לא יסגרו את בזן. אבל הלחימה העיקשת, הרעש שהירוקים עושים! האין הוא מחמם את הלב והבטן?

יעקב