תגובת ירום אריאב למאמרו של אוהד

במייל שהגיע היום למערכת מאת ירום אריאב נכתב:

"הפנו את תשומת לבי, קצת באיחור כנראה,  לכתבה מאת בחור בשם אוהד שהתפרסמה בבלוג הירוק. הכתבה עוסקת בביקורת על עבודה שהכנתי ביחד עם ד"ר מאיר אמיר על ניתוח כלכלי של התועלת למשק של התעשייה הפוטו וולטאית והמחיר הנגזר מכך. אני מבין שאתה עורך או עומד מאחורי בלוג זה.

הבעיה עם פרסומים כאלה שאין סינון אפקטיבי לגבי טיעונים ברמה המקצועית וכך קיבלנו כתבה רצופה בטיעונים מרושלים מבחינה מקצועית תוך גלישה להשמצות אישיות ורמיזות מרושעות לגבי היושרה של מחברי הדוח.

הייתי רוצה לפרסם בבלוג תגובה מנומקת ומגובה מקצועית למאמר זה של אוהד, שאינני מכירו באופן אישי.

האם תוכל לפרסם את התגובה שלי ככתבה וכלשונה וללא עריכה?

בברכה

ירום אריאב

ובכן, בעקבות המאמר "כמה טעויות נוספות מסתתרות בדו"ח אריאב?"  (שפורסם בתחילת ספטמבר) ובקשתו של מר אריאב להגיב נתתי מראש את הבטחתי לפרסם ללא עריכה. את הביקורת על תוכן וסגנון הדברים נשאיר לתגובות. הנה לפניכם תגובתו של ירום אריאב ללא עריכה:

שלום אוהד,

אנחנו לא מכירים אך מספר חברים הסבו את תשומת לבי לאחרונה כי פרסמת בבלוג הירוק ביקורת חריפה על עבודה שכתבתי במרץ 2012, יחד עם ד"ר מאיר אמיר, עבור איגוד חברות אנרגיה מתחדשות בישראל שעניינה התועלת המשקית של התעשייה הפוטו וולטאית בישראל ועקרונות לחישוב המחיר למשק לטווח הארוך של הקווט"ש הסולארי.

אין לי כמובן כל התנגדות לביקורת  על עבודות כלכליות שאני כותב. לאחר שהעבודה שכתבתי מתפרסמת ברבים, היא בגדר נחלת הכלל והיא כמובן פתוחה לביקורת. אני שמח להתמודד עם ביקורת בונה ולקיים דיון מקצועי  על טיעונים ענייניים, דיון המביא להשבחת השיח ולהעמקתו.

לכן ניגשתי בעניין לבחון את מאמר הביקורת שלך.

לאכזבתי גיליתי כי קראת את עבודתנו באופן שטחי מאד, לא הבנת את הרציונל הכלכלי העומד ביסוד העבודה שלנו  וגלשת לאורך כל הביקורת שלך להאשמות אישיות  והשמצות הגובלות בהוצאת לשון הרע. לאורך כל מסמך הביקורת שלך אתה רומז שהמסמך שכתבנו הוא מסמך "מוזמן", מוזמן על ידי בעלי עניין ולכן כל התחשיבים, ההנחות והטעויות שלדעתך מצאת בעבודתנו, נועדו מלכתילה, בכוונת מכוון על ידנו, להגיע לתוצאות ,"רצויות" עבור מזמיני העבודה.

במלים אחרות, אתה כופר ביושרתנו ויושרנו המקצועי וכאן כבר לא מדובר בויכוח מקצועי, לגיטימי, אלא בהשמצה גרידא.

אציין בהקשר זה כי הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה, אתם דנו בפרטי העבודה לאחר שקראו אותה, הביעו עניין והערכה רבים לעבודה זו.

עד כאן כהקדמה באשר  לאכזבתי מגישתך ולהלן אתייחס לטיעוניך, אחד לאחד, ולטעויות שלכאורה מצאת בעבודתנו.

1 . הערה ראשונית שלך

כבר בראשית דבריך אתה מציג סתירה, לטענתך, במסמך שלנו שכן מחד אנו מחשבים את המחיר הנמנע למשק בייצור קווט"ש סולארי ומקבעים אותו על כ – 80 אג' ומאידך מציינים את המחיר שהושג במכרז אשלים של 54 אג' לקווט"ש ואתה שואל: מי כאן טועה וכיצד יתכנו שני ערכים שונים לקווט"ש.

