דפים

31 ביולי 2015

נביאי שקר סולאריים.


יש הרבה נביאים, חסידי האנרגיה הסולארית, שמנפיקים נבואות וורודות על עתיד האנרגיה הסולארית. למשל: לירון בן צור (ב"תשתיות") מנבא: (אגב ביקורת על תכנון משק האנרגיה העתידי בישראל, שלא לוקח בחשבון מספיק, לדעתו, את השמש.

מערכת בעלת יכולת לניצול אנרגיית השמש הגבוהה בעשרות אחוזים מאלו המוכרות כיום. בנוסף, בתוך קופסה מודרנית ומעוצבת תחובר סוללה חכמה שתאגור את החשמל שהופק במהלך היום, כזו המאפשרת שימוש חכם ומתוכנן בחשמל שנאגר בה בהתאם לצרכים של הבית המודרני (בדיוק לזמן שאנו מפעילים את המזגן זללן האנרגיה בערב או את מכונת הכביסה הגדושה בבגדים כשהילדים כבר במיטות).

בסדר, ניבא. אפשר לפטור אותו במשיכת כתף, מי הוא בכלל, מה הוא כבר מבין? כול אחד יכול לנבא...
אבל הנה נבואה יותר "כבדת משקל" שמנבא פיטר דיאמנדיס ב"פורבס". (זה כנראה המקור של לירון בן צור, אם כי יש עוד הרבה נביאים כאלה, לא חסר). דיאמנדיס מספר שחברו רוי קורצווייל מנבא שבעוד 20 שנה ארה"ב תפיק את כול החשמל שלה מאנרגיית שמש. אלון מאסק יותר צנוע (מציאותי?) בנבואותיו, ומנבא ש"רק" 50%. אנשים אלה הם אנשים חשובים, עתירי הישגים, "כבדים", תותחים.

דיאמנדיס יש לו תארים באסטרונאוטיקה, הנדסה אסטרונאוטית מ MIT, ותואר ברפואה מהרבארד. הוא מייסד ויו"ר הקרן X Prize . קורצווייל, בוגר MIT, עבד באינטליגנציה מלאכותית, קיבל פרס נשיא ארה"ב לטכנולוגיה, נרשם ברשימת הממציאים הלאומית – National Inventors Hall of Fame , קיבל כ 20 תארים של ד"ר לשם כבוד, כתב ספרים רבים, רבי מכר,  על עתידנות, וב 2012 התמנה מנהל ההנדסה בגוגל. אלון מאסק הוא יזם ידוע (מולטי-מיליארדר), בעל תארים בפיסיקה ובכלכלה, ובעל מפעל טסלה למכוניות חשמליות וחברת ספייסאקס לטילים לחלל. אנשים רבי הישגים, כבדים בהחלט, שאי אפשר לפטור את נבואותיהם בזלזול. הנה תמצית הנבואה:

“By 2025, everybody will be able to produce and store power. And it will be green and cost competitive, i.e., not more expensive or even cheaper than buying power from utilities. It is also the most efficient way to produce power where it is consumed, because transmission losses will be minimized. Power will no longer be something that is consumed in a ‘dumb’ way. Homes and grids will be smart, aligning the demand profile with supply from (volatile) renewables.”

הם אומרים בקיצור: בעוד 10-20 שנה יהיו בשוק לוחות שמש זולים בהרבה ויעילים בהרבה מאלו של היום, וגם בטריות זולות לצבירת האנרגיה, וחשמל מתוצרת עצמית (סולארית) יהיה זול מחשמל ברשת, ומרבית האנשים ייצרו בעצמם את החשמל שהם צורכים, וצריכת החשמל מתחנות כוח (מהרשת) תרד מאד (אפילו ל אפס לפי קורצוויל).

נבואות... נבואות... נבואות... אני לא אוהב להתווכח עם נבואות... כול אחד יכול להתנבא, כולל "תותחים כבדים". אני אומר: נחכה ונראה, ואז נדע... אבל, במקרה זה, אני מרשה לעצמי להוסיף את התגובה והנבואה שלי: בולשיט. בולשיט מוחלט. קורצוויל, דיאמנדיס ומאסק מדברים שטויות.

טום טמרקין הוא מהנדס, בעל חברות בתחום מדידות אוטומטיות ומוני חשמל "חכמים". הוא פעיל בתחום מחקר האנרגיה ובעל אתר המקדם אנרגיית היתוך גרעיני. הוא כתב מאמר מאד ארוך ומפורט המסביר בפרטי פרטים את היכולות, או יותר נכון – חוסר היכולות - של מערכות סולאריות לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלנו. (הוא מדבר על ארה"ב). הוא הביא קישורים נוספים למאמרים המפרטים נתונים טכניים וכמותיים מפורטים וממשיים, מציאותיים, (להבדיל מנבואות מבוססות רגש של ה' קורצווייל ומאסק). 

לדוגמה: כדי לייצר את החשמל שארה"ב צורכת דרושים 30 מיליארד (מיליארד!) לוחות שמש בגודל מטר על מטר (1 מ"ר). השטח הדרוש, 30 מיליארד מ"ר, שהם 30 אלף קמ"ר הוא יותר גדול משטחה של מדינת ישראל. אם ייצרו לוח אחד של מטר על מטר כול שנייה, יידרשו 920 שנים כדי לייצר 30 מיליארד לוחות. אם נניח שקיימים בארה"ב כ 50 מיליון בתים צמודי קרקע (סדר גודל נכון) ועל כול בית נשים 40 לוחות (40 מ"ר) – יהיו לנו כ 2 מיליארד לוחות שהם כ 7% בלבד מהכמות הדרושה.

באשר לדרישות האגירה (אחסון) אנרגיה – עבור השעות שאין שמש:

המכולה שבתמונה מלאה כולה במצברים ליטיום-יון לאגירת אנרגיה. כדי לאגור את הכמות הדרושה דרושות 4.4 מיליון מכולות כאלה. על עלות הייצור, התחזוקה והמחזור של כמות כזו של מצברים עוד לא התחלנו לדבר.

העובדה הבסיסית היא שהשמש מספקת אנרגיה מקסימום 20% מהזמן (באקלים חם ומדברי כמו שלנו או של דרום-מערב ארה"ב), ורק 10% מהזמן באזורים יותר צפוניים (למשל גרמניה) , שבהם גרים מרבית תושבי העולם (ושם נמצאים מרבית הגגות). מקור שפעיל רק 10% מהזמן לא יכול לספק את צרכי האנרגיה שלנו. אגירה או אחסון אנרגיה אינה מעשית בכמויות הדרושות.

ה"תותחים הכבדים" (דיאמנדיס, קורצוייל ומאסק ודומיהם), הם חזקים אולי בחשיבה רגשית, אבל בחשיבה כמותית הם אפס.

מתכנני מערכת אספקת החשמל לא יכולים לתכנן לעתיד (נניח ל 20 שנה קדימה) על סמך נבואות מהבטן, אלא רק על סמך אמצעים קיימים, עובדים, ומוכחים. בישראל (ובעולם כולו) יש שיא של צריכת חשמל בשעות הערב, בימי חורף קרים. בשעות אלה אין שמש בכלל (לפעמים אין שמש שבוע שלם). חייבים לדאוג שכול צרכי החשמל שלנו (כולל רזרבה טובה) יסופקו מתחנות כוח רגילות (גז ופחם), שמספקות זרם באמינות, וברציפות, מתי שצריכים. רק ככה נוכל להבטיח את אספקת החשמל הסדירה. השמש לא רלוונטית. לוחות השמש יכולים, לכול היותר, לעזור ולהקטין מעט את צריכת הדלק של המערכת הרגילה, באותן שעות מעטות שהשמש מקרינה ומייצרת (20% מהזמן, אצלנו). כול זה – בלי להתייחס כלל לשאלת המחיר או העלות של אנרגיית השמש (ואמצעי האגירה).

אינני מתנגד ללוחות שמש. אדרבא. כול מי שחושב שהוא יכול לספק לעצמו חשמל מהשמש (ואולי לחסוך כסף), ושהוא רוצה גם לקנות מצבר כדי שיהיה לו חשמל בלילה – בבקשה. קנו, תתקינו, תבורכו. אבל, אפילו אם כול האנשים בעולם (שיש להם גגות) יתקינו לוחות – זה לא רלוונטי. עדיין צריכים מקורות ייצור יציבים (תחנות כוח פוסיליות או גרעיניות).

המציאות, העובדות הן ברורות.
אין טעם להתווכח על נבואות. אבל בהחלט יש צורך להתריע, כדי שמתכנני מערכת אספקת החשמל לא ייתפסו לאשליות.

יעקב
  


28 ביולי 2015

מט רידלי: לקצץ את מיסי הרוח והשמש.

לקצץ את מיסי הרוח והשמש. קורא מט רידלי בטיימס הלונדוני.
מועצת ניקאה, שהתקיימה לפני 1690 שנה (בשנת 325 לספירה), דנה בסוגיה החשובה של השילוש הקדוש והחליטה לפי דעת אטאנסיוס, שהבן (ישו) "הולד, ולכן הינו אחד עם אביו", והוא לא נוצר יש מאין כמו שגרס אריוס. טוב שמחלוקת זו נפתרה, ואנו יכולים לנשום לרווחה.


מועצת ניקאה. (ויקיפדיה) 

וועידת האקלים ה21 בפאריס, בסוף שנה זו, תעסוק בבעיה תיאולוגית לא פחות – איך להגביל את עליית הטמפרטורות ללא יותר מ 2 מעלות, מעל לרמה הטרום-תעשייתית. עובדה היא שאיש אינו יודע בוודאות מה הייתה הרמה הטרום-תעשייתית, עד כמה האקלים רגיש לפליטות התעשייתיות, כיצד תשתנינה הפליטות, מתי יושג הסף של 2 מעלות, כמה שינויים טבעיים במזג אוויר יתרחשו (ובאיזה כיוון), וכמה נזק (או תועלת) תביא עלייה ב 2 מעלות. לכן הוויכוח בוועידת פאריס יהיה דומה (מבחינת הזיקה למציאות) לוויכוח התיאולוגי על השילוש הקדוש.

המדינות המתפתחות (כלומר העניות – הודו, סין, אפריקה) יסרבו להגביל את הצמיחה הכלכלית וההיחלצות מעוני. לעומת זאת, הן ידרשו את 100 מיליארד הדולר שהמפותחות הבטיחו להעביר להן כול שנה (עבור מלחמה באקלים כביכול)... לא נראה שהמפותחות מסוגלות או רוצות לקיים את ההבטחה.

מכיני וועידת פאריס מצאו את הנוסחה הגואלת: כול מדינה תצהיר על תרומתה (הוולונטרית) למאבק האקלים, מבלי שההצהרה תהיה מחייבת. כול מדינה תאמר מה היא יכולה ומתכוונת לעשות, מבלי להתחייב לעשות זאת באמת. רעיון מבריק: התחייבות להצהרה בלתי מחייבת. פטפוטי סרק על טהורת הסמליות.
שרת האנרגיה של בריטניה (גב' אמבר ראד) הצהירה שהיא בעד "הסכם בינלאומי חזק, שאפתני, מבוסס חוקים, שיעשה את המעבר לכלכלה עולמית נקייה לבתי הפיך"... ביודעה בבירור שזה לא יקרה. בינתיים היא פועלת בהגיון רב, להקטנת הנזק שעשו קודמיה בתפקיד, מהלייבור והליברלים. היא פועלת להקטנת הסובסידיות הירוקות, שמטילות עומס כספי אנטי חברתי (יותר על העניים) בצורה של מחירי חשמל גבוהים (פי שניים מאשר בארה"ב). הסובסידיות זורמות לכיסים של יזמים "מאושרים" (מקושרים פוליטית) ובעלי אחוזות – בעלי תחנות הרוח ולוחות השמש.  היה מגוחך להניח שלוחות השמש ותחנות הרוח יכולים לעצור את ההתחממות הגלובאלית הנוראית. כמות האנרגיה שהן מפיקות היא זעירה עד זניחה.

עוד הודיעה גב' ראד שהיא תפסיק את היעדים האקלימיים השאפתניים העצמאיים של בריטניה, כפי שהתקבלו בחוק שינויי האקלים, משנת 2008, של השר דאז, אד מיליבנד (היום מנהיג הלייבור). מיליבנד טען שבריטניה צריכה להוביל ולהיות "אור לגויים" (מיליבנד יהודי).  לראד יש סמכות לפי החוק, לקצץ ביעדים "לפי הנסיבות הבינלאומיות". היא הודיעה שהיעדים של בריטניה יישרו קו עם יעדים אירופיים.

הקיצוץ ביעדים ובסובסידיות הירוקות (ובהעלאות מחירי החשמל) הוא פופולרי בקרב הבוחרים. הם מודאגים מבעיות שינויי האקלים בערך כמו שאבות אבותיהם היו מודאגים משאלת מהות השילוש הקדוש, בשנת 325 לספירה.

(אלו היו קטעים מהמאמר של רידלי, תרגום ותמצות – שלי).
רידלי מבטא בצורה נאה את האופי ההזוי של דיוני האקלים.

יעקב



25 ביולי 2015

מחסור באנרגיה בוורמונט הירוקה


וורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שיטחה בערך כשטח מדינת ישראל (25 אלף קמ"ר), ואוכלוסייתה רק כ 626 אלף. בבירתה מתגוררים כ 8000 תושבים, ובעיר הגדולה שלה, בורלינגטון, יש 43 אלף תושבים (בערך כמו בכרמיאל).

בוורמונט פעלה, עד 2014, תחנת כוח גרעינית בשם וורמונט ינקי, אשר סיפקה כ 80% מצריכת החשמל (בלי זיהום אוויר ופליטות). התחנה נסגרה בעקבות מאבק חריף ועיקש שניהלו הארגונים הירוקים, בתמיכה של בית הנבחרים והמושל של המדינה. כולם יודעים שגרעין זה פויה. (כתבנו כמה כתבות על זה).
יש רק שאלה קטנה שמושל המדינה והפעילים שכחו לשאול את עצמם – מאיפה ייקחו חשמל? הם חלמו, כרגיל, על "מקורות מתחדשים" – שמש ורוח, חלומות שווא. שאלה אספקת החשמל לא ממש מעניינת את הפעילים הירוקים – מצדם שלא יהיה חשמל, שאנשים יישבו בחושך ויצרכו פחות חשמל (כך אמר אחד מהם).

כיאה למדינה מתקדמת הם קבעו יעדים ירוקים מאד יפים – 55% אנרגיה מתחדשת עד  2017 (היום השיעור הוא 17%), 75% עד 2032, ו 90% עד 2050. יעדים יפים קל לקבוע, החלק הקשה זה לספק חשמל בצורה סדירה. בלית ברירה חתמה חברת החשמל של וומונט חוזה, לקניית חשמל מתחנת הכוח הגרעינית סיברוק שבמדינה השכנה ניו המפשייר.

הם ניסו לקנות חשמל ירוק ממדינת קוויבק השכנה (בקנדה), חשמל הידרו-אלקטרי. הם ניסו להקים תחנת כוח השורפת עצים, אבל המדינה השכנה, מסצ'וסטס, התנגדה לזיהום האוויר שנגרמת משריפת העצים (וגם לפליטות), וגם חישבו שחבל לשרוף את כול היערות הבתוליים בסביבה. באשר לתחנות הרוח – התושבים התנגדו, בצדק, להשחתת הנוף על ידי שתילת המפלצות האלה לאורך פסגות ההרים הירוקים היפים של וורמונט.

התוצאה של המלחמה המתקדמת והיפה של וורמונט נגד תחנות כוח דומה לתוצאה של המדינה המתקדמת ביותר והירוקה ביותר בארה"ב (והגדולה ביותר) – קליפורניה. גם קליפורניה, כמו וורמונט (הקטנה ממנה פי 100) מייבאת יותר ממחצית החשמל ממדינות שכנות.

