דפים

25 ביוני 2013

משבר האנרגיה הירוקה בספרד, פרק 2.

בציור: דון קישוט נאבק בתחנות הרוח, גוסטאב דורה 1863, מקור ויקיפדיה.

הנה עוד על הבעיות של אנרגיה ירוקה בספרד, מתוך הנייר של מכון אוקספורד למחקרי אנרגיה.

לספרד כושר ייצור של כ GW 100, וזה הרבה יותר מהצריכה, שהיא בערך חצי מזה... כושר הייצור הוא מגוון מאד, הנה המקורות (2011): 25% תחנות גז מחזור משולב, פחם – 12%, הידרו 19%, רוח 21%, גרעין 9%, שמש 5%, קו-גנרציה ומקורות אחרים 9% .
למספרים למעלה יש להוסיף אזהרה ש"כושר ייצור" של מקורות תזזיתיים (רוח ושמש) אינו אותו דבר כמו "כושר ייצור" של תחנות גרעיניות, פחם וגז. האחרונות מפיקות חשמל מתי שמדליקים אותן ומושבתות טכנית רק כ 10% מהזמן לצורך תחזוקה. (הן מושבתות בצורה יזומה כאשר אין ביקוש לאנרגיה שלהן). המקורות המתחדשים מפיקים רק כאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, וסטטיסטית זה לא יותר מאשר 1/3 מהזמן, ולא בזמנים שניתן לשלוט עליהם או לתכנן עליהם.

שוק החשמל פועל כך: רשת חלוקת החשמל היא כנראה ממשלתית ומונופוליסטית, לעומת זאת תחנות הכוח המייצרות חשמל הן פרטיות. הרשת קונה חשמל לפי הצרכים, במכרז יומי, מהספקים המציעים את המחיר הזול ביותר. לשוק תחרותי זה פולשות האנרגיות הירוקות, הנהנות מתעריפי הזנה מובטחים feed in tariffs  - כלומר כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת, והירוקים מייצרים חשמל, הם מקבלים עדיפות, והרשת חייבת לקנות את כול החשמל שלהם, לפני המקורות האחרים, לפעמים גם במחיר אפס. כלומר הירוקים מקבלים ישירות מהרשת מחיר אפס (המחיר שנקבע במכרז), אבל מקבלים מהממשלה את התעריף המובטח בכול מקרה...

גורם נוסף הוא הירידה (באחוזים בודדים) בצריכת החשמל בספרד, בגלל המשבר הכלכלי, שעומדת בניגוד לתחזיות העלייה בצריכה שהיו בעבר. המקורות הירוקים (רוח ושמש) מספקים, אם כן, אחוז ניכר מהצריכה, בימים מסוימים, כאשר יש רוח ושמש, האחוז הזה הגיע בממוצע עד 30% בספרד, ואפילו עד 45% בחודשים הראשונים של 2013, כאשר תנאי מזג האוויר היו טובים. (רוחות חזקות זה טוב?).

הבעיה היא – שבתנאים אלה רשת החשמל קונה פחות חשמל מהתחנות הגזיות והפחמיות, ואלה מתקשות לממן את התפעול שלהן. כך למשל – התחנות הגזיות נבנו מתוך הנחה שיעבדו כ 6000 שעות בשנה (מתוך 8760), אולם לאחרונה עבדו רק כ 2000 שעות – בשאר הזמן לא היה ביקוש לחשמל שלהן. בתנאים כאלה התחנות מפסידות כסף, ובעליהן מבקשים לסגור אותן או למכור אותן לארצות אחרות. אבל.. מי ייצר חשמל כאשר הרוח לא נושבת? אז הממשלה חייבת למצוא דרך לשמור על התחנות האלה, כלומר לממן את ה"בטלה" שלהן, או ה"כוננות" שלהן.

יוצא, אם כן, שמלבד המחיר הגבוה (פי שניים או שלוש מהמחיר הרגיל) שהממשלה מבטיחה ליצרנים הירוקים, יש לממשלה הוצאות נוספות על מימון השבתת תחנות כוח גזיות והחזקתן בכוננות לגיבוי הרוח בעת רגיעה רוחנית.

מחיר נוסף הנובע מהחשמל הירוק הוא מחיר ההובלה והחלוקה. הפקת החשמל הירוק מתרחשת היכן שהרוח נושבת או השמש זורחת, וזה לאו דווקא קרוב למרכזי צריכת החשמל. לכן חייבת הרשת (הממשלה) לבנות קווי ממסר ארוכים. גורם אי יעילות נוסף הוא הצורך לכבות ולהדליק תחנות גזיות לעתים קרובות, לפי גחמות הרוח. התהליך של הדלקה או כיבוי, או של הפעלה "על ריק" (כדי לא לכבות) או של הפעלה בכושר ייצור מוקטן, גורם לבזבוז דלק, וגידול הוצאות ההפעלה של התחנות הרגילות.

בטבלה למעלה רואים את ההוצאות הנוספות (מעבר למחיר החשמל עצמו), המוטלות על הרשת (בגרמניה), כדי לקלוט חשמל ממקורות שונים. אנו רואים שבזמן שההוצאות הנוספות של פחם, גז וגרעין הן אפסיות, ההוצאות הנוספות של המקורות הירוקים הן גבוהות, ועולות יותר ככול שגדלה החדירה של המקורות האלה (כלומר האחוז מתוך כלל האספקה).

על בעיות דומות ואף חמורות שבעתיים של גרמניה, שהיא יותר שאפתנית וגרנדיוזית, וממשיכה במלוא הקיטור קדימה (בניגוד לריצת האמוק הספרדית שנעצרה לגמרי), נכתוב פוסט נפרד.

יעקב


23 ביוני 2013

הגז בישראל - שאלות ותשובות



התקשורת בישראל מוצפת בדיונים הרצופים בהטעיות ודמגוגיה בכל האמור בייצוא הגז מישראל. ידידינו דני איזיקוביץ, אלעד וחובב סייעו בריכוז שאלות ותשובות נפוצות בנושא. הנכם מוזמנים להציע שאלות ותשובות נפוצות נוספות שלא כיסינו והטובות בהן יוכנסו לפוסט.

1) המדינה מכרה היתר לחיפוש גז, האם ההיתר אמור לכלול גם את הזכות למכירת הגז?
התשובה: כן. המדינה מכרה היתר, בתמורה לתמלוגים עתידיים בגובה 12.5%. ההיתר מאשר ליזמים לעשות עם מה שהם מוצאים מה שהם רוצים בכפוף למגבלות סבירות (אותן ניתן להטיל על פי החוק). 

2) בתהליך המכירה, מי שילם למי. האם המדינה שילמה לתשובה וחבריו שיחפשו גז (כלומר outsourcing) או שתשובה וחבריו שילמו למדינה על "הזכות" לחפש גז?
תשובה:  המדינה לא שילמה, זה לא אאוטסורסינג. המדינה הזמינה יזמים לבקש רשיונות כאשר הבטיחה לבעלי רשיון, אם יעמוד בתנאי הרשיון, בעלות על כל הגז שימצא וזכות למכרו למי שיחפוץ.

3) במה שינה חוק ששינסקי את החוזה המקורי עם חברות הגז? 
במילים אחרות: מה המיסוי (החלק של המדינה) בחוק ששינסקי לעומת חלקה בחוזה המקורי שחתמה עם היזמים?
תשובה:  ההסכמים המקוריים עמדו על מיסוי של 12.5% וייצוא חופשי. ההסכמים לאחר וועדת ששינסקי עומדים על 60% מיסוי ונכון ל 23.06 הממשלה מגבילה את הייצוא ל 40% מהתוצרת. 

4) האם מחירי הגז בעולם באמת בעליה?

תשובה: תשובה מורכבת, אבל בגדול אין מדד משמעותי בנושא בגלל בעיית השינוע של הגז. סביר שבעתיד בעיית השינוע תיפתר והמחירים ירדו.יחד עם זאת חשוב לציין שבארה"ב וסין מתחילים ייצור המוני בטכנולוגיה חדישה של גז מפצלי שמן (SHALE GAS), יש שם עתודות ענק והמחיר צפוי לרדת אחרי שארה"ב תסיים לגבש את מדיניות היצוא שלה (ניתנים כבר היתרי יצוא מצומצמים) והשוק יוצף בגז אמריקאי. כמו כן צפוי גידול משמעותי בהיצע הן מכיוון מזרח אפריקה (תגליות ענק במוזמביק טנזניה קניה), ומכיוון הקטב הצפוני. בסך הכל ההימור שמחיר הגז בעוד 21 שנה יהיה גבוה משמעותית מהיום - אין לו בסיס.

5) ומה לגבי אנגליה? על פי לא מעט פוליטיקאים נטען שהאנגלים יצאו את הגז שלהם והיום הם מייבאים בעלויות גבוהות בהרבה, אז מה נכון?

תשובה: הגז הבריטי נמצא בשנות ה 60, ייצוא הגז הבריטי החל רק ב 1998 כחלק ממהלך מתוכנן של מסחר בגז. מחירי הגז לא עברו שינוי משמעותי לאחר מהלך הייצוא.  לקריאה נוספת כאן.

6) אז אם הם כל כך צודקים, למה לא שומעים אותם מתראיינים לשום מקום? למה החברות שותקות?

תשובה: כי במצב הנוכחי אין להם שום אפשרות להגן על עצמם. אם הם יטענו שזו זכותם מתוקף החוזה אזי יטענו שהם קפיטליסטים חזיריים. אין להם באמת דרך לתקוף את הבעיה הזו, ומעל לכל לתקוף זו הגנה רעה למדי כאשר אתה עומד מול ההמון. במקרה כזה, אולי כן שווה לשמוע את ההרצאה המעניינת של יורם טרובוביץ שלא ממש קיבל במה בתקשורת, כאן.




7) אבל, בכל זאת. ברור לכולנו שמאגרי הגז בעולם ילכו ויתדלדלו לאורך השנים. האם לא עדיף לשמור אותם לעצמנו?
תשובה:  המילה ברור, ברורה בעיקר לפוליטיקאים שמחפשים לנצל את כוחו של ההמון,כאשר ההמון לא ממש בקיא בפרטים.  כאשר מציצים בדו"ח הבא על עליית שפע הגז בעולם מבינים שזה לא ממש ברור, אלא להיפך, כאן בבלוג הירוק. כמו כן חשוב לציין שיתכן שבעוד 25-30 שנה העולם יעבור למדיניות חדשה של הפקת חשמל (נניח מאנרגיה גרעינית). מה יקרה אם נגלה שנשאר לנו המון גז אבל הוא כבר לא שימושי? זה עוד לפני שמזכירים את ההפסדים של המדינה ממשקיעים שכבר לא יגיעו מאחר והם מודעים לכך שהמדינה עשויה לשנות הסכמים באופן רטרואקטיבי.


על התחזיות האופטימיות ביחס לשפע בשוק האנרגיה לעשרות השנים הבאות כתבנו כאן. 

מעל: תחזית זמינות משאבי אנרגיה עולמיים מתוך דו"ח המכון הפדראלי למדעי האדמה והמשאבים בגרמניה

8) מה לגבי הטענה שהגז שייך לנו, לתושבים, הוא לא שייך למי שמצא אותו ואיך בכלל המדינה יכולה למכור משהו שהיא לא ידעה שהוא קיים.
תשובה: המדינה מכרה את ההיתר מתוך ידיעה שהיא לא יכולה למצוא גז. המדינה ניסתה לא מעט ניסיונות כושלים והגיעה למסקנה שעדיף לה לפנות למגזר העסקי. אם המגזר יצליח המדינה תרוויח (זה מה שקרה בפועל). ההצלחה הייתה כל כך גדולה שהמדינה התחרטה. ללא המשקיעים, לא היינו מקבלים גם את התמלוגים של 12.5% ובטח לא של 60% או התמלוגים מייצוא הגז. ע"פ נתוני משרד האנרגיה בוצעו בישראל כ-480 קידוחי נפט וגז ביבשה ובים ואלו לא הניבו כמויות מסחריות משמעותיות (מלבד שדה חלץ שהתגלה על ידי חברת הנפט האנגלו עירקית IPC ושהניב כמויות קטנות יחסית), כמוצג באיור, להלן, עד שנת 1990 התגליות המשמעותיות היחידות הושגו בעזרת שיתוף פעולה בינלאומי (חלץ, ים).

איור: מיפוי קידוחים פוריים ועקרים מגילויי חלץ 1955 ועד קידוח ים 1990.
ביאור: בצד שמאל מיפוי 480 קידוחי הגז והנפט בישראל (אתר משרד האנרגיה, מעודכן לשנת 2010) מול ניתוח עקומת הגילויים המצטברת של הרזרבות (בשווה ערך למיליוני חביות נפט בציר האנכי), המספר מעל הציר התחתון הינו המספר הכרונולוגי של הבאר שהתגלתה על ציר של מספר הקידוחים העקרים שבוצעו. מעל האות (O ) מייצגת שדה נפט והאות (G ) מייצגת גז. תאריכי הגילוי ליד שם השדה ( מקור: Dan Gill, GSI, 1992 ).
ניתן להתרשם מן התמונה המגלה מציאות של ריבוי קידוחים עקרים ללא ממצאים מסחריים משמעותיים. (ההצלחה היחסית של קידוח כוכב מהווה למעשה המשך של חלץ). התמונה חושפת כי ללא ידע בינלאומי (שאחראי להשגים בחלץ ובקידוחי הים) לא הצלחנו להגיע לתגליות משמעותיות.