30 בינואר 2013

גרמניה שוברת טאבו בנושא אנרגיה ירוקה



אנרגיה ירוקה נחשבת לקדושה בגרמניה, והסובסידיות בצורת תעריף הזנה מובטח גבוהות. אבל, עכשיו מתקרבת מערכת בחירות בספטמבר, ש.ז., ומצבה של מרקל לא מזהיר (מפלגתה הפסידה בבחירות, לאחרונה, בסקסוניה התחתית).
הצרכנים רוטנים על העלות הגבוהה של הסובסידיות הירוקות. העלות הזאת קפצה ב 47% ל 5.28 סנט של אירו לקוט"ש ( כ 26 אג' לקוט"ש), המשולמים על ידי הצרכנים הביתיים (אך לא על ידי התעשייה).

כעת מבקשת הממשלה, באמצעות שר הסביבה, פטר אלטמאייר, לנגוס קצת, 1-1.5% מהתעריפים המובטחים ליצרני החשמל הירוק (רוח ושמש). מעניין... הרי היצרנים – יש להם חוזה עם הממשלה, אז הממשלה מבקשת ל"תקן" את החוזה באופן חד צדדי, באמצעות חוק, ולהקטין את התעריפים? ומה עם כיבוד חוזים חתומים? את זה שואלת גם התאחדות בעלי התחנות הירוקות...

הממשלה גם מבקשת לקצץ (רק בקצת, אל תדאגו) את הסובסידיות או התעריפים המובטחים לחוזים חדשים, וגם לקצץ את ההנחות שניתנו עד כה לתעשייה, במטרה לשמור על התחרותיות.

אלטמאייר מבקש להקפיא את המס הירוק בשנת 2014, ולהגביל את עלייתו בעתיד ל 2.5% לשנה. כבר לא "יעלה כמה שיעלה", כולם מבינים כבר שזו מדיניות שאינה "בר קיימא". איך זה מתיישב עם ה"יעדים" המעולים שלהם – של ייצור 80% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים עד 2050? מיותר לשאול. עד 2050  יזרמו הרבה מים בריין, הבחירות בפתח עכשיו, וכולם מבינים שהדיבורים על "יעדים" לשנת 2050 לא רציניים.

יש לציין שהגרמנים יותר ישרים, הגונים ושקופים מאיתנו. העלות של הסובסידיות הירוקות מופיעה כסעיף נפרד בחשבון החשמל, כול אזרח יודע כמה זה עולה לו. אצלנו נוקטים בשיטת הבולשביזם הגליצאי (ההונאה) ומבליעים (מסתירים) את הסובסידיות הירוקות בתוך החשבון הכללי, כדי שהאזרחים לא ירגישו שהם נאלצים לשלם מעל למיליארד שקל לשנה על סובסידיות ירוקות.

יעקב

28 בינואר 2013

חובקי העצים שורפים עצים.


חובבי הסביבה, חובקי העצים ( tree-huggers ) הירוקים מעודדים שריפת עצים! היש פעולה יותר "משונה" (משוגעת) מזה?

שריפת עצים סווגה (לפחות על ידי האיחוד האירופי) כ"אנרגיה מתחדשת" ונחשבת בתוך ה"יעדים" של אנרגיה מתחדשת ברת קיימא. ההסבר לכך הוא שהעצים שנשרפים גדלים אח"כ בחזרה, לכן זה "מתחדש" וגם העצים החדשים קולטים מהאוויר את הפד"ח שהשריפה של העצים הישנים פלטה.

שריפת עצים לצורך אנרגיה (חימום בתים ובישול) אינה תופעה חדשה, בני אדם שרפו עצים משחר ההיסטוריה, מאז שלמדו להשתמש באש. אין בה גם שום פסול, כמובן. אך בני אדם השמידו, על ידי שימוש יתר, ובירוא לצורך חקלאות, אולי 75% מהיערות שהיו קיימים באירופה ובאמריקה לפני 500 שנה. המשך השמדת היערות אין בה שום דבר "בר קיימא", שום דבר טוב לסביבה, ולהביטט של מיני החי.

לפי הסטטיסטיקות של אירו-סטאט, כ 49% של האנרגיה המתחדשת ב 27 ארצות הקהילה האירופית באה משריפת עצים ופסולת עץ. אז, אם אתם תקראו באתרים הירוקים עד כמה אירופה מתקדמת, ואיך היא עומדת ב"יעדים", ואיך היא משיגה 20% מהאנרגיה ממקורות מתחדשים – אז תדעו שזו הונאה. הם מרמים את עצמם. הם סופרים את העצים שהם שורפים (ושהם תמיד שרפו) כ"אנרגיה מתחדשת" – דהיינו כהישג של המדיניות הנאורה של פיתוח "מקורות מתחדשים".
שריפת העצים מזהמת את הסביבה כי היא פולטת פיח וחלקיקים מזהמים אחרים. היא תורמת, באמצעות הפיח, להתחממות הגלובאלית. שריפת עצים (ללא סינון הפליטות) גורמת לבעיות בריאות.

עכשיו, פתאום, עלו גם המדענים ה"ירוקים" על הבעיה, והם טוענים ששריפת עצים אינה עוזרת בהפחתת פליטות הפד"ח. ההסבר שלהם: כאשר עץ נשרף הוא פולט פד"ח. כאשר, בעתיד, יגדל עץ אחר תחתיו, העץ החדש יספוג את הפד"ח הנוסף, אבל, בינתיים, במשך כמה עשרות שנים, נוצר עודף פד"ח באטמוספרה, בגלל שריפת העצים. עכשיו, פתאום, גם המדענים הבינו שמוטב להשאיר את העץ ביער, שימשיך לחיות ולקלוט פד"ח מהאוויר, ולא לכרות אותו ולשרוף אותו בתירוץ שבעתיד יגדל עץ חדש תחתיו. אפילו מחקרים של האיחוד האירופי עצמו מצאו שהשימוש ב"ביו-אנרגיה" גורם להגדלת פליטות הפד"ח, אבל הם לא מפרסמים את המחקר (משקרים לעצמם) מרוב בושה.

אלא, שכרגיל, הנזק כבר נעשה, שריפת העצים סווגה כ"אנרגיה מתחדשת", וכולם שורפים עצים במצפון שקט וגם מתגאים עד כמה הם ירוקים וטובים. עוד מגדילות לעשות תחנות הכוח בבריטניה, שמייבאות עצים מארה"ב וניו זילנד (כי בבריטניה כבר כרתו את כול היערות), כדי לזכות בסובסידיות על אנגריה מתחדשת ועל עמידה ביעדים.

חוסר השפיות חוגג.

יעקב

שכחתי לציין בגוף הקטע שהשם התקין פוליטית, בו נהוג להשתמש, אינו "שריפת עצים" אלא "אנרגיה מביו-מסה" (biomass). בעולם האשליות יש לכול לוקש יש שם תקני, קורקטי, שתפקידו להשכיח את האמת.

יפאן משנה "יעדים"



בין אם יש או אין סכנה של התחממות גלובאלית חמורה, הגישה לטיפול ב"בעיה" זו היא, איך נאמר? מוזרה, מוזרה מאד. משונה.
כללית - אם יש בעיה צריך לגשת לחיפוש פתרון בצורה רציונאלית, לבדוק מה האפשרויות הטכניות-פיסיות-הנדסיות-כלכליות. לבחור דרכי פעולה מעשיות, אפשריות, שמובילות למטרה, שעשויות לקדם את המטרה.

במקום גישה רציונאלית יש לנו היסטריה המונית, בינלאומית, עם גישה ש"חייבים לעשות משהו, מייד, כעת, לא חשוב מה". אנו רואים מחזות של ראשי מדינות מכריזים על "יעדים" – יעדים לצמצום הפליטות, או לשימוש באנרגיה "מתחדשת". ההכרזות האלה מבוססות על שום דבר מלבד תחושה של היסטריה בבטן. כלומר הן לא מבוססות על עבודת מטה מפורטת שבודקת מה אפשר לעשות, מה עובד, מה כול פעולה משיגה וכמה זה עולה. במקום זה, קופצים בראש ומכריזים על יעדים מהבטן, לפי הרגש, וכולם מתחרים בכולם על ה"יעדים" – מי יש לו יעדים יותר יפים. ממש היסטריה המונית. אח"כ מוציאים עשרות מיליארדים של דולארים על דברים שלא עובדים, כמו למשל – האתנול מתירס. אח"כ אוחזים את הראש בידיים וצועקים "געוואלד, איזה שטויות עשינו!"

כול היעדים האלה הם, כמובן, הונאה עצמית ודיבורים ריקים מתוכן , אבל הם מאד פופולאריים... אנשים אוהבים לרמות את עצמם, ולחלום חלומות מנותקים מהמציאות.

אבל המציאות יותר חזקה מהחלומות וההיסטריה.
כעת, יפאן יורדת מהעצים ובוחנת "תיקון" של היעדים. ראש ממשלת יפאן הקודם, יוקיו האטויאמה, שעלה לשלטון ב 2009, נסחף בהתלהבות והכריז מעל בימת האו"מ על יעד של צמצום הפליטות ב 25% עד 2020 (ביחס לפליטות ב 1990). הוא גם הכריז על יעד של סגירה, בהדרגה, של הכורים הגרעיניים. כול זה, כמובן, מיד עם כניסתו לתפקיד, על בסיס אידיאולוגיה והרגשות בטן, ללא בדיקה מפורטת כיצד ניתן להשיג יעדים אלה בעולם המציאות ההנדסי-כלכלי.

אז בא הצונאמי הגדול של מרץ 2011, והאסון בפוקושימה. תחנות הכוח הגרעיניות נסגרו בחפזון. יפאן נאלצה להפעיל מחדש תחנות כוח פחמיות וגזיות. האטויאמה הודח מזמן מראשות הממשלה, וכעת הודחה גם מפלגתו מהשלטון, בבחירות ב 2012. ראש הממשלה החדש, שינזו אבה, הכריז שיפאן מבטלת את ה"יעדים" האלה, וכול הנושא ייבחן מחדש. המציאות יותר חזקה מהחלומות. יש לקוות שהבחינה מחדש תהיה יותר מציאותית וממשית, ושיבדקו באמת מה ניתן ומה לא ניתן לעשות. יש לקוות, בקיצור להתנהגות קצת יותר רציונאלית.

דבר דומה קרה בתחילת 2012 בספרד. שם, הממשלה הסוציאליסטית של רודריגז זאפטרו הלכה עם הראש בקיר, והתחייבה התחייבויות כספיות אסטרונומיות (מיליארדים של אירו בכול שנה), מתוך כסף שאין להם, על פרויקטים שאינם עובדים. הממשלה החדשה, השמרנית, של מריאנו ראחוי ביטלה את כול התכניות האלה בתחילת 2012.

יעקב


26 בינואר 2013

חוסר שפיות אופנתית


אופנת ההיסטריה החממיסטית דוחפת אנשים ואירגונים למעשים שקשה להגדיר אותם אחרת מאשר "בלתי שפויים". חוסר שפיות זה מה שמאפיין אנשים שמתיחסית לפאנטזיות ודמיון כאל מציאות, ואינם מבחינים בין מציאות לבין מאוויים דמיוניים. אם בן אדם בודד לוקה בתסמין זה שולחים אותו מיד לטיפול, אבל אם חברה שלמה נסחפת באופנה אידאולוגית לא מציאותית, המצב קשה.

קחו למשל את EPA  - הסוכנות הממשלתית האמריקאית לשמירה על איכות הסביבה. היא תיקנה תקנות המחייביות (מכוח חוק) את בתי הזיקוק למהול את הדלק באתנול צלולוסי "מתקדם". לא סתם למהול אלא חייבו אותם להשתמש בכמות המפורשת ונקובה, והולכת וגדלה, עד 20 מיליון גאלון בשנת 2012. הצרה היא שלא קיים דבר כזה "אתנול צלולוסי".

החובה של האתנול הצלולוסי היא בנוסף, ובנפרד, מהחובה למהול בדלק אתנול מתירס, (אתנול "מפגר") דהיינו – לשרוף את האוכל שלנו בתור דלק. עכשיו כבר מסכימים כול הגורמים, כולל הארגונים הירוקים שלחצו בהתחלה, שאתנול מתירס ומצמחי מאכל זה דבר מיותר ומזיק שאינו משיג שום תועלת בנושא הסביבה, הפליטות או הקיימות. עכשיו, גם הארגונים הירוקים מתנגדים לאתנול מתירס, אבל ה EPA איתנה בתקנותיה, ועדיין מחייבת יצרני דלק להשתמש במיליארדים של גאלונים של אתנול "מפגר". זה כשלעצמו כבר מעיד על בלתי שפיות מתקדמת.

האתנול הצלולוסי הוא חיה אחרת, הוא אתנול "מתקדם" – שמיוצר לא מצמחי מאכל אלא מעשבים, גזם, פסולת חקלאית ועצים. הרעיון הוא שהאתנול ה"מתקדם" אינו מתחרה עם ייצור המזון. הבעיה היא שאין דבר כזה. עוד לא מייצרים אתנול "מתקדם". עוד לא פוצחו התהליכים הכימיים המאפשרים את ייצורו. אומנם הוקמו בארה"ב מספר מפעלים שטוענים שייצרו אתנול צלולוסי בעתיד, אבל הם עדיין לא מייצרים. למרות זאת, התקנות של EPA המחייבות שימוש בחומר לא קיים, והמטילות קנסות על מי שמפר אותן. קשה להגדיר זאת אחרת מאשר "אי שפיות".

בית משפט פדרלי לערעורים במחוז קולומביה (ואשינגטון) קבע שאכן המכסות של האתנול הצלולוסי מבוססות על פאנטזיות, ולא על אומדן ריאלי של מה שיש.

was based on wishful thinking rather than realistic estimates of what could be achieved.

בית המשפט קבע שהתקנות, שהותקנו בעיקבות חקיקה של הקונגרס, כוונו כדי לאלץ את התעשייה לפתח מוצרים שמקדמים יעדים סביבתיים. אבל, אי אפשר לכפות על תעשיית הדלק להשתמש במוצר שלא הם אמורים לפתח, ושעדיין לא קיים בשוק.

בכלל הרעיון הזה שהקונגרס או ה EPA מחייבים, בחוק, את ה"תעשייה" לייצר מוצרים שאינם קיימים, וצריך לפתח אותם – זה כשלעצמו מעשה מטורף, הייתי אומר הטירוף של האמונה בכוח. לא ניתן לפתח מוצרים ותהליכים בכוח. תהליך המחקר וההמצאה אינו משהו שאפשר לעשות ב"פקודה". אתה לא יכול לתת פקודה ל"תעשייה": תמציאו לי מה שאני רוצה. גם הממשלה הכול יכולה (כלומר בעלת הכוח והכסף) אינה פטורה מכפיפות לחוקי הטבע.

טוב שיש עדיין בתי משפט בארה"ב, עם שופטים יותר שפויים, שמנסים לרסן את ההתנהגות הבלתי שפוי של גורמים בממשל שאצלם האידיאולוגיה היא מעל למציאות.
יעקב

25 בינואר 2013

אנרגיה מתחדשת בגרמניה – הוצאות גדולות לריק


הנה שני גרפים המספרים על ההוצאות הגבוהות על אנרגיה מתחדשת בגרמניה מול ההישגים הדלים בקיטון הפליטות.
עלות החשמל בגרמניה בניכוי האינפלציה: (קו כחול: משקי בית, קו אדום: תעשייה ועסקים וציבורי).

הסובסידיות לאנרגיה הירוקה בגרמניה מממומנות על ידי היטל על מחירי החשמל המוטל על צרכנים ביתיים. צרכנים מסחריים ותעשייתיים פטורים, מתוך רצון לשמור על תחרותיות התעשייה הגרמנית. ההיטל הירוק מייקר את החשמל הביתי ב 24%, המחירים עלו ב 61% מאז שנת 2000, כאשר החלו עם ההיטלים הירוקים. 800,000 משקי בית מתקשים לשלם את חשבונות החשמל. מעריכים שעלות הסובסידיות עלולה להגיע ל 300 מיליארד אירו בשנת 2030.



הייתה ירידה של כ 20% בפליטות בין השנים 1985 עד 1999 – כלומר לפני שהחלו להתקין את האנריגה המתחדשת המסובסדת (רוח ושמש). הירידה נבעה מסגירת התעשייה המפגרת והמזהמת של מזרח גרמניה, ולא קשורה כלל בתכניות השאפתניות למלחמה בהתחממות הגלובאלית. הירידה בפליטות מתאזנת 2000 (כאשר החלה תכנית הסובסידיות הירוקות) היא אפסית. בין השנים 2009 ו 2010 הייתה אפילו עלייה קלה בפליטות, וכנ"ל בשנים שלא רואים בגרף – 2011 ו 2012.
כול התכנית הבזבזנית והיקרה של אנרגיה מתחדשת אינה מביאה שום תועלת.
יעקב

24 בינואר 2013

אובמה מבטיח ירוק



הנשיא אובמה "ירוק" בלב, אין ספק בכך. בנאום ההכתרה שלו לקדנציה השנייה הוא הקדיש פרק מכובד לנושא המלחמה בשינויי האקלים. כה אמר אובמה: "אנו נטפל באיום שינויי האקלים, כי אם לא נעשה כך נבגוד בילדנו ובדורות הבאים". מילים מחממות לב. איך נטפל? "אנו נלך בדרך הארוכה והקשה אל מקורות אנרגיה בני קיימא".

אז, מה יעשה הנשיא? ה"סיירה-קלאב" (ארגון שוחרי סביבה) דוחק בו להשתמש בסמכויות הנשיאותיות שלו כדי לעקוף את הקונגרס. בעיקר הם מציעים שהנשיא יכשיל כול יוזמה להמשיך ולהפיק דלקים פחמיים, או להרחיב ייצורם ושיווקם. בין השאר הם דורשים לאסור כול חיפוש או הפקה של דלקים משטחים פדראליים (חלק ניכר מאדמות ארה"ב), לאסור הפקה בשיטת הפראקינג, למנוע הנחת צינור הנפט קייסטון XL מקנדה, למנוע ייצוא פחם וגז, ולהגדיל את ההוצאה הפדראלית (הסובסידיות) על יעילות אנרגטית ויוזמות של אנרגיה מתחדשת.

יש גם אפשרות לעסקה בתחום המיסוי – הטלת מס על פחם (פליטות פד"ח) בתמורה להקטנה כללית של מיסים אחרים כמו מס הכנסה או מס העבודה.
באשר לצינור הנפט קייסטון – היוצא מקנדה ואמור להגיע לבתי זיקוק שלחופי מפרץ מקסיקו: מאחר ומדובר בצינור החוצה גבול בינלאומי, יש לאובמה ולשר החוץ שלו (ג'ון קרי, בעל ההשקפות הדומות), סמכות מלאה לחסום את הפרוקיט. בנוסף, אובמה כנראה ימשיך במדיניות שפיכת הכסף לכיוון ירוק כביכול, כמו שהיה בקדנציה הקודמת. אז הוא הוציא כ 90 מיליארד דולר כספי תכנית "התמרוץ" ו16 מיליארד דולר לסובסידיות ירוקות ב 2010. תוצאות רבות לא הושגו, וחלק ניכר מהחברות המתומרצות פשטו את הרגל, אבל הבזבוז על בסיס אידיאולוגי יימשך.

בוועידת קופנהאגן, ב 2009, התחייב אובמה להוריד את הפליטות ב 17% עד שנת 2020, מתחת לרמה של 2005. היום, הפליטות באמת ירדו כבר ב 9% מהרמה של 2005, בארה"ב (אבל לא באירופה). זה קרה בלי קשר למעשי הנשיא ושפיכת הכסף הבזבזנית. זה קרה משתי סיבות: 1. ייקור הנפט בעולם והמשבר הכלכלי של 2007-11 הביא לירידה של כמעט 25% בכמות הקילומטרים שהאמריקאים נוסעים, עם הירידה המתאימה בצריכת דלק ובפליטות. 2. המעבר המואץ לשימוש בגז להפקת חשמל, במקום פחם. הגז המופק בשיטה הפראקינג, הביא לשפע אספקה ומחיר זול במיוחד. עכשיו דוחקים בו ה"סיירה קלאב" שישים קץ לפראקינג...

אובמה גם הבטיח לשמור על התחרותיות הכלכלית של ארה"ב. אבל, הנאום שלו מבשר המשך המלחמה האידיאולוגית נגד האנרגיה. ככול שיצליח יותר לקיים את המליצות המעורפלות שהוא מזכיר בנאומים, כך תיפגע יותר רמת החיים של אזרחי ארה"ב. אבל, אל ייאוש. הוא לא הצליח במיוחד עד כה, ואין לשער שמשהו ישתנה.
יעקב  

23 בינואר 2013

המכונית החשמלית בדעיכה



חלום המכונית החשמלית, עוד אחד מהפנטזיות המנותקות מהמציאות של הירוקים, מתמסמס.
בתערוכת המכוניות האמריקאית ב 2010 תפסו המכוניות החשמליות את מרכז הבמה וזכו לפרסום רב. כעת, אחרי שלוש שנים, בתערוכת המכוניות בדטרויט, כמעט ולא דיברו על מכוניות חשמליות, רק על מכוניות כוח ומכוניות יוקרה.

"איש אינו מדבר על מכוניות חשמליות" אומר אנליסט אחד, "זאת תעשייה צעירה שכנראה לא יהיה לה השפעה או מומנטום אמיתי בעשור הקרוב, וכנראה שלא בשני עשורים".
סקר של יותר מ 200 מנהלים בחברות רכב מעלה שהם חושבים שהמכונית החשמלית לא תגיע אפילו ל 15% עד 2025. יצרני המכוניות משקיעים את מירב המחקר והפיתוח בשיפור מנוע הבעירה הפנימית.

אנליסט אחר קובע: "הכדאיות הכלכלית של החשמלית לא קיימת". קחו למשל את השבי וולט (חשמלית על מנוע בנזין לעזר) – מחירה 42,000 דולר (לפני סובסידיה ממשלתית של 7500 דולר) – לעומת זאת המחיר של מכונית דומה בגודל, טויוטה קורולה, עם כול האביזרים אינו מגיע ל 25 אלף דולר.

המכירות של מכוניות חשמליות בעלייה, אך לא בקצב מספיק כדי להוות גורם חשוב. ב 2011 מכרו 17.5 אלף חשמליות וחשמליות נטענות, ב 2012 – 53 אלף.
מנוע הבעירה הפנימית יש לו עדיין עתיד גדול, התעשייה ממשיכה לשפר כול הזמן את ביצועיו, כולל הורדת צריכת הדלק. בפורד אומרים שימשיכו להציע מכוניות חשמליות, אך המיקוד נשאר על שיפור מערכות הנעה רגילות (בנזין). השיפור במנועי הבנזין מקשה גם הוא על חדירת החשמליות.  מה שדוחף את החשמליות בכול זאת הן התקנות הממשלתיות בדבר החובה להציע צריכת דלק ממוצעת נמוכה לכול צי הרכב של היצרן. לא ניתן לעמוד בדרישות בלי מרכיב כלשהו של מכוניות חשמליות.

אם תתרחש פריצת דרך טכנולוגית, וימציאו מצבר שמספק חשמל לנסיעה של 500 מייל, במחיר סביר – המצב עשוי להשתנות במהירות, אבל איננו יכולים לדעת אם, ומתי, תתרחש פריצת דרך זו.

בינתיים, חלום המכונית החשמלית יחכה.

יעקב


20 בינואר 2013

נזקי זיהום האוויר



בהמשך לקטע שלנו על תרומת הפיח להתחממות הגלובאלית, הנה מאמר של פרופ' אלון טל על פגעי זיהום האוויר בארץ, כלומר – אותו פיח.
אכן, זיהום האוויר גורם, אולי, לכ 800 מקרי מוות בשנה, בארץ, ועוד לתחלואה לא מעטה, עם הסבל וההוצאות הגדולות למערכת הבריאות הכרוכות בכך.
זיהום האוויר הוא חמור במיוחד במרכזי הערים הגדולות, ובאזור התעשייה במפרץ חיפה. זו בהחלט בעיה שאין מטפלים בה, בארץ, בנחישות ובמרץ הראויים. זה משהו שממנו אנו סובלים עכשיו, לא בעוד מאה שנה...

בשנת 2008 חוקק "חוק אוויר נקי", אך, חמש שנים אחרי זה עדיין לא נעשה הרבה בנושא. משרד איכות הסביבה הכין תכנית פעולה, אך היא לא אושרה עקב וויכוח על העלות – 690 מיליון ₪. אני לא מכיר את התכנית, ולא יודע באיזו מידה היא מעשית ויעילה, אבל בהחלט יש לעשות מה שניתן להקטנת זיהום האוויר. המשרד לאיכות הסביבה אפילו לא מוצא תקציב לניתור המזהמים, ולביצוע בדיקות תדירות.

"בשנת 2012 בצעו 3 ימות דיגום במקום 26 כנדרש."
עוד מהמאמר:

"אירופה וארצות הברית... בחרו בשילוב של שיפור במערכת הפליטות של כלי רכב, קידום תחבורה ציבורית נקייה, פיקוח ואכיפה הדוקים מול מפעלים מזהמים ושדרוג דלקים כדי ליצור מציאות חדשה בחיים העירוניים."

אכן – אלה דברים שחייבים לעשות גם אצלנו, לשיפור איכות האוויר, ואיתו איכות החיים.
למשל: רכבות הדיזל פולטות הרבה פיח ומזהמים, כולל במרכזי הערים – ניתן וצריך לעבור לרכבות חשמליות. האוטובוסים פולטים הרבה זיהום במרכזי הערים. צריך לחייב את הקואופרטיבים (החזקים מבחינה פוליטית) לחדש את צי הרכב, באוטובוסים שעומדים בתקן זיהום האוויר, ולהוציא מהשרות אוטובוסים יותר ישנים. צריך להתלבש על המשאיות הכבדות. צריך לשפר את איכות הדיזל. אלה דברים שניתן לעשות, הפתרונות הטכניים קיימים.
לכול אלה יש תרומה ממשית לשיפור איכות החיים במדינה.

במקום זה מתעסקת הממשלה, בבזבוז מיליארד שקל לשנה על פאנלים סולאריים ותחנות רוח (יעדי אנרגיה מתחדשת), שהתרומה שלהם לשיפור איכות האוויר היא לגמרה אפסית, בטח לשיפור האוויר במרכזי הערים, היכן שיש בעיה.

ההיסטריה החממיסטית מעבירה אנשים לחלוטין על דעתם. כופים עלינו בזבוז מיליארד שקל לשנה, בהתחייבות ל 20 שנה, בזמן שבעיות הרבה יותר חמורות כמו זיהום האוויר במרכזי הערים נמשך (וגם, אגב, גורם לחלק מאותה התחממות נוראית). סדר עדיפויות נכון מחייב טיפול בזיהום האוויר הממשי, הפוגע בנו עכשיו, היום, לפני עיסוק בפנטאזיות על הצלת העולם מאיום רחוק (בעוד מאות שנים), ולא ברור, של התחממות, שהבזבוז הזה אינו תורם כלום למניעתו. מיליארד שקל בשנה, או אפילו הרבה פחות מזה, יכולים לעשות הרבה לקיטון זיהום האוויר. הלוואי שהירוקים ופרופ' אלון טל היו מבינים עובדות פשוטות אלה.
יעקב

מקור התחממות נוסף – עודפי חום waste heat.


