27 ביוני 2013

עוד כשלון סולארי: סימנס



חברת סימנס הודיעה על הפסקת הפעילות בתחום האנרגיה הסולארית, לאחר שספגה הפסדים מהחטיבה של כ 1 מיליארד דולר בשנתיים האחרונות. חברת סימנס הייתה פעילה בתחום האנרגיה התרמו-סולארית. בטכנולוגיה זו משתמשים במראות כדי לרכז קרני שמש, לייצר קיטור, ולייצר חשמל באמצעות טורבינות קיטור.

סימנס רכשה את החברה הישראלית "סולל" מבית שמש, ב 2009, בהשקעה של 418 מיליון דולר, וגם רכשה חברה איטלקית. החברה האיטלקית נמכרה חזרה לבעלי הקודמים (שנשארו שותפים). חברת סולל מבית שמש עומדת להיסגר משלא נמצאו לה קונים.

החשמל התרמו-סולארי מתקשה להתחרות בשיטה השנייה – חשמל סולארי פוטו-וולטאי. ירידת המחירים של הפאנלים הפוטו-וולטאיים הפכו את השיטה הזו ליותר זולה.

מספר תחנות כוח תרמו-סולאריות נמצאות בבנייה בקליפורניה ובספרד, אך עד כה, אף לא אחת מהן עוד לא גמורה, ואין שום ניסיון עם התפעול השוטף שלהן, ניסיון שממנו ניתן היה ללמוד על היעילות ועל עלויות התפעול השוטף.

נוכח מצב זה, המשך בניית התחנות התרמו-סולאריות באשלים, בנגב, היא איוולת גמורה. למרות שהיו מכרזים – הבנייה עצמה באשלים עוד לא החלה. יש לבטל לאלתר את המכרזים והפרויקטים הבזבזניים והמפוקפקים האלה.

חברת סימנס ספגה הפסדים של מיליארד דולר, אבל למדה את הלקח, סגרה את החטיבה, וחתכה את המשך ההפסדים. מדינת ישראל לא צריכה לכפות על אזרחיה הפסדים ענקיים כאלה, בחוזים ל 25 שנה, ולעשות על גבנו ניסיונות בטכנולוגיה שלא הוכיחה את עצמה.

יעקב

26 ביוני 2013

מהפכת האנרגיה הגרמנית מדשדשת

העיתון "אקונומיסט" מספר על הצרות של מהפכת האנרגיה הגרמנית. המהפכה כוללת יעדים של שימור והתייעלות אנרגטית, אבל עיקרה – הרצון להחליף מקורות האנרגיה קיימים באנרגיה ירוקה. עד 2022 גרמניה מתכננת לסגור את כול תחנות הכוח הגרעיניות הפועלות כיום ( 9 תחנות פועלות, 8 נסגרו כבר ב 2011). היעד שלה להשיג 80% מהאנרגיה ממקורות "מתחדשים" עד 2050, לעומת 22% היום. [ ה22% של היום כולל סכרים הידרו שנבנו לפני עשרות שנים, סכרים חדשים לא יהיו כי כול המקומות המתאימים כבר נוצלו. האנרגיה המתחדשת של שנת 2050 תצטרך לבוא כמעט כולה מהרוח, וליתר דיוק מתחנות רוח ימיות בים הצפוני].

במציאות העסק לא עובד כמתוכנן, ויש קשיים רבים. אנשי עסקים מזהירים שמהפכת האנרגיה תהרוג את התעשייה הגרמנית המצליחה, בגלל מחירי האנרגיה הגבוהים. מומחי אנרגיה מזהירים מפני הפסקות זרם. הבוחרים זועמים על חשבונות החשמל הגבוהים.

לעם הגרמני נטיות ירוקות חזקות, הדבר נובע אולי מאופיים הרומנטי. מפלגת הירוקים חזקה מאד בגרמניה, והיא הייתה חלק מהקואליציה שהחליטה על יעדי האנרגיה הירוקה בתחילת שנות ה 2000. כבר בשנת 2000 חוקקו חוק המעניק תעריפי הזנה מועדפים, מובטחים ל 20 שנה, ליצרני חשמל סולארי ורוחני. הסובסידיות מומנו על ידי תוספת מס-ירוק לחשבון החשמל של הצרכנים.

בעיה אחת גדולה הם קווי הממסר. כדי לחבר את הים הצפוני למרכזי התעשייה (צרכני החשמל הגדולים) בדרום גרמניה נדרשים יותר מ 4000 ק"מ של קווי ממסר חדשים, רק כ 300 ק"מ הותקנו עד כה. הבעיה היא התנגדות האנשים, והמדינות בתוך גרמניה, למעבר הקווים בתחומן. 15 מתוך 24 תכניות להרחבת הרשת נמצאות בפיגור עד 7 שנים. יש גם התנגדות לבניית תחנות טרנספורמציה ענקיות, בטכנולוגיה חדשה,  הדרושות להעברה יעילה של החשמל.

מאידך – האופי התזזיתי של הרוח מחייב התקנת תחנות כוח רגילות, לגיבוי, אולם אם תחנות הגיבוי פועלות רק חלק מהזמן (כשאין רוח) לא כדאי ליזמים להשקיע ולבנותן. רק תחנות כוח ישנות, פחמיות, שכבר קיימות, משמשות כעת לגיבוי. הבטחת ההספקה על ידי תחנות גיבוי מספיקות תאלץ את ממשלת גרמניה לסבסד את בניית תחנות הגיבוי.

התוצאה היא אוסף של עיוותים מגוחכים. ביום שמש או רוח חזקה מייצאת גרמניה את עודפי החשמל למדינות השכנות במחיר אפסי, דבר שמגדיל את הוצאות הסובסידיה – ההפרש מול המחיר הגבוה המובטח לייצרן. בימים מעוננים גרמניה סומכת עוד יותר על הפחם – פליטות הפד"ח שלה עלו בשנה שעברה, לעומת השנה הקודמת. [גרמניה גם סומכת על חשמל מתחנות הכוח הגרעיניות שבצ'כיה ובצרפת, שנמצאות בקרבת הגבול הגרמני, ועלולות לסכן את גרמניה לא פחות מהתחנות הגרעיניות שהיא הולכת לסגור בתחומה.]

העלות של הבלגאן הזה נופלת על צרכני החשמל בגרמניה. עלות חשבונות החשמל של משקי הבית עלתה ב 25% ב 3 השנים האחרונות והיא 40-50% מעל לממוצע האירופאי. העלות הזאת רק תלך ותגדל, עם הוספת חשמל ירוק בשנים הקרובות. [כאשר ה 20 שנים החוזיות של תעריפי הזנה גבוהים ייגמרו, המתקנים המתחדשים ייסגרו, אלא אם כן יבטיחו להם עוד 20 שנה של תעריפים גבוהים].


בתחילה, ממשלת גרמניה נתנה פטור מהיטלים ירוקים ל 59 מפעלים עתירי אנרגיה, כדי לשמור על התחרותיות התעשייה הגרמנית. היום כבר יש 2000 פטורים, שמייצגים 20% מהצריכה, כלומר נטל הסובסידיות מוטל בעיקר על משקי הבית. עוד ועוד מפעלים דורשים פטור... כדי למנוע פגיעה נוספת בתחרותיות המפעלים התנגדה גרמניה לתיקון מכסות הפחם הסחירות וגרמה (יחד עם אחרים) לריקון התכנית מתוכן.

איך יוצאים מהבוץ? מנהיגי גרמניה מנסים תיקונים קטנים, פה ושם, לשנות טיפה את התעריפים המובטחים [אולי להטיל מס על הסובסידיות כמו בספרד?], לתת עוד פטורים למפעלים וכאלה. אבל זה לא יעזור.

מוטב שיזדרזו ויפתחו את גז הצפחה shale gas, כמו בארה"ב. [כיום גרמניה משלמת, עבור גז מיובא מרוסיה ונורבגיה, פי 3 מהמחיר שבארה"ב].
הבעיות של גרמניה עם האנרגיות המתחדשות צריכות לשמש אות אזהרה לשאר הארצות: האנרגיה המתחדשת אינה מעשית. שום כמות של סובסידיות וחלומות ירוקים לא ישנו עובדה זאת.

מנהיגי ישראל: תלמדו את לקח גרמניה וספרד. אל תסתבכו בהשקעות גדולות באנרגיות שלא עובדות. אל תטילו על הציבור נטל של מיליארד שקל בשנה (עלות התכניות שכבר אושרו), שאינו מביא שום תועלת. תנו לגויים לשבור את הראש ולשלם רבה-גלד. אנו נוכל לבנות אנרגיה מתחדשת כאשר זאת תוכח כמעשית וככדאית בארצות אחרות. אל לנו לאוץ קדימה ולהשקיע בדברים שלא עובדים במקומות בהם הם נוסו. אין דחיפות לקפוץ בראש.

יעקב



הבזבוז הסולארי נמשך.



חברת נגב אנרגיה שבבעלות שיכון ובינוי (שלי אריסון) יחד עם החברה אבנגואה מספרד זכו במכרז להקמת תחנת כוח טרמו סולארית באשלים שבנגב. התחנה תהיה בהספק 110 MW. עלות הקמתה נאמדת בכ 1.1 מיליארד דולר – זאת בהשוואה לתחנת כוח גזית בהספק פי 4, שעולה רק 400 מיליון דולר.

מחיר החשמל שישולם ליזמים הוא 79 אג' לקוט"ש, תעריף מובטח ל 25 שנה, זאת בהשוואה לתעריף של כ 20 אג' לקוט"ש שחברת החשמל משלמת לתחנות כוח גזיות פרטיות.

המיזם הזה מצטרף לתחנת הכוח התרמו-סולארית השנייה באשלים  שתקים חברת ברייטסורס (ישראלית לשעבר) + אלסטום,  בהספק 121 MW, ובאותו מחיר מובטח לקוט"ש.

הבזבוז, או תשלום היתר שמשלמים עבור חשמל סולארי לעומת חשמל מגז הוא: 1870 שעות תפוקה שנתיות (מתוך 8760 אפשריות), כפול 231 MW הספק, כפול 0.6 ₪ הפרש המחיר לקוט"ש = כ 260 מיליון ₪ לשנה.

אומרים שהתחנות האלה יצטיידו בטורבינות גז טבעי, כדי לספק חשמל גם בשעות הלילה, כאשר אין שמש. מעניין אם גם עבור חשמל זה יקבלו 79 אג' לקוט"ש, לעומת 20 אג' לקוט"ש שמקבלת טורבינת גז שאין מתקן קישוט של שמש לידה. אם כן הבזבוז יהיה גדול פי 4, ויגיע לכ 1 מיליארד ₪ לשנה.

העיתונאי מדווח שהתחנות יספקו כ 2% מצריכת החשמל בישראל. כן, אבל יותר מחצי מזה יסופק באמצעות טורבינות הגז שיפעלו בלילות ובימים מעוננים. החשמל הסולארי הוא אולי 1/4 מזה, כלומר 0.5% מהצריכה.
יוצא שהמדינה משלמת 260 מיליון ₪ לשנה, למשך 25 שנים עבור כמות זניחה של חשמל סולארי.

ראוי ללמוד מספרד, ולהפסיק את הפרויקטים הבזבזניים וחסרי התועלת האלה, עוד לפני שמתחילים בהקמתם, ונכנסים להשקעות גדולות בשטח, ולהתחייבויות בזבזניות ארוכות טווח ל 25 שנה.
וליזמים: היזהרו מתסמונת שישינסקי. כמו בספרד, ספק אם המדינה תוכל לשלם לכם את המחיר הגבוה שהיא מבטיחה, למשך 25 שנה.

יעקב


25 ביוני 2013

משבר האנרגיה הירוקה בספרד, פרק 2.

בציור: דון קישוט נאבק בתחנות הרוח, גוסטאב דורה 1863, מקור ויקיפדיה.

הנה עוד על הבעיות של אנרגיה ירוקה בספרד, מתוך הנייר של מכון אוקספורד למחקרי אנרגיה.

לספרד כושר ייצור של כ GW 100, וזה הרבה יותר מהצריכה, שהיא בערך חצי מזה... כושר הייצור הוא מגוון מאד, הנה המקורות (2011): 25% תחנות גז מחזור משולב, פחם – 12%, הידרו 19%, רוח 21%, גרעין 9%, שמש 5%, קו-גנרציה ומקורות אחרים 9% .
למספרים למעלה יש להוסיף אזהרה ש"כושר ייצור" של מקורות תזזיתיים (רוח ושמש) אינו אותו דבר כמו "כושר ייצור" של תחנות גרעיניות, פחם וגז. האחרונות מפיקות חשמל מתי שמדליקים אותן ומושבתות טכנית רק כ 10% מהזמן לצורך תחזוקה. (הן מושבתות בצורה יזומה כאשר אין ביקוש לאנרגיה שלהן). המקורות המתחדשים מפיקים רק כאשר הרוח נושבת והשמש זורחת, וסטטיסטית זה לא יותר מאשר 1/3 מהזמן, ולא בזמנים שניתן לשלוט עליהם או לתכנן עליהם.

שוק החשמל פועל כך: רשת חלוקת החשמל היא כנראה ממשלתית ומונופוליסטית, לעומת זאת תחנות הכוח המייצרות חשמל הן פרטיות. הרשת קונה חשמל לפי הצרכים, במכרז יומי, מהספקים המציעים את המחיר הזול ביותר. לשוק תחרותי זה פולשות האנרגיות הירוקות, הנהנות מתעריפי הזנה מובטחים feed in tariffs  - כלומר כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת, והירוקים מייצרים חשמל, הם מקבלים עדיפות, והרשת חייבת לקנות את כול החשמל שלהם, לפני המקורות האחרים, לפעמים גם במחיר אפס. כלומר הירוקים מקבלים ישירות מהרשת מחיר אפס (המחיר שנקבע במכרז), אבל מקבלים מהממשלה את התעריף המובטח בכול מקרה...

גורם נוסף הוא הירידה (באחוזים בודדים) בצריכת החשמל בספרד, בגלל המשבר הכלכלי, שעומדת בניגוד לתחזיות העלייה בצריכה שהיו בעבר. המקורות הירוקים (רוח ושמש) מספקים, אם כן, אחוז ניכר מהצריכה, בימים מסוימים, כאשר יש רוח ושמש, האחוז הזה הגיע בממוצע עד 30% בספרד, ואפילו עד 45% בחודשים הראשונים של 2013, כאשר תנאי מזג האוויר היו טובים. (רוחות חזקות זה טוב?).

הבעיה היא – שבתנאים אלה רשת החשמל קונה פחות חשמל מהתחנות הגזיות והפחמיות, ואלה מתקשות לממן את התפעול שלהן. כך למשל – התחנות הגזיות נבנו מתוך הנחה שיעבדו כ 6000 שעות בשנה (מתוך 8760), אולם לאחרונה עבדו רק כ 2000 שעות – בשאר הזמן לא היה ביקוש לחשמל שלהן. בתנאים כאלה התחנות מפסידות כסף, ובעליהן מבקשים לסגור אותן או למכור אותן לארצות אחרות. אבל.. מי ייצר חשמל כאשר הרוח לא נושבת? אז הממשלה חייבת למצוא דרך לשמור על התחנות האלה, כלומר לממן את ה"בטלה" שלהן, או ה"כוננות" שלהן.

יוצא, אם כן, שמלבד המחיר הגבוה (פי שניים או שלוש מהמחיר הרגיל) שהממשלה מבטיחה ליצרנים הירוקים, יש לממשלה הוצאות נוספות על מימון השבתת תחנות כוח גזיות והחזקתן בכוננות לגיבוי הרוח בעת רגיעה רוחנית.

מחיר נוסף הנובע מהחשמל הירוק הוא מחיר ההובלה והחלוקה. הפקת החשמל הירוק מתרחשת היכן שהרוח נושבת או השמש זורחת, וזה לאו דווקא קרוב למרכזי צריכת החשמל. לכן חייבת הרשת (הממשלה) לבנות קווי ממסר ארוכים. גורם אי יעילות נוסף הוא הצורך לכבות ולהדליק תחנות גזיות לעתים קרובות, לפי גחמות הרוח. התהליך של הדלקה או כיבוי, או של הפעלה "על ריק" (כדי לא לכבות) או של הפעלה בכושר ייצור מוקטן, גורם לבזבוז דלק, וגידול הוצאות ההפעלה של התחנות הרגילות.

בטבלה למעלה רואים את ההוצאות הנוספות (מעבר למחיר החשמל עצמו), המוטלות על הרשת (בגרמניה), כדי לקלוט חשמל ממקורות שונים. אנו רואים שבזמן שההוצאות הנוספות של פחם, גז וגרעין הן אפסיות, ההוצאות הנוספות של המקורות הירוקים הן גבוהות, ועולות יותר ככול שגדלה החדירה של המקורות האלה (כלומר האחוז מתוך כלל האספקה).

על בעיות דומות ואף חמורות שבעתיים של גרמניה, שהיא יותר שאפתנית וגרנדיוזית, וממשיכה במלוא הקיטור קדימה (בניגוד לריצת האמוק הספרדית שנעצרה לגמרי), נכתוב פוסט נפרד.

יעקב


24 ביוני 2013

משבר האנרגיה הירוקה בספרד.


 Figure: Spain’s electricity sector transformation, 2000-10. 
(Source: Energy Information Administration International energy statistics)

יצרני טורבינות הרוח מפטרים עובדים, חקלאים שהתקינו פאנלים סולאריים נמצאים בסכנת פשיטת רגל. הסקטור של האנרגיה הירוקה, שזכה לסבסוד ממשלתי נדיב בעבר נפגע קשות ממדיניות הצנע של הממשלה. כך מדווחת סוכנות AFP.
הסובסידיות הממשלתיות לסקטור ירדו בשיעור בין 12 ל 40%, והן עשויות לרדת בעוד 10-20% ברפורמה חדשה הצפויה באמצע יולי.

ה"פגיעה" (ירידה בסובסידיות) באנרגיה ירוקה היא בשיעור של כ 6 מיליארד אירו, בחמש השנים האחרונות. הבעיה המרכזית היא הגרעון של 26 מיליארד אירו בחשבונות החשמל – כי התשלום שמשלמים הצרכנים אינו מכסה את עלויות הייצור והסובסידיות הירוקות.
בעבר ניתנו סובסידיות נדיבות, ללא הגבלה, אך כעת לא רק שהקטנו את הסובסידיות למתקנים קיימים, אלא גם אסרו כליל, במפורש, כול פרויקט חדש של אנרגיה מתחדשת.

בעלי המתקנים הירוקים (רוח ושמש) חתמו חוזים עם הממשלה ל 20 שנה, עם מחיר גבוה, מובטח – תעריף הזנה או feed in tariff. אולם הממשלה בגירעונות גדולים, ואינה מסוגלת לעמוד בתשלומים. היא שינתה את החוזים בדיעבד, בדרך של הטלת מס מיוחד על יצרנים ירוקים, כלומר – לוקחים ביד ימין (מס) את הכסף שנתנו ביד שמאל (סובסידיות). יצרני החשמל הירוק, שביניהם נמצאות חברות זרות גדולות, תובעים את הממשלה על הפרת חוזה.

55 אלף יצרנים קטנים, חקלאים ובעלי בתים שהתקינו פאנלים על אדמתם ועל גגותיהם נמצאים בבעיה: הפאנלים מומנו מהלוואות, את ההלוואות יש להחזיר, אבל ההכנסה מהחשמל המיוצר אינה מספיקה כעת להחזר ההלוואות. בעלי הפאנלים נמצאים בסכנת פשיטת רגל, הם צריכים להביא כסף מהבית (שאין להם) להחזיר את ההלוואות. הבנקים עצמם נמצאים בקשיים רבים, וחדלון הפירעון של הלווים האלה רק מגבירים אותם.
בעלי הפאנלים מאשימים את המדינה ברמייה והולכת שולל, בגלל שהיא הורידה את התעריף ה"מובטח" של החשמל הסולארי ב 40%.

מכון אוקספורד למחקרים בתחום האנרגיה פרסם מאמר מקיף על בעיות האנרגיה הירוקה בספרד. הבעיות רבות, פירוט בקטע נפרד.

בספרד מלקקים כעת את הפצעים, אחרי ריצת אמוק בלתי מבוקרת לאנרגיות "ירוקות" שאינן עובדות.

יעקב

23 ביוני 2013

הגז בישראל - שאלות ותשובות



התקשורת בישראל מוצפת בדיונים הרצופים בהטעיות ודמגוגיה בכל האמור בייצוא הגז מישראל. ידידינו דני איזיקוביץ, אלעד וחובב סייעו בריכוז שאלות ותשובות נפוצות בנושא. הנכם מוזמנים להציע שאלות ותשובות נפוצות נוספות שלא כיסינו והטובות בהן יוכנסו לפוסט.

1) המדינה מכרה היתר לחיפוש גז, האם ההיתר אמור לכלול גם את הזכות למכירת הגז?
התשובה: כן. המדינה מכרה היתר, בתמורה לתמלוגים עתידיים בגובה 12.5%. ההיתר מאשר ליזמים לעשות עם מה שהם מוצאים מה שהם רוצים בכפוף למגבלות סבירות (אותן ניתן להטיל על פי החוק). 

2) בתהליך המכירה, מי שילם למי. האם המדינה שילמה לתשובה וחבריו שיחפשו גז (כלומר outsourcing) או שתשובה וחבריו שילמו למדינה על "הזכות" לחפש גז?
תשובה:  המדינה לא שילמה, זה לא אאוטסורסינג. המדינה הזמינה יזמים לבקש רשיונות כאשר הבטיחה לבעלי רשיון, אם יעמוד בתנאי הרשיון, בעלות על כל הגז שימצא וזכות למכרו למי שיחפוץ.

3) במה שינה חוק ששינסקי את החוזה המקורי עם חברות הגז? 
במילים אחרות: מה המיסוי (החלק של המדינה) בחוק ששינסקי לעומת חלקה בחוזה המקורי שחתמה עם היזמים?
תשובה:  ההסכמים המקוריים עמדו על מיסוי של 12.5% וייצוא חופשי. ההסכמים לאחר וועדת ששינסקי עומדים על 60% מיסוי ונכון ל 23.06 הממשלה מגבילה את הייצוא ל 40% מהתוצרת. 

4) האם מחירי הגז בעולם באמת בעליה?

תשובה: תשובה מורכבת, אבל בגדול אין מדד משמעותי בנושא בגלל בעיית השינוע של הגז. סביר שבעתיד בעיית השינוע תיפתר והמחירים ירדו.יחד עם זאת חשוב לציין שבארה"ב וסין מתחילים ייצור המוני בטכנולוגיה חדישה של גז מפצלי שמן (SHALE GAS), יש שם עתודות ענק והמחיר צפוי לרדת אחרי שארה"ב תסיים לגבש את מדיניות היצוא שלה (ניתנים כבר היתרי יצוא מצומצמים) והשוק יוצף בגז אמריקאי. כמו כן צפוי גידול משמעותי בהיצע הן מכיוון מזרח אפריקה (תגליות ענק במוזמביק טנזניה קניה), ומכיוון הקטב הצפוני. בסך הכל ההימור שמחיר הגז בעוד 21 שנה יהיה גבוה משמעותית מהיום - אין לו בסיס.

5) ומה לגבי אנגליה? על פי לא מעט פוליטיקאים נטען שהאנגלים יצאו את הגז שלהם והיום הם מייבאים בעלויות גבוהות בהרבה, אז מה נכון?

תשובה: הגז הבריטי נמצא בשנות ה 60, ייצוא הגז הבריטי החל רק ב 1998 כחלק ממהלך מתוכנן של מסחר בגז. מחירי הגז לא עברו שינוי משמעותי לאחר מהלך הייצוא.  לקריאה נוספת כאן.

6) אז אם הם כל כך צודקים, למה לא שומעים אותם מתראיינים לשום מקום? למה החברות שותקות?

תשובה: כי במצב הנוכחי אין להם שום אפשרות להגן על עצמם. אם הם יטענו שזו זכותם מתוקף החוזה אזי יטענו שהם קפיטליסטים חזיריים. אין להם באמת דרך לתקוף את הבעיה הזו, ומעל לכל לתקוף זו הגנה רעה למדי כאשר אתה עומד מול ההמון. במקרה כזה, אולי כן שווה לשמוע את ההרצאה המעניינת של יורם טרובוביץ שלא ממש קיבל במה בתקשורת, כאן.




7) אבל, בכל זאת. ברור לכולנו שמאגרי הגז בעולם ילכו ויתדלדלו לאורך השנים. האם לא עדיף לשמור אותם לעצמנו?
תשובה:  המילה ברור, ברורה בעיקר לפוליטיקאים שמחפשים לנצל את כוחו של ההמון,כאשר ההמון לא ממש בקיא בפרטים.  כאשר מציצים בדו"ח הבא על עליית שפע הגז בעולם מבינים שזה לא ממש ברור, אלא להיפך, כאן בבלוג הירוק. כמו כן חשוב לציין שיתכן שבעוד 25-30 שנה העולם יעבור למדיניות חדשה של הפקת חשמל (נניח מאנרגיה גרעינית). מה יקרה אם נגלה שנשאר לנו המון גז אבל הוא כבר לא שימושי? זה עוד לפני שמזכירים את ההפסדים של המדינה ממשקיעים שכבר לא יגיעו מאחר והם מודעים לכך שהמדינה עשויה לשנות הסכמים באופן רטרואקטיבי.


על התחזיות האופטימיות ביחס לשפע בשוק האנרגיה לעשרות השנים הבאות כתבנו כאן. 

מעל: תחזית זמינות משאבי אנרגיה עולמיים מתוך דו"ח המכון הפדראלי למדעי האדמה והמשאבים בגרמניה

8) מה לגבי הטענה שהגז שייך לנו, לתושבים, הוא לא שייך למי שמצא אותו ואיך בכלל המדינה יכולה למכור משהו שהיא לא ידעה שהוא קיים.
תשובה: המדינה מכרה את ההיתר מתוך ידיעה שהיא לא יכולה למצוא גז. המדינה ניסתה לא מעט ניסיונות כושלים והגיעה למסקנה שעדיף לה לפנות למגזר העסקי. אם המגזר יצליח המדינה תרוויח (זה מה שקרה בפועל). ההצלחה הייתה כל כך גדולה שהמדינה התחרטה. ללא המשקיעים, לא היינו מקבלים גם את התמלוגים של 12.5% ובטח לא של 60% או התמלוגים מייצוא הגז. ע"פ נתוני משרד האנרגיה בוצעו בישראל כ-480 קידוחי נפט וגז ביבשה ובים ואלו לא הניבו כמויות מסחריות משמעותיות (מלבד שדה חלץ שהתגלה על ידי חברת הנפט האנגלו עירקית IPC ושהניב כמויות קטנות יחסית), כמוצג באיור, להלן, עד שנת 1990 התגליות המשמעותיות היחידות הושגו בעזרת שיתוף פעולה בינלאומי (חלץ, ים).

איור: מיפוי קידוחים פוריים ועקרים מגילויי חלץ 1955 ועד קידוח ים 1990.
ביאור: בצד שמאל מיפוי 480 קידוחי הגז והנפט בישראל (אתר משרד האנרגיה, מעודכן לשנת 2010) מול ניתוח עקומת הגילויים המצטברת של הרזרבות (בשווה ערך למיליוני חביות נפט בציר האנכי), המספר מעל הציר התחתון הינו המספר הכרונולוגי של הבאר שהתגלתה על ציר של מספר הקידוחים העקרים שבוצעו. מעל האות (O ) מייצגת שדה נפט והאות (G ) מייצגת גז. תאריכי הגילוי ליד שם השדה ( מקור: Dan Gill, GSI, 1992 ).
ניתן להתרשם מן התמונה המגלה מציאות של ריבוי קידוחים עקרים ללא ממצאים מסחריים משמעותיים. (ההצלחה היחסית של קידוח כוכב מהווה למעשה המשך של חלץ). התמונה חושפת כי ללא ידע בינלאומי (שאחראי להשגים בחלץ ובקידוחי הים) לא הצלחנו להגיע לתגליות משמעותיות.

הנס פון שטורך: הגזמנו.


( תמונה: ויקיפדיה)

הנס פון שטורך הוא מדען אקלים וותיק וידוע, פרופסור במכון המטאורולוגי של אונ' האמבורג בגרמניה, חממיסט בהחלט. בראיון שנתן לעיתון דר שפיגל הוא מדבר על העצירה בהתחממות ומשמעותה. הנה קטעים:

שפיגל: האם השיטפונות הגדולים שהתרחשו החודש בגרמניה נגרמו על ידי ההתחממות הגלובאלית?

שטורך: לא ידוע לי על שום מחקר שמראה שיש כעת יותר שיטפונות מאשר היו בעבר.

שפיגל: האם נכון שהיום אנשים כבר לא מייחסים באופן אינסטינקטיבי כול אירוע מזג אוויר חריג להתחממות הגלובאלית?

שטורך: נכון, יש פחות היסטריה בנושא האקלים. אומנם עדיין יש אנשים שממשיכים בזעקה הדוגמטית "גנב! שינויי האקלים אשמים !" אחרי כול אסון טבע, אבל הרוב מבינים שיש סיבות אחרות, כמו למשל סלילה של שטחים נרחבים וביטול שטחי הצפה טבעיים.

שפיגל: מה דעתך על תנועת הסלבריטאים הדורשים שיוכנס סעיף בחוקת גרמניה המכתיב שגרמניה תלחם בהתחממות הגלובאלית?

שטורך: רעיון מוזר. מה יקרה אם הסינים לא יפחיתו פליטות? נצטרך להכריז מלחמה על סין?

שפיגל: אבל מדעני האקלים, עם נבואות הזעם האפוקליפטיות, הם שנתנו לאנשים אלה את הרעיונות המוזרים.

שטורך: לרוע המזל, חלק מהמדענים מתנהגים כמו מטיפים דתיים, הנושאים דרשות להמונים. הגישה הזאת מתעלמת מהעובדה שיש הרבה בעיות בעולם שלנו, וצריך לשקול את אלה מול אלה. למשל: אם אני נוהג במכונית ומבחין לפתע במחסום מולי – האם נכון לסטות הצידה באופן פתאומי? לא, כי יש חשש שאפגע באנשים שבצד הדרך. מדעני האקלים לא צריכים להתעלם מהצורך לבדוק ולשקלל בין הבעיות השונות – זה תפקיד החברה והפוליטיקה ולא של המדענים.

שפיגל: הטמפרטורות לא עלו, למרות ש 400 מיליארד טון פד"ח נוספים נפלטו לאטמוספרה מאז שנת 2000. מה ההסבר לתפעה?

שטורך: עד כה איש לא הצליח לספק הסבר משכנע לעובדת עצירת ההתחממות. הפליטות עלו בקצב יותר גדול מאשר הערכנו, כתוצאה מכך הייתה צריכה להיות עלייה של כ 0.25 מעלות בעשור האחרון, לפי מרבית המודלים. הדבר לא התרחש. העלייה ב 15 השנים האחרונות הייתה רק 0.06 מעלות, ערך הקרוב מאד לאפס (כלומר חסר חשיבות סטטיסטית). זאת בעיה מדעית רצינית, וה IPCC יצטרך להתמודד איתה בדו"ח הבא שלו.

שפיגל: האם המודלים האקלימיים חוזים אפשרות לעצירה כזו?

שטורך: כן, אבל לעיתים מאד נדירות. בניתוח שעשינו במכון שלנו, בו עשינו בדיקה מיוחדת של ריצות מודל רבות, היו עצירות של 15 שנה רק ב 2% מהמקרים – כלומר 98% מהתחזיות, עם רמת פליטות כפי שהתרחשה במציאות, הראו עלייה יותר גדולה בטמפרטורות.

שפיגל: כמה זמן עדיין ניתן יהיה לאמור שהעצירה אינה סותרת את תחזיות המודלים?

שטורך: אם העצירה הנוכחית תימשך עוד 5 שנים נהיה חייבים להודות שמשהו פגום מהיסוד במודלים שלנו. עצירה של 20 שנה אינה מתרחשת בשום מודל. אבל, אפילו היום, קשה מאד ליישב את העצירה עם המודלים האקלימיים.

שפיגל: מה יכולה להיות הבעיה עם המודלים?

שטורך: יש שני הסברים אפשריים, אף אחד מהם אינו נעים לנו, למדענים.  האחד הוא שההשפעה המחממת של גזי החממה (הפד"ח) היא פחות גדולה מאשר הערכנו. השני – שלא הערכנו מספיק את השפעת התנודות הטבעיות.

שפיגל: זה נשמע קצת מביך למדעני האקלים, לא כן?

שטורך: לא, למה? ככה עושים מדע. אין "מילה אחרונה" במחקר, המחקר מתעדכן ומשפר את תחזיותיו כול העת. אנו איננו יודעים את העתיד, אנו רק מציעים תחזית, קירוב, לפי מיטב ידיעתנו. אבל עובדה זאת נשכחת בהתייחסות הציבור אל עבודתנו.

שפיגל: אבל היו אלה המדענים עצמם שטענו לרמת וודאות ובטחון בתחזיות שמתברר שאיננה נכונה.

שטורך: היו לנו סיבות טובות לטעון, בדוח ה IPCC על וודאות של 95% שהגורם האנושי (הפד"ח) אשם בהתחממות. לא יכולנו להסביר בצורה אחרת את ההתחממות בין 1970 ל 1990. אבל, הטענה הזו הייתה מבוססת על ההנחה שאנו מבינים פחות או יותר את השפעת הגורמים הטבעיים. כעת, נוכח ההתפתחות החדשה נצטרך לעדכן את עמדתנו.

הערה של יעקב: כלומר – זה נכון שטעיתם כאשר טענתם אז ל 95% וודאות? זה היה מבוסס על הבנה חסרה של התהליכים הטבעיים.

שפיגל: באיזה תחומים תצטרכו לעדכן את המודלים?

שטורך: בין השאר נצטרך לקחת בחשבון ספיגת החום בשכבות העמוקות של האוקיינוסים (מתחת לעומק 700 מ'). לצערנו, הסימולציות שלנו לא חזו תופעה זו.

שפיגל: הדבר הזה מערער את האימון...

שטורך: ללא ספק, השגיאה הגדולה ביותר של מדעני האקלים הייתה יצירת הרושם שהם מבטאים אמת סופית ומוחלטת. הפגם היחידי היה שפעלנו כאילו אנו חסינים מפני שגיאות [יעקב: "הפגם היחיד"??]. בעשותנו כך הימרנו ופגענו בנכס הכי חשוב שלנו: אמון הציבור.

שפיגל: האם תיאוריית ההתחממות הגלובאלית מוטלת כעת בספק?

שטורך: אינני חושב כך. יש לנו ראיות מוצקות להשפעת האדם על ההתחממות. אבל, אם הקיפאון בהתחממות יימשך אין ספק שהספקות יגדלו.

שפיגל: עד כמה אמינות תחזיות ארוכות טווח לטמפרטורות ומשקעים?

שטורך: התחזיות האלה מאד קשות. איננו מבינים מספיק את השפעת העננים. ב 30 השנים שאני חוקר אקלים הייתה התקדמות מועטה מאד בהבנת תופעת העננים.

שפיגל: האם אתה עדיין מאמין שההתחממות הגלובאלית תימשך?

שטורך: כן בהחלט. אנו נראה עלייה של 2 מעלות או יותר עד סוף המאה. זה מה שהאינסטינקט שלי אומר. [יעקב: שימו לב על מה מבוססת התחזית: על האינסטינקט – לא על מדע!]. מדענים אחרים, ייתכן שהאינסטינקטים שלהם אומרים דברים אחרים. המודלים שלנו כוללים, ללא ספק, מספר גדול של הנחות שהן מאד סובייקטיביות. [ !! ]. מדעי הטבע הן גם תהליך חברתי, אחד המושפע מרוח הזמן הרבה יותר מאשר אנשים חושבים. תצפו לעוד הפתעות.

[יעקב: כלומר – פון שטורך אומר שהממצאים המדעיים כביכול מושפעים מגורמים חברתיים ומרוח הזמן, ממה שאני קורא לו: האופנה. אין לי ספק שזה ככה, אבל זה לא צריך להיות ככה. המדע צריך להיות מבוסס על עובדות ולא על האפנה].

שפיגל: האם יש עוד משהו הקשור להתחממות, המדאיג אותך.

שטורך: כן. ההתחמצנות של האוקיינוסים בגין הפד"ח הנספג מהאטמוספרה. זה נראה לי תהליך מאד קודר ומסוכן, אולי בגלל שאני מבין מעט מאד בנושא. [יעקב: הוא מפחד מפני הבלתי נודע, כמו כול בן תמותה].

הערת סיכום של יעקב: אני מעריך מאד את יושרו וכנותו של ד"ר פון שטורך. תופעה נדירה בין מדעני האקלים.   

22 ביוני 2013

הקונצנסוס מתקרר.


זאת הכותרת של מאמר ב"אקונומיסט", שהינו חלק מסדרה גדולה יותר של מאמרים בכלי התקשורת הגדולים ( main stream media ) שדנים בנושא העצירה או ההאטה בהתחממות. הנה קטעים:

אין ספק שגם אם ההתחממות נמשכת, קצב ההתחממות הואט. מאז 1998, השנה החמה במאה ה 20, הטמפרטורות לא עלו בהתאם לתחזיות המודלים האקלימיים, שחזו עלייה מתמדת ומתמשכת. הן כעת כמעט יותר נמוכות אפילו מהנמוכות שבתחזיות המודלים.

ההאטה הזו, שהציבור מודע לה היטב, תגרום לכך שלא ניתן יהיה להעביר את התכניות שהחממיסטים דורשים – מיסי פחמן או הסכמים בינלאומיים להפחתת הפליטות. לא שהיה סיכוי גדול להעביר את התכניות האלה קודם, עובדה – עד כה לא עברו (בארה"ב), אבל כעת יש תחושה בציבור (לא בלתי מוצדקת) שהממסד המדעי והתקשורת הגזימו בקריאות "זאב! זאב!" (בהפחדה).

התחממות גדולה (אם תתרחש) עלולה לגרום לקשיים גדולים ופגיעה ברווחה, בייחוד בארצות מתפתחות. אבל המאמצים להפחית את הפליטות וההתחממות עלולים גם הם לגרום לפגיעה גדולה בצמיחה הכלכלית, והדבר עלול גם כן לפגוע קשה במיוחד באותן ארצות עניות.

לנוכח הסיבוכיות הגדולה של תהליכי האקלים והבנה מאד מוגבלת שלנו, אני (כותב המאמר באקונומיסט, וגם אני, יעקב) דגלתי בהמתנה והמשך המחקר למשך עשור או שניים, וניצול זמן הביניים לשיפור נוסף בתנאי המחייה של העניים, דבר שיאפשר להם להסתגל יותר טוב בעתיד, אם יהיו בעיות אקלימיות. אבל החממיסטים זועקים "אי אפשר להמתין", ומנסים להכות בספקנים עם הטענה הדוגמטית בדבר הסמכות הבלתי מעורערת של ה"קונצנסוס המדעי".

אם הקונצנסוס המפורסם הזה, של המודלים האקלימיים, מתברר תוך שנים מעטות (כלומר כעת) כבלתי מתאים למציאות (כי הטמפרטורות לא עלו לפי תחזית המודלים), כוחו של ה"קונצנסוס" נחלש. כוחה של כול תיאוריה מדעית גדל ככול שהעובדות החדשות מחזקות אותה, וקטן, אם מתברר שהעובדות שונות.
מדעני אקלים (חממיסטים) מנסים לטעון שהכול בסדר (בסדר עם התיאוריות שלהם), וכמה שנים של האטה אינן סותרות את התיאוריות, וכו' וכו'. כול אלה טענות אד-הוק (לאחר מעשה). אם ההאטה, או ה"פלאטו" (הישורת) היא כן מתאימה לתיאוריות האקלים החממיסטיות, מדוע נחפזים כעת כול המדענים האלה לחפש הסבר להאטה (הסבר שלא היה קודם), ויתירה מזו: הם חלוקים בדעותיהם על מהות ההסבר.
העיתונאי נט כהן, מה "ניו רפובליק" ( TNR, עיתון "ליבראלי" ותיק, מהחשובים בארה"ב, בבעלות יהודית)  מודה לבסוף:

In the end, the so-called scientific consensus on global warming doesn’t look like much like consensus when scientists are struggling to explain the intricacies of the earth’s climate system, or uttering the word “uncertainty” with striking regularity.

תרגום: "מה שנקרא "הקונצנסוס המדעי" על ההתחממות הגלובאלית לא נראה דומה לקונצנסוס כאשר המדענים מתקשים להסביר את התופעות המסובכות של מערכת האקלים של כדור הארץ, ומשתמשים כול העת בביטוי "חוסר וודאות". כלומר: איפה הקונצנסוס?

נט כהן מוסיף שטענת הקונצנסוס המדעי לא התייחסה מעולם לפרטי הפרטים של האקלים (על זה מעולם לא היה קונצנסוס), אלא רק לעובדה הבסיסית שיש התחממות גלובאלית. אבל, אם כך,  הציבור הוטעה והולך שולל. תמיד אמרו לנו: "ההתחממות הצפויה תהיה נוראית, חייבים לפעול עכשיו! כול המדענים מסכימים!"  אם המדענים חלוקים בדעותיהם על שיעור ההתחממות הצפויה, והבלתי ידוע רב מן הידוע, הדבר מקעקע את הטיעון החממיסטי.

אם ההתחממות לא תהיה כול כך גדולה, נוכל להסתגל, כלומר, ללכת בדרך של adaptation, להבדיל ממדיניות של מניעה – mitigation – אותה דוחפים החממיסטים. הם דחפו את מדיניות המניעה (הפחתת הפליטות בכול מחיר) על סמך הטענה שהקונצנסוס המדעי בטוח שצפויה התחממות נוראית.
נראה שהקונצנסוס המופלא הזה מתפרק כעת, לנוכח המציאות, וזה שינוי גדול.
סיכום שלי [יעקב]: אני תמיד אמרתי שקריאות ההפחדה ("זאב!, זאב!") מבוססות על הרגשת בטן או אידיאולוגיה, ולא על מדע.
יעקב





רכבות מול מטוסים

בהמשך לפוסט של אמיר בנושא הטענות של הירוקים בשוויץ נגד הרחבת השימוש בתעבורה אווירית ודרישתם "האקולוגית" להגביר את השימוש ברכבות ראוי להפנות את תשומת הלב למחקר המדגים כי בניגוד לתפיסה הרווחת ההשפעות הסביבתיות של שימוש ברכבות רגילות מזיק יותר מאשר השימוש במטוסים. כך מלמד מחקר של הרפד הורווט מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ומיכאל צ'סטר מאוניברסיטת אריזונה. 
המחקר השווה את הקפי הפליטות "מחזור החיים" המלא של 11 אמצעי תחבורה הכולל גם את ההשקעות בתשתיות, תחזוקה וההשקעות הנדרשות בהפקת הדלקים הנדרשים להנעתם.

על פי ניתוח הפליטות לאורך מחזורי החיים המלאים של כלי התחבורה בקליפורניה עולה כי הפליטות של רכבות אמטרק הן הגרועות ביותר גם בהשוואה לתעופה, בנוסף הנזק של פליטות אלו גדול יותר היות והן מתרחשות בקרבה גדולה יותר למגורי אדם בניגוד לפליטות מטוסים המתבצעות בגובה רב.

המחקר, אינו מחשב בשקלול את שטחי הקרקע הגדולים הנדרשים לקווי הרכבת והתחנות לעומת מטוסים וסביר להניח כי שקלול שימושי קרקע אלטרנטיביים היה מטה את הכף אף יותר לטובת העדיפות של שימוש במטוסים.

בועז


הירוקים נגד "צמיחה כלכלית בלתי מרוסנת"

בג'נבה שבשוויץ ארגוני הירוקים המקומיים מתנגדים להרחבתו של שדה התעופה המקומי בשל התנגדות עקרונית ל"צמיחה כלכלית בלתי מרוסנת".

מאז אמצע שנות ה- 90, ג'נבה הפכה בהדרגה לאחד המרכזים של חברת איז ג'ט (Easy Jet), חברת טיסות מוזלות (Low Cost) שכבשה נתחי שוק עצומים בתעופה האירופאית בשל עלות טיסות מאוד נמוכה. כתוצאה מזה, וגם בזכות מיקומה הגיאוגרפי, כמות הטיסות מג'נבה ואליה גדלה מאוד והיא הפכה למרכז תעופה הרבה מעבר לגודלה הטבעי של העיר, דבר שתרם רבות להתפתחותה.

כמובן שהצלחה ושגשוג לעולם אינם מסתדרים עם ארגונים ירוקים והם החליטו להתנגד להרחבת שדה התעופה, מתוך מטרה, מוצהרת יש לציין, לנסות להגביל את הצמיחה, כאשר ארגונים ירוקים אחדים אף הגדילו לעשות וגינו (וזה ציטוט מדוייק) "בנליזציה ושימוש מופרז של הטיסות על חשבון  השימוש ברכבות".

במילים אחרות, הארגונים הירוקים מעדיפים שימוש בטכנולוגיה מן המאה ה- 19 אשר עושה שימוש יקר, לא יעיל, בזבזני ולא אקולוגי של משאבים וקרקע במסגרת ההתנגדות לתעופה, למרות ששימוש במטוסים זול יותר, נקי יותר ועושה שימוש במשאבי טבע מוגבלים, ובמיוחד שימוש יעיל בקרקע. השוואה מלאה כאן.

היינו יכולים להבין את חששותיהם של אזרחים הגרים בקרבת מקום כתוצאה מהתגברות אפשרית של הרעש הנובע משדה התעופה אך אין זאת הנקודה העקרית פה. רצונם העיקרי הוא, כרגיל, להתנגד לתיעוש, לקדמה, לשוק חופשי ולקפיטליזם, באצטלה ירוקה שמכסה בקושי רב את האדום שמסתתר מתחת.

הרצון לשלוט על האנשים ולהכתיב להם בכח את האג'נדה הפוליטית-חברתית שלהם הוא המניע האמיתי והעיקרי של המאבק הזה. לא נותר אלא לקוות שהשכל הישר יגבר וששדה התעופה של ג'נבה יוכל להמשיך להתפתח, לטובתם ורווחתם של כל תושבי האזור וכל אלה הבאים בשעריו.

אמיר וייטמן

17 ביוני 2013

שפע הגז הזמין בעולם עולה.... גם המגבלות על הפקתו



השבוע פירסמה סוכנות האנרגיה האמריקאית דו"ח על זמינות מרבצי גז פצלים. על פי הדו"ח עלתה הכמות הניתנת להפקה של גז בעולם בכ-10% מאז הדו"ח הקודם שפורסם בשנת 2011. 
העלייה הזאת נובעת מעלייה בידע גאולוגי בשילוב עם הטכנולוגיות המשתכללות של קידוח אופקי ופראקינג.  
מתוך 41 המדינות הנכללות בדו"ח לסין יש את העתודות הגדולות ביותר ולאחריה ארגנטינה, אלג'יריה וארצות הברית. 


עם זאת ראוי לציין כי ההפקה המסחרית של גז פצלים מתקיימת רק בארה"ב ובקנדה זאת בשל החקיקה במדינות אלו המגנה על זכויות פרטיות למשאבים באדמה. תנאים אלו איפשרו הצמחת תעשייה המספקת כיום כ-40% מכל צריכת הגז בארה"ב. 

בשאר מדינות העולם נראה כי טרם בשלו התנאים הפוליטיים המאפשרים את ההפקה היעילה והצמחת שוק האנרגיה הזולה המתאפשר בצפון אמריקה.

נתונים אלו מאירים בתובנה חדשה את הקמפיין נגד הייצוא... ייתכן מאוד שיסגר הסכם פיצוי כנגד הגבלת הייצוא - מה שיבטיח מחירים גבוהים ממחירי השוק למפיקים בתנאים של שוק שבו מחיר הגז בירידה. הבחישה של קמפיינים פופוליסטיים בתנאי השוק עשויה לעיתים הוביל לתוצאות בלתי צפויות.