חשמל בא מתחנות כוח ולא מחלומות ירוקים. אבל, העיקר הוא שהירוקים בוורמונט ובקליפורניה מרגישים גאים מאד על הישגיהם בסגירת תחנות כוח...

יעקב


בתמונה מושל וורמונט מציג צו לאיסור הפקת גז ונפט בשיטת הפראקינג בתחומי המדינה - כתבנו על הסיפור המוזר הזה (מוזר מישום שאין גז ונפט בשטח המדינה) בפוסט קודם כאן.

23 ביולי 2015

סובסידיות ירוקות אינן בנות קיימא.


סובסידיות ירוקות (לתחנות רוח ולוחות שמש) אינן בנות קיימא, לאורך זמן. אי אפשר לבנות מערכת אספקת אנרגיה על סובסידיות לנצח, סובסידיות ההולכות וגדלות עם גידול מספר המתקנים, הממומנות ממיסים ומחשבונות החשמל. המיסים וההיטלים האלה הולכים וגדלים ומכבידים על הציבור, ובשלב כלשהו, הדבר נמאס עליו וגם על הפוליטיקאים.

זכור המקרה של ספרד, בו התחלפה הממשלה ה"ירוקה" והסוציאליסטית של רודריגז זפאטרו בממשלה הנוכחית, השמרנית, של מריאנו ראחוי, ב2011. זאפאטרו פעל לפי האידאולוגיה האופנתית שכמה שיותר רוח ושמש יותר טוב, יעלה כמה שיעלה. ספרד הוציאה לפחות 64 מיליארד אירו על זה, ועוד הרבה יותר – בהתחייבות לתעריפים גבוהים ל 20 שנה. כאשר התחלפה הממשלה, ב 2011, החליטה הממשלה החדשה שיש כבר מספיק ירוקת, ומספיק כושר ייצור חשמל בכלל, והפסיקה כול השקעה ממשלתית נוספת, ואף קיצצה, בדיעבד,  בהתחייבויות שלה לתשלום תעריפים קבועים ל 20 שנה קדימה. וכמובן, ללא השקעה ממשלתית, ורווחים מובטחים מראש באמצעות תעריף הזנה גבוה מובטח, אין יותר שום השקעות באנרגיה ירוקה  - כי זו לא אנרגיה, זו תעשייה של עשיית כסף קל על חשבון הציבור.

דבר דומה קורה בבריטניה. במאי היו בחירות ונבחרו השמרנים ברוב גדול שאפשר להם להקים ממשלה ללא שותפיהם הקודמים, ה"ליברליים" (שהם שמאל רדיקאלי בבריטניה). עכשיו הם הודיעו על שורה ארוכה של קיצוצים בסובסידיות הירוקות. שרת האנרגיה, אמבר ראד, אמרה (בהגיון רב) שהסובסידיות נועדו להמריץ "תעשיות ינוקא" בראשית דרכן, אבל כעת, אחרי יותר מעשור, כשהתעשיות כבר לא "ינוקא" והאנרגיה המתחדשת היא תחרותית מבחינה כלכלית (לטענתם), צריך להקטין את הסובסידיות, ולתת להן להתקיים בכוחות עצמן. צריך להגן על הצרכנים והציבור, ולא להמשיך ולהעמיס עליהם הוצאות הולכות ומתנפחות.
לא שהסובסידיות בוטלו, חו"ח, הודיעו רק על תכניות לקצץ קצת, פה ושם, בשוליים...  הארגונים הירוקים, והתעשיות הירוקות צועקים, כמובן,  "געוואלד", "הורסים את הענף", "הורסים את כדור הארץ".
גם אוסטרליה, שממשלתה (של רה"מ טוני אבוט) שמרנית, הודיעה על קיצוץ בסובסידיות ירוקות.
בינתיים, בארה"ב,  השיטה היא אחרת. כ 29 ממדינות ארה"ב אימצו "התחייבויות מתחדשות" – Renewable Portfolio Standard – חוקים המחייבים את חברות החשמל לספק אחוז מסוים מהחשמל (למשל 20% עד שנת 2020) ממקורות מתחדשים. (יעלה כמה שיעלה, צרכני החשמל חויבו לשלם). כעת כבר הודיעו 4 מהמדינות על הורדה או דחייה בהתחייבויות שנקבעו בעבר. סובסידיה אחרת היא החזר מס עת אנרגיה מתחדשת -  והיא עומדת לפוג ב 2017.

