30 בדצמבר 2012

שנאת אדם ו"זכויות" בעלי חיים

הבחירות המתרגשות להגיע מזמנות לנו דיונים מרתקים לגבי עמדותיהם של מפלגות שונות. זאת שעתם הגדולה של פעילים קיצוניים של תנועות קיקיוניות המתקיפים את המפלגות הקטנות הנאבקות על כל קול.
לפניכם דוגמא לדרך החשיבה של פעילי "זכויות" בעלי חיים החושפים את ההטייה המיזנטרופית המובנית בטענותיהם. ניתן לאתר דיונים דומים בדפים של רוב המפלגות אך הנה דיון שהתרגש בדף הפייסבוק של "עלה ירוק - הרשימה הליברלית" כאשר אחד מן הפעילים למען זב"ח מסביר


אין צורך להוסיף אך נראה כי נראה כי השפעתם של פעילים אלו מחלחלת ואנו צפויים לראות את הדיה בספר החוקים בקרוב.

הפוליטיזציה של הדובים הלבנים.



הנה הסיפור על סיווג דובי הקוטב על ידי ידידנו, האו"מ. יש גוף בינלאומי שנקרא IUCN, International Union for Conservation of Nature and Natural Resources – or as it calls itself, the World Conservation Union.
במפגש של ביולוגים, מומחים לדובים לבנים, ב 1965, סווג הדוב כמיון בסכנה (vulnerable) ברשימה האדומה של ה IUCN. ביולוגים האלה יצרו בהמשך את הקבוצה שנקראת "מומחי הדובים" - Polar Bear Specialist Group (PBSG).

בהמשך הייתה ספירה עולמית של הדובים, ב 1995, ונמצא שיש בין 21 ל 28 אלף דובים, והם אינם עומדים ב 4 קריטריונים כדי להיכלל בסיווג "פגיעים (בסיכון)" ,vulnerable ולכן הסיווג שונה ל "סיכון נמוך" בשנת 1996. אולם קבוצת מדעני הדובים PBSG, במקום לשמוח על השגשוג של הדובים, המשיכה להיות מודאגת, והעבירה החלטה, בשנת 2006, להחזיר את הדובים לסיווג "בסיכון".

במפגש של ה PBSG, ב2005, החברים גילו שלמרות שהדוב הלבן אינו עומד באף אחד מהקריטריונים להגדת הסיכון, יש דרך להחזירו בכול זאת לסיווג זה אם ימצאו תחזית המראה שיש סיכון לקיטון של 30% באוכלוסייה בעתיד, בגלל שינויים צפויים בסביבת החיים של הדוב. הם מצאו שיש סיכון כזה, הנובע מהירידה הצפויה בשטחי הקרח הצפוני, בגלל ההתחממות הגלובאלית.

בישיבה אחת קצרה, ללא מחקרים ודיונים החליטו ה PBSG להסתמך על נייר שנקרא Hassol 2004 , ושחובר על ידי סוזן ג'יי האסול, "מומחית לתקשורת בענייני אקלים"... היא חיברה דוח Arctic Climate Impact Assessment report (ACIA 2004),  - משהו דומה ל IPCC, דו"ח אקטיביסט ומגמתי ללא תשתית מדעית מוצקת.

ה PBSG (קבוצת מומחי הדובים) הוקמה במקור כדי להילחם בתופעה של ציד הדובים, והיא הצליחה במשימה כאשר נחתמה ב 1973 האמנה הבינלאומית האוסרת ציד דובים. אולם, ב 2006, בישיבה קצרה וללא בדיקה של הבסיס המדעי, הם שינו את ייעודם המקורי (מלחמה בציד) לייעוד חדש (מלחמה בהתחממות הגלובאלית).

אחד מהחברים המייסדים של ה PBSG, מיטץ' טיילור, החליט בכול זאת לבדוק את העובדות, ומצא שאין ביסוס מדעי של ממש לשינוי בעמדה. הפתרון של ה PBSG? הם גירשו את טיילור מהקבוצה, בשנת 2009, תוך שהם מציינים:

for the sake of polar bear conservation, views that run counter to human induced climate change are extremely unhelpful.
 "למען שימור גזע הדובים הלבנים, דעות המנוגדות לרעיון ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי האדם אינם מועילות". כלומר – הוא גורש מהקבוצה לא בגלל חוסר מומחיות בענייני דובים, אלא בגלל דעות "לא תקינות" בנושא ההתחממות.
בהמשך, בשנת 2008, ובהסתמך על הסיווג החדש של ה IUCN, הכניסה גם ממשלת ארה"ב את הדוב הלבן לרשימת בעלי החיים בכנת הכחדה.

אנו רואים כאן איך קבוצת המדענים מומחים, ,PBSG  מסונפת לאירגון הקשור לאו"מ, הופכת לקבוצה של אינטרסנטים, הפועלת לפי שיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים.
הסיפור המלא עם קישוריות לכול המסמכים וההחלטות נמצא בקישור.

יעקב


29 בדצמבר 2012

אנטומיה של הפחדה כוזבת

או: עוד פורנוגרפיה ירוקה.

מסע ההפחדה באמצעות כזבים נמשך. השבוע התפרסם "מחקר" חדש (על מהות המחקר הזה, בהמשך), ובכול העיתונים צעקו הכותרות: "אנטרקטיקה מתחממת פי שניים מאשר חשבו". גם אצלנו היו כותרות בהארץ "אנטארקטיקה מתחממת מהר מהצפוי", "תקופת הקיץ הופכת מסוכנת עבור הקרחונים", "הפתעות ממשיכות להגיע, כשאנו רואים התחממות כזו אני מאמין שזה מדאיג". כנ"ל בוואינט. גם הניו יורק טיימס,
הגדיל לעשות ה BBC, עם ציור מפחיד עד מוות באדום, ראו בתמונה.



רואים מפה של אנטאקטירה, עם כתם אדם חזק, ונוראי, וכיתוב: "הנתונים מתחנת בירד מראים על התחממות מהירה של שכבת הקרח של מערב אנטארקטיקה". אלא שבכיתוב האנכי בצד, של הציור המקורי, רואים שהציור בכלל לא מתאר טמפרטורות, אלא "קורלציה עם תחנת בירד". אבל הציור מפחיד מאד, ומי כבר טורח לבדוק מה הוא מתאר? הוא משרת את מטרת ההפחדה, לכן ה BBC מבליט אותו, ועוד מוסיף לו כותרת כוזבת.
טוב, בואו נראה מה ה"מחקר" החדש עשה ומה הוא גילה.

האם החוקר (דיוויד ברומביץ') אסף מימצאים חדשים, גילה נתונים שלא היו ידועים, האם הוא מדד משהו? לא דובים ולא יער. הוא לא אסף נתונים ולא מדד כלום ולא מצא שום ממצא חדש. אז מה הוא כן עשה?

הוא לקח נתונים ישנים וידועים ממקום אחד ויחיד באנטארקטיקה, תחנת "בירד", ובעזרת הוקוס פוקוס מספרי של "ניתוח חדש", הפיק מסע הפחדה עולמי, ומסע פירסום והאדרה עצמי.

תחנת בירד היא תחנה באנטארקטירה שהייתה מאויישת ואספה נתונים מ 1957 עד 1975. אח"כ התקינו שם, ב 1980, תחנה אחרת, רובוטית, המודדת נתונים אוטומטית, ומשדרת אותם בתקשורת. הצרה היא שהתחנה האוטומטית משתמשת במכשירים אחרים שיש בעיות עם הכיול שלהם, וגם שהיא משדרת לפעמים כן ולפעמים לא, כי לפעמים הבטריות שלה מתרוקנות, ולפעמים היא מתכסה שלג, בסופות השלג. דיוויד ברומביץ' השתמש ב"מודלים מתוחכמים" ובשיטות חישוב "מתקדמות" כדי למלא את הפערים של חוסר נתונים וליצור גרף של "כאילו" נתונים רציפים של טמפרטורה, במקום שאין נתונים. כלומר – הוא יוצר "נתונים" חדשים – יש מאין.
אם משווים את הגרפים שלו מול הגרפים של הטמפרטורות שהיו ידועות קודם, ושנמצאות בכול בסיסי הנתונים הידועים, רואים שאין שום חדש באותם גרפים, זה ממש אותו דבר. הנה הגרפים:

בפינה הימנית העליונה רואים את הגרפים ה"ישנים" מאתר NASA-GISS .
שורה תחתונה – ההתחממות שהיתה, גם בנתונים הישנים וגם ב"חדשים" של ברומביץ', הייתה ברובה לפני 1980, וגם בגרפים של ברומביץ' רואים התחממות קטנה מאד עד אפסית מאז 1991, או 1998, כלומר – גם אם יש התחממות היא לא חדשה, ודווקא התמתנה לאחרונה. זאת בניגוד מוחלט לכול הכותרות.

ומעל לכול מאיימים עלינו עם המסת הקרח של מערב אנטארקטיקה, "שיכולה לגרום לעליית מפלס פני הים עד שלושה מטר!". שימו לב לניסוח החמקמק : "יכולה", "עד 3 מ'". מפחיד לאללה ! באותיות הקטנות כתוב שאם זה יתרחש, זה יקח הרבה מאות שנים. אבל מי קורא אותיות קטנות? תתחילו לפחד עכשיו על מה ש"יכול" לקרות בעוד 1000 שנה!

עכשיו בואו ונראה מה כול כך מסכן את הקרחונים. הטמפרטורה הממוצעת השנתית בתחנת בירד היא מינוס קרוב ל 30- מעלות. אני אומר שנית: 30 מינוס. הטמפרטורה ממוצעת בקיץ היא משהו כמו מינוס 15-. הטמפרטורה הכי גבוהה שנמדדה אי פעם היא מינוס 9.7- מעלות. איך בדיוק גורמת עליית טמפרטורה, נניח מ -13  ל -10 להמסת הקרח ? בקצב עלייה נוראי כזה, אולי בעוד אלף שנים יתחיל הקרח להתמוסס... אבל אתם צריכים להתחיל לפחד כבר מעכשיו...

מיודעינו אריק סטייג, קופץ, באתר החממיסטים RC, וצוהל: אנטארקטיה מתחממת, "מחקרים חדשים מאשרים את מימצאינו". אריק סטייג פירסם מחקר, בשנת 2009, בוא הוא המציא נתונים במקום שאין, ו"הוכיח" באמצעות הוקוס-פוקוס מיספרי שאנטארקטיקה מתחממת. עכשיו בא חוקר אחר, ו"אישר" את הנתונים, באמצעות אותו "הוקוס-פוקוס" של מניפולציה של מספרים.

אלה הן שיטות ההפחדה של החממיסטים, בשיתוף פעולה מלא של תקשורת רודפת פורנוגרפיה ירוקה.
יעקב

28 בדצמבר 2012

עלות החשמל ממקורות שונים




הנה טבלה של ה EIA (מנהל המידע לאנרגיה של ארה"ב) המפרטת אומדן עלות החשמל על פי שיטות ההפקה: החישוב כולל מחיר ההון המושקע, התפעול והדלק, והוא חושב על פי הנחות מסוימות הכוללות את אחוז הזמן שהתחנה פועלת (capacity factor) ואורך חיים מועיל של המתקן (לצורכי אמורטיזציה) של 30 שנה.

Table 1. Estimated Levelized Cost of New Generation Resources, 2017 


U.S. Average Levelized Costs (2010 $/megawatthour) for Plants Entering Service in 2017



Plant Type
Capacity Factor (%)
Levelized Capital Cost
Fixed O&M
Variable O&M (including fuel)
Transmission Investment
Total System Levelized Cost
Dispatchable Technologies
Conventional Coal
85
64.9
4.0
27.5
1.2
97.7
Advanced Coal
85
74.1
6.6
29.1
1.2
110.9
Advanced Coal with CCS
85
91.8
9.3
36.4
1.2
138.8
Natural Gas-fired
Conventional Combined Cycle
87
17.2
1.9
45.8
1.2
66.1
Advanced Combined Cycle
87
17.5
1.9
42.4
1.2
63.1
Advanced CC with CCS
87
34.3
4.0
50.6
1.2
90.1
Conventional Combustion Turbine
30
45.3
2.7
76.4
3.6
127.9
Advanced Combustion Turbine
30
31.0
2.6
64.7
3.6
101.8
Advanced Nuclear
90
87.5
11.3
11.6
1.1
111.4
Geothermal
91
75.1
11.9
9.6
1.5
98.2
Biomass
83
56.0
13.8
44.3
1.3
115.4
Non-Dispatchable Technologies
Wind
33
82.5
9.8
0.0
3.8
96.0
Solar PV1
25
140.7
7.7
0.0
4.3
152.7
Solar Thermal
20
195.6
40.1
0.0
6.3
242.0
Hydro2
53
76.9
4.0
6.0
2.1
88.9

המחירים הם בעשרות סנט של ארה"ב (של 2010) לקוט"ש. זאת תחזית לעתיד, למתקנים שבנייתם מתחילה היום.
עוד הם כותבים:
The duty cycle for intermittent renewable resources, wind and solar, is not operator controlled, but dependent on the weather or solar cycle (that is, sunrise/sunset) and so will not necessarily correspond to operator dispatched duty cycles. As a result, their levelized costs are not directly comparable to those for other technologies (even where the average annual capacity factor may be similar) and therefore are shown in separate sections within the table.

תרגום: מחזור השרות של תחנות רוח ושמש אינו בשליטת המפעילים אלא תלוי במזג אוויר ובזריחה/שקיעה של השמש, לכן המחזור הזה אינו תואם את מחזור השרות של מקורות העומדים לרשות המפעילים (dispachable). לכן, לא ניתן להשוות את העלויות בין שני סוגי המקורות, ולכן הם מוצגים במדורים נפרדים בטבלאות.

עלות ההון לכול סוג של מתקן חושבה על פי אורך חיים סטנדרטי של 30 שנה. הנחה זו גם כן אינה נכונה לתחנות רוח ושמש. (תחנות פחמיות פועלות גם 40, 50 או 60 שנה).
כמו כן הוסיפו כבר לעלויות הפחם היטל של 3% שהם מעריכים שהוא היטל זיהום, או היטל "פחם" או מס פחם, שיוטל בעתיד על תחנות פחמיות. הוא כבר כלול במחיר שבטבלה.
הערת שלויים: הם כוללים גם את הטכנולוגיה CCS (קבורת הפחמן) בחישוב – הצרה היא שטכנולוגיה זו עדיין לא קיימת. מעניין איך מתמחרים משהו שלא קיים... (מחקר אחר שמצא שמחיר החשמל הרוחני יותר קרוב ל 15 סנט לקוט"ש, אם לקוחים בחשבון גורמים שהתעלמו מהם כאן, כמו אורך חיים קצר יותר של הטורבינות. כתבנו על זה בפוסט קודם).

יוצא מהטבלה, שמחיר הקוט"ש מפחם ורוח זהה פחות או יותר (גז הרבה יותר זול), ההבדל הוא שהפחם מפיק חשמל כול הזמן, והרוח רק מתי שמתחשק לו. חשמל מהשמש יקר מכולם.

המבחן האמיתי הוא מבחן המציאות. שום תחנת רוח לא נבנתה, עד היום, ללא סובסידיות כבדות ובעיקר – ומנדאטים ממשלתיים, המחייבים את חברות החשמל לרכוש כול קוט"ש רוחני שמופק, בין אם צריך אותו ובין אם לאו. באירופה יש תעריפי הזנה גבוהים מובטחים מראש ל 20-30 שנה. באירופה גם יש כמעט פי 10 תחנות רוח מאשר בארה"ב –  כי, כאמור, שם הסובסידיות כבדות. רק ביטול הסובסידיות והמנדאטים יאפשר לבחון את הכדאיות האמיתית. עוד יש שטוענים שצריך לתמוך ברוח כי היא תעשיות "ינוקא". אבל תחנות הרוח זוכות לסובסידיות עוד מימי הנשיא קארטר, ומשבר הדלק של 1973, כלומר 40 שנה. גם כן ינוקא... עוד מעט בבית אבות. החשמל ה"מתחדש" עולה ביוקר.

ובנוסף הבעיה היא לא רק המחיר – הבעיה היא שלא ניתן לספק ממקורות אלה נתחים רציניים מהביקוש. תמיד תהיה האספקה מבוססת על תחנות כוח רגילות (פחמיות, גזיות או גרעיניות), כשהמתחדשים הם שחקן שולי, הזקוק תמיד לגיבוי מהמקורות הרגילים.
יוצא שאנו משלמים מחירים גבוהים עבור כמויות חשמל שוליות, שתרומתן הכמותית למטרות הנעלות של הצלת הנכדים שלנו מאסונות ההתחממות הגלובאלית היא קטנה עד כדי זניחה (אפילו נניח שיש בכלל התחממות בעייתית...).
למה אנחנו, בישראל, צריכים לקפוץ על העגלה ההיסטרית הזו, ולחקות את כול מה שעושים בחו"ל – לחלוטין לא מובן. למה מבטיחה הממשלה לתחנות רוח בישראל מחיר (125 אג' לקוט"ש צמוד למדד, בהתחייבות ל 20 שנה) שהוא פי 6 ממחיר שבו ניתן לקנות חשמל אצל תחנות כוח פרטיות בארץ?

יעקב




26 בדצמבר 2012

הדוב הלבן כסמל למסע של כזבים.

תמונת ספר הילדים "דוב הקוטב האחרון", מעשיות התחממות גלובלית לילדים

הגוזמה והכזב הם חלק בלתי נפרד מכול מסע תעמולה, ובייחוד במסע התעמולה של החממיסטים. כך הפך הדוב הלבן כסמל הכי מוחשי והכי חזק בתעמולה החממיסטית. "שומו שמיים, הדוב הלבן הולך ונכחד. לא חבל על ייצור חמוד זה?" כול ילד מכיר את הדוב הלבן... הוא נורא חמוד (בתנאי שאתה לא פוגש אותו אישית), ממש כואב הלב. הוא אפילו הוכרז רשמית כמין בסכנת הכחדה, על ידי ממשלת ארה"ב, ב 2008. "מדענים: עד 2050 יכחדו מרבית הדובים הלבנים".

הבל הבלים, כזבים.

הדוב הלבן היה בסכנת הכחדה, ב 1960, אבל לא בגלל האקלים. אוכלוסיית הדובים ירדה אז ל 6-8 אלף, בגלל צייד, כולל צייד מהליקופטרים. ב 1960 נחתמה אמנה לאיסור צייד, ומאז יש עלייה מתמדת בכמות הדובים, מעריכים שהיום יש כ 25 אלף דובים לבנים.

אמרו שהדוב הלבן בסכנת הכחדה בגלל המסת הקרח הצפוני. הכחדת הדובים הפכה לסמל המלחמה בהתחממות הגלובאלית הנוראית, יחד עם סרטי מדע בדיוני על ערים כמו לונדון וניו יורק מוצפות במים. ובכן – זה לא נכון, המסת הקרח אינה מסכנת את הדוב. הדוב הלבן, כמין, קיים כבר לפחות 600  אלף שנה (האדם קיים רק כ 50 אלף שנה). בתקופה זו עבר הדוב תקופות שבהן לא היה בכלל קרח בקוטב, והאקלים היה הרבה יותר חם, והוא שרד. המסת הקרח אינה מסכנת את הדוב, הוא מסתגל.

זאק אונגר הוא עיתונאי שהחליט להירתם להצלת הדוב הלבן ולחקור את הנושא בעצמו. הוא כתב ספר על זה, וגם מאמר יותר קצר המסכם את הנושא. שני מדענים במיוחד, ארמסטרופ וסטרלינג, הפכו לסלבריטאים בזכות מסעם ל"הצלת הדובים". הם מפיצים סיפורים על דובים תשושים מחוסר תזונה (בגלל היעלמות הקרח) שאפילו הידרדרו, ביאושם, לקניבליזם – הם תוקפים ואוכלים דובים אחרים. קניבליזם זה דבר ש"הולך" בתקשורת, זו סנסציה, התקשורת אוהבת דם. אבל כששאלו אסקימוסי על קניבליזם – הוא צחק. "הלבנים [האנשים הלבנים] אין להם מושג בדובים. בוודאי שדובים תוקפים ואוכלים גורים זרים, זה לא חדש". (אגב, גם אריות תוקפים גורי אריות שאינם הגורים שלהם).

בקיצור – ה"מדענים" האלה מפיצים כזבים, ככלי לקידום הקריירה שלהם, על גב האופנה וההיסטריה החממיסטית.
על פורנוגרפיה של דובים לבנים כתבנו בעבר כאן, וכאן.
יעקב

הערה: נעשה תיקון בגוף הפוסט.



25 בדצמבר 2012

סוף תעשיית הרוח בארה"ב.


איור: וקיפדיה, ירידה בהתקנות חדשות של אנרגית רוח.

זה מה שתעשיית תחנות הרוח מצהירה בימים אלה. הסיבה להצהרה זו היא שב 1 בינואר פג תוקפה של הסובסידיה הפדראלית לאנרגיה רוחנית. כבר 20 שנה הסובסידיה הזו, בשיעור 2.2 סנט לקוט"ש, היוותה כ 30% מהכנסות של יצרני חשמל רוחני. הסובסידיה הזו, והמנדטים שהמחייבים חברות חשמל לרכוש כמויות מסוימות של חשמל "מתחדש" – הם שהביא לקומה והתפתחותה של תעשיית הרוח, המספקת, כיום, כ 3.5% מצריכת אנרגיית החשמל.

אל תטעו בקשר לנתון זה (3.5% מהצריכה) – זה לא אמיתי. חברות החשמל קונות את הכמות הזאת של חשמל רוחני כי החוק מחייבן אותן. באותו זמן יש תחנות כוח פחמיות, גזיות או גרעיניות שמייצרות חשמל, ולא ניתנות לכיבוי, וחברות החשמל נאלצות לזרוק את החשמל המיוצר לפח, כי החוק מחייב אותן לקחת את הרוחני.

לפי חישובי מנהל האנרגיה בארה"ב, מחיר החשמל הרוחני הוא 8.2 סנט לקוט"ש, (לעומת 11 סנט עבור "פחם מתקדם" או גרעיני, 6.3 סנט עבור גז "מתקדם") אבל החישוב שלהם אינו לוקח בחשבון את כול העלויות, והינו מוטה.

מחקר חדש מראה מה השגיאות בחישוב מנהל הדלק האמריקאי, ומראה שהמחיר האמיתי של חשמל רוחני הוא יותר מאשר כפול המחיר שמנהל האנרגיה טוען, כלומר הוא בסביבות 15 סנט לקוט"ש.

הסיבות לשגיאות בחישוב מנהל הדלק הן:
1.    תחנות הרוח ממוקמות, בדרך כלל, במקומות מרוחקים מישוב (היכן שנושבת הרוח) ויש צורך להניח תשתית ארוכה ויקרה של כבלי תמסורת.
2.    חברות החשמל צריכות להחזיק תחנות גז-פחמיות בכוננות למקרה שאין חשמל מתחנות רוח (יכול לקרות בכול רגע) – לזה יש עלות. בנוסף – תחנות הגיבוי נאלצות לכבות את האש ולהדליק אותה לעיתים קרובות בגלל גחמות הרוח, ולכן צורכות יותר דלק (ופולטות יותר פליטות).

השורה התחתונה – צרכני ארה"ב נאלצים להוציא, כול שנה, 8.5 מיליארד דולר יותר עבור חשמל, בגלל השימוש (המחויב על פי חוק) בחשמל רוחני.

לאלה שטוענים שחשמל מהרוח הוא זול – התשובה פשוטה. אנו לא צריכים מחקרים מלומדים כיד לחשב את מחיר החשמל הרוחני. השוק עושה זאת בצורה טבעית, והכי נכונה שאפשר. בטלו את כול הסובסידיות והמנדאטים, ומה שיהיה כדאי יהיה.

ולא דיברנו בפוסט זה על הנזקים הסביבתיים הניכרים של תחנות הרוח, המשחיתות שטחי טבע וקוטלות ציפורים.
אצלנו.... הולכים עם הראש בקיר, מסרבים ללמוד לקחים מחו"ל, ומאשרים מפלצות רוח חדשות בארץ, גם יקרות וגם מזיקות.

יעקב  

מפלצות הרוח מגיעות לישראל


בשורות קשות לחובבי טבע ונוף.

הולכים לזהם את נופי הארץ במפלצות רוח. רשות החשמל אישרה חווה ראשונה של טורבינות רוח, בשולי רמת סירין, מעל לנחל התבור,בבקעת הירדן.

הרשות אישרה 11 טורבינות בגובה 44 מ' כ"א עם מוטת כנפיים של 58 מטר.

הטורבינות הן בכושר ייצור נומינאלי של כ 10 MW, אולם טורבינות רוח מייצרות לא יותר מ 25% מכושר הייצור (במקרה הטוב), כי שאר הזמן הרוח אינה נושבת.
בנוסף – הטורבינות מייצרות את מרבית החשמל דווקא בחורף, או בלילה, כלומר בשעות שפל של צריכה, כאשר תחנות הכוח לעומס בסיס במילא עובדות ולא ניתנות לכיבוי. כלומר: החשמל של הטורבינות (כאשר הוא מועיל להופיע) הוא מיותר לחלוטין, ולא מביא שום תועלת.

חוץ מכיעור ארצנו וקטילת ציפורים, העסק גם עולה ביוקר. המחיר המובטח, בשיטת תעריף קבוע ל 20 שנה, הוא כ 125 אג' לקוט"ש.
באותו זמן עומדים בשנת 2013 להתחיל בייצור מספר יצרני חשמל פרטיים, המפעילים טורבינות גז. מפעילים אלה יעמידו לרשות חברת החשמל את כול החשמל שהיא צריכה במחיר שנע בין 10 ל 20 אג' לקוט"ש (תלוי בסוג המתקן). המחיר המובטח ליצרני רוח, ל 20 שנה, הוא פי 6 מזה!

אני קורא לרשות החשמל לחדול לחלוטין ממכרזים או חוזים לאנרגיה מתחדשת (חשמל או רוח) בשיטת התעריף הקבוע, הגבוה, בהתחייבות ל 20 שנה. יצרני החשמל המתחדש טוענים שמחירו תחרותי. יתחרו, אם כן, בשוק, כמו כול יצרני החשמל, ללא תעריפים מובטחים. זו שערורייה לחייב את הציבור הישראלי לשאת בהוצאות של מיליארדי שקלים על דברים לא נחוצים, ובנוסף לכער את הנוף ולקטול ציפורים. הנה קישור למקבץ מאמרים על הפגיעה בסביבה, וחוסר התועלת שבתחנות רוח שפורסמו באתר.

אני קורא לחברה להגנת הטבע ולחובבי הטבע לארגן הפגנות נגד המפלצות, ולהגיש בג"צים נגד הפגיעה הסביבתית-כלכלית.

יעקב

בג"צ דחה את עתירת "אדם טבע ודין"

בפסק דין שניתן אתמול דחה בית המשפט העליון של ישראל עתירה שהוגשה על ידי אדם טבע ודין כנגד מספר משרדי ממשלה בישראל, חברת IEI וחברה נוספת שעוסקת בנפט וגז בישראל, בדרישה לבטל את התקנות שמסדירות את תהליך מתן ההיתרים לחיפושי נפט וגז, ובדרישה לבטל את רישיון החיפוש שניתן ל- IEI,.

בחודש אוקטובר דחה בית המשפט עתירה קודמת שהגישה האגודה כנגד הנפקה של רישיונות חיפוש על פי תקנות אלה, ובכלל זה רישיון שהונפק ל- IEI מנגד התנועות הירוקות אינן נחות ומתכוונות להמשיך בקמפיינים ברשת ובלחץ ציבורי על מנת לעצור את פיתוח משאבי הנפט בשפלת יהודה.

אפשר לומר כי קבלת העתירות עלולה היתה להנחית מכת מוות על יזמות בתחומי חיפושי הגז והנפט בישראל, אך מוקדם לשמוח על הדחייה. למרות הנצחונות של חברת IEI בבתי המשפט לא תמה דרך היסורים המצפה לה כאשר מחיר העיכובים הללו עולה ביוקר לכלל אזרחי ישראל ומושכים את תהליכי ההפקה של אנרגיה בישראל שנים מעבר לתכנון הסביר. 

בצירוף מקרים פרסם היום בנק ישראל דו"ח המציג תחזית צמיחה לישראל שתהיה חיובית יותר במידה ומשאבי הגז יפותחו במהירות וחלשה יותר במידה והבירוקרטיה של מדינת ישראל והאירגונים הירוקים ימשיכו לעכב את הפרוייקטים ואת אספקת ופיתוח האנרגיה בישראל. 

בכתבה בגלובס מצוטט אמיר כהנוביץ, כלכלן מאקרו ראשי בכלל פיננסים, כי"בניכוי השפעת תחילת הפקת הגז מתמר, הצמיחה ל-2013 עודכנה כלפי מטה ל-2.8% לעומת 3% בתחזית הקודמת. הבנק הוסיף כי ההתפתחות הצפויה בתעסוקה ובאבטלה עקבית עם שיעור הצמיחה ללא הפקת הגז, כלומר הוא רומז שמדיניות הריבית עשויה להיגזר מהצמיחה ללא הגז. השפעות ההכנסות מקידוח 'תמר' לא הוכנסו במלואן לתחזיותינו, עד שנראה את הכסף".

על הפרוייקט של חברת IEI ומשמעותו למדינת ישראל אפשר ללמוד מן ההרצאה הבאה שניתנה כל ידי ד"ר הרולד ויניגר, המדען הראשי של IEI בועידת ישראל לעסקים שנערכה בתחילת החודש.

24 בדצמבר 2012

הבזבוז הסולארי הענק הוכפל.




בזבוזי הענק על סובסידיות מיותרות לענף הסולארי, תוך הטלת נטל כספי מיותר על אזרחי ישראל, נמשכים.

רשות החשמל אישרה השבוע 140 פרויקטים חדשים של מתקנים סולאריים פוטו-וולטאיים PV , בהספק כולל של 270 MW .

השיטה היא תעריפי הזנה feed in tariffs שפירושו מחיר קבוע מובטח ל 20 או 25 שנה. המחירים שהובטחו הם בשמיים: באזור 140 אג' לקוט"ש.
זהו מחיר הזוי. במכרז הפוטו-וולטאי האחרון באשלים התקבל מחיר של 53 אג' לקוט"ש – אז מדוע מאשרת רשות החשמל מחיר של 140 אג' לקוטש ? זהו שוד בצהרי היום של הקופה הציבורית. זו חוסר אחריות, הפקרות, ובזבוז נוראי.

צאו וחשבו: מחיר הייצור של קוט"ש חשמל של חברת החשמל הוא בסביבות 40 אג' – ועכשיו מכריחים את חברת החשמל לשלם פי 3.5 מזה עבור חשמל סולארי.
רשות החשמל עצמה הפחיתה עת תעריף ההזנה הסולארי ל 66 אג' לקוט"ש, למתקנים עתידיים, נוכח הירידה במחירי הפאנלים. אז מדוע היא מאשרת היום עדיין תעריפים של 140 אג? הם נורמאליים? (מדוע 66 מוצדק? מדוע לא 40 ?)
צריך לבטל לחלוטין את שיטת תעריפי ההזנה הקבועים, המובטחים ל 20 שנה.

חישוב פשוט לעלות השנתית הוא זה 270000 קו"ט כפול 1800 שעות הפקה בשנה כפול בערך 1 ₪ ( 140 תעריף סולארי פחות 40 עלות מקורות אלטרנטיביים) שווה בערך 500 מיליון ₪ לשנה !

הרשות החשמל כבר אילצה את חברת החשמל לרכוש כ 220-250 MW יכולת ייצור סולארית, בשנים הקודמות, בתעריפים גבוהים, וגרמה להוצאה מיותרת של 500 מיליון ₪ לשנה, בהתחייבות ל 25 שנה. עכשיו היא מאלצת אותה לקנות כמות דומה נוספת, עם בזבוז נוסף של עוד 500 מיליון ₪ לשנה. אם מחלקים את הבזבוז של מיליארד ₪ ל 2.5 מיליון צרכני החשמל בארץ, נקבל שמטילים נטל ממוצע של 400 ₪ לשנה על כול משפחה בישראל. זהו לכאורה "מס ירוק" אבל למעשה בזבוז לריק לחלוטין, שאין שום תועלת לצידו.

היצרנים הסולאריים טוענים שהחשמל הסולארי הוזל והיגיע ל"גריד פאריטי" מחיר תחרותי ביחס למחיר חשמל פוסילי (מגז). אם כך – מדוע דרושות הסובסידיות המטורפות האלה? מדוע רשות החשמל מאשרת תעריפים מובטחים קבועים בשיעור פי 3.5 מהעלות הרגילה?

מי הסמיך את רשות החשמל להטיל מיסים שרירותיים על אזרחי ישראל, בשיעורים בלתי הגיוניים ובלתי מבוקרים?
שערורייה היסטרית.
יעקב 




23 בדצמבר 2012

בכמה עולים פני הים ? (פרק 8)

בפוסט הקודם על הנושא כתבתי שלא נמצאה האצה בקצב עליית פני הים. פני הים עולים בהדרגה, עוד מלפני תקופת הפליטות האנושיות המוגברות, בקצב של כ 20 ס"מ למאה שנים. הטענה של החממיסטים היא שקצב עליית פני הים הואצה ב 50 השנים האחרונות, בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית (שהוקפאה בינתיים ב 16 השנים האחרונות).
ובכן – השאלה היא יש או אין האצה בעליית פני הים?   על נושא זה כתבה ד"ר קורי פוסט.
"שניים משלושה שיחזורים של מפלס פני הם, שנעשו על פי מדידות באמצעות מצופים, שבהם הנתונים מתחילים בשנת 1900 או מוקדם יותר, מראים על האצה גדולה מ אפס... לכן זה סביר – likely – שעליית פני הים אכן הואצה מאז 1900 ועד היום."
שימו לב ל"קריטריון" של ה IPCC 2 מתוך שלושה מחקרים = likely...
בינתיים פורסם מחקר נוסף שטרם נכלל ב"סוד5" (עליו דיווחתי גם בפוסט הקודם) – של גרגורי ושות', שמצא "יציבות, ללא האצה, או כמעט ללא האצה, למרות ה"אילוץ האנטרופוגני"  הגובר [פליטות הפד"ח]. כלומר – הקשר בין עליית פני הים ושינויי האקלים הגלובאלי הוא קלוש עד בלתי קיים".
אז עכשיו, ה IPCC צריך לשנות את עמדתו מ"סביר" – likely  ל "לא סביר ולא בלתי סביר" as likely as not – כי התוצאה עכשיו במחקרים היא 2:2...
ד"ר קורי כותבת שמן הראוי היה שה IPCC יתעמק יותר בתוכן ואיכות המחקרים ולא ינקוט עמדה שיטחית על פי ספירת המאמרים.
באותו נושא: מוטל לובוס מביא את הציור היפה שלמטה, המתאר את מדידות עליית פני הים על פי אחד המצופים הותיקים והמדויקים בעולם – זה שב"בטרי פארק" בקצה הדרומי של מאנהאטן, ניו יורק, הפעיל, כמעט ללא הפסקה, מאז 1850.
*     
קצב עליית פני הים הוא מאד, מאד אחיד וקבוע – במקרה זה 27.7 ס"מ למאה שנה, עם סטיית תקן מאד קטנה. מגמה דומה נמדדה בהרבה מצופים אחרים (קישוריות לנתונים בפוסט של מוטל).
הסיכום של קורי: "הראיות על האצה בקצב עליית פני הים הן קלושות מאד". קישור לדיון קודם שלה בנושא – כאן.

יעקב

21 בדצמבר 2012

תחזית האנרגיה העולמית של IEA

בועידת ישראל לעסקים אותה סיקרנו מטעם הבלוג הופיע ד"ר פאתיח בידול, כלכלן ראשי בסוכנות האנרגיה הבינלאומית, אשר סקר את המגמות בשוק האנרגיה העולמי. 

כפי שכתבנו רבות בבלוג העולם עובר מהפכה של יכולת הפקה של דלקים פוסיליים - מהפכה המפריכה את הטענות של "פיק אויל" והתכלות המשאבים אותן הרבו לצטט המתנגדים לשימוש באנרגיה פוסילית.

מספר נקודות: 

ארה"ב, קנדה ואוסטרליה חוות מהפכה ביכולת הפקת האנרגיה ותמונת האנרגיה העולמית משתנה. וארה"ב הולכת ומקטינה את מרכיב הייבוא במשק האנרגיה שלה. לאחר עשורים של ירידה בהפקת האנרגיה בארה"ב השתנתה המגמה והצפי הוא כי ארה"ב תהפוך למובילה העולמית בהפקת אנרגיה (יותר מערב הסעודית).


מדינות רבות בוחנות את תוכניות הפיתוח של כוח גרעיני בעקבות אירועי פוקושימה וחוזרות לשימוש מוגבר בפחם, נפט ובעיקר גז. 


השנה אנו חוזים ירידה של השקעות ב"אנרגיה מתחדשת" (מה שבשם הדיבור התקין מוגדר על ידי ד"ר בידול כחדשות עצובות).

באשר לפגיעה המשמעותית באיכות החיים האנושית: 1.3 מיליארד אנשים בעולם סובלים ממחסור חמור באנרגיה עדיין לא מסוגלים להנות מחשמל, בעיקר באפריקה, וכך ימשך המצב גם בעשור הקרוב - מדובר בנושא כבד משקל המדגים את הצרכים הדחופים האמיתיים של בני אדם אמיתיים.

בערך 50% משימושי המים בעולם קשורים בהפקת אנרגיה ואספקת מים הינה נושא בעל חשיבות קריטית לפרוייקטים בתחום האנרגיה.

טכנולוגיות הפקת גז ונפט פצלים פרצו דרך להגדלת האספקה במערב (בקנדה, ארה"ב, אוסטרליה וגם בישראל, ועל כך באחד הפוסטים הבאים) ומסתמנת מגמת הפנייה של מסחר שיופנה בעיקר לסין ולהודו ולמדינות מתפתחות קטנות יותר.


לפניכם ההרצאה ומצגת המלווה את הדו"ח של בוכנות האנרגיה העולמית:


בועז