25 בדצמבר 2013

חשמל ירוק זקוק ל 100% גיבוי


כתבנו רבות שחשמל ירוק הוא אשליה, הוא לא מפיק כמויות רציניות של חשמל, ומה שהוא מפיק – בא בהפסקות, בזמנים בלתי נשלטים. אי אפשר לסמוך עליו שיספק את צרכינו.

כתבנו גם שנכון שחשמל סולארי יכול לספק, אצלנו, חשמל בשעות שיא הצריכה בקיץ, בשעות אחר הצהריים החמות, כאשר כול המזגנים פועלים. יחד עם זאת יש גם שיאי צריכה בחורף, בשעות הערב, כאשר אין חשמל סולארי. לכן – אם רוצים למנוע הפסקות זרם חייבים להחזיק כושר ייצור פחמי וגזי, בשיעור מלוא שיא ביקוש, כלומר בשיעור מלא.

לגבי הרוח – טוענים חסידיו ש"הרוח תמיד נושבת באיזשהו מקום". זו טענה יפה, שאובה ישר מהבטן, כלומר מהאמונה, ולא מהמציאות. הנה נתונים מהמציאות:

בגרמניה הייתה בתחילת דצמבר סופה גדולה, אחריה היו שבועיים של "שקט", רמה ברומטרית ומזג אוויר שקט, ללא רוחות, אבל עם אובך וערפילים. 23  אלף טורבינות הרוח (דיווח באנגלית), ו מיליון ורבע מתקנים סולאריים הפיקו אפס חשמל (העיתון "די וולט" בגרמנית). לא חשוב כמה תחנות רוח ופאנלים סולאריים תתקין, אם אתה רוצה להבטיח אספקת חשמל סדירה, אתה חייב להחזיק כושר ייצור קונבנציונלי (פחם, גז, גרעין) במלוא הביקוש. ותבינו: הכמות של טורבינות הרוח והפאנלים הסולאריים, בגרמניה, היא אדירה, ממש אדירה. כולם נבנו בשיטת התעריף הגבוה המובטח ל 20 שנה. כמות הכסף שזה עולה היא עשרות מיליארדי אירו בשנה. כמות ההפחתה בפליטות שהושגה: אפס. פליטות הפד"ח, בגרמניה, עלו, בשנתיים האחרונות.

יעקב

18 בדצמבר 2013

גם קרי במטיפים.


מזכיר המדינה (שר החוץ) האמריקאי, ג'ון קרי, ביקר בפיליפינים, בשטח שנהרס על ידי הטייפון הייאן והצטרף למקהלת המטיפים האופנתיים, המפיצים דמגוגיה.

ההרס של הטייפון אכן גדול. מעל 6 אלפים הרוגים, כ 28 אלף פצועים, כ 1800 נעדרים. אולי מיליון וחצי איש איבדו את בתיהם. בשטחים גדולים לא נשארה אבן על אבן, כול הבתים נהרסו. חלקם על ידי רוחות בעוצמה של עד 300 קמ"ש, חלקם (אלו שבקרבת החוף) הוצפו על ידי גלים ענקיים מהים.  הנזק הכספי נאמד בכ 13 מיליארד דולר, והשיקום עלול לארוך כ 4-5 שנים.

אמר קרי: "קשה לתאר את ממדי ההרס שראיתי, אין מילים בפי, מימי לא ראיתי הרס עצום כזה". אין ספק – הרס עצום, זה נכון. אבל.... "מימי לא ראיתי"? "זקני צפת לא זוכרים"? מה העובדות – ראו בהמשך.

עוד אמר קרי: "לא ניתן לייחס סופה מסוימת לשינויי האקלים, אבל אנו יודעים בוודאות שטמפרטורות עולות יגרמו ל... יותר מאורעות אקלימיים קיצוניים". החלק הראשון של המשפט נכון – לא ניתן לטעון שהסופה נגרמה על ידי ההתחממות, הוא מודה בזאת, בכול זאת הוא טוען כך בחלק השני של המשפט. האם טמפרטורות עולות (אקלים יותר חם) יגרמו ליותר מאורעות אקלימיים קיצוניים (כמו סופת הייאן)? הרבה אומרים כן, אבל אין לטענה כול סימוכין מדעיים. אנו לא יודעים. ייתכן וטמפרטורות עולות יגרמו ליותר סופות וייתכן שלפחות סופות. אנו לא יודעים. המדע אינו יודע. קרי מדקלם את המנטרה האופנתית, אבל זו לא אמת, ולא מדע, זו דמגוגיה.

עוד אמר קרי: "יש כול מיני סימנים, כולם מעידים על תוצאות חמורות של שינויי האקלים ארוכי הטווח". לא נכון, אין שום סימנים. יש טענות לרוב על האסונות הצפויים בהמוניהם בשל ההתחממות הגלובאלית הנוראית, אבל אלו נבואות ריקות מביסוס ממשי. אין שום סימן של ממש. קרי מדבר כמו מטיף דתי שרואה בכול אסון טבע סימן לזעם האלים.

הטייפון האחרון (הייאן), למרות שקרי "בחיים שלו לא ראה דבר כזה", אינו שונה במאומה מעשרות או מאות טייפונים בעוצמה דומה שהתרחשו בעבר, הרבה לפני ההתחממות הגלובאלית הנוראית. כאן יש רשימה של 35 הטייפונים הקטלניים ביותר הידועים באזור דרום מזרח אסיה. הקטלניים ביותר היו בין השנים 1737 ל  1897 (לפני ההתחממות), ורק אחד, הקטלני ביותר, היה ב 1970. (היו גם לפני זה...)

בטקלובאן עצמה, העיר שנהרסה בטייפון האחרון, היה טייפון עוד יותר קטלני, שגרם לכ 15,000 הרוגים, ב 26 בנובמבר 1912, 101 שנה לפני הייאן (ולפני ההתחממות הגלובאלית הנוראית). (וזכרו שב 1912 מספר התושבים בטקלובאן היה קטן בהרבה ממספרם היום). אבל קרי לא זוכר אותו.... (נתונים היסטוריים רבים יש בקטע של אנטוני וואטס).

אסונות טבע התרחשו תמיד, ויתרחשו גם בעתיד, מן הסתם. העולם מתנהל כמו תמיד. אל תשמעו למטיפים דמגוגים.

יעקב




מעל: הטייפונים הקטלניים ביותר ומספרי ההרוגים מאז 1584 מתחת נתונים מקובצים לטווחים של 25 שנה (הקטע האחרון עדיין פתוח).



25 בנובמבר 2013

פון שטורך: הפסיקו לזרוע פאניקה.

צילום: ויקיפדיה
הנס פון שטורך הוא מדען אקלים ידוע (מהזרם המרכזי, כלומר – החממיסטי), מגרמניה. הנה קטעים קודמים עליו בבלוג זה. הנה קישור לבלוג klimazwiebel  של פון שטורך וזוריטה.

פון שטורך התבטא בחריפות נגד ה"ריקוד על אסונות" וטקטיקת ההפחדה של קהילת המדענים החממיסטים (הקישור האחרון בגרמנית). הנה קטעים מדבריו (סיכום ופארפרזה):

הוויכוח האקלימי נעשה פוליטי. מדענים אחדים [הוא נמנע בקפדנות מלהזכיר שמות] מקבלים ומפיצים תרחישים דרמטיים ותוצאות חמורות גם בהיעדר ראיות מדעיות. הם גם מתיימרים להיות הפוסקים הסופיים בנושא. כול הגוזמאות ונבואות האסון גרמו לאיבוד האמינות של התחום (של מדע חקר האקלים).

הוא מבקר את כתבי העת המדעיים, בעיקר "סיינס" ו "נייצ'ור" וקורא להם "ז'ורנלים די גרועים" – במה שנוגע לאיכות המאמרים שהם מפרסמים. כתבי עת צריכים להיות ביקורתיים, ולא לפרסם מאמרים לפי רוח הזמן (מאמרים אופנתיים). לא המדיה (העיתונות) אשמה בהיסטריה, ואין זה "כשל בהעברת המסר". מקור הבעיה הוא במסר ההיסטרי שהמדענים עצמם מפיצים. יש מדענים שהתפתו לתיאורים דרמטיים כדי להגביר את המוניטין האישי שלהם – מדענים כאלה פוגעים באמינות מדעי האקלים.

באשר לשאלה אם ה"תופעות הקיצוניות" (סערות ואסונות מזג אוויר) נעשים יותר תכופים או יותר עוצמתיים הוא עונה שזה לא נכון. גידול הנזקים נגרם על ידי גידול הערים ופיתוח מואץ של חופי הים. הוא אומר: "תופעות קיצוניות הן חלק ממזג האוויר הרגיל, טייפון הייאן (מהפיליפינים) לא היה חסר תקדים בעוצמתו, ואין עלייה בתדירות הסופות באזור זה. לא ניתן לטעון שהטייפון הוא תוצאה, או סימן להתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם". (דרך אגב: אפילו בדו"ח IPCC על תופעות קיצוניות SREX נכתב שלא ניתן לייחס אותן להתחממות מעשה ידי אדם).

ביקורת חריפה יש לו על מחקר ה"הוקי סטיק" של מאן: "אני מאמין שזה היה משהו מטופש, שנעשה על ידי מדענים שיש להם שאיפות להשפעה פוליטית". קהילת המדענים הזדרזו מדי לאמץ את ה"הוקי סטיק" . מדעני האקלים לא צריכים להפוך לקבוצה כמו "גרינפיס".
לשאלה מדוע עוסקים מדעני אקלים (מסוימים) בזריעת פחד הוא עונה: "אני מכיר קבוצות נוספות, במאה ה 20, שהרגישו חובה ליצור עולם חדש, יותר טוב, וחשבו שהאמת העליונה היא בידיהם. בימינו, יש כאלה שחושבים שהמדע מקנה להם מעמד עליון כזה. מתקני עולם כאלה בדרך כלל נכשלים. איני חושב שמרבית המדענים שייכם לקבוצה כזו, אבל אחדים, ללא ספק, מהמפורסמים שבהם, נמנים על 'מתקני העולם'. אנו (המדענים) צריכים לקחת את המדע ברצינות ולא להשתמש בו ככלי לתיקון ושיפור יסודי של העולם ואוכלוסייתו." (כלומר אין להשתמש במדע – או בפסיאודו-מדע – ככלי לקידום אידיאולוגיות פוליטיות).
באשר למודלים האקלימיים – הוא יודע שאין התאמה בין המודלים למציאות. צריך לחקור את הבעיה ביסודיות ולתת למדע את הזמן הנחוץ ללבן את הסוגיה. ייתכן, הוא אומר, שייחסנו חשיבות יתר לגורם הפד"ח, שמנו אותו יותר מדי במרכז התמונה. הוא חושב שייתכן שיש התחממות באוקיינוסים, אבל אין מספיק נתונים כדי לדעת את הדבר לאשורו.

סיכום שלי:
מילים כדרבנות של פון שטורך. חבל שלא השמיע אותן קודם.
המדע האקלימי מקולקל.

יעקב



15 בנובמבר 2013

רוקדים על אסונות


עם כול אסון טבע שמתרחש קופצים החממיסטים ופוצחים בריקוד: "אמרנו לכן, ההתחממות הגלובאלית כבר כאן. ראו את הטייפון האיאן, ראו איזה אסון היא גרמה. אם לא תיטיבו את דרכיכם יהיה אוי ואבוי!"
ככה עשו אחרי הוריקן קטרינה ב 2005, הוריקן סנדי ב 2012, ועכשיו אחרי טייפון האיאן שפגע קשות בפיליפינים.
קחו משל את הפניה הנרגשת של  נציג הפיליפינים בוועדת האקלים בוורשה: "איננו יכולים לשבת בשקט ולהמשיך בקיפאון בשיחות האקלים.  על הספקנים לרדת ממגדלי השן ולבוא לפיליפינים לראות במו עיניהם את השפעת שינויי האקלים.... משבר האקלים הוא מטורף, אנו יכולים לשים קץ לטירוף הזה, כאן, בוורשה, מיד... המדע אומר לנו ששינויי האקלים יביאו סערות יותר גדולות..."
דעה טיפוסית אחרת הביא דניאל מיטלר, המנהל הפוליטי של גרינפיס: "אומנם איננו יכולים להגיד עד כמה השפיעו שינויי האקלים על הטייפון המפלצתי הזה, אנו יודעים שתופעות קיצון נעשות קיצוניות יותר ושכיחות יותר בגלל שינויי האקלים". מדען האקלים המפורסם, סטפן ראמסדורף, אמר: "איך יכולים המתנגדים, הנלחמים נגד צעדי הגנת-אקלים, לישון בשקט נוכח האסון הגדול בפיליפינים?".
אל תשימו לב אליהם.
הם לא יודעים מה הם מדברים, הם מפיצים דמגוגיה. אין שום קשר בין הסערות האלה וההתחממות הגלובאלית. הם מטיפים כמו הכמרים בימי הביניים, שאחרי כול אסון טבע הכריזו שהאסון הוא סימן לזעם האל, ועל האנושות לחדול מחטאיה ולהגדיל את התרומות לכנסייה, כדי לשכך את זעם האל (ואת עוצמת הסערות...). ההכרזות החממיסטיות הן ביטוי לאמונת הבטן חסרת ביסוס עובדתי.
המדע עדיין לא מסוגל לקשר בין הסערות להתחממות (גלובאלית או לא), לא מסוגל למצוא קשר סיבתי, עובדתי, ברור בין הדברים. המדע איננו יודע בדיוק מה גורם לסערות. המדע לא מסוגל להגיד מה תהיה השפעת ההתחממות (אם תהיה). יש סברות שהתחממות (אם תהיה) תגרום ליותר סופות, וסברות שפחות, והמדע כעת עדיין לא יודע להכריע בין הסברות האלה, כי יש נימוקים לכאן ולכאן, אבל לא ידע ברור.
ומעל לכול: עובדתית – אין החמרה בתופעות קיצוניות, עד כה. זו לא ספקולציה, אלה העובדות. אם אנו בוחנים בדקדקנות את הסטטיסטיקות על כול התופעות שהתרחשו עד כה (סערות, שיטפונות, בצורות, גלי חום) איננו יכולים להבחין לא בגידול בתדירות של התופעות ולא בשינוי בעוצמה של האירועים. סערות, בצורות ושיטפונות התרחשו תמיד, וכנראה יתרחשו תמיד גם בעתיד. כול מה שהתרחש בשנים האחרונות (מאורעות שחווינו אישית) אינו חורג במאומה ממה שהתרחש בעבר. את זה מראים הנתונים. אין לסמוך בנושא זה על רשמים ורגשות סובייקטיביים (סערה כזו לא זכורה אפילו לזקני צפת).
אפילו ה IPCC, בדוח האחרון, אומר בבירור שאין סימנים (אין נתונים) המראים החמרה בעוצמת הציקלונים, או גידול במספרם.

הגרף למעלה מראה בבירור שאין שינוי לא במספר הציקלונים (טייפונים, הוריקנים), ולא בעוצמה שלהם. הגרף למעלה מציג העובדות, הנתונים, להבדיל מהרגשות הבטן והנבואות של המודאגים.
ככה גם הגרף הזה, המראה ציקלונים שפגעו ביבשה בחלק הצפון מערבי של האוקיינוס השקט (האזור של הטייפון האחרון).

בני פייסר מעלה נקודה נוספת. הנזקים הגדולים הם, במידה רבה, תוצאה של כשלים של הפיליפינים בהתראה, בהכנות, פעולות מנע ופינוי מסודר של התושבים, מבעוד מועד. בארצות אחרות, כמו אוסטרליה, הודו ובנגלדש היכו סערות לא פחות גדולות, אך מספר הקורבנות היה הרבה יותר קטן, הודות למוכנות ופעולות מנע.
עוד על הנושא תוכלו לקרוא בבלוג של וואטס, כאן, וכאן., ביורן לומבוגר – כאן. בכול אחת מהכתבות הנ"ל יש קישוריות רבות למאמרים נוספים ולאוספי נתונים. אנו כתבנו רבות על זה, למשל כאן.
יעקב



10 בנובמבר 2013

"ללא חרטה" - מוכנות למקרי קיצון

בפוסט הקודם הטחנו ביקורת בדו"ח מדעני משרד איכות הסביבה על שהוא מפיץ הפחדות לא מבוססות ("5 מיליון בתים יוצפו").

בחילופי מיילים הדגישו בפנינו שכוונת הדוח הייתה להתריע על הצורך במוכנות לתופעות טבע קיצוניות. בנקודה זו, מחברי הדוח צודקים. תופעות קיצון (כמו סופות, שיטפונות, הצפות מהים ובצורת) תמיד התרחשו בעבר, ולכן, קרוב לוודאי יתרחשו גם בעתיד. לכן – כדאי, וחשוב, לנקוט פעולות הכנה ומנע, כדי למזער נזקים עתידיים. בהמשך אביא דוגמאות.

רבים טוענים שההתחממות הגלובאלית תגרום להחמרה בתופעות קיצוניות. עד כה לא הייתה שום החמרה כזו, אין שום ביסוס מדעי לטענה שהתופעות שהתרחשו (כמו הסופה בפיליפינים השבוע או הוריקן סנדי, בניו יורק לפני שנה) נגרמו על ידי ההתחממות הגלובאלית. באשר לתחזיות לעתיד – אני סקפטי, לא מאמין בנבואות על החמרה. אבל, בלי קשר להחמרה או להתחממות הגלובאלית, תופעות קיצוניות יתרחשו, בוודאי, גם בעתיד, כמו שהתרחשו בעבר.

מדעני משרד איכות הסביבה מציעים פעולות מהסוג "ללא חרטה", פעולות מנע שכדאי לנקוט בכול מקרה, לקראת אסונות טבע אפשריים.

אנסה לדמיין לעצמי פעולות כאלה.
בת"א (ובערים אחרות) יש שיטפונות ובתים מוצפים בכול שנה גשומה. בהחלט רצוי, וצריך, לשפר את מערכת הניקוז, ולהגדיל את יכולת הקיבול שלה, כדי למנוע הצפות בעתיד, ונזקים כבדים לרכוש.

דוגמה אחרת: כביש ת"א-חיפה (כביש 2, כביש החוף ) עובר, בקטעים אחדים, ממש סמוך לחוף הים. הוא עדיין לא הוצף במי ים בסערות החורף, אבל הסכנה הזו קיימת בהחלט. האם צריך לרוץ מחר ולחזק או להגביה את הכביש? לא, אין סכנה מיידית. אבל, כמו כול כביש, יגיע זמנו לשיפוץ וזיפות מחדש. בהזדמנות זו כדאי אולי גם להגביה אותו ולחזק את תשתיתו נגד הצפות.

אלה היו דוגמאות (שלי) לפעולות "ללא חרטה", פעולות שצריך לעשות במילא, אם יש סכנה מצד ההתחממות הגלובאלית או לא.

בנקודה זו הדוח של "מרכז הידע להיערכות לסיכוני האקלים" עשו עבודה חשובה, ובא-מיילים הם הדגישו את הפעולות מהסוג "ללא חרטה". חבל שבהודעת דובר המשרד הוא מצא צורך לקפוץ על רכבת ההפחדה, ולהטיל עלינו אימה עם תחזיות בלתי מבוססות על מיליוני בתים מוצפים. חבל שהוא הדגיש את הטלת האימה ולא את הגישה של "ללא חרטה" של מחברי הדו"ח.

מאידך, מחברי הדוח אינם נקיים מהגררות להפחדות לא מבוססות, כי הם השתמשו בתסריט המופרך לחלוטין של עליית פני הים ב 2 מטרים כבסיס לחישוב הסיכונים. הם היו צריכים להשתמש כבסיס להערכת נזקים בעלייה של אולי 50 או 60 ס"מ בפני הים – עלייה שמתיישבת עם התחזיות האמצעיות של ה IPCC. לדעתי גם תחזיות אלה מוגזמות, אבל, הן לפחות בסיס סביר, לא כמו ההערכה בה השתמשו -  של 2 מ'. זה בלתי סביר לחלוטין. מדענים לא צריכים לזרוק מספרים בצורה לא מבוססת ולא אחראית, כי אז הם הופכים ממדענים לתועמלנים.

אינני יודע מדוע אנשים מרגישים צורך עמוק להטיל עלינו אימה כמה שיותר, עם תסריטים מופרכים. הם פוגעים קודם כול באמינות ובמסר של עצמם.

יעקב  

31 באוקטובר 2013

גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע


"העברת ההצעה לתיקון חוק הגנים הלאומיים בקריאה טרומית ב-27 ביולי 2011 עוררה זעם וחשש רב בקרב ארגוני סביבה למיניהם. ההצעה מרחיבה את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ומאפשרת לו להעניק לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח היתרים לניהול ותפעול של גנים לאומיים. למרות שאין מדובר בהעברת גנים לאומיים לבעלות פרטית אלא במתן זיכיונות ניהול בלבד, ארגוני סביבה כמו "החברה להגנת הטבע" ו"אדם טבע ודין" מיהרו לזעוק כנגד הניסיון ל"הפרטת הגנים הלאומיים".  סמנכ"ל שמירת סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע הזהיר כי "שמירת הטבע לא תתאפשר באופן המיטבי והנכון תחת ניהול פרטי". מתנגד חריף נוסף להצעת החוק, ח"כ דב חנין (חד"ש),  אף ציין כי הוא רואה בהצעת החוק עדות לכך "שנחשול ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו". 
את העמדות מעל תוקף חבר הבלוג, ד"ר אמיר שני, חוקר ומרצה במחלקה ללימודי מלונאות ותיירות באונ' בן גוריון מציג במאמר (בקישור) את האלטרנטיבה לגישה הרווחת בתחום הטיפול בשמורות טבע וגנים לאומיים, גישה המכירה בחשיבות הפיתוח הכלכלי של ערכי הטבע בשילוב עם האניטרסים של האוכלוסיה המקומית. 

בנושא זה כתב גם פרופ' איתן צ'רנוב (ז"ל) מן המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית:

עד כה האמינו כי הימצאותם של תושבים באזור השמורה מסכנת את קיומה... מסתבר שההפך מכך הוא הנכון. אם השמורה מנוהלת בתפישה נכונה, הופכים תושביה להיות מגיניה הטובים ביותר. הרעיון הבסיסי של שילוב האוכלוסייה המקומית בחיי השמורה, באחריות לה ובהפקת רווחים ממנה, הוא הדרך לשמור על הטבע. כל דרך אחרת, אשר איננה מתחשבת בתושבי האזור, הופכת אותם לאויבי השמורה. בשמורות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם, נובע עיקר ההרס מתושבי האזורים הסמוכים להן, אשר איש לא השכיל להבין מהי חשיבותן, לא התייעצו עימם על גבולות וייעודי קרקע, אילצו אותם לשנות ממנהגיהם ומורשתם, ואינם זוכים לתמורה הגונה מהתיירות הזורמת אליהן. כך הופכת השמורה להם לרועץ, והם הופכים לה לאויב. השמורה צריכה להיות להם מקור פרנסה וגאווה. ("שמורות ביו ספריות" , 1988).

בתמונה מעל: אחת הדוגמאות המפורסמות בישראל לנזקים הנגרמים לאתרי מורשת וטבע המנוהלים בגישה הריכוזית  באתר המורשת העולמי עבדת בשנת 2009. הנייר של ד"ר שני לפניכם:

22 באוקטובר 2013

תחנת כוח גרעינית חדשה תיבנה בריטניה.

ממשלת בריטניה חתמה על חוזה עם חברת החשמל EDF לבנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה בהינקלי פוינט, בסומרסט, דרום מערב אנגליה.

EDF היא חברה ממשלתית צרפתית, אחת משש חברות החשמל הפועלות באנגליה (מבלד פועלה בצרפת וארצות אחרות). התחנה תוקם על ידי חברה ממשלתית צרפתית אחרת, ארבה Areva , ובפרויקט ישותפו שתי חברות סיניות.


עלות התחנה נעמדת ב 16 מיליארד ליש"ט, שהם כ 25 מיליארד דולר.בתחנה יהיו 2 יחידות של 1.6 GW כ"א, סה 3.2 ג'יגאווט, והיא תספק כ 7% מצריכת החשמל של אנגליה. על פי התחזיות כעת, היא עשויה להתחיל לפעול בעוד 10 שנים, אבל, אם לשפוט לפי תקדימים, היא תעלה כפול ממה שמעריכים כעת, ותתחיל לפעול לא לפני 15 שנה, אם בכלל.

כדי להבטיח את ההשקעה והרווחיות, חתמה EDF חוזה עם ממשלת בריטניה המבטיח לה מחיר מינימום של כ 15 סנט של דולר לקוט"ש, ל 35 שנה. זהו מחיר גבוה למדי, פי שניים ממחיר השוק הסיטונאי של החשמל כיום. לפי החוזה, אם מחיר השוק יהיה נמוך, תשלים ממשלת בריטניה למחיר המינימום, אבל אם המחיר יהיה גבוה יותר, תחזיר EDF את ההפרש לממשלה. די ברור כעת שהחוזה הזה מעמיס עלות נוספת על חשבונות החשמל של הצרכנים הבריטיים.

תהיה זו התחנה הגרעינית הראשונה ביותר משנות דור, שתבנה בבריטניה. התחנות הקיימות, המספקות כ 19% מהצריכה, עומדות להיסגר בהדרגה עד אמצע העשור הבא, בגלל התבלות, והתחנה הזו היא ראשונה מבין 10 תחנות חדשות המתוכננות להחליף את הישנות.

הפרויקט עדיין לא סגור, עוד לא הושגו כול הרישיונות הדרושים, הירוקים עוד ילחמו נגד התחנה מלחמת חורמה בהפגנות ועתירות משפטיות. EDF מקווה להגיע להחלטה סופית ב 2014, אבל הסיכוי הוא שזה ייקח יותר זמן.

הסיפור עם התעריף המובטח איננו סימפטי כלל, ונוגד את עקרונות השוק החופשי וגם את הנחיות האיחוד האירופי, ויצטרך לקבל אישור מיוחד משם. אבל, בלי התעריף המובטח, לא היו היזמים מוכנים להיכנס להשקעה ענקית זו. ממשלת בריטניה, באמצעות שר האנרגיה ה"ירוק" שלה, אד דייוי, התאמצה מאד לקדם את הפרויקט, כי הם רוצים (באמת, מכול הלב) להקטין את השימוש בפחם, ובלי גרעין זה לא אפשרי. באשר ל 9 התחנות האחרות הנחוצות והמתוכננות: EDF מתכננת עוד תחנה באתר אחר שבו היא כבר מפעילה תחנה גרעינית ישנה – בסיזוול, אבל בקשר לשמונה האחרות – אין שום יזם שמגלה התעניינות, ושום דבר באופק.

עוד הרבה מים יזרמו בתמזה עד שהתחנה תיכנס לפעולה, וגם כך היא לא תשיג יותר מאשר להחליף חלק קטן מהתחנות הגרעיניות שעומדות להסגר. אבל, אם תבנה, היא לפחות תפיק חשמל באופן קבוע ורציף ובטוח.

יעקב 

20 באוקטובר 2013

גבריאל: לרסן את מחירי האנרגיה בגרמניה.



המפלגה הסוציאל-דמוקרטית SPD  בגרמניה קוראת לרסן את עליית מחירי החשמל הנובעת מהסבסוד לחשמל מתחדש. מנהיגה, סיגמר גבריאל, אמר: "חייבים לוודא שהחשמל המתחדש הוא בר השגה  affordable , ואנו צריכים לשים קץ לאשליה שניתן לרדת מפחם ומאנרגיה גרעינית בו זמנית. הדבר אינו אפשרי".

גבריאל היה שר הגנת הסביבה והבטיחות הגרעינית בממשלה קודמת של ראש הממשלה, מרקל, בין השנים 2005-2009, הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר. מרקל פתחה בשיחות להרכבת קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים בראשות גבריאל. מרקל עצמה יודעת שהייקור המתמיד של החשמל לא יכול להימשך, וצריך לשנות את מדיניות תעריפי ההזנה הגבוהים, המובטחים לאנרגיה מתחדשת. המחיר הגבוה של החשמל, הנובע מכך, פוגע התחרותיות התעשייה הגרמנית וגורמת למפעלים לעבור לחו"ל. אבל, הקטנת הסובסידיות תעצור את המשך ההשקעה באנרגיה מתחדשת וה"מהפכה האנרגטית" שגם ככה צולעת.

גבריאל, שאמור לקבל תפקיד בכיר בממשלה החדשה, אם וכאשר תקום, הוסיף ואמר: "אנו חייבים לעצב את מהפכת האנרגיה בצורה כזו, שהמחירים לא יעלו יותר מדי, שאספקת החשמל תהיה מובטחת, ושלא נלחם מלחמות אידיאולוגיות על גז, פחם ומתחדשות. אנו צריכים גישה הדרגתית לאנרגיה מתחדשת, לא כזו שפוגעת פגיעה קשה בתעשייה שלנו."

כלומר – אנו צריכים לרבע את המעגל, או לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. אי אפשר לאמור שגבריאל לא יודע "מה צריך". מה שהוא ומרקל לא יודעים הוא – איך עושים זאת... כי זה לא אפשרי.

אבל, אם אתם לא מאמינים לי כאשר אני אומר שמהפכת האנרגיה של גרמניה אינה רציונאלית ואינה אפשרית – אז הנה אומר זאת אחד שאמור לדעת, ושאינו שייך, רחמנא-ליצלן, למחנה ה"ימין" האידיאולוגי, משרתי האחים קוץ', אלא דווקא מנהיג מפלגת השמאל בגרמניה.

המהפכה האנרגטית בגרמניה תיפול על בעיית המחיר, אבל זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא, כמובן, שלא ניתן, מבחינה טכנית-הנדסית לבנות מערכת אספקת חשמל על אנרגיה מתחדשת תזזיתית. זה לא עובד, לא אפשרי, בשום מחיר. מערכת אספקת חשמל בהיקף אדיר שאנו צריכים חייבת להיות מבוססת על מקורות יציבים, הזמינים תמיד, כמו פחם, גז או גרעין. המקורות ה"מתחדשים" יכולים, לשחק תפקיד שולי, קטן, בתוך המערכת המבוססת על מקורות יציבים. לא יותר.

יעקב





27 ביולי 2013

חומוס להמונים: תחקיר הטחינה והפחדות הטיטניום



אנו מכירים את הפחד המתעורר בהמונים כאשר מצטטים להם שם תרכובת כימית לא מוכרת... (במיוחד בקולו הדרמטי והרועם של רפי גינת). אחד המקרים המזיקים ביותר בהיסטוריה היה סיפורו של הDDT  לו הקדשנו פוסט מורחב.

כלבוטק השתמשה בתרגיל הזה ב"תחקיר הטחינה הגדול" שביקש ליצור הפחדה. זאת החלה כבר בפרומו שבהם הסביר התחקירן כי מכניסים לטחינה חומרים ש"אסור להכניס" ו"יש מתכת מסויימת שצובעת ומלבינה" (ראו דקה 03:00 בפרומו בנענע 10).

מעבר לערכים החשובים שיש בתחקיר כלבוטק יש הפחדה מיותרת ביחס לתוסף של טיטניום דיוקסיד לטחינה, אבל לא מדובר בחומר מסוכן אלא בצבע מאכל די נפוץ ותמים יחסית.
טיטניום דיוקסיד, המולקולה. תמונה: Wikimedia Commons.

שוקי גלילי, מבלוג "חומוס להמונים" עושה בסיפור סדר ומסביר על טיטניום דיוקסיד: "אולי כדאי היה לספר לצופים שגם תוסף הסידן שהם לוקחים כנראה צבוע בצבע הזה, כמו קרם הפנים שלהם, כדורי האקמול ובערך כל מוצר מזון וקוסמטיקה אחר שצבעו לבן (בטח גם כמה מוצרי חלב). אבל יכול להיות שהסקופ האמיתי הוא לא הטיטניום דיוקסיד אלא הקלציום אוקסייד (תוסף סידן) שחלק מהיצרנים שמותגיהם הצטיינו בכתבה כנראה מוסיפים – אחרת איך הגיעו לערכי סידן של 900 ו-1000 מ"ג ל-100 גרם? להזכיר – בתחילת הכתבה דיווחה המעבדה האיטלקית שמצאה בשומשום המלא 775 מ"ג סידן בלבד." מומלץ לקרוא את הפוסט הזה ואחרים בבלוג של שוקי וטל.  

בועז

25 ביוני 2013

משבר האנרגיה הירוקה בספרד, פרק 2.

בציור: דון קישוט נאבק בתחנות הרוח, גוסטאב דורה 1863, מקור ויקיפדיה.

הנה עוד על הבעיות של אנרגיה ירוקה בספרד, מתוך הנייר של מכון אוקספורד למחקרי אנרגיה.

לספרד כושר ייצור של כ GW 100, וזה הרבה יותר מהצריכה, שהיא בערך חצי מזה... כושר הייצור הוא מגוון מאד, הנה המקורות (2011): 25% תחנות גז מחזור משולב, פחם – 12%, הידרו 19%, רוח 21%, גרעין 9%, שמש 5%, קו-גנרציה ומקורות אחרים 9% .
למספרים למעלה יש להוסיף אזהרה ש"כושר ייצור" של מקורות תזזיתיים (רוח ושמש) אינו אותו דבר כמו "כושר ייצור" של תחנות גרעיניות, פחם וגז. האחרונות מפיקות חשמל מתי שמדליקים אותן ומושבתות טכנית רק כ 10% מהזמן לצורך תחזוקה. (הן מושבתות בצורה יזומה כאשר אין ביקוש לאנרגיה שלהן). המקורות המתחדשים מפיקים רק כאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, וסטטיסטית זה לא יותר מאשר 1/3 מהזמן, ולא בזמנים שניתן לשלוט עליהם או לתכנן עליהם.

שוק החשמל פועל כך: רשת חלוקת החשמל היא כנראה ממשלתית ומונופוליסטית, לעומת זאת תחנות הכוח המייצרות חשמל הן פרטיות. הרשת קונה חשמל לפי הצרכים, במכרז יומי, מהספקים המציעים את המחיר הזול ביותר. לשוק תחרותי זה פולשות האנרגיות הירוקות, הנהנות מתעריפי הזנה מובטחים feed in tariffs  - כלומר כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת, והירוקים מייצרים חשמל, הם מקבלים עדיפות, והרשת חייבת לקנות את כול החשמל שלהם, לפני המקורות האחרים, לפעמים גם במחיר אפס. כלומר הירוקים מקבלים ישירות מהרשת מחיר אפס (המחיר שנקבע במכרז), אבל מקבלים מהממשלה את התעריף המובטח בכול מקרה...

גורם נוסף הוא הירידה (באחוזים בודדים) בצריכת החשמל בספרד, בגלל המשבר הכלכלי, שעומדת בניגוד לתחזיות העלייה בצריכה שהיו בעבר. המקורות הירוקים (רוח ושמש) מספקים, אם כן, אחוז ניכר מהצריכה, בימים מסוימים, כאשר יש רוח ושמש, האחוז הזה הגיע בממוצע עד 30% בספרד, ואפילו עד 45% בחודשים הראשונים של 2013, כאשר תנאי מזג האוויר היו טובים. (רוחות חזקות זה טוב?).

הבעיה היא – שבתנאים אלה רשת החשמל קונה פחות חשמל מהתחנות הגזיות והפחמיות, ואלה מתקשות לממן את התפעול שלהן. כך למשל – התחנות הגזיות נבנו מתוך הנחה שיעבדו כ 6000 שעות בשנה (מתוך 8760), אולם לאחרונה עבדו רק כ 2000 שעות – בשאר הזמן לא היה ביקוש לחשמל שלהן. בתנאים כאלה התחנות מפסידות כסף, ובעליהן מבקשים לסגור אותן או למכור אותן לארצות אחרות. אבל.. מי ייצר חשמל כאשר הרוח לא נושבת? אז הממשלה חייבת למצוא דרך לשמור על התחנות האלה, כלומר לממן את ה"בטלה" שלהן, או ה"כוננות" שלהן.

יוצא, אם כן, שמלבד המחיר הגבוה (פי שניים או שלוש מהמחיר הרגיל) שהממשלה מבטיחה ליצרנים הירוקים, יש לממשלה הוצאות נוספות על מימון השבתת תחנות כוח גזיות והחזקתן בכוננות לגיבוי הרוח בעת רגיעה רוחנית.

מחיר נוסף הנובע מהחשמל הירוק הוא מחיר ההובלה והחלוקה. הפקת החשמל הירוק מתרחשת היכן שהרוח נושבת או השמש זורחת, וזה לאו דווקא קרוב למרכזי צריכת החשמל. לכן חייבת הרשת (הממשלה) לבנות קווי ממסר ארוכים. גורם אי יעילות נוסף הוא הצורך לכבות ולהדליק תחנות גזיות לעתים קרובות, לפי גחמות הרוח. התהליך של הדלקה או כיבוי, או של הפעלה "על ריק" (כדי לא לכבות) או של הפעלה בכושר ייצור מוקטן, גורם לבזבוז דלק, וגידול הוצאות ההפעלה של התחנות הרגילות.

בטבלה למעלה רואים את ההוצאות הנוספות (מעבר למחיר החשמל עצמו), המוטלות על הרשת (בגרמניה), כדי לקלוט חשמל ממקורות שונים. אנו רואים שבזמן שההוצאות הנוספות של פחם, גז וגרעין הן אפסיות, ההוצאות הנוספות של המקורות הירוקים הן גבוהות, ועולות יותר ככול שגדלה החדירה של המקורות האלה (כלומר האחוז מתוך כלל האספקה).

על בעיות דומות ואף חמורות שבעתיים של גרמניה, שהיא יותר שאפתנית וגרנדיוזית, וממשיכה במלוא הקיטור קדימה (בניגוד לריצת האמוק הספרדית שנעצרה לגמרי), נכתוב פוסט נפרד.

יעקב


10 במאי 2013

הצהרות בלתי מציאותיות.



פוליטיקאים נוטים להצהיר הרבה הצהרות מגמתיות חסרות כול בסיס במציאות. זה המקצוע שלהם – לזבל בשכל. התופעה בולטת במיוחד בתחום מדיניות האנרגיה.

כך למשל הצהיר ב 2009 , אד מיליבנד, שר האנרגיה הבריטי אז (בן של יהודים פולנים שהיגרו לבריטניה, עכשיו המנהיג של הלייבור וראש האופוזיציה):

The new [nuclear] stations could be up and running as soon as 2017,

הוא אמר זאת אגב תכניתו לבנות 10 תחנות גרעיניות גדולות, חדשות בבריטניה במטרה להחליף את התחנות הקיימות, המיושנות, מבלי להגביר את פליטות הפד"ח. זאת במסגרת ה"יעדים" ההזויים של אנרגיה ללא פליטות.
עכשיו, פחות מ 4 שנים אחרי זה, השתנו המנגינות. התכנית הרשמית של הממשלה מדברת על 16 GW כושר ייצור גרעיני חדש, עד 2025. אבל, דו"ח חדש מדבר על אולי 5 תחנות, עד 2030... אולי...

המצב בפועל הוא ששתי חברות חשמל גדולות, סנטריקה ו RWE הודיעו שהן מוותרות על התענוג, ואינן מתכוונות לבנות או להשתתף בבניית תחנות כוח גרעיניות בבריטניה, כי ההשקעה הדרושה גדולה מדי והסיכונים לא כדאיים.

חברה נוספת, EDF  הצרפתית, מקיימת משא ומתן עם הממשלה על הבטחת ההכנסות העתידיות, אם וכאשר, תיגש לבניית תחנת כוח גרעינית, בהשקעה של 14 מיליארד ליש"ט, באתר הינקלי פוינט. להשוואה – אפשר לבנות תחנות כוח גזיות בעלות כושר ייצור דומה בהשקעה של אולי כ 2  מיליארד ליש"ט או פחות. המשא ומתן קשה ואין רואים את סופו. אח"כ יש תהליך רישוי ארוך (שנים) ותהליך בנייה (הרבה שנים). ויש מלחמת חורמה משפטית ופוליטית של הארגונים הירוקים נגד הגרעין.
כול ה"כוונות הרציניות" של ממשלת בריטניה לבנות תחנות כוח גרעיניות הם דיבורי סרק בלתי מציאותיים. כך גם, בהכרח, הכוונות הטובות להפחית את הפליטות.
יעקב


4 במאי 2013

תכנית האנרגיה הבריטית בלתי מעשית.


בריטניה אימצה, ב 2008,  תכנית גרנדיוזית למעבר מאנרגיה פחמית לאנרגיה מתחדשת וגרעינית, בעלות מוערכת ב 376 מיליון ליש"ט (582 מיליון דולר). התכנית הזו נמצאת במשבר בגלל בעיות של מחסור באנרגיה ועלויות מתפוצצות. כך  קובע מחקר שנעשה על ידי חברת השקעות – ליברום קפיטל.
ממשלת בריטניה כשלה בכך שלא העריכה נכון את הקשיים ההנדסיים, התקציביים והכלכליים של היעד שלה של מעבר לחשמל ממקורות לא פחמיים. המשקיעים באנרגיות מתחדשות עומדים לספוג את מרבית ההפסדים, בעוד הממשלה מנסה להגן על עצמה ועל הצרכנים ממשברים.
בריטניה חייבת לסגור ולהחליף כ 20% מכושר ייצור החשמל שלה בעשור הקרוב בגלל הזדקנות. הניסיון לבנות תחנות כוח גרעיניות חדשות נתקל בקשיים, כי חברות אחדות פרשו מהמכרזים להקמת התחנות, וחברות אחרות מנהלות מו"מ אינסופי עם הממשלה כדי שזו תבטח אותן מפני הפסדים אפשריים מההשקעה הענקית. שום התחלה של בנייה של תחנת כוח גרעינית חדשה אינה נראית באופק בבריטניה. (גם אחרי התחלת הבנייה עוד לוקח לפחות עשור עד שהתחנה נכנסת לייצור שוטף). זה מראה עד כמה בלתי מעשית הייתה תכניתו של שר האנרגיה הבריטי משנת 2009, לבנות 10 תחנות חדשות תוך עשור.
המעבר ממערכת שברובה מונעת בפחם וגז, לאחת שמונעת בעיקר ממקורות מתחדשים וגרעין, תוך 15 שנה – ובאותו זמן להימנע מהפסקות חשמל וממחירי חשמל מוגזמים – זו כנראה משימה בלתי אפשרית. על חברות החשמל להיזהר מהשקעות שרווחיותן תלויה בסובסידיות ממשלתיות (כמו ההשקעה של חברת דראקס בתחנות כוח על עץ-ביומסה) כי הממשלות עלולות שלא לעמוד בלחצים פוליטיים של המחירים הגבוהים, ועלולות לקצץ בסובסידיות.
התכנית הנוכחית תגרום למחסור בחשמל בשנים 2014-17, מחסור ארוך טווח, ועלייה מתמדת במחיר לצרכן. הדבר יכול להביא למשבר פוליטי. הרגולטור הבריטי, אופג'ם, מתריע גם הוא מפני מחסור בחשמל בעתיד הקרוב. הרפורמות ידרשו השקעה של 161 מיליארד ליש"ט עד 2020 ויגרמו לעליית חשבונות החשמל ב 30%. עד 2030 יידרשו 376 מיליארד ליש"ט ועליית מחירים של 100%, מעריכים האנליסטים. הם מטילים ספק בנכונות הציבור לעמוד בנטל כזה.
תכנית האנרגיה הבריטית הייתה מבוססת על האמונה שהדלקים הפחמיים אוזלים, ולכן מחירם יעלה מאד, ואנרגיות מתחדשות תהפוכנה ליותר כדאיות. אלה שישקיעו מוקדם באנרגיה חליפית ירוויחו. אבל, מקורות הנפט והגז החדשים מפריכים את האמונה הזו, המקורות הפחמיים נשארים זולים יותר. ללא יתרונות כלכליים, תצטרך האנרגיה המתחדשת לסמוך על סובסידיות, אבל – הציבור עשוי למאוס בסובסידיות לנצח, כלומר – השקעות באנרגיה מתחדשת תלויות ברצון הפוליטי ולכן הן בסיכון גבוה.
שורה תחתונה: הפוליטיקאים הבריטיים נסחפו בהיסטריה החממיסטית ואימצו מדיניות בלתי מעשית לחלוטין, שמנוגדת לכול הגיון הנדסי או כלכלי. המדיניות נועדה לכישלון, והמדינה בסכנה של מחסור בחשמל.
בריטניה אכן סובלת מירידה מתמדת בתפוקת הגז והנפט מהמאגרים שלה בים הצפוני. אבל, מה שיציל את בריטניה לא תהיה האשליה של האנרגיה המתחדשת אלא הדבר שתמיד מציל את האנושות: ההתקדמות הטכנולוגית. טכנולוגיות חדשות מאפשרות לבריטניה להפיק גז חדש ממרבצי ציפחה יבשתיים וגם ממרבצים שבים הצפוני.
יעקב