התשובה היא שהטעות היא שלך כמובן.

המחיר שחישבנו, 80 אג', לקווט"ש הוא מחיר התועלת המשקית בייצור קווט"ש פוטו וולטאי ואילו מחיר של 54 אג' לקווט"ש הוא המחיר ליצרן שהושג באותו מכרז מדובר באשלים לגבי מתקן פוטוולטאי גדול וספיציפי במיקום מסויים. אין שום קשר בין מחיר במונחי תועלת למשק לבין המחיר שהציע הזוכה במכרז. המחיר שהוצע במכרז משקף הערכה של המציע, שאיננה נטולת סיכון, לגבי עלות הייצור של מתקן פוטוולטאי מסויים, הנהנה מיתרונות לגודל ומקרקע זולה.. בכל מקרה, אנו כמובן היינו ערים לאפשרות של מצב דברים שבו התועלת המשקית במונחי קווט"ש תהיה גבוהה מהעלות ליצרן בפועל ולכן קבענו כי במקרה כזה על המחיר שתבטיח הממשלה ליצרנים הסולארים לשקף את העלות שלהם, הנמוכה מהתועלת למשק, כדי לא לאפשר להם, או לבעלי הגגות והקרקעות, רווח לא הוגן.

וכך כתבנו בעבודתנו (עמ' 26 סעיף 3)

3 . קיימת אפשרות, והדבר תלוי בהתפתחות מחירי הפנלים הסולאריים בשוק העולמי, כי עלות הייצור של קווט"ש סולארי, והדברים אמורים בעיקר בייצור בשדות גדולים, תרד מתחת ל 70 אג'. ברור כי המדינה לא רוצה לאפשר רווחים מופרזים ליזמי השדות או לבעלי הקרקע, כאשר היא מבטיחה מחיר המבטיח תשואה עודפת על ההון או רנטה קרקעית לא מוצדקת. לכן יתכן מצב שהעלות תהיה נמוכה מהתועלת המשקית והמחיר צריך להקבע על פי העלות ולא על פי התועלת.

תוצאות המכרז הסולארי באשלים שהתפרסמו ב 7.3.12 שבו ההצעה הזוכה נקבה במחיר קווט"ש של 54 אג' בלבד, אך מחזקות את הקביעה שלנו, אם כי כדאי לזכור כי מדובר בשדה גדול יחסית, של 30 מגוואט וכן כי הקרקע ניתנה לאחר השלמת התכנון ובמחיר אפקטיבי נמוך מאד.

לא צריך להיות כלכלן כדי להבין כי מה שכתבנו כאן מייצג את טובת המשק ולא את טובת היצרנים הסולאריים.

2 . עלות הדלקים

במסמך שלך אתה מחשב את עלות הגז בייצור קווט"ש במחז"מ, וחישובך מורה על עלות של 15.4 אג' לקווט"ש, חישוב נכון. מדוע, אתה שואל, במסמך שלנו, בטבלה בעמוד 12 רשמנו עלות של 21.6 אג'.(אתה גם רומז שמדובר בטעות מכוונת של "פקיד ממשלתי")

גם כאן הטעות היא שלך.

המחיר של 21.6 אג' לקווט"ש, כפי שציינו במסמך שלנו באותו עמוד 12, חושב על פי נתוני צריכת הגז בממוצע לקווט"ש המיוצר מגז, נתונים שמפרסמת רשות החשמל. למעלה ממחצית ההספק המותקן של תחנוח כוח הפועלות על גז בשנת 2010 היה של טורבינות תעשיתיות וטורבינות גז (ראה טבלה 3 בדוח הסטטיסטי של חברת חשמל לשנת 2011) שצורכות כמות גדולה יותר של גז לייצור קווט"ש בהשוואה למחז"מ. הקוט"ש הסולארי מחליף הן מחז"מים והן תחנות אחרות הפועלות על גז. לכן המספר שחישבנו הוא המספר הנכון.

3. עלות ההון

לטענתך תחנות כוח במחזור פתוח עובדות בממוצע 2.4 שעות ביום, 876 שעות בשנה ואילו בתחשיב שלנו לקחנו בחישוב רק 300 שעות שנתיות, 1.0 שעה ליום בממוצע  ביום ואתה אף שואל, בציניות, כיצד מסדרים את משמרות העבודה לעבודה של 1 שעה ביום.

כאן הטעות שלך היא כפולה: טעות בהבנת אופן פעולתה של חברת חשמל וטעות כלכלית באי הבנת מושג המפתח של עלות שולית.

טורבינות הגז המדוברות לא עובדות 1 שעה ביום, כפי שאתה סובר בטעות, הן עובדות רק בחודשים יולי ואוגוסט בשעות שיא הביקוש בין 11 בבוקר ל 6 אחה"צ. זוה הסיבה היחידה לקיומם: לפתור את בעיית שיא הביקוש באותן שעות קריטיות ולכן מחיר ההון השנתי של טורבינה כזאת נחלק על 300 שעות בשנה בלבד. התחשיב הוא תחשיב של עלות הון שולית ממוצעת עבור 300 שעות עבודה שנתיות בלבד. אין בין עלות זאת לעלות הון ממוצעת לקווט"ש בחברת חשמל דבר. זו טעות שאתה טועה בה לכל אורך המסמך, ועוד אחזור לדון בכך בהמשך.

4. ביטחון

כאן לא ברור כלל מה הטענה שלך. במסמך שלנו יש תחשיב מדויק של התועלת הבטחונית במונחי קווט"ש סולארי וכן הסבר מפורט על המתודולוגיה. לא היה לך מה להגיד בנושא אז הסתפקת בציון העובדה שהמספר שנקבנו, הוא עוד תוספת פעוטה, בציניות. אגב, המספר שנקבנו הוא 9 אג' ולא 10 אג', כפי שאתה כותב.

5. חשבון ביניים

העלות הנמנעת בייצור קווט"ש סולארי, על פי חישובנו, היא 50 אג' ואתה טוען כי הדבר עומד בסתירה למחיר העלות הממוצעת לקווט"ש שפרסמה חברת חשמל לשנת 2011 שעומד על 39.37 אג' בלבד. על פי חישובנו, אתה טוען, חברת החשמל היתה צריכה להפסיד 5 מיליארד ₪ בשנה, והיא לא הפסידה, לכן משהו פה לא מסתדר לך.

כדי שהענינים יסתדרו צריך להפעיל ידע כלכלי בסיסי, כזה הנלמד בקורס מבוא לכלכלה.

מחיר העלות של חברת חשמל הממוצע בשנת 2011 היה אמנם כ – 40 אג'. זו העלות הממוצעת בכל 8760 שעות השנה עבור 53 מיליארד הקווט"ש שיוצרו.

המחיר שחישבנו אנו הוא המחיר השולי הממוצע ב 1800 השעות שבהן עובדת המערכת הסולארית ומספקת קווט"ש  לחברת החשמל. מחיר עלות זה גבוה יותר מהמחיר הממוצע הכללי לכל תפוקת החשמל כשם שעלות הייצור הממוצעת ביום, שמחייבת שימוש בכל תחנות הכוח, גבוהה מאשר העלות הממוצעת בייצור בלילה שבהן לא כל התחנות פועלות. והשעות שבהן פועלת המערכת הסולארית כוללות גם שעות שיא הביקוש, אותן 300 שעות הביקוש בחודשים יולי ואוגוסט שבהן פועלות תחנות כוח שוליות שמייצרות במחיר הון שולי גבוה פי 22 ממחיר הון במחז"מ ובעלות תפעול גבוהה פי 6 מאשר במחז"ם.

ההבדל בין השולי לממוצע הוא רעיקרון שעליו בנויה כל התיאוריה המיקרוכלכלית, תורת הצרכן, תורת היצרן, קביעת מחירי מוצרים וקביעת מחירי גורמי ייצור.

העניין הזה הוסבר במסמך שלנו בשפה פשוטה: (עמוד 25)

מלכתחילה ברור לכל העוסק בנושא כי הפרויקטים הפוטוולטאים לא נועדו  להיות ה BASE LOAD של חברת החשמל ואין הם יכולים להתחרות בתחנות יעילות העובדות 7500 שעות בשנה, ולו רק בגלל העובדה שהם עובדים 1800 שעות בשנה, פחות מרבע מהתחנות של ה BASE LOAD.

