27 באפריל 2011

ארדן נגד נפט, בעד "פסטוראליה" ועוני.



כדרכם בקודש מנהלים הארגונים הירוקים ("ותושבי הסביבה" שהם מסיתים) קרב למען הפסטוראליה, ונגד פיתוח אפשרי ושיפור כלכלי במדינת ישראל. הדברים אמורים לגבי מרבצי הנפט (בפצלי שמן) שבחבל עדולם עליהם סיפרנו קודם.

חבל עדולם, המשתרע מעמק האלה ועד עמק נחל גוברין, משדר פסטורליה כפרית שלווה - אך מי שעוקב אחרי מה שקורה מתחת לפני השטח יודע כי הפסטורליה הזו מטעה. חבל הארץ היפיפה, שבו על פי המקורות התרחש הקרב בין דוד וגוליית, עומד במרכזו של קרב סביבתי גדול בשנה האחרונה. קרב שיכריע לא רק את צביון המקום, אלא גם שאלות גדולות ואסטרטגיות יותר הנוגעות למשק האנרגיה של ישראל.....  
ל-ynet נודע כי לאחרונה, .... החליט גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להתנגד לפרויקט. חוות דעת רשמית שלו בנושא קבעה כי אין לאפשר את הפרויקט באזור זה, שכן לא רק שהוא יגרום לנזק סביבתי באזור רגיש וחשוב - אלא שהוא גם יפלוט גזי חממה רבים, בניגוד להתחייבויות שמדינת ישראל לקחה על עצמה.

ובכן, השר הפסטורלי, גלעד ארדן, הוא נגד רווחה כלכלית של תושבי ישראל ואי תלותה של המדינה באספקת נפט חיצונית (כמו למשל באספקה ממצריים). הוא אומר:
"לאור ההבנה כי קידום הפקה של נפט מפצלי שמן בסדר גודל מסחרי באזור זה, ישנה את אופי המרחב לשנים רבות, ואולי אף באופן בלתי הפיך, החלטתי לדרוש כבר בשלב הפרויקט בחינה מעמיקה של הסוגיות...באמצעות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה". 
שמתם לב ? הוא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני (בגלל גזי החממה), עוד לפני שבחן את ההשפעה על הסביבה. כדי להרוג את הפרויקט הוא דורש "בחינה מעמיקה" של הסוגיה. אנו כבר יודעים ש"בחינה מעמיקה" פירושו בשפת הירוקים "תשכח מזה". הבחינה נעשית באמצעות "תסקיר השפעה על הסביבה". בהחלט צריך לערוך תסקיר, במטרה למזער ככול האפשר את הנזקים האפשריים. אבל אצל הירוקים והשר הפסטורלי "תסקיר" הוא מילה נרדפת ל"בחינה מעמיקה" ול"תשכח מזה". השר עצמו כבר קבע את דעתו הנחרצת, לפני הכנת תסקיר או בחינה מעמיקה. יש לו דעה פסטורלית בבטן, וזה מה שקובע אצלו, ואצל הירוקים. כול פיתוח היא מילה גסה, המנטאליות הירוקה הפכה את המילה "נפט" למילה גסה במיוחד.
צריך לציין שחבל עדולם הוא "פסטוראלי" בייחוד בגלל דלילות האוכלוסייה בו (אחרת הוא לא יותר פסטוראלי מכול חבל ארץ אחר בישראל). מבחינה זו הוא מתאים דווקא לפיתוח נפט מפצלים, כי הפגיעה שעלולה להיות באוכלוסייה תהיה יותר קטנה. אבל, אצל הירוקים, לא הפגיעה באוכלוסייה הוא הדבר שמפריע אלא הפגיעה בטבע. הטבע נתפס כערך עליון מעל לבני האדם.
צריך בהחלט לבחון את ההשפעות הסביבתיות של פרויקט כזה, אבל במטרה למזער את הנזקים ולקדם את הפרויקט תוך שמירה מקסימאלית על הסביבה. לא צריך לעשות קרקס של "בחינה מעמיקה" במטרה יחידה לחסום את הפרויקט בכול מחיר.
מיותר לציין את המשמעות האסטרטגית והכלכלית של הפיכתה של ישראל לעצמאית מבחינת צרכי האנרגיה. ישראל תזדקק לנפט ותשרוף נפט עוד שנים רבות, בדיוק כמו כול ארצות העולם. אין לשר הפסטורלי אפשרות לשנות עובדה זאת. השאלה היא אם נשתמש בנפט מיובא, או בנפט שלנו. אלה שחולמים על עולם ללא נפט צריכים להסתפק בחלום לעתיד הרחוק. היום, ועכשיו, אין תחליף לנפט. עצירת הפרויקט הזה לא מקדם את הפסטורליה כמו שהוא מקדם את העוני והתלות בנפט זר. באשר לגזי החממה – כנ"ל. השאלה אינה אם גזי חממה כן או לא , אלא אם נפיק את גזי החממה שלנו מנפט ישראלי או מנפט זר. (כמובן, דעתי היא שהטענות על נזקים של גזי חממה מוגזמות).
פרויקט כזה (כמו כול פרויקט תעשייתי גדול) יש בו סיכונים לזיהום הסביבה, ללא ספק. צריך בהחלט לנקוט בכול האמצעים הטכנולוגיים, ובצעדי הפיקוח הנחוצים כדי למזער את הנזקים הסביבתיים. אבל לא צריך להיכנע לאינסטינקטים פרימיטיביים ולנסות לחסום כול פרויקט פיתוח. בני האדם צריכים לחיות, לא רק הטבע.
יעקב


26 באפריל 2011

נפט בחבל עדולם



בפוסט קודם הזכרנו את החברה האמריקאית-ישראלית IEI המציעה להפיק נפט מפצלי שמן בחבל עדולם (בעמק האלה) בישראל. היא קיבלה זיכיון ורישיון, וביצעה קידוחי חיפוש המוכיחים שיש מרבצים עצומים של פצלי שמן באזור.
 ן

סלע פצלי שמן, מהם ניתן להפיק כמויות גדולות של נפט וגז. למטה: מפה של  פיזור פצלי השמן.



 במאמר הבא יש סיפור מפורט על השיטה שפיתח המהנדס הקנדי רוג'ר באטלר להפקת נפט מפצלי שמן, תוך חימום הפצלים מתחת לפני הקרקע.


השיטה פשוטה: קודחים שני קידוחים אופקיים מקבילים בתוך שכבת הפצלים, אחד 5 מ' מעל לשני. בקידוח העליון מחדירים קיטור בחום ולחץ גבוהים, החום והקיטור ממיסים את הנפט שספוג בסלעים, והנפט, מעורבב עם מים זורם החוצה דרך הצינור התחתון. יש וריאציות על השיטה – למשל – חברה אחרת עושה ניסיונות עם החדרת אוויר חם במקום קיטור. (ראו תמונה).

SAGD Diagram



בקנדה יש כמויות אדירות של פצלי שמן, ומפיקים מהם כ 3 מיליון חביות נפט לשנה בשיטה הישנה של כריית הפצלים וחימומם במפעל. השיטה החדשה היא הרבה יותר חסכונית ופחות מזהמת כי היא מונעת את הצורך בכרייה, שינוע ופיזר הסלע לאחר ניצולו, ובנוסף לכך היא מאפשרת גישה לשכבות יותר עמוקות שלא ניתן היה להגיע אליהן לצורכי כרייה.
השיטה החדשה של חימום תת קרקעי הוכחה במתקן ניסיוני בקנדה כבר ב 1987, עד היום הוקמו שם יותר מ 50 מתקנים לייצור תעשייתי שמעריכים שיפיקו יותר ממיליון חביות נפט ליום ב 2012. אנו לא מדברים, אם כן, על רעיון ראשוני, אלא על שיטה בדוקה ועובדת.

חברת IEI טוענת שכמויות פצלי השמן שקיימים בארץ יכולים להפיק נפט בכמויות הדומות לאלו של ערב הסעודית וישראל יכולה להפוך למעצמת נפט. בתור מינימום היא יכולה לספק את צרכיה במקום לייבא, לחסוך המון כסף וליצור מקומות עבודה בארץ בתעשיית ההפקה. אלו לא ספקולציות או רעיונות מופשטים. קיומם של פצלי השמן מוכח, שיטת ההפקה מוכחת. צריך רק לקבל אישורים ולהתחיל לעבוד.
פה קבור הכלב – קשה לקבל אישורים – בגלל התעמולה האנטי-נפטית הרואה בנפט מילה גסה, וחומר מזהם ומזיק. על כך בקטע נוסף.  אותי מעודד לדעת שיש כמויות גדולות של נפט בישראל ואני מקווה שיחלו להפיק אותו בקרוב.

יעקב




22 באפריל 2011

שידור חי בנושא יום כדור הארץ

שידור חי ממכון איין ראנד בארה"ב
ביום שישי בשעה 22:00 בנושא יום כדור הארץ 

Watch live streaming video from aynrandcenter at livestream.com

18 באפריל 2011

מפלס פני הים


הנה גרף שמתאר את מדידות מפלס פני הים שמבוצעות על ידי לווינים. עושה רושם שיש ירידה גדולה בקצב עליית מפלס פני הים בחודשים האחרונים. לא ברור עדיין אם הירידה ממשית, או שמא הנתונים שגויים, ויש בעיה בכיול של מדידות הלויין וחישובן.
בכול אופן – עליית מפלס פני הים בשנים האחרונות היא בקצב של כ 3 מ"מ לשנה שהם כ 30 ס"מ למאה שנים – שהוא אותו קצב של מאה-מאתיים השנים האחרונות. אין בנתונים שום סימן לעליית מפלס פני הים בקצב מוגבר – שהוא נושא ההפחדה העיקרי של החממסיטים.

יעקב

17 באפריל 2011

ממעמקים ישאבו נפט.


אני מביא לינק למצגת קצת ישנה (2007) של חברת שברון Chevron – אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם, על הטכנולוגיה והחשיבות של קידוחי נפט במים עמוקים. במפה כאן אנו רואים את המקומות בהם שברון מבצעם קידוחים עמוקים, וגם מפיקה נפט. חברות נוספות קודחות במקומות נוספים. הנפט ממים עמוקים הולך וגדל בחשיבותו, ובכמויות המופקות. הטכנולוגיה החדשה המאפשרת קידוח במים עמוקים פתחה בפנינו שדות נפט חדשים רבים. עיינו במצגת, שעיקרה תמונות, ותתרשמו מהטכנולוגיה.
ותזכרו: יש עוד הרבה נפט (וגם גז ופחם, כמובן).

והנה תמונה אחת של אסדת קידוח אחת.

יעקב

מאותגר דמיון.



נביאי ה peak-oil – שיא-הנפט – עושים אותה טעות שכול הנביאים מהאסקולה המלתוסית עושים. המלתוסים, ממשיכי דרכו של ג'ון מאלתוס, מנבאים שבקרוב יאזלו משאבים אלו או אחרים (מזון, נפט, מחצבים). הם בוחנים את קצב צריכת המשאבים מול קצב הפקתם, ומגיעים למסקנה שהמשאבים עומדים להיגמר בקרוב. כך מנבאים מאז המאה ה 18, והכישלון הטוטאלי של הנבואות האלה (אף אחת לא התגשמה) לא מרתיע אותם.

הטעות היא שהם אינם לוקחים בחשבון את התפתחות הטכנולוגיה, המאפשרת הפקה יותר גדולה של משאבים מאשר היה אפשר בעבר. אם אתה מנסה לעשות אקסטרפולציה מהעבר לעתיד אתה נידון לכישלון אם אינך מתחשב בבלתי ידוע – בטכנולוגיות ושיטות חדשות – שלא ידועות בזמן הנבואה.

כך למשל – בתחום ייצור המזון – עברנו כמה "מהפכות ירוקות" – ראשית שימוש בדשנים כימיים, אח"כ השבחת זנים, והיום – הנדסה גנטית. היום אנחנו מסוגלים לייצר מזון בכמויות שמלתוס לא העלה כלל בדמיונו. זו הבעיה הכללית של המלתוסים – הדמיון שלהם אולי פורה בתחום הפילוסופיה והשירה, אבל בתחום המדע והטכנולוגיה הוא מאד מוגבל.

כנ"ל בתחום האנרגיה – הנפט והגז. על הגז כתבנו, על הנפט נכתוב בפוסט נפרד. אבל עובדה היא שהטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו למצוא ולהפיק הרבה יותר נפט וגז מאשר נביאי ה "שיא-נפט" העלו בדמיונם.
אז, כשתשמעו נביאי זעם מנבאים אסון נוראי, קרוב וודאי (סוף המשאבים, סוף המזון, סוף הנפט) – תזכרו את דברי חז"ל – למי ניתנה הנבואה (אחרי חורבן בית המקדש).

יעקב

גז טבעי בשפע – המשך.


כתבנו באחד הפוסטים הקודמים על כמויות גדולות של גז טבעי שהחלו להפיק בארה"ב בטכנולוגיות חדשות ממרבצים של פצלי שמן או סלעים ביטומנים Shale .
כאן אנו מביאים מחקר שנערך על ידי מנהל האנרגיה הממשלתי של ארה"ב EIA  Energy Information Agency  על גודל רזרבות הגז המצויות ב 32 מדינות בעולם. המפה למטה מראה את המדינות שנחקרו (המסומנות בלבן, אלה שבאפור לא נבדקו, למרות שידוע שיש גם בהן גז רב, כמו למשל ארצות המזרחם התיכון). הכתמים האדומים מסמנים מרבצים של פצלי שמן שמהם ניתן להפיק גז ולגביהם נערך אומדן כמותי של הכמויות הזמינות. הכתמים הצהובים מציינים מרבצים ידועים שבהם יש גז, אך לא נעשתה בהם הערכה כמותית. 32 ארצות אלו הן לא ספקיות הנפט והגז המסורתיות (רוסיה, ערב הסעודית) אלא ארצות אחרות.


הטבלה שלמטה מסכמת את הממצאים, כולל אומדן זהיר של כמויות הגז של פצלי שמן הניתנות להפקה – וגם הרזרבות הידועות של גז קונבנציונלי. שורה תחתונה: יש הרבה גז. הרבה מאד.


Table 1.  Estimated shale gas technically recoverable resources for select basins in 32 countries, compared to existing reported reserves, production and consumption during 2009













שימו לב שמכול הארצות האלה – רק בארה"ב כבר החלו בהפקת גז משכבות סלע אלו, והוכיחו שם את הטכנולוגיה. בשאר הארצות עוד לא התחילו, או נמצאים בשלבים התחלתיים של חיפוש, הקצאת שדות לניצול, והתארגנות לפני התחלת הקידוחים.

יש הרבה גז, בכול העולם. הכמויות יספיקו לעשרות אם לא מאות שנים של צריכה. חבורת ה peakoil שמאיימים עלינו בכך שבעוד שנים מעטות ייגמר הנפט, יכולים להירגע, ולחפש נושא אחר לנבואות הזעם שלהם.
כבר ציינתי שניתן להשתמש בגז כדלק לתחבורה, בארצות רבות כבר משתמשים בו היום.
יעקב

16 באפריל 2011

קרינה נמוכה הסכנה או הברכה ?


אתר של הפקולטה להנדסת גרעינית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס MIT מפרסם הסברים על הדרך בה נקבעים תקנים של קרינה מסוכנת.  בין השאר הם מספרים שככול שיורדת רמת הקרינה יש ירידה עוד יותר תלולה בסיכון לתחלואה בסרטן. הדבר מתבסס על מחקר שעשה NCRP US National Council on Radiation Protection and Measurement, שהתפרסם ב 1980 . הם שתמשו במינון קרינה נמוך, שהיה בסדר גודל של פי 4000 מקרינת רקע. על פי ניסויים אלה, תוך הכנסת מקדם ביטחון גדול, קבעו תקנים לקרינה מותרת – למשל לעובדי הכורים הגרעיניים.
ביפאן, היום, עוצמת הקרינה בסביבה כתוצאה מהפליטות בכורים בפוקושימה היא בסדר גודל של פי 10, 30 או 100 מקרינת רקע (ולא פי 4000 ). מה לגבי מינון נמוך כזה ? ה NCRP קבע שלא ניצפו השפעות שליליות (סיכון לסרטן) ברמות כאלה. אדרבא, נראה שמנות קטנות אלה האריכו את תוחלת החיים. בהתייחסו לתופעה מפתיעה זו של הארכה בתוחלת החיים פירש ה NCRP   את התוצאה כ:"תגובה חיובית לפגיעה ברמה נמוכה, שיצר גירוי של המערכת". הם מציינים: "נראה שאין ספק שתוחלת החיים באוכלוסיות בעלי חיים שנחשפו לקרינה ברמה נמוכה במשך כול חייהים, היא גבוהה יותר מאשר באוכלוסיית בקרה דומה שלא ספגה קרינה, כלומר הקרינה (הנמוכה) האריכה את החיים". הם ממליצים לחקור אוכלוסיות של בני אדם החיים באזורי קרינת רקע גבוהה. יש מספר ניכר של בני אדם החיים באזורים כאלה, בהם קרינת הרקע היא עד 20 mSv לשנה, ולא נראה שיש השפעה שלילית של הקרינה עליהם.
אזורים בעלי קרינת רקע טבעית גבוהה במידה ניכרת מהממוצע נמצאים ב איראן, ברזיל, הודו, אוסטרליה וסין. בארה"ב, תושבי דנבר סופגים יותר מ 10 mSv לשנה קרינת רקע טבעית.
יעקב



14 באפריל 2011

צ'רנוביל – המחלוקת.


 בתמונה: צילום אווירי של הכור בצ'רנוביל לאחר התאונה (וויקיפדיה)

בפוסט הקודם על צ'רנוביל כתבנו על דו"ח מקיף משנת 2005 שחובר בחסות ארגון הבריאות העולמי WHO ובשיתוף הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית שבווינה IAEA . הדו"ח הזה, המתון יחסית, מדבר על 52 איש שנהרגו, ועל עוד "אולי, עד" 4000 איש שעלולים לחלות בסרטן ולמות בטרם עת, בעתיד, בגלל הקרינה שספגו כתוצאה מהאסון.
הירוקים, ששונאים אנרגיה אטומית ומפחדים (ומפחידים) מהקרינה לא מקבלים דו"ח זה. המפלגה של הירוקים בפרלמנט האירופי פרסמה דו"ח נגדי ( הנוסח המלא כאן, PDF ) – הטוען שספר מקרי המוות מסרטן שהאסון עלול לגרום הוא בין 30 ל 60 אלף.

על העובדות הבסיסיות אין מחלוקת: הכור בצ'רנוביל התפוצץ, העיף לאוויר לגובה רב את תוכן הליבה – כלומר חומר רדיואקטיבי רב. אח"כ הייתה שריפה של ליבת הגרפית של הכור, שנמשכה 10 ימים, ובמהלכם המשיכו להיפלט חומרים רדיואקטיביים רבים עם העשן, לאוויר. החלקיקים התפזרו על ידי הרוחות לכול חלקי אירופה, כולל שבדיה, פינלנד, אוסטריה, גרמניה, פולין, ואפילו איטליה ואנגליה. המחלוקת על כמות החלקיקים הרדיואקטיביים שנפלטו לא גדולה (הירוקים טוענים: כ  15-30% יותר מאשר ה WHO).

בעת האסון נפגעו כ 237 בני אדם מכמויות גדולות של קרינה. היו אלה עובדי הכור ועובדי כוחות ההצלה שבאו לכבות את השריפה. אנשים אלה חלו במחלת הקרינה, 28 מהם נפטרו במהלך 1986 (שנת האסון, לפני 25 שנה בדיוק) ועוד 19 עד שנת  2004 (שאר ה190 עדיין בחיים).  כמו כן חלו כ 4000 ילדים מסרטן בלוטת התריס. סרטן זה נגרם מיוד 131 רדיואקטיבי שנקלט בבלוטת התריס ונשאר שם. רק 9 מהם מתו, כי סרטן זה אינו קטלני במיוחד.

עד כאן העובדות. מעכשיו והלאה – ספקולציות, ניחושים, הערכות, וזריקת מספרים סתמית. הסיבה לכך היא שאיננו יודעים מה ההשפעה והנזק של קרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. אנו פשוט לא יודעים, כול אחד זורק מספרים לפי תחושות הבטן שלו, על מקרי המוות שעוד יהיו בעתיד  כלומר אחרי יותר מ 20 שנה. עשרות אלפי מחקרים התפרסמו על הנושא, רובם מנסים להפיק מידע על ידי ניתוחים סטטיסטיים של נתונים על תחלואת הסרטן. אין וויכוח על כך שכמויות גבוהות של קרינה גורמות לסרטן, הוויכוח הוא על כמויות קטנות. הסרטן מתפתח לרוב באיטיות ומופיע רק הרבה שנים לאחר המקרה.  קשה מאד להפריד בין תחלואה טבעית (כולל גורמי סיכון כמו עישון, אלכוהוליזם ועוני) לתחלואה שנגרמה על ידי הקרינה מצ'רנוביל. יש גם שטוענים שעליה במקרי הסרטן שכן התגלתה נובעת מריבוי הבדיקות שבוצעו באוכלוסיית הסיכון מעבר לבדיקות הרגילות.
אנו פשוט לא יודעים אם קרינה ברמה נמוכה מסוכנת, ועד כמה. המחלוקת בין הדו"ח של WHO לדו"ח הירוק הוא בדיוק בנקודה זו. WHO טוענים (טענה סבירה) שקרינה נמוכה – בסדר גודל של קרינת הרקע הטבעית, מן הסתם לא מסוכנת. כמו שציינתי, קרינה רדיואקטיבית מצויה בכול מקום בטבע, קרינה מסלעים, מהאדמה ומגזים שנפלטים מהאדמה. רמת הקרינה הטבעית משתנה ממקום למקום, ויש מקומות (למשל דנבר, קולורדו, ארה"ב) בו היא גבוהה פי 100-1000 מאשר במקומות אחרים.
הירוקים טוענים לעומת זאת, שכול קרינה מסוכנת, כול קרינה מסרטנת, אפילו קרינה טבעית ברמה נמוכה. לכן – כול כמות הקרינה שנפלטה מצ'רנוביל ונפגשה עם בני אדם תגרום בסופו של דבר לעליה כלשהי בסיכון לסרטן. הם ממציאים איזשהו פקטור שמבוסס על ניחושים, מכפילים אותו בכמות האוכלוסייה באזורים שאליהם היגיעה איזשהו חלקיק קרינה מצ'רנוביל ( כ40% משטחה של אירופה) – וכך הם מגיעים לניחוש על 30 עד 60 אלף הרוגים (עתידיים) מקרינת צ'רנוביל. הבסיס להערכה זו איננו מצוי בעובדות או בידע שיש, הוא אידיאולוגי – הפחד מהקרינה והרצון לחסום את האנרגיה הגרעינית.
חוסר הידיעה שלנו בנושא משמשת כר נוח להפחדה – אנו תמיד פוחדים מהבלתי נודע. (המצב דומה עם ההתחממות הגלובאלית).

אני, אישית, מעודד מהנתון המוצק שכן קיים: שתוך 20 שנה אפשר לייחס בוודאות (סבירה) לאסון צ'רנוביל "רק" כ 52 מקרי מוות. אין ספק שיהיו עוד מקרי מוות בהמשך, אבל אני נוטה יותר לקבל את ההערכה (המצוצה מהאצבע) של WHO מאשר את ההערכה החמורה הרבה יותר (ומצוצה מהאצבע עוד יותר) של הדוח הירוק.

הנזק הגדול יותר של אסון צ'רנוביל היה הנזק הכלכלי והנזק הנפשי והפיזי שנגרם למאות אלפי אנשים שזוהו כ "אוכלוסיית סיכון", וחלקם פונו מבתיהם. מבחינה זו הנזק של צ'רנוביל מצוי בסדר גודל דומה לנזק של רעידת האדמה והצונאמי ביפאן, אסון טבע של "פעם באלף שנה". אין להקל ראש בנזקי אסון צ'רנוביל, אבל גם לא צריך להיכנס להיסטריה ולסגור את כול הכורים.
יעקב

פאנטזיות על רוח ומציאות.


מה קורה כאשר פאנטאזיות (אשליות, הזיות) מתנגשות עם המציאות ? קורה מה שקריס ברוקר מהטלגרף מכנה מחזור הפאנטזיות. זה קורה בחיים הפרטיים, בפוליטיקה, בהיסטוריה. כאשר אנו פונים לדרך המונעת (אולי באופן בלתי מודע) ממאוויים ואשליות, הכול נראה תקין ומבטיח בהתחלה. זהו "שלב החלום". אבל – מאחר שהאשלייה אינה מעוגנת במציאות, בא במהרה שלב התיסכול, שבו דברים לא מסתדרים, דבר המדרבן למאמץ יתר לשמור על החלום. כאשר, בהמשך, המציאות מתגברת, בא שלב הסיוט, ואחריו – הנפילה למציאות, כאשר האשלייה מתפוגגת לבסוף.
דוגמה לכך הן תחנות הרוח. אלפי תחנות רוח (טורבינות על עמוד) נבנו מתוך תקווה שניתן להפיק אנרגיה מתחדשת ובלתי מזהמת מהרוח, ושהרוח תוכל להחליף את הדלקים הפחמניים כספקית האנרגיה שלנו. כול מהנדס מפוקח יכול היה לאמור מראש שהדבר אינו אפשרי. אבל ה"ירוקים" ניחנו באמונה יוקדת, שגברה על כול שיקול ראציונאלי והנדסי. הם סחפו איתם את דעת הקהל והפיליטיקאים, וגרמו לבניית אלפים רבים של תחנות רוח, בהוצאה אדירה.
שני דוחות חדשים מראים, בפעם המי יודע כמה, עד כמה שאין תועלת בתחנות הרוח. דו"ח אחד הוזמן על ידי קרן ג'ון מויר (קרן מוקדשת לשימור הטבע). הוא מראה שתחנות הרוח מפיקות, באופן ממוצע, רק כ 25% מהיכולת הנומינלית שלהן (כי הרוח לא תמיד נושבת), והחשמל שהן מפיקות לרוב בא בשעות שפל, כאשר הוא לא נחוץ. במקרים רבים, בשעות שיא הן סיפקו רק 1-2% מהצריכה. הדבר אומר שלא ניתן לסמוך כלל על תחנות הרוח, אפילו לא עבור אחוז קטן מהצריכה, ושצריך תחנות גיבוי פחמיות או גרעיניות למלוא גודל הצריכה.
3168 הטורבינות שנבנו בבריטניה סיפקו בממוצע רק 1141 מגואט חשמל, בערך כמו תחנה פחמית אחת. תמורת פחות מ 3% מהחשמל הרוחני שקיבלו בפועל שילמו הצרכנים יותר מ 7% מההוצאות על חשמל. המסקנה של ממשלת בריטניה: לבנות עוד 10,000 טורבינות (בעלות תועלת מפוקפקת) כדי לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות שהם התחייבו להן. כיצד טורבינה שאינה מפיקה חשמל עוזרת לעמוד באיזשהו יעד רק אנשי חזון וחלום יכולים להסביר. באשר להשחתת שטחים גדולים של טבע בתולי לצורך פריצת דרכים לבניית תחנות רוח, ועל היותן קוטלות של ציפורים גדולות, מוגנות, על זה לא אוהבים הירוקים לחשוב.
אומר ברוקר "החלום של שימוש ברוח כדי לספק את החשמל שלנו מתברר במציאות אחת הפאנטזיות היותר אבסורדיות של זמננו".
מה שאותי מעניין הוא מדוע אין האירגונים הירוקים מתנהגים בצורה רציונאלית. גם אם הירוקים, באופן אישי, הם לרוב טיפוסים רוחניים, לא מחוברים למציאות הטכנית, הם יכולים לקחת יועצים שיסבירו להם מה אפשר ומה אי אפשר לעשות, מבחינה טכנית. גם המנהיגים הפוליטיים יכלו, והיו צריכים, להתיעץ עם בעלי מקצוע. במקום זה – גם אלה וגם אלה נגררים אחרי אמונותיהם והרטוריקה שלהם, ועושים דברים שאין להם אחיזה במציאות.
יעקב

11 באפריל 2011

הדיזל-גנראטור חוזר.



הדיזל-גנראטור (גנראטור רגיל על מנוע דיזל) הוא מכשיר מזהם אוויר ברמות גבוהות. זהו מנוע דיזל ענק (כמו של משאית גדולה או יותר גדול) שאין עליו שום אמצעי סינן למזהמים שנפלטים מגזי הפליטה. אני לא מכוון לפד"ח, שאינו מזהם, ואינו ניתן לסינון. אני מתכוון לפיח, דו תחמוצת הגופרית, ועוד חלקיקים מזהמים. אם מישהו עמד או נסע מאחורי אוטובוס או משאית, בזמן הנסיעה הוא בוודאי יודע במה מדובר.

ביפאן יש מחסור בחשמל שנגרם כתוצאה מסגירת תחנות הכוח האטומיות, בגלל רעידת האדמה. חברת החשמל TEPCO מסוגלת לייצר כעת רק 32 GW חשמל לעומת 51 שהייתה מייצרת לפני הרעש. בעונה החמה, בקיץ, היא צופה ביקוש של כ 60GW אבל גם אם תפעיל את כול תחנות החרום שיש לה, לא תוכל לספק יותר מ 45 GW. לכן היא מפעילה קיצוב בחשמל, וניתוקי זרם יזומים, בשכונות שונות, לפי תור ולוח זמנים מתוכנן מראש. המצב לא ישתפר בקרוב, לוקח זמן לבנות תחנות כוח חדשות. זה לא מצב זמני, זה מצב קבוע לפחות לשנה שנתיים.

חברת החשמל הודיעה לצרכנים שעסקיים יהיו חייבים להקטין את הצריכה בכ 20-25%, ואילו צרכנים פרטיים (ביתיים) בכ- 15%.
מפעלים ובתי מסחר, מרכזי קניות ומרכזי בידור החלו להתארגן למציאות החדשה. רעיונות רבים הועלו. מכבים חלק מהתאורה, מעלים את הטרמוסטט במזגנים, סוגרים את העסק יום או יומיים בשבוע, עובדים רק 4 ימים בשבוע במפעלים, מחלקים את העבודה למשמרות לילה (זמן של ביקוש קטן יותר), וכו'.
אבל אחד הצעדים שננקטים: קונים דיזל-גנראטור.  בכול מפעל ועסק ישתמשו חלק מהזמן בדיזל-גנראטור פרטי להספקת חשמל חיוני במקום החשמל של חברת החשמל שאינו זמין.
נוצר אם כן פראדוקס: הירידה בייצור החשמל על ידי חברת החשמל לא יביא לצמצום בזיהום האוויר אלא דווקא להגברתו. תחנות הכוח הגדולות של חברת החשמל, עם ציוד סינון מודרני, פולטות הכי מעט זיהום ביחס לחשמל שהן מפיקות. גם היעילות שלהן – כמות החשמל ביחס לכמות הדלק הנשרף היא יותר גבוהה. הדיזל-גנראטור פולט הרבה יותר זיהום.

לכן, מי שרוצה לשמור על איכות הסביבה והאוויר, אל לו להלחם נגד הקמת תחנות כוח, עליו להלחם בעד הקמת תחנות כוח, כדי שלא ייווצר מחסור בחשמל, וכדי למנוע הפעלה סיטונית של דיזל-גנראטורים פרטיים.
ההנחה של הרבה גורמים ירוקים שפחות חשמל פירושו פחות זיהום היא הנחה פשטנית שלא תואמת את המציאות.
יעקב

10 באפריל 2011

הפחד מפני הקרינה.

קיים פחד גדול מפני קרינה רדיואקטיבית. קרינה גורמת לסרטן. כול אחד יודע את זה. נשאלת השאלה כמה? מה הסיכון, כמה קרינה (איזה כמות של קרינה) גורמת לאיזה רמת סיכון ? אנשים לא יודעים את הפרטים, והם מפחדים. מפחדים מכול קרינה.
העובדה הבסיסית היא שקרינה מצויה בטבע, ואנו חיים בסביבה שבה יש קרינת רקע קבועה, מהסלעים, מהקרקע, אפילו מהבננות. אנו חיים עם זה. אם אנחנו טסים במטוס, הטס בגובה 10,000 מטר אנו סופגים קרינה קוסמית (רדיואקטיבית) במינון גבוה פי 1000 מאשר על פני כדור הארץ. אנו שורדים גם את זה. גם צילום חזה או סריקת CT מכילים כמות מכובדת של קרינה.
מה הסיכון בקרינה, בדיוק, היא שאלה קשה שאפילו המדענים והרופאים אינם יודעים את התשובה המדויקת עליה.
בהקשר זה כדאי לקרוא את המאמר בניו יורק טיימס המספר על גוף מחקר שחוקר את השפעת הקרינה על קורבנות פצצות האטום בהירושימה ונגסאקי.
200,000 איש שנחשפו לקרינה שרדו, והם נושא המחקר והמעקב מפורט של מכון, הפועל כבר 63 שנים. 40% מאותם אנשים עדיין בחיים, עדיין איתנו אחרי 65 שנה.

החוקרים עצמם היו מופתעים מהכמות הקטנה של מקרי המוות שניתן לייחס לחשיפה לקרינה. בין אוכלוסייה של 200,000 איש שהייתה חשופה לקרינה ברמות שונות, ניתן למצוא כמה מאות בודדות של מקרי מוות, שניתן להניח שנגרמו על ידי אותה חשיפה. וגם מקרי מוות אלה התרחשו עשרות שנים לאחר החשיפה – כלומר – גם המעטים שמתו הספיקו עוד לחיות עשרות שנים של חיים נורמאליים.

קרינה בעוצמה גבוהה הורגת אנשים, אין ספק בדבר. קרינה בעוצמה בינונית הנספגת לאורך זמן ממושך יכולה להצטבר למינון מסוכן. אבל לא כול ראם או כול מיליסיברט (לא חשוב מה היחידות) מסוכן.

במשך 40 שנות קיום תעשיית האנרגיה הגרעינית מתו עד עכשיו, בתוצאה מהתאונה בצ'רנוביל, כ 50 איש, ועוד ימותו, אולי, כמה מאות (שחיים עדיין עכשיו, 25 שנה אחרי התאונה). זהו רקורד בטיחות לא רע לתעשייה הגרעינית, הרבה יותר טוב מכול תעשייה אחרת, כולל תעשיית האנרגיה של נפט, פחם וגז. נגרמו גם נזקים כלכליים ענקיים בצ'רנוביל. אבל זה לא סוף העולם. נראה שיותר נזק נגרם מההיסטריה שמסביב לקרינה מהקרינה עצמה. יש שטוענים שאנשים רבים פונו ללא צורך.

כאשר נופל מטוס ונהרגים 285 בני אדם אנו לא רצים להשבית את תעשיית התעופה, למרות שברור לנו שתאונות תתרחשנה ועוד מטוסים יפלו. התועלת גוברת על הסיכון, ואנו חיים עם הסיכונים של הטכנולוגיה המודרנית. החיים שלנו השתפרו ללא הכר, בזכות הטכנולוגיה ולמרות הסיכונים שלה.

הקרינה שנפלטה עד כה בפוקושימה עדיין לא הגיעה לרמות ממש מסוכנות. נקווה שגם לא תגיע. את זה נדע רק בעוד הרבה זמן.
יעקב

7 באפריל 2011

שריפת המזון נמשכת.

כול המומחים הירוקים מדברים גבוהה-גבוהה על המושג "קיימות"  - Sustainability – מדיניות שיכולה להתקיים לאורך זמן. יחד עם זאת אותם מומחים עצמם מקדמים מדיניות שהיא האבא של אנטי-קיימות – המדיניות של שריפת המזון שלנו בתור דלק (ביו דלק). אין דבר בעולם יותר מנוגד לעקרון הקיימות (או להגיון) ממדיניות המנדטים לביו דלק.



מאמר ארוך בניו יורק טיימס מספר על הקשיים באספקת המזון, על העלייה התלולה במחירי המזון בעולם, על הרעב בארצות העניות והמהומות  שנגרמות כתוצאה מכך.
למשל – תאילנד מייצרת קאסבה, שורש מזין, והגדילה את יצואו לסין, לצורך ייצור ביו-דלק, פי ארבע בשלוש השנים האחרונות, ומחירו עלה פי שניים, דבר הפוגע באנשים עניים ורעבים בתאילנד, להם משמשת הקסבה כמזון.


אינדקס מחירי המזון(בגרף), של ארגון המזון של האו"מ הגיעה לרמה הגבוהה ביותר ב 20 שנה (מאז קיים האינדקס), אחרי עלייה תלולה ב 5 השנים האחרונות (מאז שמייצרים ביו-דלק). הוא עלה ב 15% רק מאוקטובר 2010 עד ינואר 2011.
בחצי השני של שנת 2010 עלו מחירי התירס ב 73% בארה"ב, בה 40% מהיבול של התירס הולך לביו-דלק. (ארה"ב היא היצרן הגדול בעולם של תירס). הקונגרס בארה"ב ציווה, בחקיקה, ייצור של 36 מיליארד גלונים של אתנול מתירס, לשנה בשנת 2022 (הכמות עולה בהדרגה במשך השנים). החוק הזה הוא ממש מטורף, ובלתי קיימתי בעליל (Unsustainable ). חוקים דומים קיימים באירופה. בנוסף מקבלים יצרני האתנול סובסידיות.

סין, הרוצה להיות "כמו כולם", חוקקה גם היא חוקים לייצור אתנול (ביו-דלק) מתירס, בשנת 2000, אבל אחרי שנוכחה לדעת שהדבר פוגע בתזונה של האוכלוסייה (גורם רעב), היא אסרה על השימוש בתירס לייצור ביו-דלק, בשנת 2007. דבר זה מראה שלמרות שלא היה להם מספיק תבונה להבין את הבעיה מראש, יש להם מספיק תבונה לראות מה קורה ולתקן את המדיניות ההרסנית לאחר מעשה. בארצות המערב, אפילו רמה אלמנטארית זו של תבונה חסרה, וחוקי האתנול בתוקף 0כולל הסובסידיות). סין עברה לשימוש בקסבה לייצור ביו-דלק, כי קסבה מגדלים בתאילנד, והסינים לא אוכלים קסבה, ולכן הסינים לא מודאגים מהרעב בתאילנד שהם גורמים. זה נכון גם לגבי ארצות אירופה – הם מייבאים את הצמחים לביו-דלק (ז'טרופה) מאפריקה. באירופה אין רעב, והרעב הנגרם באפריקה כנראה לא מדאיג אותם.

מנהל בבנק העולמי אמר: "המדיניות צריכה להיות: מזון קודם לכול". כלומר – כאשר מחירי המזון עולים – צריכים לאסור על שימוש ביבולי מזון (כול היבולים הם צמחי מזון) לביו-דלק. אבל אחרי שבנו בתי חרושת לייצור אתנול בהשקעה של מאות מיליוני דולרים, לא ניתן פתאום להשבית אותם בצורה שרירותית בגלל שאין מספיק חומר גלם (מזון), ויש רעב פה ושם. על הטירוף הזה של שריפת המזון היה צריך לחשוב לפני שהחלו בהרפתקה נוראית זו.

השימוש בביו-דלק החל בגלל ההיסטריה של פליטות הפד"ח (וההתחממות הגלובאלית) – כאשר הירוקים חשבו (בטעות, כרגיל) ששימוש בביו-דלק מקטין את פליטות הפד"ח. מאז הוכיחו מחקרים רבים שהדבר לא נכון, ושבתהליך ייצור הביו-דלק פולטים פד"ח בכמות שווה לזו שהייתה נפלטת משריפת דלק פחמי.
יוצא אם כן שהביו-דלק לא מביא שום תועלת במישור ה"ירוק", לא חוסך פליטות, לא חוסך זיהום – כלום. הוא יקר. והוא גורם לרעב בארצות עניות. רק ירוקים מסוגלים להמציא רעיון מטורף כזה.
אבל – כמו שהסינים הראו, ניתן ללמוד מהניסיון ולתקן כיוון. הייתי מצפה מכול ההומניסטים ברי הקיימא, והירוקים שירימו כול זעקה נגד האיוולת הזאת. אני עדיין מצפה...
יעקב

4 באפריל 2011

מרוצי סלעים בעמק המוות

לפניכם צילום ששלח לנו צביקה טל של תופעת טבע מיוחדת  מינה המכונה בארה"ב Race Track  או מסלולי מרוץ. באם חשבתם שהמלה האחרונה במרוצים מוזרים היא מרוצי צבים או שבלולים - חישבו שוב. לפניכם מרוץ סלעים....
התופעה מתרחשת לאחר שהגשמים הופכים את האדמה לחלקלקה, אז מתחילים הסלעים בתנועה מכוח הרוח החזקה - לאחר שהאדמה מתייבשת נעצרת התנועה ולפניכם התוצאה המיוחדת.



הסכנה בפוקושימה נמשכת.

בניגוד לתחזיות אופטימיות קודמות, מסתבר שהמצב בכורים הגרעיניים הפגועים בפוקושימה ממשיך להיות חמור.
כזכור הופסקה הריאקציה הגרעינית בכורים, באופן אוטומטי, בעת שהתרחשה רעידת האדמה. מוטות הדלק היו אמורים להתקרר ולהפסיק לפלוט חום תוך 10 ימים. אבל, כנראה שהתרחש היתוך חלקי של מוטות הדלק ומוטות הבקרה, לפחות בשניים מ 4 הכורים שהיו בפעולה. ההיתוך החלקי התרחש מאחר ומפעילי התחנות לא הצליחו לקרר את הכורים באופן רציף, ביום הראשון או השני אחרי רעידת האדמה.
ייתכן וההיתוך גרם לחידוש תהליך הריאקציה הגרעינית, לפחות בחלקים ממוטות הדלק. היפאנים ממשיכים לקרר את הכורים על ידי שאיבת מים לתוכם, וייתכן שיצטרכו לעשות זאת עוד חודשים רבים אם לא שנים. התקווה שהכול ייעצר ויירגע תוך ימים נגוזה.
מעטפות המגן של הכורים כנראה לא נפרצה, או לכול היותר נסדקה באחד הכורים. לכן – אין דליפה מאסיבית של קרינה לאטמוספרה. בכול זאת יש דליפה של מי הקירור מהליבות, לא יודעים בדיוק מאיפה, ייתכן מצינור שבור. אדים הנושאים קרינה, ומים מזוהמים בקרינה ממשיכים להיפלט מהכורים. לא נראה שיש סכנה של פיצוץ או החמרה גדולה במצב, כלומר המצב נראה יציב, יחד עם זאת יש המשך של פליטת קרינה החוצה, והדבר יכול להמשך זמן רב.

עד כה פונו כ 150-200 אלף תושבים מאזור ברדיוס 30 ק"מ מהכורים, פינוי של זהירות. התגלתה קרינה גבוהה מחוץ לכורים, גם מחוץ לאזור הפינוי. עד כה הרמות עדיין לא מאד גבוהות, ולא מכסות שטח גדול. יהיה צורך להמתין לסיום פליטות הקרינה מהכור כדי להעריך איזה שטח מזוהם ומחייב פינוי התושבים לתמיד, ואיזה שטח לא מזוהם ואפשרי לחזור אליו אחרי סיום הפרשה. בכול מקרה, המצב הוא הרבה יותר חמור מאשר בתקרית אי שלושת המיילים, שבה לא נפלטה כלל קרינה מסוכנת לסביבה, למרות היתוך חלקי של הכור.



יעקב

הסתרת נתונים בריבוע


כתבנו מספר פעמים על "הסתר את הירידה" – הטריק המפורסם של ד"ר בריפה, בו הוא פשוט מעלים מהגרפים שלו את הנתונים שלא נוחים למסקנה שהוא מאמין בה. הוא מחק את הירידה בערכי טבעות העצים אחרי 1960, וקטע את גרף שיחזור הטמפרטורות שלו בשנה זו, כי הוא חשב שאם יציג את הנתונים במלואם הדבר "ידלל" ויחליש את המסר ויקלקל את הרושם ויפחיד את הציבור פחות מאשר הוא חושב שצריך להפחיד. זאת בגלל שהנתונים הראו ירידה בערכים, בעוד הוא היה מעוניין לזעוק על העליה המתמדת וחסרת התקדים.

סטיב מקאינטייר ממשיך ללא לאות לנבור בנתונים ובא-מיילים ומשחזר בפירוט רב יותר את הטריקים השונים של חבורת "מדעני" האקלים. הוא גילה שבריפה הסתיר את הירידה, לא רק אחרי 1960 אלא גם לפני 1600. גם לפני 1600 הייתה ירידה גדולה ברוחבי טבעות העצים, שחורגת מהגרפים המקבילים של הטמפרטורות. אם בריפה היה מצייר את כול הגרף, על פי הנתונים שהיו בסדרה עליה הוא מסתמך, היה נוצר חשש שכול הרעיון של קשר בין רוחב טבעות העצים והטמפרטורה בכלל לא מבוסס, כי בקטעים גדולים של זמן יש אי עיקביות בין הסדרות השונות של נתונים. כלומר: רוחב טבעות העצים מושפע מגורמים אחרים ואינו מהווה פרוקסי מתאים שניתן ללמוד ממנו על הטמפרטורות. מסקנה זו היא ההיפך ממה שבריפה וחבריו היו מעוניינים להציג, לכן הם מחקו, או התעלמו מהנתונים בקטעים שלא התאימו והציגו רק מקטע אחד של נתונים שהתאימו לתיאוריה שלהם. הם הודו שמחקו את הנתונים אחרי 1960 – הם אמור שהנתונים בעליל שגויים. הם לא הסבירו למה הם שגויים, ומה ההבדל ביניהם והנתונים שהם כן השתמשו בהן (כלום שאינם שגויים). לגבי הנתונים המוקדמים שהם מחקו, לפני 1600, הם לא כתבו כלום. פשוט העלימו אותם ללא הסבר. בגרף למעלה רואים בקו וורוד את הנתונים שהם העלימו.
סיכום של כמה ממהטריקים נמצא בפוסט זה של מקאינטייר. כבר אמרו פרשנים: מי שנתפס עושה דברים כאלה (הונאה) בתחום המחקר הרפואי או בתחום הפיננסים (או כול תחום אחר) יושב בכלא. במדעי האקלים הנורמות אחרות...
יעקב

2 באפריל 2011

Hidding the dicline

כתבנו מספר פעמים על "הסתר את הירידה" – הטריק המפורסם של ד"ר בריפה, בו הוא פשוט מעלים מהגרפים שלו את הנתונים שלא נוחים למסקנה שהוא מאמין בה. הוא מחק את הירידה בערכי טבעות העצים אחרי 1960, וקטע את גרף שיחזור הטמפרטורות שלו בשנה זו, כי הוא חשב שאם יציג את הנתונים במלואם הדבר "ידלל" ויחליש את המסר ויקלקל את הרושם ויפחיד את הציבור פחות מאשר הוא חושב שצריך להפחיד. זאת בגלל שהנתונים הראו ירידה בערכים, בעוד הוא היה מעוניין לזעוק על העליה המתמדת וחסרת התקדים. 



סטיב מקאינטייר ממשיך ללא לאות לנבור בנתונים ובא-מיילים ומשחזר בפירוט רב יותר את הטריקים השונים של חבורת "מדעני" האקלים. הוא גילה שבריפה הסתיר את הירידה, לא רק אחרי 1960 אלא גם לפני 1600. גם לפני 1600 הייתה ירידה גדולה ברוחבי טבעות העצים, שחורגת מהגרפים המקבילים של הטמפרטורות. אם בריפה היה מצייר את כול הגרף, על פי הנתונים שהיו בסדרה עליה הוא מסמתך, היה נוצר חשש שכול הרעיון של קשר בין רוחב טבעות העצים והטמפרטורה בכלל לא מבוסס, כי בקטעים גדולים של זמן יש אי עיקביות בין הסדרות השונות של נתונים. כלומר: רוחב טבעות העצים מושפע מגורמים אחרים ואינו מהווה פרוקסי מתאים שניתן ללמוד ממנו על הטמפרטורות. מסקנה זו היא ההיפך ממה שבריפה וחבריו היו מעוניינים להציג, לכן הם מחקו, או התעלמו מהנתונים בקטעים שלא התאימו והציגו רק מקטע אחד של נתונים שהתאימו לתיאוריה שלהם. הם הודו שמחקו את הנתונים אחרי 1960 – הם אמור שהנתונים בעליל שגויים. הם לא הסבירו למה הם שגואים, ומה ההבדל ביניהם והנתונים שהם כן השתמשו בהן (כלום שאינם שגואים). לגבי הנתונים המוקדמים שהם מחקו, לפני 1600, הם לא כתבו כלום. פשוט העלימו אותם ללא הסבר. בגרף למעלה רואים בקו וורוד את הנתונים שהם העלימו. 

סיכום של כמה ממהטריקים נמצא בפוסט זה של מקאינטייר. כבר אמרו פרשנים: מי שנתפס עושה דברים כאלה (הונאה) בתחום המחקר הרפואי או בתחום הפיננסים (או כול תחום אחר) יושב בכלא. במדעי האקלים הנורמות אחרות... 

יעקב