11 באפריל 2013

מקרי מוות שנמנעו הודות לאנרגיה גרעינית.

ידידנו, ד"ר ג'יימס האנסן, מפרסם מחקר חדש, יחד עם חברו חרצ'ה, בו הוא מפרט את כמות מקרי המוות שנמנעו הודות לשימוש באנרגיה גרעינית, בין השנים 1971-2009. הם אומרים שמסע ההפחדה נגד האנרגיה הגרעינית, שהתגבר מאד אחרי אסון פוקושימה, אינו מוצדק.



הם מגיעים למסקנה שכ 1.8 מיליון מקרי מוות נחסכו הודות לתחנות הכוח הגרעיניות, שהחליפו תחנות פחמיות מזהמות.

המסקנה הזו היא מאד ספקולטיבית. אנו לא יודעים כמה מקרי מוות נגרמים בגלל זיהום האוויר מתחנות כוח פחמיות. אין ספק שזיהום אוויר גורם לנזק בריאותי, העניין הוא שאנו לא מסוגלים להעריך, כמותית, את מקרי המוות, וכול מספר שזורקים אינו אלא ניחוש. אנו גם לא מסוגלים להפריד כמה מקרי מוות נגרמים על ידי הזיהום של כלי הרכב והתעשייה, לעומת אלה של תחנות הכוח.

מה שלא מוטל בספק הוא שתעשיית החשמל הפחמי (תחנות הכוח והדלקים שמזינים אותם) גורמת לעשרות, או מאות מקרי מוות מדי שנה בתאונות במכרות, בדרכים ובמפעלים עצמם. (אבל גם תעשיות אחרות אינן נקיות מתאונות, שלא לדבר על תאונות דרכים). עובדה שנייה היא שהיום בונים תחנות פחמיות הרבה יותר נקיות, המסננות ומונעות את מרבית הזיהום שתחנות פחמיות פלטו בעבר.

לעומת זאת – תחנות הכוח הגרעיניות גרמו, עד עתה, קרוב לאפס מקרי מוות. גם אסון צ'רנוביל הנוראי לא גרם יותר מכמה עשרות מקרי מוות. אסון פוקושימה גרם לאפס קורבנות בנפש. זה לא שאין נזקים אחרים מהכורים הגרעיניים. שטחים נרחבים של שטח מזוהם מכדי לאפשר מגורי אנשים אינו נזק קטן. פינוי 100 אלף תושבים מבתיהם, בסביבות פוקושימה, לתקופה בלתי ידועה, אינו נזק קטן. מקרי מוות אינו הנזק היחידי.

היתרון הגדול של תחנות הכוח הגרעיניות (מנקודת השקפתו של האנסן) הוא שהן אינן פולטות פד"ח. אם אדם באמת מודאג, כמוהו, מהתחממות גלובאלית נוראית הנגרמת על ידי הפד"ח – היתרון של תחנות הכוח הגרעיניות גדול. ההתנגדות הגורפת ועתיקת היומין של ארגונים ירוקים (כמו גרינפיס) לתחנות כוח גרעיניות עומד בסתירה לדאגה שלהם מההתחממות הגלובאלית.

האנסן מבין מה שירוקים חולמניים ובלתי מחוברים למציאות הטכנית אינם מבינים. הוא מבין שתחנות רוח ופאנלים סולאריים אינם מסוגלים לספק את כמויות האנרגיה שאנו צריכים, ואינם מסוגלים לתרום תרומה ממשית להפחתת הפד"ח. הוא גם קרא להם פעם "סיפורי אגדות".

הוא גם מבין (בניגוד לירוקים) שמדיניות של צנע באנרגיה, מניעת אנרגיה מהאנושות, אינה באה בחשבון. (מישהו אמר שנזקי הבריאות של המחסור בחשמל חמורים לאין שיעור מהנזקים של הזיהום מתחנות הכוח). לכן הוא נרתם לקדם את האנרגיה הגרעינית כתחליף המעשי היחידי (כעת) לאנרגיה פחמית, וכמקור היחידי המסוגל להפחית את הפליטות עכשיו.

בפוסט של וואטס, בקומנטס, תוכלו למצוא דו שיח מקיף על העדר נזקי הבריאות של האנרגיה הגרעינית, כולל קישוריות למחקרים רבים בנשוא.

יעקב