דפים

5 במרץ 2021

האקלים בישראל בזמן תקופת הקרח הקטנה

האקלים בישראל בזמן תקופת הקרח הקטנה

מאת פרופ' מיכה קליין

החוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה, אוניברסיטת חיפה

תקופת הקרח הקטנה (בין השנים 1500 ל-1750)  השאירה רישום חזק בהיסטוריה של אירופה, לעומת זאת, דל התיעוד של השפעותיה באזור ארץ ישראל. מאמר זה מביא תיאור של נוסע בארץ ישראל לפני כ-300 שנה, המציג תנאי אקלים שונים מהאקלים של ימינו. העדות הזאת מצביעה על כך ש"תקופת הקרח הקטנה", השאירה את רישומה גם בארץ ישראל. עדות זו מצטרפת לבנק מידע גדל על השפעות תקופת הקרח הקטנה באגן הים התיכון.

לקריאת המאמר המלא:


4 במרץ 2021

על שינויי אקלים "טבעיים", "הסהרה הירוקה"

פרופ' מיכה קליין

בספרי "גן בעדן" כתבתי על נהר שזרם מערב הסעודית לכיוון ראש המפרץ הפרסי שיש המזהים אותו עם נהר הפישון אחד מארבעת הנהרות של גן עדן. כדי שנהר כזה יתקיים הדבר מחייב כמויות משקעים גבוהות יותר באגן ההיקוות.

עדיויות לכך כי בתקופה של לפני כ- 10.000- 5.000 היו באזור זה כמויות גשם רבות יותר נמצאות בכל תחום המחקר הנידון רבות בשנים האחרונות של "הסהרה הירוק".

ציורי קיר רבים שנמצאו בחלקים שונים של הסהרה מציגים בעלי חיים המאפיינים כיום את אזורי הסוואנה. ברור כי מי שצייר ציורים אלה של גירף, היפופותם וכדומה הכיר את בעלי החיים האלה מסביבת מחייתו. איור 1.


איור 1  ציור קיר מהסהרה, שימו לב לפירוט הרב של הגירף.

גילם של ציורי הקיר תוארך לתקופה של לפני כ-12.000 – 5.000 שנה לפני זנמננו.

ממצא זה הביא רבים לעסוק באקלים העבר (הקרוב) של הסהרה, גם מדענים מתחום מדעי כדור הארץ העוסקים בתקופת ההולוקן. כמה ממצאים חיזקו את המדענים הללו לומר כי עד לפני כ-5000 שנה היה האזור שכיום הוא מדבר סהרה אזור בו כמויות המשקעים היו הרבה יותר גבוהות והנוף היה נוף של סוואנה ובו כמה אגמים גדולים שהשאירו "מורפולוגיה חופית" בלב המדבר.(כיום באקלים מדברי צחיח כמות המשקעים השנתית היא כ- 25 מ"מ/שנה, וכמת המשקעים באזורי הסוואנה כמה מאות מ"מ/שנה)  

העדות הברורה הראשונה באה מניחוח של גלעיני קידוח שנקדחו ליד החופיים המערביים של אפריקה. איור 2.

הסדימנט ששוקע במקום זה הוא זה שמוסע ברוח מהסהרה מערבה ושוקע באוקיאנוס האטלנטי. כאשר האזור מדברי כמות הסדינמט גבוהה, ואילו כאשר האזור הוא אזור סוואנה המכוסה בצומח כמות החול המוסע קטנה .כמו כן הפולו (אבקני צומח) שנמצא בקידוח מראה על אופי שונה של צומח.

איור 2. מקומות הקידוחים הימיים ממערב לסהרה.

איור 3. מציג את השתנות כמות האבק המוסע על ידי הרוח כפי שנדגם בקידוחים מלפני 25.000 אלף שנה ועד היום. ניתן לראות כי בתקופה של 12.000 – 5.000 שנה לפני זמננו יש ירידה גדולה מאוד הכמות האבק האיאולי.

איור 3. השתנות כמות האבק האיאולי בקידוחי הים ב-25.000 השנים האחרונות. 

 עדויות דומות נמצאו גם במשקעי אגמים שהיו בתוך הסהרה. איור 4.

איור 4. חתך סכמתי דרך "אגם מדברי" בזמן ארידי ובזמן הומידי.

גם הארכיאולוגים תרמו מידע חשוב לשיחזור הנוף באזור הסהרה . בנוסף לציורי הקיר נמצאו פריטים רבים המצבעים על תרבות מפותחת שהתקיימה באזור איור 5

איור 5. פריטים שנמצאו בסהרה מתקופת "הסהרה הירוקה".

מדענים סבורים כי הגורם העיקרי לשינוי האקלים בסהרה היה שינוי בנטיית ציר כדור הארץ, שהביא לשינוי בעוצמת הקרינה בהמיספרה הצפונית. שינויים אלה אינם חריגים והם כלולים בתוך סדרת המחזורים הידועה על שם החוקר שגילה אותם מחזורי מלנקוביץ. איור 6.

איור6. מחזורי מלנקוביץ ב- 800.000 השנים האחרונות. 

סיכום

תקופת "הסהרה הירוקה" היא עדות מהעבר הקרוב (גיאולוגית) כי שינויי אקלים גדולים ( לא עליה או ירידה של 10% במשקעים) הם חלק אינטגרלי במהלכו של כדור הארץ.

כל קושרי הקשרים של האדם כגורם המרכזי לשינויי האקלים פשוט מתעלמים מהעדויות גם אם העדויות הן מתחום האומנות והארכיאולוגיה.

 

 

 

 


25 בפברואר 2021

מפגש עם ד"ר פטריק מור בעקבות ספרו Fake Invisible Catastrophes and Threats of Doom

אמש נערך מפגש עם ד"ר פטריק מור, ממייסדי גרינפיס ומחבר הספר "Fake Invisible Catastrophes and Threats of Doom" אודות ספרו. את המפגש אירח ידיד הבלוג וחבר הפורום לרציונליות סביבתית, פרופ' יוני דובי. הספר ניתן לרכישה באמזון בפרינט ולקינדל (כאן) ועוקבי הבלוג מוזמנים לצפות בהקלטת המפגש המרתק.
המפגש נערך בשיתוף עם פרויקט "זום לחירות" - המקיים במה לדיון והעשרה.



5 בפברואר 2021

הרצאת פרופ' מיכה קליין - משבר האקלים בראי העיתונות

משבר האקלים בראי העיתונות ב-170 השנים האחרונות.

פרופ. (אמריטוס) מיכה קליין

החוג לגאוגרפיה ומדעי הסביבה אוניברסיטת חיפה.

הרצאה שהועברה בשיתוף פרויקט "זום לחירות" ביום חמישי 4 בינואר, 2021


מאז מאמרו של ג'ון טינדל (John Tyndall) במחצית המאה ה-19 על השפעת העלייה ביצור פד"ח על הטמפרטורה, הנושא לא ירד מסדר יומה של המדיה הכתובה ולאחר מכן, המשודרת והאלקטרונית.

בהרצאה זו, יוצגו וינותחו כותרות מאמרים שפורסמו בנידון בעיתונות, לאורך התקופה.

ניתן לראות שהתפיסות ביחס לנושא עברו מספר "מהפכים": תפיסה הרואה באדם כגורם להתחממות, ותפיסה לפיה האדם גורם להתקררות, וחוזר חלילה.

במרבית גזרי העיתונות המוצגים בהרצאה, דרך ההצגה דומה: העיתונאי מצטט מאמר שפורסם ע"י מדען, או הרצאה שניתנה על ידו בכנס. כדרכם של עיתונאים, הכותרת מדגישה בדרך כלל, את ההיבט המעניין/חדשני ביותר, לדעת הכותב.

4 בפברואר 2021

פטריק מור - בקרוב באירוע בשיתוף הבלוג הירוק

פרופ' יוני דובי כותב בחשבון הפייסבוק שלו ומקבל ביג לייק מאיתנו:

