25 בספטמבר 2020

כיצד הפך פסאודו-מדע בתחום שינויי האקלים למקובל ציבורית?

לאחרונה כתב ניר שביב מאמר ל"אפוק טיימס"  שמנסה לתאר בתמציתיות את מורת רוחו מהחרדה הרווחת מפני התחממות גלובלית. לפניכם התרגום עם מספר הערות והפניות בסופו.

שבוע האקלים המתקיים בעיר ניו יורק דחק למען פעולה משמעותית למאבק בהתחממות הגלובלית. בהתחשב בעלויות הגבוהות של הפתרונות המוצעים, האם יכול להיות שהתרופה המוצעת גרועה מהמחלה?

מאת ניר שביב

בתור ליברל שגדל בבית סולרי, תמיד הייתי מודע לשימור אנרגיה ונטיתי לפתרונות אקטיביסטיים לנושאים סביבתיים. לכן הופתעתי מאוד כאשר המחקר שלי כאסטרופיזיקאי הוביל אותי למסקנה ששינויי אקלים מורכבים יותר מכפי שאנו מובלים להאמין. המחלה הרבה יותר קלה לטיפול; ופתרונות אפשריים ופשוטים נמצאים מולנו.

ראשית, הסיפור שאנו שומעים בתקשורת, שרוב התחממות המאה ה -20 הינה מעשי ידי אדם (אנתרופוגנית), שהאקלים רגיש מאוד לשינויים ב-CO2 וכי ההתחממות העתידית תהיה גדולה ותתרחש בקרוב מאוד, פשוט אינו נתמך על ידי כל ראיה ישירה, רק על ידי קו שביר של נימוקים מעגליים: אנו "יודעים" שבני אדם אמורים היו לגרום להתחממות כלשהי, אנו רואים התחממות, איננו מכירים שום דבר אחר שיכול היה לגרום להתחממות, ולכן זה מתחבר.

עם זאת, אין חישוב המבוסס על עקרונות בסיסיים המובילים להתחממות גדולה על ידי CO2, אין. תנו דעתכם, דיווחי ה-IPCC (הפאנל הבין-ממשלתי בנושא שינויי אקלים) קובעים כי הכפלת ה- CO2 תגדיל את הטמפרטורות בטווח שבין 1.5 ל -4.5 מעלות צלזיוס, טווח עצום של אי וודאות שראשיתה בוועדת צ'רני (Charney committee) משנת 1979.

 

איור 1 : טווח הרגישות ע"פ דיווחי ה-IPCC מאז 1980.

למעשה, אין שום ראיות בשום טווח זמן שמראות כי שינויי CO2 או שינויים אחרים בשימושי אנרגיה גורמים לשינויי טמפרטורה גדולים. אולם ישנן עדויות מנוגדות. לדוגמה, אין כל מתאם בין שינויי CO2 והטמפרטורה בחצי מיליארד השנים האחרונות, וזאת למרות שכמות ה-CO2 באטמוספירה היתה עד כדי פי 10 מערכה כיום; כמו כן, תגובת האקלים הקטנה להתפרצויות געש גדולות כמו התפרצות קרקאטואה מוכיחה שרגישות האקלים נמוכה.

שתי הדוגמאות מובילות לגבול העליון הבלתי נמנע של 1.5 מעלות צלזיוס להכפלת CO2 - הרבה יותר צנוע מצפי תחזיות המודלים הרגישים של ה-IPCC. עם זאת, הרגישות הגדולה של המודלים הללו מתחייבת על מנת להסביר את התחממות המאה העשרים, כך לפחות חושבים בטעות.

בשנת 2008 הדגמתי, באמצעות מערכי נתונים שונים המשתרעים על פני מאה שנה, שכמות החום הנספגת באוקיאנוסים מסונכרנת עם מחזור השמש בן 11 השנים, כמות זאת היא בסדר גודל גדול יותר מההשפעה הקטנה יחסית הצפויה משינויים בתפוקת השמש הכוללת. כלומר, וריאציות של פעילות סולארית מתורגמות לשינויים גדולים במה שמכונה השפעות של קרינה (radiative forcing) על האקלים.

היות ופעילות השמש גדלה משמעותית במהלך המאה ה-20, יש לייחס חלק ניכר מההתחממות להשפעות השמש, ומכיוון שהשינוי הכללי בהשפעות הקרינה עקב CO2 ופעילות השמש גדול בהרבה, רגישות האקלים צריכה להיות בטווח הנמוך יותר (בערך1  עד 1.5 מעלות צלזיוס להכפלת CO2).

בעשור שלאחר פרסום האמור לעיל, לא רק שהמאמר לא עורער, נתונים נוספים, הפעם מלוויינים, אישרו את השונות הגדולה הקשורה לפעילות השמש. לאור הנתונים המוצקים הללו, צריך להיות ברור שחלק גדול מההתחממות איננה תלויה בפעילות אנושית, וכי ההתחממות העתידית מכל תרחיש פליטה נתון תהיה קטנה בהרבה.

למרבה הצער, מכיוון שקהילת האקלים פיתחה עיוורון לכל ראיות המובילות להנפת דגל התראה, כמו הדוגמאות הנ"ל או התחממות טרופוספרית קטנה בהרבה מתחזיות המודלים בשני העשורים האחרונים, הציבור נחשף לתפישה מעוותת מאוד ביחס לשינויי אקלים - תמונה מדעית מעורערת שכולה סתירות הפכה לכזאת המבטיחה אסונות.

עם הלך רוח ציבורי כזה, תופעות כמו זו של פעילת הילדים גרטה ת׳ונברג אינן מפתיעות. אולם המטריד ביותר הוא שהלך הרוח הזה פגע ביכולת להעביר את הידע המדעי לציבור.

דוגמא אחת מהחודש האחרון היא ראיון שנתתי לפורבס. שעות ספורות לאחר פרסום המאמר ברשת, הוא הוסר על ידי העורכים "היות ולא עמד בסטנדרט העריכה שלנו". העובדה שניהול דיון מדעי כלשהו הפך לבלתי-תקין פוליטית, הובילה את הציבור לקבל את הוויכוח הפסבדו-טיעון התומך בתרחישי האסונות.

 

מעל: לאחר 40 אלף צפיות בשעות בודדות הוסר המאמר מאתר פורבס. העתק המאמר זמין לעיון כאן.

עדויות להתחממות אינן מלמדות אותנו מה הגורמים להתחממות, ובכל פעם שמישהו נזקק לפנייה אל קונצנזוס 97 האחוזים, הוא או היא עושים זאת מכיוון שטענותיהם המדעיות אינן חזקות מספיק. מדע אינו דמוקרטיה.

בין אם העולם המערבי יתגבר על ההפחדה המתמשכת הזו בעתיד הקרוב ובין אם לאו, ברור כי בקנה המידה של עשור או שניים היא תהפוך לנחלת העבר. לא רק שהסתירות בין המודלים לבין הנתונים הולכות וגדלות, כוח חזק בהרבה ישנה את כללי המשחק.

בעת שסין תבין שבכדי לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלה היא כבר לא יכולה להסתמך על פחם, היא תתחיל להשקיע באופן משמעותי באנרגיה גרעינית. בשלב זה המערב לא יפגר מאחור. בשלב זה תהיה לנו אנרגיה זולה ונקייה המייצרת דלק ללא פליטות פחמן, ואפילו דשנים זולים שיהפכו את הבירוא והשריפה החקלאיים למיותרים.

אז גם נבין כי ההתחממות הגלובלית מעולם לא הייתה, וגם לא תהיה בעיה משמעותית. בינתיים, תוספת ה- CO2 באטמוספירה אף תגדיל את התפוקות בחקלאות, כפי שנראה שהיא תורמת באזורים צחיחים במיוחד. ה- CO2, בסופו של דבר, הוא מזון לצמחים.

 

הערות וקישורים:

הרחבה על הבעיות ״בתיאוריה״ הסטנדרטית בסיכום שלי לדיון שהתקיים באיחוד קיימברידג '.

מידע נוסף על רגישות אקלים בבלוג זה, כמו גם הערות על טווח הרגישות של IPCC.

על הסרת הראיון של ניר שביב מאתר "פורבס".

עוד על המאמר משנת 2008 על האופן שבו אוקייאנוסים יכולים לסייע בכימות השפעות קרינת השמש ולהוכיח את עוצמתן, וכן דיון שנערך לאחרונה על השלכות הדברים.

מצגת אודות קונספט לכור מבוסס נוזלים מדור רביעי ( ( dual fluid reactor לתחנת כוח גרעינית המייצרת אנרגיה זולה, נקייה ובטוחה, שעליה למדתי מד"ר גוץ רופרכט כאשר ביקרתי בבונדסטאג בשנה שעברה.



24 בספטמבר 2020

על החינוך בנושא ההתחממות הגלובלית.

מה מלמדים אותנו ב-2020 ומה באמת קורה בחוץ?

מאת פרופ. מיכה קליין

בשנת 2010 פורסם על ידי משרד החינוך – המזכירות הפדגוגית, האגף לתכנון ופיתוח תכ"ל והפיקוח על הוראת הגאוגרפיה, בשיתוף עם מט"ח –המרכז לטכנולוגיה חינוכית הספר "כדור הארץ והסביבה" –ספר לימוד בגאוגרפיה ופיתוח הסביבה לתלמידי החטיבה העליונה. הספר עדיין משמש כספר המלווה את התלמידים בחטיבה העליונה עד היום. את הפרק העוסק בהתחממות הגלובלית כתב פרופ. יואב יאיר.

בשנת 2014 פורסמה על ידי בועז ארד (ושות.) חוברת בשם "אש ותמרות עשן: מה לומדים על התחממות גלובלית בבית הספר". החוברת  מבקרת את היחידה הראשונה בספר העוסקת בהתחממות הגלובלית. לא אחזור על נקודות הביקורת הרבות שעלו בחוברת.

אתייחס רק לעשרה קטעים המובאים בספר לעומת תמונת המצב העכשווית.( ניסיתי במידת האפשר למצוא נתונים הקרובים ביותר לימינו).

קטע א'

כדור הארץ והסביבה עמ' 7

כותב הפרק הביא אחד מתוך גרפים רבים שפורסמו על ידי NASA. אך לא ציין כי NASA "תיקנה" את נתוני הטמפרטורה ועל ידי כך שינתה את הגרף. למשל איור 1 מציג שני גרפים ששניהם פורסמו על ידי NASA אך מראים תוצאות שונות. הגרף משנת 1999 מראה כי הטמפרטורה בשנת 1936 היתה גבוהה יותר מזו שבשנת 1999 . לעומת הגרף שפורסם ב-2019 שם המצב שונה.

איור 1. השוואת הגרף ששורטט על ידי NASA ב-1999 לעומת זה ששורטט ב-2019.

על בסיס נתוני NASA לפני ולאחרי התיקון, שרטט הלר את איור 2.

איור 2. הטמפרטורה הממוצעת בארה"ב, באדום הנתונים המדודים בכחול הנתונים לאחר התיקון.

בבירור ניראה כי ללא התיקון לא ניתן לכתוב כי טמפרטורות השנים האחרונות הן הגבוהות ביותר.

 

קטע ב'

כדור הארץ והסביבה, עמ' 9

המסר של קטע זה מובא גם בהמשך הפרק המדבר על תהליך המדבור.

אביא כאן רק מעט נתונים העוסקים באזור הסהל שבדרום מערב מדבר סהרה. באזור זה הייתה ירידה גדולה במשקעים שהגיעה לשיאה בשנות ה-80 של המאה הקודמת ולכן "חוזי האקלים" ראו שחורות לאזור. אך המחזוריות הטבעית של האקלים בעולם שינתה את המגמה וניתן לראות כי מאז יש עלייה בכמות המשקעים. לחיזוק הטענה  אני מצרף תוצאות משלושה מקורות שונים המראים אותה מגמה. איור  3 4 5.

איור 3. השינוי במשקעים בחבל הסהל בשנים 1950-2017.

איור 4. העלייה בכמות המשקעים, הקו הירוק, בחבל הסהל 1982-2012.

איור 5 . השינוי האינדקס המשקעים בסהל מאז 1900. מאז שנות ה-80 נראת עלייה.

 

 קטע ג'


כדור הארץ והסביבה עמ' 9

איור 6  מבוסס על נתוני המרכז הלאומי לנתוני הוריקנים בארה"ב מראה מגמה של ירידה במספר ההוריקנים, בקטגוריה 3 + , העמודות מייצגות עשור ולא שנים בודדות. (מעודכן עד ספטמבר 2018)

איור 6 . השינוי במספר ההוריקנים בדרגה 3 ומעלה לכל עשור מאז 1850.ניכרת ירידה ב-80 השנים האחרונות.

