28 ביוני 2016

קיצוץ סובסידיות וקיצוץ משרות של אנרגיה סולארית בבריטניה.


יותר ממחצית המשרות בתחום אנרגיית השמש בבריטניה אבדו עקב קיצוץ בסובסידיות. מעריכים שקוצצו כ 18,000 משרות. תעשיית לוחות השמש נמצאת במשבר, חברות רבות פשטו את הרגל.

כמות הסובסידיות שזרמה לאנרגיה הירוקה ממשלות אירופה כולן נפלה באופן חד מ 132 מיליארד דולר ב 2011 ל 58 מיליארד ב 2015. הסובסידיות לאנרגיות ירוקות יקרות מאד. הבריטים שילמו ב 54% יותר עבור חשמל מאשר תושבי ארה"ב (שבה הסובסידיות יותר נמוכות מעט). הסובסידיות עולות לתושבי בריטניה כ 6.6 מיליארד דולר כול שנה, שהם כ 7% מסך כול חשבונות החשמל בבריטניה. להשוואה: רשות החשמל מעריכה שבישראל – הסובסידיות לחשמל ירוק עולות כ 4-5% מחשבונות החשמל.

מחירי החשמל הגבוהים גורמים קשיים לתושבי בריטניה – 38% הצהירו שהקטינו הוצאות על מצרכים חיוניים (כמו מזון) כדי לשלם חשבונות חשמל, 59% ממשקי הבית הביעו דאגה בקשר ליכולתם לשלם חשבונות חשמל.

הדאגה מהעלויות המשתוללות של הסובסידיות הביאה את משרד האנרגיה הבריטי לקצץ במידה ניכרת בשיעור הסובסידיות, וקיצוץ זה הוא שגורם לסגירת אולי מחצית מתעשיית ההתקנות הסולאריות. גם אחרי הקיצוץ צפוי שיעור הסובסידיות לעלות מ 2.8 מיליארד דולר ב 2012 ל 10.8 מיליארד ב 2021. זו בעיה די גדולה עבור בריטניה, שהגרעון התקציבי שלה ב 2016 צפוי להיות 92 מיליארד דולר.

אירופה כולה שפכה כ 1.2 טריליארד דולר בסובסידיות ירוקות בשנים האחרונות, אך המטרה של הקטנת הפליטות (שלשמה הוצא הכסף) לא מושגת הפליטות וגם ההוצאות על חשמל גדלות. בין 2005 עד 2014 מחירי החשמל עלו באירופה בכ 63%, בעוד בארה"ב העלייה הייתה רק כ 32%. הצרכן הממוצע משלם 26.9 סנט של דולר לקוט"ש באירופה, בעוד בארה"ב הוא משלם רק 10.4 סנט.

התקנת לוחות שמש בבריטניה מדגימה בצורה טובה ביותר את הטירוף של האופנה הירוקה המתעלמת מכול נתון ממשי, הנדסי, כמותי, מציאותי. השמש זורחת (ומפיקה חשמל) בבריטניה הערפילית רק כ10%  מהזמן (בחשבון שנתי), ובמשך חודשים אורכים (בחורף) לא מפיקה שום דבר. אלה נתוני אמת. התקנת לוחות שמש בבריטניה אינה משמשת שום מטרה ממשית ומועילה, מלבד הרגשת בטן ירוקה. כול ההוצאה על לוחות שמש בבריטניה היא לריק.

יעקב


20 ביוני 2016

החלק המלוכלך של האנרגיה הירוקה.


זהו שם של מאמר המפרט את החסרונות הסביבתיים של טורבינות הרוח, שפעילי הסביבה, ברוב להיטותם להצלת כדור הארץ, מתעלמים מהם. הורסים את הסביבה כדי "להציל את כדור הארץ" כביכול. (לא שהטורבינות עוזרות להציל...).

בזמן שפעילי הסביבה נלחמים מלחמת חרום נגד קידוחי נפט וגז, בשל פגיעתם בסביבה כביכול, חישב הכותב שדרושות כ 25-30 טורבינות רוח ענקיות, בגובה כ 130 מטר, כדי להפיק את כמות האנרגיה שמספק קידוח גז אחד. וגם השוואה זו לא שלמה – כי הגז מפיק חשמל מתי שאתה צריך אותו, בעוד הטורבינה מפיקה מתי שמתחשק לה (מתי שהרוח נושבת). הרוח נושבת אולי 25% מהזמן, תלוי במיקום. יש שטוענים שמקדם התפוקה (capacity factor ) מתקרב ל 33%, אחרים אומרים שגם ל 25% לא מגיע, בסקוטלנד שופעת הרוחות.

ממדי הטורבינות הם ענקיים. כדי להבין עד כמה הנה המספרים: טורבינה מודרנית מתרוממת לגובה עד 150-200 מטר, ושוקלת אולי 350 טון – של פלדה בעיקר. תארו לעצמכם את הדרכים שצריך להכשיר בפסגות הרים בתוליים כדי ליצור גישה לטריילרים שמובילים עמוד במשקל 70 טון, ראש במשקל 56 טון, ופרופלורים בגודל 50 מטר. וכדי להפיק קצת חשמל צריך הרבה, עשרות, מאות ואלפים מהמפלצות האלה. בנוסף דרושים כ 1000 טון של בטון ומוטות ברזל כדי לצקת בסיס יציב שיחזיק את העמודים המפלצתיים. ייצור של טון מלט גורם פליטות של 900  ק"ג פד"ח, ובנוסף ישנו הפד"ח שנגרם בייצור 350 טון פלדה... והזיהום הסביבתי שנוצר (לרוב בסין) בתהליך ייצור הגנרטורים, הפרופלורים ושאר הרכיבים.
מלבד זאת ישנה הבעיה החמורה של הרג ציפורים ועטלפים. מחקרים שונים הראו שבשנת 2012 (כאשר היו כ 25 אלף טורבינות בארה"ב), נהרגו כ 573 אלף ציפורים ו 880 אלף עטלפים. היום יש אולי 40 אלף טורבינות, וקטל הציפורים גבוה ב 60% מהמספרים של 2012. מעריכים שבין הציפורים שהושמדו, 83 אלף היו ציפורי טרף גדולות (כמו נשרים) שהם מינים מוגנים בארה"ב.
מי שנתפס הורג נשר (כמו שעשה חוואי, שהנשר אכל את הדגים שגידל) מקבל קנס של עד 10,000 דולר ומאסר שנה. הסוכנות להגנת החי של ממשלת ארה"ב ,
US Fish and Wildlife Department, מופקדת על הגנת החיות, אבל היא מציעה פטור לתחנות הרוח מדרישות החוק להגנה על מינים בסכנת הכחדה, ומציעה, בניגוד לתפקידה החוקי, לאפשר לתחנות הרוח להשמיד את הציפורים.

בנוסף, הטורבינות ממוקמות לרוב במקומות מרוחקים, והעברת כבלי הממסר של החשמל לאותם מקומות היא גם הוצאה גדולה, וגם פגיעה בשטחי טבע בתוליים. על הנזקים הבריאותיים של התקנת טורבינות בסמוך לישובים המחבר לא כותב. כנראה שבארה"ב יש מרחבים פתוחים גדולים, ואין התקנה של טורבינות בקרבת יישובים, כמו אצלנו.

בנוסף לכול מסובסדת תעשיית הטורבינות סבסוד כבד. ישנה סובסידיה לכול קוט"ש מיוצר, ישנו מענק (הנחת מס) להשקעה הונית בבניית הטורבינה, וישנם מנדטים המחייבים את חברות החשמל לקנות חשמל "ירוק" בכמויות, יעלה כמה שיעלה. רוברט ברייס חישב שהסובסידיות לתעשיית הרוח הסתכמו בכ 176 מיליארד דולר, מאז 2007. רוב הסובסידיות הולכות לחברות ואנשים מקושרים פוליטית (הון-שלטון או באנגלית: crony capitalism – קפיטליזם של חברים – של הפוליטיקאים).

ואצלנו... שהיינו משוחררים עד כה מהמגפה הזו, מתחילים להקים חוות טורבינות פה ושם, בארצנו הקטנטנה, תוך השחתת בריאות התושבים והרג אלפי ציפורים נודדות שאוהבות לפקוד את ארצנו. השלטונות שלנו, או אירגוני הסביבה שלנו לא מסוגלים לחשוב מחשבה עצמאית, והם נגררים אחרי האופנות המטופשות של שאר העולם. הם הורסים את מעט הסביבה שנותרה בארץ, בשם אובססיה חסרת תועלת ל"הצלת כדור הארץ". את כדור הארץ לא יצליחו "להציל", אבל את הטבע בארצנו יצליחו להשחית, ואת כספנו לבזבז על השחתתו.


יעקב

19 ביוני 2016

"מדע על הסף" – על סף האבדון.

אני נהגתי לציין ש"המדע מקולקל". הוא מקולקל מאד, ונמצא בבעיות קשות, כולל סכנה של איבוד האימון של הציבור במדע. הדבר בא לידי ביטוי (בין השאר) בספר חדש "מדע על הסף" – Science on the Verge ובמספר מאמרים שהתפרסמו בכול כלי התקשורת על הנושא.


העסק מתחיל מהמקום הנשגב, האלוהי, שה"מדע" קיבל בתודעת הציבור, עד כה. המדע נתפס (בצדק) כשיטה (היחידה) לגלות את רזי המציאות והיקום, הוא השיטה לקדם את הידע והטכנולוגיה וליצור עושר ורווחה לאנושות. הוא המפתח לקדמה (פרוגרס). המדענים נתפסו כחכמים מופלגים, חוקרים אובייקטיביים ובעלי יושרה אינסופית ובלתי מעורערת, שהאמת וגילוי רזי היקום הם הדברים היחידים שמניעים אותם. המציאות היא כמובן פחות אידיאלית ואידילית. המדענים אינם אלא בני אדם, ובתור כאלה הם עלולים לטעות, להיות מוטים על ידי אמונות ו/או אינטרסים אישיים, ומושפעים, כמו כולם, על ידי פוליטיקה, אידאולוגיה וכסף – שלושה יסודות זרים לחלוטין למושג "מדע". וגם שאפתנות אישית.

לא רק במישור האישי של המדען כפרט קיימת בעיה - הבעיה הבלתי נמנעת של הפגמים בטבע האנושי. הבעיה היא יוותר חמורה במישור המוסדי-אירגוני. הארגונים הממנים ומבצעים את המחקר המדעי – הממשלות, האוניברסיטאות והתאגידים – אמורים היו לפעול לתיקון הפגמים האנושיים של מדענים בני אנוש. אלא שהארגונים האלה (שהם ארגונים של בני אדם) נתונים להשפעות זרות, פוליטיות, אידאולוגיות וכלכליות, הרבה יותר גדולות מהמדען הבודד. הקלקול במוסדות גדול בהרבה מהקלקול האישי בקרב המדענים, ויוצר סדרה של תמריצים ואילוצים לפגיעה נוספת באמיתות ואמינות של המחקר המדעי.

לאחר המלל הרב שבשתי הפסקאות הקודמות בואו ניגש לדוגמאות ממשיות כדי להבהיר את הכוונה. כתבנו בעבר על מחקריו של ד"ר ג'ון יואנידיס שמצא שעד 90% מהמחקרים הרפואיים שמתפרסמים בירחונים מדעיים (ומשמשים בסיס לטיפולים) מתבררים אח"כ כבלתי נכונים. רבות מההמלצות הממשלתיות (והאופנה) בתחום התזונה והדיאטה מתבררות כמבוססת על מחקרים פגומים ובלתי נכונים  ועל מלחמות אישיות בין מדענים על כוח והשפעה.  למשל: הטענה שהשומן או הכולסטרול גורמים למחלות לב. בעיות רבות של חוסר ביסוס, ואי נכונות יש גם בתחום המחקרים על הסרטן.

אח"כ קיימת הבעיה של מחקרים בתחום הפסיכולוגיה – חוסר יכולת השחזור (reproducibility). השיטה המדעית מבוססת על כך שמי שגילה תופעה או תובנה חדשה ומפרסם על כך בספרות המדעית, מאפשר למדענים אחרים (בלתי תלויים) לשחזר את הניסויים והחישובים שהוא עשה, ובכך לאמת את התוצאות. מתברר שבמרבית המחקרים מתחום הפסיכולוגיה לא ניסו, וכאשר ניסו – לא הצליחו – מדענים אחרים לשחזר את התוצאות. כלומר: המחקרים לא שווים כלום, והם נמצאים בקרבה מסוכנת לסף ההונאה.
בתחום האקלים – בולטת נטייתם של המדענים להיגרר אחרי האופנה ואחרי נטיות אידאולוגיות, ולהתעלם מה"חורים" וחוסר הוודאות שבמחקרים שלהם והמודלים האקלימיים האופנתיים. הם נופלים בקלות קורבנות לדינמיקה של חשיבה קבוצתית – groupthink – ולתמריצים ממשיים, כלכליים ואישיים. כסף גדול למחקר מועמד על ידי הממשלות למקדמים את ההפחדה האקלימית, וגם שיקולים של קידום אישי במעמד ושכר מכוונים מדענים לכיוון זה.

תהליך ביקורת העמיתים – peer review – היה אמור למנוע שגיאות גסות במחקרים שמתפרסמים בספרות המקצועית. אבל – התהליך הזה מתברר כחלש, חלק מהעמיתים נסחפים אחר אותה חשיבה קבוצתית אופנתית, וחלק פועלים בשיטה "שמור לי אשמור לך". לא מעט סקנדלים היו.

מערכת התמריצים המוסדיים בתחום המחקר המדעי פגום אף הוא. קידום הקריירה האישית (והשכר) של מדענים, והיוקרה של המוסדות המעסיקים אותם תלויים באופן גדול מאד בכמות המחקרים שהמדען מפרסם בירחונים מקצועיים, ולא באיכות אותם המחקרים – שהוא קריטריון הרבה יותר קשה להערכה. חשוב מאד (מבחינת קידום הקריירה) לפרסם מאמר, גם אם יתברר אח"כ שהוא לא נכון או לא מבוסס. הפרסום והסנסציה בכלי התקשורת חשובים יותר מהביסוס של הממצאים. מסיבה זו, החוקרים גם מחפשים תמיד תוצאות סנסציוניות, חדשניות ומושכות תשומת לב. מחקר יכול להיות חשוב לקידום הידע האנושי גם אם הוא לא מוצא ממצאים שמאשרים את ההנחה (ההיפותזה) שהוא נועד להוכיח. אבל, מחקר כזה לא סנסציוני, לא "מעניין" (לא מוכר עיתונים) ולכן ירחונים מדעיים (ומדענים) לא נוטים לפרסמו, והוא לא מקדם קריירה. הסנסציה, הפרסום ויחסי הציבור הופכים גורם חשוב במחקר המדעי, כמו שהוא גורם חשוב בכול פעילות אנושית אחרת, למרות שאלו תחומים מנוגדים לכאורה לנושא גילוי האמת המדעית.

המדע מקולקל. יש ראיות מוצקות והסכמה רחבה מאד בנושא. מה לעשות לתיקון המצב? שאלה מאד קשה, אין פתרונות קסם. אבל, דעו: כאשר תשמעו את הטענה "מדענים אמרו" או "המדע קובע" – זה לא אומר הרבה. כול דבר, כולל מה ש"המדע קובע" – הסיכויים שהוא לא נכון גדולים מאלה שהוא כן.

המחקר המדעי, כמובן, יימשך, וימשיך להביא ברכה רבה לאנושות. אין אפשרות אחרת. אין דרך אחרת לקדם את הידע והרווחה האנושית. אבל, המדע אינו האלוהים.

יעקב


.


16 ביוני 2016

מקורות האנרגיה העולמיים.


חברת  BP פרסמה את הדו"ח השנתי על מקורות האנרגיה העולמיים לשנת 2016. את הסיכום ניתן לראות בגרף שלמטה (לקוח מאאון מרנס):



בגרף רואים שצריכת האנרגיה העולמית גדלה ב 30 השנים האחרונות בכ 80% - יש להניח שבהמשך הגידול יתמתן, כי מדינות רבות, כמו מדינות המערב ואפילו סין הגיעו פחות או יותר לרוויה, כלומר יש להן מספיק אנרגיה. הגידול היה בכול שלושת המקורות העיקריים – נפט, גז ופחם. בשנתיים האחרונות הייתה ירידה של כ 4% בצריכת פחם, שהוחלף על ידי הגז. שאר המקורות (הידרו, גרעין ומתחדשים) לא משמעותיים במיוחד. במקורות מתחדשים הייתה עלייה גדולה (יחסית, החל מבסיס אפס) בשנים האחרונות, אבל גם אחרי העלייה הגדולה הם לא הגיעו אלא ל 2.8% מאספקת האנרגיה ב 2015, לעומת 2.4% שנה קודם.

כאן רואים את הנתח היחסי של המקורות השונים לאורך זמן. הכתם הירוק, הקטן בפינה הימנית העליונה של הגרף מציין את ה"מתחדשים". זאת למרות מאות מיליארדים (אולי טריליארד) דולרים שהושקעו באנרגיות הירוקות. הדלקים המאובנים (פחם, נפט וגז) עדיין סיפקו 86.1% מהאנרגיה ב2015, ירידה זעירה וזניחה לעומת 86.8% שמקורות אלו סיפקו בשנת 2000. בקיצור: ההשקעה הגדולה באנרגיה שמש ורוח לא באה לידי ביטוי כלל.
בקשר לפליטות הפד"ח – ראה הגרף

בשנת 2015 הייתה עלייה זעירה בפליטות, קצב עליית הפליטות התמתן ב 4-5 השנים האחרונות – יחד עם קצב מתון יותר של צריכת אנרגיה. חלק מהמיתון בפליטות נובע גם ממעבר (חלקי) מפחם לגז (הגז פולט חצי מפליטות הפד"ח של הפחם לאותה כמות אנרגיה).

יעקב

14 ביוני 2016

הטמפרטורות צנחו במאי.


המדידות השוטפות של הטמפרטורות העולמיות באמצעות הלוויין UAH, הראו צניחה בטמפרטורות של חודש מאי, לעומת חודשים קודמים. הטמפרטורות עלו מאד בתחילת 2016, והיו, בפברואר 0.83 מעלות


מעל לממוצע של 30 השנים האחרונות. באפריל הן היו "רק" 0.71 מעלות מעל, ובמאי רק 0.55 מעלות. שיאי הטמפרטורות שהושגו בשנים 2014, 2015 ותחילת 2015 נבעו מתופעת אל-ניניו – תופעה טבעית ומחזורית של התחממות מי האוקיינוס באוקיינוס השקט.

כעת הסתיים האל-ניניו, כלומר הטמפרטורות באוקיינוס חזרו לרמתם הממוצעת (מצב ניניו ניטרלי), ומדענים מצפים להמשך המחזור – כלומר – לה-ניניה – שפירושו ירידה של הטמפרטורות אל מתחת לממוצע, בסוף הקיץ או בסתיו שנה זו. בגרף רואים את הניניו של 1998 ושל 2010 עם שיאי טמפרטורות לאחריהם ירידות משמעותיות. נשאר לראות בחודשים הבאים או בשנתיים הבאות מה יהיה עומק הירידה אחרי השיא המחזורי.

התקשורת יצאה בכותרות ענק מתמשכות על שיאי הטמפרטורות, כאילו שזו תופעה חריגה הנובעת מההתחממות הגלובאלית, בעוד זו אינה אלא תופעה מחזורית רגילה. כעת כשהטמפרטורות "צונחות" אין הדבר מתפרסם בתקשורת, כי זה לא מתיישב עם ה"נרטיב" או האמונות שלהם.

יעקב