30 בספטמבר 2022

המציאות מול משאלות הלב בנושאי אנרגיה סולרית

מאת יניב ויסמן

אנשים הגולשים על גלים לא יבחרו באילת כיעד, בדיוק כשם שאנשים הצוללים אחר אלמוגים לא יטוסו לסקוטלנד. זה עניין של גיאוגרפיה. מיקום. זה לא שונה כל כך בבחירה בהתקנה של פאנל סולארי, הצבה של טורבינת רוח או שימוש במים ככח להפקת חשמל. 

התפיסה שאנרגיה מתחדשת\ירוקה עשויה לספק פתרון הולם בנוגע להפקת חשמל לכל האנשים במקום דלקים פוסיליים בטכנולוגיה היום, היא משאלת לב הדומה ל"שלום עולמי" ופחות מציאותית. אנשים מתגוררים במקומות שונים ובסביבה אקלימית שונה, ומאותה הסיבה שאי אפשר לגדל בננות בקוטב, זה לא יהיה שונה בנוגע להפקת חשמל מהשמש\רוח\מים. 
ארגון הבנק העולמי בשיתוף חברות לשיווק ומכירות של פאנלים סולאריים ערכו מחקר ומצאו שרוב האנשים בעולם !!!! לא יוכלו להתקין פאנלים סולאריים. אמנם, במחקר שהם ביצעו הם היו מאוד נדיבים בהערכות עצמיות – אחרי הכל, המחקר הוא עם חברות שיש להן אינטרס למכור פאנלים סולאריים – אבל, גם הם מודים שזה עניין גיאוגרפי, ולכן, הם עטפו את הממצאים במילה מכובסת -  "פוטנציאל". 

מהו אזור אידיאלי לייצור חשמל מהשמש? אזור שיש בו שעות רבות של שמש, אינו נוטה לעונתיות רבה, ללא סופות אבק, לחות, ימי גשם רבים ועננות. כמה אזורים בעולם עונים לתנאים האידיאליים ? מעט מאוד. 

אפשר לראות למשל במפה שהם פרסמו שכל יבשת אירופה אינה מומלצת בכלל להתקנת פאנלים סולאריים, וכך גם סין, הודו, רוב אמריקה הצפונית והדרומית, יפן וכל שרשרת האיים כמו מלאזיה, אינדוניזיה, הפיליפינים, תאילנד, מערב אפריקה, קנדה, רוסיה ועוד. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת באזורים שאינם מיועדים להתקנת פאנלים סולאריים. 

התקנה של פאנלים סולאריים באזורים אלו רק תאיץ את פליטות הפחמן אם המטרה היא להפחית אותן. 

האזורים הנחשבים בעלי פוטנציאל הם בצפון אפריקה, אזורי המדבריות, ירדן, מצרים, ערב הסעודית וגם בישראל בחלק המאוד מאוד מאוד דרומי שלה. משום שהתנאים על פי הבנק העולמי הם לאזורים ללא סופות אבק או לחות, נראה כי גם המזרח התיכון וצפון אפריקה אינם האידיאליים להתקנת פאנלים סולאריים. 

המסקנה היא אם כך,  שהמערב קידם, השקיע ודחף טכנולוגיות שאינן מתאימות לרוב המכריע של האוכלוסיה בעולם. עובדה – גרמניה נואשת למצוא גז – לא פאנלים סולאריים.

משום שאוכלוסיית העולם עברה לעידן המתועש, היא שינתה את האופן בו היא מתגוררת. ממגורים בבתים  בכפרים, אל מגורים בדירות בעיר. על מנת שלכל דירה תהיה האפשרות ליהנות מחשמל סולארי, עליה להתקין לפחות כ-25 פאנלים סולאריים על גג בשטח של 50 מטרים. לדירות בארץ או בעולם אין גג עם שטח של 50 מטרים לכל דירה, אלא כל הדיירים ביחד חולקים שטח גג משותף של כל הבניין. זה לא ישים.

בישראל הנחשבת לארץ עם הרבה ימי שמש, מגבלות הפקת החשמל באמצעות פאנלים סולאריים באות לידי ביטוי באמצעות דו"חות של חברת החשמל הישראלית. מערכת הפקת החשמל הסולארית מחוברת למערכת החשמל הארצית, שכולנו משתמשים בה, ולמהנדסי חברת החשמל יש את האמצעים לדעת מהן שעות השיא בהן חברת חשמל מקבלת מיצרני החשמל הפרטיים חשמל. 
פאנל סולארי יעיל רק בקיץ

חברת החשמל בדו"חות שהיא מפיקה מציינת שהשעות בהן קיים ניצול מירבי של הפאנלים הסולאריים הוא בקיץ. בין השעות 10 בבוקר ל-16 אחר הצהריים. זהו. כל השאר סיפורים ומעשיות. בימות השבוע הרגילים ברוב השנה האנרגיות המתחדשות לא מועילות הרבה, וכל מודאגי הסביבה ואחרים נהנים מאספקת חשמל מדלקים פוסיליים. גז או פחם. זה נכון לגבי כל המערכות הסולאריות בעולם, וההנדסה הכפולה הזו עולה ביוקר. 

ככל שנוברים פנימה אל התעשייה עצמה נוכחים כי הגרין-טק, הוא ממש לא ירוק, נקי או יעיל לסביבה. פאנלים סולאריים מכילים בתוכם עופרת, קדמיום, פוליסיליקון ועוד חומרים רעילים. זכוכית הפאנל  אינה ניתנת למיחזור משום שלא ניתן להפריד בין החומרים הרעילים לזכוכית. 

במנהל המידע של מחלקת האנרגיה האמריקאית  - EIA, הפיקו דו"ח לגבי אופן השימוש בפאנלים סולאריים, ובדו"ח ציינו החוקרים כי בסיום חיי המדף של הפאנלים הסולאריים, הטמנתם באדמה אינה מומלצת בשל דליפתם של חומרים רעילים לקרקע. 

הלוס-אנג'לס טיימס פרסם ביולי 2022 כתבה ארוכה על הבעיה הסביבתית של פאנלים סולאריים בקליפורניה. במדינה הותקנו כ-1.3 מיליוני פאנלים לפני כ-20 שנה וקליפורניה סבסדה את התקנתם אז ב-3.3 מיליארדי דולרים. אבל, משום שאין אפשרות למחזר את הפאנלים בגלל שהזכוכית עצמה עם חומרים כימיים לא ניתנים להפרדה, ושאר חומרי הגלם המרכיבים את הפאנל בעלי ערך כלכלי נמוך, הכדאיות אינה אטרקטיבית. 

בנוסף, היעדרן של תשתיות מתאימות לאיסוף הפסולת, גופים האחראים על הנושא ובעיקר משאבים כלכליים נוספים לאחר סבסוד הפאנלים, הוליד מציאות שבה קליפורניה עומדת לזרוק מתכות, זכוכיות ורעל – הרבה מאוד רעל אל הקרקע. למעשה, ללא סבסוד בקניית הפאנל ובסיום חיי המדף שלו, פאנל סולארי זה עניין יקר מאוד, והמיחזור עשוי להיות יקר יותר מהתועלת הכלכלית בשימוש והפקת חשמל. 

במאמר במגזין, Discover, בשנת 2020 תחת הכותרת, "הצד החשוך של אנרגיה נקיה", נכתב וצויין שהרבה יותר זול לזרוק את הפאנלים ולהטמין אותם בקרקע מאשר למחזר. עוד ציין המאמר, שחומרים רעילים אשר יחדרו למי התהום מהווים סכנה לציבור.

פועלים באפריקה מתמודדים עם הפסולת של פאנלים סולארים

גם כאשר פאנל סולארי עובד הוא חשוף לפגעי מזג האוויר כמו סופות אבק, גשם, ברד, ותהליכי שחיקה ובלאי גורמים לזליגה של חומרים כימיים ממנו אל הקרקע כמו קאדמיום, עופרת וחומרים רעילים נוספים. 

אולי אין פליטות פחמן דו חמצני לאטמוספירה אבל יש פליטות של רעל לקרקע, למי התהום, לאדמה החקלאית, ולפגיעה בטבע. מעניין איך מרגישים אנשים שעל גג ביתם הותקנו מערכות סולאריות, כשמעל לראשם קיימת סכנה מוחשית לדליפת חומרים רעילים?
בשנת 2015 סופת טורנדו פגעה ב-250 אלף פאנלים סולאריים בקליפורניה, והפסולת הרעילה שדלפה מהפאנלים חדרה אל הקרקע, בדיוק כפי שאירע באי בפורטו-ריקו בסופת ההוריקן מאריה, וכל החווה הגדולה המספקת כ-40 אחוזים מסך החשמל הסולארי לתושבים נהרסה. חומרים רעילים של פסולת הפאנלים חדרה גם שם אל הקרקע

הוושינגטון פוסט פרסם כבר בשנת 2008 כתבה גדולה על הפסולת הרעילה המייצרים פאנלים סולאריים  אשר זולגת מהמפעלים בסין באזורים הכפריים בגאולונג. החקלאים העניים שחייבים לגדל את המזון ובעלי החיים כדי שלא ירעבו ויוכלו לספק את צרכיהם הבסיסיים עמדו בפני מציאות אכזרית. הרעל שחדר אל הקרקע מייצור הפאנלים השמיד את היבולים והפך את האדמה לרעילה לבני האדם ולבעלי החיים. להם לא היתה עוד אפשרות לגדל יבולים ומזון. 

גם ישראלים מייבאים אל היישובים והכפרים שלהם מתכות וזכוכיות המלאים בחומרים כימיים רעילים תחת התחפושת של אנרגיה ירוקה.
לדוגמה, שיכון ובינוי חנכה בשדה בוקר בשנת 2014 חווה לפאנלים סולאריים. 
חווה סולארית בשדה בוקר

משום מה, אף אחד לא חושב שלהניח גושי זכוכית ומתכת בלב המדבר הוא צעד הפוגע בטבע ובסביבה, בניגוד לקול הזעקה שהופנתה כנגד יזמים שהתכוונו להקים אתר הופעות במצפה רמון. 
על פני 80 דונמים הוקמה חווה פוטו-וולטאי, אשר מפיקה כ-5 מגה וואט חשמל ל-2,000 בתי אב. זה מעט מאוד. רק לשם המחשה – טורבינת גז מפיקה כ-200 מגה וואט למאות אלפי בתי אב על פני שטח של כמה עשרות מטרים בלבד, כל היום וכל השנה, בעוד שלוחות סולאריים יכולים להפיק חשמל רק בחלק מהיממה. 
האם התושבים בשדה בוקר ובאזורים אחרים בארץ יודעים שהם מארחים חוות רעילות ליד ביתם או על גג ביתם? אם כבר האידיאולוגיה הירוקה היא הנותנת, יש להשוות את החלופות הסולאריות לצד הפוסיליות. 


השוואה בין חומרי הגלם הדרושים לפאנל סולארי מול טורבינת גז

למשל, כמה חומרי גלם נדרשים כדי לייצר פאנל סולארי? ובכן, כדי לייצר פאנל סולארי אחד נדרשת השקעה שהיא פי 7 מאשר בטורבינת גז. כמות חומרי הגלם הדרושים לייצור פאנל סולארי, החשמל שהמפעל משקיע בייצור פאנל אחד, השינוע מצד אחד של העולם בספינות על דלקים פוסיליים לצד אחר, ההתקנה עם מתכות רבות, ולבסוף היעילות הנמוכה בהפקת חשמל, שהיא רק בחלק מן הימים במהלך השנה ורק במגבלת כמה שעות. את כל הטוב הזה עוטפים בסופו של דבר בפסולת רעילה. האם זו החלופה הירוקה? 
חוות סולאריות מוקמות בארץ בקצב מואץ. ישובים כפריים קטנים בדרום הצמיחו חוות סולאריות הגדולות יותר מן הישובים עצמם. כמות הפסולת שתוטמן בקרקע לאחר שהפנאלים יסיימו את חיי המדף שלהם, עשויה להסב לנזק לתמיד עבור מי התהום והקרקע. מיחזור אינו אפשרי ולא כלכלי.
החומרים הכימיים המצויים בתוך הפאנל הסולארי ישארו לתמיד בקרקע עמוק, וכל הדבר הנפלא הוא עבור ייצור חשמל רק בחלק מהיממה ובעיקר בחודשי הקיץ. בארה"ב אומרים  כשיש משהו חשוד ועקום, צריך לעקוב אחר שביל הכסף. אכן, ממשלת ישראל סידרה להרבה מאוד אנשים אפשרות להרוויח כסף בקלות.

רק מי שברשותו שטח אדמה או בית פרטי או שניהם גם יחד מרוויח כסף מהתעשיה המתחדשת, וכל שאר התושבים שאין להם בתים או קרקעות מסבסדים את החשמל הירוק. תושבים המתגוררים בערים ובבניינים משותפים משלמים את חשבון החשמל של בעלי הוילות והאדמות החקלאיות. ההנדסה הכפולה שנבנתה עבור התשתית הסולארית עולה הרבה כסף, ומי שמשלם עבור זה הם התושבים המתגוררים בבניינים משותפים, לעומת מי שנהנים מהכנסה קבועה והם התושבים שבאחזקתם בתים פרטיים וקרקעות.

פערים חברתיים? יוקר מחיה? פעם אחת משלמים עבור חשמל מגז או פחם, ובפעם השניה משלמים את מחיר ההוצאות של חברת החשמל עבור יצרני החשמל הפרטיים – למרות שאין צורך בהם, אלא בדיוק להפך. היצרנים הפרטיים צריכים את חברת החשמל – כי אין שמש אידיאלית רוב השנה להפקת חשמל. 

איש לא מצפה להזמין חופשת סקי בחורף במצרים, וכך גם אף אחד לא חושב שאפשר לטוס לפינלנד ולמצוא שם מטעי אננס. זה עניין של גיאוגרפיה. מיקום. ישראל אינה מקום אידיאלי לחוות סולאריות כמו שרוב התושבים בעולם. האפשרות שיש למקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת להשתמש בכספם של משלמי המסים, כדי לסמן עבורם הישג דמיוני בדמות סדר היום הירוק בסופו של דבר גורמת ליותר נזק מתועלת. כמו בשבועת הרופאים כך גם ראוי לדרוש מאותם פוליטיקאים, "ראשית, אל תגרום לנזק". 

מקורות: 
1. תרשים חברת חשמל לאנרגיות מתחדשות
https://www.gov.il/he/departments/general/dochmeshek

2. Global Solar Atlas
https://globalsolaratlas.info/download/world

3. California went big on rooftop solar. Now that’s a problem for landfills
https://www.latimes.com/business/story/2022-07-14/california-rooftop-solar-pv-panels-recycling-danger

4. פסולת בסין ייצור פאנלים סולאריים.
https://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2008/03/08/AR2008030802595.html

5. Dark side of solar panel
https://www.discovermagazine.com/environment/solar-panel-waste-the-dark-side-of-clean-energy

6. שיכון ובינוי בנתה חווה סולארית בשדה בוקר.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4538998,00.html

7. כמות חומרי הגלם לאנרגיות מתחדשות ופוסיליות.
https://www.iea.org/data-and-statistics/charts/minerals-used-in-clean-energy-technologies-compared-to-other-power-generation-sources

לדיון על הפוסט בדף הפייסבוק של יניב - כאן

21 בספטמבר 2022

אין מצב חירום אקלימי

קבוצה של 4 מדענים איטלקים פרסמו מאמר לפני כשנה בו הם מנתחים את הכמות והעוצמה של אירועי מזג אוויר חריגים. מסקנתם היא חד משמעית: ההכרזה על מצב חירום אקלימי אינה מבוססת על נתונים, כלומר על עובדות. משבר האקלים שרבים חוששים ממנו עדיין לא מתרחש.

הם ממליצים להימנע מהפחדה מיותרת ולחפש פתרונות ברוח אובייקטיבית קונסטרוקטיבית לבעיות, ולא לבזבז משאבים על "פתרונות" יקרים ובלתי מועילים.

הם מצאו שכמות המשקעים היא סטטית (לא משתנה) במרבית תחנות המדידה בעולם. כמות הסופות (הוריקנים, טייפונים, טורנאדו בארה"ב) ועוצמת גם היא לא השתנתה לאורך זמן.  גם אירועי מזג אוויר אחרים (שיטפונות, בצורת, ותבואה של מערכות סביבה) לא מראים על מגמה ברורה של ריבוי אירועים קיצוניים. המגמה היחידה שניתנת לחאבחנה היא הגידול של הצמחיה ברמה עולמית ( greening) וגידול התנובה החקלאית (כמות התבואה בדונם).

ארבעת המדענים האיטלקיים הם - 3 פיסיקאים ואחד מומחה לאגרו-מטראולוגיה. שנים מהם חתומים על העצומה "הצהרת אקלים עולמית" שצוברת לאחרונה תומכים רבים. ההצהרה קובעת שאין מצב חרום אקלימי וקראת למדע האקלים להתנהג בצורה יותר מדעית. היא גם קוראת להשתחרר מהאמונה הנאיבית במודלים אקלימיים בלתי בשלים. הם אומרים שחקר האקלים צריך לשים יותר דגש על נתונים אמפיריים, כלומר על מדידות ופחות על מודלים.

מאורעות מזג אוויר קיצוניים, שהמודלים מיחסים איכשהו להתחממות הגלובלית הם הדרך המקובלת והנפוצה להפיץ היסטריה אקלימית. בייחוד אוהבים להתריע על הוריקנים וציקלונים בארה"ב שגורמים לכ 60% מהנזקים הכלכליים של מאורעות האקלים בעולם. אבל, עד היום, הנתונים אינם מצביעים על עלייה, לא במספר הסופות ולא בעוצמתן. (ראה גרף)

מחברי המאמר מקבלים שהייתה עליה כלשהי בגלי חום אם כי לא הייתה מגמה עולמית מובהקת של עלייה כזו. גם אירועי גשם קיצוניים (שגורמים לשיטפונות) נמדדו רק בתחנות מדידה ספורות בעולם. גם נתונים על גידול בשיטפונות לא נמצאו. שורה ארוכה של מחקרים לא מראה על מגמה של עלייה בשיטפונות. ובנושא בצורת: מחקרים רבים מראים שאין שינוי של ממש בתחום זה.

לעומת זאת, הגידול הקטן בטמפרטורות ובלחות השפיע לטובה על התבואה החקלאית. בתקופה 1961 עד 2019, התנובה העולמית של תירס, אורז, פולי סויה וחיטה גדלה ב 3.3%, 2.4, 2.6 ו 3.8% בהתאמה.

פרטים רבים על המחקר והנתונים שהוא מציג תמצאו במאמר עצמו .  הם סרקו מספר גדול של מחקרים על אירועי מזג אוויר חורגים ועל תופעות נלוות (שטפונות, בצורת). הם מסכמים:

In conclusion on the basis of observational data, the climate crisis that, according to many sources, we are experiencing today, is not evident yet.

המסקנה: על פי נתוני תצפיות - משבר האקלים שרבים טוענים שאנו חווים כבר היום - אינו משתקף בנתונים. 

הניסיון לייחס כול אירוע מזג אוויר חריג להתחממות הגלובלית הנגרמת על ידי שריפת דלקים פוסיליים על ידי בני האדם הוא תוצאה של דמיון פורה והיסטרי ומודלים אקלימיים לא מבוססים. 

יעקב

17 בספטמבר 2022

הגזמות פרועות בדיווח השטפון בפקיסטן

כתבת האקלים שני אשכנזי כותבת בטוויטר "ההצפות בפקיסטן הובילו למותם של כ-1300 בני אדם, שליש משטח המדינה הוצף..." ובאתרים נוספים אף נכתב "שליש משטח המדינה מתחת למים" האמנם?

אנו כבר מכירים את המצב בו כתבים הפכו לאקטיביסטים ונוטים להגזים בפראות ולעוות נתונים כאשר הם משרתים את המטרה בה הם מאמינים ואליה הם התגייסו. שני אשכנזי היא כתבת כזאת שלא בדיוק מקפידה על חמשת ה-W של העיתונות הקלאסית. (גישה נשכחת הדורשת שבסיקור עיתונאי יופיעו הנתונים על "מי", "מה קרה", "מיקום האירוע", "מתי" ו"מדוע".)

הטענה ששליש מהמדינה נמצאת מתחת למים היא חלק מקמפיין אקטיביסטי שהחל ממקור צפוי לגמרי (אליו אגיע בהמשך), ולא נכון לבלבל זאת עם עיתונאות. ניגש לבירור הנתונים:

כמה גדול השטח שהוצף בפקיסטן? 

על פי דו"ח UNOSAT בהתבסס על נתוני לווין שנאספו עד ה-3 באוגוסט 2022, הוצפו בפקיסטן 55 אלף קמ"ר. אלו אמנם הצפות גדולות, אולם הן לא מתקרבות כלל לשליש משטחה של פקיסטן. מדינה המשתרעת על פני 796,095 קמ"ר.
שטפון דומה בגודלו התרחש גם לפני יותר מעשור בספטמבר 2010.  
בשיטפונות בפקיסטן בספטמבר 2010 איבדו יותר אנשים את חייהם, אז דווח על 1,677 מקרי מוות (מבלי שנקבל את הכותרות על שליש מהמדינה מתחת למים).

על פי דיווח אחר ב-BBC מתאריך 31 באוגוסט, המסתמך על נתוני האו"ם וממשלת פקיסטן, הוצפו שני מיליון אקרים של שטח חקלאי (שזה עיקר השימוש בשטח בסמיכות לנהרות בפקיסטן) שמשמעותם היא כ- 8094 קמ"ר. כלומר 1% מהשטח של פקיסטן שכאמור משתרעת על פני 796,095 קמ"ר. גם אם נכפיל זאת בהפרזה ונחשב כאילו שטח הכפרים והערים דומה לשטחי החקלאות לא נתקרב לנתונים המוגזמים בפראות שמספקים ערוצי התקשורת.
השיטפון גרם לנזק עצום, נזק שקשה להתמודד עימו במדינה ענייה המתבססת על חקלאות פרימיטיבית כמו פקיסטן,  אך אין שום הצדקה בהגזמה או בהטעיה של הציבור ביחס לאופי הגורמים לו והטעיית הציבור. 

מה נדרש מעיתונאי?

תפקידו הבסיסי של עיתונאי הוא לבדוק את הנתונים שהוא מפרסם. אין מצב סביר ששליש מפקיסטן הוצף במים ושקוע בהם. גם אם ננסה לתת לכתבת ליהנות מהספק שאולי התכוונה לשליש מתושבי המדינה, או שליש מהמחוזות במדינה המספרים מסרבים להתיישר עם האג'נדה.  הסיבה להפצת נתון כזה ללא ביקורת יכולה לנבוע ממספר אפשרויות:
א. הכתבת יודעת שהנתון אותו היא מפיצה בלתי-סביר או שיקרי בעליל אך "המטרה מצדיקה את האמצעים". 
ב. הכתבת כל כך משוכנעת בכך שכל כותרת מפחידה על אסון חייבת להיות נכונה עד שאין טעם וצורך לבדוק אותה. 
ג. רשלנות כללית. (שמתבטאת במחזור: אם אחרים כתבו אז גם אני אכתוב). 

הבעיה היא שבכדי להתעלם מנתון כל כך קיצוני צריך ניתוק מהמציאות שלא היינו מצפים לו משום אדם עם השכלה בסיסית. 
בפאקיסטן חיים מעל 230 מיליון נפש. המחשבה ששליש משטח המדינה נמצא מתחת למים ושיותר מ-150 מיליון אזרחים נמצאים בשטח מוצף בעוד שמספר הקורבנות הוא רק 1300, כלומר פחות מ-0.0006 אחוזים מאותם 230 מיליון אמורה לעורר שאלות. 

מהיכן הגיע הנתון הזה של "שליש מפאקיסטן מתחת למים"?

 כאשר שואלים את כלי העבודה המרכזי של מחפשי המידע ברשת, גוגל את השאלה: "how much of Pakistan is flooded" מתקבלות מליוני תשובות – והתשובה הראשונה במודעה ממומנת הראשונה שעולה היא מודעה מטעם UNFPA, "קרן האוכלוסייה של האומות המאוחדות" המהווה סוכנות לסיוע במקרי מצוקה ומגייסת תרומות לאוכלוסיות במצוקה. מודעת הקידום של הסוכנות מצהירה ששליש מפקיסטן מוצפת.  בתוכן האתר אליו מובילה המודעה אין שום אזכור לכך ויתכן שמדובר ביוזמה של חכמי הSEO  המנהלים את הפרסום ברשת עבור הסוכנות.

הנתון מופיע גם בפרסומי הסוכנות ה"רשמיים יותר":

ב-30 באוגוסט פרסם אתר החדשות NBC את הכותרת לפיה "שליש מפקיסטן מתחת למים".

באותו היום, 30 באוגוסט, פרסם זאת גם ה-BBC:


ב-2 בספטמבר הנתון פורסם ב-CNN:

מהיכן במקור נלקח הנתון הזה?

אז ראינו שערוצי תקשורת מרכזיים ו"מכובדים" מצטטים את הנתון אך מה מקורו? אל תחפשו דוחות מומחים, צילומי לווין או מדידות... המרצע יצא מהשק בכתבה של ה-BBC מה-30 באוגוסט (מעל). (לזכותו ה-BBC היה ארגון החדשות היחיד שמצאתי שטרח בכלל להזכיר את המידע בתוכן הכתבה למרות שחטא בעיוות הכותרת). הכתבה נפתחת בנוסח:

One-third of Pakistan has been completely submerged by historic flooding, its climate minister says.

כלומר, "שרת האקלים" הפקיסטנית צוטטה כאומרת: "שליש מפקיסטן שקוע לגמרי תחת שטפון במימדים היסטוריים", תוך שהיא מעצימה את חשיבות משרדה וכמובן מגדילה את ההפחדות סביב האסון. (והולכת בעקבות "יקירי הבלוג" מטובלו ומפיק האירועים, מוחמד נשהיד, מהמלדיבים.).

כל הכותרות שציטטו זאת בלי יוצא מהכלל לא טרחו לייחס ל"מי" אמר ובוודאי שלא "מדוע אמר"... וכך נפתח "השיטפון". מכאן מה שנותר לשאר העיתונאים ומקדמי התרומות זה לצטט את גורמי התקשורת המכובדים.

מה שמדהים בסיפור הוא שלמרות שבשום מתווה גאוגרפי הנתון הזה לא סביר, עדיין הדבר לא מפריע לגופי תקשורת שאמורים להיות "האורים והתומים" של מסירת מידע בדוק ואמין לציבור מלמחזר אותו.

מדוע זה קורה?
עולה השאלה כיצד קורה שערוצי תקשורת האמונים על יידוע מדויק של הציבור "נופלים" שוב ושוב בהגזמות פראיות כאלו?

ארשה לעצמי להציג הערכה: ירידת קרנה של העיתונות וזרימת הכנסות הפרסום למדיה החברתית הובילה לתגמול נמוך מאוד לעיתונאים, במיוחד בדרגי הדיווח השוחק מהשטח. החלל שנוצר באי מילוי המשרות הללו על ידי אנשי מקצוע מעולים הדורשים שכר גבוה ותחקירנים יסודיים התמלא באלו שהמוטיבציה האידיאליסטית שלהם "להציל את העולם" מפצה אותם על השכר הנמוך. לכן כנראה עלתה גם קרנה של העיתונות המעורבת, האקטיביסטית שמקפידה פחות על הנתונים ומדגישה יותר את ההטפה.

וכאן אפשר שנכנסים לפעולה הגורמים (בשילובים שונים) שייחסתי לכתבת האקלים המקומית שלנו:

א. עיוות מוסרי המצדיק לשקר למען הצלת העולם: "המטרה מצדיקה את האמצעים".

ב. בלבול בין אמונה למציאות: האמונה באסונות המתקרבים כה עוצמתית עד שהמאמינים מניחים שברור שאין טעם וצורך לבדוק את הנחותיהם.

