29 ביולי 2012

ההימור של פסקל

בלז פסקל, ויקיפדיה
המשך התגובה ל RC.

בלז פסקל (1623-1662) היה מתמטיקאי, מדען ופילוסף צרפתי, שהתלבט בשאלת קיום האלוהים. הוא הגה את הרעיון שנקרא "ההימור של פסקל", (Pascal's Wager) שאומר ככה:
אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול.
"מפסיד הכול" – פירושו, לפי פסקל, שאתה נשרף בגיהנום לנצח.
זו בערך העמדה של מודאגי האקלים (כפי שמבטא, בין השאר RC) – "האקלים חיה נוראית ורגישה – למה להרגיז את החיה?" למה להרגיז את אלוהים ?
השאלה הזו היא מסוג השאלות של "למה אתה מכה את אישתך?" – היא מניחה כנתון את הנושא השנוי במחלוקת – האם האקלים באמת רגיש לפד"ח? האם הפעולות שלנו "מרגיזות את החיה" או שמא החיה בכלל לא שמה לב שאנו עשינו משהו? אבל, לא ניכנס שוב לוויכוח הזה, ונדון כאן בשאלה מדוע אנו "מרגיזים את החיה".

האם אנו פולטים פד"ח סתם ככה, מתוך רשעות או שרירות לב? האם בגלל "רדיפת הבצע של קברניטי התעשייה" – כמו שאומר ד"ר האנסן? האם הקטנת הפליטות זה רק עניין של רצון – כמו למשל החלטה על דיאטה?

ובכן – אנו פולטים פד"ח בתהליך ייצור אנרגיה. אנרגיה היא היסוד עליו בנויה הציביליזציה שלנו, עצם הקיום האנושי. המין האנושי שרד והתפתח בזכות יכולתו לרתום את האנרגיה לשרותו. החיה מתקיימת בזכות האנרגיה של שריריה אותה היא מפיקה מהמזון. האדם למד להשלים את האנרגיה של שרירי גופו, ולהיעזר באנרגיה של חיות הבית (הסוס, השור), באנרגיה של האש (שלב מאד בסיסי בהתפתחות האדם), ואח"כ בעבודה של מכונות מונעות באנרגיה. אין חיים בלי אנרגיה, צימצום בצריכת האנרגיה פירושו ירידה ברמת החיים, ולגבי מספר מיליארדים של אנשים שגם ככה בקושי מתקיימים – צימצום באספקת האנרגיה פירושו כלייה.

האמת הפשוטה היא שהיום אין לנו מקורות אנרגיה שאינם פחמיים, שאינם פולטים פד"ח. אפילו האנרגיה של הגוף שלנו פולטת פד"ח – בנשימה שלנו. לחדול מלפלוט פד"ח פירושו להפסיק לנשום. (יש אנרגיה הידרואלקטרית ואנרגיה גרעינית, אבל גם לזה מתנגדים ה"ירוקים" ולא ארחיב על זה כעת). האנרגיה המתחדשת (שמש ורוח) היא אשלייה, היא סיפורי אגדות, כמו שאומר, בצדק, ד"ר האנסן (ומיליון אנשים אחרים, וכמו כול מי שעיניים בראשו יכול להבחין). אין בכוחם לספק את צרכי האנרגיה העצומים שלנו. אולי, בעתיד, תתרחשנה פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות, ונצליח לפתח מקורות אנרגיה בלתי פחמיים. יש להניח ולקוות שאכן הדבר הנפלא הזה יקרה בקרוב. אבל היום – אין מקורות אנרגיה אחרים, ואין לנו מושג ירוק מתי יהיו. להקטין את הפליטות היום בלתי אפשרי בלי להקטין את אספקת האנרגיה, וזה מוביל ישירות לגידול בעוני. אולי גידול בעוני (רמת חיים יותר צנועה) זו מטרה רצויה (מבחינה אידאולוגית) לאינטלקטואלים רבים, אבל זה לא משהו שאפשר לשכנע בני אדם נורמליים להסכים לו. אז איומים בגיהנום, ובכדור ארץ דמוי וונוס – לא יעזרו.

בואו נחזור למשל של ידידינו ריצ'רד אלי ו  RCמהפוסט האחרון: "אדם נמצא בחדר סגור ומואר שעל קירותיו מאות מתגי חשמל". הוא לא יודע מה המתגים עושים. חלק עלול לכבות את האור, או, יותר סביר, לעמעם אותו. חלק עשוי להכניס לחדר מים ולחם. האדם צמא ורעב. מה הוא עושה? יושב בפינה משותק מהפחד מפני כיבוי אורות, וגווע ברעב? לא, הוא מסתכן ומנסה את המתגים. האדם רוצה לשרוד, ההישרדות אינה מובנת מאליה, והיא כרוכה בסיכונים.

לבסוף אגיד את המובן מאליו: הטיעון הזה של RC ("למה להרגיז את החיה") אינו טיעון מדעי, הוא טיעון תיאולוגי, הוא התגלמות מודרנית של ההימור של פסקל.

יעקב






אין תגובות: