29 בספטמבר 2011

צינור קייסטון ושנאת הנפט.


בארה"ב מתקיים כעת וויכוח ציבורי נוקב על פרוייקט גדול להנחת צינור נפט, שנקרא צינור קייסטון. הצינור מתוכנן להוליך נפט גולמי שמופק מחולות זפת בקנדה אל בתי זיקוק בטקסס. אורכו כ 3500 ק"מ, יחצה את ארה"ב מצפון לדרום ועלותו כ 7 מיליארד דולר. הצינור ייצור עשרות אלפי מקומות עבודה בארה"ב, ויקטין את תלותה של ארה"ב בנפט מיובא מארצות לא נחמדות, כמו ערב הסעודית או וונצואלה. הצינור יביא גם תועלת כלכלית רבה (וממשית, בניגוד לתחנות הרוח), וגם תועלת ביטחונית – הקטנת התלות האנרגטית בארצות חוץ. והצינור תוכנן בקפידה שלא יגרום נזק לסביבה. הדבר נבדק בשבע עיניים, וכול אמצעי הזהירות ננקטים למטרה זו.
בכול זאת הארגונים הירוקים מתנגדים בחריפות לצינור, ומפגינים הפגנות סוערות ומתמשכות נגדו. הטענה הרשמית היא שאם תהיה תקלה ותהיה דליפה עלול להיווצר נזק סביבתי. כלומר – ההתנגדות היא לנזק תיאורטי. לעומת זאת, לנזק הסביבתי הגדול והמוחשי של הרס פסגות ההרים בוורמונט (ובמקומות אחרים) אין הירוקים מתנגדים.
עוד שתי הערות בקשר לצינור זה: אין הגיון להוליך נפט גולמי 3500 ק"מ מקנדה לטקסס לבתי הזיקוק. יותר הגיוני לזקק את הנפט בקנדה, או במדינות צפון ארה"ב, ואז להוביל תזקיקים למרכזי הצריכה (בחוף המזרחי והמערבי). התזקיקים הם בעלי נפח יותר קטן, ופחות מזהמים. הסיבה שבונים את הצינור בכלל היא שהארגונים הירוקים לא מאפשרים בניית בתי זיקוק חדשים.
הירוקים מתנגדים לצינור לא בגלל שהוא עלול לזהם, אלא בגלל שזה נפט, והם מתנגדים בפרינציפ לנפט. הם טוענים שהוא יגרום להרס כדור הארץ בגלל ההתחממות הגלובאלית. נקודה שהם מתעלמים ממנה היא שהנפט הזה יישרף בכול מקרה. כבר היום מיבילים נפט גולמי מקנדה לארה"ב במיכליות, דבר שיקר יותר ומזהם יותר, ומזיק יותר מכול הבחינות. אם ארה"ב לא תרכוש את הנפט הוא יועבר בצינור לחוף המערבי של קנדה ומשם לסין, וישרף שם. אנו זקוקים לאנרגיה הזו, והיא בכול מקרה לא תשאר קבורה באדמה. הנזק של הפליטות (אם יש כזה) ייגרם בכול מקרה. ההתנגדות הירוקה היא התנגדות ריגשית, מתוך השנאה לנפט, התנגדות ללא הגיון.
יעקב

היו הרים ירוקים?


מדינת וורמונט, בצפון מזרח ארה"ב נקראת מדינת ההרים הירוקים על שם שרשרת הרים בשם זה, הדיועים ביופיים. 1.4 מיליון תיירים באים כול שנה לטייל ולנפוש בהרים הירוקים, ומכניסים למדינה 1.4 מילארד דולר.
את אוצר הטבע הזה הולכים כעת להשחית. הולכים להקים 21 טורבינות רוח, בגובה כ 150 מ' כול אחת. כדי להקים את הטורבינות יש צורך לפרוץ עשרות קילומטרים של דרכים, על פסגות ההרים, להרוס אלפי דונמים של יער קדום, בתול, להשחית מדרונות, ולפגוע בנהרות ובבעלי חיים. חורבן גמור של אוצר טבע יקר ערך. וזו רק ההתחלה. קיימת תוכנית להקים מאות או אפילו אלפים של מפלצות כאלה.
סטיב ורייט, שהיה ממונה על מחלקת שימור הדגה וחיות הבר במדינת וורמונט, יוצא בקריאה נרגשת בניו יורק טיימס, לגייס את ארגוני הסביבה, וכול מי שהסביבה יקרה לו להלחם במפלצות. הוא אומר שהארגונים לא נלחמים נגד פגע זה כי הם לא רוצים להראות כמי שמתנגדים לאנרגיה ירוקה. הוא אומר לארגונים: אל תלכו שולל אחרי האופנה של מלחמה בהתחממות הגלובאלית. הטורבינות האלה מפיקות מעט מאד חשמל, והתועלת שלהם אפסית. אבל השחתת הנוף היא ממשים ומוחשית ביותר. 
פירוט רב על הבעיות עם תחנות רוח, כולל חישובי כדאיות מבחינת מחיר האנרגיה והחסכון בפליטות תמצאו בקטע של המהנדס וילם פוסט.
 
יעקב

24 בספטמבר 2011

הטירוף החממיסטי הורג אנשים באפריקה

ההיסטריה החממיסטית הולידה שורה של מעשי טירוף זוועתיים. אחד הוא החוק המחייב שריפת המזון שלנו (ביו-דלק). הנה דוגמה נוספת – התעללות בתושבים באפריקה כמתואר בהמשך.
פרוטוקול קיוטו מ 1997 קבע יעדים לצימצום פליטות הפד"ח. היעדים מנותקים מהמציאות הפיסית-הנדסית בה אנו חיים ולא ניתנים להשגה. לכן קבע קיוטו מנגנונים שמאפשרים לעקוף בדרכי רמייה את המכסות, ולדווח שכאילו הורדת את הפליטות מבלי להוריד אותן באמת.  כלומר – קיוטו עצמו קבע כללים איך לרמות את אלוהים.
כך נקבע (בין השאר) כלל שמי שאינו מסוגל בעצמו להוריד את הפליטות (כי הוא לא רוצה לשבת בחושך) יכול לקנות "זיכוי" של פד"ח מאחרים – כמו הסליחות שנהגו למכור האפיפיורים במאה ה 15 לאצילים שחיו חיי חטא והוללות אבל רצו בכול זאת לקבל כרטיס לגן עדן. כך קמו חברות זריזות שראו הזדמנות לרווח בעיסקי מכירת סליחות (carbon credits) בחסות קיוטו, האו"מ והבנק העולמי. חברות אלה אומורות לנטוע יערות שסופגים פד"ח, ומייצרים נקודות זיכוי פחמן שאותן מוכרים לחוטאים העשירים באירופה תמות רווח נאה.
אחת החברות שהוקמה למטרה זו היא "חברת היערות החדשה" באוגנדה, בבעלות חברה בריטית, עם מימן מהבנק HSBC (בנק ענק מהונג קונג) ומהבנק העולמי. הבעיה היא היכן לנטוע יערות? איפה יש אדמה בתולה פנויה למטרה זו? יש שמועה שהם הלכו לברוא ג'ונגלים ויערות עד כדי לנטוע יערות חדשים, מהסוג המייצר סליחות פחמן. אין (עדיין) אישור לשמועה זו, אבל הנה מה שהם כן עשו: הם שיחדו אנשים בממשלת אוגנדה, וקיבלו זיכיון על שטחי אדמה באוגנדה. הבעיה היא שיושבים שם אנשים, כושים. אז הלכו וגרשו אותם בכוח, כ 20,000 כושים, שרפו את ביקתותיהם ואיימו עליהם איומי מוות. הכול למען המטרה הקדושה של הונאת אלוהים לפי פרוטוקול קיוטו. (המטרה האמיתית היא להפיק רווחים מהאיוולת של אחרים).
אנו רואים כאן עוד מופע של הרעיון המטורף שניתן להשתמש בקרקע חקלאית למטרה אחרת מאשר לגידול מזון – במקרה זה לגידול של סליחות או נקודות זיכוי פחמן. אין בעולם עודף של אדמה חקלאית למטרות כאלה. וגם ישנו הרעיון המטורף שהצמחיה שגדלה על אדמות אלה (וסיפקה מזון לתושבים) אינה קולטת פד"ח, ורק היער החדש של "חברת היערות החדשה" הוא שמייצר סליחות אמיתיות, שניתן למכור בכסף טוב לפראיירים, בחסות האו"מ.
יעקב

22 בספטמבר 2011

מרבצי גז באנגליה



מרבצי גז גדולים התגלו בשכבות של פצלי שמן בצפון אנגליה (ליד ליברפול). הגז ניתן להפקה בשיטה החדשנית של פראקינג. חברת קואדרילה, בעלת הזיכיון באזור הודיעה על כמויות עצומות – כהערכה ראשונית, אחרי שני קידוחי ניסיון. גם אם הם מגזימים את הכמויות פי 10 עדיין הכמות מספיקה לשנים רבות של צריכה בבריטניה.
בריטניה, שהפיקה בעבר גז בשיטות הישנות, מהים הצפוני, עברה, בשנים האחרונות לייבא לפחות 25% מצריכת הגז שלה באמצעות מיכליות וצינורות מאירופה, במחיר מאד יקר. עכשיו הדבר עומד להשתנות.

ההפקה המסחרית של הגז עדיין די רחוקה, אבל קבוצות ירוקות כבר הגישו תביעה נגדה בטענה ששיטת הפראקינג מזהמת את הסביבה. גם סוכנות שמירת הסביבה באירופה בודקת את העניין.

תוכניות אחרות לבניית תחנות רוח בים ואפילו תחנות גרעיניות עלולות להיפגע אם היזמים יחששו מהתחרות של הגז הזול בהפקת חשמל.

כבר כתבנו שהפקת הגז משכבות של סלע בטומני בשיטת הפראקינג חוללה מהפכה בעולם האנרגיה, היא דוחה בהרבה שנים את הרגע שמפניו מפחידים אותנו – הרגע בו ייגמר הנפט.
יעקב

התחממות כדוה"א? עסקי ההפחדות.


זאת הכותרת של מאמר ארוך שמתפרסם ב NRG היום, פרי עטו של ד"ר גבי אביטל.
אין חידושים במאמר, אך יש סיכום די ארוך של כול הכשלים של התחזיות החממיסטיות וההגזמות הבלתי מבוססות של אלה שכול הזמן מנסים להפחיד אותנו עם התיאוריה על ההתחממות הגלובאלית.
המאמר מבוסס, במידה רבה, אומר אביטל, על הספר "הכוכבים המקררים" של הנריק סוונסמרק ונייג'ל קולדר, שני מדענים דניים, שתורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת "עם עובד".
ד"ר אביטל כותב על התחזיות להתקררות גלובאלית הרת אסון, משנת 1975, על הבעיתיות וחוסר הדיוק שבמדידות הטמפרטורות הגלובאליות ועל חוסר הסבירות של הטענה שהמודלים האקלימיים מסוגלים לחזות את האקלים 100 שנה קדימה. הוא גם מספר על פני הים שאינם עולים בקצב שהמודלים חוזים, על הטורנאדואים וההוריקאנים שאינם יותר גרועים (תכופים או חזקים) מאשר בעבר, ועוד.
כמובן, בויכוח הארוך, יש לחממיסטים תשובות ונימוקי נגד לכול נקודה. ד"ר אביטל מציג צד אחד של הוויכוח, הצד שנראה לו יותר סביר. דבר אחד אפשר להסיק בוודאות, לדעתי: טענות החממיסטים כאילו המדע ברור וסגור ואין יותר על מה להתווכח הן אבסורדיות.
יעקב

ביו-דלק מזיק לסביבה.



דו"ח חדש שפרסמה הוועדה המדעית שליד סוכנות הגנת הסביבה של הקהילה האירופית מדגיש שוב את הנזק שבשימוש בביו-דלק.

האיחוד האירופי וארה"ב, שניהם חוקקו חוקים המחייבים את חברות הדלק למהול כמות גדלה והולכת של ביו-דלק (אתנול) בדלקים לתחבורה. הדבר נעשה במטרה מוצהרת להילחם בהתחממות הגלובאלית. הרבה מחקרים הוכיחו שהביו דלק אינו חוסך, או מקטין את פליטות הפד"ח מפני שבתהליך ייצורו משתמשים בהרבה דלק פוסילי (גז), ולכן הוא חסר תועלת לחלוטין מבחינת האקלים, אבל מזיק מבחינות רבות אחרות.

הדו"ח החדש מדגיש נקודה פשוטה ומובנת מאליה – לא ברור איך לא חשבו על זה קודם. הרעיון של הביו-דלק היה שהפד"ח שהביו-דלק פולט לאטמוספרה כאשר שורפים אותו במנוע הרכב אינו אלא אותו פד"ח שהצמחים קלטו מהאטמוספרה בעת שצמחו, ולכן השימוש בביו-דקל הוא ניטראלי מבחינת הפד"ח.

הדו"ח החדש קובע שהדבר לא נכון. לו לא גידלו גידולים של ביו-דלק (תירס – בארה"ב) היו גדלים באותם שדות צמחים אחרים, תרבותיים או גידולי בר. הצמחים האחרים היו קולטים פד"ח מהאטמוספרה. אלה שעשו את מאזן הפד"ח של הביו-דלק לא לקחו בחשבון את כמות הפד"ח שצמחים אחרים היו קולטים. מאזן פליטות הפד"ח של הביו-דלק, הוא, אם כן, חיובי ולא ניטראלי. הם פולטים פד"ח לא פחות מאשר הנפט.

אפילו אל גור הבין שזו שגיאה, והאתנול אינו חוסך פליטות. בכול זאת הטירוף של חוקי הביו-דלק או האתנול נמשך, כלומר החוקים לא בוטלו, וכמות האתנול שהם מחייבים הולכת וגדלה כול שנה. כלל דגול הוא בידי החממסיטים והירוקים שלעולם לא מודים בטעות ולא מתקנים את הדרך.

כמו שאני מדגיש תמיד – עצם הרעיון שיש לנו מספיק מזון, ושניתן לשרוף את האוכל שלנו במנועים, והדבר "יציל" את כדור הארץ – זה רעיון מטורף לחלוטין.
יעקב

20 בספטמבר 2011

הקרח הארקטי – הנקודה הנמוכה של 2011.


הקף הקרח הארקטי (שטח הכיסוי) הגיע בשנת 2007 למינימום של תקופת המדידה בלווינים, מאז 1979.  רבים ניבאו בביטחון שתוך כמה שנים יעלם הקרח הארקטי לחלוטין, בקיץ.
הדבר לא קרה עד כה, ובשנים 2008,9,10 היו שטחים גדולים יותר של קרח מאשר ב 2007, בשיא הפשרה של הקיץ.
השנה נראה, במבט ראשון (ייתכנו תיקונים בהמשך), ששיא ההפשרה הגיע קצת יותר מוקדם, והוא נמצא מאחורינו. השנה הייתה שנה חמה, אבל שטח הקרח, שהיה קטן מאשר ב 2008,9 או 10, הוא בכול זאת גדול מאשר השיא השלילי של 2007. ראו ציור.
אין ספק שהשטח, וכנראה גם העובי, של הקרח המכסה את האוקיינוס הארקטי הולך וקטן, בעיקביות, לפחות לאורך ה 30+ שנים בהן יש מדידות לויין. אבל, קצב הקיטון אינו כה מהיר כמו שניסו לתאר אותו. גם הסיבות להמסת הקרח הן רבות, ולא לגמרה ברורות. משערים ששני גורמים שמשפיעים על ההמסה, ושאינם קשורים להתחממות הגלובאלים הם הרוחות והפיח. הרוחות דוחפות גושי קרח דרומה, אל מחוץ לאוקיינוס הארקטי, דבר שגורם להמסתו. הפיח השחור מצטבר על הקרח וגורם לו לספוג יותר חום מהשמש. אבל כול אלה ניחושים, הסיבות המדויקות, וההשפעה של כול גורם אינם ידועים.
מכון מחקר אחד, מברמן, גרמניה, קפץ בראש, ופירסם לפני כולם חישוב כאילו שטח הקרח הצפוני הגיע השנה לשיא שלילי, והיה קטן מאשר ב 2007. חמישה מכוני מחקר אחרים, העוקבים אחרי הקרח ומחשבים את השטח הגיעו, אחרי כמה ימים, למסקנה שלמעלה, דהיינו, הטענות של המכון בברמן לא נכונות. כמובן הדבר לא הפריע למרבית העיתונים, כולל "הארץ" לצאת בכותרות גדולות על "שפל היסטורי" בשטח הקרח. העיתונים אוהבים כותרות מפוצצות, אם הן מתיישרות עם האידיולוגיה. והם אינם טורחים לפרסם תיקון כאשר מתברר שהידיעה לא נכונה.
דרך אגב – האם השפל של 2007 הוא "שפל היסטורי" ? בתקופות היסטוריות שונות היו זמנים שהקרח נמס כולו בקיץ, זה לא חידוש. לאחרונה הייתה המסה רבה בשנות ה 1930, המתועדת בצילומים של שטחי מים חופשיים מקרח בקוטב הצפוני עצמו. אבל אז עוד לא היו מדידות לויין מדויקות כמו בימנו, כך שקשה להשוות.
יעקב

אטלסים משקרים, למען ה"מטרה".



חברת "טיימס אטלס"  מלונדון נוהגת לפרסם ולשווק אטלס של העולם, המתיימר להיות האטלס הטוב והמדוייק ביותר שקיים. לאחרונה הם הוציאו לאור את המהדורה ה 13. החברה שייכת להוצאת הספרים הרפר-קולינס שהיא חלק מהחברות של רופרט מורדוך.
בפירסומים שליוו את הופעת המהדורה הם טענו שההתחממות הגלובאלית אילצה אותם לעדכן את המפה של גרינלנד, כי 15% מהשטח, שהיה מכוסה קרח במהדורות קודמות הוא עכשיו ירוק וחופשי מקרח. הם טוענים שהדבר ממחיש את עוצמת ההתחממות הגלובאלית.
קבוצת סקוט-פולאר, העוסקת בחקר האזור הארקטי אומרת שהטענה על איבוד 15% משטח הקרח ב 12 שנה אינה נכונה. "אין, למיטב ידיעתנו, ראיה לטענה זו בספרות המקצועית" הם אומרים.
מה גורם לחברת "טיימס אטלס" להטעות את הציבור ולפרסם מידע שגוי ? הם גם הם נרתמו לקדם את המטרה הקדושה של הפחדת הציבור? כאשר המטרה מקדשת את האמצעים מתרחשים דברים מוזרים, כמו טענות מצוצות מהאצבע, של גופים לכאורה מכובדים.
יעקב

17 בספטמבר 2011

סכנת הכחדה – בגלל הקור


מינים רבים של פרפרים בבריטניה נמצאים בסכנת הכחדה בגלל קיץ קר וגשום במיוחד, הקר ביותר בשני עשורים.

34 אלף איש השתתפו במבצע לספירת פרפרים בבריטניה, שאורגן על ידי האגודה לשימור הפרפרים.
הייתה ירידה של 11% במספר הכללי של הפרפרים, אבל ירידה של 2/3 במספר של הזן הנפוץ ביותר – הזן הכחול. גשמים עזים ורוחות סערה פגעו קשות בפעילות ההתרבות שלהם. הפרפרים אינם מסוגלים לעוף, למצוא אוכל, או להטיל ביצים ברוח וגשם. כמחצית מ 59 מיני הפרפרים בבריטניה נמצאים כעת בסכנת הכחדה. הפרפרים ממלאים תפקיד חשוב בהאבקה של צמחים, והתמעטותם מדאיגה.
יעקב

כבסו במים קרים.


הנה רעיון ירוק שאני יכול לאמץ בשתי ידיים. כביסה במים קרים.
מכונת הכביסה היא אחד מזוללי האנרגיה הגדולים בבית. 70% מהאנרגיה שהיא צורכת משמשת לחימום המים. יצרניות חומרי הניקוי פיתחו אבקות כביסה שמאפשרות כביסה במים קרים, ומוציאות את הבגדים נקיים לחלוטין. אין שום צורך להפעיל תכנית עם מים חמים – אפשר לכבס בתכנית כביסה עם מים קרים. אבקות הכביסה האלה לא יקרות יותר מאשר אבקות רגילות.
הנה דומגה טובה לדרך בה הטכנולוגיה מאפשרת לנו להשיג את התוצאות המבוקשות בפחות אנרגיה, מבלי להקריב מאיכות חיינו. דרך אגב – החיסכון בחשמל מביא, כמובן, גם חיסכון בכסף, שהוא יתרון נוסף על התרומה לאיכות הסביבה.
בכול זאת, הכביסה במים חמים הוא הרגל עוד משחר ההיסטורה, כאשר עדיין לא היו קיימים דטרגנטים יעילים. אנו איכשהו "מרגישים" שכביסה שהורתחה היא יותר נקייה. הכביסה במים קרים עדיין לא חדרה לתודעה ולא מקובלת באירופה וארה"ב. ביפאן – תמיד כיבסו במים קרים.
יעקב

13 בספטמבר 2011

מלחמת וורמונט הירוקה נגד תחנות הרוח.


תמונה יפה וצבעונית זו היא מאתר הארגון VCE – אנשי וורמונט (ארה"ב) למען סביבה נקיה.
מה חסר בתמונה זו? ניחשתם. מפלצות הרוח. אבל יש מי שמתכנן למלא את פסגות ההרים בזוועות האלה.
אנט סמיט, מנהלת הארגון הזה, VCE, קוראת לבחינה מחדש של התכניות להקמת חוות של תחנות רוח בוורמונט – כלומר – היא קוראת להפסיק עם הקמת תחנות רוח ענקיות, תעשייתיות, שמשחיתות את הנוף ואת הטבע.
היא מונה את הבעיות הרגילות:
התחנות מתמוטטות לעיתים, נדלקות, מעיפות גושי קרח או פרופלורים, ומהוות סכנה למי שנקלע לסביבה או חי שם. הן הורגות ציפורים, הן משחיתות מאות אלפי דונמים של חורש בתול בראשי הגבעות, והורסות את מרחב המחייה של חיות וציפורי בר. הן משחיתות פלגי נהרות ופוגעות בשטחי רביה של דגים, הן דורשות מאות קילומטרים של דרכים חדשות ביער, עושות רעש למרחק של יותר ממייל, המפריע לשינת בני אדם ומשגע אותם, הן מפעילות אורות מנצנצים הפוגעים בנוף ובעצבים.
קוראי הבלוג הזה כבר יודעים את כול המגילה... אבל עכשיו מתחיל האסימון לרדת גם אצל ארגונים שבאמת חרדים לשמירת הסביבה, והם מתחילים להבין איזה אסון זה.
מה שהירוקים עדיין לא מבינים הוא שתחנות הרוח מפיקות מעט מאד חשמל, והכמות שהן מפיקות זעירות מכדי לקדם את המטרה המוצהרת של הפחתת גזי החממה. כולו אשליה ונזק ללא תועלת.
יעקב

12 בספטמבר 2011

מצבות לטירוף.




חוות תחנות רוח מהדור הקודם בטהאצ'פי, קליפורניה. בתמונה ניתן לראות שהטורבינות עומדות, כלומר לא מפיקות חשמל, זה מצב הרגיל. לאחרונה טיילתי באירופה ויצא לי לראות מאות טורבינות כאלה – לא ראיתי אחת שמסתובבת. אבל הטורבינות שבתמונה אינן אלא גרוטאות, אשר אינן בשימוש, אבל איש אינו מפנה, והן נשארו כמו פורונקל בנוף. הן מצבות לטירוף האנושי.
על המצבות נוספות לטירוף (תחנות רוח), ועל האסון (כלומר המחסור) האנרגטי שצפוי בבריטניה כותב קריסטופר ברוקר בטלגרף. הוא מספר על המאבק הנואש של תושבי כפר קטן בבריטניה, שלידו עומדים להקים 7 תחנות רוח ענקיות בגובה 140 מ'. הוא מספר על קבוצות רבות של תושבים, במקומות רבים, שנאבקים בייאוש נגד השחתת נוף מולדתם על ידי המפלצות. הוא כותב: "למרות כול הראיות העובדתיות שמראות שתחנות הרוח הוא אחד השגעונות הגדולים של זמננו, מסרבים אלה שמנהלים את חיינו, מלמעלה, מבריטניה או מבריסל, להכיר בעובדות".
שלטונות בריטניה נחושים לשנות את החוקי הרישוי (סופרטאנקר) כדי להתגבר על ההתנגדות המקומית, כלומר כדי שיוכלו להתעלם מרצונם ונזקיהם של התושבים המקומיים במטרה לעמוד ביעדים של האיחוד האירופה לאנרגיה מתחדשת.
כדי לעמוד ביעדים אלה הם יצטרכו לבנות, עד 2020, עוד 10,000 תחנות רוח מלבד ה 3500 שכבר קיימות שמצליחות לספק, היום, רק 2.7% מצריכת החשמל הבריטית. העלות המשוערת תהיה כ 140 מיליארד פאונד, או 5600 פאונד לכול בית אב בבריטניה. הדבר יגרום לעליה של 58% בתעריפי החשמל, שהינם כבר היום מהגבוהים בעולם. אך החמור מכול – משק האנרגיה בבריטניה זקוק להשקעה של 200 מיליארד פאונד בבניית תחנות כוח חדשות, גרעיניות ופחמיות, כדי להחליף תחנות מתיישנות קיימות, ולספק את הצריכה העולה בעשור הקרוב. במקום זה הם הולכים לבזבז את הכסף על משהו שאינו מפיק חשמל, ולדון בכך את תושבי בריטניה לישיבה בחושך.
על "תכונות נוספות של תחנות הרוח מספרים בקומנטס:
הן הורגות ציפורים ועטלפים. הן מקור בלתי נדלה לשחיתות – בעלי אחוזות גדולות, שהם גם בעלי קשרים פוליטיים (כמו אבי אישתו של ראש הממשלה) מקבלים רשיונות להקים טורבינות באחוזותיהם, המכניסות הכנסה גדולה, מהתעריף הגבוה שהממשלה מחייבת את חברות החשמל לשלם.  אבל – כנראה נקודה אחרונה זו היא דווקא יתרון, בעיני הפוליטיקאים, מחליטי ההחלטות. הם אוהבים לחלק טובות הנאה למקורביהם, ה"אנרגיה המתחדשת" (או טענות השווא עליה) היא תירוץ אופנתי לשחיתות זו.
הטירוף הזה לא מוגבל לבריטניה.
בגרמניה בנו עוד יותר תחנות רוח מאשר בבריטניה, הרבה יותר, הכי הרבה בעולם – 22,000 תחנות רוח. מה יוצא להם מזה: הן מפיקות רק כ 15% מהכמות הנומינלית, או מכושר הייצור הפוטנציאלי – כי כנראה רק ב 15% מהזמן יש רוח בעוצמה הנדרשת. בבריטניה, לעומת זאת, הצליחו להפיק 21% מכושר הייצור הנומינאלי... וזה נחשב הרבה. מבחינת אחוזים מהצריכה מספקות תחנות הרוח בגרמניה 6%, אבל זו לא כול האמת – כי הרבה מה 6% הן מספקות בלילה, בשעות ביקוש נמוך, כאשר תחנות הכוח הפחמיות והגרעיניות (שלא ניתן לכבות אותן) מספקות מעל ומעבר למה שדרוש. כלומר – חךק מאותם 6% הם מיותרים.
אבל כנראה, בשביל להשוויץ על עמידה ביעדים, מה שנחשב זה "כושר ייצור מותקן", ולא כמה חשמל מועיל מפיקים בפועל. המראית עיין והמשחק בנדמה לי הוא חלק בסיסי בהתנהלות הירוקה.
יעקב

11 בספטמבר 2011

פריס מוצפת.

כאשר היו הצפות גדולות בארה"ב השנה ובשנה שעברה, וגם הצפה בממדים היסטוריים בפקיסטאן, קפצו החממיסטים והסבירו שההצפות נגרמות על ידי ההתחממות הגלובאלית, או, לפחות, שחומרתן עלתה בגללה.

הנה סידרה של תמונות על הצפה גדולה בפאריס, משנת 1910. חבל שאותו דור של 1910 – חי בבורות משוועת ולא ידע כלל מה הסיבה האמיתית להצפות.
יעקב

חשמל ירוק

צוות "חשמל ירוק" הציב דוכן בשדרות רוטשילד והחל לשווק את היוזמה המתקדמת של חשמל ללא זיהום... כמו תמיד אנו ראשונים בתור להציל את העולם...


6 בספטמבר 2011

האם אזורי הפינוי סביב פוקושימה מסוכנים?

כמו שדיווחתי, המצב בכורים הגרעיניים הפגועים בפוקושימה, ביפאן, התייצב, וכבר כמה חודשים אין פליטה של חומרים רדיואקטיביים לאטמוספרה. כעת ניתן להתפנות ולבחון את הבעיה הכי חשובה: מה רמת הסיכון של החומרים שנפלטו בתחילת האסון ונחתו באזור פינוי האוכלוסייה סביב התחנה, ברדיוס כ 20-30 ק"מ? מה הנזק שנגרם? האם, ומתי יוכלו המפונים לשוב לבתיהם?

מארק לינאס, איש ירוק מודאג, סופר וחוקר בסוגיות שמירת הסביבה ושינויי האקלים, בוחן סוגיה זו .

בימים האחרונים התריעו גופים אנטי גרעיניים שהסכנה חמורה מאשר השלטונות אומרים ושצריך להרחיב את שטח פינוי האוכלוסייה. מארק לינאס לא מקבל טענות אלו והוא בוחן את הנתונים.
ראשית הוא מצטט מדו"ח האסון בצ'רנוביל, שקבע שהנזק הכי גדול שנגרם, למספר הכי גדול של אנשים, הוא הנזק שבפינוי עצמו. עקירת אנשים מבתיהם יש לה תוצאות שליליות רבות על מצבם הכלכלי, הנפשי והבריאותי של המפונים, והנזק הזה עולה, לעיתים קרובות, על הנזק הבריאותי שהיה עלול להיגרם לו נשארו לחיות באזורים שיש בהם קרינה נמוכה.

באשר לפוקושימה: רמות הקרינה שנמדדו על ידי ממשלת יפאן ופורסמו ב 7 לאוגוסט מראות רמות קרינה ניכרות, ואף מסוכנות בכמה מקומות. במרבית המדידות, ובוצעו עשרות רבות של מדידות, התוצאה הייתה בין 1 ל 10 מיליסיברט לשנה. במקומות בודדים, בהם נחתו יותר חלקיקים רדיואקטיביים, נמדדו רמות קרינה של 133 – 289 מי"ס/שנה.
כדי להבין משמעות המספרים האלה מציין לינאס שקרינת הרקע הטבעית, הממוצעת, בעולם היא כ 2.4 מ"ש. קרינת הרקע משתנה ממקום למקום, על פי הקרקע, ויש מקומות בעולם בהם קרינת הרקע הרדיואקטיבית מגיעה עד 250 מ"ש וחיים שם אנשים, ולא נמצא שהם סובלים מבעיות בריאות.

המאמר ארוך ומפורט, אבל הרעיון הכללי הוא – שהסיכון הבריאותי בקרינה בעוצמה נמוכה כזו הוא נמוך מאד. יש שטוענים שהמודל הסטטיסטי המקובל לפיו מחשבים את הסיכון -  linear no threshold – אינו תקף. לפי מודל זה – לוקחים את רמת הסיכון (ההסתברות של אדם לחלות בסרטן כתוצאה מהחשיפה) שידועה, ברמות קרינה גבוהות, ומחשבים ביחס ליניארי את הסיכון ברמות קרינה נמוכות, שלגביהן אין לנו נתוני תחלואה ממשיים ובדוקים. יש שטוענים שקרינה ברמה נמוכה אינה מסוכנת בכלל, ואף יכול להיות שהיא מאריכה את החיים ומשפרת את הבריאות.

מארק לינאס מחשב את הסיכון לפי השיטה המקובלת, ומוצא שהסיכון נמוך מסיכונים אחרים שאנשים נחשפים להם – כמו עישון סיגריות, נהיגה במכונית או חיים בעיר גדולה, בה יש זיהום אוויר. אדם שחי בעיר גדולה, ונושם במשך כול החיים את האוויר המזוהם יחסית של העיר, יש לו יותר סיכוי לחלות בסרטן מהאוויר המזוהם מאשר יש לו סיכוי לחלות מקרינה רדיואקטיבית ברמה נמוכה. ייתכן שהפינוי של חלק מהתושבים מאזור פוקושימה למרכזי פליטים בערים מסכן את הבריאות יותר מאשר הישארותם בבתיהם. כלומר – אומר לינאס – אין למהר ולפנות אנשים בפזיזות, ואין להתייחס בהיסטריה לקרינה רדיואקטיבית בעוצמות נמוכות.
יש צורך להשתחרר מפחד כללי מקרינה, לבדוק באופן פרטני כול ישוב וכול רחוב, ולהחזיר את התושבים למרבית המקומות, שבהן רמות הקרינה נמוכות.
עוד מציין מארק לינאס שההיסטריה האנטי גרעינית גורמת לסגירת תחנות כוח גרעיניות ופתיחה מחדש של תחנות כוח על פחם ומזוט. ייתכן, הוא אומר, שהנזק של זיהום אוויר שגורמות תחנות אלה גדול מנזק הקרינה שגרמה פוקושימה.
יעקב   


3 בספטמבר 2011

הדו"ח של ה NIPCC


קבוצה של מדענים ספקניים פירסמה דו"ח אקלימי נגדי – המתנגד לטענות שפורסמו ב IPCC, והמסכם מאמרים מדעיים שמרצביעים על תמונה שונה ממה שמציירים המודאגים. הדו"ח נקרא NIPCC NonGovernmental Panel on Climate Change, והוא דו"ח שני אחרי שדו"ח דומה פורסם ב 2009. הדו"ח החדש מחזיק 430 עמודים ומפרט את המידע החדש שהתפרסם אחרי 2009. (הטקסט של דו"ח במלואו כאן).
בין המסקנות:
"סיבות טבעיות הן קרוב לוודאי הסיבה העיקרית לשינויי האקלים שהתרחשו במאה ה 20 ותחילת המאה ה 21. איננו טוענים שגזי חממה שמקורם בבני האדם (קרי פד"ח) אינן מסוגלים לגרום להתחממות מה, או שלא גרמו בעבר. המסקנה שלנו אומרת שהראיות מראות שהם אינם משחקים תפקיד כבד."
עוד הם אומרים: "התוצאה, נטו, של גידול ריכוז הפד"ח, וההתחממות הקלה, קרוב לוודאי שתהיה חיובית לבני אדם, חיות וצמחיה."
ד"ר ג'ודי קורי כותבת שכמו שהמשפט "קרוב לוודאי" אינו מוצדק בדו"ח ה IPCC (כאשר הם כתבו ש"קרוב לוודאי" שההתחממות נגרמת על ידי בני האדם), הוא אינו מוצדק גם כאן – חוסר הוודאות בכול המחקרים הוא כה גדול עד כי איננו יכולים לדעת מה כן ומה לא סיבה עיקרים לשינויים שמתרחשים.
אני מסכים. תפקידו של דו"ח ה NIPCC אינו לקבוע במסמרים מה גורם לשינויים אקלימיים. האמת היא שהנושא מסובך מאד. תפקידו של ה NIPCC הוא רק להראות שהטענה של ה IPCC כאילו הם יודעים "קרוב לוודאי" שהפד"ח גורם להתחממות הרת אסון אין להם שום ביסוס.
יעקב

1 בספטמבר 2011

דו"ח מצב על פוקושימה.


זה זמן מה כבר לא רואים דיווחים בעיתונות על המצב של תחנות הכוח הפגועות בפוקושימה. No news = good news. הנה סיכום קצת ישן (מ 17 באוגוסט) מאתר המוקדש לחדשות האנרגיה הגרעינית.
תהליך הזרמת המים לקירור הליבות של הכורים מס' 1, 2 ו 3 נמשך. כור מס' 1 התייצב בטמפרטורה מתחת ל 100 מעלות, כורים מס' 2, ו 3 קרובים להגיע לטמפרטורה נכספת זו. הבעיה העיקרית היא שמי הקירור המוזרמים לכורים יוצאים מהם מזוהמים בחלקיקים קורנים. מים אלה עוברים טיהור ומשמשים אח"כ שוב לקירור. המגבלה היא – ההספק של מתקני הטיהור למים. מים לא מטוהרים מצטברים במרתפי הכורים, והבעיה היא למנוע גלישת המים את האוקיינוס וזיהומו. חברת טפקו עמדה להתקין מתקן טיהור מים נוסף שיאפשר שימוש בכמויות גדולות יותר של מים, כלומר – להאיץ את הכיבוי המוחלט של הכורים. בסך הכול תהליך הדעיכה והכיבוי נמשך, אבל הוא ימשך עוד חודשים רבים.
בינתיים אין יותר פליטות של קרינה לסביבה, מיכשור רגיש במיוחד שהובא למקום קובע שהקרינה באוויר, באיזור הגדר החיצונית של התחנה, הוא ברמה נורמלית, כלומר הרמה השוררת בעת הפעלה תקינה של התחנה.
בריכות הדלק המשומש בארבעת הכורים ( מספרים 1-4) מחוברות למתקן קירור קבוע, והטמפרטורות השוררות בהן היא נורמלית (37-42 מעלות).
ממשלת יפאן וחברת טפקו עורכים סקרים של קרינה סביבתית כדי לבדוק אפשרות להחזיר לבתיהם את האנשים שפונו מאיזור ברדיוס 20-30 ק"מ מהתחנה. (אנשים שגרו קרוב יותר עדיין לא יכולים לחזור). מטרת הסקר לקבוע באופן פרטני, היכן הקרינה נמוכה מספיק ומאפשרת החזרת התושבים והיכן עדיין לא. כמו כן יבדקו אילו פעולות טיהור וניקוי ניתן וצריך לעשות באזורים אלה.
סיכום: התהליך הארוך והאיטי של כיבוי סופי של התחנות והחזרת החיים למסלולם נמשך כמתוכנן, ללא בעיות מיוחדות.
יעקב