ג. רשלנות כללית ההולמת את דרגת התגמול.

ד. אפשרות נוספת המופיעה בעבודה של עורך המדור המנסח את הכותרות (שלעיתים אין קשר בינהן לתוכן) היא האפשרות המניפולטיבית שההגזמה בגודל האסון תתגמל את העיתון ביותר קוראים.

מה שנותר לקורא הביקורתי לעשות הוא לבחון את הנתונים, וכאשר מדובר בכותרות המכריזות על אירועי אסון אקלימי "חסרי תקדים", (למרות שבשנת 2010 היו שיטפונות קשים לא פחות), מומלץ לבחון את הנתונים פעמיים. לעיתים הקשר בין הכותרת לתוכן הכתבה לא מתקיים, לפעמים יש קשר כזה אך אין קשר למציאות.

 בועז ארד

אם מצאתם שגיאה בנתונים או בהפניות אנא כיתבו לנו (אפשר גם דרך הפייסבוק) ונתקן.
 

8 בספטמבר 2022

על מאזן הקרח באנטרקטיקה, ו"קרחון יום הדין"

פרופ' מיכה קליין

ב-YNET פורסמה (11.8.2022) כתבה המפרטת בהרחבה פרסום של NASA על אובדן קרח ביבשת אנטרקטיקה והעלייה בצפויה בגובה פני הים. קריאה של הכתבה מלמדת ש"שבירת" הקרחונים היא של קצוות הקרחון של מדף הקרח  הצף על מים. המסתו של קרח זה לא מעלה את גובה פני הים. במחקר נוסף המצוטט באותה כתבה יש התייחסות ספציפית למערב היבשת אך שם האזור מושפע גם מתופעות וולקניות הן מעל פני הים והן בעומק, ולכן אם יש עלייה בפעילות הוולקנית תהיה המסה גבוהה יותר. (על זה כתבתי בעבר בבלוג הירוק) 



ארחיב על מאזן קרחונים של היבשת שלא מבית מדרשה של NASA.

מאמר שפורסם בשנת 2021 , וחתומים עליו חוקרים מדנמרק, בלגיה, הולנד, צרפת ובריטניה :


Mottram, R., Hansen, N., Kittel, C., van Wessem, J. M., Agosta, C., Amory, C., Boberg, F., van de Berg, W. J., Fettweis, X., Gossart, A., van Lipzig, N. P. M., van Meijgaard, E., Orr, A., Phillips, T., Webster, S., Simonsen, S. B., and Souverijns, N.: What is the surface mass balance of Antarctica? An intercomparison of regional climate model estimates, The Cryosphere, 15, 3751–3784, https://doi.org/10.5194/tc-15-3751-2021, 2021.

 

הממצא העיקרי של מחקר זה, מתוך מסקנות המחקר:

There is a high annual and decadal as well as spatial variability in SMB across Antarctica and no clear long-term trend. 

יש שונות גדולה משנה לשנה ומעשור לעשור בחלקיה השונים של אנטרקטיקה, אין מגמה ברורה של השינויים לזמן ארוך.

מתוך העושר הגדול של התוצאות במחקר זה אציג רק גרף אחד המתאר את השתנות מאזן הקרח בשנים 1979-2018.

השתנות מאזן הקרח בשנים 1979-2017.

יש לזכור  כי NASA הוא גוף מחקר מכובד מאד אך כבר שנים הוא מוביל אג'נדה מסוימת, וכאשר יש לך דעה מוקדמת יש נטייה "לשנות" נתונים.

העבודה שהוצגה כאן מקורה בבית המדרש של חוקרים ממערב אירופה ומסקנתם שונה ממסקנות NASA.

קרחון יום הדין

השבוע שוב פורסמו כתבות העוסקות ב"קרחון יום הדין" ובצפייה לעלייה בגובה פני הים.


כתבות אלה מקורם במחקר שפורסם זה עתה :

Graham, A.G.C., Wåhlin, A., Hogan, K.A. et al. Rapid retreat of Thwaites Glacier in the pre-satellite era. Nat. Geosci. (2022). https://doi.org/10.1038/s41561-022-01019-9 

החוקרים ניתחו מורפולוגיה של קרקעית הים באזור שבו הקרחון יורד מהיבשה . ניתוח מורפולוגי זה הביא אותם למסקנה כי בעבר בקרוב  (מאתיים השנה האחרונות) היו זמנים בהם קצבי נסיגה של הקרחון היו כפולים מהקצב הנמדד כיום.

מתוצאה זו אפשר להסיק שתי מסקנות :

1.    קצה הנסיגה כיום איננו מהיר במיוחד לעומת העבר הקרוב, במילים המובנות לכול אין מה להיכנס לפניקה.

2.    קצה הנסיגה בעבר הקרוב היה הרבה יותר מהיר מזה של היום, ולכן יש לחשוש שקצב מהיר זה יחזור בקרוב ולכן אנו בפני קטסטרופה.

אני בעד המסקנה הראשונה.

  

7 בספטמבר 2022

דיבייט האקלים בין קונין לדסלר.

מושג ירוק מספר על הדיבייט בין קונין לדסלר.

למי שלא מכיר: פרופ' סטיב קונין הוא ריאליסט אקלים, פיסיקאי בהכשרתו ומחבר הספר unsettled.  (שכבר כיכב בבלוג הירוק) פרופ' אנדרו דסלר הוא מדען אטמוספירה ומודאג אקלים. בעקבות הופעותיהם (שבוע אחרי שבוע) בפודקאסט של ג'ו רוגן, הם הסכימו להתארח לדיבייט.

נושא הדיבייט היה על הטיעון: "מדע האקלים הנוכחי מצדיק הפחתות נרחבות ומהירות בפליטות גזי חממה."

דסלר טען בעד, קונין טען נגד.

כך כותב על על הדיבייט עידן לוי:

תוצאות הדיבייט כבר פורסמו - וידוע שקונין ניצח בענק על פי הצבעות הצופים (קונין הוסיף לעצמו 25% תמיכה, ודסלר איבד 5% ביחס להצבעה הראשונית).

אחרי הצפייה בדיבייט אני חושב שדסלר יצא בזול. לזכותו יש לומר שהוא התייצב לדיבייט מול יריב במשקל כבד כמו קונין - שזה משהו שכמעט שום אלרמיסט אחר לא יעז לעשות בפורום פומבי כל כך.

דסלר אומר המון אמירות פשוט הזויות (בעיני):

הגיבוי לחוסר הרציפות של מתחדשות יעלה אפס (מה?)

אין שום דבר להפסיד מאיפוס פחמני "מקסימום נטעה ונפסיק"

העולם השלישי חייב לעבור לרכבים חשמליים

אין הוכחה שהפרות זכויות אדם בסין משפיעות על מחירי הפאנלים

הסינים מאד מחויבים לאיפוס פחמני

המחסור באנרגיה לא קשור למדיניות ממשל ביידן

ועוד...

הוא חוזר שוב ושוב על הטענות שחשמל מאנרגיה מתחדשת הוא הזול ביותר - וכל פעם קונין מתקן אותו, שזה לא נכון כי הוא לא מתמחר את עלות הגיבוי, הרציפות, וההולכה ברשת וודאי שלא את האגירה העתידית שתדרש. בחלקים גדולים מהדיבייט הוא גורם לדסלר להראות כמו ילד מבולבל שלא עשה שיעורי בית (לדעתי המשוחדת כמובן, תצפו ותחליטו בעצמכם..).

הטיעונים של קונין התבססו על שלושה צירים:

לא צריך לעשות שינוי מהיר לאנרגיות מתחדשות (כי שינוי האקלים איננו כל כך מאיים ובעייתי כפי שמציגים אותו)

זה לא מוסרי לעשות זאת - כי העולם המתפתח חייב את האנרגיה הפוסילית לטובת פיתוח, וכל ניסיון למנוע זאת מהם יקריב מיליארדים לעוני ופיגור כלכלי.

לא ניתן לעשות זאת - איפוס פחמני מהיר הוא פנטזיה טכנו-וכלכלית שמנותקת מהמציאות.

החלק הכי חזק בדיבייט היה בדברי הסיום של קונין. 

הוא סיפר שאחרי שהוציא את ספרו   UNSETTLED   יצאו נגדו בכתבה מכפישה שתקפה אותו באופן אישי כהזוי שמשרת את הימין הקיצוני, וטענו שאמר דברים שלא אמר. קונין הציג זאת כדוגמא לרמת השיח הפגומה והפרסונלית של אלו שמקדמים אלרמיזם אקלימי מיליטנטי ומעדיפים לבטל את הדיון במקום לשכנע בצדקת דרכם.
על הכתבה המבישה היו חתומים שורת מדענים יריבים, בינהם אנדרו דסלר - יריבו לדיבייט. דסלר המופתע הכחיש שיש לו קשר לכתבה והוא לא חתום עליה, אבל קונין ביקש שיעלו את שקף שבו תמונת השער עם רשימת החתומים - ואכן הצופים בדיבייט ראו את שמו של דסלר בינהם. מביך מאד. דסלר המבולבל טען שזו אי הבנה ושרבבו את שמו, אבל גם סירב להתנער מדברי המאמר. לבסוף התנצל בפני קונין
.

כך נגמר הדיבייט. פשוט מדהים.

זה ארוך, וזה באנגלית ללא כתוביות בעברית. אבל כדאי מאד למי שמסוגל להסתדר עם השפה.