המדע נהנה מיוקרה רבה בציבור, אנו נוטים
להתייחס אליו כאל דבר קדוש. אם "מדענים גילו..." או "מדענים
אמרו..." – מן הסתם זה ככה, ואין מה להתווכח.
אבל זה לא ככה. הרבה מאד
"גילויים" מדעיים הם לחלוטין לא נכונים, וחלק מהמחקרים המדעיים הם בכלל
מוטים ומוטעים במודע על ידי אינטרסנטים (כלומר הם הונאה).
כבר כתבנו על המתמטיקאי
והרופא ג'ון יואנידיס (בתמונה) שעוסק במטא-מחקר – מחקר על מחקרים, וגילה שאחוז ניכר ( כ
1/3) מהמאמרים המדעיים מגיעים למסקנות לא נכונות, שמוכח בהמשך שאינן נכונות.
יואנידיס התעסק בעיקר במחקרים בתחום הרפואה, אבל דבריו נכונים לכול התחומים.
במאמר נוסף, שהתפרסם
לפני כשנה ב"סיינטיפיק-אמריקן" הוא ממשיך ומסביר את התופעה. הנה
קטעים:
חיוביים שגויים ותוצאות מנופחות במחקרים
המתפרסמים בירחונים מדעיים מבוקרי עמיתים הגיעו לממדי מגיפה בשנים
האחרונות. הבעיה חמורה בכלכלה, מדעי החברה ואפילו מדעי הטבע, אבל היא בולטת במיוחד
בביו-רפואה. הרבה מחקרים שטענו ליעילות של תרופות נמצאו שגויים, וגם אם יש תוצאות
חיוביות, הן לרוב הרבה יותר זעירות מאשר טענו.
המדענים הם רק בני אדם, הם מתפתים
להראות שהם יודעים יותר מאשר יודעים באמת.
החיפוש אחרי האמת הצרופה אינו המניע
העיקרי בהרבה מהמחקרים. ניגודי אינטרסים הם נפוצים, והם משפיעים על התוצאות. אפילו
חוקרים מהאקדמיה – קידום הקריירה שלהם תלוי בפרסום תוצאות חיוביות. האוליגופול של
הירחונים היוקרתיים – גם להם השפעה מעוותת על ממצאים, קריירות אקדמיות ונתח שוק.
המשבר לא צריך לקעקע את האמון שלנו
בשיטה המדעית, אבל המדענים צריכים לשפר את דרכי המחקר והפצת הראיות.
כיום יש, לעיתים קרובות, דיווח סלקטיבי
של תוצאות, תוך הדגשה של התוצאות הרצויות (המרגשות, הסנסציוניות), ולחוקרים אחרים
(חיצוניים) אין גישה לנתונים, שיטות חישוב וקוד מחשב לשחזור ובדיקת התוצאות.
חשוב שמדענים ימסרו מראש, במחקרים שלהם,
את המגבלות האפשריות באיסוף הנתונים, והשגיאות האפשריות בשיטות הניתוח שלהם. כמו
כן, צריך להקפיד על גילוי נאות של כול ניגוד אינטרסים אפשרי (למשל חוקרים ממומנים
על ידי חברת תרופות שבודקים יעילות של תרופה). חייבים גם להקפיד לגלות את גורם אי
הוודאות – מה גודל אי הוודאות במחקר. (מרווחי שיגאה אפשריים).
מתוך ההערות באותו מאמר בסיינטיפיק
אמריקן:
בעיה אחרת היא שיש קלקול כמעט מוחלט
בתהליך ביקורת העמיתים. מחקרים עם טענות בלתי מבוססות וחיוביים שגויים מתקבלים
לפרסום (על ידי תהליך ביקורת העמיתים) ללא קושי. רמת הדרישות ירדה באופן רציף ב 25
השנים האחרונות, והקריטריונים לפרסום התדלדלו.
תהליך ביקורת העמיתים הנוכחי (בו שנים
או שלושה חוקרים מאותו תחום בודקים מחקר לפני אישורו לפרסום) גוסס. צריכים לפתוח
את הביקורת לציבור הרחב ולכול שאר המדענים; לפרסם את כול הנתונים וכול המחקרים
בצורה גלויה וחופשית. המודל הנוכחי, בו רק לקומץ מצומצם של אנשים יש גישה לכול
המידע, פסול. הגישה האליטיסטית של הממסד כלפי המדע חייבת להשתנות.
בעיה אחרת: הירחונים המדעיים נגועים
בסנסציונאליזם (רדיפת הפרסום) כמו העיתונות הרגילה (הצהובה), ומפרסמים כותרות
שאינן משקפות את המחקרים.
הנה קישור לעוד
מאמר של יואנידיס, בו הוא נותן קצת רמזים כיצד להבחין בין מחקרים טובים
למחקרים מפוקפקים.
יואנידיס בדק בעיקר מחקרים בתחום הרפואה
(מומחיותו), והוכיח טענותיו שלעיל (אלו לא סתם מילים). אבל כול הפגמים האלה
מצויים, כמובן, בהרבה תחומי מחקר, ובייחוד, לדעתי, בתחום האקלים.
היזהרו ממדענים בעלי אג'נדה.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה