כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב?

בשעתו סיפרנו על הכתבה מאפריל של דה מרקר על הדו"חות אותם מפיקים בכירים ממשרד האוצר וממנגנון המדינה לשעבר עבור חברות אנרגיה סולארית, דו"חות המגיעים למסקנה "המתבקשת" כי הצרכן הישראלי צריך לשמוח על האפשרות שניתנה לו לשלוח את היד לכיס ולסבסד את החברות הללו ואף להתחייב כלפיהן בהתחייבויות פנטסטיות של 20 שנה קדימה, גם אוהד הצטרף ועיין בדו"ח אריאב (מקושר כאן) והנה הוא מנסה לענות לשאלה "כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב?"

נעבור לדו"ח:

כבר בעמוד 3, הדוח מספר על כך שהמחיר הראוי לקווט"ש שיוצר מאנרגית השמש הוא 80 אגורות. זאת למרות שהדוח מציין שחודש לפני השלמת אותו הדו"ח ממש, החברה שזכתה במכרז להקמת פאנלים סולריים באשלים, הציעה מחיר מכירה של 54 אגורות בלבד לקווט"ש. כנראה שאחד מהשניים טועה, אבל מי?

עלות הדלקים

בעמוד 12, קובע הדו"ח שעלות הגז לייצור קווט"ש בתחנת כח גז במחזור משולב בעלת ניצולת (יעילות) של 57% היא 21.6 אגורות. בואו נבדוק את החישוב: ביעילות של 57%, דרושות 7 יחידות גז בעלות של 5.5$ ליחידת גז על מנת לייצר 1,000 קווט"ש, כלומר, 154 ש"ח ל- 1,000 קווט"ש. יוצא אפוא שעלות הגז לקווט"ש הינה 15.4 אגורות בלבד. אפשר להבין טעות חד פעמית, גם היא עומדת על שיעור של 25%. הרי בסה"כ מדובר על פקיד ממשלתי. בשבילם זה עוד בתחום הסביר. אבל הבעיה היא שמכאן זה רק מתדרדר.

עלות ההון

בעמוד 13, מניח הכותב ש- 30% מהפנאלים הסולריים יחליפו תחנות כח גז במחזור (ה- 70% הנותרים יוחלפו על ידי תחנות כח גז במחזור משולב). עוד נכתב, שהתחנה בעלת המחזור הפתוח (פחות יעילה ממחזור משולב) שאותה יחליפו הפאנלים הסולריים, תפעל רק 300 שעות בשנה, כלומר פחות משעה ליום! (מעניין איך מסדרים את משמרות העבודה בתחנה כזו).

נבדוק את הנתונים: בעמוד 3 בדו"ח הסטטיסטי של חברת החשמל[1] רואים שבשנת 2011 כושר הייצור של תחנות הגז במחזור פתוח בישראל עמד על 3.1 ג'יגהוואט, כלומר בשנה (8,760 שעות), יכולת הייצור שלהם עמדה על כ- 27,000 ג'יגהוואט/שעה. כשנעבור לעמוד 4 בדו"ח חברת החשמל, נראה שהתחנות הללו ייצרו באותה שנה כ-2,700 ג'יגהוואט/שעה, כלומר הם פעלו כ- 10% מהזמן. בחישוב מהיר ואפילו ללא שימוש במחשבון, נגלה כי תחנות אלו פעלו כ- 2.4 שעות ביום. הטעות קצת גדלה יחסית לטעות הקודמת. אם מקודם טעה אריאב ב- 25%, אז הפעם הטעות עומדת על 140%. בואו נודה שגם עבור ירום אריאב, מדובר על טעות קצת מוגזמת. בכל אופן, בשיטה זו מצליח אריאב להעלות את מחיר ההון ההשוואתי ולהגיע לעלות הון אסטרונומית של 17.6 אגורות לקווט"ש, סטייה של 140%, קורה.

ביטחון

בהמשך הדו"ח, ממשיך אריאב וטוען לתועלות ביטחון שונות ומשונות שתורמות עוד כ- 10 אגורות למחיר הקווט"ש שיש להעביר מקופת המדינה ליזמים החרוצים שמקימים עבורנו פאנלים סולריים. ניחא, ביחס לטעויות הקודמות ואלו שעוד יבואו בפסקאות הבאות, 10 אגורות תוספת למחיר היא עניין פעוט.

חשבון ביניים: אז על כמה אנחנו עומדים?

בעמוד 15, עושה אריאב הפסקה ומחשב את עלות הביניים שהושגה עד כה, עלות שהושגה לאחר מאמץ לא מבוטל. בחישוב הביניים, אנו מגלים שעוד בטרם הסתיימו חישובי הפלאים, עלות קווט"ש חשמל שמופק מאנרגית השמש כבר עברה את רף ה- 50 אגורות. הידד!

נבדוק את הנתונים: בעמוד 32 בדו"ח הסטטיסטי של חברת חשמל, נכתב בפירוש שהמחיר הממוצע לקווט"ש הוא 39.37 אגורות. כלומר אריאב טוען שחברת החשמל, למרות אי יעילותה, עוד מרשה לעצמה להפסיד (עוד בטרם הסתיים החישוב של אריאב) מעל ל- 10 אגורות על כל קווט"ש.

מה ההפסד השנתי? בשנת 2011 נצרכו בישראל כ- 53 מיליארד קווט"ש (ראו עמוד 20 בדו"ח של חברת חשמל). יוצא אפוא, שחברת החשמל הפסידה כ- 5.3 מיליארד ש"ח בשנה, כבר בשלב התפעולי. אומנם חברת החשמל אינה גוף רווחי, אבל בשורת הרווח התפעולי של חברת החשמל, לא מופיע הפסד של 5 מיליארד ש"ח. זאת ועוד, הרי בעמודים 3-4 לדו"ח של חברת חשמל, כבר ראינו שנכתב שהעלות הממוצעת של חברת החשמל לקווט"ש הוא פחות מ-40 אגורות. משהו פה לא מסתדר.

מס פליטות

עכשיו הגיע תורו של החיסכון בפליטות מזהמים. לא ניכנס כאן לדיון האם פחמן דו חמצני הוא מזהם אלא ניקח טענה זו לכאורה כעובדה מוגמרת.

בעמוד 20, משווה אריאב את החיסכון בפליטות שנחסך הודות לחשמל המופק מאנרגית השמש לשני סוגים של תחנות כח. תחנת כח פחמית (בשיעור של 70%) ותחנת כח גז (בשיעור של 30%). רגע, רגע, רגע, בעמוד 13, כאשר חושב מחיר ההון, ההשוואה בוצעה כנגד תחנת כח גז במחזור משולב (בשיעור 70%) וכנגד תחנת כח גז במחזור פתוח (בשיעור של 30%).

מאיפה הגיעה התחנה הפחמית לחישוב? האם זאת טעות תמימה? ברור שלא, כאשר אריאב מחשב את עלות ההון, הוא מעדיף להשוות את הפאנלים הסולריים לעלויות ההון של תחנת כח גז (תחנה שמאופיינת בעלות הון גבוהה יחסית), אך כאשר מחשב אריאב את עלות הפליטות, הוא בוחר להשוות את הנתונים, לפליטות של תחנת כח פחמית.

בעזרת להטוטנות זו, מצליח אריאב, להעלות עוד ועוד את המחיר הראוי שיש לשלם לחשמל שמקורו באנרגיה סולרית. "החלפת סוסים" זו מסייעת לאריאב להגיע בחישובו לכמות פליטות של 825 גרם של פחמן דו חמצני לקווט"ש, זאת למרות שחברת חשמל מדווחת בעמוד 25 בדו"ח הסביבתי[2] לשנת 2011, שכמות פליטות הפחמן הדו חמצני הממוצעות הינן 707 גרם לקווט"ש. עוד טעות של 15%, אם לרגע חשבתם שזאת טעות נמוכה ביחס לטעויות הקודמות, הסירו דאגה מלבכם, אריאב מחליט שעלות טון של פחמן דו חמצני הינה 15 אירו (75 ש"ח). מאחר שפחמן דו חמצני נסחר באופן שוטף בבורסות בעולם, ניתן לראות בנקל את הטעות... טעות של 100%[3].

אבל זה לא הכל, לאחר שטעה לאורך כל המסמך, מחליט אריאב לטעון טענה ששוברת את כל השיאים: מאחר שייצור החשמל מאנרגית השמש יחול רק בשנת 2020, יש להעלות את המחיר (המופרז) בשיעור נוסף של 2.5% בגין כל שנה ושנה, עד לשנת 2020... אני דווקא זכרתי שכאשר מחשבים שווי נוכחי נקי יש להחסיר שיעור מסוים בגין כל שנה של "המתנה" עד אשר "פוגשים את הכסף". כנראה למדנו לפי אסכולה שונה.

לסיכום

למי שדאג לאופן שבו התנהלה מדינת ישראל בתקופה שאריאב היה מנכ"ל האוצר, יש נחמה פורתא, ירום אריאב הוא לא חסר הבנה בעקרונות הכלכלה ובחשבון פשוט כמו שנדמה מן הדו"ח הזה. כנראה סיבות אחרות גרמו לו להגיע למטרה המסומנת מראש. למרבה הצער המטרה של הכשרת השרץ והטלת עלויות נוספות על כלל משלמי חשבונות החשמל והמיסים בישראל אינה ראויה.   

אוהד

---

[1] http://www.iec.co.il/investors/DocLib/Heb%202011%20Stat%20web.pdf

[2] http://www.iec.co.il/environment/Documents/svivaty_iec_2011_hebrew.pdf

[3] http://www.forexpros.com/commodities/carbon-emissions-streaming-chart