אחת הטענות המרכזיות של החממיסטים היא שההתחממות הנוראית שהתרחשה, לפחות מאז 1950, נגרמה כמעט כולה על ידי גזי החממה, מעשה ידי האדם.  (ההתחממות הנוראית של 0.6-0.8 מעלות צלסיוס). מדענים אחרים מצביעים על כך שלהתחממות יש גורמים נוספים, אם כי קשה מאד להדביק מספרים מדויקים לגורמים אלה. כך למשל – גורם אחד הוא תנודות טבעיות – שאינן קשורות בפעילות אנושית (ד"ר קורי מנחשת שהן גרמו כ 50% מההתחממות). גורם אחר כן קשור לפעילות אנשוית אבל לא לפד"ח – זהו שינוי בשימושי קרקע. בני אדם הפכו מיליוני דונאמים משטח יער או ערבה לשטח מעובד ומושקה.
גורם מחמם אחר ראינו בקטע הקודם – הפיח – או חלקיקי פחמן שחורים, שגם הם נפלטים בתהליך שריפת דלקים על ידי בני אדם, אבל השפעתם שונה מזו של הפד"ח.
יש גורם נוסף, שד"ר רוי ספנסר כותב עליו, אם כי הוא ברור ומובן מאליו: זה תהליך השימוש שלנו באנרגיה, שגורם לפילטת חום עודף. שריפת הדלקים לחימום בתים, להפקת חשמל, לתעשייה ותחבורה, גורמת לפליטת חום לסביבה. ההנחה של מרבית המדענים הייתה תמיד שהכמות הכוללת של האנרגיה הנפלטת ישירות על ידי האנושות היא קטנה וזניחה ביחס לגורמים המניעים את האקלים, כמו קרינת השמש או האילוץ של גזי חממה.
אולם, ד"ר רוי ספנסר עושה חישוב גס, ומוצא שהאילוץ, ביחס לארה"ב, הוא כ 0.33 ואט למ"ר. ביחס לאילוץ של הפד"ח (גזי החממה), שהינו (לפי חישובים מקובלים) כ 1.6 ואט למ"ר  - הכמות הזאת אינה זניחה כלל – היא מהווה כ 20% מהאילוץ הגדול והנוראי של הפד"ח. היחס משתנה אם עושים חישוב גלובאלי, ולא רק לארה"ב, כי חלקים אחרים בעולם שורפים פחות דלק.
ההתמקדות האובססיבית בפד"ח כגורם של כול התופעות והתהליכים האקלימיים אינה מוצדקת.
יעקב


19 בינואר 2013

הפיח מזהם וגם מחמם


שריפת דלקים גורמת לפליטת חומרים לאטמוספרה. הפליטות מכילות פחמן דו-חמצני (פד"ח או co2) וגם חומרים אחרים, שהעיקרי שבהם הוא הפיח שהוא חלקיקים של פחמן השחור.   על הפד"ח טוענים שהוא גורם לאפקט חממה והתחממות כדור הארץ, אבל הוא אינו גורם נזק בריאותי, הוא אינו זיהום. לעומת זאת הפיח חודר לריאות ומתיישב שם ובהחלט גורם נזק בריאותי ישיר. הרבה אנשים לא מבחינם בהבדל זה וקוראים לפד"ח "זיהום" למרות שאינו זיהום.
מחקר חדש ומקיף מגלה כעת שלפיח יש תפיקד חשוב גם בהתחממות כדור הארץ, חשוב יותר מאשר העריכו קודם. כלומר – לא כול ההתחממות נגרמת על ידי פד"ח, חלק ניכר ממנה נגרמת על ידי הפיח. אלו בשורות טובות – כי קל יותר להפחית את הפיח מאשר את הפד"ח.


הפיח נפלט משריפה של עצים (ביו מסה), פחם ודיזל, אך לא משריפת בנזין או גז. הפיח נפלט ממיליארד או שניים של בני אדם שמבשלים את מזונם על מדורות של זרדים, משריפות יער, משריפת פחם בתחנות כוח, ובעיקר ממנועי דיזל. המחקר מצא שהפיח יוצר "אילוץ" אנרגטי, כלומר – גורם לחלק קטן מארגיית השמש להיקלט בכדור הארץ ולחמם אותו. שיעור האילוץ הזה הוא גדול מאשר חשבו קודם. קודם חשבו שה"אילוץ" העיקרי (forcing) הוא הפד"ח, ורק הפחתה של הפד"ח תקטין את האילוץ. כעת מתברר שהאילוץ של הפיח הוא ניכר, והפחתת הפיח תתרום תרומה טובה להפחתת ההתחממות.
החדשות הטובות הן שניתן להפחית את הפליטות הפיח, שלא כמו פליטות הפד"ח. צריך להתקין מסננים בארובות של תחנות כוח, צריך לייצר דיזל יותר טהור ונקי, צריך להתקין מסננים במנועי הדיזל. פעולות האלה יש להן פתרון טכנולוגי מוכח ויעיל. אבל, היתרון גדול הוא שהן מקטינות גם את הזיהום הגורם לנזק בריאותי, בעוד שה"מלחמה" בפד"ח אינה תורמת כלום לבריאות.
ככה למשל מסתובבים אוטובוסים מזהמים בערים שלנו. ניתן היה לחייב את האוטובוסים להשתמש בדיזל יותר נקי, ולהתקין מערכות סינון לגזי הפליטה. הטענה היא שזה עולה ביוקר, אבל העלות הזאת קטנה ביחס למה שמוציאים על "אנרגיה ירוקה" בלתי יעילה. דוגמה אחרת – תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל פולטות, כמובן, הרבה מזהמים. ניתן להתקין מתקני טיהור לגזי הפליטה, לניקוי המזהמים כמו פיח. חברת החשמל נמצאת בתהליך התקנה של המסננים, שימשך עד שנת 2016. במקום לאלץ את חברת החשמל להוציא מיליארד ש"ח לשנה, מיותרים, על חשמל סולארי, ניתן היה להאיץ את תכנית התקנת המסננים.
ההיסטריה החממיסטית גרמה לנו לבזבז משאבים אדירים על דברים שהתועלת שלהם קטנה, בעוד פעולות להפחתת הפיח, הזיהום האמיתי, הגורם לנזקי בריאות, נדחקות הצידה. העולם נלחם בטחנות רוח, במקום לטפל ברשע האמיתי – הפיח.
יעקב


17 בינואר 2013

הבזבוז הסולארי נמשך.



חברת אנלייט קיבלה אישור מרשות החשמל להקמת מתקן פוטווולטאי בהספק 55 MW, בתעריף 62 אג' לקוט"ש. זהו תעריף מובטח, ל 20 שנה, צמוד למדד.

רשות החשמל ממשיכה לבזבז את כספי הציבור לריק בלי חשבון ובלי ביקורת. העלות הממוצעת של חברת החשמל הוא 40 אג' לקוט"ש, וחוץ מזה היא יכולה לקנות חשמל כמה שהיא רוצה מהתחנות הפרטיות, הגאזיות, שהולכות ומוקמות כעת, במחיר פחות מ 20 אג' לקוטש".
אז, מה פתאום מאשרת רשות החשמל 62 אג' ??

יתרה מזו. חברות סולאריות בספרד רודפים אחרי חברות החשמל שם שיקנו מהם חשמל סולארי ב 30 אג' לקוט"ש – (5.5 עד 6 סנט של אירו). אז אם ניתן לרכוש חשמל סולארי ב 30 אג' לקוט"ש מדוע מאשרים אצלנו 62 אג' בתעריף מובטח ל 20 שנה, צמוד למדד ? כבר כתבנו ששיטת התעריף המובטח היא בזבזנית בצורה משוועת, ויש לעבור לשיטת המונה נטו – שיטה בה היצרן אינו מקבל תשלום כספי אלא רק זיכוי בחשבון החשמל על קוט"שים. גם בשיטה זו כבר יש יזמים שמקימים מתקנים סולאריים. רשות החשמל אימצה שיטה זו – אז מדוע הם ממשיכים לאשר מתקנים בשיטה הישנה של תעריף מוגזם מובטח ל 20 שנה ?

ישנה אגדה שחשמל סולארי מופק דווקא בשעות צריכת שיא בקיץ כאשר שורר מחסור חמור בחשמל. לא נכון. שעות השיא, על פי תעריף תעו"ז של חברת החשמל, הם רק מ 10-17, בימים א-ה, בשני חודשי הקיץ – יולי-אוגוסט. כלומר תעריף השיא הוא במשך כ 300 שעות בשנה. אבל תחנה סולארית מפיקה חשמל במשך כ 1800 שעות בשנה (מתוך 8760 אפשריות). כלומר – ההספקה בשעות השיא היא רק 16% מהתפוקה, אבל התעריף הגבוה מתייחס ל 100% מהתפוקה.

הפרויקט המיותר הזה עולה לאזרחי ישראל (דרך חשבון החשמל) "רק" כ 20 מיליון ₪ לשנה (ל 20 שנה, צמוד למדד). זאת מתוך חישוב של תוספת כ 20 אג' ליצרן הסולארי, מעל למחיר הרגיל (62-40). יחד עם רבים אחרים כמוהו, מטילים עלינו נטל מיותר לחלוטין של מעל למיליארד דולר לשנה.

יעקב

האנסן: ההתחממות נעצרה


במספר קטעים קודמים סיפרנו (בעקבות מאמרים ונתונים) על העצירה (הזמנית??) של ההתחממות הגלובאלית. זכינו לקיטונות של ביקורת מפי החממיסטים האידיאולוגיים: "מה אתם מדברים שטויות, ההתחממות נמשכת במלוא הקיטור!!"
בניגוד לתועמלנים אלה, ד"ר האנסן, אבא של החממיסטים, דווקא מסתכל על הנתונים ולא רק על הרהורי הלב. עכשיו הוא פרסם מאמר חדש "עדכון הטמפרטורות הגלובאליות ל 2012", בו הוא כותב, בין השאר:

 The 5-year mean global temperature has been flat for a decade
"הממוצע החמש שנתי של הטמפרטורות הגלובאליות הוא שטוח כבר עשור" (כלומר הטמפרטורות אינן נמצאות בעלייה כבר עשור).

יש לו גם הסבר לתופעה. תמיד יש לו הסבר, יש לו הסבר לכול דבר שקורה, הסבר לאחר מעשה. כי לפני המעשה, בתחזיות המבוססות על המודלים האקלימיים שאמורים לייצג את המציאות – לא הייתה שום עצירה בהתחממות, משום שאין שום עצירה בגידול הפליטות.

ההסבר הוא: 1. שינויים טבעיים (או מחזורים טבעיים, בלתי מאולצים), 2. קיטון בקצב הגידול של אילוצי האקלים.

יש לברך את ד"ר האנסן על שהוא גילה את השינויים הטבעיים או המחזורים הטבעיים (שאינם תוצאה של "אילוץ" הפד"ח). אבל, כרגיל, השינויים הטבעיים, אצל האנסן, יש להם תמיד רק השפעה מקררת. כלומר – כאשר יש התחממות זה בגלל הפד"ח, אבל כאשר אין התחממות זה בגלל שינויים טבעיים.

עוד גילה ד"ר האנסן את השמש. זאת השמש שתמיד אמר עליה שהתנודתיות שלה מאד קטנה ואינה משפיעה השפעה של ממש על האקלים בהשוואה להשפעת הפד"ח. פתאום, כאשר יש האטה בהתחממות (standstill) השמש עוזרת להסביר את התופעה.


ד"ר האנסן חוזר ומספר לנו על ההאטה או ה standstill הקודם בהתחממות, בין השנים 1940-75. הוא חוזר על ההסבר הרגיל, שמה שגרם את ההאטה אז היו האירוסולים, אבל הוא מודה שאלה דיבורים גרידא מאחר ואין בידינו מדידות של ממש של האירוסולים, והכול ניחושים.

 but satisfactory quantitative interpretation has been impossible because of the absence of adequate aerosol measurements3,4
The second largest human-made forcing is probably atmospheric aerosols, although the aerosol forcing is extremely uncertain3,4This aerosol forcing can be described as an educated guess.
יחד עם זאת, ד"ר האנסן מנדב לנו נבואה: "הטמפרטורות העולמיות תעלנה במידה משמעותית בשנים הבאות.
global temperature will rise significantly in the next few years
אנו ממש מודים לד"ר האנסן. כבר פחדנו שההתחממות באמת נעצרה. אבל, אל דאגה.
ד"ר קורי מנדבת לנו גם היא נבואה: היא רואה המשך של העצירה למשך העשור הבא.
I predict we will see continuation of the ‘standstill’ in global average temperature for the next decade, with solar playing a role in this as well.
נחיה ונראה...
יעקב





16 בינואר 2013

קלינטק לכלך את התדמית של ג'ון דואר



בהמשך לקטע הקודם שלנו על קרנות הון סיכון שהשקיעו ב"אנרגיה ירוקה" או ,cleantech הנה קטע נוסף, של "רויטרס" המספר כיצד תדמיתו של ג'ון דואר, John Doerr, המנכ"ל האגדי של קרן הו הסיכון קליינר-פרקינס נפגעה בשל ההשקעות הכושלות בקלינטק.
השינויים בשווקים (כלומר – המציאות) השאירו את קליינר, הקרן הפעילה ביותר בתחום הקלינטק, עם עשרות השקעות בלתי רווחיות, שפוגעות קשה בתדמית הקרן כמצליחה במיוחד בהשקעות בענף הטכנולוגיות.
לקליינר 38 השקעות בגרין-טק (או קלינטק), ושום הצלחה גדולה.
קליינר נחשבה בעבר לקרן המובילה בתחום קרנות הון סיכון בענף הטכנולוגיה, וג'ון דואר היה הגורו של ההשקעות האלה. כעת, בכנס שנתי של קרנות, לא הופיעה קליינר בין עשר הקרנות המובילות.

דואר היה התומך הכי נלהב בהשקעות קלינטק, המחויבות שלו הייתה אישית, פוליטית, וגם פיננסית. דואר מספר שביתו מרי, בת העשרה, דחפה אותו בכיוון זה, בהשפעת ספרו של אל גור. היא אמרה לו (כך הוא סיפר ב 2007) "אבא, הדור שלך יצר את הבעיה, מוטב שתפתרו אותה". דואר עצמו אמר, ב 2007: "הטכנולוגיה הירוקה היא גדולה מהאינטרנט, זו יכולה להיות ההזדמנות העסקית הגדולה של המאה ה 21".
בזמן שקליינר השקיעו יותר מרבע ההון הסיכון שלהם בקלינטק, מאז 2007, המתחרים שלהם השקיעו בחברות כמו פייסבוק וטוויטר, כאשר הן היו עדיין קטנות. ההצלחה הגדולה האחרונה של דואר הייתה ההשקעה בגוגל, בשנת 2004.

המציאות אכזרית. מה שלא עובד, מבחינה פיסית-טכנולוגית-כלכלית – לא עובד. התלהבות אידיאולוגית אינה יכולה לשנות את זה. דואר נסחף, וכעת, בהיותו בן 61, כבר מדברים בקליינר על פרישה ומחליף.

יעקב

תוספת: מאמר נוסף על בריחת הון הסיכון מעסקי אנרגיה ירוקה מפרסם היום בלומברג.

15 בינואר 2013

הסודות המלוכלכים של האנרגיה הנקייה



זה שמו של מאמר של הכלכלן אד דולן, הסוקר את הספר "אשליות ירוקות" מאת אוזי זנר. מי שחושב ששני אלה ספקנים, או מכחישי אקלים שמרנים ומפגרים – אתם טועים. אלה אנשים מאד "פרוגרסיביים" ומאד מודאגים. הם מודאגים מכך שהאנרגיה הירוקה היא מקסם שווא, שלא תורם כלום לפתרון הבעיות של שינויי האקלים וה"קיימות" – sustainability.

