דפים

22 בספטמבר 2012

היכן יחיו מיליארדי בני אדם נוספים בעתיד?

ציטוט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו... אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי ".

מלינדה גייטס מבקשת לעשות לתכנון המשפחה מה שעשה אל גור בנושא ההתחממות הגלובלית.  כך מדווח ה"גיסט".  "מטרתי היא להחזיר את הנושא לאג'נדה הגלובלית" אומרת גייטס.
תכנון המשפחה, כמו כל סוג של תכנון סובל במיוחד במדינות העניות. כך בתחום הזיהום הסביבתי, הביטחון התזונתי, הביטחון האנרגטי ועוד. תושבי הארצות העניות ביותר בהן אין האוכלוסיה מסוגלת לנהל מאום מעבר לקיום ושרידות קצרת טווח, הן אלו הסובלים גם מחוסר בקרה על תכנון המשפחה. (ראו את הרצאת מלינדה גייטס כאן).

יש סיבות טובות וחשובות רבות להיות עשירים, משגשגים, בריאים ולהיות מסוגלים לתכנן את החיים המשפחתיים ולשמור על סביבה בריאה. אך רצוי שהכוונות הטובות לא יגרמו לנו להתעלם מהסיבות לכך שרוב האנושות חיה כיום בסביבה בריאה ובטוחה יותר מאי פעם בהיסטוריה. האנושות נהנית מאיכות ואריכות חיים ללא תקדים וחשוב ללמוד מה הוביל למצב זה אם רוצים לעזור לעניי העולם.

בראש ובראשונה נובע הדבר מן השגשוג שהביאה המהפכה התעשייתית והמדעית של המאה ה-19, המהפכה שלא היתה אפשרית ללא זכויות קניין וחופש כלכלי ואישי הנמשך עד היום (למרות המכשולים הרבים). יחד עם זאת שהנתונים הללו כה ברורים נוטים הוגים רבים להתעלם מהם ועוסקים בעיקר בנבואות שחורות המתארות את "נזקי" המהפכה התעשייתית והטכנולוגיה - בכך הם כורתים את הענף עליו ניתן להצמיח את הפתרונות.


תרשים: גרף המציג את אוכלוסיית העולם משנת 10,000 לפני הספירה עד לשנת 2000, המדגים את הצמיחה העצומה שהתאפשרה בעקבות המהפכה התעשייתית. מקור: ויקיפדיה.


אחת הסיבות לתכנון המשפחה אותה מקדמים "מודאגי הסביבה" היא הסכנה לכאורה של "טביעת הרגל" האנושית והשפעתה הסביבתית המזיקה. טיעון זה חזר ועלה גם בעת הדיון שערכתי עם נציג התנועה הירוקה ב-3 ביוני השנה.  בהמשך למסורת המלתוסיאנית המבוססת על החיבור אודות האוכלוסיה שכתב מלתוס בשנת 1798, אנו שומעים טיעונים כאלו משלל כותבים וחוקרים.

בשנת 1968 כתב אחד מנביאי הזעם הירוקים, פול ארליך, בספרו "פצצת האוכלוסיה" כי אוכלוסיית העולם עומדת להינגף ברעב ומחלות בעקובת הגידול שיצא מכלל שליטה. על פי דו"ח שהוכן בשנת 1994 על ידי פרופ' דיויד פימנטל, פרופ' לאקולוגיה חקלאית באונ' קורנל בשיתוף עם חוקר במכון המחקר הלאומי למזון ותזונה ברומא על מנת להשיג קיימות כלכלית ולהמנע מאסון על אוכלוסיית ארה"ב לקטון בשליש. ואלו רק דגימות מעטות מריבוי הספרות החוזה עתיד קודר לאנושות כתוצאה מריבוי אוכלוסין, ראו כאן.

ההיסטריה בהיסטוריה


Tertullian (c. 160 – c. 225 AD)
מקור ויקיפדיה

החרדה מפני "התפוצצות" אוכלוסיה הינה חרדה היסטורית מוכרת, היא עלתה לדיון ציבורי לראשונה במאה השנייה לספירה כאשר כאשר אוכלוסיית העולם הוערכה בכ-190 מיליון איש  (כ-4% מאוכלוסיית העולם כיום).

הציטוט בו נפתח הפוסט: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו...  אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי "... איננו ציטוט מודרני. זה הוא ציטוט היסטורי מכתביו של טרטוליאן איש קרתגו בן המאה השנייה לספירה. קיימים אף איזכורים קודמים לו של חרדה זאת שאופיינית לאוכלוסיות שהושפעו מאד ממשברים של בצורת ורעב.

מה בעצם הופך את החרדה אותה העלה ההוגה מקרטגו לכל כך מנותקת מהמציאות כיום? ברור לכל בר דעת כי אין שום מניעה לקיים את כמות האוכלוסיה שכה הדאיגה את טרטוליאן מקרטגו או את מלתוס, בן המאה ה-18 כיום. הטכנולוגיה והידע שנצברו במאות השנים האחרונות משנים למעשה את כללי המשחק, אנו לא צריכים בהכרח להידרש לפרוייקטים עתידניים כמו "Sea Steading " המציע לבנות קולוניות על פני הים על מנת לגבש צורות חיים חופשיות מבחינה פוליטית וכלכלית. כבר כיום מסוגלת התרבות האנושית לתמוך בערים מאוכלסות בצפיפות שהיתה נתפסת על ידי אנשי קרטגו בני המאה השניה או תושבי לונדון של המאה ה-18 כמדע בידיוני.

למשל, העיר ניו יורק מקיימת אוכלוסייה בצפיפות שהיתה מאפשרת לדחוס את כל 7 מיליארד תושבי העולם לשטח של כ-649 אלף קמ"ר ולאכלס את כולם במדינה אחת בסדר גודל של טקסס. כמובן שיש להוסיף על כך את כל השטחים והמשאבים הנדרשים על מנת לספק אנרגיה, מים, מזון וכו' למדינת "טקסס החדשה" הזאת אולם הדבר אפשרי ועוזר לגבש אמות מידה ופרופורציות. כל זאת עוד בטרם החלה האנושות ליישב את שטחי הים והפלנטות הקרובות. 

טים דה שנט, באתר "במייל מרובע" מציג אינפוגרפיה של משמעות הריכוז של אוכלוסיית העולם על שטח בצפיפות בה חיים בערים שונות בעולם.
המפתח לפתרון בעיות העולם השלישי ושל האנושות בכלל נמצא לפנינו, ראינו אותו בפעולה במהלך המאות האחרונות. וביסודו הידע והיצירה האנושית המסוגלים לפרוץ בהינתן מסגרת אינלקטואלית ופוליטית מתאימה. אמצעי מניעה ותרומות אותם מציעה הקרן של ביל ומלינדה גייטס הם אולי פתרון טלאים זמני המפחית במעט את הסבל, אך מה שזקוקים לו עניי העולם הוא את החופש הפוליטי וכלכלי ליצור ולשגשג.

בועז


13 בספטמבר 2012

מחסור באנרגיה בעולם


הנה עוד נתונים על צריכת האנרגיה בעולם, ועל המחסור באנרגיה.

קרוב ל 2 מיליארד בני אדם, בעולם כולו, התחברו לראשונה לחשמל בין השנים 1990 ל 2008, אבל כ 1.3 מיליארד עדיין לא מחוברים לחשמל, ועוד כ מיליארד יש להם חיבור חלקי ולא מספיק.  במקומות רבים (למשל בגדד, או הודו, או אפריקה) יש חשמל רק שעות מעטות בכול יום, כלומר - במרבית שעות היממה אין חשמל.
צריכת האנרגיה בעולם עלתה מ 283 קוואד ב 1990 ל 505 בשנת 2008. רבים שכן מחוברים היו רוצים להשתמש ביותר חשמל אבל לא יכולים להרשות לעצמם. זה נקרא עוני באנרגיה (עוני פשוט).

בין 2.7 ל 3 מיליארד אנשים בעולם חסרים אמצעי בישול מודרניים (חשמל או גז) ומשתמשים באמצעים פרימיטיביים כמו עצים, גזם חקלאי או גללים. הדבר גורם לעשן וזיהום בתוך הבתים. מעריכם שכ 2 מיליון אנשים מתים מוות מוקדם, כול שנה, בגלל מחלות הנגרמות מהעשן בבתים, מרביתם ילדים ונשים.

מצד שני, גם בעולם המפותח ישנם "עניי אנרגיה". עליית מחירי האנרגיה גורמת לאנשים עניים לקצץ בצריכת האנרגיה או בצריכה של דברים חיוניים אחרים כדי שלא יישבו בקור וחושך. מעריכם שיש כ 600,000 עניי אנרגיה בגרמניה, 4 מיליון בבריטניה ואולי 16 מיליון בארה"ב. ההגדרה של "עניי אנרגיה" היא - אנשים שמוציאים יותר מ 10% מהכנסתם עבור אנרגיה. יש מחקר סטטיסטי באנגליה, המרמז שכ 7800 אנשים מתים כול חורף בגלל הקור, כלומר בגלל חוסר היכולת לחמם בתיהם כראוי.

אני מביא את המספרים האלה כדי להמחיש כמה גדולה ועצומה וחיונית היא בעיית אספקת האנרגיה. המלחמה חסרת הפשרות של הגורמים הירוקים בכול מקורות האנרגיה הממשים (פחם, נפט, גז, גרעין) מחמירה מאד את בעיית העוני בעולם. שימו לב: אני לא מבחין בין "עו ני" ל"עוני אנרגטי" - זה אותו דבר.

באשר להתחממות הגלובאלית: המלחמה (כביכול) בהתחממות הגלובאלית גורמת (בטוח) לעוני, בעוד המלחמה בעוני גורמת (אולי) להתחממות גלובאלית. שני הדברים מאד קשורים זה בזה.

יעקב

12 בספטמבר 2012

סיקור מכנס כלכליסט: אז כמה עולה לנו דחיית אספקת הגז?

אתמול ביקרתי בכנס כלכליסט ותיעדתי את המושב העוסק בנושאי אנרגיה. ניסיתי לאמוד את הנזקים למשק החשמל כתוצאה מן העיכובים שהערימו המשרד להגנת הסביבה והשר ארדן בשילוב עם התנועות הירוקות על תהליך החיבור של צינור גז צפוני ואספקת גז  ישראלי למשק, נזקים אלו הועצמו כתוצאה ממניעת הקמת תחנה פחמית יעילה שהיתה מסוגלת להעניק גיבוי זול ונקי יותר מן הדלקים אותם אנו נאלצים לשרוף החל משנת 2011 (עם ניתוק הגז המצרי). 

מלבד הנזקים לאיכות האוויר שנגרמו כתוצאה משרפת דלקים מזהמים נגרם נזק כלכלי ברור ומיידי כתוצאה ממחיר הדלקים הגבוה ומשבר מתמשך ומסוכן הנובע מחוסר הרזרבות של חברת החשמל. 

יו"ר חברת החשמל: "משבר האנרגיה של משק החשמל הינו החמור ביותר שהיה מאז ומעולם"

האלוף (מיל) יפתח רון טל, יו"ר חברת חשמל תאר את מצבו המשברי של משק החשמל, להערכתו: "משבר האנרגיה של משק החשמל הינו החמור ביותר שהיה מאז ומעולם"... כאשר ישראל מתנהלת ללא רזרבות, ההתנהלות היא ברמת רזרבות העומדת סביב ה-5% כאשר הרזרבות המקובלות הן בסביבות 20%.

בנוסף מתרחש מתחת לאפינו משבר קשה של פריצת תקציב חברת החשמל שהיה מיועד לעמוד על 11 מיליארד שקלים שהוקצבו לרכישת גז, תקציב זה צמח ל-23.3 מיליארד ש"ח למימון דלקים חלופיים ויקרים יותר.
סכום זה אינו מכוסה על ידי העליה בסך של כ-25% בתעריפי החשמל שחלו מאז 2011 כאשר להערכת רון טל היה צורך להעלות תעריפים בכ-47%.

הנה קטע מדברי רון טל:



רון טל "משבח" את גלעד ארדן שהתיר לשרוף דלקים מזהמים על מנת למנוע השבתה של תחנות כוח ומטיב להתעלם מ"תרומתו" של ארדן לתמרון שוק החשמל למצב הביש בו הוא נמצא. ולרמות הזיהום הגבוהות הנובעות ממצב זה.

אם חשבתם שזה כל הסיפור, אז הנה החדשות: דלקים לא מגיעים כבמטה קסם לתחנות הכוח.

על מנת להוביל את הדלקים בכמויות המוגדלות נדרשה הקמה של מערכת תשתית עצומת מימדים שכללה הרחבת צינורות ויכולת קיבולת בהשקעות שהגיעו, בנתיים, למעל 160 מיליון ש"ח.

אם מישהו חשב שהוא "מציל את הסביבה" בכך שמנע הקמת כניסות של צנרת הגז בצפון הארץ הרי שהמציאות מלמדת שהתחליף הוא צנרת הובלת דלקים מוגדלת ומתקני אגירה לדלקים בקנה מידה חסר תקדים.

הנה המפה הסכמטית של תהליך שידורגי מערכת הובלת הדלקים שנדרשה על מנת למנוע השבתת תחנות אתרים שונים ומפעלים:

את המצב סיכם בשיחה אישית עימי מנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו:






סיקור הוידאו המלא של המושב זמין לתורמים לבלוג.  

בועז

3 בספטמבר 2012

הנזק של מפלצות הרוח


עיתונאים ואינטלקטואלים רבים (וגם שר הפסטוראליה, ארדן) רואים חובה לעצמם לקדם טורבינות רוח לייצור חשמל, כי זה "אנרגיה מתחדשת", כי זה ירוק, וכול דבר ירוק הוא מוסרי ומשובח. אך טורבינות הרוח אינן ירוקות, הן מטרד, פורונקל, ומהווים פגיעה קשה בסביבה. כול שוחרי הסביבה ראוי שיתנגדו בחריפות להקמת תחנות רוח.

זה מתחיל בזה שהן אינן משיגות את הייעוד שלהן – הקטנת פליטות הפד"ח. הן לא חוסכות פליטות. המהות ה"ירוקה" שלהן היא אשליה. כתבנו על בדיקה מפורטת שנעשתה בהולנד, על פי נתוני תפוקה אמיתיים – שיעור החיסכון בפליטות הוא רק 4% מההספק הנומינאלי (הרשום) של הטורבינות, כלומר הוא אפסי, וגם זה נעלם כאשר מתקינים טורבינות רבות מדי.
בדיקה חדשה, של הביצועים באוסטרליה, מצאה בדיוק אותו דבר – חסכון בפליטות בסדר גודל 4% - כלומר קרוב לאפס. הטורבינות מפיקות מעט מאד חשמל, בזמנים בלתי רציפים ובלתי ידועים, לרוב כאשר אין צורך בהן, ולא ניתן לכבות את תחנות הכוח האמיתיות כאשר פתאום מתחילה לנשוב רוח.

אבל, מעבר לחוסר התועלת שבטורבינות, ובבזבוז המשאבים לריק, הטורבינות גורמות נזקים ממשיים גדולים.
  • הן מטרד וויזואלי אדיר, פורונקל על הנוף, הן הורסות את הנוף של השטחים הפתוחים שיקר ללב כול אדם.
  • הן גורמות להשחתה של יערות טבעיים בתוליים ופסגות הרים, שבהם נפרצות דרכים ונבנים משטחים עבור הטורבינות.
  • הן מטרד רעש – הן יוצרות נהמה מתמדת בתדירות צליל נמוכה, שהינה מטרידה מאד. זהו זיהום אקוסטי.
  • הן קוטלות ציפורים, אלפים רבים של ציפורים ועטלפים כול שנה, כולל מינים שבסכנת הכחדה,
  • כמו נשרים. זו עובדה בדוקה.
  • הן מהוות סכנה פיסית של ממש, לעיתים הן נשרפות וגורמות לשרפות יער, לעיתים הן מתפרקות וחלקי מתכת מתעופפים של רוטורים עלולים לפגוע פיזית באנשים שבסביבה. אלה לא סיפורים – יש תיעוד מפורט למקרים כאלה.

החברה להגנת הטבע ערה לסכנה, ומתנגדת להקמת טורבינות באתרים אחדים בגלל קטל הציפורים. אבל הסכנות והמטרדים הם הרבה יותר גדולים מזה.

מכול הסיבות האלה ראוי שמדינת ישראל, ובייחוד שר הפסטורליה, ארדן, הממונה על שמירת הסביבה, יאסרו לחלוטין הקמת טורבינות רוח בישראל.

"הארץ" מנסה ליפות את החזיר באמצעות תצלום מזויף ומטעה (למעלה). אינני מבין מדוע "הארץ" תומך בתחנות רוח במקום לתמוך בשמירה של הטבע ואיכות החיים של אזרחי ישראל.

הנה כמה תצלומים הממחישים את האמת, את גודל ההרס שתחנות הרוח גורמות. את הרס הסביבה והמטרד לאנושות שגופים ירוקים מקדמים.


מאות אקרים שרופים בשל דליקה מגנרטורים של טחנות רוח בארה"ב.



Site for 1 of 21 turbines now being installed on Lowell Mountain in Vermont.

Citizens are not only going to be paying a lot more for power, but they are paying an awful environmental price right now. Site for 1 of 21 turbines now being installed on Lowell Mountain in Vermont. Photo source: Mountain Talk




 

הגידו לא למפלצות !
יעקב

2 בספטמבר 2012

למה בישראל אין אנרגיה מתחדשת?

זאת השאלה שמשמשת כותרת למאמר ארוך ב"הארץ" שכולו תעמולה חד צדדית ומטעה.


התשובה, אותה לא קלט כותב המאמר, אבל אותה מבינים היטב אלה שעוסקים בנושא ואלה וקוראים את הבלוג הזה, היא מאד פשוטה. אין דבר כזה. אין דבר כזה בכלל, ומה שאין לא יכול להיות בישראל. אנרגיה ירוקה זה, כדברי ד"ר האנסן סיפורי אגדות, השתוקקות רומנטית של רומנטיקנים מנותקים מהמציאות הפיזית-הנדסית בה אנו חיים. אנרגיה ירוקה זה משהו שעולה ביוקר ולא עובד. כותב הארץ: 
"במדינות אירופה, בהן גרמניה, איטליה, בריטניה ואחרות, מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה אנרגטית: משק החשמל עובר לרשתות חכמות, שמתמרנות בין כמה מקורות אנרגיה. מדינות רבות חותרות לקראת עצמאות אנרגטית מוחלטת, "
להד"מ, הכול הצהרות ודיבורים לריק. ההצהרות אכן מרקיעות שחקים. הם גם ניסו, ממש ניסו, לממש את הכוונות, אבל מה הושג בפועל? אומנם נבנו אולי 60,000 טורבינות רוח, ומאות אלפי דונאמים של פאנלים סולאריים. אבל – חשמל ירוק ממש – הם מפיקים מעט מאד, כי המתקנים האלה אינם מפיקים הרבה חשמל. קיטון בפליטות ומזהמים הוא אפסי. מה שיש זה בזבוז כספים אדיר, מחירי חשמל גבוהים מאד (פי שניים מאשר אצלנו), ואפס קיטון בפליטות או מזהמים, כי את מרבית החשמל, בפועל, מפיקות, וימשיכו להפיק התחנות הגזיות והפחמיות, כי האנרגיה הירוקה היא אשליה, לא משהו ממשי. כתבת הארץ ניזונה משמועות צדקניות (באירופה יש אנרגיה ירוקה) ולא מבדיקה ממשית מה יש שם.
"הארץ": אוכלוסיית העולם עלתה פי שניים וחצי ב–50 השנה האחרונות, אבל צריכת האנרגיה עלתה פי שמונה. 
נכון. ואין דרך למנוע מהאנושות אנרגיה בלי אנרגיה האנשים מתים, מתים ממש. האנרגיה המתחדשת אינה מסוגלת לספק כמעט כלום (רק כמויות מאד זעירות ביחס לדרישות).
"הארץ":מחקרים בינלאומיים אחרים מראים שנותרו משאבי פחם רק ל–165 השנים הבאות, גז ל–65 שנה ודלק ל–40 שנה.
אותה אגדה ישנה על פיק-אויל peak oil. לחלוטין לא נכון. כתבת הארץ שבויה בקלישאות אופנתיות ורדודות, ואינה בודקת את הנושאים שהיא כותבת עליהם. יש פחם, גז ונפט הרבה מעבר למה שאנו יכולים לדמיין לעצמנו. אין שום סכנה למחסור בפחם גז ונפט במאה השנים הבאות.
"הארץ": 
במיוחד לישראל, יש מכשלה נוספת - מרבית עתודות הנפט בעולם נמצאות היום בסעודיה, באיחוד האמירויות, בעיראק, באיראן ובמדינות ערביות ומוסלמיות אחרות. אי תלות בדלק מן המזרח התיכון או בגז מרוסיה יכולה להביא לכלכלה חסונה ולדיפלומטיה בינלאומית נקייה מאינטרסים משאביים - ושוב, קוראים לזהביטחון אנרגטי”.

כמו תוכי חוזרת כתבת הארץ על הקלישאות שחוקות ושגויות, אחת, אחת. נכון – נפט יש בארצות ערב, אבל עכשיו יש עוד יותר בארצות שאינן ערביות, כולל אצלנו, ממש כאן בישראל – בחבל עדולם. אבל הירוקים (כמו הכתבת של הארץ) מתנגדים להפקת נפט משלנו, ואוהבים שנמשיך להיות תלויים במקורות זרים, הם מעכבים (ונקווה שלא יצליחו לחסום לגמרה) את הפקת הנפט הישראלי. לא בטחון אנרגטי הם מחפשים אלא רטוריקה צדקנית ריקנית. חוץ מזה – החשמל הירוק (רחמנא ליצלן) אינו תחליף לנפט. את החשמל מפיקים אצלנו מגז ישראלי, כחול-לבן. יש לנו גז עד הודעה חדשה, אנו לא תלויים במקורות חוץ, ב"ה. וגם הפחם, ממנו מפיקים חשמל בארץ, לא בא מארצות ערב. הנקודה הזו של "בטחון אנרגטי" היא כולה דמאגוגיה.

" כל פאנל סולארי מוריד את התלות שלנו בדלק ערבי." אומר שר הפסטוראליה, גדעון ארדן. 

זה לחלוטין לא נכון. הוא לא יודע מה הוא מדבר. כול פאנל סולארי עושה אותנו יותר עניים, זה הכול. ארדן: תעשייה שתהפוך אותנו לכמה שפחות תלויים במשאבים של אחרים היא העתיד שלנו”. כלומר: הגז הישראלי מול חופי חידרה הוא "תלות באחרים" אבל הפאנלים הסולאריים המיובאים מסין – הם לא "תלות באחרים".

אח"כ מדברת הכתבת על הביקוש הרב לפאנלים סולאריים, ומכסות ממשלתיות לא מספיקות. בוודאי שיש ביקוש לפאנלים סולאריים. הם מפיקים הכנסה מובטחת על ידי המדינה, על חשבון האזרחים האחרים, לאלה שמתקינים אותם. תבטיח לאנשים כסף קל, על חשבון אחרים – וכולם יעמדו בתור. חשמל, ותועלת, לא מפיקים מהפאנלים הסולאריים, רק כסף קל על חשבון אחרים.

בוסף מתבררת מגמת הכתבה. הכתבת עושה תשדיר שרות לספקי אנרגיה סולארית, ושואבת את כול חוכמתה מראיונות איתם. אנשים אינטרסנטיים אלה שואפים להרוויח כמה שיותר, בעזרת המדינה, על חשבון אחרים. הכתבת מקדמת את האינטרסים המסחריים שלהם. הדבר מקומם. איני חושד בכתבת שהיא קיבלה טובות הנאה על כתיבת הכתבה, הכול נובע מהאידיאולוגיה שלה, ומרצונה הכנה אך הנאיבי לקדם את "טובת העם". כמובן שכול היזמים האלה רוצים שהמדינה תבטיח להם תעריף כמה שיותר גבוה, לכמה שיותר זמן. אבל זה לא האינטרס של מדינת ישראל ואזרחיה להעשיר יזמים אלה או אחרים, וגם לא של "הארץ". זה לא האינטרס שלנו להוציא כסף טוב לריק. אם חשמל סולארי הוא כול כך זול וטוב, שיתקינו כמה שרוצים, בלי "מכסות" בלי רשיונות ובלי מעורבות ממשלתית, בלי סובסידיות. איש אינו מונע מאנשים ומפעלים להתקין פאנלים סולאריים להפקת חשמל לצריכה עצמית (כדי להקטין את חשבון החשמל). אלא – זה לא כדאי. התקנת הפאנלים כדאית רק כאשר הממשלה מבטיחה לך (ללא סיכון ואי וודאות) מחיר כפול מהמחיר הרגיל, למשך 20 או 25 שנה, על חשבון הברון.

עוד מראיינת הכתבת יזמים של טורבינות הרוח. שוב היא מציגה תמונה חד צדדית ממנה משתמע שלו רק היו מקבלים את כול האישורים הממשלתיים יותר מהר ובקלות, היו הטורבינות מספקות הרבה חשמל נקי וזול. שקר הדבר, מקסם שווא.

75% מהזמן הטרובינות לא מספקות כלום ורק צורכות חשמל, ואצלנו, עם משטר רוחות חלש יותר, כנראה עוד הרבה פחות. ואת מעט החשמל שהן כן מספקות, הן מספקות מתי שהרוח נושבת, לא מתי שצריך את החשמל, כך שהן לא מביאות שום תועלת של ממש. כאשר נכתב בכתבה "הטורבינות יכולות לספק חשמל ל 80 אלף בתים" הדבר שקרי ומטעה. הן מספקות את החשמל לסירוגין, לעיתים, לפעמים, בזמנים בלתי צפויים מראש. בטורבינות הרוח יש עוד הרבה פחות תועלת מאשר בפאנלים סולאריים. הפאנלים הסולאריים לפחות מספקים זרם, לסרוגין, חלקית, אבל בזמנים פחות או יותר קבועים וידועים.

הארץ פירסם כתבה ארוכה מאד, שכולה שירה ותעמולה אידאולוגית ומסחרית לאשליה של האנרגיה המתחדשת ולחברות שמנסות להתפרנס מזה על חשבון הציבור. אף מילה של אמת על הבעיות החמורות של אנרגיות אשליה אלו. אנו צריכים להתברך בכך שהטירוף שאחז בממשלות אירופה נחסם (לא תמיד בכוונה) על ידי הבירוקרטיה שלנו.

יעקב

הערת המערכת: התגובה נשלחה תחילה למערכת עיתון הארץ עם הצעה לפרסמה כמאמר תגובה, ממערכת הארץ לא נתקבלה תגובה.