28 באפריל 2018

הטפות ירוקות


פרופ' עדי וולפסון, "ירוק" בעל טור קבוע ב"ידיעות" מספר לנו מה צריך לעשות כדי להציל את כדור הארץ מההתחממות הנוראית. כרגיל אצל מטיפים רבים מהדברים שהוא אומר מוגזמים ורבים אחרים לא רלוונטיים או לא מעשיים.
וולפסון: אנחנו שורפים דלקים, צורכים מוצרים ושירותים, אוכלים מזון ומייצרים פסולת, ופולטים גזי חממה. נכון. אנחנו חיים.
אמנם הגזים הללו, המצטברים ברום האטמוספירה, הכרחיים כדי לאפשר חיים על פני כדור הארץ, אך כשהכמות שלהם גבוה מדי הם מייצרים מעין שכבה שכולאת את החום ויוצרת אפקט של חממה
נכון אבל לא מדויק. הגזים קיימים ואפקט החממה קיים, הם טבעיים ולא קשורים לבני האדם, ובזכותו אנו יכולים להתקיים על פני כדור הארץ, כלומר בזכותם כדור הארץ אינו סלע קפוא וקר שאינו מאפשר חיים. התוספת שבני האדם מוסיפים לגזי החממה הטבעיים היא זעירה עד זניחה.
כל אחד מאיתנו פולט גזי חממה, פחות או יותר. בממוצע, כל אזרח בישראל פולט כ-10 טון פחמן דו-חמצני אקוויוולנטי לשנה כ-27 ק"ג ליום.
לא מדויק. כול אחד נושם ואגב כך פולט פד"ח (גזי חממה). גם החיות. אם נחדל מלנשום נפלוט קצת פחות. אבל, הכמות של 27 ק"ג ליום מתייחסת לכל הפעילות במדינה, כולל תעשייה, תחבורה, וכד'. זו לא פליטה אישית של האדם כפרט.
פרופ' וולפסון ממליץ, ברמה האישית, שנאכל פחות בשר, נלך יותר ברגל (פחות במכונית) ויותר בתחבורה ציבורית. המלצות טובות ובריאות, ואני, אישית, עושה כול אלה ככול האפשר (אני ילד טוב, אם כי לא בדיוק ילד). אני מוסיף המלצה שלי: להיות אדם ישר, לא לשקר, לא לגנוב, להתפרנס בכבוד מעבודתנו, לכבד את הזולת. מה הקשר בין זה לפליטות והצלת כדור הארץ? כלום. אבל ילד טוב כדאי להיות.
לרשויות המקומיות ממליץ וולפסון: מעבר לתחבורה ציבורית יעילה יאפשר הפחתה משמעותית של הפליטות וגם של הפקקים. אפילו ציפוף עירוני ובנייה רוויה יכולים להפחית את הפליטות בכ-25%.
אלו סיסמאות ריקות. "תחבורה ציבורית יעילה" היא סיסמא ריקה לחלוטין מתוכן. התחבורה לעולם לא תהיה מספיק "יעילה" לטעמם של הפרופסורים... "תחבורה יעילה" זו סיסמא אוטופית. בעולם המציאות יש מגבלות. התחבורה שיש היא מה שאנו מסוגלים לעשות, אין אחרת, לא יכולה להיות תחבורה אוטופית. התחבורה הציבורית יש לה גם מגבלות משלה. היא פולטת פליטות גם כן, והרבה יותר גרוע – מזהמת את האוויר. נסיעות תכופות של אוטובוסים על דיזל, מפרקיים, ענקיים, בתל אביב, עם 5-10 נוסעים כפי שקורה בפועל במרבית שעות היום (מידע אישי), לא תורם להפחתת הפליטות. אדרבה. האוטובוסים (תחבורה ציבורית) הם הגורם העיקרי לזיהום האוויר בערים, זיהום שהורג אנשים ממש, כאן והיום, בניגוד לפליטות הפד"ח שהן, אולי, סכנה תיאורטית רחוקה.
וההמלצה השגרתית: מדינת ישראל צריכה לעבור ל"ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיית שמש ורוח, שעדיף על ייצור חשמל מדלקים מאובנים"
לא מעשי. אנרגיית הרוח היא מפגע בריאותי וסביבתי נוראי, הטורבינות מרעישות, הורסות את הנוף, קוטלות ציפורים ומייצרות מעט מאד חשמל, מפני שאין הרבה רוחות באקלים ארצנו. והן עולות ביוקר. נזקן גדול בהרבה מהתועלת.  אנרגיה סולארית היא בלתי יעילה ויקרה, (למרות שהיא לא מזיקה כמו טורבינות רוח). לא חשוב כמה לוחות שמש נתקין וכמה מיליארדי שקלים נשרוף עליהן, כמעט כול האנרגיה תמשיך להיות מסופקת מדלקים פחמיים, כי האנרגיה הסולארית לא מסוגלת לספק צרכינו. זה חזון שווא (כמו "תחבורה ציבורית יעילה").
הטפותיו של פרופ' וולפסון הן מנטרה שבלונית, מנותקות מהמציאות, אבל הן יפות.

יעקב

26 באפריל 2018

התעשייה הסולארית בגרמניה מתנוונת.

גרמניה היא המדינה הכי מתקדמת בעולם בהתקנת לוחות שמש. הגרמנים, ובראשם הקנצלרית מרקל, מאמינים באמונה אידאולוגית-דתית עמוקה ששמש "זה טוב", שזו "האנרגיה של העתיד", "אנרגיה נקייה וזולה"  שתציל את כדור הארץ. הם ניגשו במרץ בלתי נלאה, להתקין כמה שיותר לוחות בשיטה "יעלה כמה שיעלה", ו"כול המרבה הרי זה משובח" וסירבו להתייחס לחישובים הנדסיים וכמותיים מפוקחים, כלומר סירבו להתייחס למציאות, שהשמש בגרמניה זורחת בממוצע רק 12.2% מהזמן. הם התקינו (נכון לסוף 2016) כ 1.58 מיליון (מיליון!)  מתקנים, הנותנים הספק נומינלי (תיאורטי) של 41.3GW  חשמל,  שהם כ 160 מיליון לוחות, או 240 מיליון מ"ר. הם השקיעו בין 2010 ל 2016 כ 56 מיליארד אירו בלוחות שמש.

תמונה: ויקיפדיה

המתקן הסולארי קרוגהוטה (במרכז גרמניה) בעל הספק נומינלי של 29.1 MW. (מקור התמונה ).  לפי חישוב הספק – יש בגרמניה 1420 מתקנים בגודל כזה, זו כמות אדירה, והיא כמעט בלתי נתפסת בדמיוננו.
מה השיגה הכמות האדירה של המתקנים (וההשקעה האדירה)? מעט מאד. כול הלוחות האלה הצליחו לספק רק כ 6% מצריכת החשמל בגרמניה. כול הלוחות הותקנו, כמובן, רק הודות לסובסידיות הגדולות. ואכן הסובסידיות גרמו לעלייה גדולה במחירי החשמל, כך שמחירי החשמל בגרמניה הם בערך פי שניים מהממוצע באירופה ופי 3 מהממוצע בארה"ב.

האמונה הדתית-אידאולוגית הזו גרמה לריצת אמוק בלתי מרוסנת, אבל, העובדות לא ניתנות לכיפוף על ידי האמונה הדתית. בערך בשנת 2015 הכירה ממשלת גרמניה בעובדה שלא ניתן להגדיל את ההוצאה על סובסידיות בלי סוף והפחיתה מאד את שיעור הסובסידיה (התעריף הגבוה המובטח ליצרנים סולאריים).


כתוצאה מכך קטנו מאד ההתקנות החדשות של לוחות שמש. זה ברור – אין סובסידיה גדולה – אין התקנות. לוחות השמש לא מתקיימות בזכות עצמן, על ידי הפקת החשמל – הן קיימות רק לשם הפקת סובסידיות.


בטבלה למעלה רואים את הקיטון במתקנים סולאריים חדשים בין השנים 2012 ל 2016. בטבלה הבאה רואים את הקיטון בשיעור הסובסידיות (הקו החום) ובהשקעות במתקנים סולאריים (הקו האדום).

והתוצאה – קיפאון (אי גידול) בתפוקה הסולארית. השמש הגיעה לשיא תפוקה של כ 6% מצריכת החשמל בגרמניה, אבל האחוז הזה קטן ב 2016 ל 5.9%.

בהמשך נראה גם את הקיטון הגדול במועסקים (מקומות עבודה) בסקטור הסולארי.

את הפיסיקה, ההנדסה, המציאות – אי אפשר לרמות או לדרבן בעזרת אמונה כמו-דתית. האנרגיה הסולארית כנראה הגיעה לקצה גבול יכולתה, למרות ההשקעות האדירות והרצון האדיר. היא מספקת כ 6% מצריכת החשמל בגרמניה, וזהו זה. היא כנראה לא מסוגלת ליותר, לא חשוב כמה העם הגרמני כולו מתלהב מאנרגיה סולארית (טוענים ש 85% מהגרמנים תומכים בה). לאט, לאט יגיעו המתקנים הקיימים לקצה החיים השימושיים שלהם (כ 20 שנה), ובהיעדר השקעות נוספות, תלך ותרד כמות החשמל הסולארי שיופק. והוליד ההר עכבר.

יעקב




10 באפריל 2018

עידוד לחשיבה מנותקת על השמש



החסידים הירוקים נוטים לחשיבה מנותקת מהמציאות – חשיבה על אידאלים יפים אבל לא מציאותיים. אידאל כזה הוא אנרגיית השמש – אנרגיה "שופעת, חינמית ונקיה" כביכול.
כדי לעודד עצמם וליהנות מהרגשה טובה בבטן (בלי קשר למציאות) מפיקים החסידים (כולל כל העיתונאים) כותרות יפות ואפנתיות. הנה הכותרת: "בשבת שיא ייצור חשמל מאנרגית השמש בישראל".
אכן נרשם שיא – אבל שיא קטן מאד ובלתי משמעותי.

מחברת החשמל נמסר כי אתמול נרשם שיא יצור של מתקנים סולאריים בישראל. מדובר בשיא של 804 מגה-ואט והוא היווה כ-13.4% מסך הביקוש המשקי שעמד באותו זמן על 5980 מגה-ואט.

צריך לציין שבגוף המאמר, מתחת לכותרת צוינו חלק מהעובדות הרלוונטיות. שבת הוא יום של צריכת חשמל נמוכה, כי כול המפעלים וכול המשרדים הממוזגים סגורים בשבת. בשבת אביבית וקרירה של חודש מרץ הצריכה נמוכה במיוחד, כי גם בבתים לא מפעילים את המזגנים (כי אין צורך). זו הייתה כנראה השבת עם צריכת החשמל הנמוכה בכול השנה... ובשעה 12.07 בדיוק הושג השיא הנהדר של הפקת חשמל סולארי בשיעור 13.4% מהצריכה... אבל, בשעה 12.10 ייתכן ועברה עננה מעל חלקים בארץ, והפקת החשמל הסולארי ירדה מאד... כלומר – חשמל סולארי זה נהדר, אבל באותו זמן התחנות הפחמיות (גז או פחם) ממשיכות לעבוד ולשרוף דלק, כדי להבטיח אספקת חשמל סדירה גם כאשר עובר הענן בשמיים. אנו לא שולטים באספקת החשמל הסולארית, ולכן לא יכולים להסתמך עליה. אנו גם לא יכולים לכבות תחנות כוח בבוקר כאשר השמש זורחת ולהדליקן מחדש אחה"צ לפני השקיעה....

כרגע, ועל בסיס שנתי (כלומר מעבר לשעה 12.07 בשבת 17 במרץ), מספקת השמש אולי 2% מהחשמל, וגם אם תספק 10% אי פעם, אולי בשנת 2030 , לפי היעד השרירותי של הממשלה , גם אז זה לא יהיה משמעותי. גם אם השמש מפיקה 10% מהחשמל זה לא אומר שהיא חוסכת 10% מהדלק, כי כאמור, השמש זקוקה לגיבוי, כלומר לתחנות כוח פחמיות עובדות. היא חוסכת אולי משהו מהדלק (והזיהום), אבל לא בכמויות משמעותיות.

הדבר המשמעותי היחידי באנרגיה סולארית הוא המחיר. אנו (באמצעות חשבונות החשמל) מוציאים כמה מאות מיליוני שקלים בשנה (אולי אף יותר ממיליארד) על החשמל הסולארי המועט שמופק, שהתועלת שלו היא אפסית.

כולם יודעים, עמוק בבטן, שחשמל מהשמש זה נקי וטוב ונהדר, אבל ההרגשה הזו מבוססת על רומנטיקה מנותקת מהמציאות. כשעושים חשבון רואים שהוצאה על חשמל סולארי היא גדולה והתועלת קטנה ביותר.

יעקב