ד"ר ג'ודי קורי כתבה בבלוג שלה על אפשרויות לפיתוח מקורות אנרגיה בארה"ב.
היא ציטטה כתבה אחרת המציינת שאין אלטרנטיבות לאנרגיה הפוסילית. הדיבורים על לכידת הפד"ח וקבורתו - CCS – הם דיבורים באוויר, אין שיטה כזו ואין סיכוי שהיא תהיה אפשרית מבחינה טכנית ומבחינת המחיר. אנרגיה גרעינית לא זזה ולא תזוז הרבה שנים, ומחיר הקמת תחנות גרעיניות אסטרונומי. הייצור ממקורות מתחדשים (רוח ושמש) ילך ויפחת בקצב שבו פוחתות הסובסידיות, כפי שהן פוחתות, כי אין כסף. [הם טועים בקשר לרוח ושמש, כסף הוא בעיה, אבל הבעיה העיקרית היא מהותית פיסיקלית – מקורות אלה אינם מסוגלים לספק כמויות גדולות של אנרגיה – י.]
מקור האנרגיה היחידי הזמין הוא הגז הטבעי. לאחרונה, בזכות טכנולוגיית הפרקינג, נקבע שיש לארה"ב עתודות של גז לפחות ל 100 שנים, והמחיר של הגז זול. הגז פולט כ 50% פחות פד"ח מאשר הפחם. אם כול תחנות הפחם יעברו להשתמש בגז (תסריט בלתי מציאותי), תפחתנה פליטות הפד"ח של ארה"ב ב20% ( וגם יפחת זיהום האוויר). מעבר לזה לא נראה שניתן להשיג הפחתות בפליטות.
ד"ר קורי אומרת ש "אם בעיית ההתחממות הגלובאלית היא פחות חמורה מאשר חשבנו" אז אין שום הגיון לפתח לכידת פד"ח CCS – כי זה אינו מניב שום ערך מוסף.
הערה זו הקפיצה את הפיוזים לאחד הקוראים והנה תגובתו הרגשנית אבל המעניינת, כלשונה:
"
"אם בעיית ההתחממות פחות חמורה מאשר חשבנו..."
העובדה שהערה זו נכתבה אגב דיון על מקורות האנרגיה מראה ששמנו את העגלה לפני הסוס... מדיניות פיתוח האנרגיה העולמית נקבע על פי ההנחה שההתחממות לא רק עובדה בלתי מעורערת אלא גם מהווה סכנה חמורה לאנושות. החלטות מדיניות התקבלו ויושמו כבר ובדיעבד נגלה שהן מזיקות ואף הרסניות. מיליארדים רבים של דולרים הוצאו ובוזבזו כדי להלחם בהתחממות הגלובאלית המסוכנת כביכול. נשללו אמצעים ממיליונים של בני אדם, שהיו יכולים לתרום להפחתת העוני הקיצוני שלהם בגלל האובססיה של הקהילה של מדעני האקלים עם תיאוריה לא מוכחת, שסביבה התפתחה היסטריה ללא כול פרופורציה. החלטות התקבלו שיחזירו את האנושות לאחרו במקום לקדם אותה קדימה ואתם מעיזים להגיד "אם בעיית ההתחממות פחות חמורה מאשר חשבנו..."
האתנול, והמחסור במזון שהוא גורם הוא באשמת קהילת מדעני האקלים. הרס יערות טרופיים לצורך גידול צמחי אתנול – באשמת הקהילה. מנורות חשמל עם מרכיבי של כספית רעילה – באשמת קהילת האקלים.
העתיד של דור של ילדים שרומו ואיבדו את האמון במדע ובמדענים – באחריות קהילת מדעני האקלים. הזלזול והבוז שחשים למדע, כדיסציפלינה – ב"זכות" מדעני האקלים. ויש עוד דוגמאות.
שום דבר לא ייאש אותי כול כך במשך שנות חיי הארוכות, ולא זעזע כול כך את אמונתי בבני האדם כמו מה שעשו לאנושות מדעני האקלים.
אני לא טיפש ריאקציונר ולא בודד בהשקפתי. אני רק סבא מודאג שצפה בשני העשורים האחרונים כיצד קבוצה של אידיאולוגים החזירו את האנשות לאחור, אולי ב 100 שנה, מתוך אשליה עצמית שהם פועלים להצלת האנושות.
פרסמי את דברי, קחי אותם לתשומת ליבך."
יעקב