30 במרץ 2011

אמיתות לא נוחות על מדיניות האנרגיה.



ד"ר ג'ודי קורי כתבה בבלוג שלה על אפשרויות לפיתוח מקורות אנרגיה בארה"ב.
היא ציטטה כתבה אחרת המציינת שאין אלטרנטיבות לאנרגיה הפוסילית. הדיבורים על לכידת הפד"ח וקבורתו - CCS – הם דיבורים באוויר, אין שיטה כזו ואין סיכוי שהיא תהיה אפשרית מבחינה טכנית ומבחינת המחיר. אנרגיה גרעינית לא זזה ולא תזוז הרבה שנים, ומחיר הקמת תחנות גרעיניות אסטרונומי. הייצור ממקורות מתחדשים (רוח ושמש) ילך ויפחת בקצב שבו פוחתות הסובסידיות, כפי שהן פוחתות, כי אין כסף. [הם טועים בקשר לרוח ושמש, כסף הוא בעיה, אבל הבעיה העיקרית היא מהותית פיסיקלית – מקורות אלה אינם מסוגלים לספק כמויות גדולות של אנרגיה – י.]
מקור האנרגיה היחידי הזמין הוא הגז הטבעי. לאחרונה, בזכות טכנולוגיית הפרקינג, נקבע שיש לארה"ב עתודות של גז לפחות ל 100 שנים, והמחיר של הגז זול. הגז פולט כ 50% פחות פד"ח מאשר הפחם. אם כול תחנות הפחם יעברו להשתמש בגז (תסריט בלתי מציאותי), תפחתנה פליטות הפד"ח של ארה"ב ב20% ( וגם יפחת זיהום האוויר). מעבר לזה לא נראה שניתן להשיג הפחתות בפליטות.

ד"ר קורי אומרת ש "אם בעיית ההתחממות הגלובאלית היא פחות חמורה מאשר חשבנו" אז אין שום הגיון לפתח לכידת פד"ח CCS – כי זה אינו מניב שום ערך מוסף.

הערה זו הקפיצה את הפיוזים לאחד הקוראים והנה תגובתו הרגשנית אבל המעניינת, כלשונה:
"
"אם בעיית ההתחממות פחות חמורה מאשר חשבנו..."
העובדה שהערה זו נכתבה אגב דיון על מקורות האנרגיה מראה ששמנו את העגלה לפני הסוס... מדיניות פיתוח האנרגיה העולמית נקבע על פי ההנחה שההתחממות לא רק עובדה בלתי מעורערת אלא גם מהווה סכנה חמורה לאנושות. החלטות מדיניות התקבלו ויושמו כבר ובדיעבד נגלה שהן מזיקות ואף הרסניות. מיליארדים רבים של דולרים הוצאו ובוזבזו כדי להלחם בהתחממות הגלובאלית המסוכנת כביכול. נשללו אמצעים ממיליונים של בני אדם, שהיו יכולים לתרום להפחתת העוני הקיצוני שלהם בגלל האובססיה של הקהילה של מדעני האקלים עם תיאוריה לא מוכחת, שסביבה התפתחה היסטריה ללא כול פרופורציה. החלטות התקבלו שיחזירו את האנושות לאחרו במקום לקדם אותה קדימה ואתם מעיזים להגיד "אם בעיית ההתחממות פחות חמורה מאשר חשבנו..."
האתנול, והמחסור במזון שהוא גורם הוא באשמת קהילת מדעני האקלים. הרס יערות טרופיים לצורך גידול צמחי אתנול – באשמת הקהילה. מנורות חשמל עם מרכיבי של כספית רעילה – באשמת קהילת האקלים.
העתיד של דור של ילדים שרומו ואיבדו את האמון במדע ובמדענים – באחריות קהילת מדעני האקלים. הזלזול והבוז שחשים למדע, כדיסציפלינה – ב"זכות" מדעני האקלים. ויש עוד דוגמאות.
שום דבר לא ייאש אותי כול כך במשך שנות חיי הארוכות, ולא זעזע כול כך את אמונתי בבני האדם כמו מה שעשו לאנושות מדעני האקלים.
אני לא טיפש ריאקציונר ולא בודד בהשקפתי. אני רק סבא מודאג שצפה בשני העשורים האחרונים כיצד קבוצה של אידיאולוגים החזירו את האנשות לאחור, אולי ב 100 שנה, מתוך אשליה עצמית שהם פועלים להצלת האנושות.
פרסמי את דברי, קחי אותם לתשומת ליבך."
יעקב




28 במרץ 2011

ניתוקי זרם ביפאן.

מי שרוצה לראות איך החיים נראים תחת משטר צנע בחשמל יכול להסתכל על יפאן. רעידת האדמה והצונאמי פגעו בתחנות הכוח בפוקושימה. יש שם שתי תחנות כוח גרעיניות, אחת שנפגעה קשות (דאיצ'י) ואחת ש"רק" כובתה אבל לא נפגעה (דאיני).
יפאן מחולקת לשתי רשתות חשמל בתדירויות שונות (אחת 50 הרץ, השנייה 60 הרץ) כלומר הן לא תואמות ולא ניתן להעביר חשמל מאחת לשנייה. בחלק המערבי של יפאן אין מחסור בחשמל, אך הרשת שנפגעה כוללת בתוכה את טוקיו.
חברת החשמל TEPCO הייתה מפיקה 51 מיליון קוט"ש לפני האסון, עכשיו היא מפיקה רק 35 מיליון. בקיץ היא תהיה זקוקה ל 60 מיליון קוט"ש. אין להם הרבה רזרבות זמינות, ולא ניתן להקים במהירות תחנות כוח חדשות. בינתיים יש ניתוקי זרם קבועים, מחזוריים, בשכונות רבות בטוקיו אפילו יותר מפעם אחת ביום.
תנועת הרכבות משתבשת, הרמזורים משתתקים ותוקעים את התחבורה המוטורית.
בתי החרושת לא יכולים לפעול במלוא התפוקה בגלל מחסור בחשמל, ובגלל הקושי של העובדים להגיע לעבודה. מדובר בבתי החרושת שלא נפגעו ברעש...
אירועים של שעות הערב כמו קונצרטים או תחרויות ספורט נידחים, במרכזי הקניות סוגרים מוקדם, וגם מדליקים רק חלק מהאורות. במרכז העיר כיבו את שלטי הפרסומת. החושך, שהירוקים כול כך אוהבים ("שעת כדור הארץ") נהפך לדבר שבקבע.

ביפאן כול זה קרה בגלל רעידת האדמה וזה ממחיש עד כמה אנו תלויים בחשמל ועד כמה מרקם חיינו עדין ופגיע. זה ממחיש עד כמה חשוב שיהיו לנו רזרבות של כושר תפוקת חשמל (ושל כול דבר), כדי להתגבר על תרחישים קיצוניים שתמיד עלולים להתרחש. במקרה שלנו, למשל, פגיעה של טיל בתחנת הכוח באשקלון.
לכן, אנחנו, וכול הגורמים בעולם, צריכים להפסיק להלחם נגד הקמת תחנות כוח בגלל היסטריה על מה שעלול לקרות (אולי) בעוד מאה שנים (התחממות גלובאלית) ולהתחיל לדאוג למה שקורה לנו, ממש עכשיו.
צריכים להקים תחנות כוח מכול הסוגים והמינים, כמה שיותר מהר, כדי שלא נתפס על המכנסיים למטה, כמו יפאן. יפאן סבלה מאותה מחלה ממנה סובל כול המערב: התנגדות ציבורית עזה, בהסתה של גורמים ירוקים, נגד תחנות חשמל. יפאן נתפסה ללא רזרבות כושר ייצור, ואינה שונה מבחינה זו מארה"ב, אנגליה או גרמניה (או ישראל).
יעקב

"געוואלד, הנפט אוזל"

יש קבוצה של נביאי זעם שמתריעים על כך שהנפט הולך ואוזל בעולם, וכתוצאה מכך גם מתייקר, ולדבר יהיו השפעות מרחיקות לכת על האנושות. קוראים לתופעה Peak oil – שיא הנפט – שלדעתם כבר עבר. הם טוענים שמאגרי הנפט בקליפת כדור הארץ כבר התגלו, והניצול המוגבר שלהם מזרז את התרוקנותם. בינתיים, הם אומרים, השיא (הכמותי) בהפקת נפט כבר עבר, והשדות מניבים כול שנה פחות נפט. המפיקים הגדולים, ערב הסעודית, אירן, עיראק, ונצואלה, מקסיקו – תפוקת הנפט שלהם במגמת ירידה והם אינם מסוגלים להפיק יותר. לעומת זאת עולה הביקוש בהתמדה. כתוצאה מכך הם צופים משברים נוראיים. פרופ' אריה דובי הציג דעה זו בהרצאתו.
הדעה הזו (peakoil ) היא סניף (או הסתעפות) של הרעיון המלטוזי (של הכומר ג'ון מאלטוס), שטען במאה ה 18 שיש peak food – כלומר שייצור המזון מגיע לגבולות העליונים האפשריים, ולא ניתן יהיה להפיק מספיק מזון לאוכלוסייה המתרבה, ולכן יהיה רעב נורא. גם בדעה המלטוזית – מהצד של ריבוי אוכלוסייה גדול מדי, תמך פרופ' אריה דובי בהרצאתו.

השגיאה היסודית של הגישה הזו היא שהם מתייחסים אל העולם כדבר סטטי, בעוד שהעולם והאנושות מתפתחים ומתחדשים בצורות ובכיוונים שהנביאים מתקשים לחזות.

אם נחזור לעניין הנפט והאנרגיה – העסק עובד בערך כך: כאשר נוצר מחסור בנפט מתחילים להשקיע בחיפושים חדשים, ומגלים כול הזמן מאגרים חדשים. המאגרים החדשים נמצאים במקומות שקשה יותר להפיק בהם – בעומק האדמה או הים, אבל הטכנולוגיה מתפתחת ומאפשרת לנו לנצל מאגרים חדשים אלה. משקיעים גם בחיפוש תחליפים, וגם אלה מתגלים.

כבר סיפרנו על המאגרים האדירים של גז שניצולם התאפשר בזכות חידוש טכנולוגי של 10 השנים האחרונות: "ריסוק הידראולי" hydraulic fracturing  או בקיצור: fraking . בארה"ב כבר מפיקים כמויות גדולות של גז בשיטה זו, ומחירי הגז הטבעי ירדו שם מאד. גם באירופה יש מרבצים אדירים של פצלי שמן או סלעים ביטומנים, בדומה לארה"ב, וגם שם מתחילים כעת לקדוח ולהפיק את הגז הזה בשיטת הפרקינג, והתמונה, מבחינת מקורות האנרגיה הולכת ומשתנה כול הזמן, ולטובה.
גם ישראל לא אלמן. יש מרבצים גדולים של פצלי שמן בשפלה הדרומית (איזור בית שמש) וחברה ישראלית, IEI, בראשות המדען הרולד וינגר, מבצעת קידוחים ניסיוניים להפקת נפט בשיטה חדשה של חימום הסלעים בתוך קידוח תת קרקעי לצורך שחרור הנפט מהסלע הביטומני. לדברי ד"ר וינגר יש במאגרים אלה נפט בכמות הדומה לזו שבערב הסעודית. מאגרים ענקיים של סלעים אלה קיימים במקומות רבים בעולם, ובארה"ב החלו חברות הדלק הגדולות להשקיע כסף בפיתוח שיטות הפקה דומות.

אני יכול לבשר לכול המודאגים שהנפט והגז והפחם לא הולכים להיגמר. לא בכמה מאות השנים הקרובות. זה לא אומר שאנו לא צריכים לחפש מקורות אנרגיה נוספים (למשל אנרגיה גרעינית), אבל זה אומר שהשמועות על מותו של הנפט (והגז והפחם) הן מוקדמות מדי.
יעקב



בדיקות התכנות באיזור השפלה הדרומית
תהליך ההפקה מתבצע בצורה תת קרקעית ללא השפעה משמעותית על פני השטח


27 במרץ 2011

הסכנה בפוקושימה לא חלפה עדיין.


בתחנת הכוח הפגועה בפוקושימה המצב עדיין עדין. ביממה האחרונה התגלו רמות קרינה גבוהות במים שהציפו את מבנה הטורבינות שמחוץ למעטפת הכורים עצמם. הדבר התגלה בכורים מס 2 ו 3. המים האלה כנראה דלפו מתוך ליבת הכורים, לא יודעים מאיפה. ייתכן ומצינור שבור, או ממאגר המים התחתון שבכורים. יש אנשים שמשערים שייתכן והמעטפת של הכורים עצמה נפרצה ויש בה סדק, אחרים אומרים שזה לא אפשרי כי בתוך הכורים נמדד לחץ קבוע. במקרה של סדק הלחץ היה יורד.
הרמות הגבוהות של הקרינה מקשות על עבודות תיקון המשאבות ומכשירי הבקרה וההחזרה של מערכת הקירור למצב תפעולי נורמלי, כי העובדים לא יכולים לשהות בקרבת הכור לצורך תיקונים אלא זמנים קצרים ביותר. כמו כן נפלטים כול העת או מעת לעת, זרמים של עשן לבן או אדים ממבני הכורים, ולא ידוע בדיוק מאיפה.
לי נראה שהסכנה של פיצוץ בכור ופריצה מוחלטת של המעטפת מתרחקת כול הזמן, והיא אינה גדולה כעת. הסכנה לאסון גדול לא מיידית.  מאידך – הסיום המוחלט של הפרשה, כשהכול מוחזר לשליטה מלאה ואין יותר דליפות רדיואקטיביות – זה עוד רחוק מאיתנו, הדוברים אומרים שייקח שבועות ואולי אף חודשים.
השאלה הגדולה היא כמה קרינה מסוכנת – או איזו כמות של חלקיקים רדיואקטיביים התפזרו לסביבה, מחוץ לכורים, ועד כמה הם מסוכנים לבני אדם. כרגע אנו לא יודעים הרבה על נושא זה, והתשובה הסופית יכולה להינתן רק אחרי סיום הפליטות מהכורים. עד כה פונו (או נמצאים בתהליך פינוי) כ 130 אלף תושבים מאזור ברדיוס 30 ק"מ מהכורים. הפינוי נעשה בעיקר מטעמי זהירות. אחרי סיום הפרשה יצטרכו למדוד את הקרינה באזורים אלה ולהחליט אם לאפשר לתושבים לשוב, או להכריז עליהם כאזור סגור לשנים רבות, כמו שעשו בצ'רנוביל.
יעקב


עדכון: מסתבר שהדיווח שנמסר הבוקר על רמות קרינה פי 10 מיליון מהידוע קודם, בכור מס' 2 היה דיווח מוטעה. (אני לא האמנתי לדיווח ולא ציינתי את פרטיו בפוסט למעלה). דוברים של תחנת הכוח התנצלו על הטעות. הסיכום שלי בפוסט למעלה נשאר נכון: עדיין יש בעיות וערפל קרב, עדיין לא ידוע מתי הפרשה תסתיים.

24 במרץ 2011

תחנות כוח גרעיניות בקרבתנו.


חדשות מהשכונה שלנו בנושא האנרגיה הגרעינית.
טורקיה חתמה חוזה עם רוסיה לבניית כור גרעיני להפקת חשמל ליד העיר אדנה, על חוף הים התיכון, ממש לא רחוק מאיתנו. טקס הנחת אבן הפינה מיועד לחודש מאי השנה בעוד חודש וחצי).
כור שני יבנה על חוף הים השחור, על ידי יפאן.
הארגונים הירוקים בטורקיה כמובן מתנגדים, ומבקשים לפחות "דחייה קלה"
נוכח מאורעות פוקושימה. אך שר הכלכלה הטורקי אמר שאין ברירה, טורקיה רוצה להתפתח, הביקוש לחשמל גובר, לטורקיה אין נפט או גז, התחנה נחוצה.

יש להזכיר שטורקיה נמצאת בסיכון גבוה לרעשי אדמה, הרעש האחרון באדנה עצמה היה ב 1998 בעוצמה של 6.2 .

ומי המדינה האחרת בעולם שהודיעה שהיא ממשיכה בתכניות הפיתוח הגרעיני? יפאן. יפאן החליטה עוד מזמן להגדיל את כמות תחנות הכוח הגרעיניות ולהגדיל את נתח החשמל מתחנות גרעיניות מ 25-30% כעת ל 40% עד 2025. אתמול אמר שר יפאני שהתכניות נמשכות כרגיל. "אין ברירה, אין לנו מקורות אנרגיה אחרים".
יעקב

23 במרץ 2011

סגירת כור גרעיני בניו יורק.



"אינדיאן פוינט" היא תחנת כוח גרעינית היושבת על הגדה המזרחית של נהר ההאדסון, כ 60 ק"מ מצפון לעיר ניו יורק. היא מפיקה כ 2000 מגאווט חשמל ומספקת כ 30% מהחשמל לעיר ניו יורק והסביבה.
בתחנה שני כורים שהחלו לפעול ב 1974 ו 1976. רישיון ההפעלה המקורי, שניתן ל 40 שנה עומד לפוג ב 2013 ו 2015.
מושל מדינת ניו יורק, אנדריו קומו, דורש שהרשיון לא יחודש והכורים ייסגרו. אביו, שהיה בעבר מושל גם כן, כבר דרש בזמנו לסגור את התחנה. הטענות שלהם כבדות משקל. התחנה קרובה מדי למרכז אוכלוסין אדיר – ניו יורק. אם חלילה תתרחש תקלה ויהיה צורך לפנות אנשים מאזור של נניח – 20 ק"מ (כמו בפוקושימה) לא ניתן יהיה לבצע את הפינוי, כי באזור גרים יותר מדי אנשים. אם תהיה דליפה רדיואקטיבית היא עלולה לפגוע בריכוזי האוכלוסייה שמסביב.

יש הרבה הגיון בדרישה. רצוי לבנות תחנות כוח גרעיניות רחוק מריכוזי אוכלוסיה. רצוי גם לחדש תחנות, לבנות תחנות חדשות, עם אמצעי מיגון משופרים, ולא להתמיד לנצח בהפעלת תחנות ישנות.
הבעיה היא שאין מקורות חשמל אלטרנטיביים, זמינים. אם יסגרו את אינדיאן פוינט (כמו את וורמונט יאנקיי) יישבו תושבי ניו יורק בחושך.

הארגונים הירוקים בולמים כול עבודת פיתוח של מקורות אנרגיה חדשים (מלבד רוח ושמש, שאינם מפיקים אנרגיה של ממש). כך נבלמה תעשיית הכורים הגרעיניים כבר בשנות ה 1970, וחדלה להתפתח ולהתחדש מאז. במקום לדרוש שכורים חדישים ובטיחותיים יותר יחליפו את הישנים, ושיהיו יותר מרוחקים מריכוזי האוכלוסייה, חסמו הירוקים לחלוטין כל אפשרות לבנות כורים חדשים.
גם תחנות כוח קונבנציונליות, על פחם לא נותנים לבנות, ועל גז – קשה לקבל רישיון. בנוסף אסרה מדינת ניו יורק קידוחי גז לניצול המקורות החדשים שהתגלו בשטחה ( מרבץ Marcellius ) "עד לבחינה מחדש של ההשפעה הסביבתית".

מלחמת החורמה של הירוקים נגד כול מקור אנרגיה של ממש מאלצת את תושבי ניו יורק להמשיך ולחיות בצל הסיכון של תחנה מיושנת בחצר האחורית שלהם.

דרך אגב: הקרבה לריכוזי אוכלוסייה היא הסיבה שאני מתנגד להקמת תחנת כוח גרעינית בישראל. ארצנו קטנה מדי, אנו לא רוצים להסתכן בסגירת שטחים גדולים מחמת הקרינה. בנוסף קיים הסיכון של פגיעת טיל אויב בכור גרעיני – נגד זה קשה להתגונן. אנו יכולים להסתדר שנים רבות קדימה עם תחנות כוח פחמיות וגזיות, לא חייבים תחנות גרעיניות. בעולם הגדול, לעומת זאת, בארצות הגדולות, אין מנוס מפיתוח האנרגיה הגרעינית.
יעקב



הסכנות שבאנרגיה מתחדשת.

אנרגיה מתחדשת זה טוב, נכון? זה ירוק ונחמד, זו טלית שכולה תכלת. מי שחושב אחרת הוא עוכר ישראל.

האנרגיה המתחדשת היחידה שיש בה ממש (עד כה) מבחינת הכמויות והאמינות היא האנרגיה ההידרו-אלקטרית, או בעברית: סכרים על נהרות שיוצרים מאגרי מים ענקיים. האנרגיה מופקת כאשר המים נופלים בצורה מבוקרת ומפעילים טורבינות. המים מנוצלים בכול העולם כבר עשרות שנים והוכיחו עצמם במקור אמין וזול. כאשר מכריזים שארץ מסוימת מפיקה "7% מהאנרגיה שלה ממקורות מתחדשים" – הכוונה להידרו. אין אחרים. ארה"ב מפיקה 7% מהחשמל מהידרו, שוויץ 40%, נורבגיה 98% - כול ארץ בהתאם למספר הנהרות שבה, ביחס לאוכלוסייה או לצריכה. (בנורבגיה יש כנראה יותר נהרות מבני אדם).

גם בהידרו יש סיכון.
במחוז פוקושימה ביפאן היה סכר על אחד הנהרות שהתמוטט ברעש האדמה הגדול של 11 במרץ. גל המים האדיר שהתפרץ שטף בדרכו כפרים וישובים וכ 1800 בתים. מספר לא ידוע של אנשים (כנראה מאות) נהרגו משיטפון זה – לא מהצונאמי. אף אחד לא דיווח על אסון זה – יותר סקסי לדווח על כמה טיפות קרינה שנפלטו מהכור הגרעיני שלא הרגו איש.

בחודש מרס 1979 התמוטט סכר אחר, גם בגלל רעידת אדמה. זה היה הסכר מאצ'ו 2 במדינת גוז'ראט בהודו. 2500 איש נהרגו אז. גם על זה לא דיווחו בזמנו, רק דיברו על התקלה בכור "אי שלושת המיילים" שהתרחשה באותו זמן, ושגם בה לא נהרג ולא ניזוק איש.

סכרים גדולים על נהרות הם פגיעים לרעשי אדמה. הסכרים עומדים בלחצים אדירים של מים. בניית סכר איתן היא משימה הנדסית קשה, אין סיכוי לעשות אותם גם אמידים בפני רעשי אדמה גדולים. כאשר סכר מתמוטט שוטף גל אדיר את העמק שמתחתיו, והורס כול דבר בדרכו. בכול זאת איש אינו קורא להטיל איסור על בניית סכרים (חוץ מכמה ירוקים קיצוניים – יש גם כאלה).

בסיכום: מפעל האנרגיה שהרג הכי הרבה אנשים, וגרם הכי הרבה נזק, עד כה, ביפאן, בעקבות רעידת האדמה, היה הסכר של האנרגיה המתחדשת.
יעקב

מונביוט הירוק בעד אנרגיה גרעינית


ג'ורג' מונביוט הוא עיתונאי בריטי ידוע, איש שמאל, ירוק עמוק, שכתב כמה ספרים על נושאי איכות הסביבה וההתחממות הגלובאלית (ממנה הוא מודאג מאד). הוא גם אקטיביסט בענייני איכות הסביבה.

מונביוט פרסם מאמר בגארדיאן הבריטי שבו הוא אומר שהצרות בפוקושימה שכנעו אותו לתמוך בפיתוח האנרגיה הגרעינית. הוא אומר שעד עכשיו היה ניוטרלי (חסר דעה) בנושא. הירוקים בדרך כלל מתנגדים בחריפות לפיתוח אנרגיה גרעינית (למשל ראו אתר גרינפיס), ואף דורשים לסגור את כול התחנות הפועלות כעת. הארגונים הירוקים והאנטי-גרעיניים הצליחו להשבית את תעשיית תחנות הכוח הגרעיניות ולמנוע המשך בניית התחנות, אחרי 1975, לפחות במדינות המערב, וגם את המשך פיתוח הכורים, גם בנושא שיפור הבטיחות.

אומר מונביוט (תרגום חופשי ותמצות):
"האירועים בפוקושימה שינו את דעתי בנושא אנרגיה גרעינית. אני תומך בה עכשיו. תחנת כוח ישנה ומרופטת, בעלת תחזוקה ובטיחות לקויים, ספגה את מכה קשה מאד  (רעש אדמה וטסונאמי). החשמל ניתק, מערכת הקירור הפסיקה לעבוד. הכורים החלו להתפוצץ ולהתמוסס. האסון חשף בעיות של ליקויי תכנון וקיצורי דרך בתחזוקה. ובכול זאת, איש לא ספג מנה קטלנית של קרינה. ירוקים רבים מגזימים מאד בתיאור סכנת הקרינה. ראו טבלה זו של XKCD -  רמות הקרינה היו רחוקות מרמת נזק חמור.

גם שיטות אחרות של ייצור אנרגיה כרוכות בנזקים וקורבנות. ייצור אנרגיה היא כמו תרופות – אם אין השפעות לוואי מזיקות סימן שזה כנראה גם לא מועיל.

אני תומך באנרגיות מתחדשות אבל הן אינן יכולות לספק את כול צרכינו [מונביוט כותב שאולי 50-70% מהצרכים, דבר שמראה שהוא בכול זאת ירוק חולמני]. אין תחליף לתחנות הגרעיניות שיש לנו, זולת תחנות פחמיות, ופחם יותר גרוע ויותר מזהם." [אני חולק על זה]

יש מעט מאד דברים שבהם אני מסכים עם מונביוט, אבל, מסתבר, שגם בין הירוקים יש אנשים הגיוניים.
יעקב

שעת סיפור: מלך האש

את הקטע הבא קיבלנו במערכת התגובות מהקורא "משה" ואיכותו לא הותירה אותנו אדישים...


לפני שנים רבות רבות חיו להם בשקט ובשלווה שבט קדמוני, בשבט זה משלו חכמי השבט שהנהיגו את השבט על מי מנוחות שנים על גבי שנים בלי צופה פה ומצפצף, כשכולם עונים אחריהם אמן. יום בהיר אחד, קדמודרן הנער הסקרן של השבט גילה פלא עצום, כח בלתי רגיל שניתן ללכת לאורו בלילה, כח שמחמם את הגוף בלילות הקרים, הנער הסקרן רץ למועצת השבט וסיפר להם על תגליתו, מייד נתכנס כל השבט, ישבו על המדוכה האם ראוי ונכון להשתמש בכח זה, קדמופחד טען שכח זה מאוד מסוכן ויש לאסור שימוש בו, כח זה יכול לשרוף את המערות שלנו, העשן שעולה ממנו יכול לחנוק אותנו, אסור לנו להשתמש בכח זה חזר והדגיש, קדמוסביב החרה אחריו במרץ ומה יהיה על העצים? איזה עתיד נשאיר לילדים שלנו, עתיד ללא עצים? ושלא לדבר הריח של העשן, איזה איכות חיים נרצה שיהיה לנו ולילדנו?, הנער הסקרן לא וויתר והסביר להם את התועלת שבנוסף לאור ולחום נוכל ככה גם להרתיע את אויבנו ושאר חיות רעות הקמים עלינו, טיעון זה ריכך קמעה את המתנגדים במיוחד לאור הנסיון בכח זה בלילה האחרון והוחלט ברוב גדול להמשיך בשימוש בכח ויקרא שמו "אש".. 

