25 בנובמבר 2016

חדשנות טכנולוגית לפי הזמנה


אנו מוצפים במבול של מילים ותעמולה על חומרת בעיית האקלים (כביכול) ועל הצורך הדחוף להילחם בהתחממות הגלובאלית ולחדול משימוש בדלק פחמי (פחם גז ונפט). נוצר רושם שזו בעיה של מודעות ורצון ומוסר ואם האנושות תגלה רצון ונחישות יש בידנו להציל את העולם מההתחממות הגלובאלית הנוראית. הדבר מתבטא לא רק בהסכמי האקלים העולמיים, דוגמת הסכם פאריס, אלא גם ב"יעדים" לאומיים שהתקבלו במדינות רבות, בחקיקה. הדעה הרווחת אומרת שאם רק נבנה כמות גדולה מספיק של תחנות רוח ולוחות שמש, ונקנה מכוניות חשמליות יינצל כדור הארץ. רבים אפילו טוענים שהדבר כדאי מבחינה כלכלית – כלומר – הנזקים שיימנעו גדולים יותר מהעלות העודפת של האנרגיה הירוקה – מעל לעלות האנרגיה הפחמית.

כול זה כמובן אינו נכון. פשוט לא נכון. כול מי שיש לו מינימום של הבנה טכנית-הנדסית מבין שהמקורות הירוקים הקיימים אין בכוחם לספק את צרכי האנרגיה שלנו, ולא חשוב כמה כסף נוציא על זה וכמה מיליונים מהם יותקנו. הדבר נובע מהאופי התזזיתי ובלתי נשלט של הרוח והשמש. בעיה טכנולוגית לא ניתן לפתור בדיבורים והחלטות ממשלתיות חסודות וגם לא בכסף.  החלומות הירוקים מבוססים על רומנטיקה מנותקת מהמציאות הטכנולוגית-הנדסית.

התובנה הזו חדרה אפילו לתודעתם של כתבי העיתון הכי תקין פוליטית והכי ירוק בעולם (והכי גדול): הניו יורק טיימס. הוא פרסם כתבה  תחת הכותרת: "איך להביא לחידוש טכנולוגי?"  

כותב הטיימס: "מומחים אומרים שכדי למנוע את הנזקים הגדולים של ההתחממות הגלובאלית חייבים להביא לקיטון פליטות הפד"ח העולמיות ב 80% עד שנת 2050. אבל, ברמה עולמית, הפליטות לא קטנות כלל (אלא גדלות) וההבטחות שהמדינות הבטיחו, בתחום המעבר לאנרגיה הירוקה, אפילו אם יקוימו במלואן, לא יביאו את העולם אפילו לא קרוב למקום שחייבים להגיע אליו."

זה כמובן נכון מאד. אבל, כול ההבטחות הנ"ל הן מילים ריקות שלא מבוססות על אפשרויות או תכניות טכנולוגיות מעשיות, ולכן ההבטחות (הבלתי מספיקות) אין שום סיכוי שתקוימנה.

הם ממשיכים: "המקורות המתחדשים הוכיחו שהם מסוגלים להחליף כמויות גדולות של דלק פחמי [לא נכון. הם מחליפים רק כמויות זעירות וזניחות  של דלק פחמי – יעקב] אבל מומחים רבים אומרים שהם אינם מסוגלים להחליף את כול המקורות הפחמיים, וטכנולוגיות חדשות, שעוד לא קיימות,  יהיו נחוצות בעשורים הקרובים כדי להגיע לאפס פליטות. ההתקדמות בטכנולוגיות החדשות הייתה איטית ומקוטעת עד כה, השאלה היא איך ניתן לדחוף ולהאיץ את החדשנות הטכנולוגית".

ממשיך הטיימס (ניסוח ותמצות שלי):  אנו חיים בעידן של חדשנות טכנולוגית מהירה מאד. כעת, כאשר המודעות לצורך באנרגיה נקייה היא נחלת הכלל, מדוע שלא נפעיל את היכולות המוכחות של ההיי-טק לפתרון הבעיה? כמה מהמוחות הכי מבריקים בעמק הסיליקון, וכמה מהמשקיעים הגדולים נרתמו למשימה. מיליארדי דולרים הושקעו ב"קלין-טק" (טכנולוגיה "נקיה").  רוב היוזמות נכשלו, והמשקיעים הנלהבים הודו שהם לא העריכו נכון את הקושי של הבעיה. הם נתקלו במציאות הקשה של סקטור האנרגיה, שלא עובד כמו שאר היוזמות של עמק הסיליקון.

למרות ההתקדמות במקורות מתחדשים, רוח ושמש,  (ממשיך הניו יורק טיימס)  לא ברור עד כמה רחוק ניתן להגיע איתם. מומחים אחדים [מונעי אידאולוגיה, לא טכנולוגיה – יעקב] אומרים שניתן להגיע ל 100% מאספקת החשמל, אבל אחרים שוללים אפשרות זאת, בגלל התזזיתיות של מקורות אלה. מומחים אלה אומרים שיהיה צורך בתחנות כוח גדולות שיפיקו חשמל רציף ללא פליטות. כדי להשיג זאת דרושה השקעה גדולה במחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשות, הטכנולוגיות הקיימות אינן מספיקות.
עד כאן הניו יורק טיימס. אין וויכוח שהשקעה במחקר ופיתוח יכולה להביא לחידושים טכנולוגיים, אם כי הדבר אינו מובטח מראש וגם לוח הזמנים לא ניתן לקביעה. אי אפשר לקבוע "יעדים" ולוחות זמנים להמצאות טכנולוגיות, וגם לא ליצור אותן בצו מהממשלה.

דבר אחד לא יכול להיות נתון לוויכוח: בזבוז של כמויות כסף גדולות (מאות מיליארדי דולר בשנה) על בניית תחנות רוח ולוחות שמש לא מוביל לשום מקום, ולא פותר, ולא יפתור ולא מסוגל לפתור כלום. יש להבדיל בין הוצאת כסף על מחקר לבין הוצאה על הצטיידות במתקנים שלא עובדים.  הבזבוז הנוראי הזה, שמתרחש היום תחת לחץ התעמולה האקלימית,  אין בו שום תועלת.

יעקב



24 בנובמבר 2016

הוועידה ה 22 לפטפוטי סרק ושקרים, במרקש


וועידת האקלים השנתית מס' 22  CPO22 ,התקיימה במרקש. מעל 10,000 פקידי ממשלה בילו בנעימים שבועיים, במלונות פאר ומסיבות קוקטייל ועסקו בפטפוטי סרק, כרגיל, על חשבון אחרים (על חשבוננו). המטרה הרשמית של הוועידה הייתה להשלים תוכן מעשי להחלטה ה"היסטורית" (אך חסרת התוכן הממשי) שהתקבלה בוועידה הדומה בשנה שעברה בפאריס COP21. שבועיים לא הספיקו, אך אל דאגה, הנציגים נשארו לעוד יום נוסף של דיונים קדחתניים, שבסופו הושגה החלטה פה אחד שאת התוכן הממשי והמעשי להחלטות החגיגיות ישלימו עד 2018. זה נשמע כמו פרודיה, אבל זה מה שהיה שם באמת.


בין האח"מים, לוחמי האקלים הנחושים, היה ידידנו הוותיק ג'ון קרי, שר המדינה של ארה"ב (שבקרוב נוכל לברך עליו ברוך שפטרנו), ונשיא צרפת, הולנד (שגם הוא מסיים תפקידו בשנה הבאה, ב"ה). כולם הביעו דאגה (נקווה שמוצדקת) מבחירתו של דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב. טראמפ אמר, במהלך מערכת הבחירות, שעניין המלחמה באקלים כולו הונאה, ושארה"ב בהנהגתו תפרוש מהסכמי פאריס, ולא תעשה דבר שיפגע בכלכלה ובאנשים.

הולנד אמר שהסכמי פאריס אינם ניתנים לביטול (נחיה ונראה...), ושעל ארה"ב לכבד את התחייבויותיה הנובעות מחתימתה על הסכמים אלה. קרי אמר: "איש אינו מסוגל לעצור את כלכלת האקלים, כי התועלת ממנה כול כך עצומה". ב"כלכלת האקלים" הוא התכוון בוודאי לתחנות רוח ולוחות שמש ואתנול-ביו-דיזל וכאלה. השקר במשפט זה ברור וגלוי לעיני כול, כולל עיני קרי, שבמשפט הבא אמר שללא תמיכה ממשלתית מסיבית העסק לא ילך. (אל תחפשו הגיון או עקביות בג'ון קרי). אבל, השקרים מחממי הבטן וההונאה העצמית המתוקה הם הנושא המרכזי של וועידות האקלים מאז ומתמיד,  וועידה זו אינה יוצאת דופן. הנושא המרכזי השני הוא כסף.


כולם, כולל ג'ון קרי, מבינים שהדאגה הראשית של המדינות ה"מתפתחות" (כלומר העניות) היא הפיתוח הכלכלי ושיפור רמת החיים, ואלה דורשים אנרגיה וחשמל בשפע וכמה שיותר זול, וזה פירושו פחם. תחנות רוח אינם "חשמל" ואינם "זול", הן סתם אשליה.

המדינות העשירות הבטיחו להקים קרן של 100 מיליארד דולר לשנה כדי לעזור למדינות העניות לבנות תחנות רוח חסרות תועלת. אז המדינות העניות שואלות שוב ושוב, בכול וועידה שנתית איפה הכסף? הנה עוד נושא שעליו ימשיכו לדון בכול וועידה שנתית עד אחרית הימים... מדונאלד טראמפ בוודאי לא יוציאו אפילו אגורה שחוקה אחת. ביורן לומבורג אומר בינתיים, שאם יש למדינות העשירות כסף לעזרה למדינות עניות, הכסף הזה צריך לשמש למזון עבור 700 מיליון איש שחיים בתת תזונה, ולמים עבור 2 מיליארד אנשים שאין להם אספקת מים סדירה – ולא לתחנות רוח עקרות. בזבוז הכסף על תחנות רוח הוא בעת שאנשים רעבים ללחם הוא פסול מבחינה מוסרית.

שיא הסוריאליזם מתבטא בהצהרה של נציגי גוש של 47 מדינות עניות בוועידה. הם הצהירו שגם ללא עזרת העשירים הם יעברו, בכוחות עצמם, לאנרגיה נקיה, ללא פליטות פד"ח, עד 2050, אי"ה.
לוועידת מרקש הסתנן, בטעות כנראה, איש קצת יותר ריאליסטי, שר האנגריה של האיחוד האירופי, סניור מיגואל אריאס קניאטה.  הוא שאל בגלוי האם יש טעם ותועלת בוועידות האקלים, ואמר: "האיחוד האירופי שוקל מחדש אם יש ערך לוועידות האקלים השנתיות האלה.  הן יקרות ובלתי יעילות". ההתקדמות בנושאי המפתח היא קרוב לאפס, אמר קניאטה. אז לפחות אחד מעשרת האלפים המשתתפים העז לאמור את האמת... יפה!

יעקב




13 בנובמבר 2016

טראמפ אייבל והאקלים.


בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא תשפיע בוודאי על מדיניות ארה"ב בנושא האקלים. טראמפ הודיע חד משמעית שהוא לא שותף להיסטריה האקלימית, ולא יתן ידו להרס כלכלת ארה"ב בשם ההיסטריה הזו. הנשיא אובמה ושר החוץ שלו קרי כן היו במחנה ההיסטרי, בייחוד קרי. קרי הכיר את אשתו הנוכחית בוועידת הפסגה להצלת כדור הארץ בריו, ב 1992, בה אומצה תכנית האקלים של האו"מ. קרי התבטא מספר פעמים ואמר שבעיית האקלים היא האתגר הגדול ביותר הניצב כיום בפני האנושות.

הנשיא אובמה לא היה יכול לעשות הרבה בנושא מפני שהקונגרס, תחת שליטת הרפובליקאים סירב להעביר חקיקה אקלימית. אובמה השיג, וחתם על, הסכם האקלים של פאריס בשנה שעברה. חתימה זו נחשבת בעיני המתנגדים לבלתי חוקתית, מאחר וסנאט ארה"ב נדרש, לפי החוקה, לאשר הסכמים בינלאומיים. אובמה לא הביא את ההסכם לאישור הסנאט מפני שאין לו אפשרות להשיג את האישור. הצעד המעשי שנקט אובמה (אחת היוזמות העיקריות של כהונתו) היה סדרה של תקנות של סוכנות הסביבה EPA שמטרתן המעשית להביא לסגירת תחנות הכוח הפחמיות.

התקנות של EPA  פורסמו אבל עדיין לא נכנסו לתוקף. 27 מושלי מדינות הגישו עתירות לבית המשפט, הטוענות שהפעולה שלEPA   חורגת מסמכותה החוקית. השופטים הורו לעקב את היישום עד מתן פסק דין. המעניין הוא שפליטות הפד"ח בארה"ב ירדו יותר מאשר ירדו אירופה למשל, בה יש בתוקף חוקים אקלימיים בעלי יעדים נעלים וחמורים. הפליטות ירדו בגלל המעבר לגז, שהוא זול בארה"ב ויותר כדאי מבחינה כלכלית. הן ירדו בלי קשר לכוונות הטובות של אובמה או ההיסטריה של קרי.

הנשיא הנבחר, טראמפ, הודיע כבר שהוא אינו מאמין בהיסטריה האקלימית. הוא מינה את מיירון אייבל לנציג המעבר לנושא EPA, ויש סיכוי טוב שאייבל יתמנה לראש  EPA כאשר טראמפ ייכנס לתפקידו ב 20 לינואר 2017. מיירון עובד במכון המחקר CEI  (Competitive Enterprise Institute ), מכון המקדם את רעיונות הכלכלה החופשית (שטראמפ לא כול כך מאמין בהן). מיירון אחראי לנושא האקלים באותו מכון. הוא השתתף בוועידות האקלים האחרונות, והביע התנגדות גדולה להפחדה האקלימית ההיסטרית. לדעתו – הטענות על אסונות אקלימיים מוגזמות מאד, והמחקרים בתחום זה – רבים מהם פגומים ומוטים. הסכם פאריס צריך להיות מובא לאישור הקונגרס (לדעת אייבל).   בינתיים היסטריה אחרת אחזה בעובדי EPA אשר מיואשים לחלוטין מההתפתחויות.

יש נושא נוסף, בו הזכייה של טראמפ מקטינה את הסיכויים (הבלתי קיימים) של הסכם פאריס. דובר בו על הקמה של קרן בת 100 מיליארד דולר שיועברו כול שנה למדינות מתפתחות (כלומר מפגרות) כדי "להילחם באקלים" (להקים תחנות רוח). דונלד טראמפ לא יעביר גרוש לקרן האקלים של האו"מ, זה בטוח. לא שאובמה העביר משהו... או שהיה מסוגל להעביר משהו. הוא סתם הבטיח, כי הבטחות לא עולות כסף, ודיבורים ריקים מחממים את הבטן. טראמפ לא ימשיך במדיניות של הבטחות סרק חסודות, ובטח לא יעביר כסף. וללא כסף; אין הסכם פאריס, כי הכסף המובטח הייתה הסיבה היחידה שמרבית המדינות חתמו עליו. (והסכם פאריס כולו אינו שווה כלום בין אם יתקבל ובין אם לאוו).
הזכייה של טראמפ בבחירות והמינוי של אייבל מבשרים שינוי בטון הדיבור והנמכה גדולה של הדציבלים של ההפחדה האקלימית. מבחינה מעשית כנראה לא יקרה כלום, כי גם תחת אובמה כול מה שקרה היה דיבורים וצרחות, ומעט מאד צעדים מעשיים. (והצעדים המעשיים שהוצעו היו חסרי משמעות מבחינת הפחתת הפליטות).


יעקב

6 בנובמבר 2016

שי אגסי העתידן.


שי אגסי דיבר בכנס fuel choices והרעיף עלינו שטף של נבואות: תעשיית הרכב תתמוטט, תחנות הדלק ייסגרו, רכב אוטונומי ישלוט בכיפה, הבעלות על מכוניות תקטן, רכבים חשמליים הם העתיד.

שי אגסי תמיד היה חזק בדיבורים ובנבואות, יש לו הופעה מרשימה דיבור רהוט ודמיון פורה והוא רואה היטב את העתיד. רק את ההווה אין הוא רואה, והמיזם הידוע שלו, בטר-פלייס, התמוטט לפני כשנה. הוא הצליח לסחוף משקיעים רציניים (עידן עופר) בהתלהבותו, וכולם מלקקים כעת פצעים בסך מאות מיליוני ש"ח שירדו לטמיון בעקבות חזונותיו הבלתי מציאותיים של אגסי.

בואו ונראה מה אגסי מנבא כעת – נפריד את זה לשלוש:

1. רכב אוטונומי – רכב המונחה מחשבים ונוסע ללא נהג. זהו נושא מאד אופנתי היום, רבים ומוכשרים (גוגל למשל) עובדים על זה. רק לפני שבוע נסע סמיטריילר עמוס ארגזי בירה כ 200 ק"מ, בנסיעה ניסיונית, על אוטוסטרדות בארה"ב ללא נהג (הנהג ישב במושב הנוסע). מן הסתם יחלו, אט-אט, רכבים אוטונומיים לנוע בכבישים. השאלה היא מתי הם יהיו גורם דומיננטי? מוקדם להתנבא. דבר אחד בטוח: בשנת 2020-2021, כמו שמנבא אגסי, עוד לא. האם יהיו גורם דומיננטי (המקיף את רוב המכוניות) בעוד 20 או 30 שנה? אולי, אינני נביא. זה לא מאד קרוב. והכניסה של רכב אוטומטי תהיה הדרגתית, כנראה בתחום המשאיות קודם, כי שם יש לדבר ערך כלכלי גבוה. אל לאגסי לדאוג ליצרניות הרכב הגדולות, הן לא תתמוטטנה. אם וכאשר זה יהיה מעשי, ייצרו החברות האלה את המכוניות האוטונומיות. לא גוגל, ולא אגסי.

2. אגסי מנבא ירידה גדולה בבעלות ומכירות של רכבים פרטיים. לפי חזון נפוץ ברשת (אגסי אינו מקורי בקטע זה), אדם יוכל בעתיד להזמין מכונית מתי שהוא צריך, המכונית תבוא מיד (לבד, ללא נהג) ותאסוף אותו, ותוריד אותו ביעדו, והכול במחיר זול להפליא (איך אגסי חישב את המחיר?) ולא תהיה שום סיבה בעולם מדוע אנשים יקנו ויחזיקו בבעלותם מכונית פרטית, הוא אומר. היום, המכוניות הפרטיות חונות אולי 95% מהזמן, כלומר הן לא מנוצלות. שימוש במאגרי מכוניות יאפשר שימוש יותר יעיל ואינטנסיבי של הרכב, ואז, אולי, חצי או רבע ממספר הרכבים (לעומת היום) יספיק לשרת את כול האנשים. האם זה יקרה ? אולי. מתי? אללה יודע. אנשים תמיד ירצו מכונית פרטית, וההפרש בחיר (אם יהיה) לא מפריע למרבית האנשים. ומה יהיה בשעות השיא (למשל בבוקר כשכולם נוסעים לעבודה)? גם היום כבר קיימים מאגרי מכוניות שאדם יכול להזמין, להשכרה, לפי שעות, כאשר הוא צריך, במקום להחזיק אוטו פרטי. אין ירידה במכירות רכב.  בת"א תיכנס גם עיריית ת"א לעסק ותפתח בשנה הבאה שרות השכרת מכוניות הדומה לשירות האופניים "תל אופן". האם, בגלל "תל אופן", היה קיטון בבעלות על אופניים בת"א? איני חושב. חברות הייצור של המכוניות (טויוטה, פולקסוואגן, מרצדס וכו') יכולות להירגע. המוצר שלהם (המכונית הפרטית) לא תיעלם מהר כול כך כמו שאגסי מנבא.

3. המכונית החשמלית. כול המכוניות, בעתיד, תהיינה חשמליות. כה אמר אגסי - ושוב – הוא אינו יחידי ולא מקורי. הדעה הרווחת אצל מרבית האנשים, היום, (כתוצאה משטיפת מוח אידאולוגית אינטנסיבית) היא שהמכונית החשמלית "היא העתיד". האומנם? דבר אחד ברור היום (עובדות, לא לנבואות) – המכונית החשמלית של היום אינה עומדת בתחרות האיכות, המחיר והשרות מול מכונית הבנזין. הכמות הקטנה של מכוניות חשמליות שנמכרת היום נמכרת בזכות ההתלהבות האידיאולוגית והסבסוד הממשלתי הכבד. המכונית החשמלית עצמה היא מוצר הגיוני וטוב, הבעיה שלה היא רק הבטרייה (המצבר). הבטריות של היום כבדות, יקרות, בעלות אורך חיים מוגבל, מספקות טווח נסיעה מוגבל, וטעינתן אורכת זמן רב (טיפוסי - 4 שעות). בראיה כוללת – המכונית החשמלית, היום, היא מוצר יקר ונחות. (עוד פרטים בפוסט בהמשך). זה המצב היום.

כדי שהמכונית החשמלית תהפוך למוצר טוב, המסוגל לכבוש את השוק, דרושה פריצת דרך טכנולוגית בתחום הבטריות. דרושה בטרייה חדשה, שונה (יותר טובה) לגמרה מאלו הידועות היום. האם ימציאו בקרוב בטרייה כזו? אולי. מתי זה יקרה? איש אינו יודע (גם לא הנביא אגסי). כול העולם (כול המדענים והמהנדסים) עובדים קשה ומחפשים באינטנסיביות פריצת דרך טכנולוגית בתחום הבטריות. הם כבר עובדים ומחפשים לפחות 20 שנה. לא מן הנמנע שבמוקדם או במאוחר תפותח הבטרייה הגואלת שתהפוך את המכונית החשמלית למוצר יותר טוב ממכונית הבנזין. מתי זה יקרה? זה מסוג הדברים שלא ניתן לנבא (שום דבר לא ניתן לנבא, בעצם). אגסי סתם מדבר, פיו מפיק דברי שירה בלי קשר למציאות.
אם וכאשר ימציאו את הבטרייה הגואלת – עדיין קיימת הבעיה של אספקת חשמל. אם חלק גדול מהמכוניות יהיו חשמליות יהיה צורך בכמויות חשמל גדולות לטעינת המכוניות, יותר מאשר יש היום. בינתיים יש מגמה של מלחמה נגד מקורות החשמל האמינים (פחם, גז וגרעין) ובעד מקורות תזזיתיים ובלתי אמינים (שמש ורוח), ופירושו שנצטרך להתרגל לעתיד של מחסור וקיצוב בחשמל, כלומר של ניתוקי זרם תכופים.
לסיכום: אין לנו אפשרות לדעת את העתיד. כול הדיבורים על "העתיד" הם דיבורים ריקים. שי אגסי כבר הוכיח את כשרונו בתחום זה.

יעקב

3 בנובמבר 2016

לוחות שמש מזהמים.


לוחות השמש (לוחות פוטו-וולטאיים, או פאנלים סולאריים) מקושרים בתודעה לדבר נקי וטהור מבחינה סביבתית – משהו ממש ירוק. זה לא בדיוק ככה. תהליך הייצור של לוחות השמש הוא תהליך תעשייתי-כימי כבד. הוא צורך הרבה אנרגיה ומשתמש בהרבה חומרים כימיים מסוכנים ורעילים מאד.

הנה תיאור קצר של התהליך. את הסיליקה הגולמי (חול או קוורץ) מתיכים בטמפרטורות גבוהות לסילוק החמצן. אח"כ מסלקים מזהמים שנותרו על ידי הפיכת הסיליקון המתכתי לגז באמצעות חומצה הידרו-כלורית ונחושת. המשך התהליך דורש מספר מחזורים של התכה בטמפרטורות גבוהות וגיבוש חזרה. חומרי לוואי רעילים נוצרים לכול אורך התהליך. כ 80% מהסיליקה הגולמי הולך לאיבוד בתהליך, חלק ממנו מתפזר באוויר בצורת אבק דק ורעיל שמהווה סכנה גדולה לעובדים במפעל. חלק אחר מהסיליקון וחומרי הלוואי והפסולת שנוצרו בתהליך הזיקוד נשטף במי השטיפה שהופכים למזוהמים ודורשים טיפול טיהור רציני לפני ששופכים אותם לסביבה.

גם ניסור לוחות הסיליקון הסופיים לשבבים שימושיים יוצר אבק סיליקון רעיל. התקנות מחייבות עובדים לחבוש מסכות נגד אבק, אבל למרות המסכות, חלק מהאבק חודר לריאות העובדים ופוגע בבריאותם. גם גז הסילן, שהוא מוצר ביניים בתהליך, מסוכן, היות והוא נפיץ, ואם דולף עלול לגרום להתפוצצויות. חומר ביניים אחר הוא סיליקון-טטרהכלוריד, חומר מאד רעיל, שמתרכב עם מים וגורם נזקים לעור, מערכת הנשימה והעיניים. צריך להקפיד במיחד שחומר זה לא ידלוף לסביבה.
יש עוד שורה ארוכה של כימיקלים וחומצות, כמו חומצה הידרו-כלורית חומצה גפריתית, וכן גזים רעילים אחרים משתתפים בתהליך הייצור.

בעמק הסיליקון בארה"ב הוקם ארגון , SVTCThe silicon valley toxics coalition ששם לעצמו למטרה להביא ליישום השיטות הטובות ביותר לטפל בכול הזיהומים האלה ולשמור על בטיחות העובדים והסביבה. יש לציין שהבעיות בייצור לוחות השמש הן מאד דומות לבעיות בייצור השבבים למחשבים (צ'יפים) מפני שהם עשויים כמעט מאותו חומר. העניין הוא שכמויות שבבי הסיליקון בלוחות השמש היא הרבה יותר גבוהה מאשר במחשבים ושאר המוליכים למחצה.

צריך לציין גם שלא כול היצרנים בעולם מקפידים במידה הדרושה בשמירה על כללי הבטיחות, על בריאות העובדים ועל מניעת זיהום הסביבה מחומרי פסולת של תהליך הייצור. בייחוד יש חריגות אצל יצרני בעלי עלויות נמוכות, בסין, הודו או אפריקה. הרבה פעמים מושגת הירידה במחיר על חשבון הזיהום במפעלים וסביבתם.
הדימוי הנקי של לוחות השמש מתעלם מבעיות הזיהום החמורות שנוצרות בתהליך הייצור שלהן. "טוב" שהזיהום מתרחש בסין ולא אצלנו...

יעקב