30 בנובמבר 2015

קבורת הפד"ח – עוד אוטופיה ירוקה שנקברה.


כתבנו בעבר על ההצעות (הבלתי מעשיות) לקבור את הפד"ח הנוצר בתחנות הכוח, מתחת לאדמה. הרעיון – ששמו הרשמי הוא CCS  - (carbon capture and sequestration). חסידים ירוקים שלא איבדו לגמרי את הקשר עם המציאות, מבינים שאין שום אפשרות לספק את צרכי החשמל של האנושות ללא מקורות אנרגיה פחמיים (פחם, גז ונפט). לכן – כדי להשיג את היעד הנכסף (ההכרחי ודחוף, לדעתם, כדי להציל את כדור הארץ) – של צמצום הפליטות ב 100% או ב 80% (עד 2040, או עד 2050), הם תלו תקוות ברעיון של קבורת הפד"ח. כלומר: אנו נמשיך לשרוף, בלית ברירה, דלק פחמי, אבל את הפד"ח שנוצר נלכוד ונדחוף למעמקי האדמה, כדי שלא יפלט לאטמוספרה, ולא יגדיל את ריכוז לגזי החממה שבה.

בריטניה מודאגת אקלים, כמו כולם. הם לא רק "הכריזו" על יעדים יפים, אלא חוקקו חוק של ממש, (חוק שינוי האקלים משנת 2008) המחייב צמצום הפליטות ב 80% עד 2050. כיצד משיגים יעד נהדר ופנטסטי זה (דמיוני), כיצד אפשר לציית לחוק? כיצד גורמים לאקלים לציית לחוק?

אחד הרכיבים העיקריים בתכנית הבריטית היה ה CCS  (קבורת הפד"ח). ממשלת בריטניה הקציבה מיליארד ליש"ט למי שיצליח לפתח את השיטה הזו ולהוכיח את היתכנותה. הקציבה על הנייר, בעבר.

כעת הודיעה ממשלת בריטניה על ביטול המימון של מיליארד ליש"ט לפרויקטים של CCS. ממשלת בריטניה השתכנעה, כנראה, שהטכנולוגיה הזו אינה מעשית. שני מפעלים שונים שבדקו את הנושא וערכו מחקרים ובדיקות היתכנות (על גבי נייר בלבד), כנראה יפסיקו את הנושא, לאחר ביטול התקצוב הממשלתי.

הארגונים הירוקים מקטרים שביטול התקציב יפגע קשות בסיכויים לעמוד ביעדים של הפליטות. זה, כמובן לא נכון. כי לא חשוב כמה כסף אתה שופך על משהו שלא יכול לעבוד – הוא לא יעבוד. זה לא היעדר הכסף שמונע מהרעיון של ה CCS  לעבוד – אלו הם חוקי הפיסיקה. ביטול התקציב רק מונע בזבוז כסף לריק.

יעקב



28 בנובמבר 2015

פרופ' עדי וולפסון – הטפות סרק.


פרופ' עדי וולפסון ממשיך להטיף בנושאי ההתחממות הגלובאלית, במאמר בוואינט. הוא מנסה להישמע איש קונצנזוס, המתרחק מנושאים שנויים במחלוקת, ומנסה להציג שורה של "אמיתות" שמובנים מאליהם ולא יכול להיות עליהם וויכוח לדעתו – אלא ש"האמיתות" שהוא מפרט אינן אמת.
הנה טענותיו – והאמת בצדן.

וולפסון: "אין לנו ויכוח על כך שהאקלים השתגע ואינו צפוי, נכון?" לא נכון. יש גם יש ויכוח. כול תופעות האקלים הן רגילות, ולא חסרות תקדים. אין שום הוכחה מדעית שמאורעות האקלים ה"חורגים" כביכול (הנדירים) שהתרחשו לאחרונה הם חסרי תקדים, או שיש עלייה בלתי רגילה במאורעות אקלים קיצוניים. האקלים לא השתגע כלל, הוא רגיל בהחלט, כולל התופעות הנדירות.
וולפסון: "גם לא על כך שיש רעב, מלחמות ושינויים דמוגרפיים בעולם?" נכון, יש רעב, יש שינויים דמוגרפיים, יש מלחמות. תמיד היו, ואני חושש שתמיד יהיו. אין שום דבר יוצא דופן בתופעות אלו, שום דבר שלא התרחש כבר, בצורה זו או אחרת, בעבר, שום דבר שניתן לקשור אותו לשינויי אקלים (אם יש כאלה) של העת האחרונה.

אנחנו גם לא מתווכחים ששריפת דלקים לייצור חשמל ולהנעת כלי תחבורה ושתהליכים תעשייתיים פולטים מזהמים לאוויר? נכון. וזה אכן מצער. אבל החשמל, התעשייה והתחבורה מאפשרים לנו לחיות ברווחה ונוחות. התועלת שלהם גדולה פי מיליון מהפגיעה שלהם. נכון, צריך לנסות לצמצם את הזיהום ככול האפשר, באמצעים טכנולוגיים (מסננים), אבל זה מטורף להטיף לביטול החשמל, התעשייה והתחבורה, והחזרה לחיים פרימיטיביים של העידן הטרום-תעשייתי שלפני 200 שנה ללא חשמל וללא תעשייה. ומה כול זה קשור לאקלים? שום קשר. אין קשר בין זיהום (פיח או גזים רעילים) לבין פליטות פד"ח, שאינו מהווה זיהום, אלא גז שמצוי באופן טבעי באטמוספרה, ומהווה מזון לצמחים, ואוי ואבוי אם לא היה בנמצא. (על שיעור ההשפעה המחממת של עליית ריכוזי הפד"ח יש וויכוח, אבל זה לא זיהום).

ואפילו לא על עליית מחירי הסחורות כמו חיטה, קקאו, קפה ויין, כתוצאה משינויי האקלים לצד הצריכה המוגברת של העולם המערבי שמובילה להררי אשפה? פה וולפסון מערבב כמה עניינים. הייתה עליית מחירים של מוצרי מזון, אבל מאז הייתה גם ירידה. יש לזה הרבה גורמים – האקלים אינו אחד מהם. הגרומים הם גידול האוכלוסייה, משבר כלכלי, ספקולציות, הדפסת כסף, עליית רמת החיים, גידול הביקוש, גידול האתנול (שלא לצורך, לפי לחץ הירוקים) ועוד.

הררי אשפה?  זה נושא נפרד, לא קשור למחירי המזון. נכון, האדם המודרני צורך הרבה, ולכן מייצר הררי אשפה. אבל – אין שום בעיה לטפל באשפה הזו בצורה נכונה, ללא יצירת זיהום סביבתי.  שוב: הפתרון להרי האשפה אינו בחזרה לחיים פרימיטיביים (שמייצרים פחות אשפה) אלא בטיפול הנכון באשפה כדי למנוע 
זיהום סביבתי. זה אפשרי, זה נעשה, זו לא בעיה. ומה זה קשור לאקלים??



הוא גם מביא את הגרף הזה כדי להוכיח "שהכדור מתחמם". נו טוב. אכן הוא התחמם מעט מאז 1950, זה לא מוכיח כלום. כדור הארץ תמיד מתחמם מעט ואח"כ מתקרר מעט – אין הגרף מוכיח שאלו לא תנודות טבעיות שאינן קשורות כלל לבני האדם. ואם תסתכלו טוב בגרף תבחינו שמאז שנת 2000 בערך, מגמת ההתחממות היא הרבה יותר קטנה (או אפילו "שטוחה" כלומר – לא קיימת) למרות המשך העלייה המתמיד בריכוז הפד"ח.

וולפסון: " אני גם בטוח שאנחנו מסכימים שעדיף שהגז הטבעי שנמצא לחופי ישראל ישמש לייצור חשמל ויוביל לירידת מחירים במשק במקום שיימכר בחו"ל ויניב רווח גבוה רק ליזמים". זו כבר פשוט דמגוגיה. יש גז מספיק גם לצרכיה של ישראל וגם לייצוא. אם ייאסר הייצוא לא יהיו משאבים כדי לפתח שדות גז חדשים, והגז יישאר באדמה. הייצוא לא בא על חשבון הצריכה בישראל.
מלבד זה עלינו להיזהר מלהעביר את כול ייצור החשמל שלנו לגז, זה פוגע בביטחון האנרגטי ועלול לגרום למשבר ענק אם יהיו תקלות במערכות הגז. צריך לשמור על ייצור חשמל 50% בפחם, 50% בגז, כדי לקיים מערכת ייצור גמישה וחסונה, ושלא נהיה תלויים רק במקור אנרגיה אחד.

וולפסון: "המתנגדים המרכזיים לתיאוריית ההתחממות הגלובלית הם דווקא כל אחת ואחד מאיתנו. אחרי הכול הפחתת פליטות של גזי חממה כרוכה בהפחתה בייצור ובהפחתה בצריכה." הפעם יש הרבה אמת בדברי וולספון. לא ניתן להפחית את גזי החממה (הפד"ח) על ידי "מעבר למקורות אנרגיה ירוקים" כמו שרבים, כולל וולפסון,  מטיפים. אין מקורות כאלה שמסוגלים לספק את האנרגיה שאנו צורכים. הפחתת גזי החממה, פירושו – כיום – כמו שוולפסון אומר – הפחתת הצריכה – כלומר הגדלת העוני. חיים ללא חשמל, ללא תעשייה, ללא תחבורה (או עם הרבה פחות מהדברים האלה) פירושו – לחזור לאורח חיים פרימיטיבי, טרום תעשייתי. בסביבה כזו ייכחדו מיליארדי בני אדם, כי מערכת ייצור מבוססת על עבודת אדם ובהמה, ללא מקורות אנרגיה אחרים (פחמיים) לא תוכל להזין את כול מיליארדי בני האדם שנוספו לאוכלוסיית העולם מאז המהפכה התעשייתית במאה ה 19. שלא תטעו: הפחתה בייצור ובהפחתה בצריכה פירושו עוני, ופירושו הכחדה המונית של "עודף האוכלוסייה".

וולפסון מזכיר את הסרט "אמת מטרידה" של אל גור, שהוא סרט תעמולה חסר שחר, שלא שווה להרחיב את הדיבור עליו, ואת הדו"ח האחרון של ה IPCC  שקבע (ללא שום הצדקה) שקיימת ודאות של 95% שבני האדם גורמים את ההתחממות הגלובאלית מאז 1950. הוא גם מזכיר "נבואות קודרות" שגם הן לא מבוססות על כלום.

וולפסון: בשנים האחרונות עומד נושא ההתחממות הגלובלית על סדר היום של מרבית המדינות בעולם. כולן מחשבות פליטות גזי חממה, מכינות תוכניות לצמצום הפליטות ומשקיעות משאבים רבים בהתייעלות אנרגית, במעבר לאנרגיות ירוקות ובהטמעת טכנולוגיות קלינטק.  נכון. מדינות העולם השקיעו לפחות כ טריליארד דולר בשנים האחרונות באנרגיה ירוקה. ומה יצא מזה? כלום. לא הייתה הפחתה משמעותית בפליטות, כמויות הדלק הפחמי שנחסכו הן זניחות. הפליטות בעולם ממשיכות ועולות. האנרגיה הירוקה היא אשליה. כול ההוצאה הייתה לריק. האם עלינו לחקות את כול השטויות שמתבצעות במדינות אחרות? האם, בגלל שהם עשו שטות, אנו צריכים לעשות אותה שטות (כפי שכבר עשינו)? זה מה שמציע וולפסון: להעתיק את השגיאות של אחרים, כפי שאנו כבר עושים, בלי לחשוב?

בסוף מסכם וולפסון [על נסיעת נתניהו לפאריז]: "אבל אל תצפו ממנו לבשורות בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה בישראל." יש לשער שיהיו הרבה "בשורות" בפאריז, והרבה פטפוטי סרק. הפחתות בפליטות לא יהיו כמו שלא היו אחרי הסכם קיוטו ב 1997. הפחתות בפליטות אינן אפשריות ללא "הפחתת הצריכה", כמו שאומר וולפסון – כלומר ללא עוני, ועוני זה דבר, שמשום מה, האנשים לא אוהבים....

ועוד דבר לא נכון אומר וולפסון: שאנו (בארץ ובעולם) לא עושים כלום נגד ההתחממות הגלובאלית ונגד זיהום הסביבה (אלו שני דברים שונים). לא נכון! אנו (בארץ ובעולם) עושים הרבה. הרבה שטויות. כמו ההוצאה חסרת התועלת של טריליארד דולר (אלף מיליארד) שהעולם מוציא על אנרגיית שמש ורוח – זה בהחלט "משהו" שעושים ולא "כלום". וגם אנו בארץ מוציאים מעל למיליארד דולר לשנה, כול שנה, בהתחייבות ל 20 שנה, על אנרגיה סולארית, שהתועלת בה מועטה מאד.

מעבר להתחממות הגלובאלית נעשה הרבה מאד למען שיפור איכות הסביבה. נזכיר את כול המפעלים לטיהור שפכים, את הפיקוח על הזיהום התעשייתי, את עבודות הניקוי והטיהור של הנהרות (ירקון וקישון). איכות הסביבה הולך ומשתפר, כול הזמן, איכות האוויר, ניקוי הנהרות, טיפול בשפכים ובאשפה כול אלו השתפרו לאין הכר, מאז שנות ה 1960.  הטענה של וולפסון על "הררי אשפה" הולכים וגדלים כתוצאה  בלתי נמנעת של "צריכת היתר" אינה נכונה. אפשר לאמור שמאז שנות ה 1960 ועד היום היה שיפור גדול בניקוי הסביבה, בכול הנושאים – בעולם המערבי המפותח והעשיר. הרי האשפה ניתנים לטיפול וניקוי, את זה אנו כבר עשינו וממשיכים לעשות. גם העולם העני, שהוא עדיין מזוהם למדי, יתחיל לטפל בזיהום וניקוי הסביבה לכשיתעשר.

בשורה תחתונה אין לפרופ' וולפסון הצעות קונקרטיות, מעשיות,  נוסח: "תעשו א' וב' וג'". הוא סתם מטיף בנוסח: "תהיו ילדים טובים", בלי שום עוגן במציאות. זה תמיד הולך...

יעקב




27 בנובמבר 2015

אנרגיית שמש בעזה


וואינט מפרסם כתבה (מרויטרס) על השימוש המבורך והנהדר באנרגיית שמש בעזה. חסן אבו נאדה, חקלאי ברצועת עזה, התקין מערכת סולארית בעלות 30 אלף דולר, כדי לספק את צרכי החשמל שלו, בעיקר להפעיל משאבות להשקייה בשדותיו.

עזה סובלת ממחסור חמור בחשמל. רוב החשמל מסופק על ידי ישראל, והיא לא תמיד סדירה, מסיבות מובנות – ביניהם הסירוב של העזתים לשלם. תחנת הכוח בעזה פועלת על סולר, הדלק הכי יקר והכי מזהם. יש בעזה גם מחסור בדלק (גם מסיבות פוליטיות), ומחירו גבוה, וגם בעיות תחזוקה בתחנת הכוח. שורה תחתונה: יש הפסקות חשמל כל הזמן – אספקת החשמל היא רק 8 עד 16 שעות ביממה.

בתנאים אלה – חשמל סולארי יכול לעזור. חשמל מהשמש זמין במרבית הימים, בשעות היום. הדבר שימושי – למשל לבתי הספר ולמפעלים או בתי מלאכה שפעילים בשעות היום. הוא שימושי גם לשאיבת מים לבתים ולהשקיה, שניתן לעשותה לסירוגין (כאשר יש חשמל).

אבל, שלא יספרו לכם סיפורי בדים על חקלאי שרכש מערכת סולארית ב 30 אלף דולר. אין דבר כזה. המערכות הסולאריות שמותקנות בעזה מותקנות על ידי ארגונים אידאולוגיים, כמו גרינפיס, או האו"מ, מסיבות אידאולוגיות, ובמימון שלהם (מימון חיצוני). עזתי – אם נותנים לו לוחות שמש בחינם (על חשבון הברון, לפעמים הברון מהאו"מ, לפעמים מקטאר), ייקח את הלוחות. בטח ייקח.

אבל שעזתי עני יקנה לוחות ב 30 אלף דולר – מהכסף שאין לו? אל תאמינו.

לוחות השמש הם באמת מועילים בעזה (בייחוד אם מישהו אחר משלם עבורן). יותר מועיל וזול בהרבה היה לקבל אספקת חשמל סדירה, ,24/7 מישראל – אבל זה נוגד את "המטרות הלאומיות" שלהם (סירובם לחיות בשלום עם ישראל). פתרון אחר היה יכול להיות לבנות תחנת כוח נורמלית (על גז) ברפיח, בצד המצרי – אבל – גם עם מצריים יש לעזתים "בעיות" (בעלות גוון פוליטי-אידאולוגי).

אז, בתנאים (פוליטיים) אלה, יותר טוב לוחות שמש מכלום.

יעקב

24 בנובמבר 2015

כלבי הים חזרו לתימזה

פעילי הסביבה אוהבים להציף אותנו בסיפורי זוועה על זיהום נוראי פה, והרס סביבתי גדול שם. הפעם אני רוצה להביא סיפור חיובי ואופטימי- סיפור תחייתו של נהר התמזה Thames העובר בלב לונדון.

נהר התמזה שימש בעבר, כמו נהרות רבים אחרים (ולהבדיל – הירקון והקישון אצלנו) – כתעלת ביוב ענקית שניקזה את השפכים של מאות מפעלים לאורך גדותיו. בשנת 1957 הכריז המוזיאון לטבע כי הנהר מת מבחינה ביולוגית, כלומר אין בו חיים, בשל הזיהום. הוא היה, למעשה, תעלת ביוב ענקית ומסריחה. ה"גארדיאן" כתב ב 1959 שאין חמצן במים (בגלל הזיהום). ההפצצות של מלחמת העולם השנייה, שהרסו את מערכת הביוב של לונדון, תרמו אף הן לזיהום הנהר.

אולם, עם השיקום שלאחר המלחמה, שוקמה גם מערכת הביוב, דבר שהביא לקיטון הזיהום של הנהר.  בהמשך, בשנות ה 1970-80 שופרו מערכות ניקוז מי הגשם והוחמרה הרגולציה האוסרת שפיכת חומרי פסולת לנהר. שיפורים טכנולוגיים, ושינויים באופי התעשייה מתעשייה בסיסית לתעשייה מתוחכמת ונקיה יותר תרמו גם כן.


הנהר חזר לחיים היום, חיים בו 125 מיני דגים, לעומת אפס דגים בשנות ה 1950. יחד איתם חזרו היונקים הימיים, יותר מ 2000 כלבי ים נצפו, וגם, מידי פעם, לויתנים.

A common seal (Phoca vitulina) in the Thames (Credit: Chris Laurens/Alamy Stock Photo)


גם עופות המים חזרו.

Ducks near Blackfriars Bridge (Credit: Duncan Veere Green/Alamy Stock Photo)

הטענה של פעילי סביבה שהאדם גורם לזיהום – בייחוד בגלל התיעוש – היא נכונה. בתחילה, כאשר האדם עני, מתרחש תהליך תיעוש מואץ – שמטרתו לספק את צרכיו הבסיסיים של האדם. בתהליך זה מרוכז המאמץ בהיחלצות מעוני – וכתוצר לוואי נוצר זיהום סביבתי. ראינו זאת גם בסין. אולם זה לא תהליך חד סטרי ובלתי הפיך, של זיהום הולך וגובר, בהכרח. ההיפך הוא הנכון.

עם ההתעשרות (שהתאפשרה בזכות התיעוש) גוברת הדרישה לסביבת חיים נקיה ונעימה, ומתפנים גם משאבים לניקוי הסביבה. וכך מתרחשים תהליכים של ניקוי הסביבה – להם אנו עדים בארצות המפותחות, בכול התחומים – ניקוי זיהום האוויר וניקוי זיהום הנהרות, וטיפול מעמיק בשפכים ופסולת.
הפתרון לסביבה מזוהמת הוא לא מלחמה נגד התיעוש ונגד הצמיחה הכלכלית וההתעשרות. גם לא השאיפה לחזור אחורה לעבר ה"זוהר" בו האדם הפרימיטיבי חי, כביכול, בהרמוניה עם הטבע. הפתרון הוא הפוך: לשאוף ליותר צמיחה כלכלית והתעשרות, כי רק העושר מאפשר להשקיע המשאבים הנחוצים כדי לנקות את הסביבה ולהימנע מלזהם אותה.


התמזה מוכיחה שהזיהום אינו תהליך בלתי הפיך, שמה שזוהם ניתן לניקוי, ושמירת הסביבה אינה עומדת בסתירה לצמיחה ותיעוש אלא תלויה בהם. גם אצלהו נוקו הנהרות ירקון וקישון שהיו בעבר מזוהמים מאד.

יעקב



22 בנובמבר 2015

400 שנה של התחממות?

ד"ר ג'ודי קורי מפרטת אירועי התחממות האקלים בעבר, לפני שפליטות הפד"ח האנושיות היו קיימות, ותוהה במה הם היו שונים מההתחממות הנוכחית, ומה בדיוק גרם להם.

בדו"ח האחרון IPCC AR5  נאמר: "סביר בצורה קיצונית (כלומר: יותר מ 95% בטוח) extremely likely – שיותר מחצי ההתחממות (העלייה בטמפרטורה הממוצעת העולמית) בין 1951 ל 2010, נגרמה על ידי גידול ריכוז גזי חממה (שמקורם בבני האדם) וגורמים אחרים הקשורים בבני האדם (כמו שינוי שימוש קרקע). ההערכה הטובה ביותר של התרומה האנושית להתחממות היא דומה להתחממות שנמדדה בתקופה זו". 

[הנה פירוש רש"י למשפט מסובך ומסורבל זה: הם מעל 95% בטוחים שיותר ממחצית ההתחממות נגרמה על ידי בני האדם, אבל מעריכים (אולי "רק" 90% בטוחים) שכול ההתחממות נגרמה על ידי בני האדם הרשעים. דרך אגב: ההערכות האלה – 95%, 90% הן הערכות סובייקטיביות מהבטן שאין בינן לבין המדע שום קשר].

ד"ר קורי אומרת שייחוס ההתחממות מאז 1951 כולה לבני האדם אינה משכנעת כול עוד אין הסבר טוב להתחממות שהתרחשה בתחילת המאה ה- 20 (מאז 1900), וכן להתחממות המתמשכת שלפני המאה ה-20.

כל נושא ה"ייחוס" ( attribution- זיהוי הסיבה להתחממות) מתבסס על מודלים אקלימיים. המודלים מראים שללא הכנסת הגורם האנושי אין התאמה בין המודלים למדידות, ורק כאשר מכניסים את הרכיב האנושי נוצרת ההתאמה – מכאן (מסיק ה IPCC  על פי המודלים) שהרכיב האנושי הוא ההסבר להתחממות בסוף המאה ה-20.


בגרפים אלה, הלקוחים מדוח IPCC, רואים בגרף העליון תוצאה של מודלים ללא השפעה אנושית (קו אדום) לעומת מדידות במציאות (קו שחור) – וחוסר התיאום. בגרף התחתון רואים שכאשר מכניסים את ההשפעה האנושית בחישוב המודלים יש תאימות בין המודלים למציאות.

אולם, אומרת ד"ר קורי, לפי הגרפים המופיעים בדוח ה 5AR  IPCC , יש התאמה בין המודלים (עם השפעה אנושית) לבין המדידות בתקופה 1970-2000, אבל יש חוסר התאמה בשלוש תקופות אחרות: 1910-1940 (תקופת התחממות), 1940-1970- תקופת "הפסקה" בהתחממות או התקררות קלה, ובתקופה מאז 2000 – התקופה של ההפסקה הנוכחית. אין ל IPCC  הסבר לחוסר ההתאמה הזו. מאין – אם כן – הביטחון הגדול שההתאמה בתקופה 1970-2000 אינה מקרית? כלומר - מאין הביטחון שהמודלים באמת מתארים את האקלים ואינם תרגיל בנדמה לי?

הדוח הקודם של IPCC, AR4 , אומר: "חלק ניכר של שינויי הטמפרטורה בחצי הכדור הצפוני, ב 700 השנה שלפני 1950 נגרמו, קרוב לוודאי, על ידי אילוצים טבעיים". [זה כמובן לא מדע אלא ניחוש – כאשר לא יודעים מה הסיבה אומרים "אילוצים טבעיים"].

ד"ר קורי אומרת שכדי להשתכנע ( ב 95%) שתקופת ההתחממות בת 30 השנה (1970-2000) נגרמה על ידי בני האדם, צריכים הסברים טובים להתחממויות האחרות בנות 30 שנה או יותר, שהתרחשו לפני זה, מסיבות שלא יכולות להיות קשורות לבני האדם וגזי החממה.

הגרף הבא מתאר את עליית ריכוז הפד"ח באטמוספרה.
מהגרף רואים שבין השנים 1910-1940 עלה ריכוז הפד"ח מ 300 חלקים למיליון ל 311, עלייה של רק 11% מהעלייה הכוללת עד היום שהייתה בשיעור 100 חלקים. אבל, בתקופה הזו התרחשה עלייה בטמפרטורות שמהווה 40% מהעלייה הכוללת. מה הגורם לעלייה זו? הפד"ח לא. חוץ מזה: 25% מפליטות הפד"ח האנושיות התרחשו מאז 1998 – אבל עליית הטמפרטורות למעשה נעצרה בתקופה זו.

רואים בבירור (אומרת קורי) שמשהו אחר, מלבד הפד"ח היה הסיבה העיקרית לעליית הטמפרטורות בין 1910-1940. המודלים האקלימיים אינם כוללים את הגורם הזה, כי הוא לא ידוע, והמודלים אכן לא תואמים את המדידות בתקופה זו.

בנוסף, שורה ארוכה של מחקרים מראים עלייה (אומנם מתונה) של טמפרטורות לפחות מאז שנת  1800 וייתכן שגם מאז 1600. יש תנודות מעלה ומטה, תקופות של עלייה ותקופות של ירידה, אבל במגמה כוללת של עלייה. מה גורם לעלייה זו? מה גורם לתקופות של עלייה ותקופות אחרות (בנות כ 30 שנה בערך) של ירידה? אין אנו יודעים, אבל, דבר אחד בטוח – זה לא קשור לגזי החממה האנושיים שעוד לא היו אז. אז אומרים: גורמים טבעיים. מאיפה, אם כן, הביטחון הגדול ( 95% ) של ה IPCC, שהגורמים הטבעיים חדלו לפעול ב 1970, וכל עליית הטמפרטורות מאז נגרמה על ידי בני האדם?

בסיום אומרת ד"ר קורי שיש עוד הרבה שלא ידוע ודורש מחקר, והטענה על בטחון ב 95% שההתחממות נגרמת כולה או רובה על ידי בני האדם אינה מוצדקת.

יעקב


19 בנובמבר 2015

ישראל מוציאה על חשמל סולארי יותר מ 1 מיליארד שקל לשנה


רשות החשמל פרסמה תקנות חדשות לגבי לוחות שמש בהסדר שהותקנו בין השנים 2008 ל 2014. בין השנים הללו הותקנו בארץ אלפים של מתקנים סולאריים מאושרים על ידי הרשות בכושר ייצור כולל של כ 800 MW  (כאשר השמש זורחת). למתקנים אלה אושרו תעריפי הזנה קבועים מראש למשך 20 שנה, המתעדכנים כלפי מעלה אחת לשנה על פי המדד.

כול מתקן אושר לו מחיר שלו, בהתאם למחיר שהיה נהוג בשנה שאושר, והמחיר מובטח ל 20 שנה. בשנת 2008 אושרו מחירים של 236 אג' לקוט"ש, מחירים אסטרונומיים שהם בערך פי 10 ממחיר העלות של חשמל גזי היום. במרוצת השנים ירד המחיר המובטח, בהתאם לירידת מחירי לוחות השמש, והוא עומד כיום על 37 אג' לקוט"ש. המחיר הזה עדיין גדול ב 50% לעומת מחיר ההפקה של קוט"ש מגז, העומד על כ 25 אג'.

בשנה האחרונה החלה תופעה של החלפת לוחות שמש מקוריים בלוחות חדשים אצל בעלי מתקנים מאושרים, וותיקים. ההחלפה לא זקוקה לרישיון חדש או אישור חדש של רשות החשמל. הלוחות החדשים מפיקים יותר חשמל מהישנים – אולי בגלל שהם קצת יעילים יותר ואולי בגלל שהם חדשים (כלומר הלוחות הישנים איבדו מכושר הייצור שלהם בגלל בלאי טבעי).  אולי הפיקו הלוחות החדשים יותר חשמל כי התקינו יותר לוחות מאשר אושרו במקור, ורשות החשמל לא הרגישה בכך.

רשות החשמל פרסמה תקנות חדשות המורות שבעלי הלוחות הוותיקים יוכלו ליהנות מהמחירים הגבוהים שהובטחו להם, רק עבור כמות חשמל הדומה למה שהפיקו הלוחות הישנים בשנים שעברו, כלומר רק כ 1700-1750 שעות בשנה (מתוך 8760 אפשריות כלומר – 20% ). אם בעלי מתקנים וותיקים יחליפו את לוחותיהם, ויפיקו יותר חשמל מהכמות הנ"ל, הם יקבלו, עבור תוספת החשמל, את המחיר הנהוג היום – 37 אג' לקוט"ש, ולא את המחיר הגבוה שהובטח להם בעבר. תקנה זו עשויה, לדברי רשות החשמל, לחסוך לצרכנים עד מיליארד שקל לשנה. זה יפה ואנו מברכים את רשות החשמל על שהיא דואגת להוצאות הצרכנים (שזה הייעוד שלה).

מאידך מודה רשות החשמל שהתעריפים הגבוהים ששולמו לחשמל סולארי בעבר העלו (העלו כבר, בעבר) את ההוצאות החשמל של הצרכנים בכ 4-5%. אם נבדוק במאזני חברת החשמל נראה שהכנסותיה, ממכירת חשמל, מסתכמות בכ 25 מיליארד שקל לשנה (2014). זאת אומרת – אנו כבר משלמים תשלומי יתר בשיעור של כ 1 עד 1.25 מליארד שקל לשנה עבוד חשמל סולארי. זה מהווה אישור, מפי רשות החשמל, להערכותינו בעבר.

את הדבר הזה צריך להדגיש – כי בציבור לא מודעים להוצאה עצומה זו שהטילה רשות החשמל על הציבור: ההוצאה שאנו משלמים כבר עבור חשמל סולארי (מעבר למחיר המוצדק של החשמל) היא כ מיליארד עד מיליארד ורבע שקל לשנה.

מה יצא למדינת ישראל מכול זה? החשמל הסולארי מספק, אפילו היום, פחות מ 2% מהצריכה (גם את הנתון הזה מאשרים ברשות החשמל). האם זה מציל את כדור הארץ מהתחממות? הכמות האפסית הזו השפעתה (ברמה עולמית) בדיוק אפס. האם זה מועיל למשק החשמל הישראלי? משק החשמל בארץ לא מרגיש בכלל שיש חשמל סולארי, הכמות זניחה, תחנות הכוח הפחמיות והגזיות עובדות אותו דבר, עם החשמל הסולארי ובלעדיו. אז בשביל מה המיליארד ₪ המיותר הזה של הוצאות?

בואו נחשוב הלאה. נניח שרשות החשמל (וממשלת ישראל) לא הייתה נכנסת להרפתקאות של מימון חשמל סולארי בשנת 2008 במחירים אסטרונומיים של אז בשיעור פי 10 מחשמל רגיל. נניח שעד היום לא היה מותקן שום מתקן סולארי בארץ. מה הנזק שהיה נגרם? כלום. כלום. כלום. אפשר היה להמתין ב 2008 שמחירי לוחות השמש יירדו. למה היה צריך לקפוץ בראש ולשלם מחירים אסטרונומיים? אפשר היה להתחיל להתקין לוחות היום, במחיר היותר סביר של 37 אג' לקוט"ש במקום 236 אג', או אולי להמתין עוד קצת, שיירדו המחירים עוד יותר. מה הדחיפות הזאת שחשו ברשות החשמל לשרוף את הכסף של האזרחים לשווא?

אנו נסחפים בצורה עיוורת אחרי האידאולוגיה הבלתי רציונלית שאופנתית בעולם. אנו מחקים את השטויות שעושים אחרים. אנו נסחפים אחרי סיסמאות שקריות ("חשמל סולארי הוא נקי והוא חינם"), בלי לבדוק את נכונותן. אנו קופצים ראש, כמו אידיוטים, לבריכה שאין בה מים, ושורפים מיליארד ₪ פה, עוד מיליארד שם, בלי לחשוב ובלי לחשב את התועלת (או חוסר התועלת).

יעקב