ככה עברו להם השנים כשבני השבט למדו להשתמש באותו כח שנקרא אש לצידה בישול ואור להאיר את הלילה ולהבריח יצורים לא רצויים.. החיים בשבט קדמוני התקדמו ונהיו פשוטים וקלים יותר והשמחה הייתה עד לב השמים, עד שהקיץ הקץ וקדמוניתוש שומרת האש נרדמה על משמרתה , גיצים של אש הבעירו את מערתה ותבער האש במחנה עד לב השמים, ויזעקו נביאי הזעם ממועצת השבט אוי מה היה לנו מה עשינו כי הבנו את הרעה החולה הזאת עלינו ועל משפחתינו וילונו על האש על 40 יום ו 40 לילה, ויאמרו איש אל אחיו מה לנו ולאש הארורה הזו שבא להשמיד את עולמנו, אותה אש שמעוררת את האלים נגדנו, דיי לנו בחיים הפשוטים שהיה לנו קודם, ויבואו כולם אל ראש השבט ויאמרו, לא רוצים אש! לא רוצים אש! ויכנע למועצת החכמים ויאמר אל בני שבטו כבו כל אש במושבותיכם אל תותירו ממנו גחל אחד, ויעשו כן כל העם, ותשקוט הארץ.


ומיני אז חיו להם השקט ובבטח אותו שבט קדמוני מבלי שמוחם יתפתח, ובלי דאגות מיותרות.

האגדה מספרת שהיה מבינהם אחד שזכה להיות זקן מופלג ושבע ימים שזכה להגיע לגיל 30.

שלכם

שימפי שימפנזי
22 במרס 2011

22 במרץ 2011

צ'רנוביל – מה קרה שם ?

כאשר מדברים על העתיד הבעייתי של תעשיית האנרגיה הגרעינית, אגב הבעיות בפוקושימה, יפאן, מזכירים תמיד את צ'רנוביל, האסון הכי גדול (והיחיד) של תעשיית האנרגיה הגרעינית. זו הזדמנות טובה להיזכר מה קרה שם.

הכור הגרעיני בצ'רנוביל (היום באוקראינה, אז בברה"מ) התפוצץ (פחות או יותר) ב 26 באפריל 1986. הסיבה הייתה הגורם האנושי – חוסר מיומנות ושגיאות של צוות המפעילים. התקיים תרגיל לבחינת מערכות הקירור החליפיות, המערכת הראשית כובתה באופן יזום, המערכות החליפיות לא פעלו או לא הופעלו, המפעילים לא שעו לאזהרות ולא הפעילו את אמצעי הקירור, הליבה התחממה עד כדי פיצוץ.
בכור הרוסי לא היה דוד בלימה מפלדה בעובי 160 מ"מ (פי עשר מאשר בטנק), ולא מבנה חסימה מבטון מזוין בעובי 1.5 מ' כמו שיש בכורים המערביים (וגם בפוקושימה). הייתה רק שכבה לבלימת  קרינה מגרפית (פחם). הגרפית טובה בספיגת קרינה, אבל היא נשרפה בפיצוץ. במשך כ 11 ימים התרחשה ריאקציה גרעינית מלאה בתוך האטמוספרה (ללא שכבות חסימה והגנה), והאש והעשן הרימו לשמיים טונות של חלקיקים רדיואקטיביים שהתפזרו לכול רוח ונחתו על פני כ 200,000 קמ"ר מאדמת אירופה. עד שבדיה וגרמניה הגיעו החלקיקים.  בהמשך שפכו צוותי הצלה טונות של אדמה ובטון, והצליחו, אחרי 11 יום, כאמור, לקבור את הליבה הבוערת והפולטת תחת מעטה עבה של בטון, ולמנוע את המשך התפשטות הקרינה. החלקיקים שהתפזרו נחתו לבסוף על הקרקע וממשיכים להקרין קרינה. הקרינה דועכת עם הזמן, וברוב המקומות לא הגיעה לרמות מסוכנות. רק שטח ברדיוס של כ 30 ק"מ מהכור הוכרז כשטח סגור, הקרינה בו גבוהה ומגורי אנשים בתוכו אסורה.

דו"ח מפורט של ארגון הבריאות העולמי, WMO משנת 2006 מסכם את הנזקים העצומים שנגרמו. דווקא מספר ההרוגים לא היה גדול. "עד 50" בני אדם מתו כתוצאה ישירה מהתאונה והקרינה שנפלטה. אלה בעיקר מפעילי הכור ועובדי ההצלה. חלקם מתו תוך חודשים, אחרים תוך שנים מעטות, כתוצאה ישירה מהקרינה שספגו. קשה מאד להעריך כמה אנשים נוספים ניזוקו מהקרינה ומתו או עלולים למות, זמן רב אחרי האירוע. ההערכה של ה WMO היא ש"עד 4000 איש" "עלולים" למות במשך השנים, מוות הקשור לקרינה. עד כמה שהדבר חמור, הנזק אינו כול כך נוראי, בהשוואה לאסונות טבע שונים.

הנזקים האחרים (לא מוות) הם דווקא הרבה יותר חמורים. הנה הם:
כ 350,000 תושבים פונו מאזורים נגועי קרינה גבוהה וייושבו מחדש. 116000 פונו באופן בהול, תוך 36 שעות, מקרבת הכור, שאר המפונים פונו מאוחר יותר מאזורים יותר מרוחקים, נגועי קרינה, אבל ספק אם רמות הקרינה הצדיקו זאת.
העקירה המאולצת של אנשים אלה גרמה להם נזק כלכלי ופסיכולוגי כבד.
כ 5 מיליון תושבים ברוסיה, אוקראינה ובלרוס חיים באזורים נגועי קרינה, אם כי קרינה שבתוך הגבולות המותרים. כ 100,000 חיים באזורים של "ביקורת חמורה" – כלומר באזורים של קרינה גבוהה מהמותר.
כ 7.8 מיליון דונם של אדמה חקלאית שהייתה מעובדת ננטשו ונסגרו בגלל הזיהום, וכן נסגרו כ 7 מיליון דונם של יערות (כריתת העצים בהם נאסרה). מספר אגמים נגועים ונאסר הדייג בהם. בשטחים חקלאיים אחרים, שהיו נגועים פחות, ננקטו אמצעי זהירות שעלותם הגדילה את הוצאות הייצור.
התגובה של השלטונות והטיפול באוכלוסייה באזור היו לקויים. כיום מקבלים כ 7 מיליון אנשים קצבאות מהממשלה "בגלל צ'רנוביל", לא תמיד בצדק.

הצד החיובי הוא שבמרבית אותם "יותר מ 200,000 קמ"ר" של שטח אירופי אליו הגיעה הקרינה, רמות הקרינה דעכו ושבו היום לרמה נורמאלית. יש רק שטח אחד (לא מבוטל) ברדיוס 30 ק"מ מהכור,  הסגור ליישוב בני אדם ויישאר כך כנראה אולי 100-200 שנה.
הנזק הכלכלי גבוה מאד, לא ניתן להעריכו במספרים.

הסיכום הוא: למרות ששיעור הפגיעות בנפש (מתים) לא היה גבוה, הנזקים שנגרמו ל 350,000 עקורים, והנזקים הכלכליים היו עצומים. אסור שאירוע כזה יתרחש עוד פעם. אבל – ב 50 שנותיה של התעשייה הגרעינית הייתה רק תאונה טראומטית אחת דוגמת צ'רנוביל (שהיא הדבר הגרוע ביותר האפשרי), שקשורה יותר לרשלנות המשטר הסובייטי (שהוכחד) ולא לאופי התעשייה הגרעינית. הכורים במערב בטוחים הרבה יותר. אם לא יחסמו את התפתחות הכורים הגרעיניים בגלל פחדים מפני הטכנולוגיה, ילכו וישתכללו גם אמצעי הבטיחות, ויהפכו תאונה קטלנית דוגמת צ'רנוביל לבלתי אפשרית.
הכורים בפוקושימה הם בני 40 שנה, בנויים בטכנולוגיה מיושנת, ועם ציוד בלוי. למרות זאת הם עמדו ברעידת אדמה כבדה וטסונאמי גדול, ויש סיכוי טוב שהאירוע ייגמר ללא נזקים גדולים לאוכלוסייה.
יעקב


21 במרץ 2011

שעת הגדולה האנושית בישראל 2011

שעת הגדולה האנושית בישראל 2011
האם חשבת לדווש בכיכר העיריה על מנת להציל את העולם ביום חמישי הקרוב? נא לחשוב שנית...

 יש אלטרנטיבה רציונלית לניסיון לנצל את נושא איכות הסביבה כדי למנוע התפתחויות טכנולוגיות וחברתיות

הרשמו עוד היום לשעת הגדולה האנושית מספר המקומות מוגבל - האירוע יתקיים במרכז הכנסים "ישראל יפה", בפארק גני יהושוע, שדרות רוקח 80 תל אביב, בשעה 20:00



בתכנית:
20:00 - התכנסות וכיבוד 
20:30 - דברי פתיחה: קורין סאוור, מכון ירושלים לחקר שווקים

20:40 - הסכנות המדומות של אנרגיה גרעינית 
והסכנות האמיתיות של הפחד ממנה
פרופ' אריה דובי מהמחלקה להנדסה גרעינית
אוניברסיטה בן גוריון

21:25 - התקשורת במבחן הסיקור בנושאי הסביבה 
ערן בר-טל, עורך הכלכלה, מקור ראשון.


21:40 - ההיסטוריה של ההיסטריה - האקולוגיה של קץ הימים
בועז ארד, מכון ירושלים לחקר שווקים והבלוג הירוק

ועוד...

במסגרת המפגש יוצגו ניירות עמדה וחומרים לעיון 
חנייה במקום במחיר 20 ש"ח (10 ש"ח לתושבי תל אביב)
תרומה מומלצת למשתתפים 40 ש"ח להשתתפות בהוצאות



אינפוגרפיה לרמות קרינה

ידיד אנונימי של הבלוג שלח לנו את האינפוגרפיה הבאה המתארת את רמות הקרינה הנספגות על ידינו במהלך פעילויות ואירועים שונים בתקווה כי נוכל להעזר בה על מנת להכניס את הכותרות ההיסטריות לפרופורציות. ניתן לצפות בתמונה בהגדלה כאן.



20 במרץ 2011

התקלה הגרעינית ביפאן - הפחדה מוגזמת.


הדיווחים בעיתונות על המתרחש בתחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה, יפן, הם לא תמיד ברורים ואמינים, והתמונה המצטיירת היא יותר גרועה מהתמונה האמיתית. במידה רבה זה נובע מבורות ומהפחד מכול דבר גרעיני או כול קרינה, או מדעה קדומה אנטי-גרעינית.
אנסה לתת תמונה שלדעתי היא יותר מאוזנת ונכונה. אני מסתמך על קריאה באתרים רבים, כולל של מומחים, כמו למשל אתר של הסטודנטים בפקולטה למדעי הגרעין ב MIT (הטכניון היוקרתי של מסצ'וסטס).  ריכוז גדול של קישוריות תמצאו באתר ANS Nuclear cafe .
המצב, נכון לעכשיו, שורה תחתונה: לא נגרם עד כה נזק גדול לציבור (לתחנות – כן), וככול שעובר הזמן, הסכנה פוחתת. עוד אי אפשר לנשום לרווחה, המצב עדיין די מסוכן, אבל יש סיבה לאופטימיות. הדיווחים על קרינה שנמצאה פה או שם, ועל מזון נגוע אינם מדאיגים – רמות הקרינה שהתגלו, אומנם גבוהות קצת מהרגיל אבל רחוקות מלהוות סכנה.
הנה מה שקרה שם: נתחיל מזה שבפוקושימה יש 6 כורים גרעיניים, וכולם עמדו היטב בטלטלת רעש האדמה האדיר (החמישי בעוצמתו בכול הזמנים) שהתרחש. המבנים תוכננו לעמוד ברעידת אדמה ועמדו היטב כמתוכנן, הם לא התמוטטו, לא נסדקו ולא נפגעו.
פעולת הפקת האנרגיה, והתהליך הרגיל של הביקוע של הגרעין בליבת הכורים, נפסקה אוטומטית בעת שניתק זרם החשמל מהרשת, בגלל רעידת האדמה. ההפסקה נעשתה על פי שיגרת כיבוי רגילה, על ידי החדרת מוטות בקרה בין מוטות הדלק הגרעיני. אבל, תהליך כיבוי הכור הוא תהליך ארוך, כי גם אחרי החדרת המוטות מתרחש פירוק גרעיני של חלק מחומרי הדלק, והכור מייצר חום בשיעור כ 7% מהשיעור המלא. שיעור זה הולך וקטן במהירות עם הזמן עקב התכלות החומרים. יש צורך להמשיך ולקרר את ליבת הכור, על ידי הזרמה מתמדת של מים, והדבר נעשה על ידי גנרטורים של חירום, שהמשיכו להפעיל את המשאבות. גנרטורים אלה נפגעו על ידי הטסונאמי, כשעה אחרי רעידת האדמה, ואז המשיכו משאבות הקירור לפעול בעזרת בטריות חירום. משאזל הזרם בבטריות אחרי כמה שעות, הפסיקו המשאבות לפעול והחום בליבת הכור החל עולה בגלל העדר קירור.
ליבת הכור נמצאת בתוך דוד של פלדה שעובי הדופן שלו 16 ס"מ פלדה. כול זה נמצא בתוך מבנה בטון שיש לו עובי דופן של כ 1-1.5 מ' בטון מזוין. המבנה הכפול הזה נועד למנוע פליטה של חלקיקים רדיואקיביים לאוויר. הסכנה הייתה שעם הפסקת קירור הליבה, היא יכולה להתחמם לרמות חום גבוהות (מעל 2000 מעלות צלסיוס) ובמצב זה ניתכים מוטות הדלק, צינורות המגן שלהם ואפילו דוד הפלדה העוטף. אז יכול להווצר מצב שחומרים רדיואקטיביים נפלטים לאוויר בכמויות גדולות. לכן חשוב מאד להתמיד בקירור הליבה, למנוע התכת מוטות הדלק, ולשמור על שלמות קליפות המבנה.
עד כה אין סימנים ברורים של פגיעה במעטפת המגן של ליבות הכורים, המעטפת עדיין שלמה ומחזיקה מעמד, למרות שהיה חשש שהיא נפגעה והיו דיווחים על כך. בתוך הליבות עולה מדי פעם לחץ הקיטור, שנוצר בגלל אידוי המים שבליבה, וזה מחייב שחרור הקיטור דרך שסטומי בטחון, כדי למנוע עליית הלחץ עד כדי קריעת הדופן של הדוד. הקיטור הזה שמשתחרר לאוויר מכיל חומרים רדיואקטיביים, וגורם לעליית רמת הקרינה באתר התחנות, ומקשה על פעולת המפעלים. אבל קרינה זו אינה ברמות גבוהות, ואינה יכולה לזהם שטחים גדולים, המרוחקים מהכור עצמו, אם כי היא מסוכנת באתר הכור.
היפאנים הביאו כוחות עזר גדולים למקום, ובייחוד תותחי מים וכבאיות מכול המדינה, וממשיכים להתיז מים ולקרר את הכורים. כרגע נראה שיש סיכויים טובים שהם יצליחו למנוע את התכה של מוטות הדלק ומעטפות המגן של הכורים, כלומר, למנוע פליטה של כמויות קטלניות של קרינה לסביבה. הם גם חידשו את אספקת הזרם החשמלי, ומנסים להפעיל מחדש את המשאבות הרגילות. הזמן פועל לטובתם, כי כאמור, כמות החום הנפלטת מהמוטות הולכת וקטנה בקצב מהיר. החשש שהקרינה באתר התחנה תהיה גבוהה כול כך שלא יתאפשר לכוחות הנלחמים לקירור הליבות לפעול התבדה. אם לא יתרחשו ארועים חריגים, בלתי צפויים, נראה שאסון זה יסתיים כמו התאונה של התכה חלקית של מוטות הדלק בתחנת אי שלושת המיילים בארה"ב, ב 1979 – דהיינו ללא פגיעה בנפש או נזק לסביבה.
אל תתרשמו מדיווחים על קרינה שהתגלתה פה ושם. נכון, התגלתה קרינה מעל לרמה רגילה בכמה מקומות. אבל השאלה היא – כמה. הרמות שהתגלו עדיין רחוקות מסף הסכנה. לא קרה כלום עדיין. נקווה שגם לא יקרה.
יעקב  

13 במרץ 2011

שקיפות.


אחת הטענות המרכזיות נגד הגופים העוסקים במחקר אקלימי היא הסודיות וההסתרה שמאפיינת את עבודתם. אם מוסדות אלה, כמו NOAA (השרות המטאורולוגי הממשלתי בארה"ב) או CRU (אונ' מזרח אנגליה), רוצים להשאיר את שערוריות הקליימט-גייט מאחוריהם ולהתקדם הלאה, ולזכות באימון הציבור, עליהם לאמץ מדיניות של שקיפות מלאה.
כול נתון, כול מסמך וכול פיסת מידע חייבים להיות בשטח הציבורי, גלויים וחשופים לכול, ברשת. לא ייתכן להמשיך ולפעול, כמו עד עכשיו, מאחורי חומות של מידור, סודיות, וסירוב לספק נתונים, קוד, ופרטים הנחוצים לשחזור מחקריהם. לא ייתכן שהם ימשיכו לאלץ חוקרים חיצוניים לחלץ כול פיסת מידע מהם באמצעות דרישות לפי חוק חופש האינפורמציה, לאחר שהם מסרבים לבקשות פשוטות לחשיפת המידע. לא ייתכן שהם ימשיכו לסרב ולהתחמק גם מהדרישות לפי החוק, ולמחוק מידע וא-מיילים כדי שלא יפלו בידי ה"אויבים". המשך העבודה מאחורי חומות סודיות, והמשך התקיעה של מקלות בגלגלי חוקרים המבקשים מידע יחזק את ההרגשה שהמוסדות האלה אינטרסנטיים ובלתי מדעיים, והמידע והמחקרים שהם עושים אינם אמינים.

למשל – ידוע, מפרשת קליימט-גייט, שמדענים, לפחות ב ,CRU מחקו א-מיילים הקשורים לדיונים סביב דו"ח ה IPCC. תהליך ניסוח דוח ה IPCC היה אמור להיות שקוף וגלוי לכול, אך לא היה כזה. מדעני ה"שבט" (בריפה, ואהל ואמאן) התייעצו ביניהם, במיילים סודיים, כיצד להדוף את הערות המבקרים בנושא "החבא את הירידה". כול ההתייעצויות האלה היו אמורות להיות פומביות לפי מדיניות המוצהרת של ה IPCC . אח"כ הם מחקו את הא-מיילים כדי שלא יפלו בידי ה"אויבים". ואהל, למשל, הודה בכך, למרות שהאחרים מכחישים (הכחשות מאד מפוקפקות, בקיצור – הם משקרים).
עכשיו קורא סטיב מקאינטייר למדעני NOAA (גוף ממשלתי) – לחשוף ברבים אם יש בידיהם העתקים מהא-מיילים שנמחקו ב CRU. מדעני NOAA מסרבים, גם אחרי דרישות לפי חוק חופש האינפורמציה. מקאינטייר מפרט מסכת אורכה של פניות שלו ושל אחרים לחשיפת מסמכים מצורפים שקיימים והוזכרו בא-מיילים. ה CRU ו NOAA מסרבים לכלול הדרישות, טוענים שחשפו הכול (טענה בלתי נכונה בעליל – עוד שקר), ומה שלא חשפו – נמחק (בזמן שקודם הכחישו שהם מחקו משהו).

מדע לא עושים מאחורי דלתות סגורות. החשש שלפחות חלק ממה שמתקרא "מדע האקלים" הוא בגדר הונאה גובר ככול שמדענים מתעקשים לפעול מאחורי מעטה סודיות. כול העסק מסריח, וממשיך להיות כזה, גם אחרי חשיפות הקליימט-גייט. שום דבר לא השתנה.
יעקב


12 במרץ 2011

פרופ' אריה דובי: "חבל שאנו זקוקים לאסון כזה בכדי להבין עד כמה הכורים הגרעיניים בטוחים"

מבוכה בשידור החדשות בערוץ הראשון.

תוך כדי השידור חרג פרופ' אריה דובי, מומחה לאנרגיה גרעינית מאונ' בן גוריון,  מן הקו ההיסטרי המוסכם על כל ערוצי השידור שלנו. 

"הכור היפני לא נפגע, ליבת הכור עטופה בפלדה ובטון המסוגלים לעמוד גם בפני התרסקות ישירה של מטוס 747 ויעמוד במשימתו באופן בטוח למרות הזעזועים של הרעידות הקשות" אמר דובי. (ראו בוידאו)

מה שנפגע בכור היפני, הסביר פרופ' דובי, היא מעטפת התחנה ומה שמוצג לצופים כ"פיצוץ הכור" הוא הרס מעטפת הבניין ברעידה השנייה ושיחרור קיטור שנאגר בבניין. דובי הסביר כי דווקא האסון הגדול הזה אליו נחשפה יפן יוכיח עד כמה בטוחה האנרגיה הגרעינית.

אסונות גדולים בהרבה, כמו דליפת גז שהתרחשה במפעל בהודו, התרחשו ומתרחשים בעולם אך לא זוכים לסיקור המפחיד של התקשורת כלפי תאונות בכורים גרעיניים. התקשורת בדרך כלל מגזימה מאד בהיקף הסכנות ואינה מדווחת על היקפי הנזקים האמיתית לאחר האירוע.

בימים הקרובים אנו מצפים לגל עכור של היסטריה תקשורתית, הפגנות ירוקים נגד אנרגיה גרעינית, הפחדות ועוד... אולי מישהו יזכור גם לדווח לציבור בעוד מספר חודשים מה היה הנזק האמיתי שנגרם מפגיעה בכור הגרעיני וישקול אותו מול התועלת העצומה של כורים אלו לאספקת האנרגיה בהווה ובעתיד.


ניתן להתרשם מעמדותיו של פרופ' דובי כאן ב"חדשות האנרגיה". שם אמר דובי בין השאר: "צריכים לחשוב. לתכנן, לעשות – בעניין האנרגיה. יש צורך לנצל כל מקור אפשרי – שמש, רוח, אנרגיה גיאותרמית. כי המחסור יהיה כל-כך חריף. אבל על שלושה אלו יש להוסיף את האנרגיה הגרעינית שהיא הירוקה ביותר, הנקייה ביותר. תחנות כוח גרעיניות אינן פולטות גזים ורעלים. אנרגיה גרעינית היא הכי יציבה שיש. אין יציבות ביצור החשמל מהרוח כי די ב-3 שעות ללא רוח, ואז לא תהיה אנרגיה, לא יהיה חשמל. וכך הדבר גם לגבי האנרגיה מהשמש. כמה שעות ללא שמש – ואין אנרגיה. בעיית אגירת האנרגיה, שאין לה עד כה פתרון, לא קיימת כשמדובר בתחנת כוח גרעינית, כיוון שהיא יציבה".

בועז

===

יעקב מציין בהערה חשובה כי מוקדם להניח שהכל עבר בשלום:
הפרשה טרם הסתיימה, ומוקדם לחגוג ולהניח שהכול עבר בשלום. הסכנה של ההיתוך meltdown לא חלפה.
ההיתוך הוא אסון גדול, וגם אם לא יתרחש, מפחיד לחשוב כמה היה קרוב.כול מערכות החירום והגיבוי של הכור כשלו.
יש לזכור שהכור הזה ישן, עובד כבר 40 שנה. יש לזכור, לקוות ולהדגיש שכורים חדשים, מודרניים, הם כנראה יותר בטיחותיים.
אחת מתוצאות ההתנגדות הגורפת של "ירוקים" לאנרגיה גרעינית היא שתוק התעשייה, והמחקר והפיתוח בתחום תחנות הכוח הגרעיניות. כתוצאה מכך ובגלל המחסור בחשמל, נאלצות חברות החשמל להמשיך ולהפעיל כורים ישנים, ונמנע מהם לחדש ולשפר את הכורים.
לבסוף יש להדגיש שוב ושוב: ככול שתהיה גדולה הסכנה שבתחנות כוח גרעיניות או פחמיות, חיים בחושך - ללא חשמל גרוע פי 1000, מכול הבחינות, כולל הבחינה הבריאותית.








7 במרץ 2011

אשליות מתחדשות ושקרים.

האשליה של האנרגיה הירוקה גורמת לתופעות משונות כמו למשל הנטיה לשקר ולהטעות, ו"לשחק בנדמה לי" באופן קבוע ורציף בנוגע לאנרגיה זו. הנה דוגמה. שר האנרגיה ושינוי האקלים בבריטניה, כריס הונה, אמר בעת דיון בפרלמנט: (תרגום חופשי שלי):
"האתגרים גדולים. אנו ניצבים בפני ביקוש (לחשמל) עולה, אספקה יורדת ויעדים שאפתניים לצמצום הפליטות. הביקוש לחשמל אפשרי שיוכפל עד 2050 בעוד אנו מקטינים את השימוש בפחם בכלכלה (decarbonizes ). 30% מהחשמל חייב לבוא ממקורות מתחדשים עד 2020 (לפי חוק), לעומת 7% כיום, כדי לעמוד בהתחיבויותינו לאיחוד האירופי. ב 10 השנים הבאות נצטרך להחליף רבע מתחנות הכח הקיימות, תחנות פחמיות וגרעיניות שמגיעות לסוף תקופת השימוש שלהן."
הבעיה היא בקשר לאותם 7% אנרגיה מתחדשת שכבוד השר מדווח עליהם לפרלמנט. על פי הטבלאות שמתפרסמות באינטרנט החשמל בבריטניה בא באחוזים אלה (בערך) 41% פחם, 37% גז, 16% אנרגיה גרעינית, השאר – קצת מהידרו (מים), קצת יבוא מצרפת (שלה כידוע יש הרבה תחנות גרעיניות), ורק 0.7% מ 3000 טורבינות הרוח הפועלות כבר בבריטניה. רוח והידרו ומים שאובים יחד הגיעו לפחות מ 5% במשך 333 ימים בשנת 2010. (מים שאובים הם מים שנשאבו לאגמים גבוהים בעת שיש עודף חשמל, אשר נופלים ומפעילים טורבינות בעת מחסור. מים שאובים אינם בעצם אנרגיה מתחדשת, כי הם נשאבו לגובה בעזרת חשמל קונבנציונלי ולא מתחדש).
חישוב יותר מדויק ומתוקן (שפורט בהמשך הפוסט המקושר) מראה שתרומתה של הרוח לאספקת האנרגיה הגיעה אולי ל 1% או 1.5% מהצריכה (תיקון לעומת ההערכה המקורית של 0.7%).
הצהרת השר על 7% היא הונאה עצמית, והונאה של הציבור והפרלמנט. משום מה זה הפך לנורמה בנושא אנרגיה מתחדשת. כאשר המספרים מאכזבים מדווחים דיווחים דמיוניים, כדי לייפות את המצב. מה שנחשב בדרך כלל כשקר, הפך לנורמה בנושאים אלה, "כי זה ירוק".
יעקב

תם עידן החשמל הזמין.


