דפים

27 באפריל 2011

ארדן נגד נפט, בעד "פסטוראליה" ועוני.



כדרכם בקודש מנהלים הארגונים הירוקים ("ותושבי הסביבה" שהם מסיתים) קרב למען הפסטוראליה, ונגד פיתוח אפשרי ושיפור כלכלי במדינת ישראל. הדברים אמורים לגבי מרבצי הנפט (בפצלי שמן) שבחבל עדולם עליהם סיפרנו קודם.

חבל עדולם, המשתרע מעמק האלה ועד עמק נחל גוברין, משדר פסטורליה כפרית שלווה - אך מי שעוקב אחרי מה שקורה מתחת לפני השטח יודע כי הפסטורליה הזו מטעה. חבל הארץ היפיפה, שבו על פי המקורות התרחש הקרב בין דוד וגוליית, עומד במרכזו של קרב סביבתי גדול בשנה האחרונה. קרב שיכריע לא רק את צביון המקום, אלא גם שאלות גדולות ואסטרטגיות יותר הנוגעות למשק האנרגיה של ישראל.....  
ל-ynet נודע כי לאחרונה, .... החליט גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להתנגד לפרויקט. חוות דעת רשמית שלו בנושא קבעה כי אין לאפשר את הפרויקט באזור זה, שכן לא רק שהוא יגרום לנזק סביבתי באזור רגיש וחשוב - אלא שהוא גם יפלוט גזי חממה רבים, בניגוד להתחייבויות שמדינת ישראל לקחה על עצמה.

ובכן, השר הפסטורלי, גלעד ארדן, הוא נגד רווחה כלכלית של תושבי ישראל ואי תלותה של המדינה באספקת נפט חיצונית (כמו למשל באספקה ממצריים). הוא אומר:
"לאור ההבנה כי קידום הפקה של נפט מפצלי שמן בסדר גודל מסחרי באזור זה, ישנה את אופי המרחב לשנים רבות, ואולי אף באופן בלתי הפיך, החלטתי לדרוש כבר בשלב הפרויקט בחינה מעמיקה של הסוגיות...באמצעות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה". 
שמתם לב ? הוא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני (בגלל גזי החממה), עוד לפני שבחן את ההשפעה על הסביבה. כדי להרוג את הפרויקט הוא דורש "בחינה מעמיקה" של הסוגיה. אנו כבר יודעים ש"בחינה מעמיקה" פירושו בשפת הירוקים "תשכח מזה". הבחינה נעשית באמצעות "תסקיר השפעה על הסביבה". בהחלט צריך לערוך תסקיר, במטרה למזער ככול האפשר את הנזקים האפשריים. אבל אצל הירוקים והשר הפסטורלי "תסקיר" הוא מילה נרדפת ל"בחינה מעמיקה" ול"תשכח מזה". השר עצמו כבר קבע את דעתו הנחרצת, לפני הכנת תסקיר או בחינה מעמיקה. יש לו דעה פסטורלית בבטן, וזה מה שקובע אצלו, ואצל הירוקים. כול פיתוח היא מילה גסה, המנטאליות הירוקה הפכה את המילה "נפט" למילה גסה במיוחד.
צריך לציין שחבל עדולם הוא "פסטוראלי" בייחוד בגלל דלילות האוכלוסייה בו (אחרת הוא לא יותר פסטוראלי מכול חבל ארץ אחר בישראל). מבחינה זו הוא מתאים דווקא לפיתוח נפט מפצלים, כי הפגיעה שעלולה להיות באוכלוסייה תהיה יותר קטנה. אבל, אצל הירוקים, לא הפגיעה באוכלוסייה הוא הדבר שמפריע אלא הפגיעה בטבע. הטבע נתפס כערך עליון מעל לבני האדם.
צריך בהחלט לבחון את ההשפעות הסביבתיות של פרויקט כזה, אבל במטרה למזער את הנזקים ולקדם את הפרויקט תוך שמירה מקסימאלית על הסביבה. לא צריך לעשות קרקס של "בחינה מעמיקה" במטרה יחידה לחסום את הפרויקט בכול מחיר.
מיותר לציין את המשמעות האסטרטגית והכלכלית של הפיכתה של ישראל לעצמאית מבחינת צרכי האנרגיה. ישראל תזדקק לנפט ותשרוף נפט עוד שנים רבות, בדיוק כמו כול ארצות העולם. אין לשר הפסטורלי אפשרות לשנות עובדה זאת. השאלה היא אם נשתמש בנפט מיובא, או בנפט שלנו. אלה שחולמים על עולם ללא נפט צריכים להסתפק בחלום לעתיד הרחוק. היום, ועכשיו, אין תחליף לנפט. עצירת הפרויקט הזה לא מקדם את הפסטורליה כמו שהוא מקדם את העוני והתלות בנפט זר. באשר לגזי החממה – כנ"ל. השאלה אינה אם גזי חממה כן או לא , אלא אם נפיק את גזי החממה שלנו מנפט ישראלי או מנפט זר. (כמובן, דעתי היא שהטענות על נזקים של גזי חממה מוגזמות).
פרויקט כזה (כמו כול פרויקט תעשייתי גדול) יש בו סיכונים לזיהום הסביבה, ללא ספק. צריך בהחלט לנקוט בכול האמצעים הטכנולוגיים, ובצעדי הפיקוח הנחוצים כדי למזער את הנזקים הסביבתיים. אבל לא צריך להיכנע לאינסטינקטים פרימיטיביים ולנסות לחסום כול פרויקט פיתוח. בני האדם צריכים לחיות, לא רק הטבע.
יעקב


14 באפריל 2011

צ'רנוביל – המחלוקת.


 בתמונה: צילום אווירי של הכור בצ'רנוביל לאחר התאונה (וויקיפדיה)

בפוסט הקודם על צ'רנוביל כתבנו על דו"ח מקיף משנת 2005 שחובר בחסות ארגון הבריאות העולמי WHO ובשיתוף הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שבווינה IAEA . הדו"ח הזה, המתון יחסית, מדבר על 52 איש שנהרגו, ועל עוד "אולי, עד" 4000 איש שעלולים לחלות בסרטן ולמות בטרם עת, בעתיד, בגלל הקרינה שספגו כתוצאה מהאסון.
הירוקים, ששונאים אנרגיה אטומית ומפחדים (ומפחידים) מהקרינה לא מקבלים דו"ח זה. המפלגה של הירוקים בפרלמנט האירופי פרסמה דו"ח נגדי ( הנוסח המלא כאן, PDF ) – הטוען שספר מקרי המוות מסרטן שהאסון עלול לגרום הוא בין 30 ל 60 אלף.

על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, העיף לאוויר לגובה רב את תוכן הליבה – כלומר חומר רדיואקטיבי רב. אח"כ הייתה שריפה של ליבת הגרפית של הכור, שנמשכה 10 ימים, ובמהלכם המשיכו להיפלט חומרים רדיואקטיביים רבים עם העשן, לאוויר. החלקיקים התפזרו על ידי הרוחות לכול חלקי אירופה, כולל שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה, פולין, ואפילו איטליה ואנגליה. המחלוקת על כמות החלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לא גדולה (הירוקים טוענים: כ  15-30% יותר מאשר ה WHO).

בעת האסון נפגעו כ 237 בני אדם מכמויות גדולות של קרינה. היו אלה עובדי הכור ועובדי כוחות ההצלה שבאו לכבות את השריפה. אנשים אלה חלו במחלת הקרינה, 28 מהם נפטרו במהלך 1986 (שנת האסון, לפני 25 שנה בדיוק) ועוד 19 עד שנת  2004 (שאר ה190 עדיין בחיים).  כמו כן חלו כ 4000 ילדים מסרטן בלוטת התריס. סרטן זה נגרם מיוד 131 רדיואקטיבי שנקלט בבלוטת התריס ונשאר שם. רק 9 מהם מתו, כי סרטן זה אינו קטלני במיוחד.

עד כאן העובדות. מעכשיו והלאה – ספקולציות, ניחושים, הערכות, וזריקת מספרים סתמית. הסיבה לכך היא שאיננו יודעים מה ההשפעה והנזק של קרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. אנו פשוט לא יודעים, כול אחד זורק מספרים לפי תחושות הבטן שלו, על מקרי המוות שעוד יהיו בעתיד  כלומר אחרי יותר מ 20 שנה. עשרות אלפי מחקרים התפרסמו על הנושא, רובם מנסים להפיק מידע על ידי ניתוחים סטטיסטיים של נתונים על תחלואת הסרטן. אין וויכוח על כך שכמויות גבוהות של קרינה גורמות לסרטן, הוויכוח הוא על כמויות קטנות. הסרטן מתפתח לרוב באיטיות ומופיע רק הרבה שנים לאחר המקרה.  קשה מאד להפריד בין תחלואה טבעית (כולל גורמי סיכון כמו עישון, אלכוהוליזם ועוני) לתחלואה שנגרמה על ידי הקרינה מצ'רנוביל. יש גם שטוענים שעליה במקרי הסרטן שכן התגלתה נובעת מריבוי הבדיקות שבוצעו באוכלוסיית הסיכון מעבר לבדיקות הרגילות.
אנו פשוט לא יודעים אם קרינה ברמה נמוכה מסוכנת, ועד כמה. המחלוקת בין הדו"ח של WHO לדו"ח הירוק הוא בדיוק בנקודה זו. WHO טוענים (טענה סבירה) שקרינה נמוכה – בסדר גודל של קרינת הרקע הטבעית, מן הסתם לא מסוכנת. כמו שציינתי, קרינה רדיואקטיבית מצויה בכול מקום בטבע, קרינה מסלעים, מהאדמה ומגזים שנפלטים מהאדמה. רמת הקרינה הטבעית משתנה ממקום למקום, ויש מקומות (למשל דנבר, קולורדו, ארה"ב) בו היא גבוהה פי 100-1000 מאשר במקומות אחרים.
הירוקים טוענים לעומת זאת, שכול קרינה מסוכנת, כול קרינה מסרטנת, אפילו קרינה טבעית ברמה נמוכה. לכן – כול כמות הקרינה שנפלטה מצ'רנוביל ונפגשה עם בני אדם תגרום בסופו של דבר לעליה כלשהי בסיכון לסרטן. הם ממציאים איזשהו פקטור שמבוסס על ניחושים, מכפילים אותו בכמות האוכלוסייה באזורים שאליהם היגיעה איזשהו חלקיק קרינה מצ'רנוביל ( כ40% משטחה של אירופה) – וכך הם מגיעים לניחוש על 30 עד 60 אלף הרוגים (עתידיים) מקרינת צ'רנוביל. הבסיס להערכה זו איננו מצוי בעובדות או בידע שיש, הוא אידיאולוגי – הפחד מהקרינה והרצון לחסום את האנרגיה הגרעינית.
חוסר הידיעה שלנו בנושא משמשת כר נוח להפחדה – אנו תמיד פוחדים מהבלתי נודע. (המצב דומה עם ההתחממות הגלובאלית).

אני, אישית, מעודד מהנתון המוצק שכן קיים: שתוך 20 שנה אפשר לייחס בוודאות (סבירה) לאסון צ'רנוביל "רק" כ 52 מקרי מוות. אין ספק שיהיו עוד מקרי מוות בהמשך, אבל אני נוטה יותר לקבל את ההערכה (המצוצה מהאצבע) של WHO מאשר את ההערכה החמורה הרבה יותר (ומצוצה מהאצבע עוד יותר) של הדוח הירוק.

הנזק הגדול יותר של אסון צ'רנוביל היה הנזק הכלכלי והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למאות אלפי אנשים שזוהו כ "אוכלוסיית סיכון", וחלקם פונו מבתיהם. מבחינה זו הנזק של צ'רנוביל מצוי בסדר גודל דומה לנזק של רעידת האדמה והצונאמי ביפאן, אסון טבע של "פעם באלף שנה". אין להקל ראש בנזקי אסון צ'רנוביל, אבל גם לא צריך להיכנס להיסטריה ולסגור את כול הכורים.
יעקב