גם מושג המפתח של הכלכלה הסולארית, ה GRID PARITY אינו מתיימר לטעון  שהפרויקטים הסולאריים יוכלו  להיות יצרני החשמל הזולים במערכת. כדי להגיע לכך פנל סולארי יצטרך להימכר ב 25 סנט, דבר שכנראה לא יקרה, אם כי התחזיות הנוכחיות מורות כי מחיר של 50 סנט הוא בגדר האפשר בתוך עשור שנים. (היום כבר נמכרים פאנלים ב 80 סנט).

הניתוח הכלכלי הרלבנטי והנכון לטעמנו הוא הניתוח הכלכלי השולי: לשאול אילו תחנות כוח מחליפים השדות הסולאריים, לאמוד את עלויות הדלקים והתפעול לקווט"ש של תחנות אלו ואת מחיר ההון שלהם, מחיר הון המותאם לשעות העבודה השנתיות הצפויות להן, הכל על פי המקובל במשטר תפעול והעמסת תחנות הכוח של חברת החשמל במשך כל השנה.

העניין גם מוסבר בטבלה המופיעה בעמוד 10 של המסמך שלנו ובגרף בעמוד 11 המורה את השתנות העלות השולית לייצור חשמל בשעות השונות של היום בחודשי השיא בקיץ.

לו היית קורא את המסמך שלנו בעיון ולומד את העקרונות הכלכליים שעל יסודם נכתב אני משוכנע שלא היית כותב את מה  שכתבת.

6. מס פליטות

את שיעורי הפליטה של פחמן שחוסכת המערכת הסולארית חישבנו בהנחה שמערכת זאת תחליף 1500 שעות של עבודת תחנות המונעות בפחם. חישוב זה תואם את ההנחות שהנחנו בטבלה מס' 2 על החיסכון הדלקי בייצור סולארי. לדעתך היה עלינו להשתמש בהנחות לגבי החיסכון ההוני, שלפיהן המערכת הסולארית תחסוך, בשלב השקעה 70% השקעה במחז"מים ו 30% בטורבינות גז. אכן ההנחה כי המערכת הסולארית תחליף בעיקר מערכות המונעות על פחם היא הנחה חזקה, ועל כך דנו עם חברי הוועדה הממשלתית שבפניה הוצג המסמך לשימוע. בכל מקרה, מדובר, כפי שאתה מחשב, על פער בין 825 גרם פליטה ל 707 גרם פליטה, שמשמעותו על המחיר היא שולית. אגב, בכל המסמך שלך זו הטענה היחידה שיכולה להחשב  כטענה ראויה אשר ניתן לקיים עליה דיון וויכוח.

אתה גם לא מסכים למחיר השלילי של 15 יורו לטון פחמן שלקחנו. אבל, כפי שכתבנו במסמך שלנו, עמ' 20, זה המחיר  שבו השתמשה הוועדה הבינמשרדית שעסקה בנושא. אכן בשנה האחרונה, כתוצאה מהמשבר הכלכלי באירופה, מחיר הפחמן, שעמד על 16.95 יורו במאי 2011 ירד בכ – 50% אבל אנחנו העדפנו לבחון את המחיר של הטווח הארוך, כזה ששרר לפני המשבר האחרון. מחיר זה יותר רלבנטי לדעתנו, כפי שמחיר הגז שלקחנו משקף את מחירו בטווח הארוך למשק הישראלי, ולא מחיר גבוה יותר השורר כיום באירופה.

לא ברורה גם הסתייגותך מהצגת התחשיב במונחים של שנת 2020. שנת יעד זו היא השנה שנקבעה על ידי הממשלה ולכן היה מקום לסנכרן את המספרים למועד זה, והכוונה כמובן למחירים ריאלים. אין קשר אגב בין סנכרון זה לעיקרון ההיוון של הכנסות עתידיות לערך נוכחי, שאתה מתייחס אליו. אלו שתי סוגיות שאין קשר ביניהן.

7 . סיכום

לכל אורך עבודתנו העדפנו את עקרון השמרנות ובכל מקום שניתן היה להציג טווח של מחירים העדפנו תמיד את הרף התחתון. הסבר מפורט על כך הבאנו בעמוד 24 שאתה כמובן לא טרחת להציג אותו.

מילות הסיכום שלך הן לא יותר מהשמצה אישית ומרושעת, אבל צריך לזכור כי הן לעולם לא יהוו תחליף לניתוח כלכלי מקצועי, כזה שאותו לא מצאתי במסמך המרושל והחד צדדי אותו  פרסמת בבלוג.

                                                                                              בברכה

                                                                                                ירום אריאב