פטריק מור הוא אחד הגיבורים שלי. איש טבע אמיתי, נולד וגדל באי ונקובר, במקום מוקף עצים ומים. הוא בעל תואר דוקטור באקולוגיה, וממקימיה המקוריים של גרינפיס. במשך 7 שנים היה המנהל של גרינפיס העולמית, והוביל קמפיינים מוצלחים להגבלת ניסויים גרעינים על פני השטח, הפסקת ציד כלבי ים, ציד לוויתנים ועוד. למעשה, הוא אחת מדמויות המפתח שהפכו את גרינפיס לתנועה בעלת חשיבות עולמית.
אבל אז משהו קרה. כפי שהוא מתאר את זה, גרינפיס הפכו ליותר ויותר מיליטנטים, והמטרות הפכו פחות ופחות מדעיות ויותר ויותר הוליסטיות, כשהיעד הפך להיות פחות הגנה על הסביבה ויותר גיוס כספים. עד שלא יכל יותר, קם והלך (את חוויותיו מגרינפיס הוא מתאר בספר הנהדר "וידוייו של נושר גרינפיס").
מאז, הפך מור לאחד הקולות הצלולים של רציונליות סביבתית ברמה העולמית, נלחם בכל כוחו נגד הפסאודו-מדע שאופף את הקמפיינים הירוקים, ושופך אור על המדע הרלוונטי, מתוך הבנה אמתית של המציאות ומתוך רצון לשפר את העולם באמת, לרווחת כל תושביו.
כעת יצא ספרו החדש, Fake Invisible Catastrophes and Threats of Doom (קטסטרופות מזויפות בלתי-נראות ואיומי סוף העולם), בו הוא מפרק אחד לאחד את כל נבואות הזעם הירוקות שנשמעות בתקשורת (ולצערי גם באקדמיה) כמעט ללא הפסק. בהקדמה ד"ר מור כותב שספרו מיועד במיוחד להורים שקצו מן ההפחדות ונבואות הזעם שילדיהם סופגים ממערכת החינוך (גם בארץ זה מאוד רלוונטי לצערי). הספר נמצא ממש עכשיו במבצע באמזון, ומומלץ לכולם לרכוש.
בזמן הקרוב (הודעה תימסר בהקדם), ד"ר מור יתארח כאורח מיוחד של הפורום לרציונליות סביבתית והבלוג הירוק באירוע חגיגי לכבוד צאת ספרו החדש. התרגשות גדולה!
עוד על פטריק מור אפשר לקרוא כאן: http://ecosense.me/bio/ להבטחת מקומכם באירוע וקבלת הזמנה הירשמו לדיוור הבלוג.




3 בפברואר 2021

זריעת עננים או זריית הטעיות וכסף לרוח? / בועז ארד

נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.

משלי פרק כ"ה פסוק י"ד

מעל: כותרת ב"כלכליסט" המבשרת על עצירת הזריעה השנה

רבים מאתנו זוכרים את ההודעות ששודרו באמצעי התקשורת כמלוות את תחזית מזג האוויר הקוראות ל"מפעילי התנורים" להפעיל את התנורים ולטייסים להמריא. זאת על מנת לזרוע את ענני הגשם ביודיד הכסף לצורך הגברת כמות המשקעים בישראל. פרקטיקה זאת מתקיימת בישראל מאז שנות ה-60. 

ישראל התהדרה במשך שנים כ"מובילה עולמית" ביכולתה הטכנולוגית להגביר את המשקעים... חברת שחם (המסונפת למקורות) אף שיווקה את הפרויקט בחו"ל. לכן היו מי שהתפלאו לקרוא את הכותרות על הפסקת הפרויקט השנה.

במשך שנים למדנו כי זריעת העננים בתנאים מסוימים מגבירה בכ-13 עד 18 אחוזים את כמות המשקעים.  

הפרויקט הובל על ידי פרופ' גאגין מהאו' העברית ובעשורים האחרונים בולט במיוחד פרופ' דני רוזנפלד המכהן כפרופסור למדעי האטמוספרה באונ' העברית וכן כפרופסור אורח באונ' ננג'ינג בסין (שגם היא עוסקת בנושאי זריעת עננים).

איורים: מעל: תקציר מאמר באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית המופץ לתלמידי ישראל על ידי משרד החינוך. מתחת: קטע מברושור שיווקי באתר חברת שחם-מקורות המתאר את ההישגים בהגברת כמות הגשם ב-13-18 אחוזים.


מי שיקרא עם מעט ספקנות את הכותרת והכתבה מעל יגלה את הנתון המפתיע רק בכותרת המשנה. הפעילות בתחום שבוצעה במשך עשרות שנים, בהשקעות של עשרות מיליוני שקלים ואף שווקה לחו"ל, מניבה בפועל כמות גשם זניחה (ולא מובהקת כלל סטטיסטית) שלפי הכתבה נאמדת ב-1.8 אחוזים בלבד.

ברשומה זאת אנסה לברר כיצד חל השינוי הזה מ-15 עד 18 אחוזים ששקולים לכ-60 מיליון מטרים מעוקבים של מי גשם ל-1.8 אחוזים ששקולים בפועל ל"לא יודעים"?

ניסוי ישראל 1

ניסוי ישראל 1 התקיים בראשית שנות ה-60 (בין פברואר 1961 לאפריל 1967) תחת פרופ' גאגין מהאונ' העברית והיה מאוד בעייתי, לכאורה הימים הזרועים והלא זרועים הוגרלו מראש, אך יממת הזריעה במרבית תקופת הזריעה הסתיימה באמצע יממת הגשם כך שלא היה ברור איזה יום גשם משויך ליום זריעה וכל זאת בישראל של טרום מלחמת ששת הימים בה שטחי האימות מצומצמים. למרות הבעייתיות טענו עורכי הניסוי להצלחה.

ניסוי ישראל 2

בוצע בשנים 1969-1975 ונועד להיות ניסוי מבוקר יותר מאשר ישראל 1, והוא נערך בגבולות של אחרי מלחמת ששת הימים. הפעם הוקפד כי הגדרת ימי הזריעה תהיה חופפת לימי הגשם. הניסוי נועד להיות במתווה דומה לישראל 1 רק שקווי הזריעה יוסטו מעט מזרחה כך שהזריעה תגיע לשיא יעילותה באגן ההיקוות של הכנרת.

ישראל 2 – נועד לאמת את ניסוי ישראל 1 ולהתבצע באותה מתכונת כאשר ימים זרועים בצפון אינם זרועים במרכז ולהיפך כך שהיחס בין כמות הגשם הממוצעת בין ימים זרועים ללא זרועים בצפון ליחס במרכז הארץ יקבע את יעילות הזריעה. היתרון בכך הוא שאם למרות הגרלת הימים תנאי מזג האוויר מיטיבים במקרה עם הגשמים בפנים הארץ בימים הזרועים באזור אחד, הרי שבאזור השני אלה הימים הלא זרועים ולכן האפקט החיובי שבטעות ייוחס לזריעה יתקזז עם אפקט שלילי באזור השני.

ניסוי ישראל  2 במתכונתו המקורית לא הוכיח את יעילות הזריעה. נמצאה בו לכאורה עליה של כ-15% במשקעים בצפון בימים הזרועים, אך ערך דומה היה באותם ימים גם במרכז רק ששם אלה היו ימים לא זרועים (משום שהמטוסים טסו באותם ימים בצפון). כלומר תנאי מזג האוויר בצפון ובמרכז היטיבו עם גשמי ההרים ללא קשר לזריעה בצפון ותנאי מזג האוויר היטיבו עם גשמי החוף בימים הלא זרועים בצפון, שהיו הימים הזרועים במרכז.

יצא אם כן שלזריעה יוחסו 15% הצלחה בצפון אך 15% הפחתה במרכז. כלומר שאם מחלקים את היחס בצפון עם היחס במרכז מגיעים ל-0 השפעה וכך היה צריך להיות מדווח הניסוי מדעית.

ישראל 3 ו-4

אל תוצאות אלה חברו גם תוצאות ניסוי ישראל 3 שבוצע במשך 12 שנה! (החל משנת 1975) במרכז הארץ ודרומה ומצא אפס השפעה ולבסוף גם ניסוי ישראל 4 (שהחל בשנת 2013) שלא מצא שום השפעה מובהקת לזריעה. ניסוי "ישראל 4" התבצע, בניגוד לניסויים קודמים, תחת שיטה אובייקטיבית יותר של "הפרדת רשויות". הסטטיסטיקאים והחוקרים שבחנו את הנתונים שהתקבלו בניסוי לא היו שייכים לאותה קבוצת ניסוי שאחראית לפרויקט ו"מושקעת" בו תוך חשש לניגוד עניינים. התוצאה הראתה שככל הנראה המחקרים שבוצעו בעבר סבלו מהטיה של הנתונים.

כיצד אם כך, לאחר הממצאים האלו, פרויקט הזריעה פועל מזה 60 שנים ומתהדר עד היום לתרומה של 13% ויותר בגשמים? התשובה: הרבה פוליטיקה ומעט מדע.

עושים פוליטיקה או "חוני המעגל פינות"

בשנת 2005, לאחר שהתקבלו כבר הנתונים של הניסויים, התראיין ד"ר יואב לוי, מנהל הענף להגברת הגשם בשחם בנושא זריעת עננים באתר וואלה ואמר: "ניתוחי הניסויים לאורך שנים העלו שהזריעה מגבירה את כמות הגשם באופן משמעותי - כ- 13% בממוצע רב-שנתי ברחבי הארץ. מחקרים ותצפיות הוכיחו, שבעקבות כך מתווספים כל שנה כ-60 מיליון מטרים מעוקבים של מים לכנרת, ועלותם היא רק כ-10 אגורות למ"ק, מחיר נמוך ביחס להתפלה העולה כ- 2.5 שקלים למ"ק."

אהוד דנוך מנכ"ל שחם מקורות סיפר בראיון לגלי צה"ל בשנת 2015 "אנחנו נמצאים כעת בשלב של ניסוי 'ישראל 4' שהתחיל בשנה שעברה, זה ניסוי ברצף של חמש שנים, אנחנו מבצעים את הפעילות, יש באוניברסיטה העברית [קבוצת מחקר] וגם סטטיסטיקאים מאונ' תל אביב ורשות המים מממנת את התהליך הזה... והמטרה בחמש השנים הבאות היא לבוא ולוודא את כמות המשקעים [שאנו מגדילים] כמו שבוצע ניסוי 'ישראל 1' ו-2 ו-3 ועל פי הנתונים שיש לנו כיום, ועד סוף הניסוי הזה צריך להבין ש-15% מכמות המשקעים שיורדים בצפון הארץ שאותם אנו מתרגמים לסדר גודל של 60 מיליון מ"ק של מים בשנה זה כתוצאה מזריעת עננים..." זה מדהים" עונה לו יעל דן המראיינת...

 

הביקורות שנדחקו לשוליים

פרופ' זאב לוין, מחוקרי האטמוספרה המובילים בישראל, ביקר את שיטות המחקר והממצאים כבר במאמר שפרסם בשנת 1996 (בו הראה שהתנאים בארץ לא מתאימים לזריעת עננים ביודיד הכסף). פרופ' לוין היה מאלו שנאבקו למען כך שקבוצת הניסוי של "ישראל 4" תופרד ותכלול ניתוח בלתי תלוי. פרופ' לוין מציין בשיחה עם הבלוג הירוק כי "בשנת 2006 רשות המים ביקשה לבצע עבודה ולבדוק את הממצאים של תוצאות 'ישראל 2' ובדו"ח שפורסם בראשות ד"ר אבנר קסלר ואח' הועלו ליקויים בשיטות הניסוי ובמסקנותיו".

פרופ' לוין מציין כי הממצאים האלו "מתקשרים לעבודות בארה"ב שנערכו בשנת 1995, וקיבלו תוצאות תואמות שהדגימו שתוצאות הניתוח של הניסוי הישראלי לא אמינות".

בשנות ה-90 חלה התפכחות בעולם המערבי מהסגולות הראשוניות שיוחסו לזריעה באמצע המאה ה-20 וישראל נשארה כאחד המקומות היחידים בהם הזריעה נותרה כ"הצלחה". שני חוקרים בעלי שם עולמי בתחום (Peter Hobbs (Arthur Rangno and הגיעו באמצע שנות ה-90 לישראל לבחון את הצלחת הזריעה והתריעו על כך שלמעשה אין פה הצלחה. הם בחנו את היחס בימים זרועים ללא זרועים בניסוי ישראל 1 וגילו כי גם באזורים שלא היו אמורים לקבל הגברה, כמו מקומות סמוכים מדי לקו הזריעה וגם באזורים רחוקים מהשפעה אפשרית כמו לבנון סוריה וירדן הימים הזרועים התאפיינו בכמויות גשם גבוהות יותר בפנים היבשה מהימים הלא זרועים, הם התריעו על כך שניסוי ישראל 2 במתכונתו המקורית לא אשרר את ניסוי ישראל 1 ובסופה של בדיקה מצאו כי גם ישראל איננה הצלחה.

מסקנותיהם נפלו על אוזניים ערלות ונהדפו בזו אחר זו ע"י מי שכבר היה מושקע פה בתעשיית הזריעה. ללא קשר אליהם בוצעה באותה עת ביקורת של מבקר המדינה בשח"ם שמצא בעיה גדולה בהתנהלות הזריעה בישראל כאשר היא מנוהלת ע"י "ועדת המטר" בה חברים מדענים המאשרים תקציבי מחקר לגופי המחקר שלהם הנוגעים לחקר הזריעה.

ואכן ד"ר קסלר מציין בדו"ח שאותו ערך בשותפות עם פרופ' אילה כהן ז"ל (מנהלת המעבדה הסטטיסטית בטכניון) ופרופ' דוד שרון ז"ל (מומחה למשקעים מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית) ופורסם בשנת 2006 (לאחר עיכובים רבים) את ההסתייגויות ואת הביקורת שהושמעה כבר מתחילת שנות האלפיים בעולם כלפי המחקר ושיטות העבודה בישראל:

"סימני שאלה כבדים העלתה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון, ביחס לאופן הביצוע והתקפות של תוצאות הניתוח הסטטיסטי בניסויי הזריעה בישראל. הדברים בוטאו במאמר שהתפרסם  בנדון ב - Journal of Applied Meteorology והיווה "נקודת שבר במעמדה של ישראל בתחום זריעת העננים. "

בפתיח פרק המלצות מתוך דו"ח קסלר "ניתוח אפקט ההגברה של זריעת העננים בצפון הארץ" נכתב:

פרופ' לוין מספר כי: "בשיתוף פעולה עם ד"ר נועם חלפון (מהשרות המטאורולוגי) השווינו תוצאות של כמויות גשם שהיו לפני ניסוי 'ישראל 2' ועד 2007 ובגדול מצאנו שאם משווים את כמות הגשם שיורדת בצפון או במרכז כלפי הבקרה רואים שכמות הגשם דומה או אפילו גבוהה יותר באותם ימים והזריעה לא הוסיפה מאום ואולי אף הפחיתה".

במילים חריפות מתאר דו"ח קסלר את טשטוש הגבולות ותחומי האחריות בין הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בפרויקט:

וממשיך קסלר:

עד כמה היה התיעוד של הפרויקט שבשמו הוקם מערך זריעת העננים בעייתי תעיד הפסקה הבאה בדו"ח קסלר (2006) המתארת את הניסיון לבחון את נתוני המדידות עליהם הסתמכו המחקרים שביססו את הרציונל המדעי הראשוני לפרויקט:

למרות שכבר בשנת 2006 ידעו החוקרים בתחום והמומחים במקורות שהם נסמכים על נתונים ושיטות הנמצאים במחלוקת (או כאלו שאינם זמינים לביקורת מדעית) וארגון שיטות מחקר הנגועות בניגודי עניינים, עדיין המשיכה,  וממשיכה גם כיום חברת מקורות וחברת הביצוע שלה שחם לשווק את זריעת העננים כהישג ישראל מיוחד ואף מציעה אותו עבור תשלום נאה כשירות למדינות נוספות. (ראוי לציין כי "ההצלחה" בשיווק הפרויקט ומימושו באיטליה, בשנים 1988-1994, לא התבטאה בהצלחה בהגברת הגשם).

לביקורת זאת קדמה ביקורת של מבקר המדינה מדו"ח שפורסם בשנת 1996 שציין את ניגודי העניינים של העוסקים בתחום כמו גם את הרעיעות של הבסיס המדעי עליו נסמך הפרויקט.

כשנשאל כיצד הוא מסכם את הפרשה אמר פרופ' לוין: "אני חושב שצריך לצאת מהנחה שהאטמוספרה היא פיל ואנחנו משפיעים כמו זבוב... במערכות שלנו זריעת עננים כנראה לא אפקטיבית".

מדוע לקח כל כך הרבה זמן להתפכח מהאמונה בזריעה? פרופ' לוין: "כאשר הכנסנו לראש שמשהו עובד, קשה מאוד לשכנע שלא... הקבוצה [של חוקרי אקלים] מירושלים, לא משנה איך, היא תנסה למצוא דרכים להראות שזה כן עובד ולכן זאת בעיה קשה."


למרות כל זאת, ממשיכים גם היום לשווק את הפרויקט כהצלחה באתר חברת שחם-מקורות. מנכ"ל שחם הופיע באונ' בר אילן בפני ילדים בליל המדענים בשנת 2014 כינה את זריעת העננים "אבקת קסם" שיש אותה גם למקורות וגם לטינקרבל...

אולי השנה, למרות הכותרות המצניעות את הסיפור האמתי, ה"קסם" יתחיל להתפוגג.

בוידאו: מנכ"ל שחם באירוע "ליל המדענים" 2014

 

סיכום

מדינת ישראל מממנת מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת אלפי טיסות זריעה, עשרות אתרים בהם מופעלים תנורים ומערך מחקר. בנוסף מערך תפעול וניהול הנאמדים בעלויות של עשרות מיליוני שקלים במצטבר.
כבר בדו"ח מבקר המדינה משנת 1996 נטען כי נדרשת חקירה מדעית בכדי לבסס את היעילות של זריעת העננים ותיקון יסודי בדרכי ניהולו.
ראוי לציין כי בעשרות שנות הפרויקט ועד היום לא נבחן הנזק הסביבתי והבריאותי של זיהום האוויר ומאגרי המים על ידי יודיד הכסף.
נראה שכעת, עם הפרסום של רשות המים, חלחלה ההכרה בצדקת הביקורת שליוותה את הפרויקט מאז שנת 1969, והייתה ברורה לכל מי שהמדע הוא נר לרגליו עוד מתום ניסוי ישראל 2. נקווה כי הגורמים האחרים יקחו את האחריות לנזקים שנגרמו במהלך השנים, ויחלו גם בתיקון המידע המטעה שהופץ (ועדיין מופץ) במערכי הלימוד בישראל ובאתר השיווקי של שחם.


1 בפברואר 2021

משבר האקלים בראי העיתונות ב-170 השנים האחרונות.

הזמנה לציבור

יום חמישי 4/2/2021

בשעה 19:00

 

משבר האקלים בראי העיתונות ב-170 השנים האחרונות.

פרופ. (אמריטוס) מיכה קליין

החוג לגאוגרפיה ומדעי הסביבה אוניברסיטת חיפה.

 

מאז מאמרו של ג'ון טינדל John Tyndall)) במחצית המאה ה-19 על השפעת העלייה ביצור פד"ח על הטמפרטורה, הנושא לא ירד מסדר יומה של המדיה הכתובה ולאחר מכן, המשודרת והאלקטרונית.

בהרצאה זו, יוצגו וינותחו כותרות מאמרים שפורסמו בנידון בעיתונות, לאורך התקופה.

ניתן לראות שהתפיסות ביחס לנושא עברו מספר "מהפכים": תפיסה הרואה באדם כגורם להתחממות, ותפיסה לפיה האדם גורם להתקררות, וחוזר חלילה.

במרבית גזרי העיתונות המוצגים בהרצאה, דרך ההצגה דומה: העיתונאי מצטט מאמר שפורסם ע"י מדען, או הרצאה שניתנה על ידו בכנס. כדרכם של עיתונאים, הכותרת מדגישה בדרך כלל, את ההיבט המעניין/חדשני ביותר, לדעת הכותב.




31 בינואר 2021

אפס פליטות - המחשה כמותית

אפס פליטות פד"ח עד 2050 היא הסיסמה בפי כול. זו לא סתם סיסמה - בריטניה והקהילה האירופית חוקקו חוקים המחייבים זאת. ביידן מתחייב "להשתדל" להשיג יעד נכסף זה.

האם זה אפשרי? שאלה טובה…

וויליס אשנבך פורט את המשימה למשמעויות כמותיות-מספריות כדי להמחיש עד כמה הדבר הזוי או בלתי מציאותי.

הנה למטה הגרף המפרט את צריכת האנרגיה של האנושות לאורך השנים, עם אקסטרפולציה עד 2050. (אקסטרפולציה פירושה - המשך המגמה הנוכחית).

הקו הצהוב המלא הוא צריכת האנרגיה, והקו הירוק - אנרגיה ממקורות מאובנים (פחם, נפט, גז) - עד היום. הקווים עם הנקודות השחורות מציינים תחזית (אקסטרפולציה) עד 2050. עד שנת 2050 יש עוד בערך 10568 יום. וויליס מחשב כמה מתקני אנרגיה ללא פליטות צריך להשלים כול יום, עד 2050, כדי להשיג את היעד הנכסף של החלפת המקורות הפוסיליים במקורות ללא פליטות.

אם נעדיף אנרגיה גרעינית ( שהיא אנרגיה ללא פליטות) נצטרך לחנוך ולהפעיל תחנה גרעינית גדולה, חדשה אחת, בהספק 2.1 GW כול יום ויום (כולל שבתות וחגים) עד שנת 2050.  תחנה בהספק 2.1 GW היא בערך גדולה פי שניים מתחנה גרעינית ממוצעת היום. וויליס שכח לציין כמה מכרות אורניום ומתקני העשרת אורניום חדשים צריכים להקים כדי לספק דלק ל  10,000  תחנות הכוח הגרעיניות חדשות. קלי קלות, נכון? (היום - ובמשך 10-20 השנים האחרונות הקימו אולי 2-3 תחנות כוח גרעיניות בשנה, בעיקר בסין. בשאר העולם הפסיקו להקים תחנות כוח גרעיניות (בערך).

לעומת זאת - למי שאינו אוהב תחנות כוח גרעינית (שזה רוב האנושות) אפשר להקים תחנות רוח. חשבון קצר (בגוף הקטע של וויליס) מראה שזקוקים ל 3000 טורבינות רוח חדשות כול יום. זו בערך הכמות שהותקנה בשנה, במשך 10 השנים האחרונות. גם זה בא בקלי קלות. הצהרה אחת של ביידן או חוק נוסף של האיחוד האירופי ומיד צצות 3000 טורבינות רוח חדשות כול יום.

יש שמעדיפים לוחות שמש. השמש בחינם, אנרגיה נקייה, על הכיפק. החשבון של וויליס מראה שצריכים להקים כ 250 קמ"ר לוחות שמש כול יום. - או כ 150 מיליון לוחות (בגודל מיטה) כול יום! אין בעיה! החלטה אמיצה, הוקוס-פוקוס, אברקדברה -  ויש!

ידוע שהשמש והרוח מספקים אנרגיה רק חלק מהזמן כ 15% השמש ו 35% הרוח. אם באמת רוצים להבטיח אספקת אנרגיה צריך גם תחנות כוח גרעיניות - מלבד 3000 טורבינות ו 250 קמ"ר לוחות שמש. צריך מינימום כ 50-90% מתחנות הכוח הגרעיניות שפרטנו למעלה.

בנוסף - לוחות שמש מתבלים אחרי כ 25 שנה, ותחנות רוח לפני זה (אולי 20 שנה) - ככה שלפני שהספקנו לייצר את כול המתקנים הדרושים - צריך להגביר קצב הייצור כדי להחליף מתקנים שהתבלו - ולהמשיך בקצב הייצור הפנטסטי הזה לעולמי עד - כדי להחליף כול הזמן מתקנים ישנים.

יש עוד נקודות שוויליס לא ציין - כי קצרה היריעה. תשתית ההולכה חדשה של חשמל. מתקני ייצור דלק לרכב מחשמל (מימן) - ש- אגב- כרוכים באיבוד של כ 50% באנרגיה - דבר שמצריך הכפלת כמות האנרגיה הדרושה - ביחס לתחזית האקסטרפולציה למעלה…. ואיפה יש את השטחים העצומים לפריסת מתקני שמש ורוח בכמות כזו?

אז זהו… רק עוד כנס להגברת המודעות, ועוד החלטה אמיצה, ועוד תכנית רב-מערכתית של אונ' ת"א, עוד הסכם אקלימי בפאריז, וזהו - הגענו ליעד. קלי-קלות.

יעקב

 

 

 

  

29 בינואר 2021

אתגרי ההתפלה עם דור טל

אנו שמחים להציג את הקלטת המפגש שהתקיים אמש עם דור טל. המפגש התקיים על במת "זום לחירות" לה שותפים מספר ארגונים.

בישראל ובעולם מתקיים מחסור תמידי במים. זאת למרות שמים אינם חסרים בעולם כלל והמחסור הוא במי שתיה בלבד.

גורם נוסף לחסור התמידי במים היא העובדה כי קיומם או חסרונם של מים הוא מאפיין אזורי ולכן עודף מים בשוויץ אינו תורם למחסור המים בסין.

כיום באמצעות הטכנולוגיה הקיימת, ניתן "להמיר" אנרגיה למים ולהתפיל מי-ים לצורך שתיה, חקלאות ותעשייה וזאת תוך ניצול אותם מים אשר לעולם אינם חסרים.

במשך שנים ניהלה מדינת ישראל קמפיין חיסכון אגרסיבי שכוון לצרכני המים הפרטיים, עד לשלב בו הגיעה ההכרה כי יש לשחרר את השוק להתפלה - על התוצאות של מהלך זה נלמד במפגש עם דור טל.

דור טל, ביוטכנולוג וטכנולוג התפלת מים. סגן מנהל הטכנולוגיות של מתקן ההתפלה בחדרה ומרצה בתוכנית מאסטר במרכז האקדמי רופין.