30 בנובמבר 2014

הרויאל סוסייטי גוף תעמלני.

הרויאל סוסייטי (החברה המלכותית לקידום המדע), גוף מדעי שהיה פעם מכובד מאד, מצא לנכון להצטרף למסע התעמולה הירוק למען הסכם אקלים בפאריס, בשנה הבאה. בעוד הבסיס המדעי לטענה שכדור הארץ נמצא המצב התחממות נוראית וחסרת מעצור הולך ונחלש, נאחזת הרויאל סוסייטי בקש התעמולתי של "מאורעות מזג אוויר קיצוניים" כדי להמשיך ולהפחיד: שיטפונות, בצורת, הוריקאנים, גלי חום קטלניים, וכול שאר מרעין בישין.

הם פרסמו דו"ח "עמידות לאקלים קיצוני". הדו"ח מומן בחלקו על ידי המיליארדר החממיסט ג'רמי גרנת'ם, וחובר על ידי אקדמאים חממיסטים ופעילים ירוקים. ראש הרויאל סוסייטי, פול נורס, מקווה ש"הראיות על מגמות עליה במאורעות אקלים קיצוניים" יעזרו לדחוף את העולם לפעולה אקלימית...

הבעיה היחידה היא שבכול 128 העמודים של הדו"ח אין שום ראיה שתומכת בטענה שמאורעות אקלימיים קיצוניים נעשים תכופים יותר או עוצמתיים יותר. הסיבה היא שלא קיימת ראיה כזו, וזו עובדה שנראה שאפילו ה IPCC  מקבל. סיכום על ממצאי ה IPCC בדבר חוסר שינוי במאורעות קיצוניים תוכלו למצוא אצל רוג'ר פילקה הבן.

בדו"ח של הרויאל סוסייטי יש רק פורנוגרפיה אקלימית (צילומי מרגשים של אסונות) כמו זה שלמטה, וגרפים ריקים מתוכן ממשי ומשמעות.


כול טענות הדוח הזה מבוססות של נבואות לשנת 2100, על פי מודלים אקלימיים, שכבר הוכיחו שאין בינם והין המציאות שום קשר. בינתיים, בכדור הארץ, יש אתנחתא "חסרת תקדים" בפעילות ההוריקאנים... 9 שנים לא פגע הוריקאן גדול (סוג 3 ומעלה) בחופי ארה"ב. חוץ מזה, מצא אנדריו מונפורד, בקריאה שטחית, מספר שגיאות בדו"ח שהחבורה המכובדת של הפרופסורים והמבקרים העמיתים לא הצליחו למצוא.

מה שיש כאן זה עוד מקרה של שחיתות למען מטרה נעלה (noble cause corruption ) – ההנחה שלמען המטרה הנעלה של הצלת כדור הארץ  (כלומר ההפחדה האקלימית) הכול מותר – גם אי הקפדה על דיוק מדעי.


יעקב

תוספת:


ה WHO  (ארגון הבריאות העולמי שליד האו"ם) מצטרף למצעד המגזימים-מפחידים-האקלימיים-באמצעות-מספרים מצוצים-מהאצבע ומפרסם אומדן שלפיו יהיו בין השנים 2030-50 תוספת של 250 אלף מקרי מוות לשנה בגלל ההתחממות הגלובאלית הנוראית. דו"ח מפורט של ה GWPF מפרט את הגוזמאות חסרות השחר בדו"ח ה WHO. המשחק הזה של לזרוק מספרי הפחדה מצוצים מהאצבע הפך לאופנתי מאד.

מקרי המוות הנגרמים על ידי האקלים ירדו מאד בבריטניה.


כלי התקשורת ומוסדות מדע רבים רואים חובה קדושה לעצמם להפחיד אותנו כול יום, כמה שיותר בנושא האקלים, ולזרוע היסטריה. ככה למשל יצא ה"רויאל סוסייטי" (של בריטניה) – גוף וותיק, ובעל מסורת, שהיה בעבר גוף מדעי, ב"מחקר" חדש המנבא סכנות החמורות ותוצאות קשות של ההתחממות הגלובאלית הנוראית. (על הנבואות חסרות הביסוס האלה – בקטע נפרד). בין השאר הוא מנבא שבשנת 2090 יהיו 4 מיליארד בני אדם נתונים לגלי חום נוראיים, מדי פעם, עם תוצאות חמורות (מוות) לבריאות של אנשים זקנים וחולים.

אך הבוקר פרסם משרד הסטטיסטיקה בבריטניה מספרים אחרונים על "תמותת יתר בחורף". מיותר לציין שהרבה יותר בני אדם (לפחות בבריטניה, ושאר ארצות הצפון) מתים מקור בחורף מאשר מחום בקיץ. בחורף האחרון נפטרו כ 18 אלף בני אדם יותר מאשר בתקופה מקבילה בקיץ. המספר הזה הוא דווקא טוב, כלומר הנמוך ביותר זה 65 שנה, ראו בגרף. (נתונים מכאן).

אפשר להתווכח אם הירידה בתמותת החורף בשנים האחרונות היא בזכות ההתחממות הגלובאלית שהביאה חורפים פחות קרים או בזכות גורמים אחרים, כמו העלייה ברמת החיים או השיפור בשרותי הבריאות. אבל, המפחידים אותנו בנושא ההתחממות הגלובאלית לעולם לא מזכירים את התוצאות החיוביות של ההתחממות, ותמיד רק את השליליות. הם רואים לעצמם חובה קדושה להפחיד. הם לעולם לא מציגים תמונה מלאה ושקולה הכוללת את הסכנות והשלילה בצד הסיכויים והחיוב.

אותה תופעה מופיעה גם בדוחות ה IPCC – הם מציינים את התופעות השליליות של ההתחממות – כמו מחסור במים, ירידה במשקעים, פגיעה ביבולים – ולעולם לא מציינים את התוצאות החיוביות – העליה במשקעים, והשיפור בתבואות שיתרחשו במקומות אחרים. בארצות הצפוניות, שהן מרבית שטח היבשה של כדור הארץ, יכולה להביא ההתחממות הארכה בעונת הגידול ושיפור ביבולים – אבל את זה – הס מלהזכיר.

יעקב

על ההטייה בסיקור ההשפעות של התחממות על מקרי מוות ראו גם כאן - "מתים מחום (או איך לקרוא כותרות ומחקרים)".


27 בנובמבר 2014

תקופת הקרח הקטנה – תופעה עולמית.

תקופת הקרח הקטנה Little ice age – LIA  - הייתה תקופה שנמשכה בערך בין השנים 1450 ל 1850, ובה הטמפרטורות היו נמוכוח יותר בערך ב 0.8 מעלות מאשר בימינו. התופעה יודעה ומתועדת היטב בעדויות היסטורית (למשל הציור שלמטה), ומחקרים פלאו-קלימטולוגיים.

הציור: תומאס וייק, 1683-84 – יריד על הקרח בנהר התמזה.

בתקופת הקרח הקטנה (תק"ק) הייתה פגיעה ביבולים, קיטון בייצור המזון, רעב, וקיטון בגידול האוכלוסייה – מגמות גידול האוכלוסייה של התקופה החמה יחסית של ימי הביניים התהפכו.

קיומה של תק"ק, והתקופה החמה של ימי הביניים שקדמה לה הן תופעות לא נוחות לתנועת החממיסטית. הן מראות ששינויי אקלים תמיד התרחשו, מסיבות טבעיות (לא ידועות בדיוק), שאינן קשורות לפעילות האנושית. אם כך, ייתכן שההתחממות במאה ה 20 (או חלקה לפחות) אינה אלא חלק מההתאוששות שאחרי התק"ק, ואינה תופעה יוצאת דופן שנגרמה על ידי בני האדם הרשעים, והדלק המאובן, הפחמי.

כדי להעלים את התנודות האקלימיות של העבר נולד "מחקר" ההוקי סטיק, שמתיימר להראות שהטמפרטורות בעבר היו מאד יציבות (עם תנודות קטנות מאד) ורק בימינו החלה פתאום התחממות נוראית. ההוקי סטיק הוכח כמניפולציה (הינדוס) של מספרים, בשיטות סטטיסטיות מפוקפקות, כלומר – חסר ערך מדעי. במטרה לנסות לסתור את הידוע היטב על תק"ק – LIA – טענו החממיסטים שזו רק תופעה מקומית, של כדור הארץ הצפוני, ולא תופעה אקלימית עולמית. הם ניצלו את העובדה שבחצי הכדור הדרומי יש בעיקר אוקיינוסים, ואין תיעוד היסטורי – כלומר – טענתם על "תופעה מקומית" מבוססת לא על ראיות אלא על היעדר ראיות.

כעת התפרסם מחקר של חוקרים אנגליים שקדחו ולקחו דגימות ממשקעים בביצה, בארץ האש, בדרום ארגנטינה, עמוק בחצי הכדור הדרומי. הם מצאו ראיות ברורות לתק"ק – LIA  - באותו מקום. כלומר: הטענה החממיסטית שהתק"ק היה רק תופעה "מקומית" בצפון – לא נכונה.

המחקר הזה לא זכה לפרסום בעיתונות הגדולה, כי הוא סותר את הנרטיב החממיסטי, ולכן נחשב לבלתי תקין פוליטית. מחברי המחקר ממהרים להוסיף, בעצמם,  את הערת החובה, היום, בכול מחקר אקלימי שמתפרסם: "המחקר שלנו לא סותר את הממצאים של ה IPCC על התחממות גלובאלית נוראית מעשה ידי האדם". [ניסוח שלי]. נכון, המחקר שלהם אינו מתייחס לשינויי האקלים של ימינו. אך הממצאים האלה מציגים את המחנה החממיסטי באור קצת לא טוב – הוא מראה שלפחות חלק מטענותיהם הן בגדר מאמץ להצדיק את אמונותיהם בכול מחיר, כלומר – הם לא אובייקטיביים.


יעקב


26 בנובמבר 2014

בלי סובסידיה אין אנרגיה מתחדשת.


החסידים של האנרגיה המתחדשת (שמש ורוח) אוהבים לעודד את עצמם ולהפיץ תעמולה עד כמה הרוח והשמש כדאיים מבחינה כלכלית (חוץ מהמעלות האחרות שלהם). מפיצם סיפורים על גריד-פאריטי (מחיר שווה לאנרגיה רגילה), על כדאיות "בשווקים מסוימים", ועוד סיפורים ומחקרים ותחזיות. הסיפורים האופטימיים האלה לא עומדים במבחן המציאות.

קחו למשל את תעשיית תחנות הרוח. ייצור החשמל הרוחני קיבל, עד תחילת 2014, סובסידיה פדראלית שנקראה PTCProduction Tax Credit שהחלה ב 1992, ושילמה 2.2 סנט לכול קוט"ש רוחני שתחנות הרוח ייצרו והצליחו למכור לרשתות החשמל. הסובסידיה הזו גרמה נזק גדול לאספקת החשמל בארה"ב, כי תחנות הרוח מכרו את החשמל מאד בזול לרשתות, ואף במחיר שלילי. כדאי היה להם, למשל, לשלם לרשתות החשמל סנט אחד כדי שייקחו מהם את החשמל המיוצר, כי היו מקבלים על כך 2.2 סנט מהממשלה. מחירי ההיצף האלה, מבוססי סובסידיות, גרמו לירידת המכירות והכדאיות של תחנות כוח רגילות (גרעין, גז ופחם), וחלק מהן נסגרו. כך נוצר מצב שלא היה מי שיספק חשמל כאשר הרוח לא נושבת. אז נאלצו הממשלות ורשתות החשמל לשלם כסף בנפרד לתחנות הרגילות כדי שימשיכו לפעול ולספק חשמל כאשר הרוח לא נושבת, שזה ¾ מהזמן.

כאשר בוטלה הסובסידיה הזו, בסוף 2013, חלה ירידה תלולה בהתקנות חשמל רוחני. בשנת 2010 הותקנו תחנות רוח בעלות "כושר ייצור" (כאשר הרוח נושבת במהירות מתאימה) של מעל ל 5 GW, ב  - 2011- 7 GW, ב 2012 – 13 GW, אך ב 2013, כאשר נודע על האפשרות לביטול הסובסידיה, הותקנו רק 1 GW , ב חצי הראשון של 2014 – רק 0.85 GW. שימו לב לירידה הגדולה בהתקנות בשנים 2013-14: אם אין סובסידיה אין התקנות. (ואיך יעמדו ב"יעדים" שעליהם הכריז אובמה בלי המשך התקנות תחנות הרוח?).
שלא תחשבו, חלילה וחס, שבוטלו כול הסובסידיות לרוח. רחוק מזה. בטלה רק הסובסידיה הפדראלית, ה PTC. בכתבה זו תוכלו להתרשם ממגוון הרחב של הסובסידיות שתחנות הרוח ממשיכות לקבל מהמדינות השונות בארה"ב. הדוגמה מתייחסת לאוקלהומה, בה יש כ 41 חוות טורבינות רוח מותקנות או בבניה, בהספק כולל של כ 6 GW.
the wind industry stands to receive the following estimated annual state subsidies:
  • $88 million in Zero Emissions Tax Credits for the next 10 years
  • $61 million in Investment Tax Credits for the next five years
  • $43 million in Ad Valorem Tax Exemptions that would have supported local schools and municipalities.
בס"ה מקבלות תחנות הרוח באוקלהומה כ 193 מיליון דולר סובסידיות בשנה, מקופת המדינה. בנוסף ישנם המנדטים Renewable portfolio standards – תקנות שהתקבלו ב 34 מדינות בארה"ב שמחייבות את רשתות החשמל לרכוש אחוז מינימלי של "אנרגיה מתחדשת" (יעלה כמה שיעלה).

נתונים: בארה"ב יש "כושר ייצור" מותקן, של רוח, בשיעור 60 GW, ועוד כ 12 GW  בבנייה. הרוח סיפקה, ב 2013, כ 2.3% מצריכת האנרגיה של ארה"ב. אבל, אין פירוש הדבר כי היא הביאה לירידה של 2.3% הפליטות הפד"ח, כי היא מחייבת תחנות גיבוי להיות בהיכון עם אש בוערת, שפולטות הפליטות גם כאשר הרוח נושבת... לא ברור שתחנות הרוח חסכו פליטות בכלל.

שורה תחתונה: אין סובסידיות – אין תחנות רוח ותועלת רבה אין בכל מקרה.

יעקב

24 בנובמבר 2014

תחזית IEA לאנרגיה גרעינית


בסוף 2013 היו 434 כורים גרעיניים מסחריים פעילים בהפקת חשמל, עם כושר ייצור של 392 GW. התחנות הגרעיניות מספקות 11% מהחשמל בעולם, וזו ירידה לעומת 18% שסיפקו ב 1996. יותר מ 80% מכושר הייצור הוא במדינות העשירות (המפותחות – OECD  ). אך כ 3/4 מכושר הייצור החדש, הנמצא בבנייה, בשיעור 76 GW, נמצא במדינות העניות.

לפי התחזית הנתח של הגרעין עולה מעט, ל 12% ב 2040. כושר הייצור עולה ב 60%, ל 624 GW – לעומת היום. זה יקרה כתוצאה מסגירה של 148 GW  של תחנות ישנות, ותוספת של 380 GW  בתחנות חדשות. הגידול המשמעותי בכושר ייצור מתרחש בסין, הודו, קוריאה ורוסיה. הגידול הצפוי בסין, בשיעור 132GW  הוא גדול מכושר הייצור הנוכחי של ארה"ב ורוסיה ביחד.  (קוריאה היא חברה ב OECD). מספר הארצות בהן יפעלו כורים גרעיניים גדל מ 31 ב 2013 ל 36 ב 2040 – הארצות החדשות רבות יותר מאלה שיסגרו את כול כוריהן – כמו גרמניה ואיטליה.

מלאי האורניום בעולם מספיק, מעל ומעבר, לצרכים לפי התחזית הזאת. הכורים הגרעיניים מספקים מקור אנרגיה יציב ואמין, המגדיל את הביטחון האנרגטי. אנרגיה גרעינית הוא אחד המקורות הבודדים המספקים אנרגיה ללא פליטות פד"ח. עד כה "נחסכו" כ 56 ג'יגטון בזכות הכורים הגרעיניים, שהם כמות השווה לס"ה פליטות של כול העולם במשך שנתיים.

עד כה נוצרו כ 705 אלף טון של פסולת גרעינית רדיואקטיבית ורעילה. שום מדינה עדיין לא מצאה פתרון של קבע לאכסון בטוח, ארוך טווח של הפסולת, וכולה נשמרת באכסון ארעי, באתרי תחנות הכוח.
גל של סגירת תחנות, בגלל זיקנה, מתקרב. כ 200 מתוך 434 הכורים הפעילים ייסגרו עד 2040 – רובם בארה"ב, אירופה, רוסיה ויפן. השקעה גדולה תידרש לפירוק בטוח, וניקוי וטיהור האתרים של התחנות הנסגרות. [הכי טוב היה לבנות תחנות חדשות באותם אתרים].

עד כאן סיכום ה IEA. סיכום שלי: ספק אם תהיה עד 2040 מהפכה בתחום האנרגיה הגרעינית. יותר נכון: מה שהיה הוא שיהיה. אם תהיה פריצת דרך משמעותית באנרגיה גרעינית (ואני מקווה שתהיה) היא תתרחש בזמן יותר רחוק, בעתיד. (זה היה ניחוש שלי).

יעקב

תוספת: על אנרגיה גרעינית בסין.

לסין יש היום 18 GW  כושר ייצור חשמל גרעיני. יש לה עוד 28 GW  בבנייה שעשויים להיכנס לפעולה עד 2020. היעד הרשמי ל 2020 הוא 58 GW, אבל לא נראה שהם יכולים לעמוד ביעד זה. בהמשך, כדי לעמוד ביעד של עצירת הגידול בפליטות הפד"ח עד 2030, לפי ההסכם עם ארה"ב, הם צריכים כושר של 200 GW  גרעיני עד 2030.  אין שום אפשרות שיגיעו ליעד זה. כאשר התרחשה התאונה הגרעינית בפוקושימה, ב ,2011 הם הפסיקו להנפיק רישיונות חדשים. ב 2012 הכריזו על המשך תהליך הרישוי, אבל שום רישיון חדש לא הונפק מאז. לסין גם אין יכולת לייצר (כושר ייצור תעשייתי) כול כך הרבה כורים ברווח הזמן הזה – עד 2030. הם ממתינים כעת להפעלת הכור הראשון מדגם AP1000, הדגם שאימצו, בסוף 2015, כדי ללמוד לקחים ולראות כיצד ממשיכים עם שאר הכורים.

מרבית האנרגיה, בשנת 2040 תהיה מדלק פחמי.

הנה כמה מספרים מתחזית ה IEA, לגבי שימוש באנרגיה עד שנת 2040.

הביקוש לאנרגיה בעולם גדל ב 37% עד 2040, או 1.1% לשנה. זו האטה לעומת הגידול בעשור האחרון, אבל עדיין גידול. עיקר הגידול בעולם ה"מתפתח" (סין, הודו, אסיה ואפריקה). בעולם המפותח כמעט ואין גידול בשימוש באנרגיה (אך גם אין קיטון). הייצור והשימוש בכול הדלקים הפחמיים (פחם, נפט וגז) גדל עד 2040. הביקוש לפחם גדל ב 0.5% לשנה, עד 2040, בעיקר באסיה.

הביקוש לחשמל גדל ב 80% בתקופה 2012-2040. הגידול בסקטור החשמל מהווה יותר מחצי מהביקוש הכולל לאנרגיה. שוב – עיקר הגידול יהיה באסיה. ייצור החשמל ממשיך להיות נשלט על ידי דלקים פחמיים, אם כי החלק שלהם קטן מ 68% ב 2012 ל 55% ב 2040. החלק של המתחדשים גדל מ 21% ב 2012 עד 33% ב 2040. [צריך לזכור ש"מתחדשים" אלה כוללים הידרו וביומסה (עצים). אני לא חושב שהתחזית של 33% מתחדשים תתגשם – זה לא אפשרי מבחינה טכנית, ולא מבחינה כלכלית, כול התחזיות ה"ירוקות" האופטימיות, יש להן נטייה לא להתגשם].

סובסידיות לאנרגיה המתחדשת שהיו 121 מיליארד דולר ב 2013, עולות ל 230 מיליארד ב 2030 אך נופלות אח"כ ל 205 מיליארד ב 2040. [אני לא חושב שהתחזית הזאת לעלייה בסובסידיות מציאותית, אנשים יתעייפו מהן לפני זה]. התחזית של הIEA  מציינת שהעלייה בחלק האנרגיה המתחדשת, בעיקר שמש ורוח, כרוכה בבעיות טכניות יסודיות של השתלבות ברשת החשמל.

לפי התחזית של ה IEA, השימוש בדלק ביולוגי (אתנול וביו-דיזל – כלומר שריפת המזון שלנו), עולה ביותר מאשר פי שלוש, ומגיעה ל 8% מהצריכה של דלק לתעבורה. [אני לא חושב שזו תחזית מציאותית כי היא מבוססת על שימוש בטכנולוגיה שעוד לא הוכיחה עצמה, של הפקת דלק מצמחים שאינם צמחי מאכל]. בכול אופן – הסובסידיה לביו-דלק תהווה 20% מהסובסידיות לאנרגיה מתחדשת.

פליטות הפד"ח מהפקת חשמל עולות מ 13.2 ג'יגטון ב 2012 ל 15.4 ב 2040, עלייה של כ 17%. כלומר – גם לפי התחזית האופטימית מדי של חדירת האנרגיה המתחדשת, אין ירידה בפליטות הפד"ח העולמיות (מהפקת חשמל) עד 2040, אלא עלייה של 17%. כול היעדים היפים של צמצום פליטות הם סתם דיבורים.
אפשר להתווכח על תחזית זו, כמו על כול תחזית, אבל היא נעשתה על סמך איסוף מפורט של כול הנתונים העכשוויים, כולל הערכות לגבי המדיניות העתידית (רמות הסבסוד). היא אינה מדע בדיוני, כמו התחזיות על שימוש ב 50-100% אנרגיות מתחדשות שאותה אוהבים להפיץ חסידים ירוקים.

יעקב


עיכובים בהפחתת הזיהום בישראל.

בתמונה: יחידה אחת (ארובה אחת) בתחנת הכוח באשקלון פולטת פלומה לבנה – שהיא אדי מים נקיים, הנפלטים לאחר סינון מזהמים. הארובה השנייה פולטת עשן מזוהם, שלא נראה לעין (הוא שקוף). ביחידה השנייה עדיין לא הותקנו מסננים.

הבעיה של זיהום האוויר בפיח ואפר מתחנות כוח פחמיות היא בעיה ממשית, הזיהום פוגע בבריאות. היא דורשת טיפול אך למזלנו יש לבעיה פתרון – התקנת מערכות סינון וטיהור של הפליטות. בעיית הזיהום, העלול לפגוע בדרכי הנשימה היא בעיה ממשית, נפרדת ושונה מבעיית פליטות הפד"ח (פחמן דו חמצני Co2 ). הפד"ח אינו מזהם ואינו פוגע בבריאות , הוא עלול לפגוע באקלים (לא ברור באיזו מידה). לבעיה של הפד"ח אין פתרון – כלומר תחנות כוח ששורפת פחם פולטת פד"ח בהכרח – אין אפשרות להימנע מזה. לבעיית הזיהום כאמור, כן יש פתרון.

 הצרה היא שהפתרון (מערכות הסינון והטיהור) עדיין לא הותקנו בכול יחידות הייצור הפחמיות של חברת החשמל, בארץ, בעיקר מסיבות תקציביות. כותב דה-מרקר:
בתוך כך, הודיעה החברה [החשמל] רשמית כי לא תוכל לעמוד בלוחות הזמנים שבהם חוייבה להפחתת פליטות המזהמים מתחנות הכוח הפחמיות בקיסריה (אורות רבין) ובאשקלון (רוטנברג)... לפי הערכות, החברה השלימה כ–60% מהעבודות הנדרשות בקיסריה וכ–40% מהעבודות באשקלון. עלות הפרויקט זינקה מ-1.4 מיליארד שקל ב–2008 לכ–8 מיליארד שקל כיום.

החברה חויבה על ידי המשרד לאיכות הסביבה להשלים את התקנת האמצעים להפחתת הזיהום עד 2016, אבל, כאמור, הודיעה שלא תוכל לעמוד הלוח הזמנים בעיקר מסיבות תקציביות.

מאידך – יש לחברת החשמל כ מיליארד שקל מיותרים, לשנה, כדי לתמוך בחשמל סולרי, שהתועלת שלו מזערית. טוענים שהאנרגיה הסולארית נקייה. אכן היא נקייה, אבל זו סיסמה ריקה מתוכן כמותי.  מבחינה כמותית, היא לא תרמה הרבה לתפוקת החשמל, ולא תרמה כלום למניעת הזיהום. תחנות הכוח הפחמיות, המספקות עומס חשמל בסיסי קבוע, עובדות 24 שעות ביום, ותמשכנה כך, אי"ה, שנים רבות. הן ממשיכות לזהם את האוויר למרות שניתן למנוע זאת, כי אין כסף למסננים. זה חמור. בעיית זיהום היא בעיה ממשית שממנה סובלים תושבי הארץ כעת, כול הזמן. בעיית ההתחממות הגלובאלית (שבגללה מתקינים חשמל "ירוק") היא תיאורטית וממנה אולי יסבלו בעוד 100 שנה (ואולי לא). [חוץ מזה – התרומה של החשמל הסולארי שלנו, ברמה העולמית היא בטלה בשישים].

לא סביר שמעכבים את התקנת ציוד הסינון בגלל בעיות תקציביות, ובאותו זמן שורפים מיליארד שקל לשנה (כול שנה בהתחייבות ל 20 שנה!) על סובסידיות לחשמל סולארי, שהתועלת שלו היא תיאורטית .

יעקב

תחנת הכוח המתוכננת, D, באשקלון בוטלה.



                                       צילום: ויקיפדיה (צולם על ידי עמוס מרון )

תחנת הכוח החדשה, שכונתה D, שתוכננה באשקלון בוטלה כעת.

 הסיפור שלה ארוך ומיגע, הנה קיצור תולדות: על הקמת תחנת כוח פחמית חדשה, צמוד לתחנה הקיימת באשקלון הוחלט בשנת 2001. חברת החשמל צפתה עלייה בביקוש החשמל שמחייבת הקמה של שתי יחידות ייצור של 630 MW  כ"א – ס"ה 1260 MW, מונעות בפחם שהיה הדלק הזמין אז. תהליך התכנון והרישוי נמשך עד שנת 2008 (7 שנים) וכאשר הכול היה ערוך ומוכן לתחילת הבנייה עצמה קרו מספר התפתחויות בלתי צפויות. ראשית: זכינו בפיס – והתגלו בישראל מרבצי גז גדולים – תמר ולוויתן. כול עוד יש גז עדיף שתחנות הכוח יעבדו על גז – אין בכלל וויכוח –  זה יותר זול, יותר נקי, וזה "שלנו" (לא מיובא).

ההתפתחות השנייה הייתה התגברות ההיסטריה האקלימית, וההתנגדות האמוציונלית לפחם, ובעקבותיהם – שורה של הפגנות והתנגדויות ששיאן בג"ץ.  אחרי וויכוח סוער, שונתה ההחלטה המקורית – והוחלט להקים את התחנה כ"דו דלקית" – דהיינו: תפעל בגז, כול עוד יש גז, אבל תוכל לפעול גם בפחם אם יתעורר הצורך, כדי לשמור על הביטחון האנרגטי. החלטה הגיונית, הצרה היא שמבחינה טכנית הקטע של "דו דלקי" הוא בעייתי – פירושו, בעצם, להקים שתי תחנות צמודות (שפירושו עלות גבוהה יותר) – אחת על גז ואחת על פחם – הטכנולוגיות שונות ולא יכולה אותה תחנה לעבוד גם על גז וגם על פחם בלי לפגוע ביעילותה,  כלומר החלקים המשותפים קטנים. בכול זאת עדיף ככה – הקמה של תחנה דו דלקית – מאשר הקמה של שתי תחנות נפרדות – בגלל בעיות של מציאת ואישור אתרים, ותהליך רישוי מסובך.

ההתפתחות השלישית היא, שבעוד הברבורים על אשקלון D  נמשכים הוקמו שלוש תחנות גזיות פרטיות גדולות – שתיים כבר עובדות והשלישית אמורה להתחיל בשנה הבאה. תחנה פרטית רביעית אושרה אבל עוד לא החלו בהקמתה. הוקמו גם כמה תחנות כוח פרטיות יותר קטנות. שוב – היה זה הגז שאיפשר הקמת התחנות האלה. ההתפתחות הרביעית היא ירידה בביקוש – כלומר התחזית של העלייה המתמדת בביקוש לחשמל לא התממשה, העלייה היא יותר קטנה מאשר חשבו. ההתפתחות החמישית היא (התרחשה רק לאחרונה) שחברת החשמל מקיימת מגעים עם הרשות הפלשתינית להקמה של 4 תחנות כוח ברשות (גם על גז) – וזה יקטין עוד יותר את הביקוש בישראל.

ההתפתחות השישית היא התפרקות חברת החשמל – חברת החשמל בגרעון גדול, הרפורמה שאמורה ל"הסדיר" אותה תקועה נכוח התנגדות העובדים. חברת החשמל למעשה נשלטת על ידי וועד עובדים לוחמני שמשתק אותה לגמרה. התוצאה: אין כסף לבניית התחנה החדשה, והאוצר מסרב (בצדק) לשפוך כסף בלי סוף לבור בלי תחתית ששמו חברת החשמל.

אפשר, אם כן, לאמור "ברוך שפטרנו" על תחנת הכוח אשקלון D ? לכאורה – כן – כרגע – כן, אפשר להסתדר בלעדיה. אבל צריך לזכור את הנקודה של בטחון אנרגטי. צריך רזרבות כושר ייצור, צריך מקדמי בטחון, צריך גיוון בדלקים (לא לשים את כול הביצים בסל אחד). התחנה הפחמית הוותיקה בחדרה כבר פועלת יותר מ 30 שנה – יש בלאי, צריך לחדש ציוד במוקדם או מאוחר. יכולות להתרחש תקלות. חברת החשמל בעייתית. מבזבזים כסף גדול על אשליות ירוקות.

מכול הסיבות האלה אינני חושב שמצב הביטחון האנרגטי שלנו טוב. אילו היחידות האלה באשקלון היו כבר קיימות ופועלות (כפי שצריך היה להיות), מצבנו היה יותר טוב.


יעקב