להרחיק טורבינות רוח מהישובים.

טורבינות הרוח משחיתות את הנוף, מפיצות רעש מזיק, ומהוות מטרד וויזואלי (ריצוד). מסיבות אלה אסור להקים טורבינות בקרבת ישובים ובתי מגורים של אנשים.

בבוואריה שבגרמניה חוקקו חוק שהמרחק המינימלי של טורבינת רוח מבתי מגורים חייב להיות מינימום 10 פעמים הגובה. טורבינות מודרניות גובהן בסביבות 200 מטר, ופירושו שחייבים להרחיקן לפחות 2 ק"מ מיישובים ובתים. חוק זה יקטול את מרבית הפרויקטים המתוכננים של תחנות רוח בבוואריה, שמיושבת בצפיפות. החוק אושר על ידי בית המשפט העליון שם.

בגרמניה כולה בנו כבר כ 26,000 טורבינות, בהספק מקסימלי (רק כאשר הרוח נושבת, כ 25% מהזמן) של כ 85 GW. מרבית תושבי גרמניה אינם ברי מזל, במחוזותיהם לא היה קיים החוק הזה, והרבה תושבים נאלצים לחיות עם המטרד של הרעש והריצוד והפגיעה בעצבים ובבריאות של תחנות הרוח. ערך בתיהם ירד לאפס, כי איש אינו מוכן לקנות בתים בצל תחנות הרוח.

גרמניה מוציאה כ 25 מיליארד אירו על סובסידיות ירוקות לשמש ורוח, אבל הפליטות שלה לא ירדו ב 7 השנים האחרונות. הכסף נשפך לריק.

בינתיים, בארץ, אישרו אישור מותנה, הקמת שתי חוות של טורבינות רוח, אחת ליד קיבוץ מעלה גלבוע, והשנייה באזור יער יתיר, בדרום. מיותר לציין שתחנות הרוח האלה מיותרות לגמרי, הן מייצרות כמות זעירה של חשמל  - 75 MW, כאשר הרוח נושבת, כ 25% מהזמן בלבד, ולאוו דווקא כאשר צריכים את החשמל. אבל – חייבים להקפיד להרחיק את התרנים לפחות 2 ק"מ מבתי היישובים. נקווה שרשויות התכנות, האמורות לתת אישורי בנייה לפרויקטים יהיו ערים לבעיה ויקפידו על כך.

חוץ מזה תחנות הרוח מזהמות את הנוף וקוטלות אלפים או עשרות אלפים של ציפורים, אבל, לנוף ולציפורים עדיין אין חוקים שיגנו עליהם.

יעקב

טלו קורה....

למרות התרעותינו הרבות על פרוייקט הנפל באשלים שיתפו כתבי האנרגיה בעיתונים המובילים פעולה עם האופנה הסולארית והפיצו הטעיות על העלות הנמוכה לכאורה של החשמל הסולארי.  (קישור לכתבה מעל).

נראה כי כעת, כשהחשבון מוגש למשלמי המיסים מתחילה להיפרץ חומת ההטעיות (פרסום אבי בר-אלי 25 במאי 2016). מה שמביך היא הכותרת המתלוננת כי הבחינה נעשית באיחור של שלוש שנים....

על כך אפשר לומר לעורכי דהמרקר - טלו קורה מבין עינכם.

לפוסטים בנושא אנרגיה סולארית שנכתבו בבלוג כאן, ולמזכר שהועבר לישיבת ממשלת ישראל בשנת 2011 בנושא הגדלת מכסות להפקת אנרגיה סולארית כאן.

בועז

שריפה באייבנפה

שריפה פרצה בתחנת הכוח התרמו-סולארית אייבנפה אשר בארה"ב.  השריפה נגרמה כנראה על ידי תקלה במנגנון כיוון המראות. כ 120 אלף מראות (כול אחת בערך מטר על 2 מטר) מרכזות את קרינת השמש על דוד קיטור להרתחת מים הנמצא בראש של מגדל בגובה כמעט 150 מטר. כנראה שהמראות פיספסו, וריכזו את הקרינה הקטלנית לא בדיוק במקום המתוכנן. כתוצאה מכך נגרמה שריפה שגרמה נזקים למגדל, ולמתקנים שבו. המגדל הוצא מכלל שימוש לתקופה שלא ידועה עדיין. בכך איבדה התחנה שליש מכושר הייצור שלה – כי יש בה שלושה מגדלים זהים.

מגדל שני סגור בגלל עבודות תחזוקה, כך שהתחנה מייצרת רק שליש מכמות החשמל המתוכננת. התחנה פועלת כבר כשנתיים וחצי, או קרוב לשלוש שנים, אבל מייצרת רק 1/3 עד ½ מכמות החשמל המובטחת, עד כה.

אצלנו בונים תחנה דומה (1/3 הגודל) באשלים שבנגב. המחיר שהובטח לחשמל התרמו-סולארי הוא פי 3 או פי 4 ממחיר חשמל סולארי פוטו-וולטאי. בניית התחנה הזו, כעת, בטכנולוגיה בעייתית בלתי מוכחת ויקרה הוא מעשה חלם מוחלט, שיעלה לציבור בישראל 150 מיליון ₪ מיותרים ל 28 שנה, כלומר – הוצאה מיותרת של כ 4.8 מיליארד שקל. זו התוצאה של ריצת אמוק היסטרית אחרי אשליות השמש.

יעקב

חשמל "ירוק" בירידה

הנה כמה סטטיסטיקות מעניינות על חשמל ממקורות מתחדשים (ליתר דיוק: חשמל ללא פליטות פד"ח).

כמות החשמל "ללא פליטות" (כלומר "מתחדש + גרעיני) עלתה בכמעט פי 2 בין 1985 ל 2013. אבל, שימו לב שהעלייה הייתה בעיקר בהידרו (סכרים), ומעט מאד ברוח ושמש. אבל, לעומת העלייה במספרים מוחלטים, הייתה ירידה בנתח היחסי של החשמל ללא פליטות. כלומר – הצריכה הכוללת עלתה יותר מאשר התוספת של מקורות ללא פליטות. חשמל ללא פליטות ירד מ 36% ל 31% מסך החשמל. הסיבה לירידה זו היא סגירתן של תחנות כוח גרעיניות שמספקות חשמל ללא פליטות פד"ח (אבל יש להן בעיות של מזהמים אחרים). בארה"ב נסגרו (או הודיעו על סגירה) 7 תחנות גרעיניות בשלוש השנים האחרונות, 8 תחנות נוספות נמצאות בסכנת סגירה. תחנות נסגרו בשבדיה, גרמניה, איטליה, וגם צרפת שוקלת סגירה של תחנות ישנות אחדות.

הנה גרף נסוף המפרט את שיעור הסובסידיות למקורות חשמל שונים, ביחס לכמות החשמל המיוצרת (מגה-ואט-שעה)

הגרף הבא מסביר מה כמות הבטון והפלדה הנחוצים כדי לבנות תחנת כוח – לפי כושר הייצור בפועל של התחנה:

המאמר מהלל ושבח את האנרגיה הגרעינית ומוכיח שהיא האנרגיה המעשית היחידה שיכולה להפיק חשמל בכמויות גדולות ללא פליטות פד"ח וזיהום אוויר.

אני אישית לא בעד תכנית בנייה מאסיבית של תחנות כוח גרעיניות מהדור הנוכחי. אני לא חושב שעניין הפליטות הוא כול כך חמור ודחוף. אבל, הטבלאות למעלה ממחישות את חוסר התועלת שבשמש ורוח כאשר מדובר באספקת כמויות גדולות של אנרגיה, לפי הצרכים שלנו.

יעקב

לא יהיה קיטון בפליטות פד"ח בארה"ב.

מודאגי האקלים מרבים להפציץ אותנו בתיאורי אסונות עתידיים, ומדגישים את הצורך הדחוף בקיטון גדול בפליטות "גזי חממה" (בעיקר פד"ח).  מדברים על הרבה "יעדים" לצמצום פליטות. מדברים למשל על צמצום ב 40% עד 2030 ובהמשך 80% ואף מאה אחוז.

מנהל מידע האנרגיה של ממשלת ארה"ב, ה EIA , מפרסם תחזית של צמצום הפליטות בארה"ב. זה לא "יעד" אלא תחזית של מה שיקרה באמת. הוא עושה שתי תחזיות: מקרה "רגיל", ומקרה שתתבצע תכנית "האנרגיה הנקייה"  (CPP – clean power plan)של הנשיא אובמה והEPA  (סוכנות הגנת הסביבה). התכנית הזו כעת מוקפאת וממתינה לדיונים בבתי המשפט.

בגרף רואים שהייתה עלייה בפליטות בארה"ב מ 5000 ל 6000 מיליון טון בין השנים 1990-2005. אז השתנתה המגמה והפליטות ירדו לכ 5200 טון ב 2015. הפליטות מסקטור החשמל ירדו, מאז שנת 2005 בכ 20%, מכ 2400 מ"ט, לפחות מ 2000. שימו לב שהפליטות ב 2015 יותר גבוהות מהפליטות בשנת 1990, שנבחרה כשנת הבסיס על ידי מדינות אירופה. הן בחרו בשנה זו כי היא השנה של הפליטות הגבוהות ביותר, שירדו מאז בזכות סגירת בתי החרושת הכושלים של מזרח אירופה. ארה"ב בוחרת, בכול תכניות ה"יעדים" את שנת 2005 כשנת בסיס – זו השנה בה היו הפליטות הכי גבוהות בארה"ב, לפני שהמשבר הכלכלי של 2008 הביא לצמצום גדול בפליטות בגלל סגירת בתי חרושת.

הסיבה העיקרית לצמצום הפליטות ( 68%) הייתה פיתוח שיטת הפראקינג להפקת גז טבעי, חלק מייצור החשמל בארה"ב עבר מפחם לגז, המייצר רק כחצי מהפליטות שתחנות פחמיות מייצרות. המעבר נעשה כי הגז זול יותר, לא בגלל האקלים. היו סיבות נוספות: שיפור ביעילות המכוניות, ירידה בפעילות הכלכלית עקב המשבר, ייצוא תעשייה כבדה לסין, וירידה קטנה בביקוש לאנרגיה. יש בהחלט תופעה של סגירת תחנות כוח פחמיות – חלק בגלל הגיל, חלק בגלל התחרות מצד הגז, וחלק בגלל תקנות חדשות ומחמירות של מניעת זיהום אוויר. בשנת 2015 נסגרו תחנות פחמיות בכושר ייצור 15 GW, 40-45 GW צפויים להיסגר ב 2016 בגלל תקנות זיהום אוויר חדשות, ועוד כ 55 GW צפויות להיסגר עד 2040.

התרומה של "מקורות מתחדשים" (שמש ורוח) לצמצום הפליטות הייתה בערך אפס, או משהו קרוב לכך.

לגבי העתיד: ה EPA  חוזה פליטות של כ 5500 מ"ט טון ב 2040, ללא תכנית CPP (עלייה קטנה לעומת 5200 ב 2015), וכ 5000 מ"ט בלבד אם תבוצע תכנית CPP. כלומר: עם או בלי תכנית האקלים היומרנית של הנשיא אובמה – הפליטות ב 2040 יהיו בערך אותו דבר כמו היום, פחות או יותר.

צריכת הפחם שירדה ב 26% בין 2008-2015, היא כעת 873 מ"ט פחם, והיא צפויה לרדת בעוד 25% לרמה של 643 מ"ט ב 2040, בתסריט הכולל את CPP.

בקיצור: תשכחו מה"יעדים" היפים, אלה דיבורי סרק. זה לא יקרה. עם או בלי תכנית צמצום הפליטות של אובמה, פליטות הפד"ח של ארה"ב, ב 2040, יהיו בערך מה שהן היום +- 10%. מאות מיליארדי הדולרים שמוציאים, וכנראה ימשיכו להוציא, על שמש ורוח לא ישנו תמונה זו באופן מהותי. ההוצאה היא לריק. השמש והרוח לא מסוגלים לספק חשמל בכמויות הדרושות.

הנה כותרת מחממת בטן ומטעה (המתייחסת לאותו דו"ח) שהיא טיפוסית לעיתונות הרגילה: "פליטות הפד"ח מייצור חשמל בארה"ב נפלו ב 12% לעומת 2005". נכון, נפלו מאז שנת השיא, אבל לא נפלו ביחס לשנת 1990 (שנת הבסיס של אירופה), לא נפלו באותו קצב בשנים האחרונות ולא צפויות ליפול עוד בעתיד.

יעקב

מאסק מבטיח הרים וגבעות.

אלון מאסק הוא גאון, אין ספק בכך. אבל אלון מאסק הוא גם "חסיד ירוק", יצרן של המכונית החשמלית המצליחה, טסלה. בנושא זה הוא הולך בדרכם של הירוקים ומפיץ נבואות, בדותות וגוזמאות מנותקות מהמציאות. בלשון מנומסת קוראים לזה hype בלשון עממית: לוקשים. בלי גוזמאות ושקרים הירוקים לא ירוקים...

הסיפור הוא כזה: טסלה (חברתו של מאסק) מייצרת כעת כ 50 אלף מכוניות לוקסוס חשמליות בשנה (שנת 2015), מדגמים יקרים מאד (80-120 אלף דולר למכונית). מאסק הציג לא מכבר דגם של המכונית הבאה של טסלה, מודל 3, מכונית "עממית" במחיר כ 35 אלף דולר בלבד (בתמונה). הייצור הסדרתי של מודל 3 ספק אם בכלל החל, היא בינתיים בגדר "הכרזה". (הוא הבטיח מסירה של דגם 3 הראשון בסוף שנה זו).

ההכרזה עוררה התלהבות רבה בקרב חסידי המכוניות החשמליות. 400-325 אלף איש (!) "הזמינו" כבר את המכונית (שעוד לא קיימת), הם נרשמו באתר טסלה ברשת, ושילמו פיקדון של 1000 דולר (שטסלה מבטיחה להחזיר למי שיבקש לבטל את ההזמנה).

אלון מאסק התלהב מהפופולריות הזאת, והכריז כי עד שנת 2018 (בעוד שנתיים), פסי הייצור של טסלה ייצרו מכוניות בקצב של 500 אלף (חצי מיליון) מכוניות לשנה. להזכירכם: כושר הייצור הנוכחי הוא כ 50 אלף מכוניות (מכול הדגמים), פי 10 יותר קטן מהמובטח. עוד הוא הבטיח רשמית שהוא יכפיל את כושר הייצור, למיליון מכוניות בשנה, עד שנת 2020 (בעוד 4 שנים). מה הבעיה עם הבטחות אלה? לא ניתן לקיים אותן. לא אפשרי. לא מציאותי. ומאסק חייב לדעת זאת. כלומר – הוא מבטיח ביודעין דברים שלא יהיה מסוגל לקיים. האם הוא קוקו? לא, רק ירוק.

הבטחות חסרות שחר הן הסטנדרט בעולם ה"ירוק", ובחלק מעולם של טכנולוגית העילית. הדבר לא מקובל בעולם הגשמי, התעשייתי, ההנדסי של תעשיית הרכב הוותיקה. כך למשל – הניחה טויוטה אבן פינה למפעל חדש לייצור מכוניות, במקסיקו, שיגיע, בשנת 2020, לכושר ייצור של 400 אלף מכוניות. התחזית של טויוטה מבוססת על תכנית מפורטת לייצור והשגה של מאות המכונות והמתקנים הדרושים לפס הייצור, ומערך של מאות ספקי משנה לאלפי החלקים והמכלולים הדרושים. היא מבוססת על ידע וניסיון של עשרות שנים. האם למאסק יש תכנית מפורטת ומעשית לבניית פסי הייצור של מודל 3  בהיקף המובטח? לא דובים ולא יער. אז – על מה מבוססת הבטחתו? על תחושת בטן ורצון להדהים. על כלום.

להזכירכם: טסלה מייצרת את 50 אלף המכוניות שלה במפעל בקליפורניה שהיא קנתה מטויוטה. מאסק עשה בזמנו שותפות עם טויוטה, ויירש מהם מפעל ייצור מוכן. ככה הוא הצליח בכלל לייצר איזושהי מכונית. הוא אמור היה להישען על הידע והניסיון של טויוטה בייצור. אבל טויוטה מצאה אותו (את מאסק, אישית) בלתי נסבל, השאירה לו את המפעל בקליפורניה ופרשה מהשותפות. כעת מאסק לבד, ללא הגב של טויוטה. בנוסף - טסלה רשמה הפסדים (המחיר האסטרונומי של 50 אלף המכוניות שמכרו לא כיסה את העלויות). מנייתה של טסלה, שמחירה הרקיע שחקים בעבר על גלי האופוריה הרגשית – החלה לרדת.  בנוסף – שני מנהלי הייצור (שמראש לא היה להם ניסיון בייצור מכוניות) התפטרו השבוע (ועוד 3 מהמנהלים הבכירים). מכוניותיה של טסלה ידועות באי עמידה בלוחות זמנים ופגמים.

חוץ מהבעיה היסודית של ייצור המכוניות קיימת הבעיה הלא פחות יסודית של מכירת המכוניות. אומר פרשן ידוע: הבעיה העיקרית של יצרני המכוניות היא לא לייצר מכוניות מדגם כלשהו יותר ממה שניתן למכור. לא ברור כמה אנשים ייסחפו בהתלהבות הירוקה וילכו באמת לקנות מכונית חשמלית, בייחוד לאחר שתפוג תוקפה (בעוד שנתיים) של הסובסידיה בסך 7500 דולר שהממשלה האמריקאית נותנת לכול מכונית (וממשלות אחרות נותנו סובסידיות דומות).

בקיצור: תעשיית הרכב היא דבר רציני, קשה, מסובך. התעשייה הזו דורשת טיפול דקדקני, ייסודי, מקצועי באלפי דברים. אלון מאסק יותר איש של "חזון" ופחות איש של פרטים. אבל, יש לו מספיק ניסיון עם מכוניות טסלה, כדי לדעת שהוא מבטיח דברים בלתי אפשריים. אז מדוע הוא מבטיח? האם האמת אינה ערך עבורו? לא. האמת אינה חשובה עבור מי שנסחף בהתלהבות ירוקה.

(אני ממליץ לקרוא את המאמרים שבקישור – סיפור מרתק של עולם משונה).

יעקב

השמש מסובסדת פי 236 מהנפט.

כנגד הטענה שכול האנרגיות הירוקות בנויות על סובסידיות, טוענים הירוקים שגם הנפט, הפחם, הגז והגרעין מסובסדים. זה נכון. הכול מסובסד במדינת הסעד המודרנית. אפילו גידול ילדים מסובסד (קצבאות ילדים). בתחום האנרגיה - נשאלת השאלה מה שיעור הסובסידיות, ובייחוד – מה שיעור הסובסידיות ליחידת אנרגיה מיוצרת.

בגרף הבא רואים את סך הסובסידיות הכוללות בענף האנרגיה, במיליארדים של דולרים לשנה, בארה"ב (לפי מרכז המידע לאנרגיה של משרד האנרגיה בארה"ב):

בזמן שהשמש והרוח מסובסדים, כול אחד, בכ 5-6 מיליארד דולר לשנה, ומתחדשים אחרים בכ 2 מיליארד (וביו דלק ב 7 מיליארד) – הפחם, הגז והנפט מסובסדים בכ 4 מיליארד (יחד).

הצרה היא שהרוח והשמש מייצרים מעט אנרגיה. לכן – אם מחלקים את הסובסידיה ליחידת אנרגיה מיוצרת מקבלים את התמונה הבאה:

השמש מקבלת סובסידיה גבוהה פי 326 לעומת הפחם או הנפט – ביחס לכמות האנרגיה המיוצרת. הרוח – פי 69, הגרעין פי 4.

ברור אם כן, שהטענה "גם הנפט והגז מסובסדים" אינה אלא ניסיון לזרוע חול בעיניים. הסובסידיה של השמש היא פי 235 מזו של הפחם או הנפט, ושל הרוח – פי 69. הירוקים מנסים לבנות את ה"נרטיב" שלהם על שקרים.

יעקב

דלק פחמי יספק 75% מהאנרגיה ב 2040

מנהל מידע האנרגיה של ממשלת ארה"ב מפרסם תחזית צריכת אנרגיה לשנת 2040.

ה EIA   צופה גידול של 48% בצריכת האנרגיה העולמית, בין השנים 2012 ל 2040. מרבית הגידול יבוא בארצות מתפתחות כמו סין, הודו ואחרות. הארצות המפותחות (העשירות) הגיעו לרוויה, הן צורכות הרבה אנגריה כבר עכשיו ולא זקוקות להגדלת הצריכה. אוכלוסייתן לא גדלה, כלכלתן לא מתפתחת, ואת מרבית המפעלים הן מייצאות לחו"ל. לכן – הצריכה של אנרגיה גדלה בארצות העניות, ולא גדלה במפותחות.

מקורות האנרגיה ב 2040 יהיו (לפי תחזית זו) 75% פחמיים – דהיינו נפט, גז ופחם. השימוש בפחם יגדל יחסית מעט, בעיקר בשנים הראשונות ואח"כ יתייצב, השימוש בנפט וגז יגדל הרבה יותר. גם השימוש באנרגיה גרעינית יגדל, אבל מעט, ורק בחלק המאוחר של התקופה ( 2030-40).

למרות סובסידיות ענקיות והוצאה גדולה מאד, יספקו המקורות המתחדשים רק חלק קטן מהאנרגיה. למרות כול הדיבורים היפים והסכמי פאריס, והיעדים הנעלים של 100% אנרגיה מתחדשת, 80%, 50% וכו', זה לא יקרה. כול היעדים האלה הם יעדי סרק, לא חשוב כמה כסף יוציאו על זה. כול הכספים האדירים שכבר הוצאו (לפחות טריליארד דולר עד כה) לא הניבו שום תוצאות.

ב 2040, יותר מ 75% מהאנרגיה תהיה ממקורות פוסיליים (פחמיים), השאר – חלק מאנרגיה גרעינית – כ 6%, ומהאנגריה המתחדשת ( 19%) – כ 75% תהיה מסכרים הידרו גדולים וותיקים. רק כ 5%-6% מהאנרגיה תהיה משמש ורוח – שהם המקורות שבהם משקיעים את כול המיליארדים, והם המקורות המתחדשים היחידים שיכולים (לכאורה) לצמוח.  כול ההשקעה העצומה שהייתה ועוד תהיה לא תניב תוצאות, כי המקורות האלה דלים. כול הדיבורים על "אנרגיית העתיד" הם חלומות מנותקים מהמציאות.

יעקב

עוד פשיטת רגל סולארית

חברת "יינגלי" (באידיש: יינגל'ה) – החברה הגדולה לייצור פאנלים סולאריים, מסין, נמצאת בקשיים כלכליים ועל סף פשיטת רגל. (Yingli Green Energy Holding Co., once the world’s biggest solar manufacturer).   יינגלי הפסידה כסף מאז 2011, והצליחה לשרוד רק הודות להזרקת כסף גדולה מבנק הפיתוח הממשלתי הסיני. היא אמרה שתתקשה בפירעון אג"ח בסך מעל 200 מיליון דולר שפירעונן ב 12 במאי.

איזה באסא! דווקא עכשיו, כשהפאנלים הסולאריים נעשו סופר זולים, והביקוש להם עומד להרקיע שחקים, הולכת יינגלי, היצרנית הכי גדולה, ופושטת את הרגל... זה מזכיר את הסיפור הידוע עם הסוס, שבעל העגלה נתן לו כול יום פחות חציר, כי ניסה להרגיל אותו לאכול פחות (כי החציר יקר). דווקא כאשר כבר התרגל ואכל כמעט כלום, דווקא אז הנפל והתפגר.

משהו מוזר קורה ליצרנים הסיניים. הם מייצרים, ומשתדלים למכור לוחות שמש בכול מחיר, גם במחיר הפסד. הם השקיעו ובנו מפעלי ענק רבים, וכושר הייצור עולה בהרבה על ביקוש. האבא הגדול (ממשלת סין ובנק הפיתוח שלה) יצילו אותם. הם "גדולים מכדי ליפול". הרווחיות אינה תנאי קיומי. פשיטות רגל סולאריות קודמות בסין: סאנטק, סאנטק, הנרג'י. אינני יודע אם חישובי העלות של פרופ' קית' המלומד מבוססים על עלות אמת או עלות "סינית".

היינגל'ה לא לבד, חברות האנרגיה הסולאריות הסיניות בחברה טובה. "סולר סיטי" (מארה"ב), של אלון מאסק, גם היא בדרך להתרסקות. דווקא עכשיו, כשלוחות השמש סוף, סוף נעשו זולים...

שימו לב גם לארץ של המכרז הזול האחרון – דובאי. המציעים מוכנים להסתכן בחוזה ל 28 שנים, כי הם סומכים על דובאי – אין סכנה שדובאי תפשוט את הרגל – בזכות הנפט. זה מזכיר עוד אמרה: קל להיות סוציאליסט טוב אם יש לך אבא עשיר שמקיים אותך. קל להיות חלוץ ירוק של שדות סולאריים, אם יש לך מספיק נפט בשביל לשלם עבור זה.

יעקב