דפים

29 באוגוסט 2020

מייקל שלנברגר ואלכס אפשטיין בדיון על הפסקות החשמל ושריפות היער בקליפורניה


בתכניתו השבועית Power Hour מארח אלכס אפשטיין את מייקל שלנברגר לדיון בהפסקות החשמל ובשריפות בקליפורניה.

מדוע קליפורניה סובלת מהפסקות חשמל?

מי הם הרשעים האמתיים שאחראיים למצב?

כיצד ניתן להשתמש במצב על מנת לעורר יותר מודעות להבנת המושג "בלתי-אמינים" ("unreliables.").

מה היא המדיניות עליה ממליץ שלנברגר על מנת להתקדם?

ועוד....



  


26 באוגוסט 2020

תקופת הקרח הקטנה באמנות

קליפורניה חולמת בחושך


קליפורניה חולמת בחושך (צילום: ויקיפדיה, אקוודור)

 בשבוע שעבר היו  במשך כמה ימים ניתוקי זרם יזומים, "מתגלגלים" בקליפורניה. ניתקו את הזרם לכ 300 אלף צרכנים או מיליון תושבים שישבו בחושך כשעה. אח"כ הניתוק התגלגל לשכונה אחרת או תושבים אחרים שגם הם יסבלו, ומשך הניתוק של כשעה נועד למנוע קלקול האוכל במקררים. למה היה צורך לנתק את הזרם? "בגלל שהיה גל חום גם בלילה, וכולם הפעילו את המזגנים והצריכה הייתה גבוהה מאד, "בהשפעת שינויי האקלים ותנאי מזג האוויר הקיצוניים"  אמרו בחברת החשמל. (אי אפשר היום לאמור משפט שלם בלי להכניס בו "שינויי אקלים").

זה כמובן לא תירוץ. הצריכה לא הייתה גבוהה במיוחד - כ 47 GW, בפעמים אחרות בעבר כבר נרשמה צריכה גבוהה יותר ( כ 50 GW), כך שהשיא של השבוע לא היה יוצא דופן או מפתיע בכלל.

אז מדוע ניתקו את הזרם? כי לא היה חשמל, ברור. אם לא מנתקים את החשמל באופן יזום כדי להקטין את הצריכה לרמה של האספקה הזמינה - עלולה להתרחש נפילה של כול הרשת באופן אוטומטי, ובמצב ניתוק אוטומטי כזה לוקח הרבה זמן להקים את הרשת מחדש.

מדוע לא היה חשמל (או כושר ייצור מספיק)? בגלל שהיה קלקול פתאומי בשתי תחנות כוח גזיות, אחת של 500 MW והשנייה של 750 MW. גם זה לא תירוץ, תקלות פתאומיות מתרחשות לפעמים, זה ידוע, ובשביל זה חייב להיות כושר ייצור רזרבי, וגם זה ידוע ומקובל. בקליפורניה לא היו מספיק רזרבות. למה? בגלל האידיאולוגיה הירוקה הגורסת "תחנות כוח על גז זה פויה, אנו רוצים רק ירוק, רק אנרגיה מתחדשת". בגלל שספרו לוחות שמש ורוח כ"רזרבה" (לפי האידיאולוגיה הירוקה ובניגוד להגיון הנדסי) למרות שידוע שהשמש אינה זורחת בלילה, והרוח לא נושבת רוב הזמן. רק תחנות כוח גזיות טובות לרזרבה - כי רק אותן ניתן להדליק (להפעיל) מתי שצריך… ניתוקי הזרם אירעו בלילה, אחרי השקיעה, אחרי שלוחות השמש הפסיקו לייצר ב"מפתיע".

קליפורניה, כאמור, מדינה מאד מתקדמת וירוקה וסגרה את כול תחנות הכוח הפחמיות שלה. (עיקר החשמל בא מתחנות גזיות). במקום פחם היא מייבאת כ 25% מהחשמל ממדינות שכנות. יפלטו ויזהמו אחרים את האוויר בארצם, העיקר שאצלנו אין פליטות וזיהום, לפי היעדים שלנו, כיאה למדינה מתקדמת. אלא, מעשה שטן, גם אצל השכנות היה גל חום ולא היה להן עודף חשמל לספק לקליפורניה. התוצאה - חושך. איזה ביש מזל!

התהליכים המתרחשים בקליפורניה (החלוצה הירוקה) ובמקומות ירוקים אחרים (גם אצלנו) הם ברורים. מתקינים לוחות שמש ותחנות רוח לפי הכלל "כמה שיותר, יעלה כמה שיעלה!" בלי חשבון ובלי לתכנן תכנון הנדסי ראוי של המערכת הכוללת לאספקת חשמל.  בקליפורניה מותקן כושר ייצור (תיאורטי) של כ  13  GW סולארי ו 7 GW רוחני, כשהצריכת השיא היא כ 45-40 GW. ההתקנה של הרבה חשמל תזזיתי (רוח ושמש) מקטין את כמות החשמל שתחנות גזיות יכולות למכור, ולכן את הרווחיות שלהם. (השמש והרוח נקנות מראש במחיר קבוע ויש להם עדיפות בחיבור לרשת). הרווחיות גם נפגעת בגלל החמרה בתקנות סביבתיות וב"מס" הפחם. בכך מושג היעד של הירוקים: תחנות כוח נסגרות בגלל חוסר כדאיות כלכלית. על תחנה שנסגרת מריעים הירוקים בתרועה גדולה: "יופי, פחות תחנה מזהמת בארצנו האהובה!". ואז - יורד הלילה, ושוקטת הרוח ויורד החושך על המדינה, כי אין מספיק תחנות כוח…. מי היה מאמין? איך זה יכול להיות?

מושל קליפורניה נואם נאום שקרי וצבוע ומאשים את מנהלי הרשת: "למה לא דאגתם לרזרבות? הוריתי לכם לדאוג לאספקת זרם תקינה במדינה. בושה וחרפה, כשלתם בתפקידכם!", אלא שמיד קופץ מהנדס (בדימוס) מרשות החשמל ומגלה את האמת: התרענו על היעדר רזרבות. הרשות פעלה לפי שיקולים אידיאולוגיים-פוליטיים. אנו התרענו על ניתוקי זרם אפשריים, אבל לחץ פוליטי מלמעלה מנע את פתרון הבעיה (תיגמול תחנות כוח גזיות בשיעור הנדרש כדי שיהיו בכוננות תפעולית ולא תיסגרנה).

האם ניתוק הזרם הוא כזה אסון נוראי? יש מתקנים חיוניים כמו בתי חולים, רכבות, רמזורים, מפעלים, משרדים ומרכזי מיחשוב שעבורם ניתוק זרם אפילו לדקה הוא אסון. ייתכן ובניתוקים היזומים האלה הייתה סלקטיביות ושמרו על מתקנים חיוניים (להם לא ניתקו) בניגוד למשקי בית. אני לא יודע. ניתוק זרם לשעה אינו אסון עבור משק בית… אם הוא מתרחש יום או יומיים או 5 ימים בשנה.... אנו התרגלנו שיש חשמל תמיד… זה נוח… אבל הירוקים כול הזמן אומרים שצריך לשנות את אורח החיים. זה מה שהם מתכוונים - להתרגל לחיות בחושך חלק מהזמן… אנחנו, בארצות המפותחות, מפונקים. ב ¾ מארצות העולם או שאין חשמל בכלל או שיש חשמל חצי מהזמן… ה"צדק החברתי" דורש שגם אנחנו, המפותחים, נסבול כמוהם. חלילה שהם יגיעו ליהנות מחשמל רצוף כמונו! - זה יפוצץ את הפליטות בעולם!

אבל - ניתוקי זרם לשעה בלבד זה לוקסוס זמני. התהליכים שגורמים לכך רק החלו. אנו נהנים עדיין מתחנות כוח פחמיות (או גזיות) שנבנו בעבר ועדיין פועלות ומספקות זרם רציף. תחנות חדשות קשה לבנות. קשה מבחינת הריווחיות הכלכלית, קשה מבחינת ההתנגדות העיקשת של הירוקים - עם הפגנות, בג"צים ומאבק פוליטי. מצידם לא צריך תחנות כוח. רק "מתחדשות". התחנות הישנות מתבלות ותיסגרנה בהדרגה. כך שניתוקי זרם ילכו וירבו - על פי המגמה והמדיניות הנוכחית. בעתיד נצטרך לאמץ את השיטה ההודית. בהודו - כול אחד (או כול בניין) מתקין גנרטור פרטי, המופעל כאשר אין חשמל ברשת ומבטיח אספקת חשמל.

רשת החשמל הציבורית היא מערכת מאד גדולה ומסובכת, קשה לתפעול ועדינה, כלומר שברירית. זה פלא גדול שיש אספקת חשמל סדירה ורציפה פחות או יותר. אבל - לא לעולם חוסן. גורמים מאד חזקים (הירוקים) מנהלים מלחמת חורמה נגד תחנות הכוח. הרבה יותר קל להרוס את המערכת מאשר לבנות ולתפעל אותה. קליפורניה מתחילה להרגיש את הטעם הירוק - את התוצאות של מדינות אידיאולוגית - את החושך.

יעקב

 

 

 

 

 


25 באוגוסט 2020

הפחד הלא-רציונלי מהפד"ח

מאת פרופ.מיכה קליין.

הפחמן הדו חמצני (פד"ח –2CO) הוא הדוחף העיקרי של הגופים הירוקים במלחמתם "בהתחממות הגלובלית", טענתם היא כי הפד"ח הוא גז חממה התורם לעליית הטמפרטורה עקב השיחרור המוגבר של פד"ח על ידי האדם.

כמה עובדות:

1.      הפד"ח הוא גז חסר ריח

2.      הפד"ח הוא גז חסר חסר צבע.

3.      הפד"ח חיוני לכל צומח על פני הכדור בלי הפד"ח אין צמחיה.

4.      כל אחד מאיתנו בזמן שהוא נושם פולט הפד"ח

5.      בגיאולוגיה ההיסטורית של כדור הארץ היו זמנים בהם ריכוזו היה כ-7500 PPM

6.      ב-10000 השנים האחרונות ריכוזו היה הנמוך ביותר לאורך 570 מיליון השנם האחרונות.

7.      בכל ניסויי החממה (לגידול צמחייה) בהם יצרו תנאים של כמות הפד"ח שונה ,קצב הגידול היה גדול יותר כאשר הריכוז עלה.

8.      ריכוזו של הפד"ח באטמוספירה הוא כ 0.4 פרומיל.

9.       ריכוזו של הפד"ח בין גזי החממה הוא כ-6 אחוז.

צריך לציין כי בצוללות הצי האמריקאי נדלקת נורת אזהרה כאשר ריכוז הפד"ח מגיע ל-8000 PPM

ספרות רבה בעולם עוסקת במחזור הפד"ח ותרשימי זרימה של מחזור זה מופיעים בספרים רבים. אך האמינות המדעית חייבת לומר כי לא ניתן "לסגור" את מחזור הפד"ח כי מספר הנעלמים גדול מאוד. לא ידוע כל מידע כמותי על הכמות המשתחררת בפעילות וולקנית תת-ימית. אין כל מידע כמותי על כמות הגיר (הכולל פד"ח) השוקעת כיום בקרקעית הים בכלל העולם.

טענת הירוקים היא כי אנחנו "האנושות" אחראים לעליית הפד"ח ולכן אנחנו הגורמים לעלייה בטמפרטורה .כך שאם נוריד את הכמות המשוחררת לאטמוספירה "נציל" את כדור הארץ.

מה מראים המחקרים בשטח.

בהרבה מאד אנליזות של קידוחי קרח "המשמרים" את השתנות הטמפרטורה ואת השתנות הפד"ח נראה כי בכל המקרים קודם עולה הטמפרטורה ורק כמה מאות שנה לאחר מכן עלה ריכוז הפד"ח.ולכן לא ניתן לטעון כי הטמפרטורה עלתה עקב העלייה בפד"ח.

גם מחקרים עכשווים מראים כי הפד"ח עולה לאחר עליית הטמפרטורה.איור 1 . השיא של העקום הירוק (המציין פד"ח) תמיד מאחר אחרי השיאים של העקומים הכחול והאדום (המציינים טמפרטורה). 

Humlum et al 2012 מעודכן ל-2019

מחקרים עכשווים המציגים את המתאם שבין עלייה בפד"ח ועלייה בטמפרטורה מראים חוסר קשר ברור. איור 2 . החלק הימני מציג את השתנות טמפרטורת החורף בגרמניה, ובו ניתן לראות כי ב-30 השנה הפד"ח עלה מריכוז של 350 PPM ועד ל-412 PPM אך הטמפרטורה מראה מגמה קלה של ירידה. חלקו השמאלי של הגרף מראה מחקר דומה שבוצע באנטרקטיקה ובו נראה כי בין השנים 1978-2013 הפד"ח עלה מ-340 PPM ועד 395 PPM והטמפרטורה לא עלתה.


לכן כל צעקות השוד והשבר והרצון להטיל מס על כמות פד"ח המשוחררת לא בנוי על אמת מדעית.


18 באוגוסט 2020

בשם פעילי הסביבה, אני מתנצל על הפחדות האקלים מאת מייקל שלנברגר

 On Behalf Of Environmentalists, I Apologize For The Climate Scare/ Michael Schellenberger

המאמר שלפניכם פורסם לראשונה ב-Forbes , ביוני 2020. זמן קצר לאחר פרסומו הוא הוסר על ידי פורבס לאחר לחצים שהופעלו על עורכי העיתון. ההשתקה הזאת היא סיבה חשובה לפרסמו גם בבלוג הירוק, בתרגומו של יוני דובי. התרגום והפרסום אושרו על ידי שלנברגר.



 בשם פעילי הסביבה, אני מתנצל על הפחדות האקלים מאת מייקל שלנברגר

בשם אנשי איכות הסביבה בכל מקום, אני מבקש להתנצל רשמית על הפחדת האקלים שיצרנו במהלך 30 השנים האחרונות. שינויי אקלים קורים. זה פשוט לא סוף העולם. זו אפילו לא הבעיה הסביבתית הכי חמורה שלנו.

אולי זה נראה מוזר שאני אומר את כל זה. אני פעיל אקלים מזה 20 שנה ואנשי איכות הסביבה מזה 30 שנה. אך כמומחה לאנרגיה שהתבקש על ידי הקונגרס למסור עדות מומחה אובייקטיבית, והוזמן על ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) לשמש כמבקר המומחים של דו"ח ההערכה הבא שלו, בשם פעילי הסביבה אני מרגיש חובה להתנצל על שהטענו את הציבור בצורה חמורה.

הנה כמה עובדות שמעט אנשים יודעים:

  • בני אדם אינם גורמים ל"הכחדה המונית שישית"
  • האמזונס אינו "הריאות של העולם"
  • שינויי אקלים לא מחמירים את אסונות הטבע
  • שריפות במגמת ירידה של 25% ברחבי העולם מאז 2003
  • כמות האדמה שאנו משתמשים למטרות גידול בשר - השימוש הגדול ביותר בקרקע של המין האנושי - ירדה בשטח בסדר גודל כמעט כמו אלסקה
  • בניית דלק עץ ובתים נוספים ליד יערות ולא שינויי אקלים, מסבירים מדוע יש שריפות נוספות ומסוכנות יותר באוסטרליה וקליפורניה.
  • פליטת הפחמן יורדת ברוב המדינות העשירות ויורדת בבריטניה, גרמניה וצרפת מאז אמצע שנות השבעים.
  • הולנד הפכה עשירה יותר ולא ענייה תוך הסתגלות לחיים מתחת לפני הים
  • אנו מייצרים 25% יותר מזון ממה שאנחנו צריכים ועודפי מזון ימשיכו לעלות ככל שהעולם יתחמם
  • אובדן בתי גידול והרג ישיר של חיות בר הם איומים גדולים יותר על מינים מאשר שינויי אקלים
  • דלק עץ הוא הרבה יותר מזיק לאנשים וחיות בר מאשר דלקים מאובנים
  • מניעת מגיפות עתידיות דורשת יותר חקלאות "תעשייתית" לא פחות

אני יודע שהעובדות הנ"ל יישמעו כמו "הכחשת אקלים" עבור אנשים רבים. אבל זה רק מראה את העוצמה של הפחדות האקלים. במציאות, העובדות האלו מגיעות מהמחקרים המדעיים הזמינים ביותר, כולל אלה שנערכו על ידי ה- IPCC, ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) ו- גופים מדעיים מובילים אחרים.

יש אנשים שידמיינו כשיקראו את הדברים שאני אנטי-סביבתי ימני קיצוני, אבל אני לא. בגיל 17 גרתי בניקרגואה כדי להפגין הזדהות עם המהפכה הסוציאליסטית של סנדיניסטה. בגיל 23 גייסתי כסף עבור קואופרטיבים לנשים בגואטמלה. בשנות העשרים המוקדמות שלי גרתי באיזור האמזונס וחקרתי את מאבקם של חקלאים קטנים שנלחמו בפלישות אדמות. בגיל 26 עזרתי לחשוף תנאים ירודים במפעלי נייקי באסיה.

הפכתי לפעיל איכות הסביבה בגיל 16 , כשהקמתי רשת תרומות ליערות הגשם. בגיל 27 עזרתי להציל את יער העצים העתיקים האחרונים הבלתי מוגנים בקליפורניה. בשנות השלושים לחיי דגלתי באנרגיות מתחדשות ועזרתי בהצלחה בשכנוע ממשל אובמה להשקיע בהן 90 מיליארד דולר. במהלך השנים האחרונות עזרתי למנוע החלפת מפעלים גרעיניים למפעלי דלקים מאובנים ובכך למנוע עלייה חדה בפליטות.

אבל עד השנה שעברה נמנעתי לרוב מלהתבטא נגד הפחדה האקלימית. זה גם בגלל שהייתי נבוך. אחרי הכל, אני אשם בהפחדה כמו כל פעיל סביבה אחר. במשך שנים התייחסתי לשינויי אקלים כאיום "קיומי" על התרבות האנושית, וקראתי לזה "משבר".

אבל בעיקר פחדתי. שמרתי על שתיקה ביחס להטעיות קמפיין האקלים כי פחדתי לאבד חברים ומימון. בפעמים המעטות בהן גייסתי את האומץ להגן על מדעי האקלים מאלה שמציגים אותם בצורה לא נכונה סבלתי מתוצאות קשות. וכך בעיקר עמדתי מנגד ולא עשיתי דבר, בעת שחברי פעילי איכות הסביבה הפחידו את הציבור.

אפילו עמדתי מנגד כאשר אנשים בבית הלבן ורבים מאנשי התקשורת והחדשות ניסו להרוס את המוניטין והקריירה של מדען מצטיין, איש טוב וידיד יקר שלי, רוג'ר פילקה, דמוקרט ואיש איכות הסביבה שהעיד בעד תקנות פחמן. מדוע הם עשו זאת? מכיוון שמחקריו מוכיחים כי אסונות טבע לא הולכים ומחמירים.

אבל אז, בשנה שעברה, הדברים הסתחררו משליטה.

אלכסנדריה אוקסיו-קורטז אמרה כי "העולם עומד להסתיים בעוד שתים עשרה שנים אם לא נתייחס לשינויי אקלים." הקבוצה הסביבתית המפורסמת ביותר בבריטניה (מרד בהכחדה)  טענה כי "שינוי האקלים הורג ילדים".

העיתונאי הירוק המשפיע ביותר בעולם, ביל מקיבבן, כינה את שינויי האקלים "האתגר הגדול ביותר שאנשים התמודדו אי פעם" ואמר שהוא "יחסל את התרבויות".

עיתונאים מערוצי התקשורת המובילים דיווחו, שוב ושוב, כי האמזונס הם "ריאות העולם", וכי בירוא היערות הם כמו פצצה גרעינית.

כתוצאה מכך, מחצית מהאנשים שנסקרו ברחבי העולם בשנה שעברה אמרו שהם חושבים ששינוי האקלים יכחיד את האנושות. ובינואר, אחד מכל חמישה ילדים בריטים אמר לסוקרים שיש להם סיוטי-לילה על שינויי אקלים. 

בין אם יש לכם ילדים ובין אם לאו, עליכם לראות כמה זה לא בסדר. אני מודה שאולי אני רגיש כי יש לי בת מתבגרת. אחרי שדיברנו על המדע היא נרגעה. אך חברותיה המקבלות מידע מוטעה מפוחדות ולא בצדק.

לפיכך החלטתי שעלי לדבר. ידעתי שכתיבת כמה מאמרים לא תספיק. הייתי צריך ספר שיפרש כראוי את כל הראיות. 
וכך ההתנצלות הפורמלית שלי על שיחת הפחד שלנו באה בצורת הספר החדש שלי, אפוקליפסה מעולם: מדוע אזעקה סביבתית פוגעת בכולנו.

הספר מבוסס על שני עשורים של מחקר ושלושה עשורים של אקטיביזם סביבתי. ב -400 עמודים, ל- 100 מהם מצורפות הערות שוליים, הספר אפוקליפסה מעולם לא עוסק בשינויי אקלים, כריתת יערות, פסולת פלסטית, הכחדת מינים, תעשייה, בשר, אנרגיה גרעינית, ומתחדשים.

כמה דגשים מהספר:

  • מפעלים וחקלאות מודרנית הם המפתח לשחרור אנושי ולקידמה סביבתית
  • הדבר החשוב ביותר לשמירת הסביבה הוא ייצור יותר מזון, במיוחד בשר, על פחות אדמות.
  • הדבר החשוב ביותר להפחתת זיהום אוויר ופליטת פחמן הוא מעבר מעץ לפחם לנפט לגז טבעי ולאורניום.
  • 100% מקורות אנרגיה מתחדשים ידרשו הגדלת השטח המשמש לאנרגיה מ- 0.5% היום ל-50% 
  • עלינו לרצות צפיפות הספק גבוהה יותר, לא נמוכה יותר, לערים, חוות ותחנות כוח.
  • הצמחונות מפחיתה את הפליטות שלנו בפחות מ -4%.
  • גרינפיס לא הצילה את הלווייתנים, אלא המעבר משמן לוויתן לנפט ושמן דקלים.
  • "בקר חופשי" ידרוש כמות אדמה גדולה פי 20 וייצר פליטות של 300% יותר.
  • הדוגמטיזם של גרינפיס החמיר את הכריתה ביערות של האמזונס.
  • הגישה הקולוניאליסטית ביחס לשימור גורילות הובילה לתגובת נגד שכנראה גרמה להרג של כ-250 פילים 

מדוע כולנו הוטעו?

בשלושת הפרקים האחרונים של Apocalypse Never אני חושף את המניעים הכספיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים. קבוצות סביבתיות קיבלו מאות מיליוני דולרים מאינטרסים של דלקים מאובנים. קבוצות שהונעו על ידי אמונות אנטי-הומניסטיות אילצו את הבנק העולמי להפסיק לנסות לשים קץ לעוני ובמקום זאת להפוך את העוני ל"קיימות". וחרדת סטטוס, דיכאון ועוינות לתרבויות מודרניות עומדות מאחורי חלק ניכר מההפחדות.

ברגע שאתה מבין עד כמה היינו קורבן להפצת מידע שגוי על ידי אנשים עם מניעים רקובים - קשה שלא להרגיש מרומה. 

האם Apocalypse Never תשפיע? בהחלט יש סיבות לפקפק בכך.

כלי התקשורת החדשים משמיעים הצהרות אפוקליפטיות על שינויי אקלים מאז סוף שנות השמונים, ונראה כי הם לא נפסקים. האידאולוגיה העומדת מאחורי אזעקות סביבתיות - מלתוסיאניות - הופרכה שוב ושוב במשך 200 שנה ובכל זאת היא חזקה מתמיד.

אך ישנן גם סיבות להאמין כי הפחדה סביבתית, גם אם לא תיגמר, תביא לכוח תרבותי ופוליטי הולך ופוחת.

מגיפת נגיף הקורנה הוא משבר ממשי שמציב את "משבר האקלים" בפרספקטיבה. גם אם אתה חושב שהגבנו יתר על המידה, קוביד -19 הרג כמעט 500,000 בני אדם וזיעזע כלכלות ברחבי העולם. (מאז כתיבת שורות אלו המספר כבר עבר את 700 אלף מקרי מוות - ב.א.)

מוסדות מדעיים כולל WHO ו- IPCC ערערו את אמינותם באמצעות הפוליטיזציה החוזרת של המדע. קיומם העתידי ורלוונטיותם תלויים במנהיגות חדשה ורפורמה רצינית.

עובדות עדיין חשובות, והמדיה החברתית מאפשרת מגוון רחב יותר של קולות חדשים ועצמאיים לעקוף עיתונאים סביבתיים המפחידים בערוצים המסורתיים. אומות חוזרות בגלוי לאינטרס עצמי ומתרחקים ממלטוסיאניות וניאו-ליברליזם, שטוב לגרעין ורע לאנרגיות מתחדשות. 

העדויות החותכות מראות  כי תרבות עתירת אנרגיה טובה יותר לאנשים ולטבע מאשר תרבות דלת אנרגיה,  אליה מבקשים אנשי הפחדת האקלים להחזירנו.

ההזמנות שקיבלתי  מ- IPCC והקונגרס הן סימנים לפתיחות הולכת וגוברת לחשיבה חדשה על שינויי אקלים וסביבה. תגובה נוספת מעודדת לספרי היא ממדעני אקלים, אנשי שמירת טבע ומלומדי איכות הסביבה. "Apocalypse Never הוא ספר חשוב מאין כמוהו", כותב ריצ'רד רודס, הסופר הזוכה בפוליצר "יצירת הפצצה האטומית". "זה אולי הספר החשוב ביותר בסביבה שנכתב אי פעם", אומר אחד מאבות מדע האקלים המודרני, טום וויגלי. 

"אנו אנשי איכות הסביבה מגנים את בעלי הדעות המנוגדות לערכים הסביבתיים בשל אי ידיעתם את המדע ונטייתם לכשל הטיית האישור", כתב ראש הרשות לשימור הטבע לשעבר, סטיב מק'קורמיק. "אבל לעתים קרובות מדי אנו אשמים באותו דבר. שילנברגר מציע 'אהבה קשוחה': אתגר לשמרינים המתחפרים ולבעלי התפיסות הנוקשות המביסות את עצמן. אפוקליפסה לעולם אינה מציגה לעיתים נקודות מבט עוקצניות, אך תמיד בנויות היטב, מבוססות ראיות, שיסייעו בפיתוח 'השריר הנפשי' שאנו זקוקים לו בכדי לדמיין ולעצב לא רק עתיד מלא תקווה, אלא גם בר-השגה. "

זה כל מה שקיוויתי לו בכתיבתו. אם הגעתם עד כה, אני מקווה שתסכימו שזה אולי לא מוזר כמו שנדמה כי פעיל סביבתי, פרוגרסיבי ואקטיביסט אקלימי כל חייו חש צורך לדבר נגד ההפחדות האקלימיות.

 ואני גם מקווה שתקבלו את התנצלותי. 

15 באוגוסט 2020

אנרגיית שמש לא מעשית.

כולם יודעים ומפיצים את הסיסמה "שמש זה אחלה, זו אנרגיה בשפע, נקיה וחינמית", ו"למה המטומטמים לא עוברים מיד מאנרגיה פחמית מלוכלכת לאנרגיית שמש נקייה? (מה הם עוד לא שמעו את הסיסמה?)". לפני שעוברים מרעיון ליישום צריך לבחון את הצדדים המעשיים. רוב המטיפים הירוקים ומלמדי המוסר למיניהם (והעיתונאים) חזקים ברומנטיקה אבל חלשים בהבנה של פרטים מעשיים וטכניים ושל התהליכים הפיזיים הנחוצים להגשמת השאיפה. הם אפילו לא מנסים לחשוב על זה.

כדי לנצל את אנרגיית השמש אנו צריכים לקלוט אותה או לאסוף אותה, ולהפוך אותה לדבר המועיל לנו - כלומר - לחשמל. בשביל זה צריכים מכשירים או מכונות - במקרה שלנו - לוחות שמש (פאנלים פוטו וולטאיים). המכשירים האלה, הידועים לנו, המוכרים היטב, והנמצאים כבר בשימוש רב, הם בלתי יעילים עד מאד, גדולים, מסורבלים, מכילים הרבה חומר והם יקרים וגם צרכני אנרגיה בתהליך הייצור ויוצרים זיהום. הם גם דורשים שטחי פריסה מאד גדולים על הקרקע ועל גגות. והם מייצרים מעט מאד חשמל.


כדי לקבל מושג מה מעט החשמל שהלוחות מפיקים אביא כמה דוגמאות. לוח שמש סטנדרטי גודלו כ מטר שישים על מטר (כגודל מיטה רגילה). הוא מפיק כ 250 וואט חשמל, בצהרי היום בשיא השמש. כדי לחמם כוס תה בקומקום חשמלי רגיל ( 2 קילוואט) צריכים 8 לוחות כאלה (8 מיטות). כנ"ל אם מפעילים מכונת כביסה או מזגן קטן. אבל אם מפעילים את שלושת הדברים ביחד צריך 24 לוחות…

“אנרגיה מתחדשת" זה שם מטעה, כי המתקנים הדרושים כדי לקלוט את האנרגיה ולנצל אותה (לוחות שמש, טורבינות רוח ומצברים) הם בהחלט לא "מתחדשים" אלא עשויים מחומרים מתכלים שצריך לכרות ולייצר ואח"כ לחדש ולמחזר, ומכמויות גדולות מאד של חומרים אלה. למשל: בטריה של מכונית חשמלית שוקלת כ 450 ק"ג, אבל לייצורה יש צורך לכרות כ 200 אלף ק"ג מחצבים, לשנע אותם לעבד אותם, בתהליכים שדורשים חום גבוה (אנרגיה) ועיבוד בכימיקלים רבים. זה תהליך ארוך ויקר שצורך הרבה עבודה ואנרגיה. לעומת זאת - האלטרנטיבה - הנעת המכונית בבנזין, למשך כול 7 שנות החיים של הבטריה, דורשת כ עשירית בלבד מכמות החומרים והאנרגיה המושקעת בייצור הבטריות.

בנייה של טורבינת רוח אחת דורשת 900 טון של פלדה, 2500 טון של בטון (לבסיס) ו 45 טון של פלסטיק - פיברגלס במדחפים - שלא ניתן למיחזור - וגם מתכות נדירות אחרות. כול המתקנים שהוקמו עד כה יוצרו בעזרת או באמצעות מקורות האנרגיה הרגילים שלנו שהם, כ 85% פחמיים (פוסיליים - מאובנים). כול המתקנים שהוקמו עד כה ב 15-20 השנים האחרונות (והוקמו מיליונים) מספקים רק כ 4-3% מצרכי האנרגיה של האנושות.

לכן - כאשר מדברים על "אנרגיה מתחדשת" (שמש, רוח ומכוניות חשמליות) צריך לחשב כמה חומרים ומחצבים דרושים ליצירת המתקנים להפקה ועיבוד אנרגיה זו - לוחות שמש, טורבינות רוח, מצברים. צריך לראות כמה טונות מכול משאב צריך, איפה אפשר למצוא את המחצבים, האם יש מספיק מחצבים וכושר ייצור, מה כמות האנרגיה שצריך להשקיע בייצור המתקנים, מה אורך החיים המועיל, מה הפגיעה הסביבתית של מתקנים אלה - בעת ייצורם, בעת הפעלתם ובעת מיחזורם בתום חייהם.

כמובן, גם מתקני אנרגיה קונבנציונלית (פחם, נפט וגז) עשויים מחומרים אותם צריך לכרות ולעבד, ומתחנות כוח שצריך לבנות ומתקני קידוח, הפקה, זיקוק ושינוע, כולל צינורות הולכה של נפט וגז. אבל, אם משווים את כמויות החומרים והאנרגיה הדרושים למתקני אנרגיה רגילה לעומת אנרגיה מתחדשת להפקת אותו מספר של קילווט-שעה חשמל - מוצאים שאנרגיה מתחדשת דורשת פי 10 חומרים או יותר. וזה לא מפתיע - כי מתקני המתחדשים (לוחות שמש וטורבינות רוח) מפיקים מעט אנרגיה (חשמל) כול אחד, ורק חלק קטן מהזמן (כאשר השמש זורחת או הרוח נושבת). מסיבות אלה - כדי להפיק את אותה כמות חשמל צריך הרבה יותר מתקנים.

בגרף זה (מבוסס על נתוני משרד האנרגיה האמריקאי) רואים כמה טונות של חומרי גלם צריך לעבד כדי לייצר מתקן שמפיק אחד טרה-ואט-שעה חשמל. בלוחות שמש צריך לעבד כ 16,000 טונות, בעוד בתחנות כוח גזיות מספיק 1000 טונות. זה המשקל של מתקן הייצור המוגמר (לוחות שמש או תחנות כוח). ברור שכמות חומרי הגלם - כלומר המחצבים - גדולה פי כמה.

צריך לשוב ולהדגיש שהמעבר לאנרגיה ירוקה הוא אשלייה, כי לא חשוב כמה לוחות שמש וטורבינות רוח נבנה, אנו צריכים תמיד גם תחנות כוח רגילות (פחמיות) להספקת החשמל באותם רגעים או ימים שהשמש מוסתרת והרוח לא נושבת. כלומר - כול הכמות האדירה של חומר הדרושה למתקנים מתחדשים היא בנוסף לדרוש למתקנים רגילים, לא במקומם.

למספרים אלה - על כמויות החומר האדירות הדרושות הרבה משמעויות. 1. אין כיום כושר ייצור זמין לייצור הכמויות האדירות של המתקנים המתחדשים הדרושים כדי להשיג את היעדים שמדברים עליהם (80% או 100% אנרגיה מתחדשת עד 2050). כדי שזה יקרה צריך לפתח מכרות ובתי חרושת בכמות אדירה, הרבה מעבר לאלה הקיימים. 2. צריך להשקיע אנרגיה רבה בתהליכי הייצור האלה - אנרגיה פוסילית (היחידה הקיימת היום). צריך יותר אנרגיה מהכמות  הזמינה היום. 3. פתיחת כמות כזו של מכרות חדשים ובתי חרושת תגדיל את טביעת הרגל הסביבתית של החברה האנושית בהרבה - כלומר את הנזקים הסביבתיים - ולא תצמצם אותם כמו שחסידי האנרגיה המתחדשת בוודאי מקווים. 4. כול זה עולה כסף. הרבה כסף. 5. אורך החיים המועיל של לוחות שמש וטורבינות רוח הוא אולי 20-25 שנה. כלומר - הרבה לפני שנספיק לייצר את המתקנים החדשים (הנוספים) הדרושים - נצטרך לייצר מתקנים להחלפת אלו שיוצרו בעבר וחדלו לעבוד. 6. המתקנים שגמרו את חייהם הופכים לפסולת שצריך למחזר או לקבור. זו בעיה סביבתית קשה - בהתחשב בכמות האדירה של הפסולת.

שוחרי איכות הסביבה תמיד מוכיחים אותנו על צריכת יתר ובזבזנות. Small is beutiful - הם אומרים. צריכה אדירה ובזבזנית כמו בחברת השפע המודרנית היא "לא ברת קיימא" הם אומרים. הרי לך שיעד לאנרגיה מתחדשת עומדת בסתירה ישירה וגדולה לעקרון של צמצום טביעת הרגל האנושית והצריכה, והיא בוודאי וודאי הרבה פחות "ברת קיימא" מאשר האנרגיה הרגילה (הפחמית).

כדי להמחיש עוד פעם את הכמויות הנחוצות הנה נתונים על המתקנים שכבר קיימים (כבר יוצרו, במשך כ 20 שנה). קיימים היום, בכול העולם, לוחות שמש בכושר ייצור של כ 627 GW - שהם כ 5 מיליארד מ"ר או 5000 קמ"ר של לוחות. טורבינות רוח - כושר ייצור קיים - גם כן כ 650 GW שהם מעל 200 אלף טורבינות. וכול הכמות האדירה הזו מצליחה לייצר לא יותר מ 3-4% מהאנרגיה שהאנושות משתמשת בה כיום. צא וחשוב איזו כמות של מתקנים דרושה כדי להגיע ליעדים הנכספים של מעבר כול, או מרבית, האנרגיה למקורות מתחדשים! הראש מתפוצץ. והנזק הסביבתי של מיליארדים של ברזלים מפוזרים בעולם הוא עצום. אבל המטיפים הירוקים מסתפקים בהטפות רומנטיות ולא טורחים לעשות חישובים כמותיים.

מלבד זה ישנה הבעיה של ERoEI -  אנרגיה מופקת לעומת אנרגיה מושקעת Energy return for energy invested. כמה אנרגיה ניתן להפיק ממתקן ייצור אנרגיה (למשל לוחות שמש) חלקי האנרגיה שהושקעה (או בוזבזה) בייצור המתקן עצמו. היחס הזה למקורות האנרגיה הרגילים (פחם, גז, נפט, גרעין, הידרו) הוא מעל 50 כלומר המתקנים מפיקים מעל פי 50 אנרגיה ביחס לזו המושקעת בייצורם. עבור אנרגיה מתחדשת (שמש, רוח, בטריות) היחס הוא פחות מ 5 - כולמר - מתקני הייצור מפיקים לאורך כול תקופת חייהם המועילה (20-25 שנה) רק פחות מאשר פי 5 אנרגיה ביחס לאנרגיה שהושקעה בייצור המתקן. יחס כזה נמוך אינו "בר קיימא" אינו מספיק כדי לספק את צרכי האנרגיה של האנושות לאורך זמן.

אל תלכו שולל אחרי סיסמאות רומנטיות ריקות מתוכן: "השמש בשפע, נקי, בחינם". זה לא עובד באופן מעשי, זה לא אפשרי, זה לא מועיל, זה מבזבז כסף גדול לריק וגורם נזק סביבתי גדול. אבל כוח הסיסמאות חזק - מדינת ישראל מבזבזת מיליארדי שקלים על לוחות שמש, ומתכננת להוציא עוד מיליארדים רבים בעשור הקרוב על מתקנים סולאריים שהנזק הסביבתי שלהם גדול בהרבה מהתועלת.

יעקב

 

"הפוליטיקה מאפשרת לאנשים להצביע בעד הבלתי אפשרי" -תומס סאוול.