דפים

29 בספטמבר 2011

צינור קייסטון ושנאת הנפט.


בארה"ב מתקיים כעת וויכוח ציבורי נוקב על פרוייקט גדול להנחת צינור נפט, שנקרא צינור קייסטון. הצינור מתוכנן להוליך נפט גולמי שמופק מחולות זפת בקנדה אל בתי זיקוק בטקסס. אורכו כ 3500 ק"מ, יחצה את ארה"ב מצפון לדרום ועלותו כ 7 מיליארד דולר. הצינור ייצור עשרות אלפי מקומות עבודה בארה"ב, ויקטין את תלותה של ארה"ב בנפט מיובא מארצות לא נחמדות, כמו ערב הסעודית או וונצואלה. הצינור יביא גם תועלת כלכלית רבה (וממשית, בניגוד לתחנות הרוח), וגם תועלת ביטחונית – הקטנת התלות האנרגטית בארצות חוץ. והצינור תוכנן בקפידה שלא יגרום נזק לסביבה. הדבר נבדק בשבע עיניים, וכול אמצעי הזהירות ננקטים למטרה זו.
בכול זאת הארגונים הירוקים מתנגדים בחריפות לצינור, ומפגינים הפגנות סוערות ומתמשכות נגדו. הטענה הרשמית היא שאם תהיה תקלה ותהיה דליפה עלול להיווצר נזק סביבתי. כלומר – ההתנגדות היא לנזק תיאורטי. לעומת זאת, לנזק הסביבתי הגדול והמוחשי של הרס פסגות ההרים בוורמונט (ובמקומות אחרים) אין הירוקים מתנגדים.
עוד שתי הערות בקשר לצינור זה: אין הגיון להוליך נפט גולמי 3500 ק"מ מקנדה לטקסס לבתי הזיקוק. יותר הגיוני לזקק את הנפט בקנדה, או במדינות צפון ארה"ב, ואז להוביל תזקיקים למרכזי הצריכה (בחוף המזרחי והמערבי). התזקיקים הם בעלי נפח יותר קטן, ופחות מזהמים. הסיבה שבונים את הצינור בכלל היא שהארגונים הירוקים לא מאפשרים בניית בתי זיקוק חדשים.
הירוקים מתנגדים לצינור לא בגלל שהוא עלול לזהם, אלא בגלל שזה נפט, והם מתנגדים בפרינציפ לנפט. הם טוענים שהוא יגרום להרס כדור הארץ בגלל ההתחממות הגלובאלית. נקודה שהם מתעלמים ממנה היא שהנפט הזה יישרף בכול מקרה. כבר היום מיבילים נפט גולמי מקנדה לארה"ב במיכליות, דבר שיקר יותר ומזהם יותר, ומזיק יותר מכול הבחינות. אם ארה"ב לא תרכוש את הנפט הוא יועבר בצינור לחוף המערבי של קנדה ומשם לסין, וישרף שם. אנו זקוקים לאנרגיה הזו, והיא בכול מקרה לא תשאר קבורה באדמה. הנזק של הפליטות (אם יש כזה) ייגרם בכול מקרה. ההתנגדות הירוקה היא התנגדות ריגשית, מתוך השנאה לנפט, התנגדות ללא הגיון.
יעקב

אין תגובות: