בתמונה מימין רוברט בראון ומשמאל ג'ון נילס-גמון.
בקטעים הקודמים
שוחחו נ"ג וב' על שני המצבים היציבים של כדור הארץ ב 5 מיליון השנים
האחרונות: תקופת קרח – glacial ותקופת ביניים חמה – interglacial . הם הסכימו (פחות או יותר)
שאין אנו יודעים בדיוק את הסיבות שגורמות למעבר ממצב אחד לשני. יש השערות, אבל אין
ידע וודאי וכמותי.
נ"ג
אומר שכעת אנו במצב של התחממות, ולפחות לאלף שנים קדימה, ריכוז הפד"ח
יהיה גבוה בהרבה מאשר זה שהיה קיים בעבר, כאשר כדור הארץ עבר לתקופות קרח.
בראון אומר שמאחר ועידן הקרח הקטן LIA (שהיה לפני כ 300 שנה) לא הוביל לתקופת קרח (מסיבות
לא ידועות) ברור שיש התחממות מאז, זה לא מפליא.
בהמשך הם דנים בשאלה עד כמה הפד"ח
גורם חשוב במעבר בין שני המצבים (עידן קרח – עידן חום). בראון אומר שהסיבה העיקרית
למעברים היא אחרת – לא הפד"ח, הפד"ח לא יכול להיות הסיבה העיקרית. הסיבה
העיקרית אינה ידועה בוודאות. נ"ג מסכים שהפד"ח הוא פידבק feedback – כלומר גורם משני המגביר תופעה שנגרמת על ידי גורם ראשי אחר. נ"ג
חושב שהפד"ח גורם משני חשוב, בראון לא משוכנע.
שאלה אחרת היא שאלה של זמנים – או קצב
המעבר ממצב אקלימי אחד לשני. הזמן למעבר הוא בסדר גודל של אלפי שנים או עשרות אלפי
שנים. המסת הקרח של אנטרקטיקה (אם תתרחש) היא תהליך של עשרות אלפי שנים, וגרנלנד
לא הרבה פחות, אומר בראון.
בינתיים, אומר בראון, מדברים על הוצאה
של טריליארדים של דולרים על נושאי האקלים, הכסף הזה מושך רבים שרוצים לעשות קופה
על חשבוננו. אין הגיון להרוס את הציביליזציה שקיימת (על ידי בזבוז כול אותו כסף)
במטרה להציל אותה כביכול.
לפני שמוציאים כאלה כמויות של כסף אני
רוצה (אומר בראון) לראות פתרון שעובד, כך שלא נוציא את הכסף (שרובו, אגב, ייגנב
בדרך) וגם נאכל את ההתחממות (אם תהיה), שהייתה מתרחשת במילא, בין אם הרת אסון ובין
אם לאו.
אם אכן יש סכנה של אסון אקלימי, צריכים
לבנות תחנות כוח גרעיניות בקצב מטורף, כי זה הדבר היחידי הידוע לנו שמפיק אנרגיה
ללא פד"ח, וצריך להשקיע במחקר לפיתוח אנרגיה סולארית ואנרגיית היתוך גרעינית.
חדלו מלטעון (אתם, החממיסטים) שמשטר של מכסות פחם סחירות יכול לגרום לאיזשהו שינוי
בטווח של 80 שנה, מלבד ליצור כלכלה מלאכותית שמגבירה את העוני של כולם ללא שום
תועלת. הייתי גם רוצה שהספקות שלי בנושא הביסוס המדעי של טענת ההתחממות יפתרו על
ידי ידע מדעי יותר טוב, לפני שמפליגים בפרויקט הציבורי הכי יקר שנעשה אי פעם על
ידי האנושות.
על זה עונה נילס-גמון: גם לי יש ספקות
על היעילות של תכניות המכסות הסחירות והאנרגיה המתחדשת, אבל, בוא נתרכז בצד המדעי.
המשך יבוא.
יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה