זאת הכותרת של מאמר
ב"פורבס" הדן במדיניות האנרגיה של גרמניה.
כבר כתבנו על החלטה החגיגית של גרמניה
לסגור את תחנות הכוח הגרעיניות בגלל החשש שגלי הצונאמי הענקיים מפוקושימה יפגעו בהן.
8 תחנות נסגרו כבר, ושאר 9 התחנות יסגרו תוך שנים מעטות, מסיבות פוליטיות.
ומאיפה ייקחו אנרגיה? הם מכריזים חגיגית
על "מהפכה באנרגיה", "מעבר לאנרגיה מתחדשת" על
"יעדים", על בניית תחנות רוח, אבל, כדי להבטיח אספקת אנרגיה אמיתית הם
בונים 23 תחנות כוח פחמיות חדשות. אל דאגה, אלה תחנות פחמיות נקיות, כלומר – פולטות רק 13 מיליון טון פד"ח,
בזמן שהתחנות הישנות, המלוכלכות, פלטו 15 (עבור אותה כמות חשמל).
בינתיים הנזקים כבר ממשיים ומצטברים. מפעילי
הרשתות לאספקת החשמל נמצאים במצב חירום ובפאניקה כבר חודשים רבים. יש להם
בעיות קשות של הבטחת אספקה סדירה של חשמל. הצרכנים הביתיים עדיין לא התנסו בניתוקי
זרם ארוכים, אבל ניתוקי זרם קצרים, לשניות, מתרחשים כבר לעיתי קרובות. הניתוקים
האלה משבשים את פעולת המכונות במפעלי התעשייה. למשל: יצרן האלומיניום "נורסק
הידרו" ספג הפסדים של חצי מיליון אירו בגלל הפגיעה בתפעול התקין של המכונות
שלו. מסיבה זו סגר המפעל שני פסי ייצור במתקן ליד דיסלדורף ופיטר 450 עובדים.
מלבד זה הפך מחיר החשמל הגבוה את הייצור
לבלתי כדאי במפעלים הצורכים הרבה אנרגיה, כמו מפעל האלומיניום או מפעל הפלדה
טייסן-קרופ. המפעלים מעבירים את פסי הייצור שלהם למדינות אחרות, כמו מדינות דרום
אמריקה, בהן אין מדיניות של "אנרגיה מתחדשת" (כלומר – של קיצוב ומחסור
באנרגיה).
מפעל
אחר של קרופ, ליצור פלדת אל-חלד, מפעל קרפלד, נמכר לחברה פינית, ונסגר. בקרופ
מעריכים שבחברה שלהם בלבד עלולים לפטר 5000 עובדים בגלל סגירת מפעלים שאינם יכולים
לעמוד במחירי האנרגיה הגבוהים, ובחוסר הוודאות של האספקה.
לפי הערכות של התאחדות התעשיינים
בגרמניה, כ 20% מהחברות כבר העבירו מפעלים לחו"ל או מתכננות להעביר בקרוב,
בגלל המחיר וחוסר הוודאות באספקת האנרגיה.
בינתיים עושים בגרמניה
הערכה מחדש של כול הפרויקט היומרני (והבלתי אפשרי) של אנרגיה מתחדשת. הבעיות
רבות, בעיקר – אספקה בלתי סדירה ומחסור בקווי ממסר. כך קורה שהאנרגיה שנוצרת על
ידי טורבינות רוח בים לא יכולה להגיע לצרכנים, בגלל שעוד לא נבנו קווי הממסר
הדרושים, אבל ממשלת גרמניה מחויבת לשלם ליצרנים עבור אנרגיה זו, גם אם לא משתמשים
בה, כי החוק הגרמני מבטיח מחיר גבוה, וקבוע, feed-in-tariffs – לכול חשמל מתחדש.
הסוף יהיה שהגרמנים יישארו קרחים מכאן
ומכאן. גם בלי מפעלי תעשייה, גם עם מערכת אנרגיה בעייתית, עתירת הפסקות וניתוקים,
וגם מחירי חשמל גבוהים שאיש אינו מסוגל לשלם אותם. בקיצור: גרמניה נמצאת בתהליך של
דה-אינדוסטריאליזציה – ביטול המהפכה התעשייתית. זאת המטרה האמיתית של האידיאולוגיה
הירוקה. האם זה טיפשי או בלתי שפוי? נראה לי ששניהם.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה