17 במאי 2008

דלק ירוק מתחדש – החדשות הטובות


זהו ד"ר איציק ברזין, חבר סגל בכיר במרכז הבינתחומי בהרצליה, ישראלי, בוגר אונ' באר שבע ו MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ארה"ב) אשר פיתח תהליך לגידול אצות לצורך הפקת ביו-דיזל, דלק ירוק, מתחדש. הוא כבר הוכיח את התהליך במתקן ניסיוני ליד תחנת הכוח של MIT ועכשיו הוא בנה מתקן תעשייתי ראשון ליד תחנת כוח באריזונה. הוא מגדל אצות בבריכות מים שטוחות ומזין אותם ב דו תחמוצת הפחמן הנפלטת מתחנות כוח. האצות אוכלות את הגז, וסופגות אור שמש, ובתהליך הפוטוסינטזה, כמו כל הצמחים, גדלות ומתרבות בקצב מהיר. מהאצות האלה מפיקים דלק דמוי דיזל. לדברי ד"ר ברזין – ניתן להפיק כ מיליון ליטר דלק (כ 50 אלף חביות) בשנה, מבריכות גידול בשטח של 1 קמ"ר.
התהליך הזה נראה מאד נכון ומאד מבטיח. כרגע נראה שבהחלט ייתכן ששיטה זו תוכל להפיק כמויות ניכרות של דלק שיהווה תחליף לנפט, וגם ימנע פליטת דו תחמוצת הפחמן.
נשאר רק להוכיח את הייתכנות הכלכלית.

מתוך המאמר ב"הארץ": "אנשים שמפתחים טכנולוגיות ירוקות נחשבים אנשים הזויים או אויבי השוק החופשי, כאלה שדורשים לפעול בלי היגיון כלכלי למען הסביבה. זה לא הכיוון הנכון לדעתי. התעשייה מודעת לבעיה הסביבתית שהיא יוצרת, והפתרון האלטרנטיווי שלה הוא לדחוס את co2 כגז טהור למעבה האדמה. כיוון שה-co2 הוא מוצר לוואי הכרחי בתהליכי השריפה, חברות החשמל מבועתות ולכן הן נלחמות באל-גורים של העולם. אני מציע פתרון שלא רק שלא עולה להם כסף, הוא עושה כסף. הפכתי את היוצרות, אין עונש ואין סיכון. אז מה רע? הבנתי שאני צריך לפתור בעיה אדירה של התעשייה כדי להוציא לפועל את הטכנולוגיה הירוקה שלי". הדלק שמופק מהאצות הוא גם מתחרה לדלקים ירוקים מתירס וסויה. "מתברר שהדלקים הביולוגיים המופקים מגרעיני תירס או סויה, דלקים שנחשבו לתחליף העתידי לדלק המזהם, מביאים בעצמם לנזק סביבתי. זה גם לא כלכלי - כדי לגדל את הסויה צריך עלים ושורשים, מערכת שלמה שתומכת בפולי הסויה שמהם מפיקים את השמן. לגידול אצות לא צריך מערכת כזו. קצב הגידול שלהן הוא פי עשרה עד מאה מכל מערכת ביולוגית אחרת. אז אם יש לך יחידת קרקע אתה יכול להגיע לסדרי יצור פי כמה גבוהים. מדובר בגידול שלא מתחרה על משאבים של קרקע ומים, אצה יכולה לגדול גם במים מליחים ובביוב".
ד"ר ברזין פועל בכיוון הנכון. הוא ממציא שיטות טכנולוגיות חדשות, שמקדמות את האנושות ומעשירות אותה. רק שיטות כאלה יתרמו לשמירת איכות הסביבה ופתרון בעיות האנרגיה. זאת בניגוד מוחלט לשיטות שמרבית ה"ירוקים" דורשים – שהממשלה תכפה עלינו להקטין את השימוש באנרגיה ולעצור את ההתפתחות הטכנולוגית והכלכלית ("צריכת היתר").
כל הכבוד לד"ר ברזין. אם שיטתו תוכיח עצמה - מגיע לו פרס נובל, לא לאל גור.


ד"ר ברזין ירצה על המצאתו באירוע באונ' בן גוריון, ב 1.06.2008
זהו האתר של חברת GreenFuel Technology שד"ר ברזין ייסד – ובו אינפורמציה מלאה על הטכנולוגיה.
המאמר הבא במגזין Fortune מצנן מעט את ההתלהבות. עדיין יש בעיות, ולמרות שהטכנולוגיה מבטיחה מאד, עוד לא התגברו על כל הבעיות הטכניות, וגם עוד לא הוכחה הכדאיות הכלכלית. יש לציין שיש עוד חברות שמפתחות גידול אצות בשיטות שונות. הטכנולוגיה נראית מבטיחה, אבל עדיין לא מוכחת.