הספר של זנר מפרט את המגבלות הטכנולוגיות והכלכליות של האנרגיה המתחדשת, וטוען שחלק מהמקורות האלה עלול להביא יותר נזק מתועלת. זנר מסביר מדוע האנרגיה מהשמש, הרוח, הביו-מסה לא יכולים לספק עתיד של אנרגיה נקייה, זולה ושופעת.

הפד"ח אינו כול הסיפור. כאשר בוחנים את הפסולת הכימית הרעילה שנוצרת בתהליך ייצור הפאנלים הסולאריים, את הפרעות הרעש והזיהום הוויזואלי של תחנות הרוח, והשימוש הרב בקרקע של הביו-דלק, אתה מגלה שכול אלה גורמים נזקים לסביבה שעלולים להיות יותר גדולים מהתועלת.

אם חושבים על אפשרות להשיג 20% מהאנרגיה משמש ורוח נתקלים בבעיות קשות של בניית תשתית הולכה חדשה, כושר ייצור לגיבוי, והתמודדות עם בעיית התזזיתיות intermittency – הבטחה סדירה של חשמל נוכח מקורות בלתי נשלטים. כול אלה מייקרים מאד את המקורות האלה.
היזהרו מהבטחות על ביצועים של מקורות אלה. במציאות התוצאות בדרך כלל מאכזבות.

זנר מבטיח שהוא לא אנטי-ירוק, הוא רק אומר שחייבים להסתכל על המקורות המתחדשים האלה (שמש ורוח) בראיה מפוכחת ומציאותית. זנר ממשיך וטוען שהמדיניות של ארה"ב (ושאר המדינות) למכור אנרגיה "ירוקה" יקרה במחיר זול – על ידי פיזור מחירה על פני כול החשמל המיוצר – אינה פרודוקטיבית מאחר והיא אינה מעודדת מספיק צעדי ייעול וחיסכון. מה שבאמת יכול להציל את הסביבה, לדעת זנר, זה ייקור החשמל, כדי להקטין את הצריכה.
סיכום של נולן:

Zehner is right point out that even the best alternative energy technologies are not as green as they are sometimes made out to be, and that some of them, like “clean coal,” are a complete fraud.
זנר צודק שאפילו הטכנולוגיות הירוקות ביותר אינן כול כך ירוקות כמו שנוהגים להאמין, ואחדות מהן, כמו "פחם נקי" הן ממש רמאות. זנר מאמין שצירך להתקדם לעבר "הקטנת הצריכה" – שזה כמובן שם נרדף ל"עוני" ושיותר עוני הוא שיציל את הסביבה. אני כמובן לא מאמין בכך, אבל החלק הראשון של הספר של זנר, המצביע על החסרונות של מקרות אנרגיה ירוקים הוא נכון. הלוואי וחסידי הירוק יתפכחו מאשליות בלתי מציאותיות.

אד דולן דוגל ב"תמחור מלא" של הדלקים – כלומר – להטיל על דלקים פחמיים היטלים שמבטאים את מלוא המחיר של הנזק הסביבתי שהם גורמים. בקיצור: הוא בעד להטיל מיסים על הדלק, ומשבח את אירופה, בה הבנזין עולה יותר מאשר פי שניים מאשר בארה"ב, בגלל (בזכות?) המיסים. (כמו אצלנו).

הכלכלן סטיב פוסטרל מעיר בקומנט ש"הטלת מלוא המחיר על נזקים סביבתיים" הוא תרגיל פוליטי ולא כלכלי. מתפתח ביניהם וויכוח מעניין שאני ממליץ לקרוא.
אבל הרעיון המרכזי הוא זה: הרדיפה ההיסטרית אחרי אנרגיות ירוקות בשיטת "יעלה כמה שיעלה" אין בה תועלת מעשית, גם לא מבחינת השמירה על הסביבה.

יעקב

חשמל סולארי מייקר חשבונות החשמל



חשבון החשמל שלנו יתייקר ב-2013 ב-2% בקירוב, בגלל כניסתם של יצרנים פרטיים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות כרוח, פאנלים סולאריים וגז. לצרכן הפרטי משמעות הדבר תהיה תוספת של 100-90 שקל בחשבון החשמל ב-2013. לצרכן העסקי: 250 שקל בקירוב. ב-2014, ההתייקרות בגין שילוב אנרגיות מתחדשות ברשת תגיע לכ-4.4%-5% ועד 2020 ההתייקרות בגין הייצור הפרטי תגיע ל-11.8%.
הידיעה נכונה באופן כללי, חוץ משני התיקונים העקרוניים שסומנו בטקסט, המעידים על חוסר הבקיאות של הכתבת. החשמל מתייקר לא בגלל שהיצרנים הם פרטיים, אלא בגלל התעריפים המוגזמים מאד, ושיטת התעריף הקבוע המובטח ל 20 שנה שקבעה רשות החשמל ה"ציבורית" (הממשלתית).
וכול ההתייקרות נובעת מהחשמל הסולארי, ולא קשורה כלל לחשמל (פרטי או לא פרטי) שמופק מגז.

בכתבה יש טבלה המפרטת את המתקנים השונים שאושרו. שורה תחתונה:
סך הכל
2730 MW
2.5 מיליארד ש'
11.8%
עלות משקית שנתית עודפת למשק, בגין חשמל סולארי היא 2.5 מיליארד שקל. (זה כולל מכסות שעדיין לא נוצלו ונקווה שגם לא ינוצלו, כמו 800 MW אנרגיה רוחנית, העלות בפועל עד כה יותר קטנה).

העובדות מאד ברורות. חשמל "רגיל" (מגז) עולה לחברת החשמל, בממוצע, כ 40 אג' לקוט"ש או פחות. המחיר משתנה מזמן לזמן בהתאם למחירי הדלקים, והוא קפץ בשנה האחרונה בגלל ניתוק הגז המצרי, אבל, עד סוף 2013 ייכנס לשימוש הגז מתמר, הזול יחסית. הערכה די דומה למחיר חשמל פוסילי מפרסמת ה EIA. דו"ח אריאב מחשב "עלות נחסכת" עבור קוט"ש סולארי ב 50 אג'.

לעומת המחיר הזה – עומד תעריף ההזנה הקבוע שרשות החשמל הבטיחה לייצרנים סולאריים, למשך 20 שנה, צמוד למדד. בין השנים 2008-2010 התעריף הזה היה כ 200 אג לקוט"ש (ששווים היום, אחרי הצמדה, ל 236 אג'), אח"כ היה התעריף כ 166 אג', ובסוף השנה שעברה חתמה הרשות על חוזים חדשים במחיר 140 אג לקוט"ש.
כמות החשמל שאושרה והוקמה לפני 2012 הייתה כ 250 MW, וב 2012 עוד 270 MW (שיוקמו במרוצת שנה זו). בואו נחשב, לצורך הפשטות, 500 MW והפרש מחיר בין התעריף המובטח לתעריף הרגיל (הפוסילי) של כ 100 אג.

נקבל: 500MW X (להפוך לקו"ט)1000 X 1800שעות הפקה שנתיות X 1 ₪ הפרש מחיר = כ 900 מיליון ₪ לשנה (קרוב למיליארד).
בנוסף ישנם המכרזים לחשמל תרמו סולארי באשלים, 240 MW, ועוד "מכסות" לשנה זו.

הממשלה הטילה על הציבור נטל של לפחות מיליארד ₪ לשנה (וכנראה יותר קרוב ל 1.5 מליארד) , בהתחייבות ל 20 שנה, ובהצמדה מלאה למדד – עבור חשמל סולארי.

מה אנו מקבלים תמורת זה ? בערך כלום, חוץ מההרגשה הטובה בבטן שהצטרפנו להיסטריה העולמית של המלחמה בהתחממות הגלובאלית. ההפחתה בפליטות או בזיהום האוויר שתושג בפועל היא כול כך זעירה שאין היא משפיעה על כלום. זהו בזבוז כספים גדול לריק. הוא כבר התרחש, לא נוכל לברוח ממנו.
אבל – מה שכן ניתן לעשות הוא להפסיק את השיגעון, לבטל את החוזים שעדיין לא החלו בהקמתם, לבטל את המכרזים שבהם עדיין לא נתחם חוזה. יש לבטל את שיגעון הבזבוזים הזה.

יעקב






14 בינואר 2013

ההשקעות באנרגיה מתחדשת בירידה




סיכום הנתונים לשנת 2012 מראים ירידה של 11% בהשקעות באנרגיה מתחדשת, לעומת 2011, זאת בגלל קיטון הסובסידיות בגלל בעיות תקציביות במרבית המדינות.
ההשקעה העולמית הכוללת ירדה ל 269 מיליארד דולר מ 302 מיליארד ב 2011. ההשקעות נפלו ב 32% בארה"ב, 51% באיטליה, 68% בספרד ו 44% בהודו. כול הסקטורים של האנרגיה המתחדשת ירדו, חוץ מסכרים קטנים.
בפאנלים סולאריים הושקעו 142 מיליארד, ברוח 78, והשאר בטכנולוגיות אחרות כמו מכוניות חשמליות או "יעילות אנרגטית" = בידוד בתים.

ההשקעה של הון פרטי והון קרנות סיכון ירדה ב 34% ל 5.8 מיליארד, וההשקעה של הציבור (דרך הבורסה)  ירדה ב 57% ל 5.1 מליארד.

צריך לציין שכול ההשקעה הזו, כולה ממש, מונעת על ידי הסובסידיות, כלומר על ידי הרצון של המשקיעים להרוויח כסף קל מקופת המדינה. כול הפרויקטים של אנרגיה מתחדשת עומדת על סובסידיות ומנדאטים (כלומר חוקים המחייבים שימוש באנרגיה מתחדשת). ההישגים של השקעות ענק אלה הם אפסיים. כמות הפליטות בעולם ממשיכה לעלות באחוזים ניכרים, ההפחתות שהשיגו המדינות שבזבזו הכי הרבה כמו גרמניה וספרד, הן זעירות.

נראה שאולי ההיסטריה של האנרגיה המתחדשת הבלתי יעילה מתפוגגת, והעולם חוזר לאט, לאט, לשפיות. המציאות חזקה יותר, אי אפשר להמשיך לשפוך מאות מיליארדי דולרים על דבר שלא עובד ולא יכול לעבוד.

ידיעות אחרות: הסובסידיה הפדראלית לחשמל רוחני בארה"ב, ה PTC בשיעור 2.2 סנט לקוט"ש ( יותר מ 8 אג) הוארכה. היא עמדה לפוג בסוף השנה, אבל בבלגאן של אישור ה"מצוק הפיסקאלי" הכניסו ברגע אחרון סעיף המאריך את הסובסידיה בעוד שנה, ומחיל אותה, לא רק על פרויקטים שכבר הותקנו והחלו לייצר אלא גם על פרויקטים שבעבודה, כלומר – בפועל האריכו את הסובסידיה בשנתיים לפחות.

יעקב

הערה: חזרנו למדיניות התגובות הפתוחות.

אין קשר סטטיסטי בין התחממות גלובאלית לגזי חממה.

מחקר סטטיסטי חדש על ההתחממות הגלובאלית התפרסם בנובמבר 2012. מחברי המחקר הם מ' בינשטוק מהחוג לכלכלה באונ' העיברית, י' רייגוורץ ממחלקת הכלכלה באונ' ג'ורג' וואשינגטון ופרופ' נתן פלדור מהמכון לחקר מדעי האדמה באונ' העברית בירושלים (בתמונה).

הם משתמשים בשיטות סטטיסטיות כדי לבחון את התיאוריה של ההתחממות הגלובאלית מעשה ידי אדם – AGW. לפי התיאוריה הזו, הגידול בריכוז גזי החממה (בייחוד פד"ח) הוא הגורם העיקרי לעליית הטמפרטורות במאה ה 20.

הם מוצאים שאין קשר סטטיסטי בין מגמות גזי החממה, הארוסולים וקרינת השמש לבין ההתחממות בתקופת המדידות 1880-2007. כלומר – הניתוח הסטטיסטי מראה שהשינויים (או המגמות) של הפרמטרים האלה הם בלתי תלויים, אין קשר סטטיסטי חזק בין סדרות הזמן של הנתונים האלה.
מתוך המסקנות:
"הנתונים, 2007 - 1880, אינם תומכים באינטרפרטציה האנטרופוגנית של ההתחממות" (כלומר בהנחה שההתחממות היא מעשה ידי אדם).

הם אומרים:
Nevertheless, there seems to be a temporary anthropogenic effect. If the effect is temporary rather than permanent, a doubling, say, of carbon emissions would have no long-run effect on Earth’s temperature, but it would increase it temporarily for some decades. Indeed, the increase in temperature during 1975–1995 and its subsequent stability are in our view related in this way to the acceleration in carbon emissions during the second half of the 20th century(Fig. 2). The policy implications of this result are major since an effect which is temporary is less serious than one that is permanent.

"בכול זאת נראה שיש אפקט אנושי זמני. ייתכן וההתחממות בין 1975-95 קשורה להאצה בגידול ריכוזי הפד"ח בחצי השני של המאה ה 20. אבל, המשמעות לגבי המדיניות היא רבה מאד, כי אפקט זמני אינו רציני ומסוכן כמו אפקט קבוע".

הטענות על הקשר הישיר והחזק בין גזי חממה להתחממות מבוסס בעיקר על מודלים אקלימיים. על זה אומרים המחברים:
GCMs embody hundreds if not thousands of unknown parameters to be calibrated. In practice this leaves few if any degrees of freedom to carry out meaningful statistical tests. This explainswhy observationally similar GCMs often generate quite different forecasts.
המודלים GCM כוללים מאות אם לא אלפים של פרמטרים בלתי ידועים. למעשה זה משאיר מעט מאד דרגות חופש שאפשר לבדוק באמצעות מבחינים סטטיסטיים. זה גם מסביר מדוע מודלים דומים יוצרים תחזיות שונות".

סיכום שלי: הם ניסו למצוא חיזוק לתיאוריית ההתחממות הגלובאלית באמצעות ניתוחים סטטיסטיים של סדרות של נתונים. הם לא מצאו. מסקנתם: הניתוח הסטטיסטי מצביע על חוסר קשר בין ההתחממות לגורמים אנושיים.

יעקב