איור 6  לא מתאר את שיעור הנזק הכספי שכן ערך ההשקעות שנמצאים בנתיבי ההוריקנים עלה בהרבה לאורך השנים ולכן ברור כי הנזק לכל אירוע גדל.

קטע ד'


כדור הארץ והסביבה עמ' 10

על השטח המכוסה שלג יש מעקב שנתי באמצעות חישה מרחוק. הגרף המצורף שורטט במעבדת אוניברסיטת רוטגרס בארה"ב ומתאר את כיסוי בשלג בגרינלנד בשנים 2000-2020 ניתן לראות כי פרט לשנה אחת לאורך כל 20 השנה כיסוי השלג היה גדול יותר מממוצע הכיסוי לשנים 1972-2019.

איור 7. כיסוי השלג בגרינלנד בשנים 2000-2020. הקו האדום הוא ממוצע הכיסוי לשנים 1972-2019. ניתן לראות כי כמעט בכל התקופה  הכמות השנתית הייתה גבוהה מהממוצע.

קטע ה'


כדור הארץ והסביבה עמ' 10

 


כדור הארץ והסביבה עמ 10

בגרף המובא בספר הודגשה הירידה בנפח הקרח כבר משנת 1960. אך מעיון במהלך הקו האדום המתאר את המהלך השנתי כי עד שנת 1990 לא ניתן לראות מגמת ירידה ורק אז מתחילה ירידה בנפח הקרחונים.

תמונה עכשווית על נפח הקחונים מראה כי הירידה בנפח הקרחונים נעצרה לפני כ-עשור ומאז נפח הקרחונים עולה ראה איור 8, המציג את המצב בגרינלנד.

איור 8 שינוי נפח הקרח בגרינלנד בשנים 1993-2018.

איור 9 מתאר את השתנות נפח הקרח הים הארקטי בתאריך 8.8 (כל שנה) לשנים 2006-2018

איור 9. השינוי בנפח הקרח בים הארקטי , השרות המטאורולוגי הדני.

קטע ו'

כדור הארץ והסביבה עמ' 12

במחקר שפורסם בשנת 2018 מדווח דוואט (Duvat) על סקר נרחב שעשה על שינוי בשטחם של האיים. בעשורים האחרונים, איי האטול באוקיאנוס ההודי ובאוקיאנוס הפציפי לא הציגו עדויות של שינוי בשטח עקב העלייה בגובה פני הים. ניתוח של נתונים זמינים, המכסים 30 אטולים וכוללים 709 איים, מגלה כי שום אטול לא איבד שטח וכי 88.6% מהאיים היו יציבים או גדלו בשטח, בעוד שרק 11.4% מהאיים הצטמצמו בשטחם. נמצא כי באיים הקטנים מ-10 הקטר ( הקטר= 10 דונם) היה שינוי בשטח  מעבר לטווח של 3% מהשטח, אך באיים הגדולים מ-10 הקטר אף אחד מהם לא ירד בשטחו איור 10. מתוך מאמרו של:

Virginie K. E. Duvat   2018 A global assessment of atoll island planform changes over the past decades,  WIREs climate change. https://doi.org/10.1002/wcc.557

איור 10. השינוי בשטח האי לעשר שנים (באחוזים) לעומת גודל האי בהקטר. ניתן לראות כי איים הקטנים מ10 הקטר נתונים לשינוי גדול בשטח האי אך אייםשגודלם מעל 20 הקטר כולם נמצאים בתחום של שינוי קטן (עד 3%) ואלה שחורגים כולם מראים עלייה בשטח האי.

 

קטע ז'

האיור המצורף מופיע בספר בעמוד  28 , מצויין כי מקורו הוא ה-IPCC. 

כדור הארץ והסביבה עמ' 28.

כבר בזמן פירסום הספר ה-IPCC "ביטל" את השרטוט הזה והציג במקומי את שרטוט "מקל ההוקי " המפורסם איור 11 ( Hockey stick). העלייה הגבוהה של הטמפרטורה בתקופה החמה של ימי הבינים לא תאמה את מודל ה-IPCC ולכן בכל פירסומיהם הם עברו לשרטוט "מקל ההוקי". בגרף זה מוצגת ירידה רצופה בטמפרטורה מאז שנת ה-1000 עד לשנת 1850 ומאז עלייה חדה. זה "מתאים" לגישה של האדם כגורם לחימום.

איור 11. השתנות הטמפרטורה כפי שמוצגת על ידי ה-IPCC מאז 2001.

קטע ח'

כדור הארץ והסביבה עמ' 29

הקשר לכאורה בין עלייה בפחמן הדו חמצני לבין עליית הטמפרטורה מודגש רבות על ידי הדוגלים בהתחממות גלובלית מעשה ידי אדם. כדי לחזר את טענותיהם הן מביאים את העלייה  המחזורית בטמפרטורות במאות אלפי השנים האחרונות.

אך ניתוח מפורט של מחזורים אלה שהתאפשר מניתוח של גלעיני קידוח בקרחונים  גילו כי ההתחממות קדמה לעליית הפחמן הדו חמצני.  איור 12 מציג את השתנות הטמפרטורה והשתנות הפחמן הדו חמצני על בסיס תוצאות קידוח באנטרקטיקה. ניתן לראות כי העלייה בטמפרטורה , הקו הכחול, החלה לפני העלייה בפחמן הדו חמצני קו הכתום.

איור 12 השתנות הטמפרטורה והפחמן הדו חמצני בקידוח ווסטוק .

תוצאות דומות מתקבלות גם  במחקרים עכשווים, איור 13.

איור 13 לאורך כל התקופה 1990-2018 העלייה בטמפרטורה מקדימה את העלייה בטמפרטורה .

Humlum et al 2012 מעודכן ל-2019

קטע ט'

כדור הארץ והסביבה עמ' 33.

שני זוכי פרס נובל אלה יכולים היום לאחר 13 שנה מהזכייה, להיחשב "כנביאי שקר".

אל –גור הבטיח כי האוקיאנוס הארקטי יהיה חופשי מקרח בשנת 2013 ולאחר מכן נוכל לקצר את הדרך ממזרח למערב.

מאז פרסום המודלים של IPCC, הן ביחס לשינויי הטמפרטורה הצפויים והן לעלייה הצפויה בגובה פני הים, עברו כבר כמעט שני עשורים. תקופה זו היא אמנם תקופה קצרה כאשר עוסקים בתחזיות אקלימיות, אך למרות זאת חוקרים רבים העמידו במבחן "המדוד מול החזוי" את התחזיות האלה. לפי תוצאות השוואה זו איור  14, ברור כי תחזיות המודלים גבוהות בהרבה לעומת תצפיות האמת.

איור. 14. תחזית העלייה בטמפרטורה לפי ה-IPCC על בסיס נתוני 1900–2000 לעומת מה שנמדד בפועל (מקור: Scafetta 2017). הכוכביות האדומות הן תוספת שלי המדגישה שנים בהן היתה תופעת אל-ניניו חזקה יחסית, בשנה כזו הטמפרטורה עולה.

ביחס לתחזית ה-IPCC על עליית פני הים ראה איור 15. 

איור 15.השינוי שהיה צפוי בגובה פני הים לפי אל-גור, IPCC לעומת מה שנמדד. 


קטע י'

כדור הארץ והסביבה עמ' 37.

עברו עשר שנים ויש לבחון האם אותם מדענים שהתנגדו לתיאורית ההתחממות על ידי האדם צדקו והרוב הגדול חזה את העתיד "הלא נכון" או שמא טעו וכמו בדמוקרטיה "הרוב צודק".

כפי הנראה כותב הספר העריך לא נכון את דעת המיעוט שכפי שהוא עצמו כותב "עם קבוצה זאת נמנים גם מדענים מוכרים" .

הגיע הזמן כי מערכת החינוך תפנים כי הוויכוח על נושא ההתחממות הגלובלית ובעיקר הטענה כי האדם הוא האחראי להתחממות זו רחוקה מאד מתשובה מוחלטת.

הראיות לכך כי תהליכים טבעיים הם הגורמים לשינויי אקלים רבות יותר מהעדויות שלכאורה האדם הוא הגורם. 

 

 

 

 


19 בספטמבר 2020

אלכס אפשטיין מראיין את צאק דה-וור ופטריק מור על אירועי השריפות בקליפורניה.

שריפות משתוללות ממשיכות לגרום לנזקים בקליפורניה, התקשורת פועלת במלא הכוח במאמץ להאשים באירועים את "ההתחממות הגלובלית" ואת פליטות הפחמן האנושיות .
במציאות פועלות הנחיות מדיניות "ירוקות" המובילות לכשל בניהול שטחי היערות ובהצטברות מסוכנת של "חומר בעירה" שאינו מטופל על ידי דילול, כריתה, בידול בשבילי אש והפחתה של כמות העצים הגדולים ליד שטחי מגורים.

בשני הקטעים המוקלטים מראיין אלכס אפשטיין, מחבר רב המכר "הטיעון המוסרי למען דלקי מאובנים" את צ'אק דה וור ואת פטריק מור.

דה-וור הינו נשיא של מרכז מדיניות טקסני ולשעבר חבר אספת הנבחרים של קליפורניה שחקר את ההיסטוריה של השריפות בקליפורניה. לאחרונה פירסם מאמר המכניס את אירועי השריפות האחרונים להקשר (כאן).

פטריק מור היה שותף לייסוד גרין פיס, בעל רקע אקדמאי ומעשי מעמיק בנושאי אקולוגיה ויערות.







באוסטרליה פותחים שבילי אש



בקיץ האחרון  ( (חורף   אצלנו היו שריפות יער נוראיות באוסטרליה. אסון גדול. האוסטרלים, בייחוד אלה הגרים באזורים הכפריים שנשרפו,  לא המתינו לשמוע את ההתבייכנות האידיאולוגית העקרה על "שינויי אקלים" מצד המושלים והמנהיגים.  הם תפסו יוזמה כדי להגן על עצמם. הם נקטו צעדים כדי להקטין נזקים מהשריפות הצפויות גם השנה. הם מגלחים שטחי יער מסביב לישוביהם וחוותיהם כדי ליצור פסי הפרדה למניעת התפשטות שריפות יער (בתמונה).

הם מנקים את היערות שבתחום החוות שלהם מקוצים ועשבים יבשים ושורפים (בשריפה יזומה ומבוקרת) גזם של עצים מתים ושאר פסולת דליקה. הם מצפצפים ציפצוף אחד גדול על כול התקנות והחוקים האוסרים שריפות ללא רישיון או כריתת עצים בלי אישור כדי להגן על הינשופים. הם עושים מה שצריך כדי לשרוד. הממשלה רחוקה ומנותקת וחסרת אונים, שבויה בידי אידיאולוגיה מטופשת. האוסטרלים (הכפריים) לא יישבו בשקט וימתינו שיצילו אותם מלמעלה. הם מתגוננים. זה מה שאנשים עושים, ולרוב זה מצליח.

שימו לב לניסוחים אופנתיים מגוכחים במאמר של הניו יורק טייס. הם כותבים שהאוסטרלים פנו לייעוץ של אבוריג'ינס בנושא מניעת שריפות. (אבוריג'ינס הם ילידי אוסטרליה הוותיקים שחיו שם לפני הגעת האדם הלבן במאה ה 17).

הדבר מצחיק בכמה רמות.

1. העיתונאי מניח שהאוסטרלים הלבנים הם צפונבונים עירוניים מפונקים כמוהו (כמו העיתונאי), הם מטומטמים ומנותקים מהטבע. האבוריג'ינס לעומת זאת מחוברים לטבע ובעלי חוכמה טבעית מיוחדת שאין ללבנים. ההנחה הזאת היא מטומטמת וגזענית. אני בטוח שחוואים אוסטרלים שחיים כמה דורות בכפר יודעים הכול מה שיש לדעת על הטבע ועל מניעת נזק משריפות.

2. מאיפה האבוריג'ינס יודעים לטפל במניעת שריפות ונזקי שריפות? מה זאת אומרת? הם חיים בטבע דורות על גבי דורות, מאות שנים. הם יודעים הכול על השריפות. רגע, רגע…. לא אמרתם שינויי אקלים? התחממות גלובלית גורמת לשריפות? מאיפה האבוריג'ינס יודעים על שריפות אם השריפות הופיעו פתאום כעת בגלל ההתחממות הגלובלית? אהה… שריפות היו גם קודם….

 

יעקב