העתיד כבר הגיע לבריטניה. תם עידן החשמל הזמין תמיד, ברציפות. עידן חדש מתחיל, עידן הצנע והקיצוב בחשמל. מעתה אנו לא נוכל יותר להשתמש בחשמל, כול הזמן, מתי שאנו צריכים, לא יהיה חשמל זמין תמיד לפי דרישה.  מעתה יהיה חשמל רק מתי שהרוח מתחשק לה לנשוב. מעתה יהיו הפסקות החשמל דבר שבשיגרה, כלומר – המצב הרגיל. אנו נהיה חייבים לשנות הרגלינו מקצה לקצה, וללמוד לרכז את הפעילות שלנו לפי פרקי הזמן בהם יהיה החשמל– פרקי זמן שאינם קבועים או ידועים מראש או נשלטים על ידינו, פרקי זמן שנקבעים על ידי הרוח.



הדובר הוא סטיב הולידיי, מנכ"ל הרשת הלאומית, חברת החשמל הממשלתית הבריטית, או יותר נכון – מנכ"ל רשת החשמל, אשר בבריטניה מופרדת מתחנות הכוח. הוא נשאל "כיצד נשמור על האורות שלנו" כאשר האספקה תבוא יותר מטורבינות רוח ופחות מתחנות גז, שהולך ואוזל.
"הרשת תהיה שונה בהרבה בשנת 2020 או 2030, בהשואה להיום, הרבה יותר חכמה" הוא אמר. אנו נשנה את הרגלינו, ונשתמש בחשמל כאשר הוא יהיה זמין (הרוח תנשב) ולא מתי שאנו רוצים. רשת "חכמה" היא רשת בה מונה החשמל הביתי מחובר בתקשורת מחשבים דו כיוונית למרכז הבקרה של חברת החשמל. חברת החשמל יכולה לנתק את החשמל בביתך (או לנתק חלק מהמכשירים כמו תנו או מכונת כביסה) בשליטה מרחוק, בלי לשאול את פיך. הם ינהלו את חיינו בשבילנו, בשלט-רחוק, ויועילו לאפשר לנו להשתמש בחשמל מדי פעם, לפי רצונם.

סטיב הולידיי אומר את האמת. תחנות הכוח הישנות בבריטניה, פחמיות וגרעיניות, מזדקנות ובריטניה לא מחדשת אותן. היא רק בונה טורבינות רוח. התוצאה הבלתי נמנעת – מחסור בחשמל, העתיד הוא הפסקות חשמל, קיצוב בחשמל, גנרטורים פרטיים (עם זיהום מוגבר), כמו באפריקה.
יעקב

6 במרץ 2011

משק החשמל נחשף במערומיו

בתמונה: טורבינת החשמל הירוקה של ויליאם קמקומבה (ראו בבלוג שלו)


כך כותב פרופ' עדי וולפסון ב ynet , אגב ניתוק הגז המצרי והתקלה באסדת ים-טטיס שהביאה לניתוק הגז הישראלי גם כן, והשאירה את חברת החשמל עם המכנסיים למטה, ללא יכולת לספק את כמות החשמל הנחוצה. למזלנו תוקנה התקלה באסדת ים-טיס תוך זמן קצר, ועוד לא היו הפסקות חשמל. עוד לא. אבל עד כמה אפשר לסמוך על המזל ? אני מתנבא שבקרוב יהיו הפסקות חשמל בארץ, כנראה כבר הקיץ. הסיבה העיקרית לכך – שהלחץ והתעמולה של הרומנטיקנים, יחד עם השר המרחף ארדן, לא מניח לחברת החשמל לבנות את התחנות הנחוצות כדי לקיים רזרבה ראויה בכושר ייצור, רזרבה שתבטיח אספקה סדירה, ולא תהיה תלוי יותר מדי במקור דלק אחד ובמזל. בקיצור: מנעו את הקמתה של תחנה פחמית נוספת באשקלון.

עדי וולפסון חושב אחרת (כמובן). לדעתו: "העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, אך מדינת ישראל של 2011 טרם השכילה להוביל את השינוי."
אולי העתיד טמון בייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. ד"ר וולפסון אולי חזק ממני בנבואה, אין לי כושר מיוחד בתחום חיזוי העתיד. אבל אני יכול להגיד לכם מה ההווה בלי להתפס לגעגועים רומנטיים ובלתי מציאותיים. ההווה הוא שאין אנרגיות מתחדשות. אם "מדינת ישראל של 2011" תסמוך על "אנרגיה מתחדשת" היא תשב בחושך.
צריך לחקור ולחפש אפשרויות להפיק אנרגיה מתחדשת מאנרגיית השמש. בהחלט צריך. זה מאד, מאד רצוי שיהיו לנו מקורות אנרגיה מתחדשים. צריך להשקיע במחקר. לדעתי לא הממשלה צריכה לחקור (שמעת, נתניהו?) , ולדעתי אכן גורמים רבים בארץ ובעולם משקיעים בלי סוף כסף בחיפוש מקורות מתחדשים של ממש. הנושא בטיפול.
אבל לא צריך להתפס לאשליות כאילו השיטות והמתקנים הקיימים היום, עונים על הדרישות. זה פשוט לא נכון, עובדתית. לא צריך להיות נביא כדי להבין זאת, מהנדס מספיק. צריך להבדיל בין השקעה במחקר, לקראת עתיד רחוק ירוק, לבין בניית תחנות כוח עכשיו (לא בעתיד) כדי לספק חשמל של ממש עכשיו. השקעה גדולה במתקנים סולאריים ורוחניים הידועים עכשיו לא תפתור את הבעיה, כי חשמל רב לא ייצא מהם. אם רוצים לא לשבת בחושך, צריך תחנות של ממש.
לא צריך לבלבל בין מחקר לייצור. לא צריך לבלבל בין השקעה במחקר לעתיד, לבין בניית תחנות כוח בעלות כושר ייצור מוכח, בטכנולוגיה מוכחת, עכשיו. אם נשקיע סכומי עתק בבניית מתקני ייצור חשמל על בסיס טכנולוגיות לא מעשיות (סולארי ורוח), לא יהיה לנו כסף לתחנות שכן מייצרות חשמל. נרגיש נורא טוב בבטן שבנינו תחנות ירוקות, אבל נשב בחושך. ד"ר עדי וולפסון כנראה חושב (כמו רבים) שהברירה היא בין לבנות עוד תחנת כוח פחמית, לבין בניית תחנה סולארית שתספק אותה כמות חשמל. ברירה זו לא קיימת במציאות. אולי יש לד"ר וולפסון כושר נבואי, אבל יש לו חולשה בהבנה של עובדות הנדסיות. התחנה הסולארית אינה מספקת חשמל בכמות ובאמינות הדרושה (בלי לדבר על המחיר). התחנה הסולארית אינה תחלופה לתחנה פחמית, לכול היותר היא יכולה לעבוד לצידה (מבלי לתרום בעצמה הרבה). אנו זקוקים כעת לתחנות כוח נוספות של פחם וגז, שיספקו את הביקוש העולה לחשמל. 
האם ישראל צריכה להיות המובילה העולמית במחקר של מקורות אנרגיה מתחדשת ? אולי. אולי ישראל צריכה להיות אור לגויים. אבל ישראל לא צריכה להעתיק כמו תוכי את השגיאות של הגויים, רק כדי להיות באופנה. הגויים (הגרמנים והספרדים) בנו טונות של תחנות סולאריות, בהשקעת עתק, והרבה חשמל לא יוצא מזה, רק ביזבוז כסף גדול, לריק. לא צריך לבלבל בין מה שרצוי בעתיד לבין מה שקיים ודרוש עכשיו. עכשיו אנו צריכים חשמל לא חזון. "גם הירוקים צריכים חשמל" – אמר בצדק ד"ר וולפסון.

יעקב

5 במרץ 2011

ממראות הגלאפגוס

יוסי קצורין הינו בן משפחה, ידיד, וחובב הרפתקאות וצילום ... השבוע הוא שלח לי את התמונות שצילם בביקור בגלאפגוס, האיים שמגוון החיים היחודי שבהם סייע לצ'ארלס דארווין לנסח את תורת האבולוציה והברירה הטבעית ולהצעיד את אחת המהפכות המדעיות החשובות של המאות האחרונות.

3 במרץ 2011

הטריק של מייק

פרופ' ריצארד מולר מן המחלקה לפיסיקה באוניברסיטת ברקלי הכריז כי איבד את אמונו ב"מדענים" של פרשת קליימטגייט. במסגרת הרצאה שניתנה באוקטובר 2010 הסביר מולר מה הם בעצם עשו כאשר השתמשו ב"טריק של מייק" בכדי "להחביא את הירידה" ומציג את הנתונים כפי שהם היו צריכים להיות על פי הנתונים אותם הסתירו "גיבורי" ההוקיי סטיק.
ניתן לצפות בהרצאה המלאה (52 דקות) בקישור כאן. במסגרת ההרצאה הכריז מולר כי יקים קבוצת מדידה חדשה שתבצע עבודה מדעית אמיתית תוך כדי שקיפות ואפשרות לגישה לכל הנתונים והניתוחים. "כמדען", מסכם מולר "יש לי עכשיו רשימה של אנשים שלא אקרא יותר את מחקריהם..."


הפסקות חשמל – אמרנו לכם.

במספר פוסטים רב אמרנו שה"הישג" הגדול של הירוקים – בכך שהצליחו למנוע הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון – יתנקם בנו ויביא להפסקות חשמל, ולישיבה בחושך.

ההפסקות באות, מוקדם מהצפוי – כלומר מהצפוי למי שטמן ראשו בחול. הספקת הגז המצרית כידוע מנותקת מאז 5 לפברואר, ולמרות שחברת הגז המצרית מבטיחה שההספקה עומדת להתחדש כול רגע, אני מרשה לעצמי להמר שלא תחודש לעולם. הבעלים של חברת הגז המצרית הוא מיליארדר, שהיה טייס וחבר של מובארק. האיש ברח לחו"ל.  נשיא החברה התפטר.

אסור היה לנו להישאר תלויים בגז זה, אבל אנו נשארנו, למרות זעקות חברת החשמל ושר התשתיות לנדאו. גלעד ארדן והירוקים היו חזקים יותר.

עכשיו הודיעה "ים-טטיס", הספקית הישראלית, על עבודות תחזוקה במתקני הגז שלה, וחברת החשמל הודיעה על ניתוקי זרם אפשריים בסוף שבוע זה. מסע הצלב של הירוקים נגד תחנות הכוח עומד להשיג את תוצאתו הבלתי נמנעת, ואנו עומדים לבלות חלק מסוף השבוע בחושך. הכינו את הפק-פקים.
אל תשכחו: "גם הירוקים צריכים חשמל"!



עדכון:

המשרד לאיכות הסביבה אישר לחברת החשמל להפעיל את תחנות הכוח במזוט בעת העבודות המתוכננות לשדרוג הספקת הגז ממאגר ים טטיס. לא יהיו הפסקות חשמל בסוף שבוע זה, מבטיחים לנו.
הפעלת התחנות במזוט, שהוא הדלק המלוכלך ביותר שיש (יותר מפחם) וללא אמצעי סינון (אין כאלה בתחנות הגזיות) תגרום לזיהום אוויר מוגבר. זהו המחיר (תשלום ראשון) של ה"הישגים" של הירוקים.

יעקב 

חשמל יקר - לא זו הבעיה


אנרגיות מתחדשות יקרות. זו הדעה המקובלת. למשל:
"המעבר לאנרגיות מתחדשות מחייב עליית מחירים של 10% במחיר החשמל ובמחירי מוצרים נוספים, ואני לא חושב שהצרכן הישראלי בשל לכך, וודאי שלא בעת הזו, שבה הדלק, המים, המזון, הדירות ומוצרים נוספים מתייקרים", כך טען מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, בוועידה של המכון הישראלי לאנרגיה .

זו טעות יסודית.

הבעיה העיקרית עם אנרגיות מתחדשות אינה המחיר הגבוה. אומנם מחירן גבוה – זה נכון. אם הממשלה תתעקש לחייב אותנו להשתמש (לכאורה) באנרגיות מתחדשות ותסבסד חשמל ירוק בשיעור אבסורדי של 500% כמו שהיא עושה היום, יגרום הדבר לעליית מחירי החשמל (וכול שאר המוצרים). זה נכון. אבל זה לא העיקר.
העיקר הוא שאין אנרגיה מתחדשת.  אין דבר כזה (עדיין). המתקנים הסולאריים ותחנות הרוח שמתקראים "אנרגיה מתחדשת" מפיקים מעט מאד אנרגיה, ובזמנים בלתי צפויים ובלתי נשלטים. אנו זקוקים לאנרגיה בכמויות גדולות ובאספקה רצופה ואמינה. המתקנים הידועים אינם מסוגלים לספק את צרכינו. לכן המתקנים שמקימים אינם מפיקים אנרגיה מועילה. הם מפיקים אשליות משאלות לב וסובסידיות. הם לא מביאים שום תועלת של ממש, כי תחנות הכוח הרגילות חייבות להמשיך ולפעול כדי לספק את האנרגיה בצורה אמינה.
מאחר והתחנות הרגילות (גז, פחם, נפט) ממשיכות לפעול, התרומה של ה"אנרגיה המתחדשת" להפחתת הפליטות או הזיהום היא אפסית.
המעבר לאנרגיה מתחדשת אכן מייקר את החשמל, אך הוא לא מביא שום תועלת בכלל. זהו ייקור לשם האשליה שכאילו אנו עושים דבר ירוק וטוב. זו רק אשליה.
יו"ר חברת החשמל מצטרף לחגיגת ה"אנרגיה המתחדשת" ודורש להעלות את תעריפי החשמל. הוא מצא תירוץ טוב ואופנתי. בהזדמנות שפושקין מת הוא רוצה להעלות את כול תעריפי החשמל, לטובת ה"חגיגות" של עובדי החברה.
אנו צריכים להמתין עם יישום האנרגיות המתחדשות עד שיהיה קיים פתרון אמין ממשי ומוכח מבחינה הנדסית וכלכלית. מה שקיים היום אין בו ממש. עד אז, ברוך השם, לא אלמן ישראל. יש אנרגיה.
יעקב

2 במרץ 2011

גאווין מביע דעה


ד"ר גאווין שמידט, עוזרו של ד"ר האנסן ב GISS ועורך הבלוג realscience הוא דוברם הבלתי רשמי של "הצוות" החממיסטי. הוא קפץ להגן על ה"טריק" בקומנט בבלוג של ד"ר קורי.

כתוב גאווין (פאראפרזה): "כול הוויכוח היה על הצורה הטובה ביותר לצייר גרף. ניתן להציג נתונים בעזרת גרף בצורות שונות, הויכוח הוא על הצורה שבחרנו להצגת הגרף. מכאן ועד לטענות של "הונאה" המרחק עצום. לא הייתה כול הצדקה לטעון על "חוסר יושר", זאת הייתה השמצה".

העלמת נתונים במטרה מכוונת לייצר רושם שונה מהרושם שנוצר כאשר מציגים את כול הנתונים, אינה בגדר "ויכוח על עריכת גרף התצוגה". זה אינו עניין של מה בכך. זהו עניין מהותי. זה בגדר הפרת אמונים והונאה.

יש לציין שהמדען שבמחקרו היו הנתונים הבעייתיים (ה decline ), בריפה, לא העלים את הנתונים במחקר שפרסם בספרות המדעית. הפרסום ההוא היה תקין. בריפה כתב שהייתה ירידה ברוחב טבעות העצים בחצי השני של המאה העשרים, ירידה ש"דורשת מחקר נוסף" – כלומר שהוא לא יודע להסביר. בכול זאת – הוא נמנע מלהסיק את המסקנה המתבקשת שייתכן והקשר שהוא טוען שקיים בין טבעות עצים לטמפרטורה מוטל בספק, דבר המקעקע את היסוד הרעיוני של המחקר כולו.
בריפה ושאר הצוות החממיסטי (מאן וג'ונס) היו מודעים היטב לבעייתיות זו של הdecline, ולכן עשו מאמצים אדירים להעלים את זה מהדוחות של ה IPCC , כדי "לא לטשטש את המסר" (כדבריהם).
ה IPCC אמור היה לסכם ולדווח דיווח מהימן ואמיתי על הנתונים המדעיים בנושא האקלים. העברת "מסר" ספציפי לא היה חלק מתפקידו לפי ההגדרה הרשמית (אם כי, כמובן, הוא לא עושה שום דבר אחר מלבד זה). בכול זאת הם (כלומר מאן וג'ונס, שהיו עורכי הפרק בדו"ח ה IPCC ) ראו לעצמם מטרה קדושה להעביר את המסר שהם מאמינים בו, בצורה חד משמעית וחדה, ולכן הם בחרו להעלים את הירידה hide the decline באמצעות ה"טריק". הם אמרו כול זאת במפורש בא-מיילים שהם אינם מכחישים שכתבו.

ניתן לטעון שההונאה הייתה רק בדו"ח ה IPCC ולא במאמר המדעי שהתפרסם בספרות המקצועית. נכון. ה IPCC גוף שכול מטרתו הונאה. אבל הגוף הזה מנוהל, והדוחות שלו מנוסחים, על ידי "מדעני" הצוות החממיסטי. מי שביצע את ההונאה הזו אינו יכול להיקרא מדען, והמדענים האחרים שהיו עדים לה ושתקו צריכים לעשות חשבון נפש עמוק (ולפרוש מניהול גופים אקדמיים כמו ה CRU).
יעקב