15 במאי 2009

השמיכה כמשל.

החממיסטים הפשוטים (דהיינו – המאמינים מהשורה, לא המדענים) משתמשים במשל השמיכה כדי להסביר למכחישים הפשוטים (הסתומים) את הרעיון הפשוט של ההתחממות הגלובאלית. זהו דווקא משל טוב. זה הולך ככה: הדתפ"ח באטמוספרה מכסה את כדור הארץ כמו שמיכה. אם אתה מתכסה בשמיכה אתה מתחמם, נכון? גם כדור הארץ מתחמם. מש"ל.
יופי! עכשיו הבנתי.
אבל יש לי שאלה: מה עובי השמיכה? האם סדין כותנה דק, שמיכת פיקה שמיכת צמר או שמיכת פוך ? כי הרי לא כל שמיכה מחממת אותו דבר. אם זה רק סדין – אז ההתחממות היא זעירה, ואלי היא בכלל לטובה – כלומר אני ארגיש יותר טוב כשיהיה לי קצת יותר חם ? בעיית המפתח אינה הבעיה העקרונית – מתחמם או לא מתחמם. בעיית המפתח היא הבעיה הכמותית: בכמה?

אבל בואו ניקח את משל השמיכה צעד אחד קדימה: השמיכה לא תשרוף אותך. היא יכולה לחמם קצת פחות או קצת יותר, אבל לא לשרוף, לא לגרום נזק חמור או בלתי הפיך. זה טבעה של שמיכה. ז"א שגם כדור הארץ אינו נמצא בסכנת שריפה! הוא לא יהפוך לוונוס (כוכב) כמו שמנסים להפחיד אותנו. זו רק שמיכה, אפשר להירגע.
יעקב

2 במאי 2009

עזריה אלון: גם היום - רוח האדם, לא רוח האדמה

(ניתן להקיש על התמונה לקריאה)

בשנת 1987 פרסם עזריה אלון, האיש המגלם בדמותו את חזון ופיתוח תרבות שמירת הטבע בארץ ישראל, מאמר מיוחד במינו בעיתון "טבע וארץ". (גיליון כ"ט 2 עמוד 19). המאמר הזה הוביל אותי לביקור אצל האיש המיוחד הזה המביט לא רק לאחור אל 91 שנותיו אלא בעיקר קדימה. לפניכם חלק מן הראיון שערכתי עימו.

במאמרו, "
רוח האדם, לא רוח האדמה", יצא עזריה אלון נגד רוח החזרה לטבע וחוסר הרציונאליות שבאו לידי ביטוי בספרון "רוח האדמה" שהוצא לאור במסגרת אחד מבתי הספר של החברה להגנת הטבע. הספרון שכלל מאמרים של אדוארד אביי, הנאום (שלא היה) של ציף סיאטל, ועוד נבואות חורבן שהובילו לקריאות נגד כל פיתוח תעשייתי הפך אז לחלק מן הפק"ל של מדריכות החברה להגנת הטבע והשפעתו לא פגה עד היום.

עזריה אלון כתב במאמרו:
"אני נאבק ברעיון של "רוח האדמה" לא משום שאין הוא ציוני, אלא משום שהוא נגד האנושות".

"השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, "רוח האדמה" ערטילאית או "רוח אדם" רציונאלית. התקופה שבה אנו חיים אינה תקופת זוהר לרציונאליזם. כוחות אפלים של אמונות מיסטיות ופונדמנטליזם דתי שוטפים את כל העולם, מארצות המצויות בראש הסולם הטכנולוגי, כארצות הברית ועד איראן.... מאלה שדיברו בעבר בשם "רוח האדמה" נותרו לנו זיכרונות מרים, שכן דווקא אלו היו תמיד אויביה של רוח האדם.
 
קשה להתמודד עם המציאות הממשית של בני-האדם; גם עם הצורך לתת תשובות לצרכים הטכנולוגיים, ולצרכי השימוש בקרקע, במים ובאוויר, וגם לשמור על מורשת הטבע למען עצמנו ולמען הדורות הבאים. קל הרבה יותר להתעלם מכל אלה, לשלול את הקיום האנושי הריאלי, להיתפס לרעיונות מיסטיים ולהאמין שהם הם שיפתרו את בעיותינו..."

בהקדשה שנכתבה על ידי עזריה בשולי מאמרו ביום שישי האחרון הוא כותב: "גם היום, כמו בזמן כתיבת המאמר, נשאר הערך העליון – רוח האדם".

לפניכם קטעי וידאו מתוך הראיון, בקטע השני נגענו במצב הכינרת ומשבר המים.