6 במאי 2008

טירוף מערכות: שורפים את המזון שלנו

העולם השתגע. השתגע על כל הראש. עכשיו שורפים את המזון שלנו. שורפים ממש.
במה הדברים אמורים: ביו-דלק [באנגלית biofuel] דלק שמקורו בצומח, או ליתר דיוק: אתנול. ארה''ב והאיחוד האירופי חוקקו חוקים המחייבים את חברות הדלק לערבב אחוז מסוים של אתנול בדלק שמסופק לתעבורה. כיום האחוז המוכתב הוא בסביבות 5%, אך על פי החוק האחוז יעלה בהדרגה עד שיגיע לסביבות 15-20% בשנת 2020.
חוקים אלה נחקקו בלחץ הירוקים.
האתנול מופק בארה''ב מגרעיני תירס, ובארצות אחרות מגידולים אחרים כמו קנה סוכר, קאסאווה או דקל שומני הגדל בארצות טרופיות. התוצרת החקלאית הזו, שמשמשת בימים כתיקונם למזון, מוסטת כעת לצורך יצור דלק לשריפה במנועים.
יתרה מכך: יצרני האתנול מקבלים סובסידיות כדי לשרוף את המזון שלנו. בארה''ב כבר פועלים כ- 90 מפעלים לזיקוק אתנול מתירס, ועוד 60 נמצאים בהקמה כדי להפיק רווח מהחוק ומהסובסידיה. בארצות טרופיות, באפריקה ובאינדונזיה מבערים את הג'ונגלים כדי לגדל צמחים לאתנול שמבוקש מאד באירופה - כדי לעמוד במכסה שהחוק דורש.
מה נימוק למהילת אתנול בדלק? הרי שריפת אתנול משחררת דו תחמוצת הפחמן לאוויר בדיוק כמו שריפת בנזין. אבל הירוקים טוענים שהפחמן נקלט מקודם מהאטמוספרה בעת גידול הצמח, ובעת השריפה הוא רק ממוחזר, בניגוד לנפט, שהפחמן שלו שכן קודם במעמקי האדמה. זה נשמע סביר, אבל האמת היא שבתהליך זיקוק האתנול מתירס שורפים דלק רב, דלק מנפט, וגם בתהליך הגידול וההובלה של התירס שורפים דלק.
בסיכום כללי האתנול אינו חוסך בפליטת דו תחמוצת הפחמן, או, במקרה הטוב, חוסך רק כמות זעירה. והכמות הזעירה שאולי הוא חוסך - השפעתה על ההתחממות כביכול של כדור הארץ זניחה.
כל עניין האתנול הוא גחמה מטופשת וחסרת תועלת. תועלת אין, אבל נזק יש, נזק כבד- ייקור המזון.
מחירי המזון, התבואות והלחם עלו בעשרות אחוזים בשנה האחרונה בלבד. זו לא תיאוריה ולא נבואה, זו מציאות. עליית מחירי התבואות נגרמה בגלל מספר גורמים, העיקרי שבהם - העלייה בביקוש למזון בגלל גידול האוכלוסייה בעולם, והעלייה ברמת החיים בסין ובהודו שמגבירה את צריכת המזון שם. אבל הסטת חלק מכובד של הייצור החקלאי להפקת אתנול השפיעה אף היא, השפעה ניכרת על עליית מחירי המזון.
עליה זו פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסייה הענייה בעולם. אומרים שכמיליארד בני אדם עניים סובלים מתת תזונה בעולם - עכשיו סבלם גובר. ארגון המזון של האו''מ מתריע שתקציביו אינם מספיקים כעת לרכישת אותה כמות מזון שהיה מספק בעבר. דובר רבות על כך שגידול האוכלוסייה בעולם עלול להביא למצב שהמזון שביכולתו של כדור הארץ לייצר לא יספיק, ורעב המוני יכה בנו. האסון הזה עוד לא התרחש, אבל אין ספק שמשאבי גידול המזון [קרקע חקלאית + מים ] הם מוגבלים, ואין לנו עודף כושר ייצור חקלאי. התוצרת החקלאית נחוצה למזון. מי שחושב שניתן לשרוף חלק מהתוצרת החקלאים כדלק מבלי לגרום לרעב הוא מנותק מהמציאות.
מאידך - כמות הדלק שהעולם שורף היא עצומה. אפילו תופנה כל התוצרת החקלאית לייצור אתנול - הכמות שתסופק תהיה חלק לא גדול מצריכת הדלק. הטוען שניתן לפתור את בעיית הנפט על ידי שימוש באתנול, הבנתו הכמותית של הבעיה היא לקויה ביותר. מבחינה מהותית מכונית יכלוה לנסוע על אתנול, אבל מבחינה כמותית אין שום סיכוי לספק אתנול בכמויות שהתחבורה צורכת. המעשה הזה של שריפת המזון שלנו בתור דלק הוא מעשה חלם. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאספקת מזון ומניעת רעב קודמים לצורך באספקת דלק לתחבורה, ובטח לאספקת דלק מפוקפק שאין בו שום תועלת. ההיגיון מחייב שהממשלות יחוקקו חוקים הפוכים:
חוקים האוסרים שימוש בתוצרת חקלאית בתור דלק אבל החוקים האלה לא דרושים, כי האתנול יקר.
ללא התערבות ממשלתית בחקיקת מכסות וסובסידיות לאתנול - לא היה שום חשש לשריפת המזון שלנו.
משוגעים, רדו מעץ האתנול.
הנה מספר קישוריות למאמרים [באנגלית] המספרים על הטירוף ותוצאותיו:
בניו יורק טיימס, ב EU Referendum, וב דייויד ווארן. ג'ורג' מונביוט השמאלני ב''גוארדיאן'' האנגלי; באתרים אלה יש קישוריות נוספות לנתונים מפורטים ומאמרים נוספים על הנושא.