8 באוקטובר 2012

הנזק הסביבתי של מכוניות חשמליות

בתמונה: טסלה רודסטאר בטעינה (ויקיפדיה)

מחקר חדש בודק את הנזק הסביבתי של המכוניות החשמליות. (המחקר עצמו כאן, מאמר מפורט ותגובות, בגארדיאן).
הרעיון הוא לבדוק את ההשפעה הסביבתית של המכונית החשמלית לאורך כול מחזור החיים שלה, החל מתהליך הייצור, דרך השימוש והמיחזור – כולל מחזור הייצור של הדלקים. ההשפעה הסביבתית מתייחסת בראש ובראשונה לפליטות הפד"ח, שהנזק שלהן הוא רחוק מלהיות ברור ומוסכם על הכול. החוקרים מניחים כדבר מובן מאליו שפליטות הפד"ח מזיקות, מבלי להתייחס לשיעור הנזק (אם גדול או קטן). אבל, החוקרים מתייחסים לא רק לפד"ח אלא גם לפליטות מזיקות אחרות – זיהום אוויר ולנזק הסביבתי של ייצור המכוניות, המצברים והדלקים. הם משווים את הרכב החשמלי לרכב רגיל. הם מתריעים על הסכנה שפתרון (לכאורה) של בעיה אחת יוצר בעיות יותר חמורות במקום אחר.
המסקנה שלהם, על רגל אחת: תהליך הייצור של מכוניות חשמליות ומצברים כרוך בכרייה והפקה של מתכות כבדות ונדירות (ליטיום למצברים, נחושת למנועים, והמתכות המכונות "אדמות נדירות"). תהליך הייצור של מכונית חשמלית מזיק לסביבה פי שניים ממכונית רגילה.
היתרון של המכונית החשמלית, מבחינה סביבתית, הוא בעת השימוש (הנסיעה) – בשלב זה הן מזהמות הרבה פחות. אבל הזיהום תלוי במקורות החשמל המשמש לטעינת המכונית. אם רוב החשמל בא ממקורות פוסיליים (בייחוד פחם), אז המכוניות החשמליות מזהמות יותר ממכונית רגילה, לאורך מחזור חיים מלא. כלומר – התועלת במכונית חשמלית תלויה לחלוטין במעבר למקורות חשמל "מתחדשים" – דבר שלדעתי אינו אפשרי בטכנולוגיה הקיימת, ולא יתרחש, בקנה מידה גדול, בשנים הקרובות. וגם אם הן מזהמות פחות – השאלה היא כמה פחות? האשליה כאילו הן לא מזהמות בכלל היא טעות. אולי החסכון הקטן בזיהום אינו שווה את המחיר הגדול שהוא עולה. הגישה שכול קיטון בזיהום טוב, "יעלה כמה שיעלה" – היא גישה קיצונית ולא נכונה.
בטווח הקצר, לו התגבר השימוש במכוניות חשמליות, היה צורך לבנות יותר תחנות כוח ולספק יותר חשמל, ובנתוני הייצור המעשיים היום – פירושו יותר זיהום. מזל שהבעיה היא אקדמית בלבד, לא נראה שבעתיד הקרוב יעלו הרבה מכוניות חשמליות על הכביש. בנוסף, המלחמה חסרת הפשרות באנרגיה המעשית (הפוסילית) תגרום למחסור בחשמל. המחסור בחשמל יבוא לפני המחסור בנפט, וזו סיבה נוספת לחוסר המעשיות של המכוניות החשמליות – לא יהיה במה להטעין אותן.
בשנת 2000 היו על כבישי העולם כ 700 מיליון מכוניות "קטנות" (לא משאיות) והן אחראיות לכ 10% מפליטות הפד"ח. מעריכים שבשנת 2050 יהיו 2 מליארד מכוניות. גם אם כול החלומות הכי וורודים של אוהבי המכונית החשמלית יתגשמו (מיליון מכונות חשמליות פה, מליון שם), עדיין הכמות היחסית של מכוניות חשמליות (לעומת רגילות) תהיה בטלה בשישים. המשיח (המכונית החשמלית) יבוא, אולי, באחרית הימים.
מכוניות הבנזין והדיזל יהיו איתנו הרבה עשרות שנים, וגם השימוש בנפט, גז ופחם. השיפור בפרמטרים סביבתיים יבוא, כמעט כולו, משיפור בביצועי המנועים הרגילים, על בנזין, דיזל וגז. בעשר שנים האחרונות למשל, היה כבר שיפור של כ 20% בצריכת הדלק (כלומר בפליטות) של המכוניות הרגילות.


תוספת:
"הארץ" מדווח גם הוא על הנזקים הסביבתיים האפשריים של מכונית חשמלית. הוא מדווח יום יותר מאוחר, וללא לינקים למחקר עצמו, ולדו שיח המעניין בגארדיאן, שבו הגיבו מומחים שונים, כולל אחד ממחברי המחקר, על שאלות שהועלו. לינקים אלה תמצאו רק אצלנו.כדאי לקרוא את המאמר בגארדיאן, עם כול הקומנטס והתגובות, הכוללות נקודות השקפה מגוונות.
יעקב

אין תגובות: