דפים

30 ביוני 2020

האם לוחות שמש מועילים?

"עץ סולארי" במתחם הבורסה ליהלומים בר"ג, צילום: dr. avishai teicher (ויקיפדיה)

בקטעים קודמים אחדים כתבתי שלוחות השמש (פאנלים סולאריים) עולים ביוקר ולא מועילים הרבה. 

הדעה השכיחה היא "אנרגיית השמש היא חינמית ונקייה, מטמטמים! למה לא עוברים לשמש?" "מצווה להשתמש בכמה שיותר אנרגיה סולארית, יעלה כמה שיעלה" ו - "כל גרם דלק שנחסך וכל גרם פליטות וזיהום אוויר מציל עולם ומלואו". זו דעה רומנטית-רגשית שמבוססת על אמונה בבטן (או על אידאולוגיה) ולא על חישוב מעשי-כמותי ועובדות. דעה יותר סבירה הביע דוד בתגובה לכתבה: "הטענה היא שלוחות השמש מסייעות לספק חלק מהביקוש, בעיקר בשעות השיא (10-17) והן עושות זאת בצורה נקייה יחסית". נכון, הן מסייעות לספק חלק מהביקוש, ובצורה נקייה יחסית (הזיהום נשאר בסין, ארץ יצור הפאנלים). הבה נבחן איזה חלק מהביקוש יכולים לוחות השמש לספק.

הנה חישוב גס ומקורב. צריכת החשמל כעת , לפי שעות היום, היא בערך כזו (נתוני אמת): בשעות הלילה המאוחרות ( 12 בלילה עד 8 בבוקר בערך) הצריכה היא הקטנה ביותר ועומדת על כ 7 ג'יגוואט. הצריכה בשעות היום ( 8 - 16) היא הגבוהה ביותר כי כל בתי החרושת והמשרדים עובדים וכולם גם מפעילים מיזוג אוויר. הצריכה בשעות אלה היא כ 10-12 ג'יגוואט, נניח לצורך החישוב - 12 ג'יגוואט. (נתעלם מתנודות עונתיות, ומירידה בצריכה בסופי שבוע וחגים). בשעות הערב ( 16-24) כולם בבית, מפעילים מכשירים ביתיים, והצריכה היא בערך 10 ג'יגוואט. יש שיאי צריכה שמגיעים עד 13.5 ג'יגוואט בימים מאד חמים, אחה"צ, ובימים מאד קרים בערב (כאשר כולם מפעילים חימום).  נתעלם בחישוב שלנו משיאים אלה שנמשכים שעות מעטות יחסית ואינם משנים את התמונה.

בשעות היום (8-16) יכלה השמש לכאורה לספק את כול צרכי החשמל. אבל זה לא ככה. חייבים גם בשעות אלה להפעיל תחנות כוח רגילות (על גז או פחם) כי הן נותנות אינרציה (יציבות) למערכת. וגם - לא יכולים לכבות את מרבית התחנות ביום ולהדליק בלילה, כי לוקח זמן להתניע תחנה. אז נניח שתחנות רגילות (פחם או גז) פועלות 24 שעות רצוף  - הפעולה הרגילה, המתוכננת והיעילה ביותר שלהן - בהיקף של צריכת המינימום הלילית - 7 ג'יגוואט. תחנות אלה יספקו 7 כפול 8760 שעות בשנה = כ 61,300 ג'יגהוואט-שעה שהם 61.3 טארה-וואט-שעה (או   טו"ש).

לוחות השמש יספקו את תוספת החשמל של צריכת היום פחות צריכת הלילה כלומר 12-7 = 5 ג'יגהוואט, במשך 8 שעות (8-16) - זה 5 כפול 8 כפול  365 יום. אבל, בחורף, נניח שיש כ 30 יום מעוננים ללא שמש  גם בשעות היום - אז יש לנו 5 כפול 8 כפול 335 יום = 13.4 טו"ש חשמל מהשמש בשנה. 

התחנות הרגילות (פחם וגז) מספקות את החשמל בערב (16-24) - ההפרש בין 7 עד 10 כלומר: 3 ג'יגהוואט כפול 8 שעות כפול 365 יום = 8.76 טו"ש ועוד ימים מעוננים - 8 כפול 5 כפול 30 יום = 1.2 טו"ש יחד 8.76+1.2 = בערך 10 טו"ש.

הייצור הכולל הוא 61.3 + 13.4 + 10 = 84.7 טו"ש. בפועל צריכת החשמל בשנת 2019 הייתה רק 72.5 טו"ש - במודל שלנו לא לקחנו בחשבון את הצריכה המופחתת בסופי שבוע וחגים, וגם הגזמנו בצריכה הממוצעת ביום (12 ג'יגהוואט) - אבל זה פועל לטובת השמש כי הנחנו צריכה גדולה יותר בשעות השמש. נמשיך עם המספרים של המודל שלנו - שהם קרובים למציאות ונותנים תמונה יחסית נכונה. השמש יכולה לספק 13.4 /  84.7      = כ 16% מהחשמל.

החישוב הזה מראה שניתן (בערך) לשלב כ 5 ג'יגהוואט חשמל סולארי ברשת אספקת החשמל הקיימת ללא שיבושים קשים  ובצורה די מועילה (אם נתעלם מהמחיר). השוו את המספר הזה ל 3.2 ג'יגוואט הספק סולארי מותקן כבר לסוף שנת 2020 ולתכנית משרד האנרגיה להתקין כ 16 ג'יגאוואט (כולל) עד שנת 2030.  בזמן שכ 5 ג'יגוואט סולארי ניתן לקלוט, הרי 16 ג'יגוואט לא ניתן לקלוט ללא אגירה, כפי שהבדיקה של משרד האנרגיה מאשרת.

המודל שלנו מתעלם מאפשרות אגירת חשמל - אפשרות שלא קיימת למעשה בכמויות משמעותיות. בארץ בנו שני מתקני אגירה שאובה (מים), בגלבוע וכוכב הירדן, בהספק כ 644 מגהוואט שהם כמות קטנה ביחס ל 5,000 מגהוואט ייצור סולארי או 12,000 צריכה לפי המודל שלנו. מתקני האגירה נועדו לאגור אנרגיה בשעות הלילה, בהן תחנות הכוח הרגילות עובדות ומספקות יותר חשמל מאשר דרוש, כדי להשתמש בחשמל שנאגר בשעות צריכת השיא (בצהריים או בערב, לפי העונה). אבל - הכמות קטנה ולא משנה באופן מהותי את החישוב למעלה.  לא יבנו בארץ עוד מתקני אגירה שאובה, הם יקרים מדי, וגם אין בארץ טופוגרפיה מתאימה (הרים) ומים (נהרות). אגירת מים שאובה מהווה 95% ממתקני אגירה בעולם, ומבוססת על סכרים הידרואלקטריים שנבנו בשנות ה 1950-70, במקומות בעלי טופוגרפיה מתאימה. שיטת אגירה אחרת - בבטריות - קיימת בעולם בהספקים מאד נמוכים (10-40 מגהוואט כול מתקן) לצורך וויסות הרשת ולא לצורך אספקה של ממש . כלומר מטרתם למנוע ניתוק זרם בעת נפילה פתאומית של היצור הסולארי או הרוחני עד שניתן להתניע תחנות רגילות פחמיות. האם בעתיד יהיו אמצעי אגירת אנרגיה יותר גדולים ומעשיים? אולי. אבל את הדיון עליהם נקיים כאשר יהיו קיימים. היום לא קיימים אמצעי אגירה בהיקף משמעותי. אין לבסס מערכת אספקת חשמל על מתקני אגירה דמיוניים או טכנולוגיה שלא קיימת עדיין.

ויש עוד. אם נניח שלוחות השמש תספקנה 16% מהחשמל (המקסימום האפשרי) - אין פירוש הדבר שהם חוסכים 16% מהדלק של הפקת החשמל ולכן 16% מהפליטות והזיהום. השילוב של החשמל הסולארי גורם לתחנות כוח קונבנציונליות (גז ופחם) לפעול ביעילות מוקטנת, בשל הצורך לכבות ולהתניע בתדירות גבוהה, לפי התכתיבים של שילוב חשמל סולארי. כלומר- התחנות הרגילות תשרופנה יותר דלק לכול קוט"ש (והן מספקות 84% מהחשמל) והחיסכון הכולל בשריפת דלק ובפליטות יהיה פחות מ 16% (במגזר החשמל). וגם - חיסכון של 16% בצריכת דלק לחשמל הוא חיסכון של רק אולי 6% בצריכת הדלק הכללית בארץ, היות שרק כ 40% מהדלק ששורפים בישראל שורפים על הפקת חשמל (שאר הדלק נשרף בתחבורה, תעשייה וחימום בתים).

לבסוף: תשכחו מסיסמאות רגשניות וריקניות נוסח: "נגמר עידן הדלק, מעכשיו עוברים לאנרגיות מתחדשות". בול שיט.  כי השמש מפיקה חשמל מקסימום 20% מהזמן. כי החשמל הסולארי אינו חוסך צורך והשקעה בבנייה תחנות כוח רגילות. כושר תפוקה רגיל, בהיקף מלא נחוץ כדי לספק את החשמל כאשר השמש לא זורחת. והשמש דורשת שטחים ענקיים (143 אלף דונם או 300 קמ"ר) שאינם בנמצא בקלות בארצנו הצפופה, ויש להם שימושים חליפיים.    וגם נשאלת השאלה אם חכם לרצף את כול ארצנו בלוחות שמש, ומה יעשו איתם - עם מיליוני מ"ר של פסולת לוחות - לאחר 20 שנה כאשר תפוקתן יורדת?

לסיכום: השמש "החינמית והנקייה" - יכולותיה מוגבלות מאד, ויש לה השלכות סביבתיות וכלכליות כבדות. האם כדאי להתקין אותם 5 ג'יגהוואט כושר ייצור סולארי שניתן לשלב במערכת אספקת חשמל? אולי כן ואולי לא, אינני יודע. מעל 90% מהאנרגיה שלנו תבוא מהפחם, הגז והנפט, בעתיד הנראה לעיין (לפחות 50 שנה). השמש אינה המשיח.

יעקב

 

 


יום האסטרואיד


היום, ה-30 ביוני מוכר גם כיום האסטרואיד (הידוע גם כיום האסטרואיד הבינלאומי (הוא  אירוע שנתי גלובלי שנועד לעורר מודעות אודות אסטרואידים ומה ניתן לעשות כדי להגן על כדור הארץ מפניהם. יום האסטרואיד מצוין בכל שנה ב-30 ביוני לציון האירוע הקשה ביותר הקשור לאסטרואידים בהיסטוריה המודרנית אירוע טונגוסקה  שהתרחש ביער הטייגה בסיביר ב-30 ביוני 1908. (ויקיפדיה)



בתמונות: ׁ(מעל) עצים שנפלו בפיצוץ וצולמו על ידי משלחת המחקר של 1927.
אמצע: מיקום ותחומי ההשפעה של אירוע טונגוסקה. צבע אדום: יערות אשר נהרסו (רדיוס 20 ק"מ), צבע כתום: כמות נזקים גבוהה (רדיוס 100 ק"מ), צבע כחול: אזורים אשר הושפעו מהרעש של הפיצוץ (רדיוס 1,500 ק"מ) 
תחתונה: עדויות לעוצמת ההרס של אירוע טונגוסקה. צולם באזור האירוע 19 שנה מאוחר יותר.




אירוע שתועד באופן חסר תקדים של פגיעת מטאור התרחש בבוקרו של 15 בפברואר 2013. מטאור בקוטר מוערך של 17 מטר נכנס לאטמוספירה של כדור הארץ ככדור אש במהירות של לפחות 54,000 קילומטר לשעה, שהיא בערך פי 45 ממהירות הקול, והתפוצץ בשעה 09:20 שעון מקומי, בסמוך לעיר צ'ליאבינסק מעל אזור הרי אורל הדרומי של רוסיה. 



בתמונה: צילום השובל שנוצר בעקבות המטאור, על ידי עד ראייה מתיאטרון צ'ליאבינסק בצ'ליאבינסק (ויקיפדיה) 

האקדמיה הרוסית למדעים העריכה כי למטאור, שנקרא KEF-2013, הייתה מסה של 9,000 טון, והפיצוץ האווירי התרחש בגובה של 30 עד 50 קילומטר מעל האדמה. האנרגיה שהשתחררה מוערכת ב-500 קילוטון TNT, פי 33 מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה. המטאור לא זוהה על ידי מכ"ם לפני שהתפוצץ. מטאור צ'ליאבינסק הוא האובייקט הגדול ביותר שחדר לאטמוספירת כדור הארץ זה למעלה ממאה שנים, מאז אירוע טונגוסקה ב-1908, והיחידי שגרם למספר נפגעים גדול כל כך בקרב בני אדם. דווח על כ-1,500 פצועים, בהם שניים קשה, בעיקר מחלונות זכוכית שבורים שהתנפצו על ידי גל ההלם. כ-3,000 מבנים בשש ערים ברחבי האזור נפגעו בשל הפיצוץ וההשפעות סביבו. התפוצצות המטאור בשמיים יצרה אור מסנוור ובוהק רב והטילה צללים חזקים באור היום בצ'ליאבינסק. האור הבוהק נראה גם במחוז סברדלובסק, במחוז אורנבורג, ואפילו בקזחסטן.

29 ביוני 2020

"אבני הרעב" העדות הסמויה מן העין למחזוריות אקלימית.


מאת: פרופ. מיכה קליין.

 גל החום באירופה 2018

גל הבצורת והחום האירופי של 2018 היה תקופה של מזג אוויר חם בצורה יוצאת דופן שהביא לטמפרטורות שיא ושרפות יער באזורים רבים של אירופה במהלך האביב והקיץ של 2018. על פי הערכה של מדענים, גל החום זה בצפון אירופה היה יותר מפי שניים כתוצאה משינויי אקלים.(Dr. M.E.Mann)
גלי חום קיצוני אולי לא יעוררו את אותו פחד כמו טורנדו, אך לפי נתוני הסיכון הטבעי של NOAA גלי החום גורמים כמעט פי שניים הרוגים בארצות הברית בכל שנה - יותר מכל סכנת מזג אוויר אחרת. כאשר האקלים ממשיך להתחמם, מספר זה עשוי לעלות דרמטית בארצות הברית ובעולם. (Berardelli 2019)
על גלי חום באירופה כותב גם (גלובס, 4.7.2019)פרופ' דניאל רוזנפלד, מומחה למדעי כדור הארץ ומערכת האקלים מהאוניברסיטה העברית, (העביר את הימים האחרונים בכנס מדעי בפרנקפורט). "אתמול חוויתי כאן 40 מעלות יחד עם כולם. לחלק גדול מהאנשים אין כאן מזגנים, והם לא ערוכים להתמודד עם החום הגדול. קצב עליית הטמפרטורות הקיצוניות הן ביטוי לשינויים האקלימיים, והוא גדול מקצב ההתאמה של המערכות לכך", הוא מסביר. "גלי החום רוכבים על המגמה של עליית הטמפרטורה העולמית. עם עליית הטמפרטורה הממוצעת, עולים גם ערכי הקיצון. באירופה מגמת עליית הטמפרטורה גדולה מאשר הממוצע העולמי, וזה מחריף עוד יותר את ערכי הקיצון שם, וזאת רק ההתחלה. עם הזמן, נראה יותר ויותר אירועים קיצוניים".
בעוד שוחרי ההתחממות הגלובלית עומדים בתוקף על דעתם ואומרים כי האדם הוא האחראי לגל החום שפקד את אירופה, הם מתעלמים מההיסטוריה. גל החום הקיצוני באירופה בשנת 2018 הוא חלק ממחזור אקלימי רב-שנתי.
התנודות האקלימיות נחקרו רבות על ידי שיטות מחקר רבות כמו טבעות עצים, קידוחי קרח, תיאור של שיטפונות שהרסו ערים, ואפילו ניתוח של ציורי נוף המראים עדות לתקופות יותר קרות באירופה (תקופת הקרח הקטנה, פיטר ברויגל וציירים אחרים בני זמנו).
קבוצת עדויות אחת, הסמויה מן העין מוצגת בכתבה זו.

הצפות/בצורות

בכל טיול בערי אירופה העתיקות, מציג מדריך התיירים סימנים על בתים בערים השוכנות לאורך נהרות המציינים את גובה ההצפה בשנים קודמות.( איור 1. איור 2).  

איור 1.סימני מים גבוהים בבניין העירייה בפאסאו, גרמניה. התצלום משנת 2002, כשהעיר הייתה מוצפת. בשנת 2013, פסאו ראתה את ההצפות הקשות ביותר מזה 500 שנה. (קרדיט Roger Wollstadt @ flickr )



איור 2. קצת הומור: "הפאב שנשטף". מפלס השיטפונות על הפתח הישן של פונדק הסירות ליד ג'קפילד על נהר סוורן בשרופשייר. Copyright John M

העדות החסרה באותם טיולים מודרכים היא "הנגטיב" של השטפונות והן האירועים בהם מפלס הנהר ירד לפני מים נמוכים במיוחד. גם לאירוע כזה יש משמעות החשובה בהבנת מחזורי אקלים.

באירופה ( בעיקר בצ'כיה וגרמניה) בערים העתיקות הולכות ונחשפות יותר ויותר עדויות בהם נראה כי אנשי הדורות הקדומים חרטו על פני סלעים בקרקעית האפיק, או על הגדה קרוב לקרקעית, את מפלס המים בשנים בהן מפלס המים ירד, אבנים אלו נקראו "אבני הרעב" " Hunger Stones"

שכן המסר שלהם היה "אם אתה רואה אבן זו פירוש הדבר שיש חוסר קיצוני במים". כך שיש להתכונן למצב של רעב. איור 3

יותר מתריסר האבנים נמצאו בעיירה צ'צ'ין Decin , ובסמוך לה (צ'כיה), אותה חוצה נהר האלבה. בגלל טמפרטורות קיצוניות, מפלס המים בנהר ירד ונחשפו סלעים שבעבר שימשו לתיעוד מפלס מים נמוך. על הסלעים חרוטים תאריכים בהם התרחשו אירועי המפלס הנמוך, והקודם ביותר שנמצא עד כה הוא 1616. איור 3,איור 4.


איור 3. אבן-הרעב הידועה בה כתוב "אם אתה רואה אותי,תבכה". צילום DR. Bernd Gross


איור 4. אבן אחת עליה נחרטו 7 אירועים, 1616, 1716, 1790, 1811, 1842, 1868, 1921, האבן ליד העיר צ'צין בצ'כיה

ב"אבני הרעב" השונות נרשמו בצורות שהביאו לרעב. הבצורות שנרשמו באבנים מתוארכות לשנים 1417, 1616, 1707, 1746, 1790, 1800, 1811, 1830, 1842, 1868, 1892 ו- 1893, המשתרעת על פני תקופה של 476 שנים. זה מייצר 39.6 שנים בממוצע בין אירוע שפל זרימה אחד לשני.
מאנס (Manns, 2018) ניסה למצוא את הקשר שבין אירועי אקלים קיצוניים במרכז אירופה כפי שנלמדים מטבעות עצים ומ"אבני רעב" לבין מחזורים של סערות שמש ומצא כי 18 ( 75%) מתוך 24 השנים הקיצוניות היו בזמן או קרוב לזמן של מינימום בסערות שמש. איור 5.


איור 5. שיחזור סערות השמש (sunspot) בשנים 1700-2020, ואירועי קיצון. החצים השחורים חריטה על "אבן רעב", החיצים האדומים עדות מטבעות עצים.

אומנם יש לציין כי גילוי של "אבני רעב" בשנים האחרונות יכולה לנבוע גם מהקמת סכרים.

מסקנה.

רבים קושרים את גלי החום לטענת ההתחממות הגלובלית, אך לפני שקושרים קשר זה חייבים להבין את ההתנהגות של גלי החום בעבר. מציאתם של "אבני הרעב" בנחלים במרכז אירופה היא אפשרות מחקר ללימוד פרקי זמן של אקלים חם בצורה קיצונית שהתרחשו באירופה במאות השנים האחרונות, וגרמו לירידה קיצונית במפלס הנהרות. ללא הכרה טובה של השינויים האקלימיים שהתרחשו במאות השנים האחרונות, לפני בוא "האדם כגורם להתחממות" לא ניתן לבנות מודל שיחזה את השינויים העתידיים.

מקורות:

F. T. Manns Ph.D., P.Geo (Ontario) Artesian Geological Research September 30, 2018 

Hunger Stones and Tree Ring evidence suggests solar cycle influence on climate
Elleder, L., Kašpárek, L., Šírová, J., and Kabelka, T.: Low Water Stage Marks on Hunger Stones: Verification for the Elbe River in 1616–2015, Clim. Past Discuss., https://doi.org/10.5194/cp-2019-113, in review, 2019.

Jeff Berardelli Tuesday, June 25, 2019 Heat waves and climate change: Is there a connection?


21 ביוני 2020

תגובה למנשר: "מדעני ישראל קוראים לפעולה בנושא שינוי האקלים".


מאת פרופ. מיכה קליין

הקדמה 


ב13.6.2017 פורסם מנשר עליו חתמו 510 מדענים ישראלים שקראו לפעולה נגד ההתחממות הגלובלית. מנשר זה ושמות החותמים עליו מופיע באתר של מרכז השל לקיימות.

כתבתי תגובה למנשר זה ושלחתי למרכז השל לקיימות, כגוף שמארח את המנשר המקורי, דברי לא התקבלו לפרסום. 
לאחר זמן הופיעה הזמנה מטעם כתב העת "אקולוגיה וסביבה" לקבלת חומר על נושא ההתחממות הגלובלית, שלחתי את תגובתי המקוצרת לפרסום אפשרי בכתב העת, גם שם נדחתה הכתבה. בשני המקרים לא קיבלתי חוות דעת מקצועית על סיבת הדחייה.
אני מנצל את במת "הבלוג הירוק" לפרסום התגובה.

תקציר

מנשר בשם "מדעני ישראל קוראים לפעולה בנושא שינוי האקלים". פורסם ביום 13.6.2017. בנוסף למנשר זה הופיעו בעיתונות הכותרות הבאות:
"תוכנית להתמודדות עם שינויי האקלים שגובשה במשך תשע שנים אושרה בממשלה".
"המשרד להגנת הסביבה: ישראל צריכה להיערך להתחממות משמעותית, יותר אסונות טבע וירידה בכמות המשקעים".
"במסגרת התכנית אותה מוביל המשרד להגנת הסביבה, תוקם במשרד מנהלת להיערכות לשינויי האקלים, שתתאם בין משרדי הממשלה השונים ותעקוב אחרי ביצוע האסטרטגיה הלאומית להסתגלות לשינוי".

בספרו "21 מחשבות על המאה ה-21" כותב הררי (2018) כי נושא ההתחממות היא סוגיה פוליטית הוא כותב: 

"זה לא מקרה שספקנות בנוגע לשינויי אקלים היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הלאומני, ושרק לעתים נדירות אפשר להיתקל בסוציאליסט שמאלני שמצייץ ששינויי אקלים זו תרמית סינית. מאחר שאין תשובה לאומית לבעיית ההתחממות הגלובלית ,יש פוליטיקאים לאומנים שמעדיפים להאמין שהבעיה לא קיימת."

קטונתי בפני גוף הנקרא "מדעני ישראל", ואף על פי כן אני רוצה להעלות כמה תהיות האם באמת נושא שינוי האקלים הוא "אמיתי" והאם למעשי האדם יש עליו השפעה. 
בשנת 2017 כתבתי נייר עמדה (קליין 2017) שעסק בעיקר בנושא העלייה בגובה פני הים. בתגובה זו אני לא חוזר על כל הטיעונים שכבר נכתבו אלא מנסה לשאול ולהציג בפני הקורא נתונים מהשטח מהשנים האחרונות.

מתוך המנשר

לא אביא כאן את כל כתב המנשר הוא מופיע באתר מרכז השל לקימות ,אצטט רק את הדברים שאני מגיב עליהם.

ציטוטים מהמנשר

1. "שינוי האקלים הוא לא עניין מדעי תאורטי. הוא מתרחש כאן ועכשיו והשפעותיו ברורות ומוחשיות".
2." המחקר המדעי מוכיח כי הגורם המרכזי לשינוי זה הוא הפעילות של בני האדם (תעשייה, תחבורה, חקלאות, פסולת ועוד)".
3. "כל שנה מארבעים השנים האחרונות הייתה חמה יותר מהממוצע במאה ה-20".
4. "השלכות: לשינוי האקלים יש השפעות דרמטיות על חיינו, שאותן ניתן לראות גם בישראל: ההתחממות הגלובלית גורמת להאצה בקצב עליית פני הים ומגדילה את מספר ההצפות בחופים ואת עוצמתן".
5. "הראיות המדעיות ברורות: שינוי האקלים אכן מתרחש והפעילות האנושית היא הגורם העיקרי לשינוי זה".
מקור המנשר:

1. שינוי אקלים מתרחש כאן ועכשיו - האומנם?

שני גופי מחקר בלתי תלויים עוקבים אחר השינויים בקרחוני הים הצפוני. האחד, השירות המטאורולוגי הדני (גרינלנד שייכת לדנמרק ולכן יש לדנמרק עניין) עוקב שנים אחר נפח הקרח באוקיאנוס הארקטי. את התוצאות של השנים האחרונות 2006-2018 הם מסכמים ומציגים באיור 1. מהאיור נראה כי בעוד לפי המודלים של "אנשי ההתחממות הגלובלית" נפח הקרח היה צריך לקטון או אפילו כבר להעלם (בשנת 2013 לפי תחזיות אל-גור וחבריו) הרי תוצאות המדידה מראות עליה בנפח הקרח. השני, גוף מחקר בארצות הברית, ) MASIEהשייך ל- National snow and ice center) עוקב אחר עובי השלג. תוצאות דומות מתקבלות גם לחישוב עובי הקרח בים הצפוני, איור 2.

שני גופי מחקר אלה מקבלים תוצאות דומות דבר המחזק את אמינות התוצאה.


איור 1. נפח הקרח בים הארקטי. תאריך ההשוואה: 8 אוגוסט לשנים 2006-2018. מקור הנתונים: השרות המטאורולוגי הדני.

איור 2 .השתנות עובי הקרח בים הצפוני בשנים 2008-2019.( מקור: 2019 MASIE).

מעקב אחר שטח כיסוי השלג בהמיספירה הצפונית נעשה על ידי אוניברסיטת רוטגרס (Rotgers, USA) ומוצג באיור 3. ניתן לראות כי בשנים 1972-2016 אין שינוים בשטח המכוסה בשלג בחצי הכדור הצפוני. 


ניתן לראות כי בשנים 1972מוצג באיור  )
השטח המכוסה (מ
איור 3. כיסוי השלג השבועי בחצי הכדור הצפוני, הקו הכחול המודגש הוא הממוצע הרץ ל-53 שבועות (שנה) הקו האדום הוא הממוצע לשנים 1972-2015. (מקור: (Humlum 2017

2. המחקר המדעי מוכיח כי הגורם המרכזי לשינוי זה הוא הפעילות של בני האדם - האומנם?

עיקר פעילות האדם היא שריפת דלקים המביאה לעלייה בפחמן הדו חמצני ((CO2וריכוזו באטמוספירה.
ניתוח של כל אירועי שינוי האקלים בגיאולוגיה ההיסטורית של כדור הארץ מראה כי אין כל מתאם בין שינויי הטמפרטורה לבין כמות הפחמן הדו חמצני. לפני כ- 450 מיליון שנה כדור הארץ היה בעיצומה של תקופת קרח, גדולה בהרבה מתקופות הקרח בפלייסטוקן, ואף על פי כן כמות הפחמן הדו חמצני הייתה כנראה גדולה פי עשרה (גיל ,שביב 2014). במשך הפלייסטוקן היו כמה תקופות קרח, מחקר מראה כי בכל אחת מתקופות הקרח הללו תחילה עלתה הטמפרטורה ורק לאחר מכן עלה ריכוז הפחמן הדו חמצני. גם בפליוקן (שקדם לפלייסטוקן) ריכוז הפחמן הדו חמצני היה גבוה מ- 400 ppm.

גם בימינו מציג המחקר (
Humlum et al 2012) כי העלייה בטמפרטורה מקדימה את העלייה בריכוז – ,CO2 איור 4.

איור 4. השתנות טמפרטורת פני הים (כחול), השתנות טמפרטורת האוויר(אדום) לעומת השתנות ריכוז ה- CO2 באטמוספרה (ירוק) בשנים 1960-2019. ניראה בברור בכל המקרים כי השיא הכחול והשיא האדום מקדימים את השיא הירוק. (מקור: Humlum et al 2012 מעודכן ל2019)

איור 6-ו 5 מציגים את "הקשר הנעלם" שבין הטמפרטורה לco2. הגרפים מראים כי אין כל קשר בין העלייה בריכוז דו תחמוצת הפחמן לבין שינויי הטמפרטורה.


איור 5  השתנות טמפ' החורף ,קו כחול, והשתנות ה- CO2, קו ירוק ,בגרמניה בשנים 1988-2019


איור 6. אנומליות הטמפ' בקוטב הדרומי מול השינוי ב co2 בשנים 1978-2013

3. כל שנה מארבעים השנים האחרונות הייתה חמה יותר מהממוצע במאה ה-20. האומנם?

בספרות העולמית העוסקת בשינויי הטמפרטורה עם הזמן מקובל להתייחס ל"טמפרטורה העולמית הממוצעת", או ל"שינויי הטמפרטורה העולמית הממוצעת". 
ברור כי ערכים אלה הם ערכים מחושבים (Proxy),כי לא קיים מכשיר שמודד את הממוצע שהוא ערך מחושב. ככזה הממוצע נתון לשיקול דעתו של עורך החישוב. למשל, חוקר אחד יכלול בתחנות המדידה שמהם מחושב הממוצע n תחנות מדבריות וחוקר אחר יכלול לחישוב שלו n+m תחנות מדבריות; קרוב לוודאי שהתוצאה לא תהיה שווה.
בעיה קשה אף יותר אם משווים, לאורך זמן היא, תחנות רבות שהיו בשולי האזור הבנוי והפכו עם הזמן להיות תחנות הנמצאות בתוך אי החום העירוני. דוגמא נוספת לבעיה: כל מדידות מזג האוויר המתבצעות על אניות בים הפתוח נמדדות על גשר הפיקוד. גשר הפיקוד הממוצע של ספינות לפני 100 שנה היה נמוך בהרבה מגשר הפיקוד באניות בנות זמננו.
הגורם המחשב יכול אף הוא להשפיע על התוצאה. חישוב השינוי מהטמפרטורה העולמית הממוצעת בין השנים 2017-1997 (איור 7), כפי שמוצג על ידי מדעני
National Oceanic and Atmospheric Administration, NOAA ועל ידי מדעני השירות המטאורולוגי האמריקאי. ניתן לראות כי על פי הקווים המציגים מהלך דומה, ערכי NOAA גבוהים בכ-0.12⁰.


איור 7. התוצאה השונה המוצגת על ידי NOAA ועל ידי השירות המטאורולוגי בארצות הברית (מקור: Duhamel 2017 )


שיטת מדידת הטמפרטורה גם היא יכולה להביא לקבלת תוצאות שונות. ניתן למדוד טמפרטורה באמצעות תרמומטרים הנמצאים בסוכה מטאורולוגית, או בכדור פורח, או בעזרת מדידות מלוויינים. התוצאות המתקבלות בשיטות השונות, וכן המגמות המתקבלות בהתאם לכך אינן זהות. המדידות של NASA בהשוואה למדידות לוויין, נתוני NASA מראים עלייה של כ-0.2 מעלות בתקופה המדוברת ואילו מדידות הלוויין מראות התחממות איטית מאד.(איור 8)

איור 8. השוואה בין תוצאות המוצגות על ידי NASA למדידות לוויין, לשנים 1998-2015 . (קליין 2017)
ומה ביחס לשינוי (זיוף) נתוני שנות ה-30?

בעיבוד נתוני עבר יכול החוקר ל"תקן" נתונים כדי להדגיש מגמות שהוא רוצה להבליט. איור 9 מציג את השתנות הטמפרטורה המקסימלית שנמדדה בשנים 1895-2017 בארצות הברית. 

בקו הכחול מוצגים הנתונים כפי שהם מופעים בפנקס המדידה ואילו בקו הכתום כפי שהם מפורסמים כיום. ניתן לראות בבירור כי בסוף שנות ה-30 הייתה הטמפרטורה גבוהה יותר מאשר בשנים 2000- 2010. אך זה לא תואם ל"הגד" כי השנים האחרונות הן החמות ביותר ולכן יש "תיקון" לנתונים  והשנים שעברו הורדה הטמפרטורה בכ-0 1.5 פרנייט.

איור  9. הטמפרטורה המקסימלית לשנה, והממוצע הרץ לחמש שנים. הקו הכחול כפי שנמדד, הקו הכתום כפי שמופיע לאחר "התאמת" התוצאות. טמפרטורות שנות ה30 ו ה40 הורדו בכ1-2 מעלות פרנהייט ועל ידי כך שנת 2000 היא הגבוהה ביותר.

4. ניתן לראות גם בישראל: ההתחממות הגלובלית גורמת להאצה בקצב עליית פני הים – האומנם?

המרכז למיפוי ישראל עוקב  ברציפות אחר שינויי המפלס בחופי הים התיכון של ישראל מאז שנת 1958.במהלך תקופה זו נראים פרקי זמן בהם המפלס עלה/ירד אך המגמה הכללית לא מראה מגמת עלייה או ירידה איור 10. (לשם הדיוק אציין כי בזמן החתימה על המנשר הנקודות של השנים 2017,2018 לא היו קיימות).



איור 10. השינויים בגובה פני הים בשנים 1958-2018 כפי שנמדדו על ידי מפ"י.( נמסר על ידי יוסף מלצר ממפ"י, תודתי לו)
ניתן לראות את העלייה הגדולה בין השנים 1992-2002. אך עלייה זו באה לאחר תקופת ירידה גדולה בין השנים 1979-1989.
מדידות אלה לא מראות "האצה בקצב עליית פני הים"., במקרה "הגרוע" ביותר השוואת 1965 השיא הראשון בקו הממוצע לשנת 2010 השיא השני בקו הממוצע מראה עליה של 30 מ"מ ב- 60 שנה שהם 0.5 מ"מ/שנה בממוצע.

עבודה נוספת המודדת את השינוי בגובה פני הים בישראל נעשתה על ידי להן, אמיתי ואפרתי (2014) הם מדדו את השינוי בגובה פני הים בישראל באמצעות מדידה לווינית. גם תוצאות העבודה הזו מראים על גובה פני ים שאיננו עולה, איור 11.



איור 11. שינוי מפלס הים בשנים 1998-2008. מקור: ניטור לוויני של הים התיכון. להן, אמיתי, אפרתי. (מקור: להן, אמיתי, אפרתי 2014).

5. . הראיות המדעיות ברורות: שינוי האקלים אכן מתרחש והפעילות האנושית היא הגורם העיקרי לשינוי זה.

הנקודות שמוצגות כתשובה לשאלות 1 2 3 ו4 מראות כי הראיות המדעיות בוודאי שאינן ברורות, הן השאלה האם יש שינוי אקלימי והאם האדם הוא הגורם.

סיכום ומסקנות

הגישה כי "ההתחממות הגלובלית" ו"האדם כגורם לה" הפכו להיות המקבילה של "תורה למשה מסיני", דברי אמת שהמאמין איננו חולק אליהם. בעוד בתחום האמונה הדתית האמירה "אני לא יודע אך אני מאמין" מותרת, הרי בתחום המדע זאת היא גישה המביאה לעיוות האמת כדי שתתאים "לאמונה הזרה". בלימוד תורת האקלים עדיין רב הנסתר על הגלוי, מדי כמה זמן מתגלים רמזים מדעיים לגורמים רבים המשפעים על תהליכים מחזוריים בכדור הארץ. מחזורים אלה כמובן משנים את הבנתו את הדינמיקה האקלימית של הכדור. יחוס עיקר השינוי (אם קיים) בימינו לאדם ולעלייה בריכוז הפחמן הדו – חמצני היא טענה שאין לה בסיס מדעי מוצק מתצפיות בכדור הארץ.

מדע האקלים מצטמצם לחיזוי קצר זמן של 5-7 ימים. לעיתים מעזים חוקרים לתת חיזוי עונתי ואז הם מציינים בפרוש כי הסבירות היא ברמה נמוכה. תחזית כזו היא ברת בדיקה "טעית כמה פעמים פוטרת מהעבודה". ואילו בעניין החיזוי לשנת 2100 הכתיבה היא בביטחון מוחלט בחזקת "המרחיק עדותו" וכל מי ששואל שאלות נכלל בקבוצה של "מכחישי ההתחממות" – "הכופרים".


סליחה ידידי מדעני האקלים נתתם את חתימתכם ללא בדיקה יסודית.

הנושאים: "למה "מתקנים" נתונים של פרמטרים אקלימים? " ו-"מדידות גובה פני הים בישראל" הוצגו בכתבות קודמות בבלוג. על תכנית ההערכות לשינויי אקלים של ישראל כתבנו כאן.