עושה רושם שבהרבה מקומות התעייף הציבור (והפוליטיקאים) מהוצאות ענק, ההולכות וגדלות, שלא מביאות שום תועלת של ממש, באנרגיה הירוקה. זה אופיין של האופנות – שהן מחלפות מדי פעם.

יעקב

22 ביולי 2015

ההיסטריה החממיסטית הורסת את הסביבה.


ד"ר רחל קונור היא רופאה בדימוס, החיה בסקוטלנד, סמוך לחוות תחנות רוח הענקית וויטלי (בתמונה). היא מצאה שהמים בביתה עכורים וכנראה מזוהמים.  היא חקרה את הנושא, ובדקה את בדיקות המים שעושה משרד הבריאות במחוז שלה. היא מצאה שבמשך 4 שנים (השנים שהיא בדקה) הכילו המים כמות של חומר כימי בשם טרי-הלו-מתאן – THM, בשיעור הגדול ב 70% מהמותר. כמו כן מצאה בקטריות מסוג אי-קולי.  THM  הוא חומר מסרטן, העלול גם לגרום לבעיות בעוברים ולידה.


ד"ר רחל קונור.

ד"ר קונור חושדת שחוות תחנות הרוח ויטליי שנמצאת סמוך לביתה, קשורה לזיהום המים. הרשויות מודות שיש זיהום מים, אבל טוענים שהסיבה לזיהום אינה ידועה, ואילו מפעילי תחנות הרוח טוענים, כמובן, שזה לא קשור לתחנות.

אבל, הקמת תחנות הרוח גרמה להרס שטחים נרחבים של ביצות טבעיות, שבהן יש איזוב וקבול.כמויות אדירות של קבול נעקרו והוזזו כדי להכשיר את השטח ולפלס דרכים לצורך בניית תחנות הרוח. שמונה מיליון טון של סלע ואדמה נחצבו בהרים בסביבה ופוזרו בביצה. החפירות חשפו חריצים ותעלות בקרקע שמובילות הישר למי התהום. כמויות של כימיקלים, סולר ושמנים נשפכו בשטח, וחלחלו למי התהום.

סוזן קרוסת'וייט היא בעלת פנסיון באזור ופעילה נגד תחנות הרוח המשחיתות את הנוף של טבע בתולי וביצתי ומבריחות את התיירים. היא הכינה תיק בן 115 עמודים המפרט את הפגיעות בסביבה של תחנות הרוח. היא טוענת שבניית תחנות הרוח מנוגדת להנחיות הגנת הסביבה של האיחוד האירופאי, וגם להנחיות בדבר טיפול והגנה על מקורות המים. בנוסף לזה – נעקרו כ 3 מיליון עצים מיער טבעי כדי לפנות מקום לחוות הטורבינות. שטח ביצות וחורש טבעי ענקי, המאכלס ללא ספק בעלי חיים רבים נעקר ונהרס לצורך חוות הטורבינות. זו ללא ספק פגיעה בטבע, אבל אירגוני הגנת הסביבה מתעלמים מזה, ובוגדים בכך ביעודם – שימור הטבע. הם תומכים בתחנות הרוח.

פעילי הסביבה בריטיים (ומכול שאר העולם) מתנגדים בחריפות לחיפוש והפקה של גז טבעי בשיטת הפראקינג – בטענה (הבלתי מוכחת והבלתי נכונה) שקידוחי הפראקינג מזהמים את מי התהום. אבל, אותם פעילים אדישים לזיהום ממשי שנגרם על ידי טורבינות הרוח.

לוחות שמש לפחות לא פוגעות בסביבה, בדרך כלל, כאשר הם מונחים על גגות בתים. (הם רק גורמים לזיהום אקולוגי רב בסין, בתהליך הייצור, אבל למי אכפת מהזיהום בסין?). לעומת זאת – גרומות תחנות הרוח פגיעה בשטחי טבע בתולי נרחבים, בפסגות הרים, ביצות, יערות ומקומות אחרים שלא היו בשימוש בני האדם ולא נפגעו קודם. שוב צריך להדגיש את גודל השטח העצום שתחנות הרוח (וקווי החשמל אליהן) משחיתות. ובנוסף, הן קוטלות עופות ומרעישות, ומזהמות את הנוף.

הבעיה הגדולה עוד יותר היא שכול ההשחתה הזו היא לריק, כי, בגלל האופי התזזיתי של הרוח אין אפשרות שתחנות הרוח יספקו נתחים חשובים מצריכת החשמל שלנו, והן תמיד יהיו מין סרח-עודף למערכת תחנות הכוח היציבות הרגילות (פחם, גז, גרעין), סרח עודף המתקיים מסובסידיות חסרות כול הגיון, שאינן "בנות קיימא".

יעקב



20 ביולי 2015

ההיסטריה החממיסטית הורגת בני אדם

קוראי האתר שלנו בוודאי יודעים על התוצאה העיקרית של ההיסטריה בנושא ההתחממות הגלובאלית: הוצאה אדירה של מאות מיליארדי דולרים לריק על מתקנים שלא עובדים ולא מספקים שום תועלת של ממש. אבל, ההתנהגות הבלתי רציונלית הזו יש לה גם השפעות יותר קטלניות: היא הורגת בני אדם.

בגלל הלחץ העצום לצמצום פליטות עברו באירופה לשימוש נרחב של מכוניות דיזל. מכוניות דיזל צורכות כ 20-25% פחות דלק ממכוניות בנזין, ולכן גם פולטות פחות פד"ח – ולכן זכו לאישור ועידוד באירופה (לא בארה"ב). אבל, דיזל מזהם את האוויר. מיליוני מכוניות דיזל יצרו בעיה חמורה של זיהום אוויר במרכזי ערים באירופה, זיהום ההורג עשרות אלפי בני אדם כול שנה.

עיתון הגארדיאן הבריטי מפרט את התופעה בסדרה של כתבות. מכוניות דיזל פולטות שני סוגי מזהמים: פיח – שהוא חלקיקים מוצקים קטנים, המתיישבים בריאות וגורמים סרטן, ותחמוצת החנקן – גז רעיל. הריכוז של המזהמים באוויר, שנמדד בערים גדולות באירופה, כמו לונדון, עובר הרבה פעמים את הסף המותר. בשנת 2008 מתו בבריטניה 29 אלף בני אדם בגלל זיהום האוויר (מספרים של משרד הבריאות הבריטי) – מעריכים שלפחות ¼ מזה זה בגלל מכוניות דיזל. בנוסף, יש למערכת הבריאות הממלכתית בבריטניה הוצאות של מיליארדי שטרלינג בגלל מחלות שנגרמות מזיהום אוויר. כול האוטובוסים, המוניות והמשאיות, בבריטניה (כמו בכול מקום אחר) נוסעים על דיזל, אבל גם חצי מהמכוניות הפרטיות. בשנת 2000 רק כ 10% מהמכוניות הפרטיות היו דיזל, אבל, בעקבות העידוד של הדיזל מסיבות של הפחתת הפליטות – עלה החלק של הדיזל למחצית הפרייבטים. זיהום האוויר החמור בערים גורם להרבה צרות: מחלות בדרכי הנשימה, סרטן, מחלות לב, פגיעה בהתפתחות הילד, וירידה בתוחלת החיים של תושבי הערים.

בעיית זיהום האוויר אינה חדשה. זיהום האוויר בבריטניה, בעבר, לפני 100 שנה למשל, היה חמור מאד. הוא נבע בעיקר ממפעלי תעשייה, מפעלי פלדה, מכרות פחם וחימום בתים בפחם. מקורות זיהום אלה טופלו, ונוכו במרוצת השנים. היום – הבעיה העיקרית של זיהום האוויר נגרמת על ידי מכוניות במרכזי ערים גדולות וצפופות, והיא בעיה חדשה יחסית – בעיה שהחמירה ב20 השנים האחרונות, והיא נובעת מריבוי מכוניות דיזל. גם אופי הזיהום השתנה – בעבר הזיהום היה נראה לעין (שחור) ומסריח. היום הזיהום הוא בלתי נראה וחסר ריח. אנו לא מבחינים בו, אבל הוא פוגע בנו.

בשנת 1950 היו 4 מיליון מכוניות בבריטניה ו35 מ' בכול העולם, היום יש 28 מ' בבריטניה ו750 מיליון בכול העולם ועוד 200 מיליון טנדרים ומשאיות.

בתמונה: אוטובוסים ברח' אוקספורד בלונדון – הרחוב המזוהם בעולם.

כאשר נחתם פרוטוקול קיוטו להפחתת הפליטות ב 1997, אימצו מדינות אירופה את הדיזל כמפחית פליטות, משום שמכוניות דיזל אכן פולטות  13%-17% פחות פד"ח מאשר מכוניות בנזין. אבל, מכוניות דיזל פולטות כ 60% יותר חלקיקי זיהום, ופי 20 תחמוצת החנקן – לעומת מכוניות בנזין. אז, בגלל הלחץ ההיסטרי להפחתת פליטות פד"ח הגדילו בצורה ניכרת את פליטות זיהום האוויר בגלל המעבר לדיזל. ב 1995 – פחות מ10% מהמכוניות היו דיזל – היום – מעל 50-55% מהמכוניות החדשות שנמכרות באירופה הן דיזל.

הממשלות באירופה עודדו את הדיזל בכמה צורות: על ידי מיסוי נמוך יותר של הסולר (לעומת הבנזין), על ידי מיסוי מכוניות לפי "רמת הפליטות" – שהעדיף דיזלים, ועל ידי עידוד יצרני המכוניות להפחית פליטות מצי הרכב באמצעות הדיזל. אלה שעבדו בממשלת בריטניה בשנות ה 90 זוכרים היטב כיצד ההיסטריה האקלימית גברה על כול הקולות של המדענים שהתריעו כבר אז מפני סכנות הבריאות של המעבר לדיזל.
שר לשעבר לאיכות הסביבה בבריטניה הודה שההחלטה לתמרץ מעבר למכוניות דיזל הייתה שגויה. חוקרים מעריכים שאלפי אנשים מתים היום, מוות מוקדם כול שנה בבריטניה בגלל ההחלטה להקטין את הפליטות הפד"ח על ידי הגדלת זיהום האוויר. ההיסטריה האקלימית האופנתית של הקטנת הפליטות הורגת אנשים היום, כדי לנסות (ללא הצלחה)  להציל את כדור הארץ מסכנה שנשקפת לו, אולי, בעוד כמה מאות שנים (ואולי לא).

היום מסתבר שהתרומה של המעבר לדיזל בנושא הקטנת הפליטות היא שולית (בלתי משמעותית מבחינה כמותית). ובנוסף – מעריכים היום שחלקיקי הפיח תורמים בעצמם להתחממות האקלים (לא רק הפד"ח), כך שייתכן והמעבר לדיזל רק החמיר את הבעיה האקלימית.

אני ממליץ לקרוא את הכתבה הארוכה הזו בגארדיאן, שמחברה, ג'ון וידאל, נזקק לניתוח מעקפים בלב, לדעתו – בגלל זיהום האוויר. הוא חקר את הנושא לעומק וראיין מומחים רבים.

הבעיה הסביבתית החמורה ביותר היום אינה הפד"ח או שינויי האקלים, אלא זיהום האוויר בערי העולם שהולכות וגדלות.

יעקב